# ספר הזוהר — קטע 52

[קריאה בקורא](/reader/kabala-9f5883b3418a/1/52/)

<div lang="he" dir="rtl">

ההוא סטרא מחלבא דאמיה, דהא לא יסתאב מקדשא, ודינין לא מתערין. בגיני כך לא ייכול 
בשרא בחלבא כל זרעא קדישא, וכל מאן דאתי מסטרא דא, דלא יהיב דוכתא למאן דלא אצטריך, 
דהא בעובדא תליא מלתא, בעובדא דלתתא לאתערא לעילא, זכאין אינון ישראל מכל עמין 
עעכו&quot;ם, דמאריהון קרי עלייהו, (שם יד ב) ובך בחר יהו&quot;ה להיות לו לעם סגלה, וכתיב 
(שם א) כי עם קדוש אתה ליהו&quot;ה אלהי&quot;ך (וכלא חד מלה), וכתיב (שם) בנים אתם ליהו&quot;ה 
אלה&quot;יכם וגו&#x27;. תא חזי, בשעתא דישראל לא אתכשרו עובדייהו, מה כתיב (ישעיה ג יב) עמי 
נוגשיו מעולל ונשים משלו בו, משלו בו דייקא, והא אוקימנא מלי ברזא דספרא דשלמה 
מלכא, והכי אשכחן ביה. תו אשכחן, דכל מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא, או בשעתא 
חדא או בסעודתא חדא, ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי, לגבי אינון דלעילא, 
וסיעתא מסאבא 
 


זוהר חלק ב דף קכה/ב
מתקרבין בהדיה, וגרים לאתערא דינין בעלמא, דינין דלא קדישין. ואי אוליד בר באינון 
יומין, אוזפין ליה נשמתא מסטרא אחרא דלא אצטריכא, וכתיב (ויקרא יא מד) והתקדשתם 
והייתם קדושים וגו&#x27;, אתי לאסתאבא מסאבין ליה ודאי, דכתיב (שם מג) ונטמתם בם חסר א&#x27;, 
מסאבותא אטימא מכלא, דלית רשו לאתדכאה הכי, כשאר זיני דמסאבותא דמתדכין. ותו דמסתפי 
מחיון בישן, דהא בעינייהו גדיא אשתכח, ויכיל לאתזקא, דהא צולמא דבר נש אתעבר מניה. 
רבי ייסא שאיל אי שרי למיכל לתרנגולא בגבינה או בחלבא, אמר רבי שמעון אסיר לך, דלא 
יהיב איניש פתחא לזינין בישין, לך לך אמרין נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב, ודאי 
אסיר לך הוא, דחומרא אית ביה כבעירא לשחיטה, ומאן דשרי האי מה כתיב, (עמוס ב יב) 
ותשקו את הנזירים יין, מאן דשרי האי כמאן דשרי האי, וכתיב (דברים יד ג) לא תאכל כל 
תועבה, כל, לאכללא כלא. תאנא, במה זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה, דאשתזיבו מאינון 


נסיוני, אלא בגין דלא אסתאבו במיכליהון, אמר רבי יהודה, כתיב (דניאל א ח) וישם 
דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וגו&#x27;, ותאנא בסתימא דמתניתין, מיכלא דההוא 
רשע בשרא בחלבא הוה, וגבינה עם בשרא, בר מיכלן אחרנין, ודא סליק ליה בפתוריה בכל 
יומא. ודניאל דאסתמר מהאי, כד רמו יתיה לגובא דארייוותא, אשתלים בצולמא דמאריה, ולא 
שני צולמיה לצולמא אחרא, ועל דא דחלו ארייוותא מניה, ולא חבלוהו. וההוא רשע בשעתא 
דמלכותא אתעדי מניה, (עי&#x27; דניאל ד כט) ועם חיות ברא הוה מדוריה, אעדי צולמא דאנפוי 
מניה, ומההוא יומא לא אתחזי צולמיה צולמא דבר נש, וכל בעירא דאתי אתחזי ליה צולמא 
דזיניה, ונוקביה, והוו אתיין עליה כלהו, ובכמה זמנין הוו אכלין ליה חיות ברא, בר 
דאתגזר האי עונשא עליה, בגין דכתיב (חבקוק א י) והוא במלכים יתקלס, בגין כך כלא 
יתקלסו ביה כל ההוא זמנא. תא חזי מה כתיב, (דניאל א טו) ולמקצת ימים עשרה נראה 


מראיהם טוב מכל הילדים האוכלים את פת בג המלך, נראה מראיהם טוב, דצולמא דמאריהון לא 
אעדיאו מנהון, ומאחרני אעדיאו, מאן גרים האי, בגין דלא אתגעלו בגיעולי מיכליהון, 
זכאה חולקהון דישראל, דכתיב בהו ואנשי קדש תהיון לי: 
ואל משה אמר עלה אל יהו&quot;ה וגו&#x27;, ואל משה אמר, מאן אמר, דא שכינתא, עלה אל יהו&quot;ה, 
כמה דכתיב (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלהי&quot;ם וגו&#x27;, (ס&quot;א ויקרא אליו ה&#x27;), אמאי כל דא, 
לקיימא עמהון קיים, בגין דהא אתפרעו, מה דלא נפקו הכי ממצרים, דאתגזרו ולא אתפרעו, 
והכא הא אתפרעו, ועאלו בברית קיימא, דכתיב (שם טו כד) שם שם לו חק ומשפט דייקא, ושם 
נסהו, בהאי את קדישא דאתגלייא בהו, והכא אתקיים בהו על ידא דמשה גזירא דקיימא, 
דכתיב ויקח משה את הדם ויזרק על העם וגו&#x27;. אמר רבי יצחק, מאי דכתיב וחצי הדם זרק על 
המזבח, במזבח לא כתיב, אלא על המזבח דייקא, והשתחויתם מרחק, מהו מרחק, כמה דאת אמר 
(ירמיה לא ב) מרחוק יהו&quot;ה נראה לי, וכתיב (שמות ב ד) ותתצב אחתו מרחק. תאני רבי 


אבא, דקיימא סיהרא בפגימותא, וביה שעתא זכו ישראל יתיר בחולקא קדישא, וגזרו קיימא 
קדישא בקודשא בריך הוא. ואל משה אמר עלה אל יהו&quot;ה, מאי טעמא אמרה ליה שכינתא אסתליק 
לעילא, דהא אנא וישראל נשתתף כחדא בשלימותא על ידך, מה דלא הוה עד הכא, מה כתיב, 
ויקח משה חצי הדם וגו&#x27;, פלג ליה לתרין, חצי הדם זרק על העם, וחצי הדם זרק 
 


זוהר חלק ב דף קכו/א
על המזבח כמה דאוקימנא, וכתיב הנה דם הברית אשר כרת יהו&quot;ה עמכם. וישם באגנת, באגנת 
כתיב חסר וא&quot;ו, כמה דכתיב (שיר ז ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג: 
ונגש משה לבדו אל יהו&quot;ה, זכאה חולקיה דמשה, דהוא בלחודוי זכה למה דלא זכה בר נש 
אחרא, ישראל זכו השתא מה דלא זכו עד ההיא שעתא, וההיא שעתא אתקיימו בקיומא עלאה 
קדישא, ובההיא שעתא אתבשרו למהוי בינייהו מקדשא, כמה דאת אמר (שמות כה ח) ועשו לי 
מקדש ושכנתי בתוכם: 
ויראו את אלה&quot;י ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וגו&#x27;, רבי יהודה פתח, (שיר ז ח) 
זאת קומתך דמתה לתמר וגו&#x27;, כמה חביבה כנסת ישראל קמי קודשא בריך הוא, דלא מתפרשא 
מניה, כהאי תמר דלא פריש דכר מן נוקבא לעלמין, ולא סליק דא בלא דא, כך כנסת ישראל 
לא מתפרשא מקודשא בריך הוא. תא חזי, בשעתא דנדב ואביהוא ושבעין סבין חמו, מה כתיב 
בהו, ויראו את אלה&quot;י ישראל, דאתגלי עלייהו שכינתא, רבי יהודה ורבי יוסי אמרי, את 


דייקא, ודא את הוא מרחוק, את לאכללא מה די בגויה. רבי יצחק אמר, והא כתיב (יחזקאל י 
כ) היא החיה אשר ראיתי תחת אלה&quot;י ישראל בנהר כבר, מאן חיה דא, אמר רבי יוסי אמר רבי 
חייא, חיה זוטרתי, וכי אית חיה זוטרתי, אין, חיה זוטרתי וחיה עלאה, וחיה זוטרא 
דזוטרתי, ויראו את אלה&quot;י ישראל דייקא, כמה דאמינא. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, 
כחיזו אבן טבא דזמין קודשא בריך הוא למבני מקדשא, דכתיב (ישעיה נד יא) ויסדתיך 
בספירים: 
ואל אצילי בני ישראל, דא נדב ואביהוא, לא שלח ידו, דסליק לון לבתר זמנא, ולא אתענשו 
הכא, רבי יוסי אמר, מלה דא לשבחא דלהון, דכתיב ויאכלו וישתו, דזנו עיניהון מנהירו 
דא, רבי יהודה אמר, אכילה ודאית אכלו, וזנו גרמייהו, והכא אתקשרו לעילא, אי לא דסטו 
אורחייהו לבתר, כמה דאוקימנא. אמר רבי אלעזר, ואפילו ישראל בההיא שעתא אתכשרו, 
ואתקשרת בהו שכינתא, ודא קיימא, ואורייתא כלא בחד זמנא הוה, וישראל כההיא שעתא לא 


חמו לעלמין, ולזמנא דאתי, זמין קודשא בריך הוא לאתגלאה על בנוי, ולמחמי כלא יקרא 
דיליה עינא בעינא, דכתיב (שם נב ח) כי עין בעין יראו בשוב יהו&quot;ה ציון, וכתיב (שם מ 
ד) ונגלה כבוד יהו&quot;ה, וראו כל בשר יחדו וגו: 
ברוך ה&#x27; לעולם אמן ואמן: 
פרשת תרומה: 
וידבר יהו&quot;ה אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו 
לבו וגו&#x27;, רבי חייא פתח, (תהלים קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, כמה 
חביבין ישראל קמי קודשא בריך הוא דאתרעי בהו, ובעא לאתדבקא בהו ולאתקשרא עמהון, 
ועבד להון עמא יחידאה בעלמא, דכתיב (ש&quot;ב ז כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, 
ואינון אתרעו ביה ואתקשרו ביה, הדא הוא דכתיב כי יעקב בחר לו יה, וכתיב (דברים לב 
ט) 
 


זוהר חלק ב דף קכו/ב
כי חלק יהו&quot;ה עמו, ויהב לשאר עמין שולטנין רברבן ממנן עלייהו, והוא נטיל לחולקיה 
ישראל. רבי שמעון פתח, (שיר ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה ברה כחמה איומה 
כנדגלות, מי זאת, רזא דתרין עלמין מתחברן כחדא, ודא הוא עולם ועולם, מ&quot;י הא אוקימנא 
דרגא עלאה לעילא, שירותא דקיימא בשאלתא ואקרי מ&quot;י, כמה דאת אמר (ישעיה מ כו) שאו 
מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. זא&quot;ת דרגא תתאה לתתא, עלמא תתאה, ותרווייהו תרין 
עלמין, בחבורא חדא, בקשורא חדא כחדא. הנשקפה, כד מתחברן תרווייהו כחדא, כמו שחר, כד 
בעייא שחרותא לאנהרא, ולבתר אתנהיר כסיהרא, כד (כניש) בטש בה נהירו דשמשא, ולבתר 
כשמשא, כד קיימא סיהרא בשלימו. איומה, תקיפא לאגנא על כלא, דהא כדין אית לה שלימו 
ותקיפו למעבד חילא, ונטלא חילא מעלמא עלאה, על ידא דיעקב שלימא דחבר לון כחדא, חבר 
לון כחדא לעילא, וחבר לון כחדא לתתא, ומתמן נפקו תריסר שבטין קדישין כגוונא דלעילא. 


יעקב דהוה שלים, אעיל רחימו בתרין עלמין כמה דאוקימנא, שאר בני נשא דעבדין כדין, 
מגלין עריין לעילא ותתא, גרים דבבו בתרין עלמין, וגרים פרודא, הדא הוא דכתיב (ויקרא 
יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, דאתעבידו מארי דבבו דא לדא. ואי תימא (בראשית ל 
א) ותקנא רחל באחותה, הכי הוא ודאי, דהא עלמא תתאה כל תיאובתה לאו איהו, אלא בגין 
למיהוי כגוונא דעלמא עלאה, ולמירת דוכתהא, בדוכתא אחרא, קנאת סופרים אסגיאת חכמתא, 
והכא קנאת סופרין, בגין דאית ספר וספר, אסגיאו משיכו דחכמתא (עלאה) לגבייהו, (נ&quot;א 
ועל דא יעקב אשלים כו&#x27;). ועם כל דא אפילו יעקב לא אשלים לגבייהו כדקא חזי, שאר בני 
עלמא גרמין דבבו, וגרמין פרודא, ומגלין עריין דכלא, עריין דעילא ותתא. וברזא דא אית 
רזא דעריין, עריין דאימא וברתא, וכלא ברזא חדא, מי זאת אתקרון אחתן, בגין דאינון 
באחוה וברחימו ובחבורא דרעותא, ואקרון אמא וברתא, מאן דגלי ערייתהון לית ליה חולקא 


לעלמא דאתי, ולית ליה חולקא במהימנותא. תא חזי, כי יעקב בחר לו יה, רזא עלאה לעילא, 
כיון דאשלים ואקרי ישראל, כדין לסגלתו, נטיל כלא בכל סטרין, ונטיל לעילא ונטיל 
לתתא, ואשתלים בכלא. אמר רבי שמעון, הא תנינן, דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, גליף 
בגליפי דרזי מהימנותא, גו טהירין, ברזין עלאין, וגליף לעילא וגליף לתתא, וכלא ברזא 
חדא, ברזא דגלופי דשמא קדישא יהו&quot;ה, דשליט באתווי עילא ותתא, וברזא דא אשתכללו 
עלמין, עלמא עלאה ועלמא תתאה. עלמא עלאה אשתכלל ברזא דאת י&#x27;, נקודה עלאה קדמאה, 
דנפקא מגו דסתים וגניז דלא ידיע, ולא קיימא למנדע, ולא אתיידע כלל, סליקו דרזא דאין 
סוף, ומגו סתימו דא, נהיר נהירו חד דקיק וסתים, כליל בגויה כללא דכל נהורין, ובההוא 
נהירו סתים, בטש ביה מאן דלא בטש, נהיר ביה מאן דלא נהיר. וכדין אפיק חד נהירו, 
דאיהו עדונא לעדונא, לאשתעשעא, לאתגנזא נהירו דקיק וסתים בגו ההוא נהירו. והוא 


נהירו דאיהו עדונא לעדונא סתים, אתקיימו (ס&quot;א אתרקימו) ואשתכללו ביה שית רשימין דלא 
ידיען, בר לההוא נהורא דקיק, כד עאל לאתגנזא עדונא בעדונא, נהיר בנהירו, והאי נהירו 
דנפק מגו נהירו דקיק, איהו דחילא ואמתני ותקיפא יתירא. ואתפשט האי, ואתעביד עלמא 
חדא, דנהיר לכל עלמין, עלמא סתימא דלא ידיע כלל, ובגויה דיירין שית רבוא אלף, 
דאינון דיורין וחילין ומשיריין עלאין. וכיון דאפיק לון ואשתכללו כחדא, כדין 
 


זוהר חלק ב דף קכז/א
איהו חבורא חדא, ואינון רזא דאת וי&quot;ו, דאתחבר בההוא עלמא סתימא (כאן חסר), וכדין 
כתיב (תהלים קלה ד) כי יעקב בחר לו יה, כד נפיק וי&quot;ו ואשתכלל מגו י&quot;ה, כדין ישראל 
לסגלתו. שאר בני עלמא לא אתייהיב לון רשו לסלקא הכי, אלא לסגלתו, אתר דנטיל וכניש 
כלא, ודא איהו דרגא לתתא, ומגו דא נטלין לעילא בסתימו דרעו, אבל לא באתגליא כמה 
דנטיל יעקב, הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה: 
ויקחו לי תרומה, רבי יהודה פתח, (שם לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים 
בך נגד בני אדם, האי קרא הא אוקמוה ואתמר, אבל רזא דא הא אוקמיה בוצינא קדישא גו 
רזין עלאין, דרגא עלאה דאיהו רזא דעלמא עלאה אקרי מ&quot;י, דרגא תתאה דאיהו רזא דעלמא 
תתאה אקרי מ&quot;ה, ותנינן אל תקרי מ&quot;ה אלא מאה, בגין דכל דרגין עלאין באשלמותהון, הכא 
אינון. תו אמאי אקרי מ&quot;ה, אלא אף על גב דמשיכו עלאה אתמשך, לא אתגליא, עד דאשתלים 


הכא, דאיהו אתר סופא דכל דרגין, סופא דאמשכותא דכלא, וקיימא באתגליא, ואף על גב 
דאתגליא יתיר מכלא, קיימא לשאלתא מ&quot;ה, מה חמית מה ידעת, כמה דאת אמר (דברים ד טז) 
כי לא ראיתם כל תמונה, ובגין כך מה. רב טובך, דא איהו יסודא דעלמא דאקרי רב טוב, 
כמה דאת אמר (ישעיה סג ז) ורב טוב לבית ישראל, בגין דהאי איהו רב טוב, אור קדמאה 
אקרי טוב סתם, והכא כלילן דכר ונוקבא כחדא, אשר צפנת, דהאי אתגניז, כגוונא דאור 
קדמאה דאתגניז ואתטמר. פעלת, דהכא איהו אומנותא דכלא, אומנותא דכל עלמא, אומנותא 
דנשמתין ורוחין, ברזא דא עביד קודשא בריך הוא אומנותא דכל עלמא, ורזא דא (בראשית א 
א) בראשית ברא אלהי&quot;ם את השמים ואת הארץ, ברזא דא אתעביד משכנא ואתבני, דאיהו 
בדיוקנא דעלמא דלעילא, ובדיוקנא דעלמא תתאה, הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה, לי 
תרומה, תרין דרגין דאינון חד, דמתחברן כחדא: 
ויקחו לי תרומה וגו&#x27;, רבי שמעון ורבי אלעזר ורבי אבא ורבי יוסי, הוו יתבי יומא חד 


תחות אילני, בבקעתא גבי ימא דגנוסר, אמר רבי שמעון, כמה יאה צלא דא דחפיא עלן מגו 
אילני, ואנן צריכין לאעטרא האי אתר במלי דאורייתא. פתח רבי שמעון ואמר, (שיר ג ט) 
אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, האי קרא הא אוקימנא ליה ואתמר, אבל אפריון, 
דא היכלא דלתתא, דאיהו כגוונא דהיכלא עלאה, וקודשא בריך הוא קרא ליה גנתא דעדן, 
דאיהו נטע ליה להנאתיה, וכסופא דיליה לאשתעשעא ביה, גו אינון נשמתין דצדיקייא דתמן 
כלהו קיימין, ורשימין בגויה אינון נשמתין דלית לון גופא בהאי עלמא. כלהו סלקין 
ומתעטרן תמן, ואית לון דוכתין למחמי לאתענגא גו ענוגא עלאה דאקרי נעם יהו&quot;ה, ותמן 
אתמליין מכל כסופין דנהרי דאפרסמונא דכיא. אפרסמון, דא היכלא עלאה טמירא גניזא, 
אפריון, דא היכלא דלתתא, דלית ביה סמך עד דאסתמיך (נ&quot;א דאתמשך) מגו היכלא עלאה, 
ובגין כך, את סמך איהו סתים בכל סטרוי, כגוונא דא את ס&#x27; (ס&quot;א מ&quot;ם) סתימא. מה בין 


האי להאי, אלא בשעתא דסתים ואתגניז בגויה גו (נ&quot;א נקודא) נהורא עלאה לעילא, כדין 
איהי קיימא בדיוקנא (נ&quot;א דא) דאת סמ&quot;ך, סתים בגויה ואתגניז ביה, לסלקא לעילא. 
ובשעתא דהדרא ויתבא רביעא על בנין לתתא לינקא לון, כדין איהי קיימא בדיוקנא דאת ם&#x27; 
רביעא, סתימא לגו ארבע סטרין דעלמא. ועל דא, דא איהו 
 


זוהר חלק ב דף קכז/ב
אפרסמון, ודא הוא אפריון. ובאתר תרין אתוון ס&quot;מ קיימא י&#x27;, ברזא דברית, (ס&quot;א רזא 
דברית דאתגניז בגוויה), דאיהו זמין לנטלא כלא, רזא דאינון מאה ברכאן, שתין וארבעין, 
שתין לקבל שית סטרין דנפקי מאת ס&#x27;, ארבעין לקבל ארבע סטרי עלמא, וכלא אשלימו למאה, 
ואת יו&quot;ד איהו אשלים לרזא דמאה כגוונא דלעילא, ועל דא, דא אפרסמון ודא אפריון. 
אינון נהרי נפקין מאפרסמון דא, ונשמתין עלאין דלית לון גופא בהאי עלמא, ינקין מההוא 
נהירו דנפיק מאינון אפרסמונא דכיא, ומתענגי בענוגא דא עלאה. ונשמתין דסלקין ונחתין, 
דאית לון גופא בהאי עלמא, סלקין וינקין מההוא נהירו דאפריון דא, ונחתין, ואלין יהבי 
ונטלי, יהבי ריחא מאינון עובדין דכשראן דמשתדלי בהו בהאי עלמא, ונטלי מההוא ריחא 
דאשתאר ביה בגנתא, כמה דאת אמר (בראשית כז כז) כריח שדה אשר ברכו יהו&quot;ה, ריחא 
דאשתאר ביה בההוא חקלא. וכלהו קיימי בההיא גנתא, אלין מתענגי לעילא, ואלין מתענגי 


לתתא. עשה לו המלך שלמה, עשה לו לגרמיה, אי תימא הא נשמתין דצדיקיא משתעשען ביה, 
ואת אמרת עשה לו, הכא הוא ודאי, בגין דהאי אפריון וכל אינון נשמתין דצדיקיא, כלהו 
קיימי לאשתעשעא בהו קודשא בריך הוא. המלך שלמה, מלכא דשלמא דיליה, ודא איהו מלכא 
עלאה, (והא אוקמוה) המלך סתם, דא מלכא משיחא, דא עלמא דדכורא, ודא עלמא דנוקבא. 
מעצי הלבנון, אינון אילנין נטיען, דעקר לון קודשא בריך הוא, ושתיל לון באתר אחרא, 
ואלין אקרון ארזי לבנון אשר נטע, ולא אתבני האי אפריון, ולא אשתכלל אלא בהו. תו 
מעצי הלבנון, אלין שית יומין דבראשית, דכל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סדורא 
דאתחזי ליה: 
סדורא קדמאה, אתנגיד מסטרא דימינא, אור קדמאה דאתגניז, ואתנטיל מסטרא דימינא, ועאל 
בהאי אפריון, על ידא דיסודא חד, ועביד ביה שמושא, לבתר אפיק ההוא אפריון חד דיוקנא 
כגוונא דהאי אור. ודא הוא רזא דכתיב, (בראשית א ג) יהי אור ויהי אור, כיון דאמר יהי 


אור, אמאי כתיב ויהי אור, לא אצטריך קרא למכתב אלא ויהי כן, מהו ויהי אור, אלא 
דההוא אור אפיק אור אחרא דאתחזי ליה, ודא איהו יומא קדמאה מאינון עצי הלבנון: 
סדורא תניינא, אתנגיד מסטרא דשמאלא, פרישו דמיא בנגידו דאשא תקיפא, ואתנטיל מסטרא 
דשמאלא, ועאל בהאי אפריון, ועביד ביה שמושא, ואפריש בין מיין דבסטר ימינא, ובין 
אינון מיין, (דבסטר שמאלא), לבתר אפיק ההוא אפריון חד דיוקנא כגוונא דיליה, ודא 
איהו רזא דכתיב, (שם ז) בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע, ויהי 
כן, ודא איהו יומא תניינא מאינון עצי הלבנון: 
סדורא תליתאה, אתנגיד מסטרא דאמצעיתא, ומסטרא דימינא (נ&quot;א ומסטרא דשמאלא), חד יומא 
תליתאה דעביד שלמא בעלמא, ומתמן אתמשיכו איבין לכלא, ודא עביד שמושא בהאי אפריון, 
ואפיק זינא לזיניה, זינא לעובדין סגיאין, זינא דאתחזי ליה, וכל דשאין ועשבין 
ואילנין בכמה חילין, ואשתאר דיוקניה תמן, ואפיק זינא ההוא אפריון, כההוא גוונא ממש, 


ודא איהו יומא תליתאה דאתכליל מתרין סטרין, מאינון עצי הלבנון: 
סדורא רביעאה אתנגיד, ואתנהיר נהירו דשמשא, לאנהרא להאי אפריון גו חשוך דיליה, ועאל 


</div>
