# ספר הזוהר — קטע 98

[קריאה בקורא](/reader/kabala-9f5883b3418a/1/98/)

<div lang="he" dir="rtl">

לעילא לעילא, ולאפרשא לה לדא רוח טמאה, ולנחתא לה לתתא לתתא, דא ברעותא ובצלותא 
כדקאמרן, ודא בעובדא, כלא כדקחזי ליה. והאי קרא מוכח עלייהו, דכתיב צו את אהרן ואת 
בניו לאמר, צו דא עבודה זרה, רוח מסאבא, לאמר, דא אתתא דאקרי יראת יהו&quot;ה, כתיב הכא 
לאמר, וכתיב התם (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו, והא אוקמוה, ובגין כך כלא 
אתמר, וכהנא קיימא לאתקנא כלא ברזא דאדם ובהמה. זכאה חולקיהון דצדיקיא בעלמא דין 
ובעלמא דאתי, דאינון ידעי ארחי דאורייתא, ואזלי בה בארח קשוט, עלייהו כתיב (ישעיה 
לח יז) יהו&quot;ה עליהם יחיו, מאי עליהם, אלין ארחוי דאורייתא, יחיו, יתקיימו בהאי עלמא 
ובעלמא דאתי. תא חזי, כתיב זאת תורת העולה, אמר רבי חייא, האי קרא אוקימנא ליה בהאי 
גוונא, זאת תורת, דא כנסת ישראל, העולה, דאיהי סלקת ומתעטרת לעילא לעילא, לאתקשרא 
כדקא יאות, עד אתר דאקרי קדש הקדשים. דבר אחר, זאת תורת, דא כנסת ישראל, העולה, דא 


מחשבה רעה דאיהי סלקא על רעותא דבר נש לאסטאה ליה מארחא דקשוט, היא העולה, היא 
דסלקא ואסטי ליה לבר נש, ובעי לאוקדא לה בנורא, בגין דלא אתיהיב לה דוכתא לאסגאה, 
(נ&quot;א לאסטאה) ובגין כך על מוקדה על המזבח כל הלילה, מאן לילה, דא כנסת ישראל, דאתיא 
לדכאה ליה (ס&quot;א דאיהו זאת בגין) לבר נש מההוא רעותא. על מוקדה, בגין די נהר דינור 
איהו אתר לאוקדא לכל אינון דלא קיימי בקיומייהו, דהא עאלין לון בההוא נורא דדליק, 
ומעברי שלטנהון מעלמא. ובגין דלא ישלוט, אצטריך על מוקדה על המזבח כל הלילה, 
ואתכפייא ולא שלטא. ועל דא, כד אתכפיא האי, סלקא כנסת ישראל דאיהי רוח קודשא, דסלקא 
ואתעטרא לעילא, דהא סליקו דילה כד אתכפיא האי חילא אחרא ואתפרשא מינה, ובגין כך 
בעינן ברזא דקרבנא לאפרשא להאי סטרא מרוח קודשא, ולמיהב לה חולקא, בגין דרוח קודשא 
תסתלק לעילא. ותא חזי, בזמנא דאתקם משכנא ואתעביד, אתכפיא סטרא אחרא ואסתלק מעלמא, 


וכד אסתלק מעלמא ואתקם משכנא על ידא דמשה, כדין אתקם לעילא ותתא, הדא הוא דכתיב, 
ויקם משה את המשכן, מאי ויקם, אלא דאוקים לה לאסתלקא לעילא לעילא, ועל דא ויקם משה, 
מאן דהוה מאיך אוקמיה, כמאן דאוקים למאן דנפיל. כגוונא דא לזמנא דאתי כתיב, (עמוס ט 
יא) אקים את סוכת דוד הנופלת, כתיב (שם ה ב) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, מאי 
ולא תוסיף קום, (משמע דהא זמנא אחרא קמת). אלא בזמנא אחרא קמת, היא קמת מגרמה, ולא 
אוקים לה קודשא בריך הוא, דהא בגלותא דמצרים קודשא בריך הוא אוקים לה, ועבד כמה 
נסין בגין לאקמא לה, ובגלותא דבבל הוא לא אוקים לה, בגין דלא עביד לון נסין, דגרים 
חובה, אלא היא קמת, וסליקו בני גולה כאינון דלא הוה לון פרוקא, ולא הוה תיאובתא 
דקודשא בריך הוא עלייהו, בגין דגרם ההוא חובה 
 


זוהר חלק ב דף רמ/א
דאינון נשים נכריות, ועל דא קודשא בריך הוא לא אוקים לה לכנסת ישראל, ולא עבד לה 
נסין וגבוראן בההוא זמנא כדקא יאות. אבל לזמנא דאתי ולא תוסיף קום כתיב, לא תוסיף 
קום מגרמה, אלא קודשא בריך הוא יוקים לה, דכתיב אקים את סכת דוד הנופלת, וכתיב 
(ירמיה ל ט) ואת דוד מלכם אשר אקים להם, ובגין כך כתיב הכא ויקם משה את המשכן. ויקם 
משה וגו&#x27;, תא חזי, כד אוקים ליה משה למשכנא, אתקם משכנא אחרא עמיה, ומשכנא עלאה 
אוקים (נ&quot;א אוקיר) וסעיד כלא, בגין דמשכנא עלאה סתים וגניז איהו לעילא לעילא, 
ומשכנא אחרא אתקם על משכנא דלתתא, וקיימא עליה, (ס&quot;א עמיה, ומשכנא עלאה ההוא דסתים 
וגניז לעילא לעילא, אוקים וסעיד כלא, ומשכנא אחרא ההוא אתקם על ידא דמשכנא דלתתא, 
קיימא עליה) בחילא דההוא משכנא עלאה על כלא, וכמה דאתקם משכנא דלתתא על ידא דמשה, 
אוף הכי לעילא על ידא דההוא דרגא (רבייא) דמשה, מנלן, דכתיב ויקם משה את המשכן, את 


דייקא, לאתחזאה דתרי משכנין ברזא דמשה אתקנו (נ&quot;א אתקמו). אמר רבי יוסי, וכי ויקם 
משה, והא כלא עד לא אתתקן, וקימה לאו איהו אלא כד אשתלים כלא, ועאל שייפא בשייפיה, 
מאי ויקם. אמר רבי יצחק, בתלת סטרין אוקים משה ית משכנא, מה כתיב ויקם משה את 
המשכן, ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, בהני תלת סטרי אוקים משה ית משכנא, ובהני תלת 
סטרי אסתלק משכנא, ואתכפיא סטרא אחרא, ועל דא כד אוקים משה להאי סטרא, אתכפיא סטרא 
אחרא, בגין כך משה אוקים ליה ולא אחרא. תא חזי, כתיב ויתן את אדניו, בההיא שעתא 
אזדעזע סמא&quot;ל מאתריה, וארבעין רתיכין דעמיה, וערק ארבע מאה פרסי, גו טסירו דנוקבא 
דעפרא, אעיל משה אינון סמכין, ואתקיף סטרא דא, כדין אינון סמכין דסטרא אחרא נפלו 
ואתרפו. פתח ואמר, (עמוס ט יא) ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגו&#x27;, מאי ביום 
ההוא, ביומא דקודשא בריך הוא יעביד דינא בעלמא, ויפקוד על חייבי עלמא כעובדיהון, 


דהא לית קימה לכנסת ישראל מעפרא, בעוד דאינון חייבין דישראל יקומון בעלמא, מה כתיב 
לעילא (שם פסוק י) בחרב ימותו כל חטאי עמי, האומרים לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה, מה 
כתיב בתריה, ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת וגו&#x27;. האי קרא אית לאסתכלא ביה, את 
פרציהן, את פרצה מבעי ליה, והריסותיו, והריסותיה מבעי ליה, אלא וגדרתי את פרציהן, 
ממאן, מאינון חייבין, דכתיב בחרב ימותו כל חטאי עמי, דהא כדין יתעביד פרצן בישראל, 
ועל דא וגדרתי את פרציהן. והריסותיו אקים, הריסותיו דמאן, הריסותיו דסוכת דוד (ממאן 
מדוד), בגין דכד אתקף מלכו חייבא בעלמא, כדין האי מלכו קדישא אתרפי, וסוכת דוד 
אסתיר בניינא דיליה, ועל דא והריסותיו אקים. דהא תנינן, כל זמנא דהאי אתקף, האי 
אתרפי, דא מליא, ודא חרבה, ובגין כך עד ההוא יומא מלכו חייבא יתקף, בההוא יומא יתקף 
ויוקים לה קודשא בריך להאי מלכו קדישא, ועל דא והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם, 


מאי ובניתיה כימי עולם, היינו דכתיב (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה וגומר: 
ויקם משה את המשכן, במאי אוקים ליה, דכתיב ויתן את אדניו, ויהב אינון סמכין דתחותיה 
לקיימא עלייהו, ולאסחרא בהו אינון צירים דפתחין, בגין דאינון סמכין דתחותייהו אינון 
קיומא לאסחרא. אמאי ויתן, אתקיף ואתקין לון בתוקפוי, בההוא שעתא אעדיו אינון סמכין 
אחרנין דסטרא אחרא. תא חזי, כתיב (תהלים קלז ז) זכור יהו&quot;ה לבני אדום את יום 
ירושלם, האומרים ערו ערו עד היסוד בה, (ועל דא) זמין קודשא בריך הוא למבני יסודי 
ירושלם, מיסודין אחרנין דישלטון על כלא, ומאן אינון, ספירין, דכתיב (ישעיה נד יא) 
ויסדתיך בספירים, דאלין אינון יסודין וסמכין תקיפין ועלאין, דלית להון חלישו 
כקדמאי, מאי טעמא, בגין דאבנין 
 


זוהר חלק ב דף רמ/ב
קדמאין מאינון יסודי, יכילו שאר עמין למשלט עלייהו, מאי טעמא, בגין דלית בהו נהירו 
עלאה כדקא יאות, אבל אלין יהון נהירין מגו נהירו עלאה, ומשקען גו תהומי, דלא יכלין 
לשלטאה עלייהו, ואלין אינון ספירין דינהרון לעילא ותתא. ואי תימא בגין דבההוא זמנא 
יתוסף נהירו עלאה לעילא ותתא, אינון יסודי קדמאי יתבטלון, הא כתיב הנה אנכי מרביץ 
בפוך אבניך, מרביץ, לאתקנא תבירא, מאי בפוך, כמה דאת אמר (מ&quot;ב ט ל) ותשם בפוך 
עיניה, אבנים אית דאקרון פוך, מאי טעמא האי, אמר רבי אלעזר, רזא איהו, ורזא דא 
למחצדי חקלא אתיהיב למנדע. תא חזי, אינון אבנין דיסודי ציון וירושלים, חס ושלום 
דשליטו עלייהו שאר עמין, ולא אוקדו לון, ולא אתוקדון, אלא כלהו אתגניזו, וגניז לון 
קודשא בריך הוא, וכל אינון יסודי ביתא קדישא כלהו אתגניזו, ולא אתאבידו מנייהו 
אפילו חד. וכד יהדר קודשא בריך הוא ויוקים לה לירושלם על אתרה, אינון יסודי אבנין 


קדמאי יהדרון לאתרייהו, ולא ישליט בהו עינא אחרא (נ&quot;א בישא), בר בזמנא דיכחול בר נש 
עינוי בההוא פוכא, וימלי עיניה מניה, וכדין יחמי כל אבנין, וכל יסודי ירושלם מתקנן 
על אתרייהו, דלא שליטו בהו שאר עמין, וכל אינון אבנין יקרין אחרנין, וכל אינון 
בנייני אבנין, כלהו קיימי על קיומייהו. וכדין (ישעיה נב ח) כי עין בעין יראו בשוב 
יהו&quot;ה ציון, מאי בשוב יהו&quot;ה, אלא כד שליטו עלה שאר עמין, קודשא בריך הוא סליק לה 
לעילא, ובההוא זמנא איהו יהדר לה לאתרה, דכתיב בשוב יהו&quot;ה ציון, בשוב יהו&quot;ה ודאי. 
ותא חזי, כל מאן דאסתים מן עינא, ולא אתיהיב רשו לשלטאה ביה עינא, לא יכלין משלט 
ביה עינא, בר בכחלא דעינא במלין ידיעאן, ובגין כך הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך. ותא 
חזי, כל אלין אבנין יתקיימון באתרייהו, ולהוו יסודין כקדמיתא, ויסודי ספירין 
(אחרנין) יתקיימון באתר אחרא סחרנא לפותיא ולאורכא, הדא הוא דכתיב ויסדתיך בספירים. 


בזמנא דיוקים קודשא בריך הוא לביתיה, בההוא זמנא מה כתיב, (ישעיה כה ח) בלע המות 
לנצח, בלע, כדאמרינן (איכה ב ב) בלע יהו&quot;ה ולא חמל, ההוא כוס דשתה האי ישתה האי. 
ואי תימא ההוא בלע איהו לזמן ידיעא וקציב כישראל, לאו הכי, כתיב לנצח, מאי לנצח, 
לדרי דרין, ולאו כישראל, ולאו כההוא זמנא דאוקים משה ית משכנא, אלא לנצח, לעלמין. 
וכדין קודשא בריך הוא יוקים לה לכנסת ישראל, ואיהו יוקים סמכין וסכין וכל אינון 
תקרי ביתא בתקונוי (ס&quot;א בתקיפו), לעלם ולעלמי עלמיא, וכתיב (ישעיה נד ב) הרחיבי 
מקום אהלך וגו&#x27;, בגין דיתבלע סטרא אחרא, ולא יקום לעלמין, וכדין (שם כה ח) וחרפת 
עמו יסיר מעל כל הארץ כי יהו&quot;ה דבר: 
ויקם משה את המשכן, בההוא זמנא דאלין סמכין אתקמו ואתיהיבו באתרייהו, ההוא זמנא 
אתרפו ואתעברו מאתרייהו סמכין מאתר סטרא אחרא, ועל דא ויתן את אדניו, מאי ויתן, אלא 
אוליפנא, דחמא משה לקמיה לסמא&quot;ל חייבא, דהוה אזיל לגביה לקטרגא ליה, וכדין אתקיף 


ביה משה, וקשיר ליה קמיה, ואוקים ליה למשכנא, ויהב לסמכוי, דכתיב ויתן את אדניו, 
ויתן בתקיפו, דלא יכיל בר נש אחרא לשלטאה עליה, ולמיהב סמכין באתרייהו כמשה, דהא 
בתקיפו רב אוקים ליה משה. בההוא יומא דאתקם משכנא, כד שארי משה לאקמא ליה, בחד 
בניסן הוה, ובההוא זמנא תקיפו דסטרא אחרא הוה בעלמא, דהא ביומי דניסן ריש תורא 
בדיקולא (ס&quot;א לאגרא) תנינן, ובניסן שארי משה, וחמא ליה לסמא&quot;ל אזיל סחרניה לערבבא 
ליה, ואתגבר עליה משה, וכדין ויתן את אדניו, שארי הוא ויהב לתתא, ושארי מאן דשארי 
ויהב 
 


זוהר חלק ב דף רמא/א
לעילא, דא לקבל דא, ביומא דאתקם האי משכנא לתתא, אתקם משכנא אחרא קדישא לעילא, 
ומשכנא עלאה טמיר וגניז אפיק נהורין לכל סטר, ואתנהרון עלמין. רבי יוסי שאיל לרבי 
שמעון, אמר ליה, תלת משכנין חמינן בקרא, דכתיב (במדבר ט טו) וביום הקים את המשכן, 
כסה הענן את המשכן לאהל העדות, ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בקר, הא תלת משכנין 
הכא, ואמאי משכנא ולא בית, דהא בית אצטריך ולא משכן. פתח ואמר, (ישעיה סו א) כה אמר 
יהו&quot;ה השמים כסאי וגומר, תא חזי, קודשא בריך הוא אתרעי בהו בישראל לאחסנתיה ועדביה, 
וקריב לון לגביה, והא אוקימנא, דעבד מנייהו דרגין ידיעאן בהאי עלמא, כגוונא דלעילא, 
לשכללא עלמין כלהו כחד עילא ותתא, דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי, לשכללא עילא 
ותתא, למהוי חד. תא חזי, השמים כסאי, דא רקיעא דיעקב שריא ביה, דאיהו דיוקנא עלאה 
לכרסייא (ס&quot;א כורסיא עילאה לדיוקנא) עלאה קדישא. והארץ הדום רגלי, דא רקיעא דדוד 


מלכא שריא ביה, לאתהנאה מזיוא דאספקלריא דנהרא, ובגין דבעי לאתפשטא יתיר לתתא, אמר 
הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי, דא בנין בית מקדשא, ואי זה מקום מנוחתי, דא בית 
קדש הקדשים דלתתא. אבל תא חזי, כל זמנא דאזלו ישראל במדברא, הוה להו משכן, עד דאתו 
לשילה והוה תמן, ודא איהו רזא לאמשכא דא בדא, ולאעלא דא בדא, לאתקשרא דא בדא בגין 
לאנהרא, אבל לאו לנייחא, דהא לאו נייחא בר כד אתבני בי מקדשא ביומוי דשלמה מלכא, 
דהא כדין הוה מנוחה לעילא ותתא, בגין דתמן תקיפו דנייחא, ולא לנטלא מאתר לאתר. 
ובגין כך אית משכן ואית בית, משכן, כמה דאת אמר (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם 
ולא תגעל נפשי אתכם, מאי משכני, משכנותיו דקודשא בריך הוא, דלהוון גבייהו דישראל, 
מאי טעמא, בגין דכתיב ולא תגעל נפשי אתכם. מאי בין האי להאי, אלא משכן, כמלכא דאתי 
לגבי רחימיה, ולא מייתי כל אוכלוסין דיליה עמיה, בגין דלא לאטרחא עליה איהו אתי 


לגביה בזעיר חילין, בית, דכל חילין וכל אוכלוסין דיליה כלהו אייתי עמיה, לדיירא 
בההוא ביתא, ודא איהו בין משכן ובין בית. בית המקדש, איהו דיורא דנייחא לעלמין, בכל 
אינון רתיכין, בכל אינון דיוקנין, בכל אינון עובדין, כגוונא דלעילא, לתברא (ד&quot;א 
לחברא) עובדין דלתתא כגוונא דלעילא, משכן בזעיר דיוקנין, בזעיר עובדין, לנטלא מאתר 
לאתר, וכלא ברזא דלעילא. תא חזי, כד פקיד קודשא בריך הוא למשה על משכנא, לא הוה 
יכיל למיקם ביה, עד דקודשא בריך הוא אחמי ליה כלא בדיוקניה, כל מלה ומלה, במה אחזי 
ליה, באשא חוורא ובאשא אוכמא ובאשא סומקא ובאשא ירוקא, מה כתיב, וראה ועשה בתבניתם 
אשר אתה מראה בהר, עם כל דא אקשי ליה למשה. תא חזי, אף על גב דאחזי ליה עינא בעינא, 
לא בעא משה למעבד, ואי תימא דאיהו לא ידע למעבד, או חכמתא לא הוה עמיה, תא חזי, 
בצלאל ואהליאב וכל אינון שאר אחרנין, אף על גב דלא חמו כמשה, מה כתיב וירא משה את 


כל המלאכה והנה עשו אותה וגו&#x27;, אי אינון דלא חמו עבדו כך, משה דחמא על אחת כמה 
וכמה, אלא משה אף על גב דאסתלק מן משכנא מעבידתא, כלא הוה בידיה, ועל ידיה, ואיהו 
אקרי על שמיה, ועל דא כתיב וראה ועשה. דבר אחר, משה אסתלק מן דא, ויהיב דוכתיה 
לאחרא, עד דאמר ליה קודשא 
 


זוהר חלק ב דף רמא/ב
בריך הוא, ראה קראתי בשם בצלאל ואתו אהליאב, וכתיב ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם 
לב, אי יקרא דא הוה דמשה דאיהו יעביד ליה, יתקיים ביה תדיר (ס&quot;א יתיר), ועם כל דא 
כיון דאיהו פקיד, ובפקודיה יתעביד, איהו עביד כלא. תו, כל עבידתא לא קיימא אלא 
בסיומא דעובדא, ועל דא ויקם משה את המשכן, בעו לאקמא ליה כל אינון חכימי לבא, ולא 
הוה מתקיים, בגין יקריה דמשה, עד דאתא משה ואוקים ליה, והא אוקמוה: 
ויקם משה את המשכן, רבי יהודה פתח, (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי 
וגומר, מאן אויבתי לי, דבבו דמלכו חייבא במלכו קדישא, והאי קרא כנסת ישראל אמר ליה, 
אל תשמחי אויבתי לי נפלתי קמתי, מה דלית לך הכי, (נ&quot;א לה הכי למלכו אחרא), דכיון 
דתפול לא תקום לעלמין, אבל כנסת ישראל אף על גב דנפלת, תקום, וקמת שאר זמנין, דכתיב 
כי נפלתי קמתי. דהא כמה זמנין נפלת כנסת ישראל בגלותא ויתבא בין אינון מארי דבבו, 


ושאר עמין קמו עלייהו דישראל לשיצאה לון מעלמא, (ולא יכילו), כמה דאת אמר, (תהלים 
פג ד) על עמך יערימו סוד, וכתיב כי נועצו לב יחדו וגומר, אמרו לכו ונכחידם מגוי, 
ועם כל דא אף על גב דשאר עמין קמו עלייהו, קודשא בריך הוא לא אנח לון בידייהו, ואי 
נפלו קמו, דכתיב כי נפלתי קמתי, דהא קודשא בריך הוא אקים לה תדיר. וזמינא כנסת 
ישראל לומר בההוא זמנא דקודשא בריך הוא יוקים לה מעפרא דגלותא ותסתלק מניה, אל 
תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי נפלתי בגלותא ואשתעבדו בני, קמתי בהאי זמנא. 
ובגין כך בההוא זמנא דאפיק משה לון לישראל, כד עבד לון קודשא בריך הוא אינון נסין 
וגבוראן דעבד לון, כדין ויקם משה את המשכן כתיב, דהא על ידא דמשה אתקם בכל זמנא. 
רבי שמעון פתח ואמר, (יחזקאל א כא) בלכתם ילכו וגו&#x27;, בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו, האי 
קרא אית לאסתכלא ביה, בלכתם ילכו, וכי לא ידענא דהא בלכתם ילכו, ובעמדם יעמדו. אלא 


בלכתם דמאן, בלכתם דחיות, דכד אינון אזלין, אינון אופנים ילכו, כמה דאת אמר (שם יט) 
ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם, ועל דא בלכתם ילכו, ובעמדם יעמדו, בגין דכל 
מטלניהון דאינון אופנים, לאו אינון אלא במטלניהן דחיות, וקיומא דלהון לא קיימי 
באתרייהו, אלא כלא תליא בחיות, וכן כתיב (שם) ובהנשא החיות מעל הארץ, ינשאו האופנים 
לעמתם, בגין דחיות ואופנים כחדא אזלין. ותא חזי, עשרין וארבע משקופין דמטרנין 
עלאין, קיימין גו משקופא חדא דבסטר מזרח, להאי פתחא נטרין ארבע ועשרין משמרות, 
טמירין גו תוקפא דשלהובא דעטרא, וסחרא לגו ההוא משקופא מההוא סטרא דמזרח. וארבע 
ועשרין סמכין תחותייהו, ועל אלין סמכין קיימין עשרין וארבע עמודין, ואלין אינון 
דקיימין תדיר, ולא פרחין גו אוירא כאינון אחרנין, ואלין אינון דאקרון עומדים, כמה 
דאת אמר (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ואלין עמודים קיימין על 


אינון סמכין, בהו סחרן לאתקיימא בדוכתייהו. כד אלין עמודים קיימין על קיומייהו, 
כלהו שליטין דקיימין עלייהו מעפפי וטסין כל עלמא, ואשגחן עיינין, ואינון דצייתי 
קלין סלקין מלין לעילא, כמה דאת אמר (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול, ובגין 
כך אינון סמכין קיימן בקיומא תדיר. תא חזי, (שם כא) בלכתם ילכו כדקאמרן, ובהנשאם 
מעל הארץ ינשאו האופנים 
 


זוהר חלק ב דף רמב/א
לעמתם, דהא כמה דאלין חיות נטלין וסלקין, הכי אינון, מאי טעמא, בגין כי רוח החיה 
באופנים, רוח החיה, רוח קדשא דנשיב ובטש בכלהו אופנים למהך. אשתכח דכל מאן דאיהו 


</div>
