הכבש הזה לדרום, נמצא שהמזבח נמשך אחר הדרום, והוא הסוד, "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים", כמו שפרשתי למעלה. כי לא היה המזבח כך - לבעבור יהיה באמצע; אלא כי מן הדרום הוא מתחיל, ומפני מדותיו הגיע עד סוף הכותל אשר להיכל לצפון. ונמצא מדות לכבש כמדת המזבח ממש, כי זה כזה לא פחות ולא יותר. ושנים אחרים קטנים נמשכים ממנו אל הסובב והיסוד, שהם שתי המדריגות התחתונות: [פ"ב מ"ה. אות כו]: »מעלה והדוכן עליה, מבדיל בין עזרת ישראל לעזרת כהנים«: בחצר הזה נמצא עוד למקום הלויים מעלה אחת - ובה שלש מעלות אחרות עולות אל מקום הכהנים. והוא, כי מקום הלויים עולה ממקום ישראל מדריגה אחת, ואחר כך מתחברות המדריגות והם ג', וכולם נכללות במקום הכהנים לעבודה. ולא היו המעלות שנים עד מקום הכהנים, כי אין המקום ההוא פרטי לכהנים, רק מקום כללות לכל המדריגות כאחד - בחסד עצמו, והבן היטב: [פ"ב מ"א. אות כא]:
»עזרת נשים«: ועתה אבוא לפרש עניני החצר החיצונה. והוא מקום קבלת החיות - מלאכי היצירה. ומן הפנימית עד כותל החיצונה נמצא מאה אמה לכל רוח, ושיעור המאה כבר ידעת: [פ"ה מ"ג. אות ט]: »עזרת נשים סובבת אחורי בית הכפורת«: והחצר הזה סובב את כל הבנין גם לאחוריו. עד שנמצא מאחורי הבנין אל כותל החצר י"א אמה, כנגד הוי"ו והה"א שבפנים. ותדע שלא סבבה כך החצר הזה את הבנין בבית הראשון. ולמה כך? אלא מפני שלאחורי המקדש נמצא מקום למטה למטה אל מלאכי הקצף והטומאה, ולכן לא סבבה שם החצר, שלא לתת להם חלק כלל. אבל לעתיד לבא יטהר העולם והאלילים כליל יחלוף, ומה שישאר בטהרה ישאר. וזה הענין נתבאר בפסוק, "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה" וגו', ועל כן תסוב החצר לכל הצדדין כי אין מונע: [פ"ה, מ"ג. אות מט]: »מקום אולם עזרת נשים«: ג' שערים נמצאו לחצר הזה, משפטם כמשפט שערי הפנימית. רק שהאולם שהוא בפנימית לחוץ,
הוא כאן בפנים. כי האולם הזה הוא הלחם הקדוש הנתן לכל ישראל ויוצא דרך השערים חוצה. אך החצר החיצונה נמצא בה כח לעמוד באור הגדול המתפשט ממנו במקום שהוא שם, על כן היו אולמי הפנימיים חוצה. אך הר הבית אין בו כוח לעמוד בו, על כן היו האולמות פנימה. ונמצא, שבחומת האולם שבפנים יצאו כתלי חצר השער חוצה. רק שכותל האולם באור הוי"ו נבנה, וכותל החדר באור הה"א; על כן אמה אחת כנס בראשונה ואחר יצא, והוציא כנגדו כותל החדר. ועל כן דקדק הנביא (מ, יב), "וגבול לפני התאות אמה אחת" ולא תלאם בפתח רק באולם. ואתה ראה והבן, כי לא הגיע הלחם הוא האולם, רק ג' מדריגות ההיכל, ושתי חצירות כי... הם. אך הר הבית שהוא לעשיה, לא היה שם ולא נראה. כי הלחם הזה הוא לחם מן השמים, וממנו ניזונים המלאכים, וגם ישראל ניזונו ממנו במדבר. אבל לחם העשיה הוא לחם מן הארץ, והוא תחתון מזה מאד, שיוצא אחר כמה שינוים ותהפוכות דברים. על כן אלו
האולמות לא הגיעו רק עד החצר החיצונה פנימה: [פ"א מ"ד. אות ח]: »גזוזטרא המקיף את החצר«: בחצר הזה נראית רצפה גדולה מאד. תחלתה מגובה השערים, וסובבת החצר סביב, ובה נראו ל' לשכות. וכבר ידעת כי כל קרקע מן המלכות הוא. ובאלה הלשכות יבוא השפע ראשונה, ומהם ירד אל החצר למטה. ואומר לך למה הם הלשכות האלה; כי הם לג' השרים הגדולים והנכבדים מאוד, שמועא"ל מטטרו"ן יהוא"ל, שרי כל הצבאות אשר ביצירה, ולהם נמצאו הלשכות, עשר לאחד. ולא שהם עולים שם, כי כבר שמעת, איך כל המקבל מן הפתח הוא מקבל. אלא ששם יורד השפע הראוי להם, ונתן להם אחרי כן, ומשם יורד השפע אחר כך לשאר החצר: [פ"א מ"ח. אות י']: »"הלשכה אשר נגד הגזרה"«: מסוף חומת החצר הפנימית בתוך החיצונה, נמצאו כדמות לשכות נפלאות הולכות נגד כל הבנין, מאה אמה לצפון וכן לדרום. ורוחב הלשכות חמשים אמה, והם ג' עליות זה על זה. ותדע, כי אלה הם המקומות ששם מקבלים המלאכים אותו השפע שאמרתי, שהם מקבלים מחוץ
סביבות ההיכל. כי השפע יוצא מן המונח אל החדרים, ומן החדרים נכלל במסיבה, ומשם רחוק עשרים אמה יגיע אל הלשכות, ושם יקבלו אותו המלאכים: והוא מקום אכילת הקדשים. כי הוא השפע היורד אל הענפים, אחר שכבר נכללו בשרשו ונעשה הזיווג הנאה. ועתה תראה, כמה רחוק הם מקבלים מן הקודש; אבל נשמות ישראל מקבלים משם מבפנים, ועל כן אמרו, שמחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת היא. והלשכות האלה מכלל החצר הפנימית נחשבים. ותראה כמה הוא המרחק, כי הוא עשרים אמה, מפני רוב אור הב' יודי"ן שבנו את הקודש פנימה. והנה פתח הלשכות האלה אל הבנין, כי משם מקבלים, וגם לחט נמצא להם פתח. ושיעור החמישים כבר פירשתי לך בשערים (והרל"א). ונמצאו הלשכות האלה כנגד התאים ממש, כי מהם מקבלים: אך הלשכות העליונות קצרות מן התחתונות, כי ממקום גבוה מאד הם מקבלים. ומתחת הלשכות העליונות מתפשטים ג' עמודים גדולים יוצאים תחת חומתם, והחומה נסמכת עליהם. ג'
עמודים אלה מחומת העליונות יוצאת, ומגעת עד הארץ למטה, ואחריהם נבנית החומה לתחתונות, על כן היו התחתונות רחבות מן העליונות. וזה הענין נתבאר בפסוק, (מב, ה) "והלשכות העליונות קצרות כי יוכלו אתיקים מהנה" וגו', כי האתיקים אוכלים בבנינם מאויר התחתונות. ועל הבנין ההוא נסמך כותל הלשכות העליונות. כי אין העמודים האלה כעמודי החצירות, כי עמודי החצירות הם מבחהן מקבלים מן החצירות, על כן נסמכים אליהם. אך אלה הם מחזיקי הבנין ובעביו הם נכנסים, על כן דחקו האתיקים את התחתונות להיות לעליונות יסוד. והאמת, כי הם יצאו ראשונה מן העליונות, ואחריהם נסגרה החומה סביב. ומ"ש - מהנה, הוא כי לא בכל לשכה יש אתיק, כי ג' אתיקים הם בכל הכותל: [פ"א מ"ח, מ"ט. אות יב]: »מקום בישול קדשי קדשים«: ומקום נמצא בצפון, בין הלשכות והבנין לפאת ים, ששם נמצא בישול לקדשים להיותם ראויים לאכילת הכהנים. והבן, כי הבישול במים הוא ועל האש:
[פ"א מ"י]: »לשכות חצר החיצונה מסופם של תאים«: ולקצה החדר הג' מחדרי השער הצפוני, וכן לדרומי, נמצאו לשכות אחרות כראשונות; ארכן מאה אמה ורחבן חמישים, ופתחיהם לכאן ולכאן. ואומר לך מה משמשות אלה הלשכות, כי העליונות הם לחצר הפנימית, שבהם מקבלים שרי הבריאה מאחורי הבית. ואלה לחצר החיצונה, שבם מקבלים צבאות היצירה מן החצר הפנימית. ונמצא, שהשפע העיקרי יוצא דרך הפתחים, ואלה הארות הם שלוקחים כך יותר למעלה. ואלה הלשכות נפתחות גם כן בתוך החצר הפנימית עצמו. ונמצאו כל אלה פתחי שפע אל מלאכי היצירה. ולשכות הפנימית רחוקות מן הבנין, ואלה סמוכות יותר אל החצר; כי אין כח האור בכאן ככחו שם, על כן יעמדו בו יותר: [פ"א מ"ז. אות יא]: »מקום בישול קדשים קלים«: ובארבע מקצועי החצר הזה נראו ארבע חצירות, ארכם ארבעים אמה ורחבם שלושים, שבהם מאירים ד' מאורות גדולים. פעולתם - לתת כח אל הקדשים קלים שיוצאים לחט להתקן שם,
להיות ראוים ונכונים למקבליהם. וכל הכנה - במלכות, על כן היו ארבע המאורות ד' שמות אדנ"י. ועל כן אורך כל אחד מהם ארבעים ורחבם ל'. ונמצאו ארבעים פעמים שלושים, כי לכל אות מהם נמצאו ג' אותיות במילוי: [פ"א מ"ז. אות יג]: »אולמות בעובי חומת החצר«: בחומת החצר נראו כמו אולמות. והם בית קבול אל האור המתפשט מבית לחצר; כי בהגיעו אל החומה עשה לו שם משכנות לשבת. אך לא עצר כח לבקוע בחומה, רק במקום השערים ששם הגיע אור ג' המאורות הגדולים. ונמצאו, כל האולמות האלה בסוד ההי"ן, כי כן כל מקום דירה הוא כך, ועל כן רחבם ה' אמות. ובהתחזקם נתרבה האור,ועשה ארכם ה' פעמים ה' שהם כ"ה: [אות יח]: »הר הבית«: ועתה אפרש לך ההר הבית, והוא המקום שממנו מקבלים פקידי העשיה. ונמצא שיעורעל חומתו המגבלת את כל האור אשר לפנים ת"ק קנים על ת"ק קנים. וטעם לשיעור הזה, כי כל ההנהגה בהסכמה גדולה וביחוד עצום היא יוצאה. וכל המאורות מתחברים זה בזה, ואינם פונים איש
לעברו; כי כולם פניהם למקום אחד, ורוחם כמו כן למקום אחד הוא הולך. והענין הזה ביארו יחזקאל במראותו, "אל אשר יהיה שמה הרוח" וגו'. ועל כן לא נעשה דבר מידי המלכות אשר לא צוה עליו המלך, והוא העץ החיים שמהלכו ת"ק שנה. על כן עמד השיעור היותר גדול - ת"ק, ולא הרחיב יותר; כי כאשר קבלה - כן תתן: [פ"א מ"א. אות א]: »יתרון מדות הר הבית העתיד«: אך יתרון הבית הזה מן הראשון, כי הראשון היה ת"ק אמה, וזה ת"ק קנים; להיות השיעור בקנה המדה מפני גילוי הראשית הנעלם, אשר זכרתי לך בראשונה. ותראה, כי לא נמצאו לשכות או חדרים בהר הבית, כי אין ההשגחה כל כך פרטית על שאר הבריות, כמו על האדם: »שערי הר הבית«: ה' שערים נמצאו לחומה הזאת, שנים לדרום ואחד לכל שאר הרוחות. גובה השערים ורחבם ככל שאר שערי המקדש. וצריך שתדע, כי החומה היא אדנ"י, וזה כבר פירשתי לך למעלה. ודלתות השער גם כן הם אותיות אדנ"י הפשוטות, הסוגרות את השער עצמו - א"י לימין ד"ן לשמאל.
ולפנים מן החומה האור המאיר שם כלו נמשך בשם הוי"ה ב"ה, על כן כתוב זה השם הוא המאיר ויוצא מתוך השער. ובהפתח כל שער מן השערים (בשער) - אותיות ידועות בכל שער, בולטות ונוצצות עולות ויורדות. והאותיות האלה הם ראשים לראש השער ההוא. ועל כן בהאיר האותיות האלה יבואו הקרואים להם, ועמדו על פתח השער,שם יקבלו מה שיקבלו, ושבו למקומם. והאותיות חוזרות ונגנזות ולא נראו עוד, והסגר יסגר: ובשערי החצירות, י"ג אותיות הם בולטות בשער, וי"ג הם באי השער. נמצאו, לג' שערים ל"ט מקבלים, והם כמנין יו"ד ק"א וא"ו שרש ... מאורות פותחי השער: [פ"א מ"ב]: »ירושלים לדרומו של הר הבית«: ועתה אפרש לך סוד גדול מאד, בענין ד' רוחות הנמצאים להר הבית הזה. כי הנה כתוב (מ, ב), "ועליו כמבנה עיר מנגב". ונמצא, שהעיר הוא בדרום והמקדש - בצפון, והסוד עמוק, והבן מאד. כי המלכות בקו הגבורה היא עומדת, והתפארת - רחמים, ושני הקצוות האלה הם
הצריכים להתחבר לצורך ההנהגה; וזהו עיקר הזיווג והחיבור, הימין עם השמאל. על כן במקום החיבור הזה צריך [] כל אחד הימין והשמאל. כי כאשר יתחבר השמאל במקום ההוא עם הימין, אז יתמתק בו, ושאר כל מדריגותיו וענפיו נמתקו בימין הזה, ונמצאו ממוסכים ברחמים. על כן המקדש שהוא מקום החיבור הזה הוא לצפון, והעיר לדרום; כי אחרי התמתק זה הצפון בימין יצאה העיר כך, והבן מאד: »ד' רוחות הר הבית«: וצריך שתדע, כי ד' רוחות משמשות בהר הבית הזה, ואף על פי שהבית בצפון, הדרום מתחזק בו. על כן נמצא (מבהר) הבית הזה לדרום, ושני לו למזרח שהוא גם כן רחמים, שלישי לו מן הצפון כי שמאל הוא, ומעוטו מן המערב כי הוא שמקבל מן האחרים, והוא פחות מהם: ואמנם הה' שערים כך הם, כי שני שערי דרום הם שערי הכתר והחכמה - נגד היו"ד וקוצה. ושאר השערים, בבינה תפארת ומלכות - הו"ה שבשם ב"ה: [פ"א מ"א]: »שלשה סדרים בנתינת השפע«:
»סדר ראשון, הר הבית - קיום הנבראים«: והנני מפרש לך עתה סודות גדולים בענין השפע הנתן לבריות העולם הזה מגדלם ועד קטנם. ותדע באמת, ששרש כל הבריות הם הכ"ב אותיות, שהכל מהם יצאו, מצירופיהם ותולדותיהם. והכ"ב אותיות האלה יושבות ראשונה במלכות, ומשם יוצאים צרופים עד אין חקר. וצרופם בתחלה - רל"א שערים, פנים ואחור, ואחריהם יוצאים תולדות אין חקר ואין מספר. ושלוש אלפא ביתות נראו בראשונה, ראשים על כל האחרים, והם, אבג"ד לימין, תשר"ק לשמאל, אתב"ש לאמצע: כאשר האיר אור מן הזיווג הקדוש במקום הזה, מרוב האור והזיו נתחזקו הכ"ב אותיות האלה העומדים שם. ומרוב החוזק והכח נראה כאלו נתחדשו אז; ומאור אחד נתגבר מאד כולל את כל הכ"ב האלה, וגם ה' אחרים שהם מנצפ"ך. ושם המאור הזה - אוחז"ה ונכלל בפסוק, "אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו". ונמצא שהשם הזה העולה כ"ז, אחר הזיווג הוא יוצא ומתגבר ומכסה על כל האחרים. על כן גדלה קדושתו מאד ולהמשיך קדושה על האדם, עם שמות אחרים
המתחברים לו ונצרפים באותו הפסוק עצמו. ועל כי מן הזיווג הוא יוצא, על כן נאמר, "אעלה בתמר"; וכבר ידעת כי התמר מורה תמיד על הזיווג. ואז מתגבר זה השם אוחז"ה, הוא כולל כל האותיות; וה"סנסניו" שלו, מורים כמשל על הצרופים היוצאים מן האותיות. וצריך שתדע, כי מכאן נמשך כל השפע אל כל הצריך לו, ועל כן נאמר "ויהיו שני שדיך", כי שדיים נקראים המאורות העליונים הנותנים השפע לתחתונים. ולמה אמר "כאשכלות הגפן"? אלא בשעה שעולים התחתונים לקבל מן השערים, הם מתדבקים ונתלים באותיות המאירות בשער, כמו שאמרתי, כי אלה הם שרש לאלה. ובהיותם דבוקים שם, נראו ממש כאשכול שבו תלויים הענבים. ומ"ש, "וריח אפיך כתפוחים", הוא ריח הקרבן העולה באף... [להמתק] הגבורה הנמצאת בו: ועתה אשלים לפרש ענין השפע שהתחלתי. בשעה שנתחברו יחד התפארת והמלכות, ג' מאורות גדולים יצאו מן ראש התפארת, וירדו דרך היסוד אל המלכות, ושם הגיעו אל ג' האלפא
ביתות האלה. ובהגיעם אליהם - מי יוכל להגיד רוב הדרם וזיוום, כי האור עולה ויורד ועולה, בכל אחד מהם בעצמה רבה, ומתפשט בכל תולדותיהם כאחד. ועל ידי זה נמצא כח לכל בריה שבעולם כראוי לה: »סדר שני, סורג - התחדשות הנבראים«: אחר כך האיר אור אחר מן הראש הנזכר, והגיע אל הג' אלפא ביתות, ואל תולדותיהם כולם. ומרוב הדר הגדול הזה חזרו כל התולדות, ושבו להיות נכללים בתוך שרשיהם, ונקשר הכל לפני ולפנים. ועל ידי כן לקחו כולם אור חדש גדול מאד, ועל ידו קבלו כח להתחדש הם בעצמם, וגם להוליד תולדות כיוצא בהם. רק לא יצאו התולדות אלא מחיבור האורות והרכבתם זה בזה: ובהיות האורות האלה מחבקים זה את זה ונרכבים זה בזה, נראה בתוך המקום הזה כמו (ה)חומה אחת, שתהיה החומה ארוגה מעצים מעשה רשת; ונקרא המקום הזה המסובב מן החומה הזאת "סורג". ונמצא, שבמקום הראשון, והוא החיצון הסובב את האחרים, נמצא השפע לקיום
כל המינים, והוא האור הראשון שהאיר בראשונה אל הכ"ב אותיות כמו שזכרתי. וזה הקיף הכל, כי הוא הכולל את כל הדברים, ובתוכו נמצאו המקומות האחרים. וגובה החומה הזאת נמצא עשרה טפחים לבד, לא פחות ולא יותר. ואתה ידעת מהו טפח, ומה רומז שיעור העשרה; ונמצא שזה השיעור די לכל הבריות: [פ"א מ"ג. אות ב]: »סדר שלישי, חיל - תיקון הנבדלים«: אחר כך עוד האיר אור שלישי מן הראש הנזכר, והגיע אל האלפא ביתות. וזה האור חזר וקבץ את כל המאורות ואת כל האותיות כולם, וכלל אותם בקשר אחד. ונמצא, שכל זה הקשר שם נכבד ונורא מאד, הוא שם ההוי"ה ב"ה. ועל כן לקחו כוח כל הנמצאים ליתקן בסוד האדם; והוא סוד גדול ליודעי דרכי החכמה ויודעי תיקון העולם כאשר הוא. ותדע, שהשם הזה שאמרתי הוא אד"ם - יו"ד ק"א וא"ו ק"א. ובצאת כל המעשים, יצאו מן הבינה, והיא אקי"ק, ונמלא זה השם באותיותיו אל"ף ק"א יו"ד ק"א, וכך הוא נכנס בתוך ההוי"ה אשר זכרתי,
באל"ף האמצעית שבו, ונמצא הכל - הוי"ה ואקי"ק, והכל נכלל באדם. ולמקום שבו נתפשט זה האור שאמרתי, נמצאת חומה סביב, עשר אמות ונקרא "חיל", והוי"ה ואקי"ק הם כמנין חי"ל. והרי נשלמו כל מדות הבית היטב: [פ"ג מ"ג. אות ג]: »מעלות עולות מחיל לעזרה«: ועתה עדיין נשאר לי לפרש לך ענין המעלות הנמצאות בין מקום למקום. ונמצאו במעלות האלה סודות גדולים, כי הם מעלות ממש, שבם עולים העולמות ויושביהם מעולם לעולם. ונמצאו לכל השערים המעלות האלה [שונות], לפי סודותיהם. כי לצד המזרח נמצאו י"ב מעלות גדולות לפי עוצם חשיבותם, ולשני הצדדים האחרים - שבע לאחד. ועתה אפרש לך זה הענין, כי ב' דרכים נמצאו למאורות, ועל כן ב' דרכים הם לעליתם דרך לפי דרך. כי הנה המאורות נחלקים לעשר ולשבע, והשבע הם בסדר ההיכלות, ועשר בסדר המדריגות עצמם. ושניהם צריכים לעלות, וכיצד הם עולים? מתחילים כל המאורות מלמטה למעלה, ונכללים
התחתון בעליון, עד שנמצאו כולם נקשרים בכלל אחד. ועל כן לפי המדריגות נמצאו המעלות, להעלותם מעלה אחר מעלה עד למעלה. על כן נמצאו שבע מעלות לצפון ולדרום לשבע ההיכלות. וי"ב (ל)מדריגות למזרח. ואומר לך למה הם י"ב, והסוד עמוק מאד, על כן צריך שתתן דעתך להבין אותו. מלכות שבחיות נשארה באופנים, ושם נתחלקה לשנים, והשלימה להם מנין המדריגות; ואז נתחדש לחיות מלכות אחר. ומן המלכות הזאת נעשו שני ראשים גדולים אל כל האופנים, עומדים להם למעלה כמו זכר ונקבה. ונמצאו עשר מדריגות, וב' ראשים עליהם. ומפני שחלק מן הראשים נמצא בתוך העולם עצמו, שהוא המלכות הראשון שזכרתי, ועל כן הוצרכו עוד ב' מעלות לנגד הראשים ההם עצמם: [פ"א מ"ג. אות ד]: »מעלות עולות מעזרת נשים לעזרת ישראל«: ומעלות החצר החיצונה העולות אל הפנימית הם שמונה לכל, ונמצא להם מקום מן האולם עד הפתח כל משך חדרי השער. ואומר לך סוד השמונה האלה. דע כי למעלות האלה נמצאו שמות
ידועים, שני שמות הם, ובהם שמונה אותיות, שמהם נעשו אלה המעלות. כי כשצריכים העולמות לעלות, אז יצא מן העליון שפע וכוח אל התחתונים, ובכוח הזה הם מתחזקים ועולים, וכשרצו לעלות החיות אל הכסא, יצאו ב' מאורות עצומים מן הכסא אליהם, ובם נתחזקו ועלו. ובעלותם הם משמיעים שירה נעימה בכוח המאורות ההם, כי בהם מתחזקים ועולים; על כן אינם מניחים אותם, ולא יחסר מהם הכוח: שני המאורות האלה יוצאים מן החכמה והבינה שבכסא, ונמצא שם המאור הראשון קדו"ש ושם המאור השני ברו"ך, ושרשם יקו"ק אקי"ק. המאורות האלה מגיעים אל החיות. ובהגיעם אליהם - מי יוכל להגיד רוב ההמון וההמולה והחרדה שהם חרדים, והרעש שהם מרעישים לקראתם, ומקבלים אותם באימה ויראה בקדושה וטהרה, ובהם מתחזקים ועולים. וזהו שכתוב, "וקרא זה אל זה ואמר קדוש" וגף, ויחזקאל אומר, "ותשאני רוח וגו' [ברוך כבוד" וגו']. ונמצא שבאלה הב' שמות הם עולים. ועל כן ישראל מדלגים באמרם שני הפסוקים האלה בתפלתם, כי
כן בנסוע החיות לעלות אומרים אותם. ואז כתוב, "ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים" וגו'. אך בעמדם במקום העליון נאמר בהם, "בעמדם תרפינה כנפיהם". והבן, איך המעלות הם לפני הפתחים; כי בבקוע האור את החומה ויצא לחוץ, אז נתגלו האורות האלה אל התחתונים: [פ"ב מ"ב. אות טו]: »מעלות בין האולם למזבח«: ולחצר הפנימית נמצאו ל"ב מעלות עולות אל האולם אשר להיכל. והם י"ב מפני ההיכלות שבכסא, שהם ששה בהיכל הרצון, ועוד ו' אחרים, הרי י"ב. והעליון שהוא קודש קדשים הוא העולה באצילות: [פ"ג מ"א. אות כז]: »"שער הפונה קדים סגור"«: ועתה אודיעך סוד אחד שנצטווה הנביא יחזקאל (מו, א), "בשער החצר הפנימית הפונה קדים". כי שער המזרח הוא מקום עוצם האורה והכוח הגדול, וזה לא יפתח לתחתוניפ רק בשבת ובר"ח. ני מן השער הגדול הוא יוצא בקו המישור, ועל כן יהיה סגור ולא יפתח רק לנשיא שהוא מלך המשיח, כי כוחו גדול, ומפני רוב חשיבותו יפתח לו הפתח הזה. אבל לא
לשאר, רק באלו השני ימים. ואומר לך למה באלו הימים, כי באלה הימים מקבלת השכינה מן התפארת אור גדול מאד. ועתה אומר לך מה ההפרש נמצא בין שני הימים האלה. כי יום ראש החדש הוא למטה, רק שהשכינה מקבלת כוח מן התפארת, כוח חדש לנהג את כל חיילותיה כל שלושים הימים שהיא סובבת בהם, אך השבת היא העולה במעלות יותר גדולות; ועל כן באלה ב' ימים יפתח זה השער, והעם באים ומשתחווים לקבל ממנו האור הגדול: »דרך יציאה מהמקדש לעולי רגל«: אך ראית הרגל בסוד אחר נצטותה, כי היא לכלול הענפים בשרשיהם שלוש פעמים בשנה. ונמצאו השרשים חלוקים לשנים - א' לימין וא' לשמאל. ועל כן צריכים הם לעבור משער אל שער שכנגדו, להיות כל השרשים מתחברים ומתאחדים, בהתחברם אחד אל אחד, ואז נאמר, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ": [פ"ה מ"ד]: »מים יוצאים מבית קודש הקדשים«: מפתח הבית הפנימי נמצא שביל קטן, שבה מהלכים מים מתוקים מאד. ואומר לך מהיכן יוצאים
אלה המים, ואנה הם הולכים. כי אלו יוצאים ממקום החמדה הפנימי, מקום ששם נתגברו הרחמים מאד; ולכן גם בצאתם שמו פניהם אל הדרום, ומשם עוברים ויוצאים החוצה. ולהיכן הם הולכים? זה נתבאר בכתוב (מז, ח), "ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים". כי לרפאות כל מקוה מים ממליחתו הם הולכים, מפני הרחמים הגדולים שנמצא בהם. ונמצא שאין זה כמו השפע הבא לקיום הדברים, אך אור יקר ונכבד מאד הבא ממקום קודש הקדשים, למסוך תוקף הגבורה בכל המקום שנתגברה שם. ועם כל זה ... [נאמר] (שם, יא), "בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו", כי כן צריך להשאיר ממנה בעולם. והוא סוד המלח הצריך על כל הקרבנות, על כן, "למלח נתנו", ומפני זה נשארה; כי לולי כן היו הרחמים מתפשטים לכל הצדדים, והיו כוחות הגבורה מתבטלות: והנה נמצא שכחות הרחמים יתפשטו מאד בעולם בזמן המשיח, וכל הדברים יהיו עומדים בתיקון גדול מאד, וכל המאורות יהיו מאירים באורה גדולה אשר כמוה לא נהיתה. ותתפשט
הקדושה בלי מצרים, ואז תתרבה המנוחה והשמחה בכל העולמות, על כן נאמר, "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו": יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, למהר את גאולתו ברחמיו "ונבנתה עיר על תילה וארמון על משפטו ישב". במהרה בימינו אמן: