ובהתגבר האור בתוך האולם, עשה לו בחומה שער אחד. ועתה אומר לך תבנית השער כאשר הוא. המאורות העשרים, שהיו מתפשטים בתוכו מעבר אל עבר, כשרצו לצאת נסדרו בסדר אחר, כי מאורות האקי"ק נכללו במאורות ההוי"ה, ונמצאו עשר בתוך עשר. אז נראו אצל אלו העשר ד' מאורות גדולים מאד, ונמצאו המאורות ארבע אלה שרש לכל העשר המתפשטים מהם, ובין כולם י"ד מאורות, יקו"ק יו"ד ק"י וי"ו ק"י. אלה הי"ד מאורות בוקעים בחומה, ועושים השער רחבו למדתם י"ד אמה: [פ"ג מ"א. אות כט]: »ב' העמודים«: מחוץ לשער הזה נמצאו ב' מאורות נכבדים מאד, ונראים כשני עמודים גדולים עומדים אצל הפתח, אחד מימינו ואחד משמאלו. והבן סוד העמודים האלה, כי אלה הם ענפים מאותם שני המזלות העליונים, אשר שמעת, שמהם יוצא כל אור וכל שפע, ועל פיהם יהיה כל משפטי העולמות העליונים והתחתונים. ומהם יצאו ג' השמות הגדולים, יקו"ק יקו"ק יקו"ק שפתחו השער ועשו האולם לפניו. ולהראות כי אין הענף נבדל מן השרש, וכל מה שהאור יורד מתחבר
תמיד במקור שיצא ממנו, על כן נראו כאן אלה ב' המאורות משתלשלים, כמו שאמרתי, מאותם העליונים, (מבועי) [מעובי] כל הרקיעים, ומנהיגי כל דבר: וגובה העמודים גובה גדול, והוא נודע למשכילים יודעי האילן וענפיו, באיזה מקום נמצאו ממנו. והאמת נמצא בחכמה, כי מן המקום שיוצאים אלו המאורות, עד המקום ששם הם נגמרים שישים. אמה ואחרי כן ינתן אורם לב' המאורות העצומים - התפארת והמלכות פועלי הכל. ומשם ירד מהם מה שירד, עד שהגיע אל הקצה ועשה שם שערים כשערים אשר עשה: ועד עתה דברתי מבנין הבית, ההיכל והפנימי והאולם, וממדות חומותיהם ושעריהם הכל על נכון. ועתה אשוב להודיעך ממה שנמצא בתוכם ומדותיהם ותראה סודות רבים ויקרים: [אות ל]: »פרוכת שער קה"ק«: לפני השער אשר לקודש הקדשים נפרש מסך גדול, כמדת השער לא פחות ולא יותר. ואודיעך ענין הפרוכת הזה, כי כמה מאורות נתחברו שם לעשות זה המסך, לבלתי יעברוה את אשר לא
ראוי הוא לעברה. ושני המזלות הם העומדים לכל דבר לעשות תמיד, ובהם נכללים י"ג המקורות הגדולים הנודעים אל החכמים, כי הם י"ג מדות של רחמים. ולפניהם לא עמד אישן מרוב גאונם וקדושתם, כי הכל יראים וחרדים מהם מאד מאד פן יאכלו באש הגדולה. ואחריהם החזיקו שבע שמות גדולים ומופלאים, העולים במנינם רל"ב תנ"ה, והם ד' מילואי הוי' אשר למזל העליון, וג' מילואי אקי"ק, אשר למזל התחתון. ומחיבור כל אלה מהאורות נעשה זאת הפרוכת, כמנין הי"ג ושבע השמות הנזכרים: [אות לה]: »ארון העדות«: ומבית לפרוכת נמצא ארון העדות, עדות אל היחוד הנעלם והאמיץ אשר לא יפרד, והוא עומד על האבן השתיה. וכל זה יתבאר לך, ממה שהודעתיך בדברי ההקדמה למעלה: »מנורה, שולחן ומזבח הפנימי«: ובהיכל נמצאו ג' מאורות גדולים ויקרים, אחד לימין ההיכל ואחד לשמאלו ואחד נתחזק באמצע, משמש לשני הרוחות כאחד. ועתה אומר לך מג' המאורות האלה, כי המאור הימני
נתפשט ברוב תקפו והדרו, ונראה כמו מנורה - זהב כולה, ובה שבע מאורות גדולים מתפשטים לכאן ולכאן. וזה המאור יוצא מן השכינה העליונה, כי שם הראתה כוחה, להיות המקום ההוא מקום התיקון לכל הנשמות, כאשר תראה עוד בסדרי המנחה בע"ה. ולמה היו שבעה נרות? אלא שכן היא שביעית למדריגות שעליה: ולשמאל נמצא כמו כן מאור אחר שנתפשט לארכו ולרחבו, כדמות שולחן שעליו עורכים כל מיני מאכל נחמד ונעים, ושם נמצא לחם הפנים תמיד. ומדות השולחן הם, שתים אמות ארכו וגבהו שלש, וכולם הם ה'. הוא מאור יוצא מן השכינה התחתונה. ולפי שהיא חמישית אל המדריגות, על כן מידותיה ה', והשלישי נתחברו יחד, והרביעית שהיא היסוד לא נפרד ממנה, ועל כן הם שלש ושתים: ובין שני המאורות האלה נמצא הג' המשמש לשניהם, והוא הנקרא בדרך משל מזבח הפנימי, ושם נקרב קרבן נשמותיהם של ישראל, כמו שאפרש לך: [פ"ג מ"ה]: »צפוי החומות בעץ וזהב«:
וכאשר עמד ההיכל בחומותיו ובמדותיו הכל כראוי, נראה מבפנים כדמות מכסה אחד גדול מאד המכסה את החומה מראשה ועד רגליה, ועליו מכסה אחר. והבן סוד הכיסויים האלה, כי החומה נבנית מאבנים, והיו יוצאים מן המלכות, ועליהם חופף כבוד המלך ומכסה עליהם, עד שלא נראה מהם דבר, והכיסוי הזה הוא עץ, כי מ"עץ החיים" הוא יוצא. ועל הכיסוי הזה כיסוי אחר נכבד משניהם מאד. והוא כיסוי יוצא מן הבינה המסתרת את בניה בכנפיה, ועל כן נקרא הכיסוי הזה זהב טהור. ועתה אודיעך סוד גדול ואמת, כי כאשר המדריגות עומדות בתיקון, והמנוחה מתחזקת בחיבור הקדוש, לא נראה מן התפארת ומן המלכות, כי הבינה חופפת עליהם תמיד, כמו שאמר הכתוב, "כנשר יעיר קנו" וגו'. וברוב ההדר החופף עליהן נסתרו מעיני כל חי, ולא נראו עוד. וכן ראוי הדבר ודאי להיות, ועל כן כתיב, "והצנע לכת עם ה' אלקיך" ולפי הטעם הזה, אסרה התורה שלא להניח במקדש שלמטה, עץ שלא יהא מכוסה בזהב.
והבן דרכי אלקינו, לראות כמה הם עמוקים, וכמה רחוקים מחכמת בני האדם: [פ"ג מ"ד]: »כרובים ודקלים על הקירות«: מבפנים להיכל הזה אל כל החומות, נראו מאורות יפים מאד, מקבילים אחד אל אחד, ומתפשטים מבין זיו החיבור השלם סביב סביב. ועל כן נראו בצורתם כדמות כרובים ותמורים. ועתה הבן גודל המאורות האלה וחשיבותם. ואומר לך מה היא ה"תמורה", היא העולה זכר ונקבה, ועל הסוד הזה נאמר, "צדיק כתמר יפרח", והם צדיק ובת זוגו: ולכרוב נמצאו שני פנים, פני אדם מצד אחד, ופני אריה מצד אחד. ותדע שהבית הזה בנינו נמשך מן הימין - ברחמים. והוא סוד הפסוק, "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים". והימין הוא ראש ההרים והוא האריה, שנאמר בו, "ופני אריה אל הימין". והוא מתחבר עם האדם שהוא התפארת, ומאור שניהם נכלל החיבור הקדוש הנרמז בתמורה. ועל כן נמצאו פני הכרובים אל התמורה, פני אריה מצד אחד ופני אדם מצד אחד, והתמורה בין שניהם:
[פ"ג מ"ד]: »חלונות האטומים«: המאורות האלה עומדים להאיר את כל ההיכל, ולמלאותו ברכה ורצון. והשפע הנאסף שם, בהתחזקו בתמורים האלה ובכרובים, מתגבר מאד מאד, ולא יחלש כוחו בצאתו מלפני אדוניו. ובהתחזק האור מבפנים, מלבד הפתח, בקע בחומות בקיעות רבות,... פניו לצאת. ואף על פי שמקום הבקיעה קצר הוא, כאשר יצא משם נתפשט לצד זה ולצד זה, וכל אלה הבקיעות הם נקראים "חלונות אטומים" כי הם צרים מבפנים ומתרחבים חוצה. וזה נמצא בכל חומות ההיכל וקודש הקדשים והאולמות. ודרך אלו החלונות יוצאים אורות רבים תמיד, מלבד השפע היוצא דרך השערים.כי השפע נמשך בעתו, ואלה האורות יוצאים תמיד ולא נפסקים, ומהם מקבלים התחתונים כוח ועצמה רבה. וגם העולים לקבל מן הפתחים יעלו בראשונה אל החלונות, ומשם ישקיפו בעד החלון לפנימה, ורואים בתוקף האורה והשמחה אשר לפנים, והם שמחים מאד וחומדים להתענג בטוב הצפון ההוא. וברוב התשוקה והחמדה רצים עד הפתח ברינה גדולה
ובתהלה רבה, ושם יעמדו עד נתן להם מנה, איש לפי חלקו. וגם בהשקיפם בחלונות לקחו כוח גדול בנפשם, שיוכלו לעמוד אחרי כן ברוב השפע היוצא מן הפתח: [פ"א מ"ו]: »"אתיק אל אתיק"«: וכאשר נעשה בנין החומות, נראו בתוך הבנין כשלשה עמודים גדולים, נראים מב' הצדדים, כי בעובי החומה הם נכנסים. ועל פי הג' קוים יוצאים "אתיק אל פני אתיק", להחזיק את הבנין הגדול ולא ימוט: [פ"א מ"ח]: דלתות ההיכל ושער ההיכל נראה לו מזוזה רבועה, שממנה יוצאים שתי דלתות לימין, ולשמאל שתים כמו כן. וסודם שם אדנ"י - ארבע אותיות. ושתים מהם עמדו לימין, והם א"י, ושתים לשמאל - ד"ן. ובהסגרם יסגרו, אין יוצא ואין בא. ובהפתחם, שם נמצא מקום כניסה ויציאה, דרך הקודש יקרא לו, לצאת ולבוא כל באי הבית: ועוד סוד אחר נמצא בכאן לחכמים. כי כ"ב מאורות עמדו בזה השער לימין וכן לשמאל. ואלה הכ"ב הם כ"ב אותיות התורה, וכאשר נתחברו הימנים לבד והשמאלים לבד, נראו כמו שתי
דלתות, אחת לעומת אחת. כי ו' נתחברו לבד, וו' לבד, וי' עמדו אחריהם, וחברו אותם שש אל שש ונקרא להם בדרך משל ציר ודלת לימין, וכן לשמאל. ובהתחבר אלו עם אלו, עשו מ"ם סתומה אחת, ונסגר הפתח, ובהפתחה - יפתח. ואף על פי שאמרתי שכ"ב מאורות הם לימין וכן לשמאל, האמת - שיש כ"ב פנימים וכ"ב חיצונים מהם, כי כאן נמצא מקום לשכינה העליונה ותחתונה, ולשניהם נמצאו אלה המאורות. על כן הם כפולים, ונמצאו הדלתות ארבעה: [פ"ג מ"ב]: »גובה הפתחים«: וצריך שתדע, שגובה כל הפתחים, לבד מפתח הפנימי, הם גבוהים מאד, כי כפי המקבלים כך יהיו הפתחים. וחמישים אמה הוא גובה הפתח, כי כן נחלקו כל המערכות לנשמות ולצבאות - חמשה. אך הפתח הראשון הוא קטן מן האחרים. ועל כן תראה כי מה שמגיע אל התחתונים אינו אלא חלק קטן מרוב עוצם האורה העליונה, אשר במקום המציאות ב"ה. ואותו החלק הקטן מתרבה לפי קוטן התחתונים, ומספיק להם:
[פ"א מ"א, פ"ד מ"א]: »גובה בית ראשון, שני ושלישי. ענין העליה שהיה בבית הראשון«: וגובה הבית מאה אמה, ואף על פי שלא הזכירו יחזקאל, אלא סתם (מא, ח), "וראיתי לבית גובה", כי כן הגובה באורך וברוחב, על כן לא פירשו. ואודיעך כאן סוד גדול, כי הבית הראשון לא כך היה, לא למעלה ולא למטה. כי גובה הבית ק"כ היה, ועליה היתה עליו, משלמת המספר. אבל כאן לא נמצא גובה רק מאה, ואין עליו עליה. ותדע, כי שיעור מדה אחת היא מאה, ובהיות הבית הראשון נבנה על פי החכמה, על כן היו בו מאה אמות מן החכמה וכ' אמות עודפים עליה ומאירים בה מן הכתר, וזה לתיקון היה לה. אך גם הבית - עליה היה עליו, להראות את הכתר - כ"ף, השורה על החכמה ומאיר בה. על כן לא נמצא שם מן הכתר רק עשרים אמה, והמאה מן החכמה הם. אך עתה לא נמצא עליה על הבית, כי הכתר מתנשא לכל לראש, וגובה הבית מאה, והם מאה של הכתר. על כן נמצא, שיותר הם המאה האלה הרבה מאד,
מכל המאה והעשרים הראשונים; והוא שאמר הכתוב, "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון" וגו'. וגם בבית שני עשו מאה, שכך היה למעלה, ונתנבא על ידי יחזקאל. ואם לא ידעו זאת לא היו משתנים מהבית הראשון ועושים הגובה לפי דעת - בלא סמך כלל: »תקרה ובית«: ממלכות ההיכל עד חומת האולם, נראו מאורות גדולים כמו קורות המחזיקות את החומות להעמידם על תלם. וכל קורה היא וי"ו, ויוצאה מהוי"ו העליונה שבשם הקדוש ב"ה. ותדע כלל זה, כי כל בית בסוד המלכות, וכל תקרה בסוד התפארת. ועל כן ימשיכו הקורות את השפע לבית, כאשר יביא התפארת את האור אל המלכות. ולפני האולם נמצא מעלות, ואפרשם לך אחרי כן בבואי אל סדר העבודה בס"ד: »מדות הבית ק' צ' וע'«: וג' מדות הזכיר הנביא לבית והם, מאה ושבעים. והם מנינים כלם נמשכים מן המאורות. כי כן עולים כולם למאה, ומאור אחד נעלם מאד, ועל כן יצא המנין צ'. ומאורות התחתונים מנהיגי העולם הם שבעים. וגם תדע, כי זה הסוד הוא, "אך בצלם יתהלך איש" ועל כן נמצאו
צ' מאורות בבחינה אחת, ושבעים בבחינה אחרת והם ל"מ, ומאה בסוד הכתר העליון: »עזרת נשים ועזרת ישראל«: ועתה אודיעך משפטי החצירות הכל על נכון באר היטב, ותשמע חכמה מפוארה מאד. ואני מדלג ענינים אחרים שהיה לי לפרש עתה, ואניח אותם עד לבסוף, כי אחר דרך השפע אני מתהלך, כאשר הקדמתי לך... בהתפשט הדרכים והמסילות מן האבן השתיה, נעשו לפני הבית הזה שני מקומות גדולים מאד, אחד עומד לפני הבנין, ואחד מסבב את הבנין ואת המקום הראשון. ועתה אפרש לך כל הענינים האלה באר היטב. שני המקומות האלה הם כמו שתי חצירות גדולות העומדות לפני הבית, והראשון נקרא חצר הפנימית, והשני - חצר החיצונה, ושניהם הם מקום לכל צבא המלך משרתיו, העומדים אל עבודתו ואל משאו. ונמצא להם ראשים, והם עומדים על שאר הצבא, ויש להם דירה לעצמם, הם השרפים בעלי היכלות העומדים לכסא. ושאר הצבאות חונים על דגליהם, ועליהם שרים, קטנים מהראשונים, מסדרים את סדריהם ורואים בכל
מעשיהם, להיות הכל כמשפט וכנכון ואין כושל. והשרים מקבלים מן החצר הפנימית, והמלאכים ושאר בני הצבא מן החצר החיצונה. לחצירות האלה נראו חומות נשגבות המעמידים את כל האורות בגבולם ולא יעבורו. ושיעור עובי החומה קנה המדה. ולהם שערים לצאת בהם השפע, כאשר אפרש לך עוד: [פ"א מ"א, פ"ב מ"א. אות ט, יט]: »שלשה שערי עזרת ישראל«: ג' שערים נמצאו לחצר הפנימית, אחד לדרום, אחד לצפון ואחד למזרח. וכל פתח רחבו עשר אמות, כי עשרה כתות מלאכים צריכים לקבל מהם, וגובהם חמישים, וכבר הודעתיך הסוד הזה למעלה. ואמנם כיון שכבר נתרחקו המאורות מן מקום החיבור הנפלא; על כן לא היה עוד הקו האמצעי ברוב תקפו כאשר היה שם בצאתו מן ההיכל, כי כבר תשש כחו, ועל כן לא היה יותר מן האחרים. ואז שלשתם היו איש כאחיו, וכל אחד פתח שער לעצמו: [פ"ב מ"ב. אות יז]: »שלשה אולמי עזרת ישראל«: ובפתוח השער יעשה האולם, כאשר הודעתיך כבר. כי מה שקרה לאמצעי לבד, קרה עתה לשני
הקוים האחרים. אך נשתנו האולמות האלה מהראשונים, כי לא כמאורות הראשונים מאורות של אלה. וההוי"ה והאקי"ק עשו שמונה אמות לרוחב האולם. ואליהם נתחברו שני העמודים אשר כבר ידעת מהותם ומדותם. ועובי העמודים שתי אמות, כי כל אחד מהם נתחבר בחברו, על כן כל אחד הראה כחו וכח חבירו הנכלל בו; ואז עמדו המאורות בכח גדול על ידיהם. ואל העמודים "תמורים", כעמודי אולם ההיכל, כי התמורים הם הכתלים, ומקבלים בעמודים האלה, ומוציאים פעולותיהם לאורה. ובהתגבר המאורות הג' ברוב הדרם, נתפשטו שם לי"ג, כי בהם י"ב אותיות וא' יותר מפני הא' הכולל את כולם כאחד גם למעלה; ועל כן עשו אורך האולם י"ג אמות. ועובי כל החומות קנה המדה, כי הוא הבונה. וכאשר לא היה טעם אחר למדה, נמשכה ממנו המדה כאשר הוא: [פ"ב מ"ב; פ"א מ"ד. אות יד]: »שלשה תאים לב' צדי השער«: בהפתח השער בחומה לצאת השפע חוצה, נראו לב' צדי השער חדרים מפוארים מאוד ג' לימין
וג' לשמאל. ולהם פתחים זה בתוך זה, עד שנמצא שני החדרים הסמוכים אל הפתח, פתחיהם זה כנגד זה. ועתה אודיעך באלה הפתחים סודות גדולים. צריך שתדע, שהשפע להיות שלם וראוי לקיים הנבראים, צריך שיהיה תמיד ממוסך בדין וברחמים; והם הנרמזים במרכבה ימין ושמאל. ואין לך שום דבר נתקן היטב אלא על ידי זכר ונקבה, ועל כן נמצאו המאורות בדרך זה בסוד זכר ונקבה; ועל ידי שניהם מתקנים כל השפע וכל הצריך לתקן. ועל כן נמצאו החדרים האלה בכאן, וסודם לפי שרשם, חג"ת לימין וכן לשמאל. ושיעור החדר שש, כי שם מתגברת הו' שהיא הזכר. וכתלו ה', ששם מתגברת הה' שהיא נקבה; ונמצא בכל חדר מאלה זכר ונקבה: והשפע הראוי לכל השרפים כבר נאסף כולו כאחד בתוך החצר הפנימית, ובצאתו מן הפתח לנתן להם נכנס מיד בתחלה בתוך החדרים האלה. כי השפע היוצא מן הימין נכנס בחדרים השמאלים, והיוצא מן השמאל נכנס בימנים. ושם נתקן בכל הג' חדרים, שעל ידם משתלמת ההשפעה בחסד
דין ורחמים, לפי שליטת החסד או הגבורה. ועל ידי הוי"ו והה"א שהם הזכר והנקבה, הוא נתקן. ואחר כך יצא משם מתוקן ושלם להנתן לדורשיו כראוי: [פ"א מ"ה; פ"ב מ"ב. אות ט"ז]: »גגות התאים«: ואומר לך, מי הכניס השפע בצאתו מן הפתח אל החדרים האלה, ולא יצא מיד בקו המישור. הג' מאורות שעשו י"ג, כמו ששמעת למעלה, כאשר נפתח השער יצאו לחוץ. ובצאתם נתחברו עמהם י"ב מאורות אחרים, העומדים בשער עצמו, והם י"ב אותיות אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ובין כלם הם כ"ה. אלה הכ"ה מאורות, נתפשטו מכאן ומכאן; מגג החדר החיצון הימני עד הגג החדר החיצון השמאלי. כי לא יצאו אל החהן הרבה, רק נתפשטו לרוחב הנה והנה למעלה מגגות החדרים, ולא למטה. ונמצא, שכשיוצא השפע מן הפתח, אלה המאורות העומדים למעלה מאירים בו אור גדול. ובכח האור ההוא לא נתפשט השפע חוצה, אלא נתרחב לכאן ולכאן כמו אלה המאורות שלמעלה. ואז נכנס בתוך החדרים שפע הימין לשמאל, ושפע השמאל לימין, עד
שנתקן שם. וכיון שנתקן, יוצא דרך שני הפתחים, ומתחבר באמצע כאחד. ואור אחר מאיר בו ומוציאו לחוץ, וניתן למי שניתן. ועל זה הענין הוזכר בנביא (מ, יג), "וימד את השער מגג התא לגגו". ותדע, שכל השיעורים והמדות שהוזכרו, לדבר מן החכמה הוזכרו, ונודע שהן צריכות לסדר ההנהגה: [פ"א מ"ה]: »סדר העבודה«: »פעולת הקרבן והקטורת«: בזה החצר נמצא המזבח החיצון הנקרא "מזבח העולה", הוא מקום הקרבן שמקריבים דבר יום ביומו. וכאן צריך אני לפרש לך סדר העבודה ומנחת המלך, והבן מאד. דע כי כל הצבאות, החילים, והנשמות - מן המאורות אשר למציאות הקודש נגזרו. ומהם הם מקבלים השפע והכוח להתקיים ולעשות את כל אשר מוטל עליהם. ובכל יום צריכים כל הבריות לקבל את השפע מבוראם. ולמה אני אומר "בכל יום"? אלא, מפני שכל יום הוא מדריגה בפני עצמה, ואין יום דומה לחבירו. ואני לא אוכל לפרש הרבה, כי הדרושים היו מרחיבים יותר, על כן
אקצר, ואתה תתגבר בשכלך לרדת אל עומק הדברים. בכל יום צריכים התחתונים להתקרב אל