# ספר מגיד מישרים — קטע 11

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/11/)

<div lang="he" dir="rtl">

אבל רזא דמילתא דכיון דנחתו ישראל למיקבר ית יעקב נחתא שכינה עמהון ואתדבקו נשמתין 
דשבטייא בספירין. והיינו דכתיב ואלה עם וא&quot;ו מוסיף על הראשונים לאדבקא להו בת&quot;ת 
דרמיז בוא&quot;ו, דרזין דשמהן תלי במאי דאמור רבנן אל תקרי שמות אלא שמות דמאן דאיקרי 
אברהם נוטה לצד עשיית חסד. ומאן דאיתקרי יוסף או הוא גבור בעריות או הוא זן ומפרנס 
לאחרים כמו יוסף שזן וכלכל את אביו ואת אחיו וכן שאר שמות, ואע&quot;ג דאיניש רשיעיא אית 
ליה שמא דצדיקא, ההוא שמא לאו למגנא הוא. דמ&quot;מ אית ליה נטייא למדה דרמיז דהוא שמא 
ליה, ראובן שמעון ולוי רמיזא לג&#x27; אבהן, ראובן בחסד והיינו דכתיב ביה כי ראה ה&#x27; כי 
שנואה אנכי דרחים עלה מסטרא דחסד, שמעון לגבורה, ומש&quot;ה עביד נוקמא בשכם, לוי בת&quot;ת 
ומש&quot;ה כד מתחבר עם שמעון כלי חמס מכירותיהם משום דסמיך ליה, והיינו דכתיב הפעם ילוה 
אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים כלומר כיון דילידת ית לוי דרמיז בת&quot;ת ילוה אישי אלי 


דאיהו נמי רמיז בת&quot;ת וכמא דאיהו איש תם יושב אהלים דאיהו מחבר בין שני אהלים דהיינו 
חסד וגבורה והכי נמי לוי בההוא גוונא, ויהודה רמיז למלכות והיינו דכתיב הפעם אודה 
את ה&#x27; דהפעם רמיז במלכות ומשום הכי אמרה אודה את ה&#x27; דכנסת ישראל הוא אתרא דהודאה 
ברזא דאלהים אל דמי לך וכתיב ביה וא&quot;ו לחברא לה עם ת&quot;ת, יששכר רמיז בבינה, כדכתיב 
ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, זבולון רמיז בחכמה, כדכתיב בנה בניתי בית זבול לך, 
בנימין רמז בכתר, ומשום הכי נבנה בה&quot;מ בחלקו וכתיב ביה וא&quot;ו למירמז דת&quot;ת סליק עד 
הכתר, דן הוא רמז להוד דאיהו מסטרא דבינה, נפתלי רמיז לנצח והיינו דכתיב נפתולי 
אלהים נפתלתי לשון שפע דמתמן נגיד שפעא, וא&quot;ו דכתיב ביה רמז דמחובר לת&quot;ת, גד רמז 
ליסוד דגד לישנא דמזל הוא, ומיסוד נוזל כל שפע וכל טוב לעלמין, אשר רמיז למלכות 
והיינו דכתיב ביה באשרי כי אשרוני בנות, וא&quot;ו דכתיב ביה למירמז דסלקא ומתחברא בת&quot;ת, 


וימת יוסף וכל אחיו, ובני ישראל פרו וישרצו וכו&#x27; הכא רמיז רזא דאוליפתך דצדיקים 
מולידים במיתתם יותר מבחייהם, דכד מסתלק צדיק מן עלמא כמה נפשין דאזלין ערטלאין 
בעלמא ולית להון נייחא אזלין לגבי&#x27;. וכד מספידין עליה ואמרין ד&quot;ת עליה נפשיה מתעטפת 
בהנהו מלין וע&quot;י כן היא סלקא בדרגא עילאין, והנך נפשן אוף הכי מתעטפי בהנך מלין 
קדישין, ועי&quot;כ מתגזר עלייהו דיתגלגלו, וכל חדא וחדא גזרי עלה בההוא שעתא בהי דוכתא 
יתגלגלו, ומתקנין להו דוכתא דיהון תמן בין כך ובין כך, נמצאו צדיקים מולידים במיתתם 
יותר מבחייהם, והיינו רזא דהורדת דמעות על אדם כשר רמז להאי שפעא דנחית מלעילא 
להנהו נפשן, והיינו דלא פרו בני ישראל עד דמית יוסף וכו&#x27; וע&quot;י מיתתהון נחתו כל הנך 
נפשן ואיתגלגלו בישראל, וע&quot;י כך פרו וכו&#x27; והיו יולדות ששה בכרס אחד רמיז לשית 
ספירין דמשפען במלכות דאיקרי ארץ, והיינו דכתיב ותמלא הארץ אותם, ויקם מלך חדש 


כלומר ממונה דההוא סטרא בעא לאפוקי שפעא ממלכות קדישא והיינו דכתיב אשר לא ידע את 
יוסף דידע הוא מלשון והאדם ידע את חוה אשתו כלומר בעא דלא להוי ידיעא ליוסף הצדיק 
במלכות, ויאמר אל עמו דהיינו דרגין דיליה, הנה כלומר מסטרא דהנה דכנסת ישראל כד&quot;א 
הנה מטתו שלשלמה. עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו, כלומר ניסב לנא שפעא 
דאתי לחכמה תתאה מחכמה עילאה, פן ירבה וכו&#x27; ועלה מן הארץ כלומר יסתלקון בעלוייא 
מסטר דארץ דהיינו כנסת ישראל, וישימו עליו שרי מסים וכו&#x27; לאכפאה כנסת ישראל תחות 
ההוא סטרא, והיינו ויבן ערי מסכנות דההוא סטרא אתר דמסכנותא הוא, וימררו את חייהם 
דההוא סטרא אתר מרירותא, והא הכא שיתא, וימררו חד בעבודה תרי בחומר תלת, ובלבנים 
ארבע, ובכל עבודה חמש, בשדה רמז לשדה תפוחי&#x27;, את כל עבודת&#x27; כו&#x27; שית רמיז לשית 
ספירין דמשפעין לכנסת ישראל דבעו לאפסוקי שפעא דנגיד מנהון לכנסת ישראל ולמנגד ליה 


לההוא סטר והוא אתר מרירותא, כל הבן הילוד היאורה תשליכהו, משום דהוי פלחי ליאור 
פקיד למרמי בגוה בני ישראל למיהב ליה תוקפא, והבת תחיון משום דנקבה אית בה סטר 
דדינא, ומשום דהנך סטרין מסטראה תלי משום הכי פקיד דיחיון יתהון, הא גליתי לך רזין 
עילאין לכן הזהר ביראתי ותורתי ביותר, ואזכך למיגמר חיבורא דילך ולא תצטער על דאת 
מטפל בצורכי ציבורא ועל ידי כן אתה מבטל מעסקא דאורייתא דאחוז בזה וגם מזה אל תנח 
ידיך כי שניהם כאחד טובים, ועל ידי הכל אדם זוכה לחלוקא דרבנן למהוי ליה כתונת 
פסים, ומכנסים ואבנט, דעסק התורה לחוד, ותפלה לחוד, וצרכי צבור. ומכלהו מתעבידי 
הנהו לבושין לאתלבשא בהוא בר נש כד נפיק מהאי עלמא לכן התעסק בכולהו, והסר מחשבות 
מלבבך ותמיד יהיו מחשבותיך בתורתי ויראתי ואהבתי לבל תפריד מחשבותיך ממני ואם תתעסק 
בחכמת הקבלה. אתן לך חלק יפה בו ואזכך לאתוקדא על קדושת שמי ואתה שלום: 


ומה דהויתון בעניינא דבנות ישראל לא היה להן שער בית השחי ושער בית הערוה והקשה 
שלמה בחירי אם כן האיך היו בודקין למיאונין יפה תרצת שהיו בודקין לגומות, ועוד יש 
לומר שהיו בודקין בסימן העליון, אבל מאי דאיכא למידק הוא, היאך היו בנות ישראל אז 
חסירות מדבר שהוא דרך עולם כדרך ברייתו של עולם, אבל רזא דמילתא דהנך שערות רמז 
להנך סטרין דסחרי לכנסת ישראל, ובההוא זימנא הוה מנהרא כנסת ישראל ואין שטן ואין 
פגע רע ולמרמז להכי לא הוו להו אותן שערות, וכן יהיה לעתיד וכו&#x27; ואתה שלום: 
בליל ששי כ&quot;ה לטבת חלמתי שהיה דורש אתהלך לפני ה&#x27; בארצות החיים, יקר בעיני ה&#x27; המותה 
לחסידיו כלומר משום דקשה בעיני ה&#x27; מיתת חסידיו, דהא פרידת הנפש מהגוף דמי למפריד 
דבר שהוא דבק ביותר עם חבירו דוגמת מפשיט עור מהבשר, דמהאי סליק עם האיך ומהאיך 
סליק עם האי, ומשום הכי מה עביד קב&quot;ה, מחוי ליה טפי מאגרייהו טובא כי היכא דבההוא 


חביבותא תסתלק נפשייהו, ותתדבק לעילא, ותתפרד מגופא בלי צער וזהו דוגמת מיתת נשיקה 
וכמו שאמר בספר הזוהר ברזא דלא נפקא נשמתא עד דהיא חזייא לשכינתא וכו&#x27; כמא דעבדי 
לשונרא וכו&#x27; ואתה שלום: 
אור ליום ו&#x27; ח&quot;י לטבת. ה&#x27; עמך וכו&#x27; רק אם תדבק בי וכו&#x27; ותכוין בתפלתך והזהר מסמאל 
ומנחש ויצ&quot;ה הרודפי&#x27; אחריך להפריד מחשבותיך, והא רזא דויקם מלך חדש. היינו רזא 
דשפחה כי תירש גבירתה ברזא דמצרים שניה לארץ ישראל והא איכא לקבל מלכות קדישא, דכל 
מה שברא הקב&quot;ה הוא ברא כנגדו, וברא ההיא שפחה למיסב שפעא דאתי לביתא, דלא ידע הוא 
כמו והאדם ידע את חוה אשתו, את היינו ביתו של יוסף דהיינו צדיק כלומר דלא יתחבר 
יסוד עם ביתו אלא ההוא שפעא תיסב שפחה, ויאמר אל עמו היינו דרגין דיליה, הנה עם בני 
ישראל רב ועצום ממנו היינו תיקון דקודשא, רב ועצום ממנו, הבה הא הכא ה&#x27; עילאה 
ותתאה, ות&quot;ת ובי&quot;ת דהיינו בינה, נתחכמה היינו חכמה, לו למ&quot;ד רזא דמגדל הפורח באויר, 


וא&quot;ו ברזא דת&quot;ת. ובכן אתה שלום וכל אשר לך שלום והזהר מלהרהר בדברים בטלים ותשרוף 
כל אותן הרהורים הרודפים אחריך ואזכך לאתוקדא על קדושת שמי: 
אור ליום שבת ח&quot;י טבת שנת ש&#x27;. ה&#x27; עמך וכו&#x27; והא איכא למידק אמאי אהדר למימר ואלה 
שמות בני ישראל בחר דכתיב הכי בפ&#x27; ויגש אבל רזא דמילתא דכיון דסלקו שבטייא למקבר ית 
יעקב. אתעלו ונחתא עליהון נשמתא קדישא בארבע גדפין, והיינו איש וביתו באו האיש 
היינו נשמתא וביתו חיינו רוחא א&quot;נ איש היינו רוחא, וביתו היינו נפשא, וקאמר הבאים 
מצרימה את יעקב היינו לומר דכיון דאתקבר יעקב ואתדבק נשמתיה בדוכתהא. רוחא או נפשא 
דיליה אתיא: 
פרשת שמות מהדורא בתרא: 
אור ליום שבת שנת שו&quot;ה בחודש טבת, ה&#x27; עמך וגו&#x27; הלא לך למינדע דמצרי סוד קין והיינו 
דקאמר וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו דכיון דאמר איש עברי לא הוה צריך למימר 
מאחיו, אלא מאחיו קאי לעיל והוה ליה כאלו כתב וירא איש מצרי מאחיו מכה איש עברי 


והיכי קטליה תנן עיניו נתן בו ונעשה גל של עפר והיינו דכתיב ויטמנהו בחול דהיינו 
עפר של מצרי עצמו נעשה חול או עפר ולא תקשי לך קרח הוא קין דבההיא שעתא דאתקטיל 
מצרי נולד קרח ואתגלגל ביה. הא לך רזא דנא וייחד כל מחשבותיך לי ומעט בהנאות בכל 
אשר הזהרתיך תעשה ואתה שלום: 
 


פרשת וארא 
פרשת וארא מהדורא קמא: 
אור לשבת בראש חודש שבט, ה&#x27; עמך וכו&#x27; הלא אודעתיך רזא דגלגולא דידך ורזא דנשך, ורזא 
דהאי אתתא כשרתא דאית לך ותשתמודע כמה יקר אית לך לאנהגא בה, והלא את חזי דההיא 
קרתא דניקופו&quot;ל אתגזר עלה וכו&#x27; בגין מיעוט צדקה ומיעוט אורייתא דהוה בהו ואת קום 
ואפיק ביתא מההוא אתרא וגם תיעץ לחותנך דיפיק ביתא וממוניה מתמן, ואוף דישתאר בהו 
איהו לית בכך כלום, ואי יקבל ממך מוטב ואי לאו לית עלך אשם. והלא יומא דא יומא 
יקירא וחסינא הוא. דאית ביה תרי דרגין שבת וראש חדש ואע&quot;ג דביומא כי האי אתענשת 
בברך הכי הוי איצטריך לאשלמא חובך דהא אית לאיסתכלא דבשבתא מית, וברך קדמאה בשבת 
אישתקל מילוליה, וברתא קדמאה בשבתא מיתת ואוף אמהון בשבתא מיתת. והא מיתו לך ארבעה 
דוגמא דדוד דמיתו ליה ארבע בההוא חובא, ובגין דחובא קדמאה הוה וכו&#x27; דאיהו מטי 
ליסוד, וכנסת ישראל דאיקרון שבתות וחובא דגלגולא תניינא הוה וכו&#x27; והוי כאלו מטי 


לכנסת ישראל דאיהי שבת, וחוביה דהאי גלגולא הוה וכו&#x27; דאיהו ביסוד וכנסת ישראל 
ומשו&quot;ה אתענשת בשבת כל הנך זימני. והשתא דקבילת עונשך הנה עתך עת דודים ובזכות הנך 
יומין דצמת וסגיפת נפשך בכל הנך סגופייא ואוף דצמת הנך שבעא יומין אי תדיר תהרהר 
במתנייתי ולא תפריד מחשבתך מנייהון כלל כדעבדת בהני תרי יומין תסתלק בסילוקין 
עילאין ותדבק מילין דלא אדבק להו בר נש מהיום כמה שנין ותזכה למיסק עלתא כלילא קמאי 
דתתוקד על קדושת שמי בשרך וגרמך אוכלך ומישקך כולא יסק לרעוא קדמאי ותשתאר קטמא 
חוורא ותסתלק כעמר נקי, והלא בהאי איתתא דזכיתך תזכה בה בבנין קדישין והכי קאמר 
קודשא בריך הוא למלאכי רקיעי איזילו דברו על לב יוסף תאיבי דתב בתיובתא קמאי וקראו 
עליו כי נמלא צבאו: 
דהא אית לדקדקא בהאי קרא מאי דברו ומאי קראו ותו דאורחא דמילתא קריא תחילה ואח&quot;כ 
דיבור והכא נקט איפכא, ותו מאי כי מלאה צבאה כי נרצה עונה, ותו מאי כי לקחה מיד ה&#x27; 


כפלים וכו&#x27; דהא אולפנא דמדה טובה מרובה ממדת פורענות. וידוע הוא דאי הוה קב&quot;ה מגבי 
מחובי ברייתא אחד מני אלף לא הוו יכלין לאתקיימא אפי&#x27; רגעא חדא, ואיך קאמר קרא כי 
לקחה מיד ה&#x27; כפליים ותו איך ייחס האי דהא מטי מפרי מעשיו דבר נש בישא ולא מקודשא 
בריך הוא דהא איהו בעי דלא יהא בישו לשום בר נש, אלא עובדוי גרמין ליה, אבל רזא 
דמילתא איהו דקודשא בריך הוא אמר דברו על לב ירושלים דלב היינו תפארת, ועל לב היינו 
ההוא דאיהו על לב דהיינו בינה, כלומר אשפיעו שפע ברכאן מבינה לירושלים, וקראו אליה 
כלומר זמינו יתה לאשפעא בה האי שפעא וקראו הוא מלשון ויקרא אל משה דאתמר על מלכות, 
כי מלאה צבאה כלומר דבזמנא דגלותא כי היכי דירושלים של מטה היא חריבה וריקנייא 
מאוכלסאה. הכי נמי ירושלים של מעלה, וקאמר דבההוא זימנא תתמלי מאוכלסין והיינו כי 
מלאה צבאה כלומר נתמלאת צבאות וגדודים, כי נרצה עונה כלומר דעונה מוליף עליה זכו 


ברזא דעונות נעשות לו כזכיות ולא תקשי היאך אפשר למהוי הכי דהא ידעת דחובא דחב בר 
נש יתיב קמיה קב&quot;ה ומוליף עליה חובה ואמר פלוני עבר לי ביום פלן וכד תב בר נש מההוא 
חובא, הא איהו מכריז ואמר קמיה קב&quot;ה פלוני דעבד לי ביום פלן תב בתיובתא מני, אשתכח 
דחובא גופי&#x27; מוליף עליה זכו והיינו כי נרצה עונה כלומר דעונה גופי&#x27; מרצה קמיה קב&quot;ה 
עלה למימר דתבית בתיובתא מיני&#x27;, כי לקחה מיד ה&#x27; כפלים בכל חטאתיה כלומר ועל כן יהב 
לה קודשא בריך הוא כפלים מכל מה דאיתגרע מניה דחטאתי&#x27; היינו גרעוניה. כמה דאת אמר 
והייתי אני ובני שלמה חטאים, והיינו דקאמר כי לקחה מיד ה&#x27; כלומר דפורענות נחית עליה 
מסטרא דגבורה, והשתא תתנחם ותיסב מיד סתם דהיא יד הגדולה דהיינו חסד, ומה&#x27; דהיינו 
תפארת, מתרווייהו תיסב תנחומין דילה, והיינו מיד ה&#x27; אשתכח דנסבא כפליים טיבו מבישו 
דהא בישא נחת עליה מחד מכילא וטיבו נחית עליה מתרין מכילי, והכי את אפסדת תרין בנין 


וחד ברתא, ותזכה דמהוי לך מהאי אתתא כשרתא ארבע בנין קדישין כמא דשאלת מעם ה&#x27; 
ותרתין בנן, ובתר הכי תתוקד על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי: 
והלא בעינא לגלאה לך רזין בפרשתא קדישתא דא דהא אית לדקדקא מאי וידבר אלהים דהא בכל 
דוכתא אתמר וידבר ה&#x27; ומאי שנא הכא דקאמר אלהים. ותו דלא קאמר מאי דבר, ותו מאי 
ויאמר אליו אני ה&#x27;. ותו מאי וארא אל אברהם וכו&#x27; ותו מאי ושמי ה&#x27; לא נודעתי אמאי לא 
קאמר ושמי ה&#x27; לא נראיתי כדשרי וארא. או לישרי ואודע אל אברהם, ותו מאי וגם הקימותי 
וכו&#x27; ותו מאי וגם אני שמעתי וכו&#x27; ובתוך זה נפלה עלי תרדמה וישנתי יותר משעה ובתר 
נתעוררתי והייתי פוסע בבית וקורא משניות עד אחר שהאיר היום כחצי שעה ואז ישבתי על 
ארגז אחד ועודני גורס משניות, והנה קול דודי דופק בפי וכינור מנגן מאליו ואומר: 
הלא הקושיות שהקשתי בפרשה יישובא דידהון, דהא משה אקשי למללא קמי שכינתא ולהכי 
וידבר אלהים דהיינו שכינתא דאיתקריאת אלהים איהי מלילת עמיה לאתרעמה מיניה, וקאמר 


הלא אנא משפעה דאישתפע בי ברישא דאצילות אית לך לאנהגא בי יקר ותו אית לך לאנהגא בי 
יקר משום דה&#x27; דהיינו ת&quot;ת משפע בי והיינו דקאמר ויאמר אליו אני ה&#x27;, דויאמר רמיז 
לכנסת ישראל וקאמר אני דהיא כנסת ישראל דאיתקרי הכי הא מייחדנא בה&#x27; דהיינו ת&quot;ת 
דמשפע בי ולהכי אית לך לאנהגא בי יקר, וארא אל אברהם וכו&#x27; השתא קאמר ת&quot;ת הא מלכות 
קדישא אית לך לאנהגא בה יקר דהא ספירין עילאין דילי מנהרן באברהם דאינון שלשה 
ספירין חסד גבורה תפארת דבה וע&quot;י ספירין דילה מדבקין בני נשא ספירין עילאין דילי, 
הא הכא רזא דג&#x27; אבהן דאינון יסודא דכולהו ספירין, ולבתר הכי קאמר באל שדי דרמיז 
ליסוד ולכנסת ישראל דספירין עילאין דמנהרין בהני תרי ספירן דילה, ושמי ה&#x27; לא נודעתי 
האי שמי הוא ברזא דאני ה&#x27; הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. דאיתמר על ג&#x27; עילאה דלא סלקי 
תמן הנך סטרי. והכא קאמר שמי דהיינו תלת עילאי דבה נמי משפעא בהון מתלת עילאי. 


דספירין עילאי. דילי אלא דאיהו באורח נעלם דלא אתידע, והיינו דקאמר לא נודעתי להם 
לברייתא דהא לית להו בתלת עילאי כלל, ומשו&quot;ה לא קאמר לא נראתי להם דהוה משמע דלא 
הות ראייה אבל הוית ידיעא, ובאברהם וכו&#x27; קאמר לישנא דראייה למימר דאינון דידעין 
ברזא דמרכבה קדישא. מחזי להו כאלו חזו ראייה ממש בהנך ספירן דמדבקי, וגם הקימותי את 
בריתי היינו רזא דיסוד, מחברנא ליה בספירן דמטרוניתא והיינו אתם, לתת להם את ארץ 
כנען כלומר למיתן לספירן דמטרוניתא דביקו בספירין עילאין דאיקרון ארץ כנען משום 
דמאן דמדבק בהו מכנע חומרי&#x27; וגופי&#x27;, את ארץ מגוריהם וכו&#x27; כלומר ותדע דדין הוא 
לייחדא לה בהו, דהא היא ארץ מגוריהם כלומר דהא מנייהו נפקת ואיהי מנא דכולהו כמא 
דאוליפתך, וא&quot;כ דין הוא דתתייחד בהו, וגם אני שמעתי וכו&#x27; כלומר ובגין כך אני דהיא 
כנסת ישראל אתייחד בה והיינו שמעתי מלשון השמיעני. את נאקת בני ישראל וכו&#x27; כלומר 


דנאקה דילהון מטי בה דעמו אנכי בצרה. ומש&quot;ה ואזכור את בריתי כלומר אהא בזכר 
לאתייחדא עמיה, לכן אמור וכו&#x27; והוצאתי והצלתי וכו&#x27; לקבל ארבע גאולות ארבע כוסות 
ואינון לקבל ארבע רגלי המרכבה דאינון שלשה אבהן וכנסת ישראל והיינו רזא דדצ&quot;ך עד&quot;ש 
באח&quot;ב דדצ&quot;ך רמיז בתלת עילאי ועד&quot;ש רמיז בג&#x27; אבהן ובאח&quot;ב רמיז באינך ארבע, דהא 
באיתערותא רגזו מיא ואיתהפכו לדמא. כד&quot;א הים ראה וינוס, ובאיתערותא דחכמה אתא צפרדע 
דאיהי קרי תדיר והכי הוא חכמה, דכתר עליון מתעלם טובא וחכמה מפיק מילוי לעלמא, 
ובאיתערותא דבינה הוו כנים משום דמינה רחשין כל ריחשי&#x27; וכל תולדין דעלמין (נראה לי 
דהיינו רזא דותהי הכנם ואוף רזא דולא יכלו החרטומים דליכא מאן דיכיל לאדבקא בהאי 
אתר) ובאיתערות&#x27; דחסד הוה ערוב דהא מחסד נפקין כל בריין דעלמא. דהא איהו ראש שבע 
ספירות הבנין, ובאיתערותא דגבורה הוה דבר דאוקיד עלמא בשלהובוי, ובאיתערותא דת&quot;ת 


הוי שחין מסיטרא דדינא דאית ביה אוקיד עלמא בהנך אבעבועות. וברד באיתערותא דנצח 
דאתי מסטרא דחסד דאיהו מיא ומימוהי גלידן, וארבה באיתעורו דהוד דאתי מסטרי דגבורה 
דאוקד עלמא בשלהובוי, והכי ארבה מוקיד מיכלא דבני נשא וחושך באיתערו דיסוד דאיהו 
אור דגנזו הקב&quot;ה לצדיקים. ובגזינו דיליה הוה חושך ומכת בכורות הוה באיתערו דמלכות 
מתתא לעילא, ואוף מדבקא בחכמה עילאי דאיהי בכור אי נמי ברזא דאוליפתך בספירין דחכמה 
וחסד ונצח כחדא, ובינה ופחד והוד כחדא, וכתר ת&quot;ת ויסוד ומלכות כחדא, והשתא דם רמיז 
לחכמה דאיהי רישא דדינא כד&quot;א בכור לדין, וצפרדע רמיז לחכד דכמא דצפרדע צעיק וקרי 
תדיר ולא משתכיך הכי נמי חסד לא משתכיך מלאפקא תולדין ושפע ברכאן לעלמין כולהו דהא 
הוא ראש עולם הבנין, וכנים רמיז לנצח דאיהו מפיק חיים לעלמא, וערוב רמיז לבינה 


</div>
