{"bookId": "kabala-a338c00ec4d2", "part": "1", "torah": "27", "title": "ספר מגיד מישרים — קטע 27", "hebrewTitle": "קטע 27", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/27/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a338c00ec4d2/1/27/", "segments": [{"index": 1, "he": "וגם זכרתיך להיות נשרף על קדושת שמי כדי שיתכפרו עוונותיך ותתעל' כאשר הודעתיך \nועכשיו פנית לבך מד\"ת וגם פנית אל האלילים והלכת אחרי הבעלים כי נכנסת אתמול בבית \nהקדשי' שלהם וכבר הודעתיך כי ז' ענני כבוד מלוים אותך וכלם נפרדו ממך כשנכנסת שמה \nוהיו רוצים להסתלק ממך לגמרי לולי כי בני מתיבתא דרקיע' התפללו לפני הב\"ה שלא \nיסתלקו ממך ועי\"כ המתינו לך עד צאתך ובאך משם וחזרו ללותך כבתחלה וצאתך והתרגזך אלי \nידעתי ולא עוד אלא שהזכירו דבר נבלות הפה ולא יכולת להתעכב מלהרהר וגם אח\"כ ראית \nערוה ולא יכולת להתעכב מלהרהר וע\"כ נתאו' אליך רעה ונגע קרב באהליך וראית קרי בזו \nהלילה כי דבקו בך הרעה והנגע שהם בעלי הקריים אחר שהיו רחוקים ממך כי זה כמה זמן \nשלא ראית קרי דבקו בך בסבת הדברים הנזכ' כי זש\"ה אם תלכו עמי קרי וגו' כלומר שצריך \nהאדם להיות לבו ממולא תמיד בתורה וביראת ה' בזריזו' גדול עד שכשיפגעהו היצה\"ר ויבא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לפניו דבר ערוה לא יבא להרהור וזה פירוש מ\"ש ר' פנחס בן יאיר זריזות מביאה לידי \nנקיות זהירות מביאה לידי טהרה וז\"ש ונשמרת מכל דבר רע שלא תהרהר וגו'. שתהיה נשמר \nקודם שתראה הערוה לפניך וז\"ש אם תלכו עמי קרי כלומר אם לא תהיו בזריזות עד שכשיקרה \nערוה לפניכ' תוכלו להשתמר מלהרהר והלכתי עמכם בחמת קרי שמאות' החמ' ימשך שידבקו בכם \nכחות רעות ותראו קרי בלילה ולהכי תרגם אונקלוס בקשיו כלומר שהוא מתקשה ע\"י הערוה \nאשר הוקרה לפניו ולכן הזהר מאד ושמור נפשך ותהי' זריז וזהיר מאד כי בקרי שראית כבר \nנטלו חלקם והלכו להם וכאשר שמשת עם זוגתך כבר נדבק' בצד הקדוש' ונפרש' מהם לכן הזהר \nמכאן ואילך ותמיד תהגה בלבך תורתי ותהיה יראת ה' כ\"כ דבקה בך עד שאם יקרה שתראה או \nתשמע דבר ערוה לא יעשה בך רושם כלל ולא תכנס עוד בבית הבעלים ותחזור לקדושתך והנני \nמבאר לך כל הפ' הב' באורחא דרזא כמו שהבטחתיך ר' אומר איזוהי דרך וכו' דרך איהי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מלכו' דעלה אתמר את הדרך ילכו בה דאיהי דרך ושער לעלות לספירות עלאין ואע\"ג דאית \nאורחין חורנין מ\"מ האי דרך איהי ישרה וה\"פ דעי איזוהי דרך לעלו' ומהדר אות' שהיא \nישרה היא שיבור לו על ידה אתדבק עם האדם שהוא ת\"ת והיינו דקאמר כל שהיא תפארת \nלעושיה כל איהו יסוד הוא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם שהיא הדרת פנים זקן ולא \nאשתכח זקן אלא במאן דאית ליה יסוד כלומר דלאו איהו סריס והוי זהיר במצוה קלה דהיינו \nכ\"י דלא תשבוק יתא ותנסב ספירות עלאין כמא דאת זהיר בחמורה דלא למשבק ספי' עלאין \nולמנקט כ\"י בלחוד שאין אתה יודע מתן שכרן וכו' דלא הוה אלא בחבורא דכ\"י עם ספירו' \nעלאין דבההי' שעת' אנפין נהירין ומתברכין כל עלמין. הסתכל בשלשה דברים וכו' עין \nרואה רמז לכתר שהוא עליון ורואה. אזן שומעת חכמה וכל מעשיך וכו' בינה שממנה מעשה \nהעולם העליון וכנגד ג' אלה ת\"ת יסוד מלכות יפה ת\"ת עם דרך ארץ שהם ספירות עליונות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עם דרך ארץ כ\"י שבחבורם מתברכים העולמות. וכל תורה ספי' עליונות שאין מחבר עמה \nמלאכ' שהיא כ\"י שמלאכ' העולם על ידה סופה בטלה כלו' הרי היא גורמת רעה גדולה שכ\"י \nשהיא סוף המדרגות היא בטלה מלהשפיע ברכות בעולם בסיבת הקיצוץ וגורר עון שהכחות \nהחיצוני' הנקראות עון נגררות אחריה לידבק בה ונמצא מכניס טמאים במקדש כי ז\"ש מים \nראשונים מצוה אחרונים חוב' אמצעיי' רשות כי המים הראשונים רמז למים עליונים שאין שם \nשטן ופגע רע אלא הכל טהור וקדוש ולכן נקראים מצוה ואחרונים הם חובה רמז לכ\"י שצריך \nלדחות ממנה כחות חיצוניות הנקראות חובה ואמצעיי' רשות יתבאר אצל ואל תתודע לרשות \nוכל העמלי' עם הצבור צבור הם הספירות הכלולות בכ\"י יהיו עמלים וכו' כלו' תהיה \nכוונת' לחברם עם הספי' העליונות שזכות אבותם הם ספי' עליונות שהם אבות לספי' כ\"י \nמסייעת' וצדקתם עומדת לעד ואתם העמלים לש\"ש מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם הספי' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בסוד נעשה שותף להב\"ה במעשה בראשית ובסוד מעל' אני כאילו עשאוני. הוו זהירין ברשו' \nדהיינו ת\"ת דהוא רזא דמים אמצעיים הזהרו שלא תחליפהו בסטרא אוחרא דגם את זה לעמת זה \nעשה וכו' דאע\"ג דתחזי דאינון מנהרי לך אנפין ושפעין לך טובי לא תבטח בכך שאין \nמקרבי' לאדם וכו' הלל אומר אל תפרוש שהם ספי' דכ\"י ויעלה על דעתיך למנסב ספי' עלאין \nבלחוד ואל תדין את חבירך שהיא כ\"י שנקרא ריעך וריע אביך כי הוא ריעך משום דשרי עמך \nונקרא ריע אביך דאביך היינו ספירות וכ\"י איהי סרסורא ביניהון ובינך והא מזהר דלא \nתשפע דינא בחברך דאיהי כ\"י עד שתגיע למקומו כלומר אלא כד תחבר יתה בכלהו ספירות \nעלאין ותייחד יתה מתתא לעילא ותמטי לאתרא דאיהי גבורה דמתמן ינקא לא תייחד יתה עמה \nבלא יחודא דשאר ספירות דתגרו' דינין קשיין בעלמא ואל תאמר שא\"א וכו' כלומר לא תימא \nדלית את יכיל לאדבקא בהני רזא עלאין שסופו להשמע כלומר דסופא דדרגין דאיהי כ\"י תוכל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לאדבקא ותמן תשתמודע דרגין דספי' עלאין ואל תאמר וכו' כלו' לא תסיב ספי' עלאין \nבלחוד או כ\"י בלחוד ותימ' בתר הכי כשאפנה אשנה כלומר אתפיס שניהם יחד שמא לא תפנה \nונמצא שקצצת בנטיעות. אף הוא וכו' כלומר ראה איש א' שטעה כמו שהי' מזהיר רבי עקיבא \nאל תאמרו מים מים והאיש הזה נבוך היה ולפיכך אמר ליה על דאטפת לפי שהכשלת רבים \nכדמוכח ובכן ואתה שלום: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "פרשת במדבר \nפרשת במדבר סיני אור ליום שבת כ\"ז לאייר ה' עמך וכו' והא איכ' למיד' בפרשתא קדישא \nדא אמאי מעיקרא הות כהונה לראובן ולבתר הכי איתיהיבת לכל בוכרייא דישראל ובתר \nאתיהיבת לשבט לוי. ותו קשה אי ראובן חב בנוהי אמאי אפסולו. אבל רזא דמלתא דבעא קב\"ה \nדכהנא יתחלש תוקפא דדינא ומשום הכי אצטריך לאתגלגלא ג' זמני עד דאתחלש תוקפ' דדינ' \nוהכ' רזא דגילגולא דצדיקייא אצטריך לאתגלגל' לאחלש' תוקפ' דדינ' ובזמנ' תלתא' הא \nאתבס' דינ' דביה דברישא אתייחד ראובן דאיהו בוכרא דיעקב דאיהו רמיז בחכמ' דאיהו \nבכור לדין ובת' הכי אתהדרו בוכרי' דישראל דאיהו רמיז בחכמ' תתאה דאיהי כנסת ישראל \nובכלל' דידה הוא בוכריא דישראל ומשו' דכנסת ישראל אית בה דינ' מסטרא דגבור' אתברירו \nכהניא דאינון מסטרא דחסד. ואוף דליואי אינון מסטר' דדינא הא אתבסם דינא דאתגלגל תלת \nזמני ובאתחברותא דכהן איש חסד. וכן רמיז האי מילתא בראובן דאיהו רמיז בחכמה עלאה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לאחזי עלמא לאתנהגא על ידה וכדי לבסמא דינא אצטריך לאתגלגלא בשבט לוי כדאמרן הא הכא \nרזא יקירא ואזדהר למכתב יתיה ובכן ואתה שלום וכו': \nביום ה' כ\"ז לאייר ה' עמך וכו' רק כי תדב' בי וכו' והא איכא למידק בפרשת' קדיש' מאי \nטעמא פקיד קב\"ה לממני ית ישראל דהא מניינא גרים למותא ותו דאין הברכה מצויה בדבר \nהמנוי והמדוד וכו' אבל רזא דמילתא דכד סליק ברעותי' דקב\"ה למברי עלמא לא הוה אפשר \nלאשגחא ביה מגו רוממותיה ומ\"ה אצטריך להאציל ספירן בשלהבת הקשורה בגחלת דספירן \nמלשון מספר וכיון דאית בהו מספר וחושבן אית בהו תפיסה לאנהגא עלמא ומשום הכי כד בעא \nקב\"ה לאשראה שכינתיה בישראל מנא יתהון לאמשכא עליהון תוקפא וחילא עילאה לאנהגא \nולדברא יתהון דאית מנין ומנין דדבר המנוי והמדוד הוי בסטרא אחרא ומשו' הכי לא שריא \nביה ברכתא: \nואית מנין מסטרא דקדושה על פום ארחא דאמרן והא סמאל ונחש ויצה\"ר רדפין אבתרך ואליך \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "תשוקתם ואתה תמשול בהם ובכן ואתה שלום וכו': \nאור ליום שבת כ\"ט לאייר ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי וכו' והא איכא למידק בענין פדיון \nבוכריא בליואי מאי טעמא אצטריכו לאיתפרקא הא אי חבו בוכריא בעגלא ואיפסילו מעבודה \nובחר קודשא בריך הוא בליואי אמאי אצטריכו לאתפרקא ותו דהא אמור רבנן דלא חבו ישראל \nבעגלא אלא ערב רב: \nותו דהא פורקנא דההוא בוכריא היכי תיקון לפורקנא דבוכריא דדריא דעתידין למיתי לעלמא \nדכיון דפורקנא דהנהו הוה לליואי ותו דמעיקרא אמאי בחר בוכרייא למיפלח קמיה: \nותו דכיון דבוכרייא אתבחירו לפולחנא כד אתרעי דאתפרקו הכי נמי הוה חזי דיתפרקון \nכהניא ולא בליואי. ותו מאי שנא דבההוא זימנא אתפרקו בוכרייא בליואי ובתר הכי פורקנא \nדבוכריא לכהניא. אבל רזא דמילתא דמעיקרא בחר קודש' בריך הוא בבוכריי' לפולחנ' משום \nדאינון מסטרא דחכמה דהיא רחמים גדולים וכד אתא חובא דעגלא ותקף מסאבותא בעלמא ולא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אתחזיא עלמא דישתמש ברחמים גדולים ואתבחור כהניא וליואי ומשום דליואי אתו מסטרא \nדדינא אצטריכו דליתו בפורקנא דבוכרייא כי היכי דלשתכח דאתו מכח רחמים גדולי' ובהכי \nיתבסם דינא. והרע\"ג דעדיפי אינון רמז דמאתיים רמיזי לכוללות עשר ספירות דכל אחד \nכלולה מעשר הא מאה וכל חד כלולה מרחמי ודינא הא אינון מאתים ושבעי' רמיזי לז' \nספירות הבנין דכל חד כלילא מעשר והשלשה לתלת עלאי ובעא קב\"ה דיפרקון גרמייהו בחמש \nשקלי כסף ויתנון יתהון לליואי משום דכסף איהו רחמי וכיון דיתנון ההוא פורקנא לליואי \nהא ממשכי עלייהו רחמי וחסדא כי היכי דיתבסם דינא וכיון דליואי דההוא דרא אתמשכו מכח \nבוכרייא דאתו מכח חכמה דאיהי רחמים גדולים ואתבסם דינא דידהו מתמן ואילך הוי דינא \nבליואי אתבסם לכל דרייא דאתו ולא אצטריך תו למעבד תקונא. וכהניא לא אצטריכו לאתפרקא \nבבוכרייא דהא כיון דאינון מסטרא דחסד לא צריכי תקונא ופרקונא דבוכרייא דדרייא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דעתידין למיתי הוי לכהניא משום דאינון מסטרייהו דבוכרייא מסטרא דרחמים גדולים \nוכהניא מסטר' דחסד והא סמאל ונחש רדפין אבתרך ואליך תשוקתם ואתה תמשול בהם ותאבדם \nותכריתם ותוקידינון בקש דקריאת שמע ובהרהורא ומחשבה דילך תדיר בתורתי ויראתי ואתה \nשלום וכו': \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "פרשת שלח לך \nאור ליום שבת כ\"ג לסיון ה' עמך וגו' והנה בפרשתא דא איכא למידק אמאי איכתיב שלח לך \nאנשים דמחזי כתפקידתא דקב\"ה הוא ולא אתערותא דישראל ואילו במשנה תורה כתיב ותקרבון \nאלי כלכם וגו'. ותו אמאי הוה צריך לאללא ארעא כגוונא דסדר להו משה רבינו ע\"ה השמנה \nהיא אם רזה וגו' דמשמע דאי לא הות שמנה ולא טובה לא הוו סלקין לה. ותו דהוה מחזי \nדעייל משה רבינו ע\"ה טעותא בלבהון דלא להמנו לקב\"ה דאבטח להו אעלה אתכ' מעוני מצרים \nאל ארץ טובה וגו' ואיהו אמר להו השמנה היא אם רזה. ותו איכא למידק אמאי איענשו \nמאלליה דהא בשבחא דארץ ישראל אשתעו דאמרו וגם זבח חלב ודבש היא וגו' ומאי דאמרו עז \nהעם והערים בצורות וגו'. הא טפי מהכי אמר משה לישראל במשנ' תורה. וא\"ת משום ביש \nדאפיקו דהיינו מאי דאמור ארץ אוכלת יושביה היא קשה דאם כן מאי הוי דאמר כלב עלה \nנעלה וירשנו אותה הא מרגלים לא אכחשו האי ומחזי טענת כלב עם טענתייהו כעין טענו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "חיטים והודה לו בשעורים: \nאבל ברירו דמילתא כמא דאימא ובהכי יתייתיבון כמה ספיקי דאקשו המפרשים הלא לך למנדע \nדישראל משום דנסיאו כמה נסיוני קמיה דקב\"ה אתחייבו דלא למיעל בארעא אלא דבסגיאו' \nרחמוי וחסדוי אעיל בליבהון דיתבעון למשלח גוברין לאללא ית ארעא ואי הוו זכאן בההוא \nשליחותא כדקא יאות הוה מעייל להו לארעא בההו' זכו ובתר הכי הוה מתפרע מיניהו \nחובייהו קדמאי זעיר זעיר וכדי למרמז דקב\"ה איהו דעייל בליבייהו למתבע האי שאלתא \nמשום הכי לא כתב קרא הכא דקרבו אליו כולם כדכתב במשנה תורה ופקיד דישלח כל נשיא בהם \nכלו' כל רברבי חכימאי די בהון ויהושע יוכיח כי הוה רבא באוריית' ודוגמ' כן הוו כלהו \nומ\"ה לא פקיד דישלח נשיאים דחנוכת המזבח משום דחשש דילמא יתגאה ליביהון עליהון \nוימעלון בשלחותהון אמר להון משה דיחזון השמנה היא וגו' ומשום דידיע דודאי היא שמנה \nוטוב' ויש בה עץ ורמז רמיז לון דיספרון בשבחא כי היכי דיכספון ישראל למיעל לה וע\"י \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כך יזכון ואינון אתו ואמרו ודאי לא אדכר משה אלא מילי דידע דאיהי משבחא להון אבל \nמילי גנאי דבה לא אדבר יתהון לנא והא ודאי כל מה דאדכר לטיבות' איהו בה דהא זבת חלב \nודבש היא וגו' אבל אית בה חדא לריעותא דלא אדכרה משה והיא אוכלת יושביה היא ולא \nמתקיימין בה אלא אינשין תקיפין במזגיהון והיינו דאמרו כי עז העם היושב בארץ כלומ' \nאבל אינשין רכיכין כוותייכו לא תיכלון לאתקיימ' בה יומא חד דארץ אוכלת יושביה הרכי' \nכמותכם היא ואהדר להו כלב עלה נעלה וירשנו אותה כלומר אי אפשר שתאכל אותנו כיון \nדקב\"ה יהיב יתה לנא ודאי אדעת' דנתקיים בה יהיב יתה לנא וז\"ש וירשנו אותה ואתם אל \nתראו את עם הארץ אף ע\"ג דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ותראו לשון יראה הוא מכל מקום הא \nאיכא למדרשיה מלשון ראיה והכי קאמר לא תיחזון לעם הארץ דאנן תקיפין מניהון ראיה כי \nלחמינו הם כלומר דאינון מסורין בידנא וידיע דהניזון איהו תקיף ממילתא דאיהו מזון \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ליה דהא הניזון מעכל למזון וכיון דלחמינו הם אע\"ג דלהוו תקיפין אנן תקיפי מניהון \nבודאי ועוד דמאי דאמריתו דאינון תקיפין לאו קושטא איהו דהא השתא סר צלם כלו' עדא \nתוקפיהון ואפי' הכי מתקיימי בארעא ואין הארץ אוכלתן וא\"כ אין ארץ זו אוכלת יושביה \nאע\"פ שהן רכים וא\"כ אע\"פ שנהיה רכים נתקיים בה ולא תאכל אותנו ובהאי אורחא מתייתב \nכלהו ספיקי ואתה שלום: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "פרשת קרח \nאור ליום שבת פר' קרח רזא דטלית שכול' תכלת ובית מלא ספרים היינו דבעא קרח לקצץ \nבנטיעו' בתרי מוני חדא דבעא למימר דכיון דהנהגת העולם ע\"י המלכות לא הוה צריך \nלייחדא לה בספירו' דלעילא מיניה והיינו טלית שכולה תכלת דמלכות רמיז לתכלת ובעא \nלמימר דכל הנהגת וכוונה דיליה לא הוה אלא במלכות ואמר ליה מרע\"ה דלאו הכי אלא טלית \nלבנה וז' חוטים לבנים רמז לשבע ספירו' דעלה וחוט א' תכלת רמז במלכות והדר בעא מיניה \nדבית מלא ספרים לא לבעי מזוזה למרמז דאם כן ספירן דעלה עיקר ולא נבעי לכוונ' בה \nדמזוזה איהי רמז לה לא ליבעי לכווני אלא לספירן דעלה בלחוד דלהכי רמיז בית מלא \nספרים בלא מזוזה בבית ואמר ליה משה רבינו ע\"ה דהא נמי קציצה בנטיעות היא דבעי \nלייחודיה לכולהו ספירן עם מלכות ולמלכות עם כולהו ואתה שלום וכו': \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פרשת חקת \nאור ליום שבת חקת התורה כ\"ח תמוז ה' עמך וגו' הלא רזא דה\"א בתראה דשמא דהויית קושטא \nדמילתא כמא דחזית דברא דההיא ה\"א רמיזא למי ששמו כשם רבו וכשתכוין הספירות בשם \nההויה בפסוק א' של ק\"ש לא תצייר כ\"א עד דל\"ת לא הב\"ן. גם כי צריך לייחדו אח\"כ \nבייחוד השני בבשכמל\"ו אבל (לא) נטעה ח\"ו במה שטעה אחר והלא לך למנדע דמההוא ברא \nדה\"א מתפשט שמא דהויה דומיא ומאי דאמרן דאיהו ייחודא ומההוא שמא דהויה תניינא מברא \nדה\"א בתראה מתפשט שמא דהויה זימנא אחר' דאיהו עלמא דפירודא ומברא דה\"א בתראה שמא \nדהויה תליתאה מתפשט שמא דהויה וכן מהויה להויה עד עלמא הדין דבכל דרגא ודרגא ואוף \nעלמא הדין רמז בה שמא דהויה דהא רישא דבר נש דמי ליו\"ד דהא איהו משיך כל גופא \nושערין רמיז לקוצו של יו\"ד ודרועין רמז לה\"א ה' כד תיפול חד דרועא ותשוי אידך דרועא \nלקבל אוירא דנפלא מצטיירה ה\"א הא הכא תרין ההי\"ן וברית רמז לו\"או. ותרין רגליו כד \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "תיפול חד ותשוי אידך באוירא דנפלא מצטיירה ה'. ותו כד בר נש מזדקק לאיתתיה הא מחבר \nו\"או בה\"א דהא רחמא רמיז בה\"א וברית בו\"או. והא רזא דפרה אדומה רמיזא למלכו' ובעי \nלאחלשא דינ' מינ' ומ\"ה אמ' ונתתם אות' אל אלעזר הכהן דאיהו איש חסד ולא יהבינן לה \nלכהן גדול משו' דרמיז בחסד טובא ואי הוה יהבינן ליה לא הוה משתייר בה דינא כלל \nודינא אצטריך לאנהגא עלמא ומ\"ה מצותה בסגן ושחט אותה לאפקא מינה דמא דאיהו תוקפא \nדדינא. לפניו כי היכי דיתהוון עינוי דסגן קביעי בה וישפע בה ממד' החסד והוציא אותה \nאל מחוץ למחנה למרמז לאינך סטרין סדורין לה ומההו' סטרא מטמאה את הטהור. ולקח עץ \nארז דרמיז לת\"ת. ואזוב ליסוד או מלכות. ושני תולעת דרמיז לגבורה. והשליך אל תוך \nשריפת הפרה ובתר דאיתוקדא איפרא דילה חוור ומשום הכי מטהרת ואתה שלום: \nורזא דפרה אדומה תמימה רמיז לכ\"י דאיקריא פרה וכד מתלהבא לאוקדא עלמא איקריא פרה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "סוררה כד\"א כפרה סוררה. והכא נמי כד אתער דינא קשה למיקד בה איקריא אדומה. ואיקריא \nתמימה משום דאית פרה ואית פרה וההיא דמאידך סטרא לא איהי תמימה וההיא דמסטר דקדושה \nאיקרי' תמימה והיינו אשר לא עלה עליה עול דאילו ההיא דההוא סטרא עלה עליה עול \nדמלכו' קדישא ומצותה בסגן ולא בכהן גדול כדי דלא לאכחש' חילא דדינ' דאילו הות מתעבד \nע\"י כ\"ג דהוא דסטר' דחסד טובא הוה מתחליש סטרא דדינא טובא. ובזמנא דמשה דהוו רחמין \nטובא בעלמא הוה סגי ע\"י דסגן ובתר אצטריך ע\"י כהנ' רבא דכהנ' רבא בשא' זמני לא תקיף \nחילא דחסד עליה טפי מסגן בימי משה ושחט אותה לפניו שיהא זר שוחט ולא כהן דאיהו איש \nחסד ולאו איהו כדאי למעבד דינא דשחיטה אלא זר שוחט לאכחשא תוקף דדינא ואלעזר רואה \nדע\"י הסתכלותא דידיה בה מתעורר חסדא בעלמא ובתר הכי מוקדון ליה ברזא דאש אוכלת אש \nלאכחשא תוקפא דדינא וכד מתוקדא ומתעבידא אפר רמיז דמדת הדין מתהפכ' למדת רחמים \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "דאיהו אפר דאיהו חיוור דוגמא דאפר. ועץ ארז רמיז לתפאר' דאיהו עץ החיי'. ואזוב רמיז \nלכ\"י למרמז דיתחלש תוקפא דדינא פורת'. ושני תולעת רמיז לגבורה וכרכן בשיירי הלשון \nלמרמז דכלהו ייחודא חד וכד מתוקדא ומתעבדא אפר דאיהו חיוור רמיז למה\"ד דאיהו סומק \n", "en": ""}]}
