{"bookId": "kabala-a338c00ec4d2", "part": "1", "torah": "22", "title": "ספר מגיד מישרים — קטע 22", "hebrewTitle": "קטע 22", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/22/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a338c00ec4d2/1/22/", "segments": [{"index": 1, "he": "פלגא לעילא מפטירא תתאי דרמיזא למלכות, ופלגא לתתא דרמיזא נמי למלכות, ובתר הכי \nמגיד לאשתעא שבחא דכ\"י בפלגות לילייא קמא לתקפא יתה ולתקוני יתה ולאמשכי עלה ברכאן \nעילאין בעובדין ומלולין דילן כי היכי דפלגות לילייא בתרא תיתקף בנימוסאה כדאתתקפת \nבזמן יציאת מצרים, ובתר הכי רחצה זימנא תניינא משום דבעינן לאעלא השתא בקדושתא \nיתיר, ברזא וטהרו וקדשו בקדמיתא טהרה ובתר הכי קדושה יתיר ברזא דקדושה ותוספות \nקדושה, מוציא מצה על פטירא עילאה ועל פטירא אמצעיתא כחדא דרמיזי לת\"ת ויסוד דאינון \nאזלין תדיר כחדא ולא מתפרשין ברזא דוא\"ו ומשך הוא\"ו, ובתר הכי מרור למטביל ליה \nבחרוסת למרמז דת\"ת דרמיז בגוון ירוק, הוי בגלותא עם ישראל דלהכי רמיזי מרירותא \nדמרור ואף אשקעותיה בחרוסת ובתר הכי כורך מצה תתאה דרמיזא לכ\"י עם מרור דרמיז לת\"ת \nומטבילין להו בחרוסת למירמז דת\"ח הוה עם כ\"י בגלותא ולהכי לא מתאכיל ליה בהסבה דהא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "איהו רמיז ליה בגלותא ואיך ייכיל ליה בחירו, ובתר הכי שלחן ערוך דהא כיון דעבדינן \nכל הני עובדין הא שלחן ערוך קמן לאסקא לן כל מיני עינוגין וכיסופין דעלמין, ובתר \nהכי צפון דרמיז ליסוד דרמיז לחכמה עילא' דאיהי צפונה וטמירא, ואוף איהו מקיף לכ\"י \nמכל סטרא באורח טמירו, ובתר הכי ברך והלל לאמשכ' ברכאן לכ\"י ולמיהב לה שבחא ותוקפא \nובהכי נרצה יעלו על רצון מזבחי, ובזמן שבהמ\"ק קיים הוו עבדי פסח' לרמוזי להני מילין \nגופייהו, ומש\"ה הפסח אינו נאכל אלא בלילה למיהב תוקפי לכ\"י דאיקרי לילה, ואינו נאכל \nאלא עד חצות למיהב לה תוקפא בפלגות לילייא קמא כי היכי דתעביד נימוסהא בפלגות לילא \nבתראה ועוד נאכל בלילה משום דהוה דחלא דמצראי, ומש\"ה בעינן דבעידן שולטנתא דסטרין \nאוחרנין דאיהו בפלגות לילייא קמא דייכלון יתיה דבהכי מתבר תוקפיה. ואינו נאכל כו' \n(חסר) ואינו נאכל אלא צלי (חסר) ובחולא דמועדא כתוב הני מילין, ומאי דאוליפתך עוד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דבחול המועד שפיר דמי למיכתב מילין, ולאפוקי מאן דאסר משום דלא הוי דבר האבוד \nדאיבעי ליה למהדר כמה זימנין, דליתא אלא דבר האבוד הוא דלא מצי אינש למיטרח כולי \nהאי, ואזדהר לך מלמשתי חמרא אפילו בשבתות וימים טובים כי אם מעט מזער כי היכי דתיהך \nקמאי בקשיטותא ולא תסטי לימינא ולמשמאלא מפולחני, וליבך יהא קינא ומשכנא לאורייתא, \nתדיר לא יפסוק אפי' רגעא חדא ולמוד הני קונדריסייא תרין זמנין בירחא וברייתא דרבי \nפנחס בן יאיר ומרגניתא דבי רב תרין זימנין בשבוע והאי קיצורא דחובת הלבבות חד זימנא \nבירחא בכל יום פורתא ואתה שלום: \nאור לשבת עשרה לניסן, הלא קב\"ה וכל בני מתיבתא דרקיעא תבעין בשלמא דילך ושדרוני \nלאולפא לך מילין חדתין בעניינא דפסח מצרים, מ\"ט מקחו בעשור, ואמאי טעון אגודת אזוב, \nומאי טעם שחיטת פסח בין הערבים: \nוהלא לך למינדע דבגלותא דמצרים הוו מקטרין ליה בכמה קטורין דרברבי דסיטרא אחרא דלא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "יכלין למיסק לון לעלמין ואלמלא דאתגלייא אמא עילאה דהיא בינה עליהון לא הוו יכלין \nלמיפק מתמן לעלמין וכדכתיב בזוהרא קדישא דמש\"ה כתיב באורייתא חמשין פעמים אשר \nהוצאתיך מארץ מצרים וכגוונא דהוו גופייהו לההוא שעבודא הכי נמי הוו משועבדים נפשתא \nבגו מסאבותא דסטרא אחרא, וכד בעי קב\"ה לדכאה יתהון מההוא מסאבותא יהב להון מצות \nהחדש לאיתקדשא בסיהרא קדישא דהיא שירותא דקודשא מתתא לעילא, ובתר הכי מנו שמונה \nיומין לאסתלקא מדרגא לדרגא עד דמטו ליומא עשיראה דאיהי רמז לכתרא עילאה דאיהו סיומא \nדקדושה הא אינון אשתלימו בקדושא עילאה, ועוד דכיון דאיתגלי עלייהו כתרא עילאה בזוהר \nלבנוניתא ברזא דיומא עשיראה מאן יכיל למיקם קמיה, ולהכי הוה בהון לנגדא אימרא דהוה \nדחלא דמצראי ולקשרא יתיה ולא הוה תוקפא דמצרים לשיזבא יתיה מידיהון ולקשרא יתיה, \nוהוו כפתין יתיה בכרעי המיטה הא מיטה רמיזא בכ\"י לאוריי דעד השתא הוה ממנא דמצראי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מהדר סחרנהא דכ\"י לאטלא בה זוהמא, השתא איהו כפית תחות כרעתא והוה כפית תמן ד' \nיומין לקבל ד' קליפות דכתיב בזוהרא קדישא, וביומא דארבעה עשר דסיהרא איהו בתוקפא \nהוו נכסין יתיה בין הערבים דאיהי שירותא דדינא, וכי תימא א\"כ ביום חמשה עשר איבעי \nלמינכס יתיה דהוה סיהרא בתוקפא יתיר מיום י\"ד, הא אוליפתך דיום י\"ד מעלי מיום ט\"ו \nבגין דיום י\"ד איהי עולה ואינה יורדת, וביום ט\"ו אע\"ג דהיא עולה יתיר מ\"מ מזמנא היא \nלירד ודא רזא דוד ושלמה כדלעיל, וכי תימא אמאי בין הערבים הוה ליה למנכסיה בלילייא \nדהוא תוקפא דדינא, איכא למימר דלא איבעי לן למיתבר דינא בזמן תוקפיה (נ\"ל ברזא דלא \nתחסום שור בדישו) ובגין דהוו ישראל מטונפין מהאי גיעולא דע\"ז איבעי להון אזובא \nלדכאה להון ברזא דפרה אדומה דבעיא אזובא וברזא דמצורע דאיהו נמי בעי אזובא לדכאה \nיתיה, ואל תתמה איך אזובא מיזהר מסאב' דעל דא כתיב כל הנקרא בשמי וכדכתיב בזוהרא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "קדישא, ומהכא תשתמודע רזא דפרה אדומה דאיהי רמיזא ליצרא בישא, ומש\"ה שתי שערות \nשחורות פוסלות בה דא\"כ לא הוה סמיקתא כדקא יאות כדי לרמוזי להכי ומש\"ה בעי שני \nתולעת לרמוזי על אדמימותא דיצרא בישא ובגין דא נמי בעי עץ ארז דאיהו גבוה דהכי הוא \nמתגאה יצרא בישא ובעי לחברא בהדייהו אזוב דאיהו מכיך מכל עשבייא למרמז דההוא דחטא \nביצה\"ר ובתוקפיה מיבעי ליה למככא גרמא כאזובא, ותו דאזובא הוא מיחד לאעברא רוח \nמסאבא כדכתיב בזוהרא קדישא, ומהכא תשתמודע רזא דטהרת מצורע דבעי דמא דצפירתא ועץ \nארז ושני תולעת ואזוב בגין דעל גסות הרוח נגעים באים ועל עריות דעל שש הנה שנא ה' \nהם באים ומשום הכי בעא לתבירא תוקפא דיצר הרע כד אתסי, ומתבר תוקפיה דיצה\"ר בהנך \nמילין כדאמרן, וכ\"ת אמאי הכא פרה והתם עופות, ועוד דהכא חדא פרה, והתם שני צפרים, \nועוד דהכא היא מיתוקדא והתם לא מתוקדי אלא חדא נכיס לה ואידך משדר לה חיה, איכא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "למימר דמשום דמסאבותא דמיתא איהו תקיף טובא ומשום הכי מאן דנגע ביה חמיר ממסואבותיה \nטובא ויצרא בישא מתתקיף ביה טובא ומשום הכי בעינן לאתויי תורתא סימוקתא ולאוקדא לה \nלמירמז דאיבעי ליה לאוקדא ולאעברא יצרא בישא מיניה והלואי דיכול לאישתזבא מיניה \nוז\"ס פרה מטמאת הטהורים למירמז דמאן דהוא טהור ואתי לאיעסוקי בהאי יצרא בישא רוחא \nמסאבא מיתדבק ביה ומסתאב ומאן דאיהו טמא מיצרא בישא דא גבר עליה ומדין עליה מהאי \nפרה דאיהי יצרא בישא בתר דאיתוקדא מתדכי דהא איהו מתעורר למחזי דתוקפא דיצרא בישא \nוכיסופין דיליה לאו כלום נינהו דהא עתידין לאעברא מעלמא ולא יהא לבר נש חפץ בהון כד \nיימות כגוונא דהאי פרה ושני תולעת לא אשתאר בהון סימוקא כלל בתר דאיתוקדו, אבל \nמצורע דלא תקיף ביה סואבו כלל כמו מיתה לא בעי לאוקדא למאי דרמיז ליצה\"ר דלא בעינן \nליה לאעברא ליה מעלמא לגמרי אלא בעינן לאישתמשא מיניה זעיר לקיום הגוף ומשום הכי \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מייתי שני ציפורים לרמוזי על נפשא ורוחא (וגרים) [ונכיס] לחדא מנייהו למרמז דנפשא \nדאיהי מתאוה תדיר להנאין וכיסופין דעלמא מיבעי למינכיס יתיה ודלא לאיתהנאה מיניה \nובגין דמכל מקום צריך יצר הרע לקיומא דעלמא הוה מטבל ציפרא חייתא בדמא דהאי צפירתא \nנכיסתא, דציפרא חייתא רמיז לרוח וקא רמיז דלא ליבעי לאשתמושי מהנאין וכסופין דנפשא, \nואוף לא ירחיק יתהון לגמרי דלעולם שמאל דוחה וימין מקרבת אלא דישתמש ויתהנה מיצר \nהרע מאי דצייך לקיומא דעלמא ולא יתיר דהכי הוא טיבולא מילתא זעיר והוא משדר ציפרא \n(נראה לי שזהו שאמר הכתוב אשריך ארץ שמלכך בן חורין) חייתא על אפי חקלא למירמז דרוח \nיפטריניה ויהא בן חורין ויעביד מאי דבעי דוודאי אי ישבוק בר נש לרוח למאי דבעי הא \nודאי איהו יהך תדיר בפולחנא דקודשא בריך הוא ולהכי משדרין לה על אפי חקלא למרמז דלא \nישעבד עוד רוחא לנפשא למהך בחשוכא עלמא אלא תדיר יהא רוחיה בר חורין למעבד רעותיה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "דהוא למיפלח לקודשא בריך הוא והוי טעין מים חיים לרמוזי דבעי לאהדרא נפשיה למקורא \nדאתגזרית מתמן ולא למהך בתר הנאין וכיסופין דיליה בד עד השתא ומהאי טעמא גופיה בעי \nבאפר פרה מים חיים, וכן בזב זכר בעי מים חיים בגין דזיבה דזכר אתי מתקיפו דהרהורא \nדלבא ולהכי רמזינן ליה דבעי למיהדר נפשי' למקורא דיליה דהוא מתחת כסא הכבוד ולא יהך \nבתר הנאין וכסופא דגופא, ודא רזא דלא תשכח מאן דבעי מים חיים אלא הני תלת, מילין \nאילין תדרוש יומא דין ותשרי פסוקא דהיום הזה יום בשורה הוא כדקא חשבת, ועליה תימא \nראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן, ופירושא דמילתא דאורחא דעלמא כד אתא מלכא \nלמיהדר לביתיה אתו כמה מבשרין לבשרא, ומבשרא קדמאי קאמר הא עשרה יומין הוא מרחיק \nמהכא, ומבשרא תניינא קאמר חמשה, ותליתא אמר ד', וכן עד דבתראה, הא הוא סמוך לקרתא, \nקאמר נביאה דבגאולת ישראל לא יהא בכי האי גוונא, אלא תהא כהרף עין, ומבשרא קדמאה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דייתא הנה הנם שבטייא דאתו והא אינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא וכל כך בפתע \nפתאום יהא כנישו דילהון דאף על גב דאינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא עד דהוא \nמבשר דייתי לבשרא בהיכלא דמלכא דאיהו ציון, בתר דייפיק מלבשרא לציון ייתי ויבשר \nבירושלים ויהי להון בשורה ומילתא חדתא דלא ארגישו בה עד השתא וז\"ש ולירושלים מבשר \nאתן: \nעוד אמר ליה דכסא דקידושא וברכתא רמיז לשם ההוי\"ה דהא כסא גופיה עגיל ולא מרובע \nודמי ליו\"ד דאיהי כמו עגולה, והכוס גופיה בתמונתו דמי לה\"א דאיהו פתיחא ואוף הכי \nכסא איהו פתיח ואדם דנקט כסא בידיה רמיז לוא\"ו ופתורא גופיה רמיז לה\"א בתראה הא כל \nשמא דהוי\"ה כליל ורמיז בכסא דקידושא וברכתא: \nענין השחיטה אור ליום שני דפסח, ה' עמך בכל אשר אתה עושה, וכל אשר אתה עושה ה' \nמצליח ויצליח: \nהלא ברזא דהגרמה דהוית בה קושטא דמילתא איהו כדקאמרת דאינון שחוסים לבנים פנימיים \nזעירין אינון חיטי דאמור רבנן ולאפוקי מישעיה מיטרני ואוף רש\"י ז\"ל דסבר כוותיה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דהוו מבחוץ לא כיוונו לקושטא דמילתא, והשתא תיקום על ברירו וקושטא דרזא דמילתא, \nומהכא תידע מאי טעמא אבר מן החי אסור ולא יכלין למיכל מבשרא עד דיתנכס ויחתכון \nסימנוי: \nהלא לך למינדע רזא דתרין סימנין אינון רזא דיצר טוב ויצר הרע דושט איהו רזא דיצר \nהרע ובגין כך איהו גמיד ופשיט דאי יהיב ביה איניש מזונא זעיר הא איהו מחזי דמסתים \nביה וסגי ליה בהכי, ואי בעי בר נש למיהב ביה טובא טובא איהו מפשיט ומקבל ולא שבע \nלעלמין, והכי הוא יצרא בישא דכד איניש צחי בזעיר משתייא דישתה סגי ליה, ואי שתי \nטובא מיהדר וצחי ובעי למיהדר ולמשתי ולא שבע לעלמין, וקנה איהו ברזא דעולם הבא ביה \nמשבחין לקודשא בריך הוא וביה נפיק קלא דאינון דעסקין באורייתא וכמא דעולם הבא אין \nבו לא אכילה ולא שתייה אלא איהו מתהני ושאיב מלחותא דעבר בושט ובגין דא קנה אית בהו \nעזקאן דא לעילא מן דא למירמז לדרגין עילאין דאינון דא לעילא מן דא ולעילא מכולהו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "טבעת הגדולה דמקפת לקנה ואיהי רמז לבינה דאיהי לעילא מכל דרגין ואיהו קו ירוק המקיף \nאת כל העולם ובגין דבבעל חי חולקיהון דשאר סטרין איהו דמא משום הכי בעי לאפקא ליה \nמבשרא דבעינן למיכל כי היכא דלא ליהוי ליה חולקא להאי סטרא בבשרא דאכלינן ודא איהו \nרזא דכד איניש שכיב מרע מקיזין ליה או משלשלין ליה לאפוקי האי דמא או ההיא ליחה \nדאיתקף ביה ההוא סטרא והכי נמי בעינן לאפקא האי דמא דההיא סיטרא אחיד ביה כי היכי \nדלא ליהוי לההוא סטרא תפיסותא בבישרא דאכלינן, ואי תימא מאי שנא דדמא דבעירא שדינן \nליה על אפי ארעא ודמא דחיה ועופא בעינן לכסאה ליה, איכא למימר דהאי תלי בנפש רוח \nונשמה דהא בעירא הוה רמז לנפש דאיהו גסה מכולהו ואית לההוא סיטרא בה תפיסותא טובא \nומשום הכי שדינן לדמא דילה על אפי ארעא דההוא סיטרא מתהני בההוא דמא דאיהו חולקיה \nמתהני באפקותיה מבעל חי ואוף בתר הכי מתטניף ומתלכלך בההוא דמא ומתגלגל בה והכי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "איתחזי בדמא דבעירא דאיהו דמי לנפשא דאית ליה תפיסותא טובא ביה ובעינן למיהב ליה כל \nחולקיה כי היכי דיסתלק מקדושא דילן, אבל חיה ועוף אינון רמיזין לרוח דלית לההוא \nסיטרא כל כך תפיסותא ביה ולהכי באפקותא דדמא דאיהו חולקא דההוא סיטרא סגי אבל לא \nשבקינן ליה מגולה על אפי ארעא דלא יתלכלך ביה ההוא סיטרא דהא לאו דליה הוא ולהכי לא \nאיבעי לן למשבק לההוא סיטרא לאחדא במאי דלאו איהו חולקיה דאם כן הוו מתתקף סואבותא \nבעלמא טובא, ומהכי תשתמודע חומרא דשפיכת דמים דאיהו שוה לע\"ז לענין יהרג ואל יעבור \nדכיון דאדם רמיז לנשמה ולית בנשמתא תפיסותא להאי סטרא כלל ומאן דאפיק דמא דאינשא \nיהיב לההוא סיטרא מאי דלאו איהו דיליה ובכך מתתקיף סואבותא בעלמא כמא דמתתקיף בע\"ז. \nובגין דבני נשא חטאין אינון אית לההוא סיטרא תפיסותא בהו ואית מנהון דמתקטלין בחרבא \nועוד אית ליה קצת תפיסותא בכולהו אינשי בדמא דהקזה כדאמרן לעיל דההוא דמא איהו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "חולקא דהאי סיטרא, ועוד טעמא אחרינא איכא דחומרא דש\"ד משום דההוא דקטיל נסיב חולקיה \nדמלאך המות וכדכתיב בזוהרא קדישא: \nומהכא שמעינן שפיר דאפקות דמא בשחיטה מהני תרי סימנין דאינון רמיזין לעה\"ב ועה\"ז \nלאפקא מנייהו חולקא דההוא סיטרא ובעינן לאפקא ליה מגו אינון דרגין קדישין דאנן \nמדבקינן. ולהכי בכולהו טבעות דאינון דרגין דספירין שחיטתו כשרה, ואוף בטבעת הגדולה \nדהא אית לן תפיסותא וידיעה קצת בה אבל לעילא מינה לית לן תפיסותא וידיעה ולהכי \nשחיטתו פסולה דלא אתקיף חולקא דההוא סיטרא אוחרא מסיטרא דאנן תפסינן וידעינן, \nומסקנא דהלכתא לאו הכי אלא משפוי כובע ולמטה כשירה דהא שיפוי כובע איהו יו\"ד בצורת \nיו\"ד ואיהו רמז לתלת עילאי ברזא דקוצו של יו\"ד וסופיה ואמצעותא, והא חכמה תפיסה \nבכתר ודמיא לה ואוף הכי בבינה ורמיז לה אישתכח דכיון דאית לן תפיסותא וידיעה בבינה \nעל ידהא אית לן תפיסה וידיעה בפלגו דחכמה ולהכי כד שחיט בפלגא קדמאה דשיפוי כובע \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כשרה, דהא שחיט באתר דאית לן תפיסה וידיעה, וכד שחיט בפלגו עילאה פסולה דהא תמן לית \nלן תפיסא וכד שחיט בחודו של כובע אכשר ר\"ל משום דכיון דבמצעא הוה אית לן תמן \nתפיסותא קצת תמן, ולית הלכתא הכי אלא כיון דאית בההוא מצעא קצת ולית ביה תפיסותא \nפסולה והיינו רזא דחיטי דאע\"ג דכתר לא מתפיס כלל מ\"מ כיון דחכמה פלגא דמיא לכתר \nכיון דאית לן תפיסותא בפלגא קדמאה דילה הוי כאילו אית לן קצת תפיסותא בכתר והני תרי \nחיטי רמיזי לכתר חכמה דהא אינון לבנים כגוונא דקרינן לחכמה וכתר והא אינון זעירין \nכגוונא דחכמה וכתר דלא ידעינן מנייהו אלא זעיר ואוף אינון חיטין לא משתמודעין אלא \nבדוחקא כגוונא דחכמה וכתר לא משתמודע מנייהו אלא בדוחקא ומש\"ה אישייר בחיטי משמע \nדשיירי חולקא בחולקא דחכמה וכתר דלא יכיל למיתפס בהון כלל שחיטתו כשרה ואי לא פסולה \nדהא אפיק דמא מאתר דלית בה תפיסה כלל ואנן בעינן דיפוק דמא מאתר דאית ביה קצת תפיסה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "כדאמרן לעיל: \n(חסר) אור ליום ז' של פסח, ה' עמך גבור חיל תנאה דילי דאת מתדבק במתנייתא דילי תדיר \nוהשתא שריתא בסדרא שתיתאה ובכן תתדבק לגמרי במתנייתא די לי הלא לילא דנא רבא וחסינא \nהיא דבה אתעבידו ניסין לישראל לבזעא להון ימא ברזא דע\"ב גשרים דחסד ברזא דויסע ויבא \nויט: \nוהלא ידעת דקשיא לך מאי ניהו הני גשרין ותו אמאי ע\"ב ולא ע' ברזא שבעים שרים, הלא \nלך למינדע דע\"ב אינון ברזא דעמוד הענן דאזיל קדמיהון, ואוף ז' ענני כבוד דסחרין לון \nלישראל בהאי רזא הוו דשבעה זימנין עשר סלקין לשבעים והא ענן עי\"ן הוא שבעים ותרין \nנוני\"ן חדא כפופה וחדא פשוטה הא אינון ע\"ב, וכד מתהפכת לתיבה הוא נו\"ן פשוטה ונו\"ן \nכפופה ועי\"ן דאיהו חסד ולעולם בין ישר בין הפוך נו\"ן כפופה סמיכה לאת עי\"ן ברזא דבת \nהיתה לו לאברהם ובכל שמה ולהכי צריכה להיות סמוכה לה והא ידיע דנו\"ן כפופה רמיזא \nלמלכות וע' רמיזא לחסד ורזא דגשרין הלא הוא דאע\"ג דחסד רחמי איהו מ\"מ דינא כליל ביה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "כמה דאוליפתך דכולהו ספירין כלילין דא בדא, דהא גבורה אע\"ג דדינא איהו כד זכו בני \nנשא מינה נחית להו טבוון סגיאין ברזא די\"ש עולמות דגניזין בה, וברזא דמצפון זהב \nיאתה והכי נמי חסד אע\"ג דרחמי איהו כד לא זכו בני נשי מיניה נחית לון דינין וז\"ס \nשהרשעים מהפכים מדת רחמים למידת דין והצדיקים מהפכים מידת דין למידת רחמים, ואי לאו \nהנך דינין דכלילין בחסד לא הוי עלמא יכיל לאתקיימא בעידן שולטנותא דחסד, דאע\"ג דהוו \nבני נשא גזלין וחמסין וקטלין דא לדא לא הוה נחית עליהון דינא אבל מכיון דכלילין ביה \nדינין למיעבד דינא מתקיים עלמא ולהנך דינין דכלילין בה קרינן גשרים דכמא דלא יכיל \nבר נש למעבר במיא אלא ע\"י גשרא דאיהו מאעא ואבנא דאינון מלא קשיא, הכי נמי לא \nהווינן יכלין לאתקיימא במיא דחסד אי לאו דינין דאית ביה דאינון מילתא תקיפא דומיא \nדגשרא, והא יומא דין שולטנותא דחסד הוה, דהא יומא קדמאה שולטנותא הוה מלכות ומש\"ה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "עבדא נימוסהא ואיתחזייא דינהא בההוא לילייא וכל יום הוה רמיז לספירה חדא מלמטה \nלמעלה הלכך כד מטא יומא שביעאה הוה שולטנותא דחסד והיינו דכתיב ימינך ה' נאדרי בכח, \n", "en": ""}]}
