{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "11", "title": "ספר הזוהר — קטע 11", "hebrewTitle": "קטע 11", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/11/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/11/", "segments": [{"index": 1, "he": "את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם, מאי מגוריהם, כמה דאת אמר גורו \nלכם מפני חרב, בגין דאיהו אתר דאשרי מגור בעלמא, ועל דא גורו לכם מפני חרב. אשר גרו \nבה, מיומא דאתקריבו לגבי קודשא בריך הוא דחילו בה דחילו, ודחילו (נ\"א ודחילו דחילו) \nעלאה בה למיטר פקודוי, דאי בהאי לא ישרי (נ\"א דהא אי לא ישרי) דחילו על רישיה דבר \nנש, לא דחיל ליה לקודשא בריך הוא לעלמין בשאר פקודוי. תא חזי באתערותא דלתתא כד \nאתערו ישראל לגבי קודשא בריך הוא וצווחו לקבליה, מה כתיב ואזכור את בריתי, דהא \nבברית הוי זכור, וכדין אתער תיאובתא לאתקשרא כלא בקשורא חד, כיון דהאי ברית אתער, \nהא קשורא דכלא אתער, ואזכור את בריתי לאזדווגא ליה באתריה, ועל דא לכן אמור לבני \nישראל אני יהו\"ה: \nוידבר יהו\"ה אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, רבי יוסי אמר, \nאל בני ישראל, לדברא לון בנחת כדקא חזי, \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זוהר חלק ב דף כו/ב\nואל פרעה, לאנהגא ביה יקר ואוקמוה. אמר רבי ייסא, אמאי סמיך הכא אלה ראשי בית \nאבותם, אלא אמר ליה קודשא בריך הוא, דברו לון לבני ישראל בנחת, דאף על גב דאינון \nיתבי בפולחנא קשיא, מלכין בני מלכין אינון, ובגין כך כתיב אלה ראשי בית אבותם, אלין \nדאת חמי רישי בית אבהן אינון. אמר רבי חייא, דכלהו לא שקרו נימוסיהון, ולא אתערבו \nבעמא אחרא, אלין אינון דקיימו בדוכתייהו קדישא, ולא שקרו לאתערבא בהו במצראי. אמר \nרבי אחא, בגין לאייתאה למשה ולאהרן, דאינון אתחזון לאפקא להו לישראל, ולמללא לפרעה \nולרדאה ליה בחוטרא, בגין דבכל רישיהון דישראל לא אשתכח כוותייהו. תא חזי, ואלעזר בן \nאהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס, אלה ראשי אבות הלוים, וכי אלה \nראשי, והא הוא בלחודוי הוה, אלא בגין דפינחס קיים כמה אלפין ורבוון מישראל, והוא \nקיים לראשי אבהן (ליואי), כתיב ביה אלה. תו ותלד לו את פינחס, אלה ראשי, אובדא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דרישי דליואי אשתכח ביה, ומה דאינון גרעו ואתוקדו, הוא אשלים ורווח כהונתא דילהון, \nושריא ביה טסטוקא דתרווייהו, אובדא דרישי דליואי אשתכח ביה, ומאן נינהו נדב \nואביהוא, אינון פרישו את קיימא מאתריה, והוא אתא וחבר לון, בגין כך אתייהיב ליה \nירותא ורוחא דתרווייהו, ואדכר הכא על מה דלהוי לבתר. ואי תימא אמאי אדכר הכא פינחס, \nאלא חמא קודשא בריך הוא לאהרן בשעתא דאמר ואזכור את בריתי, דזמינין תרין בנוהי \nדאהרן לאפגמא ליה להאי ברית, והשתא דקא משדר ליה למצרים, בעא לאעברא ליה לאהרן דלא \nלמיהך בשליחותא דא, כיון דחמא קודשא בריך הוא דקאים פינחס וקיים ליה להאי ברית \nבאתריה, ואתקין עקימא דילהון, מיד הוא אהרן ומשה, אמר קודשא בריך הוא, השתא הוא \nאהרן, איהו אהרן דקדמיתא. הוא אהרן ומשה אשר אמר יהו\"ה להם הוציאו את בני ישראל \nמארץ מצרים וגו', הוא אהרן ומשה, הם אהרן ומשה מבעי ליה, אלא לאכללא דא בדא רוחא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "במיא, הוא משה ואהרן לאכללא מיא ברוחא, ועל דא כתיב הוא ולא הם. רבי אלעזר ורבי אבא \nהוו שכיחי ליליא חד בבי אושפיזייהו בלוד, קמו לאשתדלא באורייתא, פתח רבי אלעזר \nואמר, (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהו\"ה הוא האלהים, האי קרא הכי \nמיבעי ליה, וידעת היום כי יהו\"ה הוא האלהים, והשבות אל לבבך, (אלא זכאה הוא מאן \nדישתדל באורייתא), תו (תא חזי) והשבות אל לבך מבעי ליה. אלא אמר משה, אי את בעי \nלמיקם על דא ולמנדע כי יהו\"ה הוא האלהים, והשבות אל לבבך וכדין תנדע ליה, לבבך, יצר \nטוב ויצר רע דאתכליל דא בדא ואיהו חד, כדין תשכח כי יהו\"ה הוא האלהים, דהא אתכליל \nדא בדא ואיהו חד, ועל דא והשבות אל לבבך למנדע מלה. תו אמר רבי אלעזר, חייבין עבדין \nפגימותא לעילא, מאי פגימותא, דשמאלא לא אתכליל בימינא, דיצר רע לא אתכליל ביצר טוב, \nבגין חובייהו דבני נשא. ופגימו לא עבדי אלא לון ממש, הדא הוא דכתיב (שם לב ה) שחת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לו לא בניו מומם, כביכול עבדי ולא עבדי, עבדי דלא יתמשך עלייהו ברכאן דלעילא, כמה \nדאת אמר (שם יא יז) ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ולא עבדי, דהא שמיא נטלי לון \nלגרמייהו ברכאן מה דאצטריך, ולא נטלי לאמשכא לתתא, ודאי מומם דאינון חייבין איהו. \nתו לו בו', דלא אתכליל ימינא בשמאלא, בגין דלא יתמשכון ברכאן לתתא, לא באל\"ף, דהא \nלא נטלי לאתמשכא לתתא, מאן גרים דא, בגין דחייבין מפרישין יצר רע מיצר טוב, \nומתדבקין ביצר רע. תא חזי יהודה אתי \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "זוהר חלק ב דף כז/א\nמסטרא דשמאלא, ואתדבק בימינא, בגין לנצחא עמין ולתברא חיליהון, דאי לא אתדבק בימינא \nלא יתבר חיליהון. ואי תימא אמאי בימינא, והא שמאלא אתער דינין בעלמא, אלא רזא דא \nבשעתא דקודשא בריך הוא דן להו לישראל, לא דן להו אלא מסטרא דשמאלא, בגין דיהא דחי \nלון בשמאלא ומקרב בימינא, אבל לשאר עמין דחי לון בימינא ומקרב לון בשמאלא, וסימניך \nגר צדק, דחי לון בימינא, כמה דכתיב (שמות טו ו) ימינך יהו\"ה נאדרי בכח ימינך יהו\"ה \nתרעץ אויב, מקרב לון בשמאלא כמה דאמרן. בגיני כך יהודה דאיהו מסטר שמאלא אתדבק \nבימינא, ומטלנוי לימינא, ואינון דעמיה אתחברו כלהו לימינא, יששכר דלעי באורייתא \nדאיהי ימינא, דכתיב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו, זבולון דאיהו תמיך אורייתא, \nימינא, כמה דאת אמר שוק הימין, ועל דא יהודה אתקשר מסטרא דא ודא, צפון במים שמאלא \nבימינא. ראובן דחטא לגבי אבוי שרא בימינא, ואתקשר בשמאלא ואתדבק ביה, ועל דא אינון \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דאשתכחו עמיה אינון שמאלא, שמעון דאיהו שמאלא מסטרא דשור, דכתיב (יחזקאל א י) ופני \nשור מהשמאל, גד שוקא שמאלא דכתיב (בראשית מט יט) גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב, הכא \nאתדבק דרום באשא ימינא בשמאלא. ועל דא הא דאמרן והשבות אל לבבך, לאכללא לון כחדא \nשמאלא בימינא, כדין תדע (דברים ד לח) כי יהו\"ה הוא האלהים, אמר רבי אבא, ודאי הכי \nהוא, והשתא ידיעא הוא אהרן ומשה, הוא משה ואהרן, רוחא במיא ומיא ברוחא למהוי חד, \nועל דא כתיב הוא. רבי אבא פתח ואמר, (שם ו ה) ואהבת את יהו\"ה אלהיך בכל לבבך ובכל \nנפשך ובכל מאדך, כהאי גוונא הכא אתרמיז יחודא קדישא, ואזהרה הוא לבר נש ליחדא שמא \nקדישא כדקא יאות ברחימו עלאה, בכל לבבך דא ימינא ושמאלא (נ\"א קדישא) דאקרי יצר טוב \nויצר רע, ובכל נפשך דא נפש דוד דאתיהיבת בינייהו, ובכל מאדך לאכללא לון לעילא באתר \nדלית ביה שעורא, הכא הוא יחודא שלים למרחם ליה לקודשא בריך הוא כדקא יאות. תו ובכל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מאדך דא יעקב, דאיהו אחיד לכל סטרין, וכלא הוא יחודא שלים כדקא יאות, בגיני כך הוא \nאהרן ומשה הוא משה ואהרן, כלא הוא חד בלא פרודא. כי ידבר אליכם פרעה לאמר, רבי \nיהודה פתח ואמר, (תהלים קיט צז) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, וכתיב (שם סב) \nחצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, תא חזי דוד איהו מלכא דישראל, ואצטריך \nלמידן עמא, לדברא לון לישראל כרעיא דמדבר עאניה, דלא יסטון מאורחא דקשוט, הא בלילה \nכתיב חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, ואיהו אתעסק באורייתא ובתושבחן \nדקודשא בריך הוא עד דאתי צפרא, ואיהו אתער צפרא, כמה דכתיב (שם נז ט) עורה כבודי \nעורה הנבל וכנור אעירה שחר. כד אתי יממא אמר האי קרא, מה אהבתי תורתך כל היום היא \nשיחתי, מאי כל היום היא שיחתי, אלא מכאן אוליפנא, דכל מאן דישתדל באורייתא לאשלמא \nדינא על בורייה, כאילו קיים אורייתא כלא, בגין כך כל היום היא שיחתי. תא חזי, ביומא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אשתדל באורייתא לאשלמא דינין, בליליא אשתדל בשירין ותושבחן עד דאתי יממא, מאי טעמא \nכל יומא אתעסק לאשלמא דינין, בגין לאכללא שמאלא בימינא, בליליא בגין לאכללא דרגא \nדליליא ביממא. ותא חזי, ביומי דדוד מלכא הוה מקרב כל אינון חיתו שדי לגבי ימא, כיון \nדאתא שלמה נפק ימא ואתמלי ואשקי להו, הי מנייהו אתשקיין בקדמיתא, הא אוקמוה אלין \nתנינייא רברבין עלאין, דכתיב בהו (בראשית א כב) ומלאו את המים בימים. אמר רבי \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "זוהר חלק ב דף כז/ב\nאלעזר, בסטרא ימינא עלאה נפקין תליסר מבועין עלאין נהרין עמיקין, אלין סלקין ואלין \nנחתין, עייל כל חד בחבריה, חד אפיק רישיה, ואעיל ליה בתרין גופין. חד גופא דנהרא, \nנטיל מימין לעילא, אפריש לתתא, אלף יאורין נפקין לארבע סטרין. מאינון נהרין מבועין \nתליסר, מתפרשן תליסר יאורין, עאלין ונטלי מיא ארבע מאה ותשעין ותשעה יאורין ופלגא \nמסטרא דא, וארבע מאה ותשעין ותשעה יאורין ופלגא מסטרא דא בשמאלא, אשתאר פלגא מכאן \nופלגא מכאן ואתעביד חד, דא אעיל בין אינון יאורין ואתעביד חויא, רישא סומקא כורדא, \nקשקשוי תקיפין כפרזלא, גדפוי גדפין שטאן ואתפרשן לכל אינון יאורין. כד סליק זנביה \n(נ\"א לגביה) מחי ובטש לשאר נונין לית מאן דיקום קמיה, פומיה מלהטא אשא, כד נטיל בכל \nאינון יאורין, מזדעזען שאר תנינייא וערקין ועאלין בימא, חד לשבעין שנין רביץ לסטרא \nדא, וחד לשבעין שנין רביץ לסטרא דא, אלף יאורין חסר חד אתמליין מניה, דא תנינא רביץ \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בין אינון יאורין. כד נטיל, נפק חד פסותא דאשא בקליפין, כלהו קיימין וזעפין בזעפוי \n(נ\"א וזקפין בענפוי), מתערבין אינון יאורין לעין (נ\"א העין) תכלא אוכמא, וגלגלין \nנטלין לארבע סטרי דעלמא, זקיף זנביה מחי לעילא מחי לתתא, כלא ערקין קמיה. עד דלסטר \nצפון קם חד שלהובא דאשא, וכרוזא קרי אזדקפו סבתין, אתבדרו לארבע זויין, הא אתער מאן \nדשוי קדלא על אנפוי דתנינא, כמה דאתמר (יחזקאל כט ד) ונתתי חחים בלחייך וגו', כדין \nכלהו אתבדרון, ונקטין ליה לתנינא ונקבי אנפוי בסטר עלעוי, ועאלין ליה לנוקבא דתהומא \nרבא, עד דאתבר חיליה, כדין אהדרו ליה לנהרוי (נ\"א לנחרוי), חד לשבעין שנין עבדין \nליה כדין, בגין דלא יטשטש אתרין דרקיעין וסמכייהו, ועלייהו כלא אודן ומברכן ואמרין \n(תהלים צה ג) בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יהו\"ה עושנו. תנינייא עאלין (ס\"א \nעלאין) לעילא קיימין, אינון דמתברכאן כמה דאת אמר (בראשית א כח) ויברך אותם אלהים, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אלין שלטין על כל שאר נונין, דכתיב ומלאו את המים בימים, ועל דא כתיב (תהלים קד יד) \nמה רבו מעשיך יהו\"ה כלם בחכמה עשית: \nתוספתא: \nאשכול הכופר דודי לי (שיר א יד), אשכול דא אימא עלאה, מה אשכול מתקשט בכמה עלין \nבכמה זמורות לישראל דאכלין ליה, הכי שכינתא עלאה מתקשטת בכמה קשוטין דשמנה כלים, \nמכמה קרבנין, מכמה מיני תכשיטין דכפרה לבנהא, ואיהי קמת בהון קמי מלכא, ומיד \n(בראשית ט טז) וראיתיה לזכור ברית עולם, ויהיבת (ס\"א לון שאלתין דלהון) לון שאלתין \nדילה, באלין ברכאן דתקינו רבנן בצלותא למשאל קמי מלכא. בההוא זמנא כל דינין דשכינתא \nתתאה דאיהי הוה\"י אדנ\"י מתהפכן לרחמי, כגוונא דא יהו\"ה לקיים (ישעיה א יח) אם יהיו \nחטאיכם כשנים כשלג ילבינו יהו\"ה, אם יאדימו כתולע הוה\"י, כצמר יהיו יהו\"ה. בכל \nדינין דא (נ\"א כל דינין דדא) מתלבנין משכינתא עלאה, ואיהי שכינתא הוה\"י, (בראשית ג \nכד) להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, ואוקמוה רבנן, דמתהפכא זמנין רחמי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "זמנין דינא, פעמים אנשים פעמים נשים, זמנין דינא כגוונא דא הוה\"י זמנין רחמי כגוונא \nדא יהו\"ה. דהא איהו מסטרא דאילנא דחיי כל דינין מתהפכין לרחמי, ומסטרא דעץ הדעת טוב \nורע כל רחמי מתהפכן לדינא, למידן בהו לאינון דעברי על פתגמי אורייתא. ועץ דא בעלמא \nדאתי דאיהו בינה, כל שמהן דדינא מתהפכין בה (לדינא) רחמי, ובגין דא אוקמוה רבנן, לא \nכהעולם הזה העולם הבא. ובגין דא בינה איהי להט החרב המתהפכת, דמתהפכת מדינא לרחמי \nלצדיקים, למיהב לון אגרא בעלמא דאתי, מלכות להט החרב המתהפכת מרחמי לדינא, למידן בה \nלרשיעייא \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "זוהר חלק ב דף כח/א\nבעלמא דין. אבל מעץ הדעת טוב ורע דאיהו כגוונא דמטה, זמנין דמהפכין הנשים לשדות, \nאנשים לשדים, ובגין דא (בראשית כט יב) ויגד יעקב לרחל, ובגין דא אוקמוה רבנן, דלית \nליה לבר נש לשמשא עם אתתיה עד דמספר עמה, שמא נתחלפה לו בשידה, בגין דלהט בעץ הדעת \nטוב ורע מתהפכת מטוב לרע. ואי תימא דמכשפי פרעה, דכתיב ויעשו כן החרטומים בלטיהם, \nהוו מהפכין אינון מטות דלהון לנחשין, ומסטרא דאלין הפוכן יכלין לאתהפכא. עד כאן \nהתוספתא: \nואמרת אל אהרן קח את מטך, מאי טעמא מטה אהרן ולא מטה משה, אלא ההוא דמשה איהו קדישא \nיתיר, דאתגליף בגנתא עלאה בשמא קדישא, ולא בעי קודשא בריך הוא לסאבא ליה באינון \nחוטרין דחרשיא, ולא עוד אלא לאכפייא לון לכל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא, בגין דאהרן \nאתא מימינא ושמאלא אתכפייא בימינא. רבי חייא שאיל לרבי יוסי, הא גלי קמי קודשא בריך \nהוא דאינון חרשין יעבדון תנינייא, מאי גבורתא איהו למעבד קמי פרעה תנינייא, אמר ליה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בגין דמתמן הוא שירותא לאלקאה, ומשירותא דתנינא שארי שולטניה, (נ\"א לשולטניה \nומשירותא דשולטניה שארי לאלקאה), כדין חדו כולהו חרשי, דהא ריש חכמתא דנחש דילהון \nהכי הוה, מיד אתהדר ההוא תנינא דאהרן לאעא יבישא ובלע לון, ועל דא תווהו, וידעו \nדשולטנא עלאה אית בארעא, דאינון חשיבו דהא לתתא (נ\"א לעילא) בר מנייהו לא אית שלטנא \nלמעבד מידי, כדין ויבלע מטה אהרן, מטה אהרן דייקא, דאתהדר לאעא ובלע לון. ועל דא \nעבד אהרן תרין אתין, חד לעילא וחד לתתא, חד לעילא תנינא עלאה דשלטא על אינון דלהון, \nחד לתתא דשליט אעא על תנינא דילהון, ופרעה חכים הוה מכל חרשוי, ואסתכל דשלטנא עלאה \nשליט על ארעא שליט לעילא שליט לתתא. אמר רבי יוסי, אי תימא חרשיא כל מה דעבדין לאו \nאיהו אלא בחיזו דעינא, דהכי אתחזי ולא יתיר, קא משמע לן ויהיו דייקא, דכתיב ויהיו \nלתנינים, ואמר רבי יוסי, אפילו אינון תניניא דילהון אהדרו למהוי אעין, ואעא דאהרן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בלע לון. כתיב (יחזקאל כט ג) הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך \nיאוריו, מתמן שרותא לתתא בשולטנא דילהון, אבל חכמתא דילהון לתתא מכלהו דרגין איהו \n(אינון), תא חזי, חכמתא דילהון בדרגין תתאין, לאכפיין לון לאלין דרגין בדרגין \nעלאין, רישי שולטנותהון ועקרא דילהון לתתא מההוא תנינא, ומשתלשלן בתנינא, דהא מתמן \nנטיל חילא דרגא עלאה דילהון, משמע דכתיב (שמות יא ה) אשר אחר הרחים. רבי חייא הוה \nיתיב יומא חדא אבבא דתרעא דאושא, חמא ליה לרבי אלעזר חד קטפירא טאסא גביה, אמר ליה \nלרבי אלעזר משמע דאפילו באורחך כלא תאיבין למהך אבתרך, אהדר רישא וחמא ליה, אמר \nודאי שליחותא אית גביה, דהא קודשא בריך הוא בכלא עביד שליחותיה, וכמה שליחין אית \nליה לקודשא בריך הוא, דלא תימא מלין דאית בהו רוחא בלחודייהו, אלא אפילו אינון מלין \nדלית בהו רוחא. פתח ואמר, (חבקוק ב יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, כמה אית \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי, דלא יחטא קמי קודשא בריך הוא, ואי יימא מאן יסהיד ביה, \nהא אבני ביתיה ואעי ביתיה יסהידו ביה, ולזמנין דקודשא בריך הוא עביד בהו שליחותא. \nתא חזי, חוטרא דאהרן דאיהו אעא יבישא, קודשא בריך הוא שירותא דנסין עבד ביה, ותרי \nשליחותי ביה אתעבידו, חד דאיהו אעא יבישא ובלע לאינון תנינייא דילהון, וחד דהא \nלשעתא אתהדר ברוחא ואתעביד בריה. אמר רבי אלעזר, תפח \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "זוהר חלק ב דף כח/ב\nרוחיהון דאינון דאמרין דלא זמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא, והיך יתעביד מנייהו \nבריה חדתא, ייתון ויחמון אינון טפשאין חייביא רחיקין מאורייתא רחיקין מניה, בידיה \nדאהרן הוה חוטרא אעא יבישא, וקודשא בריך הוא לפום שעתא אהדר ליה בריה משניא ברוחא \nוגופא, אינון גופין דהוו בהו רוחין ונשמתין קדישין, ונטרו פקודי אורייתא ואשתדלו \nבאורייתא יממא ולילי, וקודשא בריך הוא טמיר לון בעפרא, לבתר בזמנא דיחדי עלמא, על \nאחת כמה וכמה דיעבד להו בריה חדתא. אמר רבי חייא, ולא עוד אלא דההוא גופא דהוה \nיקום, משמע דכתיב (ישעיה כו יט) יחיו מתיך, ולא כתיב יברא, משמע דבריין אינון אבל \nיחיו, דהא גרמא חד ישתאר מן גופא תחות ארעא, וההוא לא אתרקב ולא אתבלי בעפרא \nלעלמין, ובההוא זמנא קודשא בריך הוא ירכך ליה, ויעביד ליה כחמירא בעיסה, ויסתלק \nויתפשט לארבע זויין, ומניה ישתכלל גופא וכל שייפוי, וקודשא בריך הוא יהיב ביה רוחא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "לבתר, אמר ליה רבי אלעזר, הכי הוא, ותא חזי, ההוא גרמא במה אתרכך, בטל דכתיב (שם) \nכי טל אורות טלך וגו': \nויאמר יהו\"ה אל משה, אמור אל אהרן קח (את) מטך ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על \nיאוריהם ועל אגמיהם, ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם וגו', אמר רבי יהודה, האי קרא אית \nלאסתכלא ביה, והיך יכיל למהך לכל הני אתרי, (ולא עוד אלא) ותו דהא כתיב וימלא שבעת \nימים אחרי הכות יהו\"ה את היאור, את היאור כתיב, ואת אמרת על מימי מצרים על נהרותם \nעל יאוריהם ועל אגמיהם. אלא מימי מצרים נילוס הוה, ומתמן אתמליין כל אינון שאר \nאגמין ויאורין ומבועין וכל מימין דילהון, ועל דא אהרן לא נטה למחאה אלא לנילוס \nבלחודוי, ותא חזי דהכי הוא דכתיב ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור. אמר רבי אבא, \nתא חזי, מיין תתאין מתפרשאן לכמה סטרין (נ\"א ומיין עלאין עאכ\"ו) (עלאין, דהא) ומיין \nעלאין מתכנשי בבי כנישו מיא, דכתיב (בראשית א ט) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים \n", "en": ""}]}
