אלהי"ם שתים זו שמעתי, כמה דאת אמר אנכי ולא יהיה לך. אמר רבי יהודה, קול בשפר מבעי ליה, השפר למה, אלא ההוא קול דאקרי שופר, דכתיב (ויקרא כה ט) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים, בדא אתברי שופר. אמר רבי יוסי, מה שופר אפיק קלא, אשא ורוחא ומיא, אוף הכא כלא אתכליל בהאי, ומדא נפקין קלין אחרנין. אמר רבי אלעזר, קול דנפיק משופר, דמשמע דשופר חד וקול נפיק מניה, ושופר בקיומיה שכיח, ובגיני כך כתיב קול השפר. רבי יהודה אמר הכי, קול השפר, השפר כתיב חסר, כמה דאת אמר (דניאל ו ב) שפר קדם דריוש, (שם ד כז) מלכי ישפר עלך, (שם ג לב) שפר קדמי להחויא. רבי שמעון אמר, קול השפר, אתרא דקלא נפיק מניה אקרי שופר. תו אמר רבי שמעון, תא חזי קול השופר אתרא דקלא, היינו דכתיב (דברים ח ג) כי על כל מוצא פי יהו"ה יחיה האדם, מאי מוצא פי יהו"ה, דא קול (ס"א דנפיק משופר והאי קול) השופר, הוא רב מכל שאר קלי
תתאי, ותקיפא מכלהו, דכתיב וקול שפר חזק מאד, ועל כל שאר קלין לא אתמר חזק מאד, (נ"א אמר רבי שמעון) בהאי קול השופר תליא כלא, ודא הוא דאקרי קול גדול, דכתיב קול גדול ולא יסף, ואקרי (מ"א יט יב) קול דממה דקה, נהירו דבוציני, דהוא זך ודקיק וזכיך ונהיר לכלא. דממה, מהו דממה, אמר רבי שמעון דבעי בר נש למשתוקא מניה ולמחסם פומיה, כמה דאת אמר (תהלים לט ב) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום, דממה איהי שתוקא דלא אשתמע לבר, וירא העם וינעו ויעמדו מרחק, דחמו מה דחמו, וינעו, כמה דאת אמר (ישעיה ו ה) וינועו אמות הספים מקול הקורא. תאנא, מה כתיב ביה ביחזקאל, כד חמא גבורן נימוסי קודשא בריך הוא, דכתיב (יחזקאל א ג) וארא והנה רוח סערה באה וגו', רוח סערה אמאי, אמר רבי יוסי, לתברא ארבע מלכוון. אמר רבי יהודה, תנינא רוחא רבא דאתער בנימוסי גבורה דלעילא, באה מן הצפון, מצפון לא כתיב, אלא מן הצפון, ההוא
דאשתמודע לעילא, ההוא דטמיר וגניז לעילא. ענן גדול, ואש מתלקחת, דהוה אחיד ביה, (ס"א ולא אחיד אחיד בסטרוי וכו') ולא הוה אחיד בסטרוי לאתערא דינא, דתנינן תלת זמנין ביומא, ינקא ההוא דינא קשיא בקרדיטי גליפין מסטרא דגבורה, הדא הוא דכתיב ואש מתלקחת, בגין לאתערא בעלמא, ומה מבסם ליה, ההוא דכתיב ביה ונגה לו סביב, דההוא זיהרא דאסחר ליה מכל סטרוי מבסם ליה ומתקין ליה, בגין דלא להוי דינא קשיא וייכלון בני נשא למסבליה. ומתוכה כעין החשמל (שם ד), ומתוכה, ומגווה, כעין החשמל, מאי חשמל, אמר רבי יהודה חיות אשא ממללא. תאנא אמר רבי יוסי, חשמל, מה דהוה לבא לאשא, דכתיב מתוך האש כעין החשמל, ולא החשמל, מתוך האש, מגו אשא, דאיהי לגו באשא, כעין החשמל, דאיהו בתר ארבע דרגין, דכתיב רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו
זוהר חלק ב דף פב/א סביב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, ההוא דכתיב ביה ואש מתלקחת. תניא רבי יוסי בר רבי יהודה אמר, חמו ישראל הכא מה דלא חמא יחזקאל בן בוזי, וכלהו אתדבקו בחכמתא עלאה יקירא, חמשה דרגין דקלין חמו ישראל בטורא דסיני, ובחמשה דרגין אלין אתייהיבת אורייתא, דרגא חמישאה הוא דכתיב קול השפר, יחזקאל לקבליהון חמא חמשה דרגין דאינון לבר מאלין, דאינון רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונגה לו סביב, ועין החשמל. אמר רבי אלעזר, בישראל כתיב (דברים ה ד) פנים בפנים דבר יהו"ה וגו', ביחזקאל כתיב, כעין, ודמות, כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין, כמאן דחמי בר נש בתר כותלא. אמר רבי יהודה, מה דחמו ישראל לא חמא נביאה אחרא, כל שכן מה דחמא משה דלא חמא נביאה אחרא, (ס"א כ"ש בר נש אחרא), זכאה חולקיה, דכתיב ביה (שמות לד כח) ויהי שם עם יהו"ה, ולא בחיזו אחרא, כמה דכתיב (במדבר יב ח) ומראה ולא בחידות. אמר רבי יוסי, תא חזי כתיב
(יחזקאל א ג) היה היה דבר יהו"ה, נבואה לשעתא היתה. רבי יהודה אמר, לקיומא הוא דאתא, דאצטריך למהוי בגיניהון דישראל, לאשתמודעא דהא לא שביק לון קודשא בריך הוא, ובכל אתר דמתפזרין ישראל בגלותא עמהון הוא שריא. אמר רבי אלעזר, היה היה, דחמא ולא חמא, דקאים באינון מלין ולא קאים, הדא הוא דכתיב וארא כעין חשמל, ולא חשמל, אבל ישראל מה כתיב בהו, וכל העם ראים את הקולת, כל חד וחד חמא כדקא חזי ליה, דתניא כל חד וחד הוו קיימין שורין שורין, תחומין תחומין, וכדקא אתחזי להו חמו כל חד וחד. אמר רבי שמעון, רישי דעמא בלחודייהו, רישי דשבטין בלחודייהו, נוקבי בלחודייהו, חמש דרגין לימינא, וחמש דרגין לשמאלא, הדא הוא דכתיב (דברים כט ט) אתם נצבים היום כלכם לפני יהו"ה אלהיכ"ם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש וגו', הא חמש דרגין לימינא. וחמש דרגין לשמאלא מאן אינון, היינו דכתיב (שם י), טפכם, נשיכם, וגרך אשר
בקרב מחניך, מחטב עציך, עד שאב מימיך, הא חמש דרגין לשמאלא, כלהו דרגין אתתקנו כגוונא דלעילא, לקבליהון ירתו ישראל אחסנת עלמין עשר אמירן, דבהו תליין כל פקודין, וכל זכוון, וכל ירותת אחסנא, דאינון חולקא טבא דישראל. תאנא, בההיא שעתא דקודשא בריך הוא אתגלי בטורא דסיני, הוו חמאן כל ישראל כמאן דחמי נהורא בעשישתא, ומההוא נהורא הוה חמי כל חד וחד מה דלא חמא יחזקאל נביאה, מאי טעמא, משום דאינון קלין עלאין אתגליאו (נ"א אתגליפו) בחד כמה דאמינא, דכתיב וכל העם רואים את הקולת, אבל ביחזקאל שכינתא אתגלי ברתיכוי ולא יתיר, והוה חמי כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין. אמר רבי יהודה, זכאה חולקא דמשה דכתיב ביה וירד יהו"ה על הר סיני ויקרא יהו"ה למשה, זכאה דרא דכתיב ביה וירד יהו"ה לעיני כל העם על הר סיני. תא חזי, כתיב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו, דהא מימינא אתגלי מה דאתגלי. מה בין האי להאי, אמר רבי יוסי, הכא
בסיני רישא וגופא דמלכא, דכתיב (ש"ב כב י) ויט שמים וירד, ובאתר דאית רישא אית גופא, אבל ביחזקאל כתיב, (יחזקאל א ג) ותהי עליו שם יד יהו"ה, דאתגלי ידא ולא גופא, ותנינן אפילו בידא יד יהו"ה עלאה, יד יהו"ה תתאה. תא חזי כתיב נפתחו השמים ואראה מראת אלהי"ם, מראת כתיב חסר, לאחזאה דבגין שכינתא קאמר, דהא ואראה מראת חסר, מראה חד, אמר רבי ייסא וכי שכינתא לאו כלא, אמר רבי יוסי לא דמי רישא דמלכא לרגלוי דמלכא, אף על גב דכלא הוי בגופא דמלכא. תא חזי בישעיהו כתיב, (ישעיה ו א) ואראה את יהו"ה, ביחזקאל כתיב ואראה מראת אלהי"ם, הכא את התם מראת, מה דחמא דא חמא דא, זכאה חולקיה דמשה דלא הוה נביאה מהימנא שלימא כוותיה. וארא את יהו"ה, את דייקא, ואראה מראת אלהי"ם, מראת דייקא, ובדרגא חד הוו, אי
זוהר חלק ב דף פב/ב הכי אמאי לא פריש ישעיה כולי האי, אמר רבי יוסי, דא כליל דא פריש, מאי טעמא פריש כולי האי יחזקאל, אלא כלא אצטריך בגיניהון דישראל, דינדעון חביבותא דחביב להו קודשא בריך הוא, דשכינתיה ורתיכוי אתיין לדיירא בינייהו בגלותא. אמר רבי חייא, בארץ כשדים, והא כתיב (ישעיה כג יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אמאי אתגלי שכינתא תמן, אי תימא בגיניהון דישראל, הוה טב דתשרי שכינתא בגווייהו ולא יתגלייא. אלא הכי תאנא, אי לאו דאתגלייא לא הוו ידעין, והא דאתגלייא, מה כתיב על נהר כבר, על מייא באתר דלא יסתאב ולא שריא מסאבותא, וההוא נהרא הוה חד מארבע נהרין דנפקין מגנתא דעדן, דכתיב על נהר כבר, מאי כבר, דכבר הוה מאתר דשכינתא שריא עלוי, וכתיב ותהי עליו שם יד יהו"ה, שם ולא באתר אחרא. אמר רבי חייא, כתיב ומתוכה דמות ארבע חיות, וזה מראיהן, דמות אדם להנה, תאנא ברזא עלאה, ארבע חיוון אית דאינהו לגו בגו היכלא קדישא, ואינון
קדמאי עתיקין דעתיקא קדישא, כללא דשמא עלאה, ויחזקאל חמא דמות דרתיכין עלאין, דהא הוא חמא מאתר דלא הוה נהיר כל כך, תאנא כגוונא דלעילא אית לתתא מינייהו, וכן בכלהו עלמין, כלהו אחידן דא בדא ודא בדא. ואי תימא לעילא יתיר חמא, תנינן משה חמא מאספקלריא דנהרא, וכלהו נביאי לא חמו אלא מגו אספקלריא דלא נהרא, דכתיב ואראה מראת אלהי"ם וכתיב (במדבר יב ו) אם יהיה נביאכם, יהו"ה במראה אליו אתודע וגו', לא כן עבדי משה וגו', וכתיב פה אל פה אדבר בו. אמר רבי יוסי תא חזי, דנביאין כלהו לגביה כנוקבא לגבי דכורא, דכתיב פה אל פה אדבר בו ומראה, ולשאר נביאים (כתיב במראות ולמשה כתיב) במראה אליו אתודע, במראה ולא מראה, כל שכן יחזקאל דאפילו מראה לא כתיב ביה, אלא מראת חסר, וכל שכן דכתיב במשה ולא בחידות, אלא כל מלה על בורייה, זכאה איהו דרא דנביאה דא שרי בגווייהו. אמר רבי יוסי ברבי יהודה, אפין באפין חמו ישראל זיו יקרא
דמלכיהון, (נ"א דמאריהון) ולא הוה בהון סומין וחגרין וקטיעין וחרשין, סומין, דכתיב וכל העם ראים, חגרין, דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר, קטיעין וחרשין, דכתיב נעשה ונשמע, ולזמנא דאתי כתיב, (ישעיה לה ו) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם. וידבר אלהי"ם את כל הדברים האלה לאמר, רבי יהודה פתח, (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות יהו"ה ישמיע כל תהלתו, בכמה ארחין אורייתא אסהידת בבר נש דלא יחוב קמי מאריה, בכמה ארחין יהיב ליה עיטא דלא יסטי מארחוי לימינא ולשמאלא, בכמה ארחין יהיב ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה וימחול ליה. דתנן שית מאת ותלת עשר זיני עיטא יהיב אורייתא לבר נש למהוי שלים במאריה, בגין דמאריה בעא לאוטבא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי, ויתיר בעלמא דאתי. דהא תנינן כל מה דקודשא בריך הוא אשלים ליה לבר נש מאינון טבאן דזכי בהו, לעלמא דאתי אשתלים בהו, מאי טעמא משום דעלמא דאתי דקודשא בריך הוא הוי, (ואי תימא דהאי עלמא
לאו דידיה הוא, אלא), והכי תנינן האי עלמא לקבליה דעלמא דאתי לא הוי אלא כפרוזדור לגבי טרקלין, (בגין כך עלמא דאתי דקודשא בריך הוא הוי), וכד זכי ההוא זכאה בדידיה זכי. דתניא כתיב (דברים יח ב) ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו, מאי טעמא, משום דיהו"ה הוא נחלתו, זכאה חולקיה דמאן דזכי לאחסנא אחסנתא עלאה דא, וזכי בה בעלמא דא ובביתא דהאי עלמא, זכי בעלמא דאתי ובביתא עלאה קדישא, דכתיב (ישעיה נו ה) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם,
זוהר חלק ב דף פג/א זכאה חולקיה דההוא זכאה דמדוריה עם מלכא בביתיה. רבי שמעון אמר, זכאה חולקיה דההוא זכאה דזכי להאי דכתיב, (ישעיה נח יד) אז תתענג על יהו"ה, עם יהו"ה לא כתיב אלא על יהו"ה, מאי על יהו"ה, אתר דעלאין ותתאין אתמשכן מיניה ותאבין לההוא אתר, דכתיב (תהלים קכא א) מאין יבא עזרי, וכתיב (דניאל ז יג) ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי, ותיאובתא וענוגא דצדיקיא לאסתכלא לההוא זיוא דכל זיוא מיניה נפקא, ואתמשכן מניה כל אינון כתרין. תו אמר רבי שמעון, תנינן בהאי קרא אז תתענג על יהו"ה, סיפיה דקרא מה כתיב, והרכבתיך על במתי ארץ, על ההוא אתר דאקרי במתי ארץ, איהו לעילא מהאי ארץ, וההוא אתר דאקרי במתי ארץ היינו שמים, והיינו דכתיב על במתי ארץ. על יהו"ה, אמר רבי אבא אז תשב לא כתיב, אלא אז תתענג על יהו"ה, היינו שמים, דכתיב (תהלים נז ו) רומה על השמים אלהי"ם, והרכבתיך על במתי ארץ, היינו ארץ החיים, ממשמע דכתיב על
במתי, לאכללא ציון וירושלם דאקרון במתי ארץ, והיינו שמים דלעילא וארץ דלעילא, ומלה דאמר רבי שמעון הכי הוא, וכלא חד, דכתיב ועד עתיק יומיא מטה וגו', וכל הני מילי לאתר חד סלקין. אמר רבי אבא לרבי שמעון, לימא לי מר האי קרא כוליה במאי אוקימנא ליה, דכתיב אז תתענג על יהו"ה, והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, אמר ליה, הא כלא אתמר, דתפנוקא ועדונא על יהו"ה כתיב, אתר דאיהו לעילא, וכתיב ועד עתיק יומיא מטה וגו', על במתי ארץ, כמה דאתמר. והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כמה דכתיב (בראשית כז כח) ויתן לך האלהי"ם מטל השמים וגו', והיינו נחלת יעקב, וברכתא דבריך יצחק ליעקב על האי שמים קאמר, וברכיה בברכתא דזמינין בנוי דיעקב לאחיא בההוא טלא לזמנא דאתי, דכתיב ויתן לך האלהי"ם, לך ולא לאחרא, מטל השמים, דביה זמינין מתיא לאחיא לזמנא דאתי, דנפיק מעתיקא לזעיר אנפין, ושריא בהאי שמים, אסתכל רבי אבא ואמר,
השתא אשתמע כלא, ואשתכח דברכתא דיצחק עלאה ממאי דחשיבנא. תאנא (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות יהו"ה, מי ימלל, מי ידבר מבעי ליה, אמר רבי חייא, כמה דאת אמר (דברים כג כו) וקטפת מלילות בידך, גבורות יהו"ה, דסגיאין אינון, ונפקין מגבורה חד, ותאנא חד גבורה עלאה עטרא דעטרין, מתעטרא, ונפקין מינה חמשין תרעין, מנהון ימינא ומנהון שמאלא, וכל חד וחד גבורה אתקרי, וכל חד וחד מתעטרא בקרדיטי גליפין נהורין, וכלהו אקרון גבורת יהו"ה. אמר רבי חייא, גבורת יהו"ה חסר כתיב, דהא כלהו כלילן בדא, ישמיע כל תהלתו, דא הוא שכינת זיו יקריה דקודשא בריך הוא, דכתיב (חבקוק ג ג) ותהלתו מלאה הארץ. אמר רבי שמעון, כתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו', שם האחד פישון וגו', הא אלין בשמהן אקרון, והני ארבע מההוא נהר דנפיק אתמשכן, מה שמיה דההוא נהרא דנפיק, אמר רבי שמעון יובל שמיה, דכתיב (ירמיה יז ח) ועל יובל ישלח שרשיו, וכתיב
ולא ימיש מעשות פרי, מאי טעמא לא ימיש, משום דעל יובל ישלח שרשיו, ועל דא כתיב (ישעיה נח יא) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ובגין כך כתיב יוצא, יוצא ואינו פוסק: תאנא אמר רבי שמעון, כתיב וידבר אלהי"ם את כל הדברים וגו', וידבר, בגין לאכרזא מילין, דתאנא בשעתא דקודשא בריך הוא אתגלי ושארי למללא, עלאין ותתאין אתחלחלו, ונפקו נשמתהון דישראל, ותאנא ההוא מלה הוה טאס מלעילא לתתא, ומתגלפא בארבע רוחי עלמא, וסלקא ונחתא, כד סלקא אשתאבא מטורי דאפרסמונא
זוהר חלק ב דף פג/ב דכיא, ואשתאבא בההוא טלא דלעילא, ואסחר בסחרניהון דישראל, ותבת בהון נשמתהון, ואסחר ומתגלפא באתריה בלוחי אבנא, וכן כל מלה ומלה. אמר רבי שמעון, כל מלה ומלה הוה מליא בכל אינון טעמין, בכל אינון מלין גזרין אגרין ועונשין, רזין וסתרין כאסקופא (נ"א כאספוקא) דא דאיהי מליא מכלא. ובשעתא דהוה נפיק ההוא מלה אתחזי חד, וכד הוה מתגלפא באתרוי אתחזון בההוא מלה שבעין ענפין דסלקין בגוה, וחמשין כתרין (נ"א רתיכין) חסר חד מהאי גיסא, וחמשין חסר חד מגיסא אחרא, כפטישא דא בזמנא דאיהו בטש בטנרא, כמה דאת אמר (ירמיה כג כט) וכפטיש יפוצץ סלע, והוו חמאן כל ישראל עינא בעינא, והוו חדאן. וכלהו דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן, וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני, דכתיב (דברים כט יד) כי את אשר ישנו פה וגו', ואת אשר איננו פה עמנו היום, וכלהו כל חד וחד כדקא חזי ליה, וכלהו חמאן ומקבלין מלין. אלהי"ם, דא גבורה, את, דאתכליל בימינא,
כמה דתנינן, את השמים, דאיהו ימינא, ואת הארץ, דאיהו שמאלא, דכתיב (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, וימינא דא הוא את, כל, לאכללא כל שאר כתרין, הדברים, מתקשרן דא בדא, האלה, כל אינון טעמין כל אינון רזין כל אינון סתרין גזרין ועונשין. לאמר, למהוי ירותא לכלא, דכתיב (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה וגו', דאי תימא לגלאה מה דלא אצטריך לגלאה לכל בר נש, כתיב אנכי יהו"ה אלהי"ך, כמה דאנא טמירא וסתים, כך יהיו מלין אלין טמירין וסתימין בלבך. דבר אחר, וידבר אלהי"ם, חד, את, כל, הדברים, האלה, לאמר, הא חמש דרגין אחרנין, רבי יהודה אמר, וידבר אלהי"ם, גבורה, את, ימינא, כל, דא ודא, (האלה, אינון דאתגליין, דכתיב וכל העם ראים את הקולת). (דבר אחר כל), אמר רבי יצחק, לאכללא אברהם, דכתיב (בראשית כד א) ויהו"ה ברך את אברהם בכל, הדברים, לאכללא שאר כתרין דאתכסיין, האלה אינון דאתגליין, וכתיב וכל
העם ראים את הקולת, לאמר, דא הוא דכתיב (משלי יב ד) אשת חיל עטרת בעלה, וכתיב (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו. אמר רבי יצחק, אמאי אתיהיבת אורייתא באשא וחשוכא, דכתיב (דברים ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, דכל מאן דישתדל באורייתא אשתזיב מאשא אחרא דגיהנם, ומחשוכא דמחשכין כל שאר עמין לישראל, דבזכותיה דאברהם אשתזיבו ישראל מאשא דגיהנם דתניא אמר ליה קודשא בריך הוא לאברהם, כל זמנא דבניך ישתדלון באורייתא ישתזבון מאלין, ואי לא הא נורא דגיהנם דשלטא בהו, וישתעבדון ביני עממיא, אמר ליה בתרי קטורי לא מזדקפן מלין, אלא אי ניחא קמך ישתזבון מנורא דגיהנם, וישתעבדון ביני עממיא, עד דיתובון גבך, אמר ליה, יאות הוא ודאי, הדא הוא דכתיב (דברים לב ל) אם לא כי צורם מכרם, מאן הוא צורם, דא הוא אברהם, דכתיב (ישעיה נא א) הביטו אל צור חצבתם, ויהו"ה הסגירם, דא קודשא בריך הוא דאסתכם על
ידוי. אמר רבי יהודה, מיומא דנפקו ישראל ממצרים, עד יומא דאתיהיבת אורייתא, חמשין יומין הוו, מאי טעמא, אמר רבי יהודה, משום אינון שני דיובלא, דכתיב (ויקרא כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה. תאנא אמר רבי שמעון, ההוא יובלא אפיק לון לישראל ממצרים, ואי תימא דיובלא ממש, אלא מסטרא דיובלא הוה, ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי, ובגיני כך חמשין יומין אלין דיובלא הוו. תאנא לקבל דא חמשין זמנין אתמר ואדכר