{"bookId": "kabala-a338c00ec4d2", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר מגיד מישרים — קטע 3", "hebrewTitle": "קטע 3", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a338c00ec4d2/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "קדישייא חולקא שלים דנהיר בכמה מרגלין ואבנין ועטורא קדישא בכמה ספירין ומרגלאן \nואבנין דיקר ולכן כולהו מתיבתא דרקיע תבעין בשלמך ובעו ביקרא דילך. ולכן מהיום \nוהלאה אתחזק עצמך בהאי חזקה ותוב בתיובת' שלימתא קמי קב\"ה ואתדבק בדחלתיה ואוקיד \nלהנך מחשבתין בעידן צלותא או בעידן לימודא ואתתקף בדחלתא ובאורייתא דקב\"ה תדיר: \nאור ליום ג' ו' לניסן. הלא הקב\"ה וכל בני מתיבתא דרקיע תבעין בשלמך בגין דאת עסיק \nבאורייתא תדיר ומתדבק למיהדר בתיובתא ואת עתיד לאתוקדא על קדושת שמיה דמרך ולכן \nשדרוני לגבך לאודעותך מה דקשה לך כיון דמטרוניתא איהי כללא דכולהו עשר נהורין \nדאיתנהרו מעשר ספירין עלאין מכל ספי' נהירא חד איך תאמר אי אפשר לשני מלכי' שישתמשו \nבכתר אחד ומאי לכי ומעטי עצמך וכו'. עוד שכתבו קצת מקובלים דלקביל ת\"ת קאמר אי אפשר \nלב' מלכים וכו' וכיון דאיהי כלילא מכל ספירה וספירה אמאי קאמר הכי לקביל תפארת יתיר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מכל שאר ספירין. ועוד דאחזי דת\"ת עדיפא מכתר דהא שמא דהויה דאיהו שמא דת\"ת לית ליה \nרשות למיקרי ליה כמו שהוא נכתב ושמא דאהי\"ה דאיהו שמא דכתר אית רשות למיקרי לי' \nבכתיבתו וא\"כ אמאי הוי כתר לעילא מן הת\"ת. הלא לך למינדע דכתר בטיש ואפיק תלת \nנהורין כמו דאוליפתך דאינון ת\"ת יסוד ומלכו' וכיון דמכתר נפק ת\"ת ודאי איהו עדיף \nמיניה. וטעמא דשמא דהויה לא מתקרי ככתיבתו ואהיה מתקרי כבתיבתו. דע דאהיה לאו שמא \nדכתר איהו אלא כעין כנויא ולהכי אית רשות למיקרי יתיה ככתיבתו אבל שמא עיקרא דכתר \nשמא דהויה איהו אלא דבשמא דהויה דיליה כתיבא ההי\"ן ביו\"ד לבסוף וקן בוא\"ו יו\"ד \nבאמצע דשמא דהוי\"ה דתפארת ההי\"ן דילה באלף לבסוף וכן בוא\"ו אלף באמצע וכן בדין דכתר \nדמי ליו\"ד דאיהו סתימא וכלילין בה תלת כדאמרן ולהכי אית ביה תלתא יודי\"ן ות\"ת \nאתגלייא יתיר ולהכי אית בי' תלת אלפין לאחזא דהנך תלת דהוו כלילן בכתר הא אתגליאו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ואיקבעו כל חד בדוכתיה ושמא עיקרותא דכתר דאיהו שמא דהוי\"ה ביודין לא אתיהיב למכתב \nכלל מרוב קדושתיה ואיעלמותיה. ואע\"ג דבכתיבת שמא דארבע אתוון דהויה בלחודיהון לא \nמינכרי שמא דת\"ת משמא דכתר מ\"מ לא אתקרי כתר בשמא דהויה כי היכי דלא רמוזי בשמא \nדהויה דכליל תלת יודין. וענין קיטרוגא דלבנה היינו דההוא נהורא דנפיק מגו כל ספירה \nוספירה אמר דלא הוי צריכא לתרי נהורין בכל ספירה. והיינו אי אפשר לשני מלכים וכו' \nואע\"ג דמקצת מקובלים אמרו דעל ת\"ת אמרו, כולהו נהורין אמרו הכי כל חד על ספירה \nדיליה אלא דמלולא (דמלו לה) עם תפארת דאיהו פנים דאדם משום הכי נקטו בתפארת. אמר לה \nהקב\"ה דאיהו אין סוף לכי ומעטי עצמך כלומר דכל הני נהורין דנפקי מגו ספירין יתכללו \nכחדא ותתעביד מנייהו מטרוניתא לאנהגא עלמא דפירודא והיינו מיעוטא דיליה די להוי \nאיהי ראש לממשלת השועלים. אמרה לפניו רבונו של עולם בשביל שאמרתי דבר הגון וכו' \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וזהו שאמר שנינו בטימי אחד כו' אמר לה ישראל וכו' כלומר ישראל ע\"י המצות יעלוך \nלמעלה וייחדוך אמר הקב\"ה דהוא אין סוף הביאו עלי כפרה כו' כלומר לייחד' יתה בהדי \nספירין עילאין ע\"י ההוא קיבנא: \n(חסר) ואי תימא כיון דאמינא דספירין עילאין הוי עשרה שכינתא כלילא מנהורא דכולא \nכולא איהו חד יחודא. אם כן הוה ליה למיהוי בשמא דהוי\"ה תרין ההי\"ן בסופא. חדא לרמזי \nלשכינת' עילאי דספירין עילאין וחדא לרמוזי למטרוניתא. איכא למימר דהא כלילא בה ה\"א \nאחרא והכי עדיף מלמיכתב לה בהדיא לאחזא דיבוקא ויחודא טפי: \n(כל זה מצאתי מפרשת בראשית מהרב הגדול מהורי\"ק זלה\"ה מהמגיד): \nמהדורא בתרא מה שמצאתי חידוש בפרשת בראשית אור ליום ב' ה' לניסן. הלא מאי דאוליפתך \nברזא דרזין בספירות עלאין ושכינתא קדישא הלא הוא קשיטותא וברירו דמלא וכמה אזלו \nסחרוני משכנא ולא יכלו לאדבקא רזא דנא ובענין מאי דקשה לך איך שייך בהוא שינוייא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וחושבן יאות כתב יצחק מר חיים אלא במאי דאמר שהכתר הוא א\"ס טעה ואעפ\"כ לית ליה \nעונשא כיון דלא אכוין למחטי ואתה שלום: \nוהלא אם תדבק בי ובדחלתי תזכה למללא עם אליהו בהקיץ והוא יהא קאים לקבלך או יתיב \nומוליף לך מילין דאוריי' והא אנא מגלי לך רזא דמלתא הלא ידעת רזא דשמיה א\"ל יה\"ו \nהנביא הא הכא אל ושם ההוי\"ה ונביא ורזא דכתי' יה\"ו לחוד וה' לחוד לרמדז דשכינתא \nיתבא לקבל י\"ס עילאין לאתנהרא מנייהו ואי תימא כיון דאמר דספירות עילאין י' אינון \nולקבליהו שכינת' איך כתיב יה\"ו וכן לזמנין כתיב י\"ה איכא למימר דכי היכי דאמרית \nדבה\"א בתראה כלילן תרין ההי\"ן הא' דמלכות דהי' סוף ספירות עילאין הא' דהיא מטרוניתא \nדעל דא כתיב ותבאנה שתיהן בית לחם ותהום וגו' הזאת נעמי כלומר דכד סלקין תרווייהו \nלקבלא לחמא ומזונא הא אינון בדבקותא חדא עד דכלא אמרין הזאת דא היא מטרוניתא נעמי \nדהיא בחיבור' עם מלכות דספירות עלאין וכן מתייחדא עם ספירות וע\"י כך אית לה נעימו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "סגי לחדא וכן כד נחתא מטרוניתא למיזן עלמא דפרודא דאתקרי בית לחם ע\"ש דאינון צריכין \nלחמא ומזונא וחזיין למטרוניתא דאתדבק' עם מלכו' דספירות עלאין בדבקות' וייחוד' חדא \nתווהין כולי עלמא ואמרין הזאת נעמי מטרוניתא איהי דנעימותא וחביבותא וייחודא חדא \nבספירות עילאין לאתנהרא מנייהו ה\"נ ה\"א קדמאה דשמא דהויה כליל לתרין ההי\"ן חד דידיה \nוחד לרמוזי למלכות דספירות עילאין אשתכח דביה\"ו כליל כל י\"ס ורזא דשמא די\"ה י' \nימיזא לג' עלאי כמה דאוליפתך וה\"א רמיזא לבינה אע\"ג דיו\"ד רמיזא לבינה הא נמי רמיז \nליה דאיהי כאתתא דאתעברת ואפקת בריין אבל חכמה יו\"ד רמיז לה דאיהי סתימא כיו\"ד \nדאיהי קומץ סתים ותגא דיליה מחזי על כתר וה\"א על בינה ובה\"א דכלילא בה רמיז על \nמלכות די\"ס עלאין וברא דה\"א הוי דוגמה דוא\"ו הא דשם י\"ה כלילן כל י\"ס עלאין ברזא \nדשמא דהוי\"ה דכליל בשם י\"ה והכא דשמא דאליהו כליל חסד וי\"ס עילאין דשמא דיה\"ו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ולקבלייהו ה\"א דאיהי מטרוני' לאתנהרא מכלהו י\"ס עלאין ונביא כד תחלף ליה בא\"ת ב\"ש \nתשכח ט\"ש מ\"ת ואיהו ש\"מ ט\"ת למימרא דה\"א בתראה דאיהי שמיטתא תתנהר מן יובלא דברזא \nדהאי ה\"א בתראה דאיהי דוגמא דגוף לספירות עלאין. אליהו מתלבש בגוף ומתחזי בהאי עלמא \nוכד תבעי דיתחזי לך תהרהר במילין אלין בעידן משכבך וכדין אתחזי לך כד\"א אשרי מי \nשראה פניו בחלום וכו'. הא הכא ג' דרגין א' ראה פניו בחלום. ב' ראה בהקיץ ונתן לו \nשלום אבל איהו לא אהדר ליה. ג' דראה בהקיץ ונתן לו שלום והחזיר לו שלום ואתה תסלק \nבדרגא תליתאה דתחמי יתיה בהקיץ ותתן לו שלום ויחזיר לך שלום אבל לא יבא לך אלא \nבהיסח הדעת ואתה שלום וגו': \nעוד אמר תסגף עצמך בכל האפשר ואל תשתה מים הרבה אע\"פ שכל זמן שאתה דבק בתורתי אני \nה' רופאיך מ\"מ אתה משביע היצה\"ר בשתיית מים הרבה ולא נכון לעשות כן: \nעוד אמר הזהר ותסיר כל מיני הרהורין מלבך חוץ מד\"ת ויראת שמים. עוד אמר מאי דפרישת \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "על משה בחירי על מעיין שהוא משוך כנדל יאות פרישת לכוונא יתיה שם מאי דכתב בפירוש \nהמשנה ואע\"ג דמעייניה לא יימרון הכי איהו למאי דפרישת איכוון וכן בכל מאי דפרישת \nבהאי לישנא להכי איכוין ונסים בחירי לא איכווין במילתיה: \nעוד אמר איך היית רוצה שאדבר עמך אמש שאכלת צנון הרבה לכן הזהר ממנו זולת ביום ז' \nמעט מזער: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פרשת לך לך \nמהדורא קמא פרשת לך לך: \nאור לשבת ח' לחשון. ה' עמך כו' הזהירני על הרהור במשנה תמיד ויסרני מלהרבות דיבור. \nומה גם לשמוע מילי דבדיחותא ומלהרהר בדברים אחרים בעת התפילה כי סמאל ונחש רדפין \nאבתרך בהני הרהורין ואת תוקיד לון בקש דק\"ש ובאשא דהבל דנפיק מגו פומך והוכיחני על \nמה שאיני כותב כל מה שמגידים לי ואם הייתי כותבו היו מגלים לי רזים נפלאים: \nוהלא בפרשתא דא איכא למידק מאי מארצך וכול ומאי ואעשך לגוי גדול. אבל רזא דמילתא \nדכל בר נש צריך לאיתגלגלא ג' זימנין לפחות לקביל נפש רוח נשמה דהא איהו דוגמת נטיעא \nדעקרין לה ושתלין יתה בדוכתי אחריתי וע\"י כן היא מתגדלת. והכי בר נש זימנא קדמאה \nדאתי להאי עלמא לאו איהו בקי טובא. לא במילי דשמיא ולא במילי דעלמא. ובזימנא ב' אית \nליה בקיאותא טפי. ובזימנא תליתאה אית ליה בקיאותא במילי דעלמא וזהירותא טפי במילי \nדשמיא. והיינו דאמר ליה קב\"ה לאברהם לך לך מארצך כו' דארצך רמיז לגילגולא דרמז בנפש \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דאיהו דוגמת ארץ. וממולדתך רמיז לגילגולא דרמיז לרוח דאיקרי מולדתך דאיהו מוליד \nלנפש ומבית אביך רמז לגלגול' דרמיז לנשמה דאיקרי בית אביך על שם דמינה נפקי כולהו. \nואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך לקבל הני תלת גלגולין. וילך אתו לוט דאיהו יצה\"ר \nדאזיל עם בר נש. ואברהם בן ע\"ה שנה כלומר דעד יעברון על בר נש י\"ב שנה לא מתעורר \nליראת שמים רזא כבן ע\"ה שנה סלקין י\"ב בחושבן קטן. בצאתו מחרן כלומר דבההוא זימנא \nנפיק מחירו עילאי דהיינו בינה: \nעוד אמר ליה שאותם שבעוה\"ז אינם רוצים ליהנות מבני אדם הם זוכים לעה\"ב ליהנות מזיו \nהשכינה בלי שום אמצעי מידה כנגד מידה כשם שבעוה\"ז לא לקחו מתנות משום אמצעי כן \nלעוה\"ב: \nתו א\"ל ברזא דספירין הא אינון דוגמא להבדיל לגוף שהפעולות הם נעשות על ידו. ואין \nסוף דומה לנשמה וכל מצות עשה ומצות ל\"ת תליין בספיראן וכד מקיים איניש מ\"ע ממשיך \nחיותא ושפעא לספירין דתלו בהו הנך מצות. וכד עבר על מל\"ת. הא הוא ממעט חיותא ושפעא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דספירן דתלו בהו הנך מלתא. ובעוונות שרבו כנסת ישראל איתמעיט מיניה חיותא ושפעא \nדאתי לה מלעילא ואלו יצוייר דהוי מפסיק חיותא ושפעא מיניה הוי עלמין כולהו מתחרבי \nוהרי הוא דוגמת אבר שנצמת ובטל ממלאכתו דהא וודאי איפסיק מיני' חיותא ושפעא כיון \nשאינו פועל פעולתו ועל כן אי אפשר לומר דלא אתי ליה חיותא כלל דא\"כ הוי מסריח הילכך \nודאי אית בה קצת חיותא ומהכא תנדע כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי וכמה אית ליה \nלאישתדלא למיעבד פיקודייא דמריה: \nליל שבת כ\"ג לטבת אכלתי הרבה ושתיתי יין ואח\"כ שתיתי מים הרבה יותר מדאי ולא יכולתי \nלשנות משניות בתחילת הלילה ואחר שישנתי קמתי ושתיתי עוד מים הרבה ושניתי והייתי \nמרגיש כובד בראשי כאלו לא ישנתי וחזרתי. לישן ונתעוררתי קרוב לאור היום וחשבתי כי \nנשכחתי מלהפקיד כפעם בפע' וכיון שהאיר היום והנה קול אומ' ה' עמך כו' הגם כי חשבת \nכי נטשתיך עזבתיך שכחתיך לא כן עשיתי אע\"פ שהיה ראוי לעשות לך כן מפני שאתה נטשתני \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עזבתני שכחתני ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרא גוך כו' כלומר כשהאדם לוקח מזון לקיום \nהגוף לבד אע\"פ שבאותו שעה הוא כמתרפה מן עבודת הש\"י אינו נחשב כמשליך דבר ה' אחריו \nאבל כשהוא לוקח יותר מקיום הגוף הוא נקרא גאיך כלומר שהוא לוקח למעלה מקיום הגוף. \nוגם כשלוקח כדי קיום הגוף אם לוקח בדרך הנאה הרי הוא משליך דבר ה' אחר גוו. כי הוא \nנותן בזה כח ותוקף ליצה\"ר ונחש וסמאל שהם בסטרא מסאבא לקבל נפש רוח נשמה דבסטרא \nקדוש' ואת שבעת ורוית ובתר הכי שתית מיא כל כך זימנא וידעת דמזיק לנפשא וגופא לנפשא \nדיהבת חילא ותוקפ' ליצה\"ר ונחש וסמאל. ולגופא את ידעת דמזקי ועם כל דא לא מנעת \nובהכי יהבית תוקפא להאי חילא. וע\"כ הוי חזי למישבק יתך אבל אנא לא אעבד כן כמא \nדכתיב ברח דודי כו' כלומר דמאן דתב בתיובתא קמי קב\"ה ובתר הכי אזיל בתר הנאין \nוכסופין דגופא ומ\"מ אהדרתי' בדחלתא דה' הקב\"ה אמר ליה דודי אע\"ג דתברח מקמאי בההוא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הנאה דאת ממשיך בתר גופא מ\"מ כיון דאהדריתך לדחלתי כההוא צבי דכד עריק מיהדר אפיה \nלאחורא. או כעופר האילים אנא לא אשבוק יתך אלא אנא אהדרינך לדחלתי והיינו דקאמר על \nהרי בתר כלומר אעלך בעילויא דשרי בתר דהיא גזירת בין הבתרים דאיתמר בה קחה לי עגלה \nמשולש' וכו' ועז משולש' וכו' כלומר דעו ידיע דרוח מסאבא אתחזיא ביה כד\"א ושעירים \nירקדו שם. ומשולשת רמז ליצה\"ר ונחש וסמאל ואיל רמז לסטרא קדושא דמשו\"ה הוי קריבין \nתרין אמרין לתמיד לקביל ת\"ת ויסוד. ומשולש לקביל נפש רוח ונשמה. ותור וגוזל דלא \nתשכח בכל עופא כשר למדבחא אלא הני תרי משום דרמיזא לכנסת ישראל ותפארת ומשו\"ה כיון \nדאבדו זיווגייהו לא מזדווגי תו. ותור רמיז בתפארת ברזא דקול התור נשמע בארצנו כלומר \nדכד ישראל בגלותא עמו אנכי בצרה. וכנסת ישראל כמאן דאשתקיל מילולא כד\"א נאלמתי \nדומי' כו' וכד אתא פורקנא קול התור דהיינו ת\"ת דעליה אתמר קול לו קול אליו. נשמע \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מלשון השמיעני כלומר דאיזדוויג זיווגא קדישא דתפארת בכנסת ישראל דהיא ארצנו. ויבתר \nאות' בתוך. כלומר דחיל' דמסאבותא דאתחזי בעז וכן חולקא דאית לההוא סטרא באיל. ותור \nוגוזל מזוהמא דאטיל נחש בחוה בעי לעבורי יתהון ע\"י ההוא ביתור דיבתר בתוך. וירד \nהעיט על הפגרי' כלומר דעיט היינו ההוא סטרא מסאבא דאיהו שואף תדיר לאיטנפא בפגרייא \nובעי למיחת על הנך פגרייא דאיתבתרו. וישב אותם אברם כלומר דמדת חסד דהוא אברם אפרח \nיתהון ולא שביק לההוא סטר' למיהוי ליה אחיזה בהון דכיון דאיתבתרו איתכלי וארקיב \nבהכי ההיא זוהמא ואזל ליה ולא אשתאר לההוא סטרא אחידו בהוה וקאמר וישב אותם לשון \nרבים למימר דאפי' מההוא עז אפרח לההוא סטרא דאע\"ג דסטרא מסאבא איתחזיא בעז. מ\"מ \nאיהו גופא דכיא איהו כדקא' בזוהרא קדישא ובההוא ביתורא דאיתבתר לא אשתאר לההוא \nסיטרא אחידא בהון דכל כמא דמצטער' גופא מוכלי ומרקיב ומיקלש חילא דההוא זוהמא להכי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בההיא מעמד אמר כי גר יהיה זרעך בארץ וכו' כלומר לאקלשא ולעכבא מנהון חילא דזוהמ' \nדנחש איצטריך דיפלחון בהון ויענון יתהון ד' מאות שנה לקבל ד' רגלי מרכבה ומהאי טעמא \nאפלחא בהון בד' מיני פולחנא כדכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה חד בחומר תרי \nובלבנים תלת בכל עבודה בשדה ארבע. ולבנים היינו כנסת ישראל. וחומר היינו תפארת. \nושדה היינו שדה של תפוחין. והשתא קאמר על הרי בתר אנא אעלך בעלויש בטורי בתר \nדאקריבנך דתתבתר על קדושת שמי ותיפק קדמאי ותיתוקד על קדושת שמי ויסק ריחא דידך \nכקטורת בוסמין. והלא לך למיסב ק\"ו אם בבעירא חדא דמקרבין על גבי מדבחא סליק ריחא \nקמיה קב\"ה עאכו\"כ דבר נש מסר נפשיה ויתוקד גופיה וגרמיה ואוכליה ומושכי' על קדושת \nשמי' דקב\"ה דיסליק ריחא דידיה קמיה קב\"ה ויתפתחון תרעייא ומבועייא לאשפעא שפע ברכאן \nבכולהו עלמין וכן אזכך ותסתלק מתמן כעמר נקי ותלך ותנוח וכו' והלא בשנייא קמאי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הודעתיך רזא דגלגולא דנשיא דילך. והשתא אתינא לאודעותך רזא דהאי איתתא דילך מאן \nהיא. ובכן תשמודע רחמוי וחסדוי דקב\"ה דעביד עמך למיהוי אתתא זכאה כי האי דהא אודעתך \nדהוה ת\"ח כשר אבל כד תינדע מאן הוה בגלגול תתבהל ותנהג בה יקר סגי ותכסוף מלשמשא \nעמה דרך הנאה. וחלא לך למינדע. והלא לך למינדע. וכך היה אומר יותר משעה אחת והיה \nשוהה וחזר ואמר הלא לך למינדע. כאלו מסרב להודיעני עד כי לבסוף אמר והא קב\"ה שדרני \nלאודעותך בגין דתשמודע מה מתנה רבה יהיב לך ותינדע דבני נשא לא ידעי מאי בעו בהאי \nעלמא דכתיב החיים יודעים שימותו כלומר לא ידעי מלה אחרא בודאי אלא שימותו אבל בשאר \nמילי לית להון ידיעא כלל והכי את הוית מהדר למיתב אתתא זעירא. וקב\"ה אחזי לך בקדמתא \nדהיא דילך בגין לשככא דעתך ואוף בגין דאי הוית מתיאש מההיא הוית נסיב דא ועד כאן לא \nזכית בה ולהכי איבעי דיחזון לך דאידך היא דילך בגין דתתעכב ההיא זימנא ותזכה למיסב \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "לה על ידי דההוא סיגופייא ועינוייא דאיתענית והלא לית לך לגלויי הא מילתא דבעינא \nדאודעותך לשום בר נש אלא למאן דאתן לך רשות ואוף לא תיכתוב יתיה בגוונא דינדעון \nלמקרי ליה בני נשא. הלא לך למינדע דבקדמיתא הוה ובתנייתא הוה. והא ידעת דההי' \nתניינא הוי כילי בממונו והא אודעותך רזי דליה דאיתגלגל השת' לקבלאה עונשי' \nולאישתלמא על ידך וזכאה את דתזכה על ידה לבנין ולמילף אורייתא בפה ובכתב. והיא תזכה \nדעל ידי ממונא דאיתיהיבת לך. וע\"י שירותא דמשרת לך תזכה למילף אורייתא בפה ובכתב \nוטובך דזכית לאשתמושי בכלי קדושה כזה לכן פקח עיניך וראה שוממתיך וסגיאת רחמוי \nוחסדוי דקב\"ה דעביד עמך. ואתה שלום: \nאור ליום השבת י\"א לחשון. ה' עמך וכו' כי חיים הם למוצאיהם דאי בעי בר נש למיחדי \nבמילי דאורייתא כאדם שמוצא מציאה ומשום דלזימנין המציאה היא סיבת מיתתו. ואמר \nדאורייתא לאו האי אלא לכל בשרו מרפא. ונראה לי דקאמר ולכל משום דאיכא מילתא דאיהי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מרפא לאבר ומזיק לאבר אחר כעין מה שאמרו על טחול יפה לשני' כו' קאמר דאורייתא לאו \nהכי אלא לכל בשרו מרפא. והלא בפרשתא קדישא אמר ה' אל אברם דאיהו מדת חסד לך לך \nמארצך דאיהי חסד. וממולדתך דאיהי בינה ברזא דמבטן מי יצא הקרח איתמר על חסד דנפיק \nמבינה. ומבית אביך דא היא חכמה דאיקרי אב. אל הארץ אשר אראך היינו מלכות. אשר ברזא \nדאהיה אשר אהיה. אראך היינו רזא דהשכינה. וע\"ד זה המשך הפסוק שאחריו: \nאור ליום שבת כ' למנחם. ה' עמך וכו' אף על גב דשבקת דחלתי והרהורא דאוריי' והוה חזי \nלמשבקך ולנטשך אני לא אעשה כן ומני הטוב לא אמנע מפומך כרועה עדרו ירעה דענא דשגיא \nמעדרא ממנינא לא שביק לה אלא משתדל לאהדורא לה והכי עבידנא לך. להן אהדר להרהורי \n", "en": ""}]}
