{"bookId": "kabala-9f5883b3418a", "part": "1", "torah": "88", "title": "ספר הזוהר — קטע 88", "hebrewTitle": "קטע 88", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-9f5883b3418a/1/88/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-9f5883b3418a/1/88/", "segments": [{"index": 1, "he": "לתתא, אתתקן ארונא לאעלא ביה דיוקנא דגופא רזא דאדם, ומאן איהו דקאים ברזא דאדם, \nמאן דנטיר את קיימא קדישא. ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו מפטרי מהאי עלמא \nהוו אעלין לון בארונא, בגין דלא אתחזי למיעל בארונא אלא מאן דנטיר להאי ברית את \nקיימא קדישא, ביוסף מה כתיב, ויישם בארון), בגין דנטר ברית קדישא, ואתקיים ביה, \nלהכי אתחזי לאעלא בארון, וכלא כדקא חזי. בכה רבי אבא, ואמר ווי לבני עלמא דלא ידעי \nלההוא כסופא, ווי לההוא עונשא, דכל מאן דבעי עאל בארונא, בגין דלא אצטריך למיעל \nבארונא בר צדיק, דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמיה דלא חטא בההוא ברית את קיימא קדישא \nמעולמוי, וקא נטיר ליה כדקא יאות, ואי לאו לא אצטריך ליה למיעל בארונא, ולמפגם \nארונא. רזא אצטריך לאתחברא באת קיימא קדישא, דאיהו רזא דאתחזי ליה ולא לאחרא, דהא \nארון לא אתחבר אלא בצדיק דנטיר את קיימא קדישא. ומאן דפגים ברית ועאל בארונא, ווי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ליה דפגים ליה בחייוי, ווי ליה דפגים ליה במיתתיה, ווי ליה מההוא עונשא, ווי ליה \nדפגים את וארון קיימא קדישא, ווי ליה לההוא כסופא דנקמין מניה נקמת עלמין, נוקמא \nדעלמא דא ונוקמא דההוא פגימו, ורזא דא כתיב (תהלים קכה ג) כי לא ינוח שבט הרשע על \nגורל הצדיקים. בשעתא דדיינין ליה בההוא עלמא, מסתכלן בעובדוי, אי הוה פגים רזא \nדברית קדישא דחתים בבשריה, והשתא פגים ארונא (דברית) דיליה, בהאי, הא לית ליה חולקא \nבצדיקיא, מסתכלן ביה ודיינין ליה ומפקי ליה לבר מכללא דאדם. כיון דאפקי ליה מכללא \nדאדם, אפקי ליה מכללא דכלהו אחרנין דאתעתדו לחיי עלמא, ויהבי ליה לההוא (ארון) סטרא \nדלא אתכליל ברזא דגופא דאדם, כיון דאתמסר לההוא סטרא ווי ליה דאעלין ליה בגיהנם, \nולא נפיק מניה לעלמין, על דא כתיב (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים \nבי וגו', אינון דאשתארו מכללא דאדם. והני מילי כד לא עבד תיובתא שלימתא, תיובתא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דאיהי אתחזייא לחפייא על כל עובדוי. ועם כל דא טב ליה דלא יעול בארונא, דהא כל זמנא \nדגופא קיים נשמתא אתדנת ולא עאלת לאתרה, בר אינון חסידי עליונין קדישין דאתחזון \nלסלקא בגופיהון, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי. בגין דלית חובה דקשיא קמי \nקודשא בריך הוא, כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את קיימא קדישא, ודא לא חמי אנפי \nשכינתא, על חובא דא כתיב, (בראשית לח י) ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהו\"ה, וכתיב \n(תהלים ה ה) לא יגורך רע. מה כתיב הכא, ויעש בצלאל את הארון, וכי אמאי לא עבדו \nאינון חכימין דעבדו משכנא ית ארונא, אלא בצלאל סיומא דגופא דאיהו רזא דברית קדישא, \nונטר ליה, ואיהו קאים בעדבא דחולקיה, איהו אשתדל בעובדא דיליה ולא אחרא, אתו כלהו \nחברייא ונשקו ליה. כד מטו לגבי דרבי שמעון, וסדרו מלין אלין קמיה, כל מה דאתמר \nבההוא ארחא, פתח ואמר, (משלי ד יח) וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": " \nזוהר חלק ב דף רטו/א\nהאי קרא אתמר, אבל האי קרא אית לאסתכלא ביה, וארח צדיקים, ההוא ארחא דצדיקיא אזלי \nביה איהו ארח קשוט, ארחא דקודשא בריך הוא אתרעי ביה, ארחא דאיהו אזיל קמייהו, וכל \nאינון רתיכין אתיין למשמע מלין דאינון ממללן ואמרי בפומייהו. כאור נגה דנהיר ואזיל \nולא אתחשך (ס\"א כלל), כארח דאינון חייביא, דארח דלהון אתחשך תדיר, כמה דאת אמר \n(משלי ד יט) דרך רשעים כאפלה וגו'. דבר אחר, וארח צדיקים, מה בין ארח לדרך, הא \nאוקמוה, אבל ארח הוא דהשתא אתפתח ואתגלייא, ואתעביד בההוא אתר ארח, דלא כתישו ביה \nרגלין מקדמת דנא, דרך, כמה דאת אמר (ישעיה סג ב) כדורך בגת, דכתשין ביה רגלין כל \nמאן דבעי. ועל דא לצדיקיא קארי ארח, דאינון הוו קדמאי למפתח ההוא אתר, ולא על כל \nאתר איהו, אלא אף על גב דאחרנין בני עלמא אזלי בההוא אתר, השתא דאזלין ביה צדיקיא \nאיהו אתר חדתא, דהשתא חדתא איהו ההוא אתר, כמה דלא אזיל ביה בר נש אחרא לעלמין, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בגין דצדיקיא עבדין חדתא לכל ההוא אתר, בכמה מלין עלאין דקודשא בריך הוא אתרעי \nבהון. ותו דשכינתא אזלא בההוא אתר, מה דלא הות מקדמת דנא, ובגין כך ארח צדיקים \nאקרי, בגין דאתארח ביה אושפיזא עלאה קדישא, דרך איהו פתוח לכלא, וכתשין ביה כל מאן \nדבעי, אפילו אינון חייבין. דרך, רזא דא, (שם מג יז) הנותן בים דרך, בגין דדריך ביה \nסטרא אחרא דלא אצטריך, ושליט לסאבא משכנא, ועל דא צדיקיא בלחודייהו קיימי ושלטי \nבההוא אתר דאקרי ארח כמה דאוקימנא, דרך פתוח לכלא, להאי סטרא ולהאי סטרא. ואתון \nקדישי עליונין, ארח קדישא עלאה אזדמן לגבייכו, וארחתון ביה, ומלין מעליין עלאין \n(נ\"א אלין) אתסדרו קמי עתיק יומין, זכאה חולקכון. פתח רבי שמעון ואמר, (דברים לד ט) \nויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה וגו', בכמה אתר תנינן, דמשה אנפוי כאנפי \nשמשא, ויהושע כאנפי סיהרא, דלית נהורא לסיהרא, אלא נהורא דשמשא כד נהר לסיהרא, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וסיהרא מגו שמשא אתמליא, וכד אתמליא כדין קיימא באשלמותא. אשתלימותא דסיהרא מאן \nאיהו, רזא דכלא, דאקרי דמות ברזא דשמשא עלאה יהו\"ה, דהא בשמא דא לא קאים בר בזמנא \nדקיימא באשלמותא. דהא כמה שמהן אינון דאחסינא ואתקרי בהו כך, כפום שעתא דקיימא ביה, \n(וכפום שעתא דקיימא ביה), הכי אקרי בההוא שמא ממש, וכד קיימא ברזא דאשלמותא, \nואשתלימת מכל סטרין, כדין אקרי יהו\"ה, אשלמותא דילה כאשלמותא דלעילא, דירתא ברתא \nלאמה. והיינו (ד\"א נהירו) בחמיסר יומין, דכתיב (ויקרא כג לד) בחמשה עשר יום לחדש \nהשביעי הזה, וכתיב (שם כז) אך בעשור (יום) לחדש השביעי, וכלא רזא חדא. כד קיימא \nעלמא דאתי ברזא דכל עשר אמירן על האי חדש, אקרי בעשור, וכד אתרשימת סיהרא באשלמותא \nחדא בינייהו, אקרי בחמשה עשר, דהא ה' אתחברת ואתחקקת בינייהו, ורזא דא י\"ה. וכד \nקיימא בשמא דא כדין אתחבר בה', ואיהי אתוספא (ד\"א, לגבי תתאי למיזן לון, ולמיהב לון \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "טרפייהו, ואתוספא) איהי ברזא דאת ה' כמלקדמין, חדא לאתחקקא ולאתחברא ברזא דלעילא, \nוחדא למיהב מזונא לתתא, וכדין קיימא סיהרא באשלמותא לכל סטרין עילא ותתא, ברזא דשמא \nדא, למהוי כלא רזא חדא ושלימו חד. יהושע, דא איהו רזא דאשלמותא דסיהרא, באלין אתוון \nבן נו\"ן, נו\"ן ודאי, דהא נ' רזא דסיהרא איהי, מלא, ברזא דאשלמותא דשמא קדישא, כדין \nאיהו מלא רוח חכמה ודאי. בגין דנקודה עלאה דאיהי י', אתפשט ואפיק רוח, וההוא רוח \nעביד היכלא, וההוא רוח אתפשט ואתעביד שית סטרין, ההוא רוח אתפשט ברזא דכל אלין, \nואמלי, ועביד היכלא לתתא, ואתמלי כלא, ואתעביד רזא \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "זוהר חלק ב דף רטו/ב\nדשמא קדישא באשלמותא חדא. ובגין דא, יהושע מלא רוח חכמה, בגין כי סמך משה את ידיו \nעליו, דאיהו אריק ברכאן עליה, ואתמלי בירא מניה. ואתון קדישי עליונין, כל חד מנייכו \nאתמלי רוח חכמה, וקיימא באשלמותא ברזין דחכמתא, בגין דקודשא בריך הוא הוא אתרעי \nבכו, ואסמיך ידוי עלייכו, זכאה חולקי דעיני חמו דא, וחמו שלימו דרוח חכמתא בכו. פתח \nואמר, כתיב (ויקרא יט כו) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה, \nורזא דמלה הכי, מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי (ד\"א קדם דאכיל) על דמיה, שקיל איהו \nכמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת (ואשתטחת) למחמי ברזא דיקירא עלאה, כל חד \nוחד כמה דאתחזי ליה, ואשתאר בר נש בההוא חילא דאשתתף (נ\"א דאתפשט) גו דמא לאתקיימא \nגופא, ועם כל דא טעים טעמא דמותא. וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא \nדנשמתא, ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש, לאו איהו דכי, והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא, (נ\"א \nטעים טעמא דמותא, דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, וכד אתער בר נש אף על \nגב דאשתדל באורייתא), ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה, ולא שלטא ביה בבר נש בר חילא \nדדמא בלחודוי דאקרי נפש, ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא. וכד יצלי בר נש צלותא \nדפלחנא דמאריה, כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה, ואתגבר חילא דנשמתא, ואתיישבא על \nההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך, נפש לתתא, ורזא דמלה דנשמתא \nלעילא. ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול, קאים גרמיה כמה דאצטריך, וסלקא נשמתא על \nאתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה, הא איהו \nכמנחש ומעונן, בגין דהא איהו ארחיה דמנחש, לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה. \nאמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש, על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ולאתגברא, ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים, וכן האי פלח לההוא חילא דדמא, ולא פלח \nליה לקודשא בריך הוא, לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה. מעונן, דאשתדל בחובה ולא \nאשתדל בזכו, ואי תימא הא קיימא נ' באמצעיתא, הכי הוא ודאי, דהא לא יכלין לשלטאה \nבההוא סטרא אחרא, עד דאתערבי ביה ערובא דסטר קדושה כחוט חד דקיק, מאן דבעי לקיימא \nשקרא, יערב בה מלה דקשוט, בגין דיתקיים ההוא שקרא, ועל דא עון מלה דשקר הוא, ובגין \nלקיימא ליה, עאלין בה מלה דקשוט, ודא איהו נ', בדא מקיימי לההוא שקר, ומאן דלא צלי \nצלותא לקמי קודשא בריך הוא, עד לא ייכול על דמיה, כמנחש ומעונן. צלותא דבר נש, כמה \nדאמרתון אתון קדישי עליונין, זכאה חולקכון, דהא בצלותא מתתקן גופיה ונפשיה דבר נש, \nואתעביד שלים, צלותא איהי תקונין מתקנן, דמתתקנן כחדא, ואינון ארבע. תקונא קדמאה, \nתקונא דגרמיה לאשתלמא, תקונא תניינא, תקונא דהאי עלמא, תקונא תליתאה, תקונא דעלמא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לעילא, בכל אינון חילי שמיא, תקונא רביעאה, תקונא דשמא קדישא, ברזא דרתיכין קדישין, \nוברזא דעלמין כלהו עילא ותתא, בתקונא (דרזין דשמא קדישא) כדקא יאות. תקונא קדמאה, \nתקונא דגרמיה, בגין דאצטריך לאתקנא גרמיה במצוה וקדושה, ולאתתקנא בקרבנין ועלוון \nלאתדכאה. תקונא תניינא, בתקונא דקיומא דהאי עלמא בעובדא דבראשית, לברכא לקודשא בריך \nהוא על כל עובדא ועובדא, באינון (תהלים קמח ג ד) הללויה, הללוהו כל ככבי אור, \nהללוהו שמי השמים וגו', לקיימא קיומא דהאי עלמא, ועל דא בברוך שאמר, ברוך ברוך על \nכלא. תקונא תליתאה, דאיהו תקונא \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "זוהר חלק ב דף רטז/א\nלעלמא לעילא, בכל אינון חיילי חיילין ומשריין, יוצר משרתים ואשר משרתיו וגו', \nוהאופנים וחיות הקודש. תקונא רביעאה, תקונא דצלותא, בתקונא דרזא דשמא קדישא, כדקא \nאמרתון זכאה חולקכון, והכא רזא דתקונא דשמא שלים, זכאה חולקי עמכון בהאי עלמא \nובעלמא דאתי. פקודי אורייתא דאמרתון בצלותא, ודאי הכי הוא, פתח ואמר, כתיב (דברים י \nכ) את יהו\"ה אלהי\"ך תירא אותו תעבד, וכתיב (ויקרא יט יד) ויראת מאלהי\"ך, האי קרא \nאית למימר הכי, ויראת אלהי\"ך, בגין דהא כתיב את יהו\"ה אלהי\"ך תירא, מהו מאלהי\"ך. \nאלא רזא איהו מאלהי\"ך, ודאי מההוא אתר דאתחבר וסחרא למוחא דלגו, ודא איהו מאלהי\"ך, \nדחילו דא למדחל ליה, דהא תמן שריא דינא, ואיהו דינא דאשתאיב מגו דינא דלעילא בהאי \nאתר. (אית אשא ואית אשא), תלת גווני אשא הכא, אשא קדמאה, איהו אשא דקביל אשא בחדו, \nוחדאן דא בדא ברחימו. אשא תניינא, איהו אשא דכתיב ביה (יחזקאל א יג) ונגה לאש, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "דאתחזי ביה נגה, ודא איהו אשא דקיימא גו אשא פנימאה בחדו, כמה דאתמר. אשא תליתאה, \nאיהו אשא (דלבר) דסחרא לההוא נגה, ובהאי אשא שארי דחילו דדינא לאלקאה חייביא. ואף \nעל גב דתנינן, דארבעה גווני אשא נינהו ואינון ארבע דאינון חד, אבל הכא בההוא אשא \nדקאמרן, שארי דחילו דדינא, ועל דא כתיב ויראת מאלהי\"ך, מההוא עונשא דיליה, ובההוא \nיראה בעי לשואה רעותיה בדחילו ורחימו כחדא, למדחל בהאי סטרא, ולמרחם בהאי סטרא, \nובאינון גוונין דקאמרן. וההוא דחילו להוי למדחל מעונשא, דמאן דעבר על פקודי אורייתא \nאתענש בההוא סטרא, דכד שארי ההוא סטרא לאלקאה, לא שכיך עד דשיצי ליה מהאי עלמא \nומעלמא דאתי, ובגין כך בעי למדחל מהאי אשא, דדחילו שריא ביה. ומניה אתפשט אשא לבר \nדדחלא אחרא, ועל דא כתיב (שופטים ו י) לא תיראו את אלהי האמורי, דאסיר למדחל מניה, \nוהאי אשא דדחילו דקאמרן איהו קדש, ואשתתף בקדושה, והאי איהו דסחרא לההוא נגה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דקאמרן. וההיא אשא אחרא דלבר, איהו דאתחבר בהאי לזמנין, ולזמנין אתעבר מניה ולא \nאתחבר בהדיה, וכד גרים דאתחבר בהאי, כדין הוא אשא דחשוך, ואחשיך וכסי נהירו דאלין \nאחרנין, וסימניך (יחזקאל א ד) ואש מתלקחת, ולא דקיימא תדיר, והא אתמר. לבתר אהבה, \nכמה דאוקמוה, דאהבה שריא לבתר יראה, ורזא דמלה כיון דשארי יראה על רישיה דבר נש, \nאתער לבתר אהבה דאיהו ימינא, דמאן דפלח מגו אהבה, אתדבק באתר עלאה לעילא, ואתדבק \nבקדושה דעלמא דאתי, בגין דהא סליק לאתעטרא לאתדבקא בסטר ימינא. ואי תימא דפולחנא \nדאיהו מסטרא דיראה לאו איהו פולחנא, פולחנא יקירא איהו, אבל לא סליק לאתדבקא לעילא, \nוכד פלח מאהבה, סליק ואתעטר לעילא ואתדבק בעלמא דאתי, ודא איהו בר נש דאזדמן לעלמא \nדאתי, זכאה חולקיה, דהא שליט על אתר דיראה, דהא לית מאן דשליט על דרגא דיראה, אלא \nאהבה רזא דימינא. רזא דיחודא, דאצטריך ליה לההוא דאתחזי לעלמא דאתי, ליחדא שמא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דקודשא בריך הוא, וליחדא שייפין, ודרגין עלאין ותתאין, לאכללא כלהו, ולאעלאה כלהו \nבאתר דאצטריך, לקשרא קשראן, ודא איהו רזא דכתיב (דברים ו ד) שמע ישראל יהו\"ה \nאלהינ\"ו יהו\"ה אחד. ורזא דשמע, שם דסליק לע' שמהן, ודא כללא חדא, ישראל, ישראל סבא, \nבגין דאית זוטא, דכתיב (הושע יא א) נער ישראל ואהבהו, ודא איהו ישראל סבא, רזא חדא \nבכללא חדא, שמע ישראל, הכא אתכלילת אתתא בבעלה. ולבתר דאתכלילו דא בדא בכללא חדא, \nכדין אצטריכו לייחדא \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "זוהר חלק ב דף רטז/ב\nשייפין, ולחברא תרין משכנין כחדא בכלהו שייפין, ברעו דלבא, לאסתלקא בדבקותא דאין \nסוף, לאתדבקא כלא תמן, למהוי רעותא חדא עלאי ותתאי. ורזא דא יהיה, כמה דאת אמר \n(זכריה יד ט) יהיה יהו\"ה אחד, ברזא דיהיה, י' ליחדא ולאתדבקא בה', דאיהו היכלא \nפנימאה לאתר (נ\"א אתר) גניזו דהאי נקודה עלאה דאיהי י', ודא איהו רזא יהו\"ה \nאלהינ\"ו. אלין תרין אתוון (נ\"א שמהן) דאינון י\"ה, ולאכללא כל שייפין בההוא אתר \nדנפקו מניה, דאיהו היכלא פנימאה, לאתבא מלין לאתריה, לעיקרא ויסודא ושרשא דלהון, עד \nההוא אתר דשרשא דברית. ולבתר אינון תרין אתוון אחרנין (דאיהו י\"ה) ליחדא ולאתדבקא \nי' בה', י' איהו רזא דברית קדישא, והאי ה' איהו היכלא, אתר גניזו דהאי רזא דברית \nקדישא דאיהו י', ואף על גב דאוקימנא דאיהו ו' תניינא, אבל י' רזא דיליה ליחדא לון \nכחדא. אחד, לייחדא מתמן ולעילא כלא כחדא, ולסלקא רעותא לאתקשרא כלא (מתתא לעילא) \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בקשורא חד, לסלקא רעותיה בדחילו ורחימו לעילא לעילא עד אין סוף, ולא ישתבק רעותא \nמכל אינון דרגין ושייפין, אלא בכלהו יסתלק רעותיה לאדבקא לון, ולמיהוי כלא קשורא \nחדא באין סוף. ודא הוא יחודא דרב המנונא סבא, דאוליף מאבוי ואבוי מרביה עד פומא \nדאליהו, ושפיר איהו, ויחודא בתקונא, ואף על גב דאנן אוקימנא להאי בכמה רזין, כלהו \nרזין סלקין לחד, אבל רזא דא אשכחנא בספריה, ושפיר איהו, ויחודא בתקונא, והא אנן \nביחודא דרזא אחרא אתערנא מלין, ואיהו שפיר ויחודא כדקא חזי, והכי הוא, אבל יחודא דא \nיחודא בתקונא, ודא איהו יחודא דרב המנונא סבא. ותו הוה אמר, מאן דרעותיה לאכללא כל \nרזין דיחודא במלה דאחד, שפיר טפי, ולהכי אנן מאריכין באחד, לסלקא רעותיה מעילא לתתא \nומתתא לעילא, למהוי כלא חד, אבל ברזא דא יהי\"ה סימנא (נ\"א בעלמא) איהו להאי. והא \nדתנינן אחד, (למהוי ד') רזא עילא ותתא וארבע סטרין דעלמא, הכי הוא, ליחדא עילא ותתא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כמה דאתמר, (ס\"א ולארבע) וארבע סטרין דעלמא, אלין אינון רזא דרתיכא עלאה, לאתכללא \nכלא כחדא בקשרא חדא ביחודא חדא עד אין סוף, כמה דאוקימנא. רזא לאדכרא יציאת מצרים \nלבתר, בגין דהות שכינתא בגלותא, ובזמנא דאיהי בגלותא, לאו איהו חבורא, לאתחברא דא \nבדא עלמא תתאה בעלמא עלאה, ולאתחזאה חירו דההיא גאולה, דהות בכמה אתין בכמה נסין \nדעבד קודשא בריך הוא, ואצטריך ההוא פורקנא לאתדכרא, ולאתחזאה דאף על גב דהות בגלותא \nהשתא חירו אית לה, מיומא דאינון קשרין במצרים אשתריאו, ואינון אתין ונסין אתעבידו, \nואצטריך לאחזאה חירו דילה, בגין דאתחברא בבעלה, ובגין לאסמכא גאולה לתפלה, למהוי \nכלא חד בלא פרודא, ולא לאתחזאה תרוכין, וסימנך (ויקרא כא ז) ואשה גרושה מאישה לא \nיקחו. ואי תימא והא בגלותא איהי והא אתתרכת, לאו הכי, אלא ודאי בגלותא איהי לדיירא \nעמהון דישראל, ולאגנא עלייהו, אבל לא אתתרכת, והא שכינתא לא אתחזי בבית ראשון ובבית \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שני, עד דלא גלו ישראל סלקא לעילא, ולבתר איהי שויאת מדורה עמהון, אבל תרוכין לא \nהות לעלמין, ובגין דא בעי לאחזאה פורקנא דאית ביה ארבע גאולות. ורזא הכא, בשעתא \nדנפקא שכינתא מגלותא דמצרים, תבעת מקודשא בריך הוא דיפרוק לה השתא ארבע זמנין, \nדאינון ארבע גאולות, לקבל ארבע גליות, בגין דתהא בת חורין, ולא תהא מתתרכא, ובההיא \nשעתא קיימא ואתפרקת ארבע גאולות בההיא יציאת מצרים, והשתא דאצטריכת בתקונהא לאתחברא \n", "en": ""}]}
