{"bookId": "kabala-a338c00ec4d2", "part": "1", "torah": "18", "title": "ספר מגיד מישרים — קטע 18", "hebrewTitle": "קטע 18", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/18/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a338c00ec4d2/1/18/", "segments": [{"index": 1, "he": "והם היו חשובים מהעיר שבני הכפרים היו עוסקים במצות ה' יותר מבני הכרכים והעיירות \nלפי שאין להם שום מלאכה כי אם בשעת הזרע והקציר בלבד, ושאר כל השנה היו פנוים לעסוק \nבתורה ובמצות, ואויר הכפרים הוא זך וברור ושמעתתא בעיא צלותא, ועוד שלא יש להם חמדת \nהממון כמו שיש לבני כרכים ועל כן היו פנוים לעסוק בתורה ובמצות, ועל כן היו מספיקים \nשפע וברכה וחיים בכל העולמות, וז\"ס המים והמזון שהיו מספיקים לאחיהם הם העולמות \nכולם עליונים ותחתונים, וכמו שהוא למטה כך הוא למעלה כי אוכלסין היו כל כך מרובים \nשהיו מתפשטין חוצה לה והיו מוסיפין מחול על הקודש וע\"י כך היתה מתעלה כי היו מיחדים \nכל הספירות השלשה שמות אהי\"ה ידו\"ד אד\"ני יחד ולפי שבני הכפרים היו גורמים כל זה, \nאמרו שיקראו הם המגילה באחד משלשה ימים לרמוז על ייחוד אלו השלשה שמות: \nומה שאמרו היינו כשחל להיות בשני ובחמישי הוא או מפני שהם ימי הוצאות ספר תורה שהוא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דוגמת בני אדם שבהם יחוד הכל, לכן אותם הימים הם מורים יותר על היחוד של השלשה שמות \nועכשיו שבעונותינו נתמעטו אוכלסי ישראל למטה ודוגמת זה למעלה נתבטל מלקרות בני \nהכפרים באותן הימים. לפי שכיון שקריאתם באותן הימים היא רמז על שלשה שמות יחד \nשלימות הייחוד עכשיו שבעונותינו השמות אינם מתייחדים, אלו היו קורין באותם הימים \nהיה מתחזא זילותא וזילזולא בשכינתא ח\"ו, כמאן דמשבח לגברא בחכמותא או בעותרא \nוליתנהו ביה דזילזולא הוה לגביה וז\"ס מה שאמרו הואיל ומסתכנים בה, כלומר שאם היו \nעכשיו קורים בני הכפרים בשלשה ימים אלו היו יכולים לבא לידי סכנה מפני שהיו \nכמזלזלים בכנסת ישראל, ומאן דגרסי מפני שמסתכלים בה היינו לומר שעכשיו בעולם הזה \nאין אנו מסתכלים חוצה לה להרחיב את גבולה אלא דוקא בירושלים לבדה וכולי האי ואולי \nשתשפיע קצת, והאיך יקראו בני הכפרים בשלשה ימים אלו שמורה שיש כל כך ברכה בתוך העיר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "העליונה, עד שהוא שופע לחוץ, דנא מילתא אסכימו במתיבתא דרקיע וכו', ועוד אמר לי אתה \nלומד עכשיו בקדושין קודש קדשים היא, שכבר למדת אותה שלשה פעמים. וכן אזכך לגמור כל \nהתלמוד כל מסכתא שלשה פעמים, כדי שיתקשר נפש ברוח ורוח בנשמה, עוד אמר לי אדביקת \nלמללא עמך בהאי גוונא מה דלא אדביק חד בדרא, אלא יחידאין, ולההוא גברא רבא \nדבשלוניקי הרי\"ט שמיה לא ממללין עמיה הכי בגין להטותא דאית ביה בתר ממונא, עוד א\"ל \nבכמה מראות אין מספר דאנא עתיד לאיתוקדא על קדושת שמיה דקב\"ה, כדי לנקות טנופין \nוסורחנין דאית לי כולהון ישתארון כעופרת ואבנא דמשתארין. כן ישתארון כל סורחנין \nדסריחת מן יומא דאיתילידת ואוף מה דסריחת בזמנין קמייתא כולהו ישתארו בנורא, ותשאר \nנשמתא ברירא ותיסק במעלת קדושים וטהורים, כי הרמב\"ם שמח במה שגלית ופירשת במה שכתב \nהטור סימן קצ\"ט שלא נתפרש עד היום, וגם כן מקומות אחרים אתה מבאר, וגם הרמב\"ם שמח \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בך על שאתה מפרש דעותיו, וגם במה שכתבת בו על ההיא דחפיפה. אמת ויציב, וגם מה שכתבת \nעל יעקב דחילי. במוסקת שפיר קאמרת ולכך נתכוון הוא, וגם על שכתבת שם על יעקב דחילי \nשאין דבריו מבוארים אמת ויציב הוא, ומה שפלפלת ליישב דבריו קב\"ה שמח בהאי פלפולא \nאבל הוא לא לכך נתכוון, ושלשתם מליצים עליך זכות קמיה קב\"ה, והם יצאו לקראתך לקבל \nנשמתך עם שלשה כתות של מלאכי השרת, עוד אמר לי אם אפשר שתוריד דמעות בתפלתך טוב \nויפה, ולפחות בשני ובחמישי. היית מעביר רושם שבפניך והיית מתעלה, עוד אמר לי \nשיעזרני לגמור חיבורי בלי שום טעות וסיג ושיאירו בו עיני כל ישראל, ושאקרא אותו בית \nיוסף כי הוא שמו הראוי לו כי הוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא, עוד אמר לי יאות עבדת \nדנסבת אתתא כשרתא ומתקנא והיא בת חבר, אבל דע דיהא לך בן חשוך אנפין קצת ואוף חשוך \nעיינין ויהא ענייא סגייא, אלא דיהא ליבי' פתיחא למילף פתגמא אורייתא, ועל כן לא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ליהוי חשוך עיינין לגמרי כי היכא דיכול לעיוני בפתגמא דאורייתא, ובחכמת הקבלה יהא \nליבי' פתיחא יתירא מן שלמה ידידי כגוונא דכולי עלמא יתמהון מרוב חכמתי' ויהא ליביה \nמוכן למידחל מיני ולמיהך באורחא דמתקנן קדמאי, ומאי דאת בעי דליהוי וכו', ועוד אמר \nלי אם תיהך באורחין דתקנן קמאי ליהוי לבך קינא ומשכנא דאורייתא דלא למיפרד מינה \nאפי' ריגעא חדא ואוף דתסגף נפשך כמא דפקידתך, ואוף לא תשתי חמרא ביומא דחול כלל. \nביממא ובלילא תשתי כסא חדא כמא דפקדתך, וכמא דאת עביד, ותדיר תיהך קדמאי באורחן \nדתקנן, ואזכך דתיתוקד על קדושת שמי ובהכי ישתבקון כל סורחנך ועוייתך, מה דעבדת \nמיומש דסליקת במחשבה עד היום ההוא ותסתלק בדרגין עילאין וקדישין כמה דאמרית, לכן \nבעידן ק\"ש בכל יומא איכוון דאת עתיד לאיתוקדא (על קדושת שמי ומהשתא אתקין לך חלוקא \nדרבנן דכל יומא תתכוין ביה ומהאי חלוקא תסתלק) בסילוקא עילאה, עוד א\"ל יאות עבדת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דאת מכוין בשתיית חמרא כאלו את שתי ליה בחמרא דמינטר בעינבוי וכן בשתיית מיא תכוין \nכאלו את שתי לון ממימי החסד, עוד אמר לי ביומי דשבתי אע\"ג דאת מכוון ומתענג לרוחא \nקדישא דמלוי עמך, מכל מקום כד את אכיל ליה בדרך הנאה מתגבר סמאל ויצר הרע, ולהן \nאזדהר במילתא, עוד א\"ל אזדהר מלמשתי ביומא דשבתא יותר מארבעה כוסות זולת כוס \nהקידוש, וכוס הברכה, ובשני סעודות של היום שני כוסות בכל סעודה זולת כוס הקידוש \nוכוס הברכה, ולפחות מאלו הכוסות הרשות בידך, אבל להוסיף עליהם אזדהר מהם פן יגרמו \nלך להבטל מלעסוק בתורה כראוי: \nעוד א\"ל כי סודות הכוסות האלו עולים בשלש סעודות ארבע עשר הם רומזים לארבע עשר \nיומין והם די כי אין להוסיף וזה נרמז בשם שדי, כי השי\"ן רמז לשבת. וד\"י רומז לכוסות \nשדי לשתות בהם: \nוסוד הלילה ששה כוסות רמז לשש ספירות הבנין מחסד עד מלכות רמז ג\"כ לד' אותיות שבשם. \nושל קידוש ושל ברכה, רמז לתרי ההי\"ן, וביום שנים בכל סעודה הם ארבע, רמז לארבע \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אותיות שבשם, עם קידוש ועם ברכה ושל לילה ארבע זולתם הם י\"ב רמז לשנים עשר אותיות \nשבג' שמות אלו אהי\"ה ידו\"ד אדנ\"י: \nעוד אמר ודבר הקשר שנפסק לך אתמול, הלא ידעת שמימך לא אירע לך שום הפסק כזה אלא \nלהוריתך ולהראותך שאין לך להפסיק הקשר והדבקות של הש\"י והרהור בתורתי אפילו לרגע] \nשאם תפסיק אפי' רגע ח\"ו השכינה נופלת ואו לו ולרוע מזלו מי שגרם חרבן על העולמות \nכולם, ונפשו ורוחו ונשמתו חרוב יחרבון, וצא וראה ולמד מה התפעלות לקחת איך נזדעזעת \nכשנפסק הקשר ונפלה התפילה לארץ, על אחת כמה וכמה שתחרד תכלית החרדה ביודעך שברגע \nשאתה מפסיק מלהרהר בד\"ת אתה גורם ח\"ו נפילת כנסת ישראל בין הרגלים כי אינו דומה מה \nשהאדם עושה בנעוריו, למה שגורם אחר שהוא בא בימים וכ\"ש אחר שנתקרב לחסות תחת כנפיה \nשאין לך להפסיק אפי' רגע וכו' כמו שאמר דחילי בטור ראשון סימן רל\"א ולא תהרהר כלל \nבצרכים, דלית לך צורכא להרהרי בהון, כי כבר הבטחתיך שלא יחסר לך לחם ושמלה בכבוד, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וגם בענין הקמות אשר קמו נגדך אין להרהר כי הם לא יזיקוך אלא הועילו כי מי שאומר \nלשון הרע על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים וכו' הוא אמת ויציב, ואלו הוי ידעי \nבני נשא דא הוו חדאין כד שמעין דאמרי ביש מנהון, כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב אלא \nבגין יקרא דאורייתא דילך דזלזלו בה אחזי לכולי עלמא קטירי דיקומון בהון, ואתה תעמוד \nמנגד ותחזה ותחדי, אבל את לא תהרהר בהאי ולא במלה אוחרא רק ביראת ה' כל היום וכל \nהלילה ובתורתו, ומאוד מאוד הוי שפל רוח בתכלית כמא דפקדתך וכמא דאמרית לך בקרא \nדוהוא לא ישרה נפשו ואל תדבר דברים כמו שאתה עושה עם אותו תלמיד, ואם תצטרך מפני \nדרכי שלום יהיו מועטים כדי שלא תפסיק מהרהור דברי תורה כלל ועיקר, להן הבן דאתילד \nלך יהיה חשוך קצת וחשוך אנפין ומעידן דתתעבר לא תזדקק לה ולא תהא מזדקקא בתרך כדי \nדתיכל לסגפא נפשך כד את בעי, ועל הכל אזדהר מלפנאה הרהורא דלבך אפי' רגעא חדא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מאורייתי, וחזי למאי זכית דהאי גברא רבא הרי\"ט שמיה בגין להטותיה בתר ממונא ושררותא \nדלא ממללין ליה כוותך דרגין דאורייתא וחסידותא, וזכותא רבא דתלי ביה מכמה תלמידים \nדנפקי מתחות ידוהי הוא איתחזי למללא עמיה ולאדבקא ביה מה דלא אדביקו חכמי דרא מכמא \nדרין, אלא דההוא להטותא מעכב ואם תשכח עמיה תיכול לגלאה אודניה בגין דייתוב, ואי את \nתהך אורחין דתקנן קמאי כמו דאוליפתך למיהוי הרהורי לבך באורייתי תדיר ולא תפריד \nמיניה אפי' רגע חדא ולסגפא נפשך, אזכך למחזי לאליהו דעתיק יומין לביש לבושין חוורין \nויתיב לקבלך ומלל עמך כמא דממלל גברא עם חבריה, והיה עיניך רואות את מוריך, ואף \nדיהון בביתך אתתך וגברין ונשין אוחרנין, יהא ממלל עמך ותחזי ליה, ואינון לא יחזון \nליה וקל מילוליה יהא דמי להון כאילו הוא קל מילולך ואזכך למיסק לא\"י ותלמוד ותלמד, \nותשיב כלי אובד ותזכה לאלף אורייתי לתלמידים סגיאין דיהוון תמן למיתבע אולפא מינך, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "וגם תזכה לאתבא כמה רשיעין בתשובה והיינו ותשיב כלי אובד, ובתר הכי אזכך לאתוקדא על \nקדושת שמי כמא דאבטחתך, ובהכי תינדע סגיאות טיבותיה ורחמוי וחסדוי דקב\"ה דימיניה \nפשוטה לקבל שבים. ואיהו בסגיאות רחמוי משגח עליך מלגו עדן עילאה דעתיק יומין לקבלא \nלך בתיובתא דהאי הוא רזא דבמקום שבעלי תשובה ה' באתר דצדיקייא איהו בצבאות ואתר בתר \nדא הוא לעילא באימא עילאה, ולא תקשי לך איך מאן דחב אפשר למיהוי ליה סליקו על מאן \nדלא חב, רזא דא כבר אמרית לך זימנא אוחרא, דאית צדיקייא, ואית צדיקייא, אע\"ג דקרי \nלון גמורים לאו גמורים לגמרי כגון רבי שזקף עשר אצבעותיו וכו' דהנך מסתלקי בצדיק חי \nעלמין עד לובן דכתר עליון, אבל הנך צדיקים גמורים דלא אדביקו להו האי לא סלקי אלא \nבצבאות. ועל הני הוא דסלקי לבעלי תשובה, ומיהו אית בעלי תשובה, ואית בעלי תשובה, \nדמאן דתב תיובתא שלימתא ומית מגו תיובתיה, כגון ר\"א בן דורדייא או כגון את, דתדיר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "תהרהר באורייתי ובתר כן תתוקד על קדושת שמי ותסתלק תמן כעמר נקי באמא עילאה אשתכח \nלגמרי דיתבי לעילא מבעלי תשובה שאינה גמורה לגמרי, דבעלי תשובה לגמרי ולאו לגמרי לא \nיתבי לעילא, ובעלי תשובה לגמרי יתבי לעילא, ובהאי הוא דאמרו חכמים במקום שבעלי \nתשובה עומדים וכו' אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, דנא הוא רזא דמילתא די שמענא \nואת דע את אלהי אביך ועבדהו ואל תהרהר בשום מלה בכלל ובפרט בעידן צלותך אלא מאן \nדתינדע ביה בכולא עיין ביה, ומאן דלא תינדע כוין כמא דאמר משה ברירי לפנאה כולהו \nמחשבות ולכוונה בפירושא דמלה, ואתה שלום: \nשנת ש\"ך אור ליום השבת כ\"ו לאדר ב', ה' עמך כו' הגם כי נטשתני עזבתני וכו' והא \nמגלינא לך רזא טמירא במאי דאמור רבנן דהמצות בטילות לתחיית המתים וכו' היינו ברזא \nדשית אלפין שנין הוי עלמא וחד חרוב, דהיינו למימר דבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות \nהמשיח יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא והא בההוא זימנא יתבטל יצה\"ר מעלמא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ונמצאו מצות לא תעשה בטילות וכן המצות עשה דוגמת מאי דאמר מרע\"ה למלאכי השרת, מאי \nכתיב לא תרצח זלא תנאף כלום שפיכת דמים יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם, וכן המועדות \nלא יצטרכו אז לעשות ככל הנעשה היום דהא איסור חמץ ואכילת מצה היא לאכפאה סיטרא \nמסאבא, וכן בשאר המועדים, ובההוא זימנא לא איצטריך לאכפאה לה, דהא בטל הוא, ולא \nיעבדון במועדייא אלא דיימרון בהו הלל וזמרין ושירין ותחטבחן לקב\"ה ותו לא מידי, \nוהיינו דאמור רבנן חנוכה ופורים אינם בטילים לעולם כלומר דהא חנוכה ופורים לית בהו \nאלא סיפור נסים דקב\"ה בלחוד, וכן מאי דיעבדון במועדייא הוי דוגמת חנוכה ופורים \nדהיינו סיפור נסים דקב\"ה משו\"ה לא יבטלו, ואתה שלום: \nאור לעשרים באשמורת הבוקר, בשבת, באדר הראשון, שנת הרצ\"ו, חזק ונתחזק בעד עמינו \nובעד ערי אלהינו, מאי ערינו ומאי ערי אלהינו, ומאי חזק ונתחזק שני פעמים חיזוק, אלא \nערינו הם הספירות העליונות, וערי אלהינו הם היכלות כנסת ישראל שהם מכוונת כנגד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "העליונות: \nאחר סעודת שחרית נשארתי יחידי בבית, ואמר לי הלא בדברי אליך כן הוא אל תשלח ידך אל \nהנער ואל תעש לו מאומה אין דבר חי ה' כי בעת חיה אשוב אליך, ואתן את דודי לך, חזק \nואמץ בתורתך כי הנה אויביך נופלים לפניך אל תירא ואל תחת: \nפירוש המגילה אור ליום שבת י\"ג לאדר, ה' עמך וכו' אע\"פ שהפרדת הרבה בזה השבוע והיה \nראוי לעזבך. מכל מקום כי היכי דתשתמודע רחמוי וחסדוי דקב\"ה לא אעזבך, לכן מהיום \nוהלאה הזהר מלהפריד מחשבתך מתורתי ויראתי ועבודתי אפי' רגע אחד ואזכך למיסק לארץ \nישראל ולמילף תורה ברבים, ובתר הכי אזכך לאתוקדא על קדושת שמי: \nוהלא רזא דאחשורוש בשנת שלש למלכו עשה משתה וכו' היינו דבעא למינקט שפעא דנחית \nמלעילא דלא ישפע במטרוניתא אלא בסיטרא דיליה ומתמן ינגיד למטרוניתא כמא דאמרית לך \nבפסוק לחצוב להם בורות בורות נשברים וכו' וז\"ס הטלת זוהמא. ולקבל עדרי צאן רובצים \nעליה דמנייהו אתי לך שפעא, עבד ההוא משתייא בשנת שלש למלכו, והיינו דכתיב חור כרפס \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ותכלת, דחור רמיז לחסד, וכרפס לת\"ת, ותכלת רמיז לכנסת ישראל, בחבלי בוץ היינו \nתפארת, על גלילי כסף חסד, מטות זהב וכסף, מטה רמיז לכנסת ישראל, זהב וכסף, רמיז \nלחסד וגבורה. על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת רמיז לארבע רגלי המרכבה. דהיינו מאי דאמור \nרבנן ישראל שבאותו דור נתחייבו כלייה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. דליכא למימר \nדמשום דאכלו מאכלות אסורות איחייבו דהא כתיב והשתייה כדת וכו'. כלומר דעל פי דת כל \nאחד ואחד היתה השתייה דישראל דאסור להם יין נסך ויין של גוים לא הוו משקיין להו אלא \nמיין של ישראל ושמשין ישראל הוו מזגין להון. וכן מיכלי דיהבי להו לישראל הוו בשילי \nליה ע\"י ישראל דלא הוו אנסי להו למיכל ולמשתי מאי דאסר להו. וז\"ש אין אונס והיינו \nדכתיב לעשות כרצון איש ואיש. אבל חובא דילהון אע\"ג דאוכלין ומשקין הוו דהתירה מ\"מ \nכיון דמסעודתו של אותו רשע נהנו הוי כאלו כנסת ישראל ינקא מההוא סטרא. ובהכי גרמו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לאטלא זוהמא בכנסת ישראל. והיינו טעמא דאמור רבנן ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע\"ז \nבטהרה הם וכו' דאע\"ג דאוכלין ומשקין דהתירה נינהו כיון דמסעודתו של גוי אכלי להו \nהוו כאלו ינקי כ\"י מההוא סטרא וה\"ה אי שדר ליה הגוי אוכלין ומשקין מסעודתי' שלא \nליהנות מסעודת גוי. בר מאי דשדר ליה עופות חיים וכיוצא בהם מידי דאית להו חיותא \nושדר ליה כד הוה חי דכיון דאית ביה היותא ועדיין הוא חי לא חל עליה סואבותיה של \nנכרי. וטעמא דאיתחייבו כליה משום דמטרוניתא איפגמא על ידייהו כד יכלון שונאי ישראל \nיכלה פגימותא וסואבותא דאתא על ידייהו ובעא קב\"ה לשיצאה לשונאי ישראל ולמישבק \nלמרדכי דלא חטא לאפקא מיניה עם סגי כדאמר למשה רבינו ע\"ה ועתה הניחה לי ואעשה אותך \nלגוי גדול וכו' ומרדכי עבד כדעבד משה רבינו ע\"ה ומסר נפשיה למיתה. דאמר אי פתורא \nדתלת רגלין לא יכיל למיקם כו' ומש\"ה ומרדכי ידע וכו' כלומר חבר ספירן ברזא דוידע \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אדם את חוה אשתו. את רמיז לכ\"י. וכל ליסוד. אשר לתלת עילאה. נעשה ברזא דמעלה אני \nעליו כאלו עשאני. ויקרע מרדכי את בגדיו, בגדיו רמז לכנפיים, כלומר דבעא קב\"ה יתמלי \nרחמין ויתייחד יחוד גמור. ולא יהיו הכנפיים חוצצין ברזא ולא יכנף עוד מוריך, וילבש \nשק רמז להאי רע עין דסליק ארבע מאות. דסליק שק למירמז דההוא רע עין שליט עליה. ותו \nשק בא\"ת ב\"ש הוא ב\"ד דמאן דלביש שק מכפר על חובוי כמא דמכפר האיש לבוש הבדים, והא \nב\"ד בי\"ת רמיז לתרי אמהן, ודלי\"ת רמז לארבע רגלי המרכבה, ותו ב\"ד סליק שש רמז \nלתפארת, ואפר רמז דשליט עליה דינא קשיא ואוקיד ליה בשלהובוי והא איתעביד אפר וכיון \nדמסר נפשיה למידת דינא קשיא מרחמי עליה, ואיתהפך לדינא רפייא, ואפר בהיפוכא רפא רמז \nלהאי שכתבנו, ויצא בתוך העיר היינו כ\"י דהיא עיר קטנה: \n(נראה לי ואנשים בה מעט כלומר דספירין דילה מתמעט שפעא דילהון בחובי בני נשא ובא \nאליה מלך גדול היינו ת\"ת וחסד וסבב את העיר וכו' עליה מצודים וכו' היינו גבורה, \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ומצא בה איש מסכן היינו ת\"ת, מסכן היינו יסוד דשפע דכולהו ספירן נגיד ביה איהו מסכן \nבמאי דאית ביה מדליה אי נמי משום דתדיר נקיט מלעילא ומשפע בכ\"י איקרי מסכן. ואיהו \nחכם דהא מסתלק בחכמה ומלט וכו' בחכמתו דע\"י דמסתלק בחכמה משפע רחמים בכ\"י וכו'): \nויזעק זעקה גדולה לקבל חסד, ומרה לקבל תפארת, ותקרא אסתר להתך כו', כלומר לחברא \nכולהו ספירין, מה היינו מידת ת\"ת דהכי סליק שמא דהוי\"ה, זה היינו יסוד, כלומר לחברא \nת\"ת עם, יסוד, ועל מה זה כלומר לחברא ת\"ת ויסוד עם ספירין דלעילא מנהון, ויגד לו \nמרדכי את כל אשר קרהו כלומר אודעיה דהא כבר חבר להון, דקרהו היינו זימון מלשון \nויקרא אל משה, וקאמר דכבר חיבר את דהיינו כ\"י עם כל דהיינו יסוד, ועם אשר דהיינו \nספירין עילאין, ואת פרשת הכסף, כלומר דאי הוה יהיב המן זהב בדיל ישראל לא הוו להו \nתקנתא ח\"ו, דדהבא איהו מסיטרא דדינא, וכד אתיהיב ליה רשותא לא מסתלק עד דיגמור \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הדין. אבל כיון דכסף אמר. למיהב דהוא מסיטרא דחסד הוי אתי דינא, ומש\"ה איכא תקנתא, \n", "en": ""}]}
