{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "33", "title": "ספר הזוהר — קטע 33", "hebrewTitle": "קטע 33", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/33/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/33/", "segments": [{"index": 1, "he": "(שם כו ח) צורר מים בעביו, מי הקים כל אפסי ארץ דא קב\"ה, דכתיב ביה (בראשית ב ד) \nביום עשות יהו\"ה אלהי\"ם ארץ ושמים. תו אמר, מי עלה שמים וירד וגו', אלין אינון ארבע \nקטירי עלמא, אש רוח מים ועפר. אמר רבי ייסא, אתחזון מלוי דרבי יוסי דלא מתקיימאן, \nכד מטו מלין אלין לגביה דרבי שמעון, אנח ידוי ברישיה דרבי יוסי וברכיה, ואמר שפיר \nקא אמרת והכי הוא, אמר ליה מנא לך, אמר ליה הכי אוליפנא מאבא, דהוה אמר משמיה דרב \nהמנונא סבא. יומא חד הוה יתיב רבי שמעון בתרעא דצפורי, אמר ליה רבי ייסא, האי דאמר \nרבי יוסי, מי עלה שמים וירד וגו', זמנא חדא אמר דא משה, לבתר אמר דא קב\"ה, לבתר אמר \nאלין ארבע קטירין אש רוח מים ועפר, וחמינא ליה למר דברכיה. אמר ליה ודאי שפיר קא \nאמר, והכי הוא, וכלא חד מלה, וכלהו מלי אתקיימו בקב\"ה, וכלהו בחד מתקלא סלקא, \nאתרגיש רבי ייסא במלוי דרבי שמעון, ואמר, ודאי האי הכי הוא, והכי אוליפנא מקמיה דמר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זמנא אחרא, (אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, דכתיב \n(תהלים פט ג) כי אמרתי עולם חסד יבנה, אבל) וכלא שפיר. אבל סופא דקרא מאי קא מיירי, \nדכתיב (משלי ל ד) מה שמו ומה שם בנו כי תדע, מה שמו תינח, מה שם בנו מהו, אמר ליה, \nרזא דמלה הא אוליפנא לרבי אלעזר ברי, אמר ליה לימא לי מר, דהא בחלמי שאילנא קמיה \nדמר האי מלה ואמר לי, ואנשינא לה, אמר ליה אי אימא תדכר, אמר ליה ודאי, דהא מה \nדאוליפנא קמיה דמר יומא דא אדכרנא. אמר ליה רזא דמלא, היינו דכתיב (שמות ד יב) בני \nבכורי ישראל, וכתיב (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר, וברזא עלאה והאי אקרי בנו, \nאמר ינוח דעתיה דמר דהא רזא דא ידענא. אדהכי לא אדכר רבי ייסא, חלש דעתיה, אזל \nלביתיה, אדמוך, אחזיאו ליה בחלמיה חד ספרא דאגדתא, דהוה כתיב ביה חכמה ותפארת \nבמקדשו, אתער, אזיל לגביה דרבי שמעון, נשק ידוי, אמר הכי חמינא בחלמא, זמנא אחרא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "חמינא בחלמא, חד \n \nזוהר חלק ב דף עט/ב\nספרא דאגדתא, דאחזיו קמאי, והוה כתיב ביה חכמה ותפארת במקדשו, חכמה לעילא, תפארת \nלתתא, במקדשו לגבייהו, והכי חמינא בחלמא זמנא חדא, והכי אשכחנא בפומאי, אמר ליה רבי \nשמעון, עד כען רביא אנת למיעל בין מחצדי חקלא, והא כלא אחזיאו לך, ודא הוא דכתיב מה \nשמו ומה שם בנו כי תדע, חכמה שמו, תפארת בנו: \n(תנא) ומשה עלה אל האלהי\"ם, זכאה חולקיה דמשה דזכי ליקרא דא, דאורייתא אסהיד בגיניה \nכך, (תאני רבי יהודה) תא חזי מה בין משה לשאר בני עלמא, שאר בני עלמא כד סלקין, \nסלקין לעותרא, סלקין לרבו, סלקין למלכו, אבל משה כד סליק, מה כתיב ביה, ומשה עלה אל \nהאלהי\"ם, זכאה חולקיה. רבי יוסי אמר, מכאן אמרו חברייא, הבא ליטהר מסייעין אותו, \nדכתיב ומשה עלה אל האלהי\"ם, מה כתיב בתריה, ויקרא אליו יהו\"ה, דמאן דבעי לאתקרבא \nמקרבין ליה. ויקרא אליו יהו\"ה מן ההר לאמר, כה תאמר לבית יעקב וגו', רבי יצחק פתח \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "(תהלים סה ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, זכאה חולקיה דההוא בר נש דקודשא בריך \nהוא אתרעי ביה, וקריב ליה למשרי בגו היכלא קדישא, דכל מאן דאיהו אתרעי ביה \nלפולחניה, רשים הוא מרשימין דלעילא, למנדע דהא הוא אתבחר מקמיה דמלכא קדישא עלאה \nלמשרי במדורוי, וכל מאן דאשתכח ביה ההוא רשימא, אעבר בכל תרעין דלעילא, ולית דימחי \nבידוי. רבי יהודה אמר, זכאה חולקיה דמשה, דעליה כתיב אשרי תבחר ותקרב, וכתיב ביה \n(שמות כ יח) ומשה נגש אל הערפל, (שם כד ב) ונגש משה לבדו אל יהו\"ה והם לא יגשו. כה \nתאמר לבית יעקב, אלין נוקבי, ותגיד לבני ישראל אלין דכורין, רבי שמעון אמר, כה תאמר \nכמה דאת אמר (במדבר ו כג) כה תברכו, וכתיב (תהלים קמה י) וחסידיך יברכוכה, כלומר \nיברכו כה. כה תאמר לבית יעקב, באמירה, והיינו מסטרא דדינא, ותגיד לבני ישראל, כמה \nדאת אמר (דברים ד יג) ויגד לכם את בריתו, וכתיב (שם כו ג) הגדתי היום ליהו\"ה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אלהי\"ך, לבני ישראל, דכורין דאתו מסטרא דרחמי. אמר רבי יוסי (נ\"א יצחק) הואיל \nואתינא להאי, מה הוא הגדתי היום ליהו\"ה אלהי\"ך, ליהו\"ה אלהינ\"ו מבעי ליה, אמר ליה \nרבי שמעון, וכי האי בלחודוי הוא, והא כתיב (שם ח ז) כי יהו\"ה אלהי\"ך מביאך אל ארץ \nטובה וגו', (שם ז טז) אשר יהו\"ה אלהי\"ך נותן לך, (שם ד כד) כי יהו\"ה אלהי\"ך אש \nאוכלה הוא, וכלהו הכי, אלא הכי תנינן, כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל \nהדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, מאי טעמא, משום דזרעא קדישא לארעא קדישא \nסלקא, ושכינתא באתרה יתבא, והאי בהאי תליא. ומשה לא קאמר אלהי\"ך אלא לאינון דהוו \nזמינין למיעאל לארעא קדישא, ולקבלא אפי שכינתא, ומה דלא אמר אלהינ\"ו, משום דהא משה \nלא זכה למיעאל לארעא, ובגיני כך אלהי\"ך ודאי בכל אתר, משום דאינון הוו זמינין \nלמיעאל תמן. אמר ליה ודאי הכי הוא, אבל הכא כתיב (שם כו ג) ובאת אל הכהן אשר יהיה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בימים ההם, ואמרת אליו הגדתי היום ליהו\"ה אלהי\"ך, והא אינון בארעא שריין, מאי טעמא \nאלהי\"ך ולא אלהינ\"ו, אלא אינון בעיין לאחזאה ולאודאה, דבגיניה דחסד עלאה זכאן לכל \nהאי ושריין בארעא, ועאלן לההיא ארעא, ועבד עמהון כל אינון טבאן, ובגיני כך הוו \nאמרין מלין אלין לכהן, (ולא לבר נש אחרא) דכתיב הגדתי היום ליהו\"ה אלהי\"ך, (והכי \nהוא ודאי), משום דאתי מסטרא דחסד. כה תאמר לבית יעקב, לההוא אתר דאתחזי להו, ותגיד \nלבני ישראל, בההוא אתר שלים דאתחזי להו, דהא יעקב וישראל תרין דרגין אסתלקו, ובדרגא \nחד סלקין, אלא ישראל שלימותא דכלא \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זוהר חלק ב דף פ/א\nאקרי, ותגיד לבני ישראל, לאחזאה חכמתא ולאשתעי ברוח חכמתא, טיבו וקשוט דעבד לון \nקודשא בריך הוא, דכתיב ויגד לכם את בריתו. תניא אמר רבי יוסי, זמנא חדא הוינא אזיל \nבארחא, והוה רבי חייא ברי עמי, עד דהוינא אזלין אשכחנא חד גבר דהוה לקיט בחקלא \nעשבין לאסוותא, קריבנא לגביה, אמינא ליה בר נש קוטרא דקוטרי דעשבין למה, לא זקיף \nרישיה ולא אמר מידי, אהדרנא זמנא אחרא ואמינא האי, ולא אמר מידי, אמינא ליה לרבי \nחייא ברי, או האי בר נש אטים אודנין או שטיא או חכימא, יתיבנא גבוי, לבתר לקיט \nאינון עשבין ואחיד לון, וחפא עליהון טרפי גופנין. אמר לן, אנא חמינא דיודאין אתון, \nויודאין אמרי עלייהו דאינון חכימין, אי לא דחייסנא עלייכו השתא, תהוון רחיקן מבני \nנשא, כסגירא דא דמרחקין ליה מכלא, דהא אנא חמינא דריחא דחד עשבא דהוה קריב גביכון \nעאל בגופייכו, ותהוון רחיקין תלתא יומין, אלא אכילו אלין תומי ברא ותתסון, אכלנא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מנייהו דהוו שכיחין קמן ואדמכנא, ואתקטרנא בזיעא עד עידן סגי, לבתר אתערנא, אמר לן \nההוא גברא, השתא אלהכון עמכון דאשכחתון לי, דהא אסוותא דגופיכון על ידי אשתלים. עד \nדהוינא אזלין, אמר לן, כל בר נש בעי לאשתעי בבר נש אחרא כפום ארחוי, דהא לנוקבא \nכפום ארחוי, לגברא כפום ארחוי, לגברא דגברי כפום ארחוי, אמינא לרבי חייא ברי, היינו \nדכתיב כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, (ס\"א כה תאמר לבית יעקב, בההוא אתר \nדאתחזי להו, ותגיד לבני ישראל בההוא אתר שלים דאתחזי להו, דהא יעקב וישראל תרין \nדרגין אינון, ובדרגא חד סלקין, אלא ישראל שלמותא דכלא אקרי). אמר לן, חמיתון דלא \nזקיפנא רישאי ולא אשתעינא בהדייכו, משום דאבא חכימא בעשבין מכל בני דרא הוה, \nואוליפנא מאבא ארחוי דכל עשבין דבהון קשוט, ואנא בכל שתא מדוראי בינייהו, והאי עשבא \nדחמיתון דחפינא ליה בטרפי דגופנין אלין, בביתאי אית אתר חד והוא לסטר צפון, ובההוא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אתר נעיץ חד ריחיא, ומעינא דההוא ריחיא נפיק חד גבר בתרין רישין, וחרבא שיננא \nבידיה, ובכל יומא קא מצער לן, ואנא לקיטנא האי עשבא, וזילו אבתראי ותחמון חיליה \nדהאי עשבא, ומה די אלהא עלאה גלי בעלמא, ולית מאן דידע ארחוי בכלא. אזילנא אבתריה, \nעד דהוינא אזלי בארחא, מאיך לחד נוקבא בעפרא, ושוי מההוא עשבא בנוקבא, נפק חד חויא \nורישא דיליה סגי, נטל חד סנטירא (נ\"א סודרא), וקטיר ליה כחד גדיא, דחילנא, אמר לן \nזילו אבתראי. עד דמטינא לביתיה, חמינא ההוא אתר בחשוכא בתר חד כותלא, נטל חד שרגא, \nודליק דליקא סחרניה דההוא אתר דרחייא, אמר לן ממה דתחמון לא תדחלון ולא תשתעון \nמידי, אדהכי שרי חויא מקטרוי, וכתש בקיסטא מההוא עשבא ושוי ברישיה דחויא, עאל חויא \nבההוא עינא דרחייא, ושמענא קלא דכל אתר מזדעזעא, בעינן למיפק, אחיד בידנא ההוא \nגברא, אמר לא תדחלון קריבו גבאי. אדהכי נפק חויא שתית דמא, נקט ההוא גברא מההוא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "עשבא ושוי ברישיה כבקדמיתא, עאל בההוא עינא דרחייא, לשעתא זעירא חמינא דנפק מההוא \nעינא חד גברא בתרין רישין, וחויא שרייא סחרניה דקדלוי, עאל בההוא עינא דרחייא ונפק \nתלת זמני, הוה אמר זקיטא זקיטא, ווי לאימיה דלההוא אתר אוביל ליה. אדהכי אתעקר \nרחייא מאתריה, ונפקו גברא וחויא, ונפלו ומיתו תרווייהו, ואנן דחילנא סגי, אמר לן \nההוא גברא, דא הוא חילא דעשבא דאנא לקיטנא קמייכו, ובגיני כך לא אשתעינא בהדייכו, \nולא זקיפנא רישאי בשעתא דקריבתון גבאי. אמר לן אילו \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זוהר חלק ב דף פ/ב\nידעין בני נשא חכמתא דכל מה דנטע קודשא בריך הוא בארעא, וחילא דכל מה דאשתכח בעלמא, \nישתמודעון חילא דמאריהון בחכמתיה סגיאה, אבל לא טמיר קודשא בריך הוא חכמתא דא מבני \nנשא, אלא בגין דלא יסטון מארחוי, ולא יתרחיצו בההיא חכמתא וינשון ליה. כד אתינא \nואמינא הני מלי קמיה דרבי שמעון, אמר ודאי חכימא הוה, ותא חזי, לית עשבא ועשבא \nדאתייליד בארעא, דלא אית ביה חכמתא סגיאה, וחיליה בשמיא סגיא. תא חזי מן אזובא, \nדבכל אתר דבעי קודשא בריך הוא לדכאה לבר נש, באזובא מתדכי, מאי טעמא, משום דיתער \nחיליה דלעילא דאתפקדא עלוי, דהא ההוא חילא דאתפקדא עלוי כד אתערא, מבערא רוח מסאבא \nואתדכי בר נש, ועלך אמינא בריך רחמנא דשזבך: \nאתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים, מאי כנפי נשרים, אמר רבי \nיהודה, ברחמי, דכתיב (דברים לב יא) כנשר יעיר קנו וגו', והיינו רזא דאמר רבי שמעון, \n(משלי ל יט) דרך הנשר בשמים, מאי בשמים, ברחמי, מה נשר אשתכח ברחמי על בנוי ודינא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "לגבי אחרנין, כך קודשא בריך הוא אשתכח ברחמי לגבי ישראל ודינא לגבי עמין עעכו\"ם. \nרבי אלעזר הוה אזיל מקפוטקיא ללוד, והוה אזיל רבי יוסי ורבי חייא עמיה, קמו בנהורא \nכד נהיר יממא והוו אזלי, אמר רבי חייא, חמינא האי קרא דכתיב (יחזקאל א י) ופני אריה \nאל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאל לארבעתן, ופני נשר לארבעתן, הא אריה בימינא שור \nמשמאלא, נשר באן אתר דוכתיה. אמר ליה רבי אלעזר, באתרא (נ\"א דיעקב) דיניקא שריא, \nמאי טעמא, משום דנשר בכלא אשתכח רחמי לבנוי דינא לגבי אחרנין, כך קודשא בריך הוא \nאוביל לון לישראל ברחמי, ובדינא לגבי אחרנין, דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים, וכתיב \nכנשר יעיר קנו. מנלן דנשר רחמי אקרי, דכתיב דרך הנשר בשמים, בשמים ממש, ובגיני כך \nאריה לימינא, שור לשמאלא, נשר בינייהו ואחיד לון, אדם כליל כלהו, וכלא אתכלילן ביה, \nדכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה: \nויהי ביום השלישי וגו', רבי אבא פתח (שיר ח ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה, מה נעשה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "לאחותנו ביום שידובר בה, אחות לנו קטנה, דא כנסת ישראל דאקרי אחות לקודשא בריך הוא, \nושדים אין לה, היינו דתנינן בשעתא דקריבו ישראל לטורא דסיני, לא הוה בהון זכוון \nועובדין טבין לאגנא עלייהו, דכתיב ושדים אין לה, דהא אינון תקונא ושפירו דאתתא, \nולית שפירו דאתתא אלא אינון, מה נעשה לאחותנו, מה יתעביד מינה בשעתא דקודשא בריך \nהוא יתגלי בטורא דסיני למללא בפתגמי אורייתא ויפרח נשמתהון מנייהו. אמר רבי יוסי, \nבההיא שעתא דקריבו ישראל לטורא דסיני, בההוא ליליא ונגהי תלתא יומין דלא אזדווגו \nלאנתתייהו, אתי מלאכין עלאין וקבילו לישראל באחוותא, אינון מלאכין לעילא, וישראל \nמלאכין לתתא, אינון מקדשין שמא עלאה לעילא, וישראל מקדשין שמא עלאה לתתא, ואתעטרו \nישראל בשבעין כתרין בההוא ליליא. ומלאכי עלאי הוו אמרי, אחות לנו קטנה ושדים אין \nלה, דלית להו זכוון ועובדין טבין, מה נעשה לאחותנו, כלומר מה יקר ורבו נעביד לאחתנא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דא, ביומא דקודשא בריך הוא יתגלי בטורא דסיני למיהב להו אורייתא: \n(ויהי ביום השלישי) כתיב היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, והיינו ביום \nהשלישי. רבי שמעון אמר, בשעתא דקודשא בריך הוא בעא לאתגלאה \n \nזוהר חלק ב דף פא/א\nבטורא דסיני, קרא קודשא בריך הוא לכל פמלייא דיליה, אמר לון, השתא ישראל רביין, דלא \nידעין נימוסי, ואנא בעיא לאתגלי עלייהו, אי אתגלי עלייהו בחילא דגבורה לא יכלין \nלמסבל, אבל אתגלי עלייהו ברחמי ויקבלון נימוסי, הדא הוא דכתיב ויהי ביום השלישי, \nביום השלישי ודאי, דאיהו רחמי. מנלן, דכתיב (ש\"ב כב י) ויט שמים וירד, ובהאי אתגלי \nקודשא בריך הוא לישראל, אקדים להו רחמי בקדמיתא, ולבתר אתייהיב להו אורייתא מסטרא \nדגבורה, ביום השלישי, דהכי אתחזי להו, דבגיני כך ישראל אקרון. בהיות הבקר, דכתיב \n(שם ב כג ד) בקר לא עבות, הא אי הוה עבות קדרותא אשתכח ולא אתגלייא חס\"ד, ואימתי \nאתגלייא חס\"ד, בבקר, כמה דאת אמר (בראשית מד ג) הבקר אור, דכד נהיר צפרא חס\"ד אשתכח \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בעלמא ודינין מתעברן, ובזמנא דלא נהיר בקר, דינין עד כען לא מתעברן, דכתיב (איוב לח \nז) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהי\"ם, כיון דאתעברן אינון כוכביא ונהיר שמשא, \nביה שעתא כתיב בקר לא עבות, וחס\"ד אתער בעלמא תתאה, בההיא שעתא כתיב בהיות הבקר, \nוכיון דמתעברן כוכביא, בקר אשתכח, (נ\"א דאתער בקר דינין לא אשתכחו). אמר רבי יוסי, \nבהיות הבקר, שארי קודשא בריך הוא לאתגלאה בטורא דסיני, תאנא בהיות הבקר, כד אתער \nזכותיה דאברהם, דכתיב ביה (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר. ויהי קלת וברקים, אמר \nרבי אבא, קלת כתיב חסר, תרין קלין דאהדרו לחד, דא נפקא מן דא, רוחא ממיא, ומיא \nמרוחא, תרין דאינון חד, וחד דאיהו תרי. אמר רבי יוסי, קלת חד, ואיהו קלא רברבא \nתקיפא דלא פסקת לעלמין, ההוא דכתיב ביה (דברים ה יט) קול גדול ולא יסף, דהא שאר \nקלין אתפסקן. דתניא בארבעה תקופין בשתא קלא אתפסקת, וכדין דינין מתערין בעלמא, והאי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "קלא דכליל שאר קלין ביה לא אתפסק לעלמין, ולא אתעבר מקיומא שלים ותוקפא דיליה. \nתאנא, האי קלא דקלין, קלא דכליל כל שאר קלין. אמר רבי יהודה, לית קלא אלא מסטרא \nדרוחא ומיא ואשא, ובקלא (ד\"א וכלא) עביד קלא, ואתכליל דא בדא, ועל דא כתיב קלת. \nוברקים, אמר רבי יוסי היינו דכתיב (תהלים קלה ז) ברקים למטר עשה, שלהובא בעוטרי \nקטירא דרחמי, בחיבתא דלא (שקיע) שכיחי. תנא רבי יהודה אמר, בסטר גבורה אורייתא \nאתייהיבת, אמר רבי יוסי, אי הכי בסטר שמאלא הוי, אמר ליה, אתהדר לימינא, דכתיב \n(דברים לג ב) מימינו אש דת למו, וכתיב (שמות טו ו) ימינך יהו\"ה נאדרי בכח וגו', \nאשכחן שמאלא דאתחזר לימינא, וימינא לשמאלא, הא גבורה לשמאלא (ד\"א לימינא). וענן כבד \nעל ההר וגו', עננא תקיף דשקיע באתריה דלא נטיל, וקול שפר חזק מאד, מגו דעננא תקיף \nהוה נפיק ההוא קלא, כמה דאת אמר (דברים ה כ) ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך. אמר \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "רבי יהודה, תלת חשוכי הוו, דכתיב חשך ענן וערפל, וההוא קלא הוה נפיק פנימאה מכלהו, \nאמר רבי יוסי, פנימאה דכלא הוה, דביה כתיב קול גדול ולא יסף: \nאמר רבי אבא, כתיב וכל העם ראים את הקולות, ראים, שמעים מבעי ליה, אלא הכי תנינן, \nאינון קלין הוו מתגלפי בההוא חשוכא ועננא וקבלא, ומתחזיין בהו כמה דאתחזי גופא, \nוחמאן מה דחמאן ושמעין מה דשמעין, מגו ההוא חשוכא וקבלא ועננא, ומגו ההוא חיזו דהוו \nחמאן, הוו נהירין בנהירו עלאה, וידעין מה דלא ידעו דרין אחרנין דאתו בתרייהו, וכלהו \nהוו חמאן אפין באפין, הדא הוא דכתיב (שם ד) פנים בפנים דבר יהו\"ה עמכם. ומאן הוו \nחמאן, תאני רבי יוסי, מנהירו דאינון קלן, דלא הוה קול דלא הוה נהיר בנהירו, דמסתכלי \nביה כל גניזין וכל טמירין וכל דרין דייתון עד מלכא משיחא, ובגיני כך כתיב וכל העם \nראים את הקולת, ראים \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "זוהר חלק ב דף פא/ב\nראיה ממש, אמר רבי אלעזר, וכל העם ראים, ראים כמה דאמינא, דחמו מנהירו דאינון קלן \nמה דלא חמו דרין בתראין אחרנין. את הקולת, כמה דאת אמר (ישעיה ו א) וארא את יהו\"ה, \nוארא יהו\"ה לא כתיב אלא את יהו\"ה, אוף הכא וכל העם ראים הקולת לא נאמר אלא את \nהקולת. כגוונא דא את השמים ואת הארץ, דהא אתין דבאורייתא לאסתכלא באורייתא (נ\"א \nבחכמתא) אתייהיבו, כבד את אביך ואת אמך, (משלי ג ט) כבד את יהו\"ה מהונך, וכלהו \nלאתכללא בהו מלה אחרא, אוף הכא את הקולת, לאסגאה ההוא קלא אחרא לתתא, דכניש לון \nלגביה מה דנפיק מנייהו, דביה חמאן ומסתכלן בחכמתא עלאה כל גנזין עלאין, וכל רזין \nטמירין וסתימין, מה דלא אתגלייא לדרין בתראין דאתו בתריהון, ולא לדרין דייתון \nלעלמין עד זמנא דייתי מלכא משיחא, דכתיב (ישעיה נב ח) כי עין בעין יראו בשוב יהו\"ה \nציון. ואת הלפידים, בקדמיתא ברקים, והשתא לפידים, כלא חד, אבל מדאתתקנו בתקונוי \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "לאתחזאה אתקרון הכי. ואת קול השופר, תאני רבי יצחק, כתיב (תהלים סב יב) אחת דבר \n", "en": ""}]}
