ספר הזוהר — קטע 101

אורפניא"ל, ואיהו זהר דלא אשתני, וקיימא בנהירו סתימא, דנהיר מעילא, ובנהירו דנהיר לתתא, וכד בטש נהירו דלתתא בנהירו עלאה, (נ"א וכד נהיר נהורא בנהורא), נהיר האי רוחא, כגוונא דחיזו דעינא, דכד מתגלגלא כדין אפיק נהורא דנציץ וזהרא, הכי נמי האי רוחא, ועל דא, היכלא דא אקרי זוהר. האי רוחא דאקרי אורפניא"ל, האי איהו דנהיר להיכלא דא, ונהיר להיכלא קדמאה, בגין דההוא רוחא דהיכלא קדמאה נהיר באתגלייא, בהאי (ד"א מהאי) רוחא דאיהו סתימאה, דא רוחא נטיל לעילא ונטיל לתתא, ברזא דכתיב (שיר ז ב) חמוקי יריכיך כמו חלאים. ומה דאמר חמוקי ירכיך, בגין דאית רוחא אחרא דנפיק מניה לסטר שמאלא, ואתקשר בהדיה, ועל דא כתיב חמוקי, תרין, והאי רוחא שמאלא אקרי הדרניא"ל, ואתכלילו דא בדא, כלילן כחדא, ואינון עצם השמים, דכלילא באש ומים. כתיב (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם וגומר, האי רוחא קדמאה

אורפניא"ל, דאיהו סתים בין עילא ותתא, ונהיר איהו כעין חשמל, האי איהו כעין חשמל, ולזמנין איהו חשמל, בגין דמניה קיימין כל אינון שרפים חיוון אשא ממללן, חיוון דקיימי ולא קיימי, ועל דא איהו חשמל. אורפניא"ל דקאמרן, בדא אשתמודעאן חיין לעלמא, כד אתדן עלמא לטב, כדין נהיר רוחא דא, וכל חיין וכל חידו אשתכח, דהא כיון דזכותא נפקא, ונהירו דינין, כדין רוחא דא אנהיר, וסימניך (משלי טז טו) באור פני מלך חיים. וכד אתדן עלמא בדינא, (בההוא זכותא), כדין ההוא סטרא אחרא מסאבא, שלטא ואתקף, (ס"א וכד אתדן עלמא בדינא בההוא זכותא, כדין ההוא רוחא אחרא שלטא ואתקף), והאי רוחא אגניז ואתחשך, וכדין כל עלמא קיימא בדינא ואתדן, וכלא קיימי בהאי רוחא, וסימניך (דניאל ה ו) וארכובתיה דא לדא נקשן. הכא קיימין כל אינון מלבושין דנשמתהון דצדיקייא, דסלקין לאתחזאה קמי מאריהון, ולקיימא קמיה, וכד נשמתא סלקא ומטי להאי

היכלא, כדין אזדמן חד ממנא, דאתפקד על אינון לבושין, וצדקיא"ל שמיה, דהא בזמנא דבר נש עביד פקודין דאורייתא בהאי עלמא, כגוונא דאיהו אשתדל גרמיה, הכי אתעביד ליה בהאי היכלא לעילא מלבושא לאתלבשא ביה, בההוא עלמא. וכד נשמתא סלקא, ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא דילה, ואזיל עמה, עד די מטא לנהר דינור, די נשמתא אצטריכא לאתסחייא ולאתלבנא תמן, ולזמנין דטבעא ההיא נשמתא תמן ואתוקדא, ולא סלקא כוליה יומא, עד בצפרא, כד אתער רוחא דסטרא דדרום, כדין קיימי כלהו ומתחדשן, ואמרי שירתא ומזמרן, כגוונא דאינון מלאכין דאתעבר שולטניהון ואתוקדן, וקיימן ומתחדשן כמלקדמין, ואמרי שירתא, (ואזלי לון), הכי נמי אלין נשמתין. ואי זכאה האי נשמתא וסלקת, האי ממנא צדקיא"ל, נטיל לה להאי נשמתא, ואלביש לה בההוא לבושא, ואתתקנת ביה, וסלקא לקרבנא על ידא דמיכאל כהנא, לקיימא תדיר כל יומין קמי עתיק יומין, זכאה חולקא דהאי נשמתא, דקיימא

וזכאת להאי. ובכלא אתמנא האי רוחא אורפניא"ל דקאמרן, ואיהו שליט על האי היכלא. מכללא דא, כד אתכליל רוחא ברוחא, ובטש דא בדא לאתכללא כחדא, אתבריאו אינון שליטין אחרנין דאתמנן על עלמא, ואלין אינון שרפים דשית גדפין, דמקדשי למאריהון תלת זוהר חלק ב דף רמז/ב זמנין ביומא. ואלין אינון דמדקדקי עם צדיקייא, אפילו כחד נימא דשערא, ואלין אינון דקיימי לאענשא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, לאינון דמזלזלי לבר נש דאוליפו מניה אפילו מלה חדא באורייתא, ולא מנהגי ביה יקר, ולכל אינון דמשתמשי, במאן דקארי שית סדרי משנה, ליחדא יחודא דמאריהון. כד מתיישבן רוחא ברוחא, ואתנהרן כחדא, מההוא נהירו נפקא חיוותא חדא, דשלטא על אינון שרפים, וארבע תחותה דאנפייהו אנפין דנשר, האי חיוותא יופיא"ל שמיה, ואיהו קיימא בכל רזי דחכמתא, וכל אינון מפתחאן דחכמתא קיימין ביה. האי חיוותא, קיימא למתבע אגרא מעם קודשא בריך הוא, למיהב לכל אינון דרדפי בתר

כל מאריהון דחכמה, ואפילו מכל בר נש, ואולפי חכמה למנדע למאריהון, וההוא אגרא דיהיב לבני נשא דרדפי בתר חכמה למנדע למאריהון, דכד נפק בר נש מהאי עלמא, האי חיוותא נפקא על ארבע שרפים מעפפין, וטאסת קמיה, ולא שביק כל אינון גרדיני נימוסין די בסטרא אחרא למקרב בהדיה, וכמה אינון שליחן דשלם סחרניה. ואלין שרפים כד נטלין ואתחזיין, אתכפיין אינון שרפים נחשים, דנפקו מההוא נחש דגרים מותא לכל עלמא. האי חיוותא קדישא קיימא, כד נשמתא סלקא ומטאת לגביה, כדין שאל לה ברזא דחכמתא דמאריה, וכפום ההיא חכמתא דרדיף אבתרה ואדבק, הכי יהבי לה אגריה. ואי יכיל לאדבקא ולא אדבק, דחי לה לבר ולא עיילא, וקיימא תחות ההוא היכלא בכסיפו, וכד נטלי גדפייהו אלין שרפים דתחותה, כדין כלהו בטשי בגדפייהו, ואוקדון לה, ואתוקדא ולא אתוקדת, וקיימא ולא קיימא, והכי אתדנת בכל יומא, נהירת ולא נהירת, ואף על גב דעובדין טבין אית לה. בגין דלית אגרא

בההוא עלמא, כאינון דמשתדלי בחכמתא, לאסתכלא ביקרא דמאריהון, ולית שיעורא לאגרא, דאינון דידעי חכמתא, לאסתכלא ביקרא דמאריהון, זכאה חולקיהון בעלמא דין, ובעלמא דאתי, דכתיב (משלי ג יג) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. רוחא דא, שלטא על כלא, כלא כלילן בה, כלא אסתכיין לגבה. האי חיוותא שלטא על ארבע אחרנין, וארבע גלגלין לכל חד וחד, גלגלא חדא אסתכי לסטר מזרח, וגלגלא חדא אסתכי לסטר צפון, וגלגלא חדא אסתכי לסטר דרום, וגלגלא חדא אסתכי לסטר מערב, וכל חד וחד בתלת סמכין. גלגלא דלסטר מזרח, (בס"י לא יש שם אל בשום אחד מהם) חניא"ל שמיה, גלגלא דלסטר צפון קרשיא"ל שמיה, גלגלא דלסטר דרום עזריא"ל שמיה, גלגלא דלסטר מערב עניא"ל שמיה, ואינון תלת סמכין דאינון לכל חד וחד, כלהו אסתכיין לאמצעיתא, בגין דאמצעיתא איהו נטיל לון, וכלהו נטלי בגיניה דאמצעיתא. אלין דקיימי באמצעיתא, כלהו ממנן בשירתא, ואלין דימינא אמרי

שירתא, דסלקא רעותא לעילא, ואמרי קדוש, ואלין דשמאלא אמרי שירתא, וסלקי רעותא לעילא, ואמרי ברוך, קדוש לעילא וברוך לתתא. אלין דקיימי לעילא לסטר ימינא, נטלי קדושה ומתחבראן בקדושה בכל אינון דידעי לקדשא למאריהון, ביחודא ברזא דחכמתא, ואלין דקיימי בשמאלא, נטלי קדושה ומתחבראן בכל אינון דלא ידעי לקדשא למאריהון כדקא יאות, וכלהו כלילן אלין באלין ביחודא חדא, ומתקשראן דא בדא, עד דכלהו אתעבידו קשורא חדא, ורוחא חדא, ומתקשרן באינון דלעילא, למהוי כלא חד, לאתכללא דא בדא. מאתר דא, ינקי כל אינון מאריהון דחכמתא, דקיימן למנדע במראה, או ברזא דחלמא, בגין דנביאים ינקי מלעילא, ואלין מארי דחלמא, או דמראה, ינקי מהכא, וכד מתחברא אתרא דא באתרא דלעילא בקשורא חדא, כדין נביאים ינקי מעילא ומתתא בקשורא חדא. ובגין

זוהר חלק ב דף רמח/א כך אית משל במלייהו, דלא צחצחא נבואתהון כדקא יאות, כמה דהוה ביה במשה, דהוה צחצוחא בנבואתיה בכלא, בגין דנהירו נפיק מעילא, מאתר דכל נהורין נפקין מניה, ומטא לדרגיה, ומתמן יניק נבואתיה ונהיר, מה דלא הוה כדין לכלא, לכל שאר נביאין. אינון מאריהון דחלמא, מאריהון דמראה, כלהו ינקי מאתר דא לתתא, בלא חבורא דלעילא, על ידא דדרגא אחרא תתאה מיניה דאיהו לבר, כמה דדרגא דנביאים דלעילא, לא הוו חמאן ליה נביאים, בר על ידא דדרגא אחרא תתאה, הכי נמי אלין דרגא דיניקו דילהון איהו לעילא, בהאי דרגא תתאה, אבל לא אתגלייא לון, אלא על ידא דדרגא אחרא לבר, דאיהו תתאה מניה. בגין דנפקא מהאי היכלא, ומטא מלה עד ההוא ממנא דקיימא על תרעא דהיכלא דא, ומתמן לההוא ממנא דתחות ידיה, וכן עד כלהו, דכמה אינון דנטלי ההיא מלה, ואתערבו בהדה, ועל דא כד מטא לגביה דבר נש, כמה אינון דאתערבי בהדה, ועל דא לא צחצחא מלה כדקא יאות. כד מתחברן

אלין ארבע גלגלין, באינון ארבע די באמצעיתא, כדין כלהו אקרון חמודות, ואינון מאריהון דמראה, ובגין כך האי חיוותא דקאמרן שלטא עלייהו, ובגין כך אקרי דניאל איש חמודות, דכתיב (דניאל ט) כי חמודות אתה, וכלא רזא כדקא יאות, זכאין אינון דידעין רזי דמאריהון, למיהך בארח קשוט, בעלמא דין ובעלמא דאתי: (היכל נוגה, נצח): היכלא תליתאה, היכלא דא, היכלא דקיימא בנהירו עלאה יתיר על כל אלין קדמאי, בהיכלא דא קיימין ארבע פתחין, חד לסטר דרום, וחד לסטר מזרח, וחד לסטר צפון, וחד לסטר מערב, בכל פתחא ופתחא אית ממנא חדא, דקיימא ממנא על כל פתחא ופתחא: פתחא קדמאה, דא פתחא דקיימא ביה חד ממנא, מלכיא"ל שמיה, ואיהו שליטא על כל אינון פתקין דנפקו מבי דינא דמלכא לאתדנא עלמא (בההוא פתקא), בגין דהאי איהו ממנא לאשגחא בהו באינון פתקין, ותרין סופרין תחות ידיה, חד מימינא וחד משמאלא. להאי אתייהיבו תקוני פתקין לאתקנא, עד לא יפקון מהאי תרעא לבר, ויתמסרו בידא דההוא ממנא די בהיכלא

קדמאה, דהא מזמנא דאתמסרו בידא דההוא ממנא דבהיכלא קדמאה, הא נפקי מתמן, ולית רשו לאתבא לון. דהא מיד אזדמן ממנא דסטרא אחרא מסאבא, מאריה דדינא קשייא תקיפא דלא מרחם, וסנגדיא"ל (ס"א וסעדיא"ל) שמיה, ואיהו ממנא על תרעא דהיכלא קדמאה (ס"א גריס אחרא ול"ג קדמאה) די בסטרא אחרא, דאיהו גהינם, וכמה אינון גרדיני נימוסין ממנן לשטיא בעלמא, וזמינין למעבד דינא. ובגין כך, קיימא ההוא ממנא לעיינא בפתקין, ואינון תרין סופרין דקיימי תחות ממנא דא, שמשיא"ל וקמוא"ל, אלין סופרין לאתקנא פתקין, וההוא ממנא עלייהו דאיהו מלכיא"ל, בגין דבאינון היכלין די בסטר אחרא מסאבא, אתפקידו ממנן ידיעאן, בהפוכא מאלין ממנן די בהיכלין אלין, וכל אינון רוחין וכל אינון ממנן דתמן, כלהו לאבאשא. תא חזי, האי סנגדיא"ל (ס"א סעדיא"ל) כד נטיל פתקא מסטרא דההוא ממנא דקיימא לפתחא קדמאה, פתח חד פתחא לסטרא דחשוכא, דאקרי בור שחת, ותמן ממנן אלף

ורבבן זמינין לנטלא אינון פתקין, והאי ממנא עלייהו, וכדין כרוזין נפקין, וכמה גרדיני שטיין זוהר חלק ב דף רמח/ב בעלמא, וההוא דינא אשתלים, ועל דא ממנא דא קיימא לעיינא בפתקין, ולאתקנא נימוסי פתקין עד לא נפקי מהאי פתחא, והאי פתחא איהו פתחא דדרום: פתחא תניינא, דא פתחא דחיין ומותא תליין ביה, בגין דבהאי פתחא, חתמין חתימין דכל פתקין, דכיון דפתקין אתתקנן כדקא יאות, חד שמשא זמין גזריא"ל שמיה, ונטיל פתקין בהאי פתחא תניינא, ותמן חתמין להו. ממנא חדא קיימא על ההוא פתחא, ועזריא"ל שמיה, וכל פתחא ופתחא אתקרי על שמא דההוא ממנא דאתפקדא עליה, האי ממנא תחות שולטניה ותחות ידיה תרין שמשין, די שמהון סנורי"א (ס"א סטרי"ה), עדיא"ל, חד מימינא וחד משמאלא, ההוא מימינא, ביה תליין חיין, וההוא דשמאלא, ביה תלייא מותא, ותרין חותמין בידייהו, חותם חיים וחותם מות, דא קאים לסטרא דא, ודא קאים לסטרא דא. האי פתחא סתים כל יומי

שתא, וביומא דשבתא וביומא דחדשא אתפתח, לאחזאה חיים בההוא חותמא, דתליין ביה חיים, בגין דשבת וחדש חותמא דחיים אתקיים בהו. ביומא דכפורי, דישראל כלהו קיימי בצלותין ובעותין, ומשתדלי בפולחנא דמאריהון, סתים ההוא פתחא עד שעתא דצלותא דמנחה. כיון דאעבר האי צלותא דמנחה, מאתר בי דינא דהיכלא דזכותא חד אוירא נפקא, ופתחא דא אתפתח, והאי ממנא דהיכלא דא קיימא, ואינון תרי שמשין חד מימינא וחד משמאלא, וחותמי דחיים ומותא בידייהו, וכל פתקין דעלמא קמייהו, וכדין אחתימו הן לחיים הן למות, ודא הוא פתחא דמזרח: פתחא תליתאה, דא פתחא דקיימא בקיומא, למנדע כל אינון די דינא יעבר עלייהו, בין למרעין, בין למכאובין, בין למסכנו, דינא דלא קיימא למותא, כד תרעא דפתחא דא סגיר, כדין דינא אתרשים על בר נש, דלא תייבין ליה, בר בחילא דצלותא תקיפא, ותיובתא שלים, דכתיב (איוב יב יד) יסגור על איש ולא יפתח. חד ממנא קיימא על פתחא דא, וקפציא"ל

שמיה, והאי ממנא על פתחא דא, בגין לסגרא האי פתחא, על ההוא בר נש, דאתחזי לאתענשא, בגין דלא יתקבל בצלותא, עד דיתוב לקמי מאריה. ובההוא זמנא דאתגזר דינא בבנוי דלא חאבו, באינון רביין זעירין, חד ממנא שמשא תחות ידיה, עיריא"ל שמיה, ונפק וכריז לסטר שמאלא, עד דאתער חד רוחא, דאיהו רוחא דפגימו, אתברי בפגימו דסיהרא, ואקרי אסכר"א, והאי איהו רוחא דקיימא על דרגא (ס"א פתחא) רביעאה בהיכלא תליתאה די בסטר מסאבא, ודא קיימא על קטולא דילהון, ויתחזי לון לרביי כאתתא דרביאת לרביי, ואחידת לון וקטלת לון, וכדין ההיא נשמתא סלקא, ואחיד לה האי ממנא, וסלקא לה לממנא דקיימא על היכלא רביעאה, וההוא ממנא מגדלא לון ואשתעשע בהו, וסליק לון לאתחזאה קמיה מלכא קדישא, בכל שבת ושבת ובכל ריש ירחא וריש ירחא, ואתחזון קמיה ואתברכון מניה, ובשעתא דרוגזא שלטא, אסתכל בהו קודשא בריך הוא, וחייס על עלמא. וכל אינון רביין, דלא אשלימו שנין,

עד תליסר שנין ויומא חד, כלהו אתמסרו בידא דהאי. מתליסר שנין עד עשרים, כלהו אתמסרו על ידא דרוחא אחרא דאקרי אגיריסו"ן, דנפקא מהאי נחש עקימא דגרים מותא לכל עלמא, ואיהו יצר הרע. מעשרין שנין ולעילא, אתדן בר נש מבי דינא, אתר דאקרי זכותא, איהו בגרמיה אתא, ובחובוי אתדן ואתמסר בידא דהאי חויא דאיהו מלאך המות. בגין דהא מעשרין שנין ולתתא, עד תליסר שנין, האי רוחא דקיימא

זוהר חלק ב דף רמט/א ביה כנחש, אזיל אבתריה, דא אגיריסו"ן דקאמרן, בגין דלא אתנטיר כד הוה רבייא דקיק כדקא יאות, וחמי ביה סימן דיתפגים לבתר, והאי אתנטיל בלא רשו, ועל דא כתיב (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט, ורזא דא כתיב (בראשית א לא) והנה טוב מאד, ותנינן, והנה טוב מאד, דא מלאך המות, דאקדים ליה עד לא יתפגים לבתר, והאי ממנא דקאים על האי פתחא, אעיל נשמתיה וסלקא לה לעילא. מתליסר שנין ולתתא, אתדן על חובוי דאבוי, ואתמסר בידא דהאי אסכר"א דקאמרן, וכל חד וחד, היכלא דא לקבל היכלא דא, דא בהפוכא מן דא כדקאמרן, והאי פתחא איהו לסטר צפון: פתחא רביעאה, פתחא דא קיימא לאסוותא, ואקרי פתחא דאסוותא, בהאי פתחא קיימא חד ממנא פדיא"ל שמיה, והאי קיימא על כל אינון אסוותין דעלמא, ולאעלא צלותין דכל אינון מארי דמכאובין ומרעין וצערין, והאי איהו סליק בכל (נ"א לכל) אינון צלותין, ואעיל לון קמי קודשא בריך הוא. והאי איהו מלאך מליץ אחד מני אלף (איוב לג כג), בגין דאינון אלף

קיימין בההוא פתחא, והאי חד מנייהו, וכתיב, ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר, בגין דסליק בהאי (נ"א להאי) צלותא, וקיימא מליץ טוב עליה דבר נש, ואדכר זכותיה דעבד קמי מלכא קדישא, בגין דהאי איהו דקיימא תדיר לטב, ועל דא כל אסוותא קיימא בהאי פתחא די פדיא"ל ממנא ביה. פתחא דא איהו לסטר מערב, ובגין דא, אלין ארבע פתחין קיימין בהיכלא דא. בהיכלא דא קיימא רוחא חדא דאקרי נגה, האי איהו רוחא דשליטא בהאי היכלא, וכל זיוא וכל תיאובתא קיימאן ביה. האי רוחא איהו קיימא לכל אינון דאית לון חולקא בעלמא דאתי, דא אעטר לאינון נשמתין בזיוא דיקרא, בגין למנדע כל אינון רוחין די בהיכלין אחרנין, דדא איהו בר עלמא דאתי, ויעבר בכלהו, ולית מאן דימחי בידיה. האי רוחא, איהו רוחא דכיא, בריר מאלין תתאין, זהריא"ל שמיה, מההוא משחא דרבות קודשא דנגיד מעלמא דאתי, נגיד ביה, ומההוא משחא אתברי (נ"א אתרבי) ואצמח, והאי איהו נר,

כמה דאת אמר (תהלים קלב יז) ערכתי נר למשיחי, בגין דהאי איהו סדורא לאדלקא בוצינין מתתא לעילא, כד שרא עליה נהירו דנגיד מלעילא, בגין דהאי אתסדר, כד אתכלילו ביה כל אינון תתאין לתתא. וכד אתסדר האי רוחא בכל אינון תתאין, ונהיר, כדין אפיק מניה נהורא חד, די שמיה אקריא"ל, (ס"א אהדיא"ל), והאי איהו כליל ברוחא דא, האי קיימא תחות רוחא, לאמשכא (ס"א לאמשחא) לכל אינון נשמתין דסלקין, דאית לון חולקא בעלמא דאתי, ואתחזון לסלקא לעילא. בגין דכד נשמתא סלקא, ועאלת באינון היכלין תתאין, רשימא איהו בעשרין ותרין אתוון דאורייתא, דרשימין בהאי נשמתא, וכד נשמתא זכאת וקמת קמיה דההוא רוחא, דא ממנא אהדיא"ל משח לון, וסלקין ועאלין בההוא נהר דינור, וסלקין ואתקריבו לקרבנא. האי נהורא כליל בתלת נהורין, בגין דההוא רבות משחא, אתכליל בתלת גוונין, וכד נציץ האי נהורא, נציץ מניה עשרין ותרין (אתוון) נהורין, לקבל עשרין

ותרין אתוון דאורייתא, דרשימין בהאי נשמתא, ואלין עשרין ותרין נהורין, כלהו ממנן שמשין דקיימי עמיה, וכלהו אתקרון על שמא דהאי נהורא דעלייהו, וכלהו אתכלילו ביה. האי נהורא וכל אינון נהורין אתכליל בהאי רוחא, והאי רוחא כליל ביה, ואסתכי לאתיישבא גו היכלא רביעאה, רוחא דא, כד אתכליל מנהורא דא, ומכלהו נהורין, כד דחיין (נ"א דחקין) לאתנצצא

זוהר חלק ב דף רמט/ב נפקא מנייהו חד חיוותא קדישא, כלילא בתרי גווני, אריא ונשרא, ואיהי חד דיוקנא, והאי אקרי אהיא"ל (ס"א אתיא"ל). והאי חיוותא קדישא, נפקי מנציצו דילה, כד מטי נהירו דהאי רוחא עלאה בה, ארבע אופנים, כלילן בכל גוונין, ואינון הדריא"ל, יהדריא"ל, אהדוריא, אסימו"ן, (נ"א אטימו"ן) כל אלין בתמנייא גדפין, ואלין אינון ממנן, על כל חילי שמיא