{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "18", "title": "ספר הזוהר — קטע 18", "hebrewTitle": "קטע 18", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/18/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/18/", "segments": [{"index": 1, "he": "חכם דאמלי לה מנביעו דיליה, ואיהי לא אתקריאת בינה מגרמה, אלא על שם (נ\"א בגין) \nההוא מבין דאמלי לה מניה, דאי הוה מסתלק מנה, אשתארת יבשה, הדא הוא דכתיב (שם יד \nיא) אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש. לבתר (ישעיה יא טו) והכהו לשבעה נחלים, ועבד \nליה לשבעה מאנין יקירין, וקרא לון גדול\"ה, גבור\"ה, תפאר\"ת, נצ\"ח, הו\"ד, יסו\"ד, \nמלכו\"ת, וקרא גרמיה גדול בגדול\"ה וחסי\"ד, גבור בגבור\"ה, מפואר בתפאר\"ת, מארי נצחן \nקרבין בנצ\"ח נצחים, ובהו\"ד קרא שמיה הוד יוצרנו, וביסו\"ד קרא שמיה צדיק, ויסו\"ד כלא \nסמיך ביה כל מאנין וכל עלמין, \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זוהר חלק ב דף מג/א\nובמלכות קרא שמיה מלך. ולו הגדול\"ה והגבור\"ה והתפאר\"ת והנצ\"ח וההו\"ד, כי כ\"ל בשמים \nדאיהו צדי\"ק, ולו הממלכה דאיהו מלכו\"ת, כלא ברשותיה למחסר במאנין, ולאוספא בהון \nנביעו, ולמחסר כפום רעותיה (ס\"א בהון) ביה, ולית עליה אלהא דיוסיף ביה או יגרע ביה. \nלבתר עבד משמשין לאלין מאנין, כרסייא בארבע סמכין, ושית דרגין לכרסייא, הא עשר, \nוכלא איהו כרסייא, כגון כוס דברכה דתקינו ביה עשרה דברים, בגין תורה דאתייהיבת \nבעשרה דברן, בגין עלמא דאיהו מעשה בראשית, דאתברי בעשרה מאמרות. ותקין לכרסייא כתות \nלשמשא ליה, דאינון, מלאכים, אראלים, שרפים, חיות, אופנים, חשמלים, אלים, אלהים, בני \nאלהי\"ם, אישי\"ם. ולאלין עביד שמשין, סמא\"ל וכל כתות דיליה, דאינון כעננים למרכב \nבהון לנחתא בארעא, ואינון כסוסין לון. ומנלן דעננים אקרון מרכב, הדא הוא דכתיב \n(ישעיה יט א) הנה יהו\"ה רוכב על עב קל ובא מצרים, ודא ממנא דמצרים, ומיד דחזו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "(ממנא) דאלהא די הוא (אלהא) ממנא דלהון, חזו ליה כסוסיא תחות מרכבתיה דקודשא בריך \nהוא, מיד ונעו אלילי מצרים מפניו, ולבב מצרים ימס, נעו מאמונה דלהון, ולב דלהון נמס \nכדונג מההיא אמונה, ואמרי וכי עד כען אמונה ממנא דילן כסוסיא הוה, נע לבהון מאמונה \nדלהון ונמס כדונג, ומנלן דימס לשון נמס כדונג איהו, כמה דאת אמר (תהלים כב טו) היה \nלבי כדונג נמס בתוך מעי: \nוכל פטר חמור תפדה בשה וגו', פקודא דא לפדות פטר חמור, ולערוף פטר חמור אם לא יפדה \nליה, הדא הוא דכתיב ואם לא תפדה וערפתו, ורזא דא יצר הרע יכול לאחזרא בתיובתא, \nולבתר לאחזרא יצר הטוב, כמה דאוקמוה אם זכה עזר, אם לא זכה כנגדו, בגין דאינון \nדיוקנא חד דשה, וחד דחמור, ואי זכה לאחזרא בתיובתא, אף על גב דאיהו חמור עם הארץ, \nתפדה מן גלותא בשה, דאיהו (ירמיה נ יז) שה פזורה ישראל, ואי לא הדר בתיובתא, \nוערפתו, שוי ליה עם קשה קדל, דעתידין לאתמחאה מן ספר חיים, דעלייהו אתמר (שמות לב \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "לג) מי אשר חטא לי אמחנו מספרי: \nח': \nוהיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך וגו', פקודא דא פקודא דאקרי בגוונא אחרא, דלא \nאקרי מצוה אלא קדושה, ואלין אינון תפלין, תפלה של יד ותפלה של ראש, תקונא פארא, \nשפירו דגוונין עלאין, ועל דא אקרון טוטפות, כמה דאת אמר (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך \nאתפאר, וכתיב (הושע יא א) כי נער ישראל ואהבהו, ישראל זוטא, שמע ישראל, ישראל סבא \nשפירו דגוונין, עילא ותתא. יוסף סליק ואתעטר בתרין גוונין (נ\"א דרגין), בקדמיתא \nנע\"ר ובסופא צדי\"ק, כמה יאן ביה גוונין למחזי, ורזא דא (בראשית לט ו) ויהי יוסף יפה \nתאר ויפה מראה, שפירא בתרין סטרין, בתרין דרגין בתרין גוונין עילא ותתא. כתיב \n(דברים ו יח) ועשית הישר והטוב, הישר דא תפלה של יד, לאמשכא (ס\"א לאסמכא) ליה \nבתפילין של ראש, לאתיחדא כחדא, ותפלה של יד אקדים לשל ראש, ואצטריך דלא יהא פרודא \nבינייהו כלל. מאן דמתעטר בתפלין, קאים ברזא דגוונא עלאה, וקאים באינון תרין רזין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "דקאמרן, כיוסף דאקרי נער ואקרי צדיק, ברזא דעבד נאמן, וברזא דבן יחידאי, ואלין \nאינון תפלה של יד ותפלה של ראש, ואינון כללא חדא בלא פרודא. ארבע פרשיין דתפלין \nבארבע בתים, באינון תפלין של ראש, וכמה דאינון ארבע פרשיין באינון תפלין של ראש, \nאוף הכי כלהו בתפלין של יד בבית אחד, דהא בתפלה של יד לית לה מגרמה כלום, אלא מה \nדנקטא מלעילא. ורזא דא (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים, ומגו דנקטא לון מלעילא \nאקרי תפלה, ואתקדשת בקדושתהון, (וכלא) אקרי קדושה ואקרי תפלה, וכדין אקרי מלכות, \nמלכות שמים שלימה. ארבע פרשיין, הא אוקימנא רזא דלהון בכמה דוכתי, אבל פרשה קדמאה \nקדש לי כל בכור, דא איהו רזא \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "זוהר חלק ב דף מג/ב\nעלאה דכליל כל ארבע בתים, ברזא דנהירו עלאה דנפקא מאין, וכל אינון ארבע אתרמיזו \nהכא. קדש דא קדושה עלאה, רזא דחכמתא עלאה, דמתמן כלא אתקדש, ברזא דגניזו עלאה \nדיתקרי קדש. לי, דא בינה, רזא דעלמא עלאה, היכלא פנימאה, (ורזא דא (ויקרא כה נה) כי \nלי בני ישראל עבדים, (במדבר ג יג) כי לי כל בכור (שמות יט ה) והייתם לי סגולה). \nכ\"ל, רזא דחסד בכל דוכתא, בין לעילא בין לתתא. בכו\"ר, דא בן בכור, דכתיב (שם ד כה) \nבני בכורי ישראל, והאי בן בכור כליל כל סטרין וכל גוונין, ובגין כך קרא כליל כלהו \nארבע ברזא דחכמתא עלאה, אבל דא באורח כלל למנדע דכלא כליל בהאי, אבל באורח פרט כל \nחד בלחודוי, דא איהי פרשתא קדמאה דכליל כל שאר פרשיין. פרשה תניינא והיה כי יביאך \nוגו', דא בינה, דהא בפרשתא דא איהי יציאת מצרים, דהוה מסטרא דיובלא, ועל דא שירותא \nדילה והי\"ה, דהא מלה דא איהי ביובלא, ובגין כך שמא דילה והי\"ה, דלית והיה (נ\"א \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הויה) אלא באתר דא, דאיהו זמין לאתמשכא לתתא, ולאנהרא בוצינין, ולאשתכחא בדרגא \nתתאה, (נ\"א והיה כמאן דאמר על מלכא דאי הוי (נ\"א דיהוי), זמין לאתמשכא לתתא ולאנהרא \nבוצינין), וכלא ברזא חדא, ובגין דאיהו באורח טמיר, לא אקרי באתגלייא בשמא דא, אלא \nאתמסר לחכימין למנדע, ועל דא אתרשים בשמא קדישא במלה דא. פרשה תליתאה שמע, דא איהו \nרזא דימינא, דאקרי חסד עלאה, דאיהו קא מייחד יחודא דכלא לארבע סטרין, וקודשא בריך \nהוא מסדר ביה סדורא דכל עלמא, ודא איהו דקא מתפשט בכל סטרין אפילו גו תהומי תתאי, \nבדא קודשא בריך הוא ברא עלמא, כד אתעטף קודשא בריך הוא בעטופא דזהרא, ודא דקא מייחד \nיחודא, ובגין כך שמע סמיך לוהי\"ה. יחודא דכל יומא, איהו יחודא למנדע ולשואה רעותא, \nיחודא דא הא אמרן בכמה דוכתי, יחודא דכל יומא איהו יחודא דקרא, (דברים ו ד) שמע \nישראל יהו\"ה אלהינו יהו\"ה, הא כלהו חד, ועל דא אקרי אחד. הא תלת שמהן אינון, היך \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אינון חד, ואף על גב דקרינן אחד, היך אינון חד, אלא בחזיונא דרוח קדשא אתיידע, \nואינון בחיזו דעינא סתימא, למנדע דתלתא אלין אחד. ודא איהו רזא דקול דאשתמע, קול \nאיהו חד, ואיהו תלתא גוונין אשא ורוחא ומיא, וכלהו חד ברזא דקול (ולאו אינון אלא \nחד), אוף הכא יהו\"ה אלהינו יהו\"ה אינון חד, תלתא גוונין ואינון חד, ודא איהו קול \nדעביד בר נש ביחודא, ולשוואה רעותיה ביחודא דכלא מאין סוף עד סופא דכלא, בהאי קול \nדקא עביד בהני תלתא דאינון חד, ודא איהו יחודא דכל יומא דאתגלי ברזא דרוח קודשא. \nוכמה גוונין דיחודא אתערו וכלהו קשוט, מאן דעביד האי עביד, ומאן דעביד האי עביד, \nאבל האי יחודא דקא אנן מתערי מתתא ברזא דקול דאיהו חד, דא הוא ברירא דמלה, האי \nבכללא, לבתר פרט כדקאמרן. פרשה רביעאה הוא רזא דדינא קשיא, (שם יא טז) השמרו לכם, \nאלין אינון תפלין דרישא, ותפלין דדרועא כגוונא דא בחד ביתא, והא אתערנא בהו, וכלהו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "רזא חדא. קשרא דתפלין דרישא איהו דל\"ת, ועל דא כתיב (שמות לג כג) וראית את אחורי, \nועל דא איהו לאחורא, ותמן אתקשר כלא בקשרא חדא, ואיהי כד מנחת אלין תפלין דדרועא, \nלאתקשרא (ס\"א אית קשרא) אחרא רזא דברית קדישא, רזא דא כמה דאתער בכמה דוכתי, וכלא \nרזא חדא. זכאין אינון ישראל דידעין רזא דא, ואצטריך בר נש לאנחא לון כל יומא, למהוי \nבדיוקנא עלאה, ועליה כתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם יהו\"ה נקרא עליך \nויראו ממך. (ע\"כ): \nברוך יהו\"ה לעולם אמן ואמן: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "זוהר חלק ב דף מד/א\nפרשת בשלח: \nויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהי\"ם דרך ארץ פלשתים וגו', רבי שמעון פתח (חבקוק ג \nב) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות, האי קרא קשיא ואית לאסתכלא ביה, מאי שנא תפלה \nלחבקוק הנביא יתיר מכל שאר נביאי עלמא, דלא כתיב בהו תפלה לישעיה הנביא, או לירמיה, \nאו ליחזקאל, או להושע, או לשאר נביאי עלמא אלא הכי תנינן, אלישע זכה בהאי עלמא מה \nדלא זכה נביאה אחרא בר ממשה, (ועם כל דא לא בעא לאטרחא למריה). תא חזי מאי דכתיב, \n(מ\"ב ד ח) ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם, ושם אשה גדולה, מאי אשה גדולה, אלא \nגדולה בעובדהא, דכל בני (ס\"א דרא) ביתא משתבחין בה, והיא עקרא דביתא, ובגין דבעלה \nלא הוה שכיח בביתא למהוי עקרא, לא הוה אדכר הוא אלא היא. ותו, ושם אשה גדולה, גדולה \nעל כל שאר נשי עלמא, דהא שאר נשי עלמא כד חמאן אושפיזא בביתא מצטערן ביה ודחקן ביה, \nכל שכן לאפקא עליה ממונא, והאי חדת ביה באושפיזא, ולאפקא עליה ממונא, כל שכן כיון \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דחמת ליה לאלישע חדת ביה לחדא, ועל דא שבחא דכלא דאתתא היא, דהא אושפיזא דביתא \nדאתתא היא, ובגין כך ושם אשה גדולה, גדולה על שאר נשין. ותאמר אל אישה, הנה נא \nידעתי כי איש אלהי\"ם קדוש הוא, במה ידעה, אלא הא אוקמוה חבריא, דשושיפא חוורא זריקת \nליה בערסיה, ולא חמת ביה קרי מעולם, ולא אעבר זבובא בפתוריה. הני מילי קשיין, אי \nתימא דלא חמת ביה קרי, הא סגיאין אינון בני נשא הכי בעלמא, מה שנויא הכא, ואי תימא \nדלא עבר זבובא בפתוריה, אמאי כתיב הנה נא ידעתי, וכי היא ידעת ולא אחרא, והא כל \nאינון דחמו ליה אכיל בפתוריה הוו ידעי. אלא שפיר קאמרת, אבל הנה נא ידעתי, היא ידעה \nולא אחרא, בגין דהיא מתקנת ערסיה בשעתא דשכיב בליליא, ובשעתא דקאים בצפרא, והאי \nדקאמרי דשושיפא חוורא זריקת ליה בערסיה, הכי הוה, ובה ידעה, דארחא דעלמא כיון דקאים \nבר נש מערסיה סליק שושיפא דנאים בה ריחא מנוולא, והאי בשעתא דסלקת ההוא שושיפא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מערסיה, הוה סליק ריחין כריחין דגנתא דעדן, אמרה אי לאו דקדישא הוא, וקדושה דמריה \nעליה, לא סליק ריחא קדישא הכי. בגיני כך בעי לאתפרשא מן ביתא, דלא אזדהר בר נש כל \nכך בביתא, אבל אמרת (שם י) נעשה נא עליית קיר קטנה, ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא \nומנורה, ארבע אלין למה, אלא בגין דאינון תקונא דכנסת ישראל, דאתקריאת עליית קיר, \nוהכי אתקריא, כמה דכתיב (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. מטה ושלחן וכסא \nומנורה, לאו אינון כתיקונא דשמושא, דהא כסא קא בעי בקדמיתא, ולבתר שלחן, לבתר \nמנורה, לבתר מטה, אמאי אקדימת מטה, בגין דהיא חביבה עליה יתיר מכלא, ואקדים בר נש \nמה דחביב עליה. ויהי היום ויבוא שמה (מ\"ב ד יא), ויהי היום, מאן הוא יומא דא, אלא \nכמה דאוקמוה, ותא חזי ההוא יומא יומא טבא דראש השנה הוה, דאתפקדו ביה עקרות דעלמא, \nואתפקדן ביה בני עלמא, קרא לשונמית ואמר, (שם יג) הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בגיני כך אצטריכנא לעיינא יומא דא בדיני דעלמא, דקודשא בריך הוא דאין ביומא דא \n \nזוהר חלק ב דף מד/ב\nלעלמא, ובגין דאתפרשנא בלחודאי באתר דא, אצטריכנא לאסתכלא ברגיזו דעלמא, (שם יג) \nומה לעשות לך, היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא. וכי מלה דא למה אצטריכא לגבי \nאתתא, דלא נפקת ולא אזלת ולא עאלת בהיכלא דמלכא, אלא יומא דא הוה גרים, דכל בני \nעלמא יתבין (נ\"א קיימין) בדינא, ובההוא יומא אקרי קודשא בריך הוא מלך, המלך המשפט, \nאמר לה אי את אצטריך לך לגבי מלכא עלאה על עובדין די בידך: \nותאמר בתוך עמי אנכי יושבת, מאי קאמרת, אלא בשעתא (נ\"א בזמנא) דדינא תליא בעלמא, לא \nיתפרש בר נש בלחודוי, ולא יתרשים לעילא ולא ישתמודען ביה בלחודוי, דהא בזמנא (אחרא) \nדדינא תליא בעלמא, אינון דאשתמודעון ורשימין בלחודייהו, אף על גב דזכאין אינון, \nאינון אתפסן בקדמיתא, ועל דא לא לבעי ליה לאיניש לאתפרשא מבין עמא לעלם, דבכל זמנא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "רחמי דקודשא בריך הוא על עמא כלהו כחד, (ולא ליבעי ליה לאיניש לאתפרשא מן עמא \nלעלם), ובגיני כך אמרה בתוך עמי אנכי יושבת, ולא בעינא לאתפרשא מנייהו, כמה דעבדנא \nעד יומא דין. ויאמר גחזי, אבל בן אין לה וגו', אמר לה אלישע, הא ודאי שעתא קיימא, \nדהא יומא גרים, ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, ותהר האשה ותלד בן למועד הזה \nכעת חיה אשר דבר אליה אלישע, למועד ודאי. לבתר מית, מאי טעמא מית, אלא בגין \nדאתייהיב לה ולא לבעלה, ומאתר דנוקבא אתקשר, ומאן דאתקשר בנוקבא מיתה אזדמנת קמיה, \nמנא לן דלה אתיהיב דכתיב את חובקת בן. תא חזי, באברהם כתיב (בראשית יח י) שוב אשוב \nאליך, ולא אליה, אליך ודאי, בך אתקשר ולא בנוקבא, מאן דאתי מסטרא דנוקבא מותא אקדים \nלרגלוי. ותעל ותשכיבהו על מטת איש האלהי\"ם, בגין דתמן חמת קדושה עלאה מכלא, ויאמר \nלה השלום לך השלום לאישך השלום לילד, מכאן דהיא עקרא דביתא, ולא עוד אלא דאיהי אזלת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אבתריה ולא בעלה, ויגש גחזי להדפה, הא אוקמוה. ויאמר איש האלהי\"ם הרפה לה, מאי שנא \nהכא דאמר איש האלהי\"ם, וכד הוה במתא אלישע, אלא הכא ודאי איש האלהי\"ם, דהכא (ס\"א \nהוא) חזא דוכתיה ולא במתא, ולא בשעתא דהוו בני נביאי קמיה. ויהו\"ה העלים ממני וגו', \nכמה דאת אמר (שם יט כד) ויהו\"ה המטיר על סדום ועל עמורה, דא בי דינא דלתתא, ולא \nהגיד לי, מאי טעמא לא ידע אלישע, אלא אמר קודשא בריך הוא, ומה אנא קטיל להאי, אי \nאימא ליה לא ימות, דהא נבזבזא דיליה הוא, ודאי אית ליה למימת, דהא אתמר, דכתיב את \nחובקת בן, ומאתר דנוקבא גרים מותא, ובגיני כך לא אמר ליה. ויאמר לגחזי, חגור מתניך \nוקח משענתי בידך ולך, והא אוקמוה ואסתלק ניסא מניה, חי יהו\"ה וחי נפשך אם אעזבך, \nאמאי, כיון דגיחזי הוה אזיל, אלא היא ידעת ארחוי דההוא רשע דגיחזי, דלאו איהו כדאי \nדישתכח ניסא על ידוי. וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וגו', אמאי, אלא דאשגח אלישע \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "וידע דאתרא (נ\"א דאתתא הוא) דא הוא דגרים דאתקשר ביה השתא, וישם פיו על פיו ועיניו \nעל עיניו, לקשרא ליה באתרא אחרא עלאה, אתר דחיין אשתכחו ביה, ולא יכיל לאעקרא ליה \nמאתר דאתקשר ביה בקדמיתא, אלא אתער רוחא חדא מלעילא, ואתקשר בהאי אתר, ואתיב ליה \nנפשיה, דאי לאו הכי לא הוה קאים לעלמין, ויזורר הנער עד שבע פעמים, ולא סליק יתיר, \nכמה דאת אמר (תהלים צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה. ודא הוא חבקוק נביאה, כמה דאת \nאמר את חובקת בן, אי הכי חבוק מבעי ליה, אמאי חבקוק תרי, אלא חד \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "זוהר חלק ב דף מה/א\nדאמיה, וחד דאלישע דאתחבק עמיה, דבר אחר, תרי חבוקין הוו ביה, בין להאי סטרא בין \nלהאי סטרא, חבוקא חדא ההוא אתר דהוה תלי ביה בקדמיתא, חבוקא אחרינא דסליק ליה \nלדרגין עלאין יתיר, ובגין כך חבקוק תרי. תפלה לחבקוק הנביא (חבקוק ג ב), מאי תפלה, \nאלא דא הוא אתר דהוה קשיר ביה בקדמיתא, ודא הוא תפלה של יד, על שגיונות, דההוא יומא \nדאתקשר ביה, שגיונות דעלמא הוו תליין קמי קודשא בריך הוא, וגבורה הוה שליט, ועל דא \nאתקשר ביה האי תפלה (נ\"א בהאי תפלה). דבר אחר, תפלה לחבקוק הנביא, תפלה לחבקוק, \nבגין חבקוק דאיהו עביד בגיניה, יהו\"ה שמעתי שמעך יראתי וגו', תא חזי, כד הוה אתער \nעליה רוחא דנבואה, על אתר דא דהוא תפלה הוה אתי, והוה דחיל ומזדעזע, מתלא אמרי מאן \nדנשיך מכלבא מקליה אזדעזע. יהו\"ה פעלך בקרב שנים חייהו, מאן פעלך, אלא עליה קאמר, \nדאיהו פעל דיליה, בקרב שנים חייהו, הב ליה חיין להאי פעלך, בקרב שנין עלאין, דבר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אחר חייהו, דלא ימות כד בקדמיתא. על שגיונות, מאי על שגיונות, על שגיאות מבעי ליה, \nכמה דאת אמר (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין, אלא (כלא הוא, אבל) שגיונות, כמה דאת \nאמר (שם ז א) שגיון לדוד, זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי למישרי עלייהו רוח נבואה, \nכמה דאת אמר (ש\"א י) ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה, ולפניהם נבל ותוף וחליל וגו', \nוכתיב (מ\"ב ג טו) ועתה קחו לי מנגן וגו', וכל שכן חבקוק דאצטריך ליה יתיר מכלהון \nלנייחא דרוחא, ולבסמא לההוא אתר, לאמשכא עליה רוח נבואה, וכן כלהו נביאי כהאי \nגוונא, בר ממשה דסליק על כל שאר נביאי דעלמא, זכאה חולקיה. תא חזי כד נפקו ישראל \nממצרים רוחיהון הוה תביר בגווייהו, והוו שמעין אינון תושבחן ולא יכלין למחדי, \nובשעתא דכלהו אוכלסין ורתיכין נפקו בשכינתא, כלהו ארימו תושבחן ושירין קמי קודשא \nבריך הוא, ואתער קודשא בריך הוא רוחיהון דישראל, והוו שמעין אינון תושבחן, וקאים \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "רוחיהון בגווייהו דלא פרחן. בר נש כד איהו שביק פולחנא כדין ידע תבירו דגרמוי תבירו \nדרוחיה, כך ישראל כד נפקו ממצרים כדין טעימו טעמא דמותא, וקודשא בריך הוא אסי לון, \nדכתיב (שמות יג כא) ויהו\"ה הולך לפניהם יומם וגו', וכל אורחין הוו סלקין ריחין \nדאסותא, ועאלין לגופייהו ואתסיין, ומקל תושבחן דהוו שמעין הוו חדאן ונייחין \nברוחיהון. ופרעה וכל אינון אוכלוסין דיליה הוו אזלי בתרייהו לאוזפא לון עד דנפקו \nמארעא דמצרים, וכן כל אינון רברבין דממנן עליהון ועל שאר עמין, אוזיפו לה לשכינתא \nולישראל כלהו, עד דשארו באיתם בקצה המדבר, הדא הוא דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם \n", "en": ""}]}
