{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "25", "title": "ספר הזוהר — קטע 25", "hebrewTitle": "קטע 25", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/25/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/25/", "segments": [{"index": 1, "he": "נחית בחסדך עם זו גאלת, כמה דכתיב (תהלים מד ד) כי ימינך וזרועך ואור פניך כי \nרציתם, כי ימינך, דא גדולה, נהלת בעזך דא דכתיב וזרועך, דא גבורה, אל נוה קדשך, דא \nדכתיב ואור פניך כי רציתם, דא צדיק, וכלהו משתכחי בקרא: \nתפול עליהם אימתה ופחד, אימתה, אימה מבעי ליה, מאי אימתה, דהא לית לך את או מלה חדא \nבאורייתא דלא אית בה רזין עלאין, מאי אימתה, אמר רבי שמעון, כלומר דחילו דשכינתא. \nכהאי גוונא: \nתביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו', תביאמו ותטעמו, תביאם ותטעם מבעי ליה, מאי תביאמו, \nאלא רוחא דקודשא אמר על אינון דרא בתראה דגזר יהושע, ואתגליא בהו גלויא דרשימא \nקדישא דשמיה דקודשא בריך הוא, דאלין אחידן ביה בו', ואלין אתחזיאו למירת ארעא, כמה \nדכתיב (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, דכל מאן דאתגזר ואתגליא ביה \nרשימא קדישא ונטיר ליה אקרי צדיק, בגין כך לעולם יירשו ארץ, ועל דא תביאמו ו' \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "יתירה, תביאמו לאינון דאחידן בו': \nותטעמו, כמה דאת אמר נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, לאינון דאחידן בו', ולאינון בתראי \nאתער מלה, ולית לך מלה באורייתא, או את זעירא באורייתא, דלית בה רזין עלאין וטעמין \nקדישין, זכאה חולקהון דידעין בהו: \nרעיא מהימנא: \nפקודא (יט) למבני מקדשא לתתא, כגונא דבי מקדשא דלעילא, כמה דאת אמר מכון לשבתך פעלת \nיהו\"ה, דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא, ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא, למפלח ליה \nלקודשא בריך הוא, דהא צלותא אקרי עבודה, וההוא בי כנישתא, אצטריך למבני ליה בשפירו \nסגיא, ולאתקנא ליה בכל תקונין, דהא בי כנישתא דלתתא, קיימא לקבל בי כנישתא דלעילא. \nבית המקדש לתתא איהו קאים כגוונא דבית המקדש דלעילא, דקאים דא לקבל דא, וההוא בי \nמקדשא כל תקונוי, וכל פולחנוי, וכל אינון מאנין ושמשין, כלהו אינון כגוונא דלעילא. \nמשכנא דקא עבד משה במדברא, כלא הוה כגוונא דלעילא, בי מקדשא דבנה שלמה מלכא, הוא בי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "נייחא כגוונא עלאה, בכל אינון תקונין, למהוי בתקונא דלעילא, בי נייחא ואחסנתא. הכי \nבי כנישתא אצטריך בכל תקוני שפירו, למהוי כגוונא עלאה, למהוי בית צלותא, לאתקנא \nתקונין בצלותא כמה דאוקימנא, וההוא בי מקדשא דליהוי ביה חלונות, דכתיב (דניאל ו יא) \nוכוין פתיחן, כגוונא דלעילא, ועל דא (שיר ב ט) משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. \nואי תימא אפילו בחקלא, בגין דרוחא להוי סליק, לאו הכי, דהא אנן צריכין בית וליכא, \nלאשתכחא בית לתתא, כגוונא דבית עלאה, לנחתא דיורא עלאה לדיורא תתאה. ותו דההוא \nצלותא וההוא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו בארח מישר לקבל ירושלם, \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "זוהר חלק ב דף ס/א\nזהר: \nתניא אמר רבי אבא, זכאה חולקהון דאינון דזכאן למימר שירתא דא בהאי עלמא, דזכאן \nלמימר לה בעלמא דאתי, ושירתא דא אתבני בעשרין ותרין אתוון קדישין גליפן, ובעשר \nאמירן, וכלא אתרשים בשמא קדישא, וכלא שלימותא דשמא קדישא, והא אתערנא מלי. אמר רבי \nשמעון, בההיא שעתא דהוו קיימין ישראל על ימא והוו אמרי שירתא, אתגלי קודשא בריך הוא \nעלייהו וכל רתיכוי וחילוי, בגין דינדעון למלכיהון דעבד לון כל אינון נסין וגבוראן, \nוכל חד וחד ידע ואסתכל מה דלא ידעו ואסתכלו שאר נביאי עלמא. דאי תימא דלא ידעו ולא \nאדבקו חכמתא עלאה, מן שירתא דא תחמי דכלהו בחכמתא אסתכלו, וידעו מלין ואמרו, דאי \nלאו הכי איך אמרו כלהו מלין אחידן דלא סטו אלין מאלין, ומה דאמר דא אמר דא, ולא \nאקדים מלה דא למלה דא, אלא כלהו בשקולא חדא, ורוחא דקדושא בפומא דכל חד וחד, ומלין \nאתמרו כלהו כאלו נפקין מפומא חד, אלא ודאי כולהו בחכמתא עלאה אסתכלו, וידעו מילין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עלאין, ורוחא דקודשא בפום כל חד וחד. ואפילו אינון דבמעי אמהון הוו אמרי שירתא כלהו \nכחדא, והוו חמאן כלהו מה דלא חמא יחזקאל נביאה, ועל כך הוו כלהו מסתכלי כאלו חמאן \nעינא בעינא, וכד סיימו מלין כלהו מתבסמן בנפשייהו, ותאבין למחמי ולאסתכלא, ולא הוו \nבעאן לנטלא מתמן מסגיאות תיאובתא. בההיא שעתא אמר משה לקודשא בריך הוא, בניך \nמסגיאות תיאובתא לאסתכלא בך לא בעאן לנטלא מן ימא, מה עבד קודשא בריך הוא, אסתים \nיקריה לבר למדברא, ותמן אתגלי ולא אתגלי, אמר לון משה לישראל כמה (ס\"א זמנין לנטלא \nמתמן ולא בעו) זמנין אמינא לנטלא מתמן ולא בעיתון, עד די אחזי לון זיו יקרא דקודשא \nבריך הוא במדברא, ומיד הוו תאבין, ולא נטלו עד דאחיד בהו משה ואחמי לון זיו יקרא \nדקודשא בריך הוא במדברא, כדין מסגיאות תיאובתא ורעותא לאסתכלא אנטיל לון משה, הדא \nהוא דכתיב ויסע משה את ישראל מים סוף, ויצאו אל מדבר שור, מאי מדבר שור, מדברא דהוו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בעאן לאסתכלא ביה זיו יקרא דמלכא קדישא, ועל דא אקרי מדבר שור, אסתכלותא שם: \nוילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל \nצמא לכו למים, אמר רבי ייסא, וכי מאן יהב להו אורייתא הכא, והא עד כען לא אתיהיבת \nלון אורייתא, אמר רבי אלעזר, אינון נפקו למדברא לאסתכלא, קודשא בריך הוא נטל זיוא \nיקרא דיליה מתמן, ואינון אזלו לאסתכלא (לקב\"ה) ביה ולא אשכחוהו, ואוליפנא דקודשא \nבריך הוא תורה אקרי, ואין מים אלא תורה, ואין תורה אלא קודשא בריך הוא. אמר רבי \nשמעון, עד דהוו אזלי במדברא, אתגלי עלייהו רשותא אחרא דשאר עמין, ההוא דשליט \nבמדברא, ואערעו בהו תמן, חמו ישראל דלא הוה ההוא זיוא יקרא דמלכיהון, הדא הוא דכתיב \nויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה, מאי טעמא, כי מרים הם, לא אתבסם נפשייהו \nכקדמיתא, ולא עוד אלא דאתי לקטרגא עלייהו. מה כתיב ויצעק אל יהו\"ה ויורהו יהו\"ה עץ: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "\nרעיא מהימנא: \nועל דא כתיב (תהלים קיח) מן המצר קראתי יה, דאצטריך אתר דחיק בעאקו לשדרא בגויה \nההוא רוחא דלא יסטי לימינא ולשמאלא. ובחקלא לא יכיל קלא לשדרא ליה הכי, דהא כגוונא \nדא קלא דשופר. אתדחייא לבר בארח מישר מגו אתר דחיק ואזיל ובקע רקיעין וסליק בסליקו \nלאתערא רוחא לעילא. ואי תימא הא כתיב (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה, שאני יצחק \nדמלה אחרא הוה ביה מה דלא הוה בכל עלמא. ותו דהאי קרא לאו להכי אתא דודאי בשדה אחר \nהוה מצלי והא אוקימנא. ע\"כ: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "זוהר חלק ב דף ס/ב\nואין עץ אלא תורה, דכתיב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, ואין תורה אלא קודשא \nבריך הוא, רבי אבא אמר אין עץ אלא קודשא בריך הוא, דכתיב (דברים כ יט) כי האדם עץ \nהשדה עץ השדה ודאי, דא עץ שדה דתפוחין קדישין, וכד אתגלי זיו יקרא דמלכיהון עלייהו, \nכדין וישלך אל המים וימתקו המים, מאי וימתקו המים, דקטיגורא אתעביד סניגורא. אמר \nרבי אבא, תא חזי בקדמיתא כד עאלו ישראל בקיימא דקודשא בריך הוא, לא עאלו כדקא יאות, \nמאי טעמא, בגין דאתגזרו ולא אתפרעו, ולא אתגלייא רשימא קדישא, כיון דמטו הכא מה \nכתיב, שם שם לו חק ומשפט, תמן עאלו ישראל בתרין חולקין קדישין, בההוא גלויא דאתגליא \nרשימא דלהון, ואקרון חק ומשפט, חק כמה דאת אמר (משלי לא טו) ותתן טרף לביתה וחק \nלנערותיה, ומשפט כמה דאת אמר (תהלים פא ה) משפט לאלה\"י יעקב, ושם נסהו, בההוא את \nקדישא, כמה דאת אמר כי חק לישראל הוא, בספרא דרב ייבא סבא, אמר מלה על ההוא חוטרא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "קדישא: \nויאמר אם שמוע תשמע לקול יהו\"ה אלהי\"ך, ויאמר מאי ויאמר, לא כתיב מאן קאמר דא, אלא \nקודשא בריך הוא אמר, רבי חזקיה אמר, שמעינן (נ\"א משמע) אמירה סתם, (מאי) מאמירה \nסתם, דכתיב (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל יהו\"ה, אמר, ולא כתיב מאן קאמר, אוף הכא \nויאמר סתם, ולא כתיב מאן קאמר, אמר רבי יוסי, משמע דכתיב ויצעק אל יהו\"ה ויורהו \nיהו\"ה עץ, מהכא משמע ויאמר, ומשמע מאן אמר מלה, לקול יהו\"ה אלהי\"ך, לקולי מבעי ליה, \nאלא לההוא קול דעאלו ביה. אמר רבי אבא, בתר דאתגליא בהו רשימא קדישא, עאלו בתרין \nחולקין קדישין כמה דאתמר, וכיון דעאלו באלין תרין, עאלו באלין תרין חולקין אחרנין, \nדכד יסתלקון באלין תרין אחרנין, יתחברון באלין, ולא ממנעי ברכאן, ובגין כך באלין \nמטון ברכאן, (ובגיני כך באלין מטון) עד מלכא קדישא. ומאתריה דקרא אשתמע מלה, דכתיב \nויאמר אם שמוע תשמע, ויאמר דא מלכא קדישא, ומאי קאמר, אם שמע תשמע לקול יהו\"ה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלהי\"ך, כמה דאת אמר (דברים ד כד) כי יהו\"ה אלהי\"ך אש אוכלה הוא, דא כנסת ישראל. \nוהישר בעיניו תעשה דא צדיק, והאזנת למצותיו דא נצח, ושמרת כל חקיו דא הוד, כיון \nדעאלו באלין, הא מטו למלכא קדישא, לבתר מה כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים \nעליך כי אני יהו\"ה רופאך, כי אני יהו\"ה, דא מלכא קדישא. אשתמע דכל מאן דנטיר להאי \nרשימא קדישא, מניה סליק עד מלכא קדישא עלאה, מאי משמע, משמע אינון תרין דאתכנש בהו \nזרעא, ומשח רבות קודשא, דשדיין ליה בפום אמה, (ועל דא) אתקשרו כחדא, ומלכא עלאה \nעלייהו ואתקשרו ביה, ועל כך מאן דעאל באלין תרין ונטיר לון, אתקשר בתרין אחרנין \nועאל בהו, וכדין מטי למלכא קדישא. אמר רבי יצחק, ודאי מאן דזכי בצדיק, זכי בנצח \nוהוד, ואלין אנון תלתא דאתברכא בהו כנסת ישראל, ומאן דזכי בהו זכי במלכא קדישא, \nועאל בכלהו ארבעה. ולקבל ארבעה אלין, נטירא להאי רשימא קדישא מארבע מלין, נטירו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דכנסת ישראל אסתמרותא דנדה, נטירו דצדיק אסתמרותא דשפחה, נטירו דנצח אסתמרותא דבת \nעכו\"ם, נטירו דהוד אסתמרותא דזונה, ועל דא לקול יהו\"ה אלהי\"ך דא כנסת ישראל, במה \nזכאן ישראל לקבלא אפי שכינתא, באסתמרותא מן נדה, ועל דא כתיב (ויקרא יח יט) ואל אשה \nבנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה, מאי לגלות ערותה, דא כנסת ישראל, ובהאי אחידן \nומתקשרן מלין אחרנין דכנסת ישראל אתקשרת בהו, והא אוקמוה מלי. והישר בעיניו תעשה דא \nצדיק, כמה דכתיב (תהלים לד טז) עיני יהו\"ה אל צדיקים, לאסתמרא משפחה, \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "זוהר חלק ב דף סא/א\nוהא אוקימנא מלי, דכתיב (משלי ל כג) ושפחה כי תירש גבירתה, דגרים לצדיק דאתדבק \nבשפחה, והאזנת למצותיו דא נצח לאסתמרא (דלא ישקר ביה), דלא יעול רשימא דא בבת אל \nנכר, ולא ישקר ביה בנצח, דכתיב (ש\"א טו כט) וגם נצח ישראל לא ישקר, ומאן דנטיר האי, \nקיים מצותיו, דכתיב (שמות לד יד) כי לא תשתחוה לאל אחר, ושמרת כל חקיו דא הוד, \nלאסתמרא מן זונה. ואזלא הא כמה דתנינן, אמר רבי יהודה, מאי דכתיב (תהלים מה ד) חגור \nחרבך על ירך גבור הודך והדרך, אלא כל מאן דמזרז גרמיה ושוי דחילו דחרבא שננא תקיפא \nלקבליה, על ירך, מאי על ירך, דא רשימא קדישא, כמה דאת אמר (בראשית כד ב) שים נא ידך \nתחת ירכי, דבר אחר, חגור חרבך, כלומר זרז ואתקיף יצרך בישא דאיהו חרבך, על ירך, על \nההוא רשימא קדישא לנטרא ליה. ואי נטר ליה, כדין אקרי גבור, וקודשא בריך הוא אלביש \nליה בלבושוי, ומאן לבושוי דקודשא בריך הוא הוד ונצח (נ\"א והדר), דכתיב (תהלים קד א) \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הוד והדר לבשת, אוף הכא הודך והדרך, וכדין אתדבק בר נש במלכא קדישא כדקא יאות, מכאן \nולהלאה, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהו\"ה רופאך, דא מלכא קדישא. \nועל דא אזהר לון על ההוא מלה ממש דיהב ורשים בהו ולא יתיר, ועד כען לא אתייהיבת להו \nאורייתא, אלא כיון דכתיב שם שם לו חק ומשפט, מיד ויאמר אם שמוע תשמע וגו'. תא חזי, \nכד בעא קודשא בריך הוא לאזהרא לישראל על אורייתא, בכמה מלין משיך להו, בכמה משיכן \nדחביבותא, כבר נש דמשיך בריה לבי רב. ותא חזי, לא בעא קודשא בריך הוא למיהב להו \nאורייתא עד דקריבו בהדיה, ובמה קריבו בהדיה, בגלויא דרשימא דא כמה דאתמר, אמר רבי \nיהודה, לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דעאלו בחולקא דצדיק וזכו ביה, מנלן, דכתיב \n(שמות יט א) ביום הזה באו מדבר סיני, ביום הזה ממש דייקא, וכתיב (ישעיהו כה ט) ואמר \nביום ההוא הנה אלהינ\"ו זה קוינו לו וגו': \nפרשת המן: \nויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, רבי יהודה פתח ואמר, (תהלים מא א) \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', האי קרא אוקימנא ליה, בשעתא דבר נש שכיב בבי \nמרעיה, הא אתפס באטרוניא דמלכא, רישיה בקולרא, רגלוי בכופסירין (ס\"א בטפסרא), כמה \nחילין נטרין ליה מהאי גיסא ומהאי גיסא, שייפוי כלהו בדוחקא, מגיחין אלין באלין, \nמיכלא אתעדי מניה. בההוא זמנא פקדין עליה אפוטרופא למילף עליה זכות קמי מלכא, דכתיב \n(איוב לג כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, בההיא שעתא זכאה חולקיה דבר נש \nדעאל עליה, ואוליף ליה ארחא לשיזבותיה מן דינא, הה\"ד אשרי משכיל אל דל, והיך יכיל \nלשזבא ליה, למילף ליה אורחוי דחיי, לאתבא לקמי מאריה, כדין אתעביד אפוטרופוסא עליה \nלעילא, מאי אגריה, ביום רעה ימלטהו ה'. דבר אחר, אשרי משכיל אל דל, כמה תקיפא אגרא \nדמסכנא קמי קודשא בריך הוא, אמר רבי חייא תווהנא על האי קרא, דכתיב (שם סט לד) כי \nשומע אל אביונים ה', וכי אל אביונים שומע ולא לאחרא, אמר רבי שמעון, בגין דאינון \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "קריבין יתיר למלכא, דכתיב (שם נא יט) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, ולית לך בעלמא \nדאיהו תביר לבא כמסכנא. תו אמר רבי שמעון, תא חזי כל אינון בני עלמא אתחזיין קמי \nקודשא בריך הוא בגופא ונפשא, ומסכנא לא אתחזי אלא בנפשא בלחודוי, וקודשא בריך הוא \nקריב לנפשא יתיר מגופא. מסכנא חד הוה בשיבבותיה דרבי ייסא, ולא הוה מאן דאשגח ביה, \nוהוא הוה אכסיף ולא תקיף בבני נשא, \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "זוהר חלק ב דף סא/ב\nיומא חד חלש, עאל עליה רבי ייסא, שמע חד קלא דאמר, טילקא טילקא, הא נפשא פרחא גבאי \nולא מטו יומוי, ווי לבני מתיה דלא אשתכח בהו דיתיב נפשיה לגביה, קם רבי ייסא שדי \nבפומיה מיא דגרגרין, אפותא דקונטא, (ס\"א דקופתא), אתבזע זיעא באנפוי ותב רוחיה \nלגביה. לבתר אתא ושאיל ליה, אמר חייך רבי, נפשא נפקת מנאי ומטו לה קמי כורסייא \nדמלכא, ובעת לאשתארא תמן, אלא דבעא קודשא בריך הוא לזכאה לך, ואכריזו עלך, זמין הוא \nרבי ייסא לסלקא רוחיה, ולאתקשרא בחד אדרא קדישא, דזמינין חברייא לאתערא בארעא, והא \nאתקינו תלת כורסיין דקיימן לך ולחברך, מההוא יומא הוו משגיחין ביה בני מתיה. תו \nמסכנא אחרא אעבר קמיה דרבי יצחק, והוה בידיה פלג מעה דכסף, אמר ליה לרבי יצחק אשלים \nלי ולבני ולבנתי נפשאן, אמר ליה והיך אשלים נפשייכו, דהא לא אשתכח גבאי בר פלג מעה, \nאמר ליה בדא אשלימנא בפלג אחרא דאית גבאי, אפקיה ויהביה ליה, אחזיאו ליה בחלמיה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "דהוה אעבר בשפתא דימא רבא, ובעאן למשדייה בגוויה, חמא לרבי שמעון דהוה אושיט ידוי \nלקבליה, ואתי ההוא מסכנא ואפקיה ויהביה בידוי דרבי שמעון ואשתזיב, כד אתער נפל \nבפומיה האי קרא (תהלים מא ב) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ותא חזי, כל \nיומא ויומא נטיף טלא מעתיקא קדישא לזעיר אנפין, ומתברכאן כל חקל תפוחין קדישין, \nומההוא טלא אנגיד לאינון דלתתא, ומלאכין קדישין אתזנו מניה כל חד וחד כפום מיכליה, \nהדא הוא דכתיב (שם עח כה) לחם אבירים אכל איש, ומההוא מזונא אכלו ישראל במדברא. אמר \nרבי שמעון, כמה בני נשא מתזנין בהאי זמנא מניה, ומאן אינון אלין חברייא דמשתדלי \nבאורייתא יומי ולילי, וכי סלקא דעתך מההוא מזונא ממש, לא, אלא כעין ההוא מזונא ממש \nדשקיל על חד תרין. תא חזי, ישראל כד עאלו ואתדבקו במלכא קדישא, בגין גלויא דרשימא \nקדישא, כדין זכו למיכל נהמא אחרא עלאה יתיר ממה דהוה בקדמיתא, בקדמיתא כד נפקו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ישראל ממצרים עאלו בנהמא דאקרי מצה, והשתא זכו ועאלו למיכל נהמא אחרא עלאה יתיר \nמאתר עלאה, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מן השמים ממש, ובההוא זמנא אשתכח \nלהו לישראל מאתר דא, חברייא דמשתדלי באורייתא מאתר אחרא עלאה יתיר אתזנו, מאי הוא, \nכמה דכתיב (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה, אתר עלאה יתיר. אמר ליה רבי אלעזר, אי הכי \nאמאי חלשא נפשייהו יתיר משאר בני עלמא, דהא שאר בני נשא בחילא ותוקפא יתיר אתחזון \nומשתכחן, אמר ליה יאות שאילתא, תא חזי, כל מזוני דבני עלמא מלעילא קא אתיין, דההוא \nמזונא דאתי מן שמיא וארעא, דא מזונא דכל עלמא, והוא מזונא דכולא והוא מזונא גס ועב, \nוההוא מזונא דאתי יתיר מעילא הוא מזונא יתיר דקיק, דקא אתייא מאתר דדינא אשתכח, ודא \nהוא מזונא דאכלו ישראל כד נפקו ממצרים (יתיר דקיקא), מזונא דאשתכח להו לישראל בההוא \nזמנא במדברא, מאתר עלאה דאקרי שמים, הוא מזונא יתיר דקיקא דעייל יתיר לנפשא מכלא, \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ומתפרש יתיר מגופא ואקרי לחם אבירים. מזונא עלאה יתיר מכלא, הוא מזונא דחברייא \nאינון דמשתדלי באורייתא, דאכלי מזונא דרוחא ונשמתא, ולא אכלי מזונא דגופא כלל, \nוהיינו מאתר עלאה יקירא על כלא ואקרי חכמה, בגיני כך חליש גופא דחברייא יתיר מבני \nעלמא, דהא לא אכלי מזונא דגופא כלל, ואכלי מזונא דרוחא ונשמתא, מאתר רחיקא עלאה \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "זוהר חלק ב דף סב/א\nיקירא מכלא, ובגיני כך ההוא מזונא דקיק מן דקיקא יתיר מכלא, זכאה חולקהון הדא הוא \nדכתיב החכמה תחיה בעליה, זכאה חולקא דגופא דיכיל לאתזנא במזונא דנפשא. אמר ליה רבי \nאלעזר, ודאי הכי הוא, אבל בהאי זמנא איך משתכחי מזוני אלין, אמר ליה ודאי יאות \nשאילתא, תא חזי ודא הוא ברירו דמלה, מזונא קדמאה הוא מזונא דכל עלמא, ההוא דאתיא מן \nשמיא וארעא, והוא מזונא דגופא (ס\"א דכולא), מזונא דהוא עלאה מניה, ההוא דאיהו דקיקא \n", "en": ""}]}
