{"bookId": "kabala-a338c00ec4d2", "part": "1", "torah": "34", "title": "ספר מגיד מישרים — קטע 34", "hebrewTitle": "קטע 34", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/34/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a338c00ec4d2/1/34/", "segments": [{"index": 1, "he": "דילן. למען הקים אותך היום לו לעם דהיום רמיז בספירן עלאין לו דהיינו תפארת לעם הוו \nתפארת ויסוד היינו די\"ב הויות שבתפארת ועם יאב הויות שביסוד הוו כ\"ד לקבל כ\"ד \nספרייא ועם ת\"ת ויסוד הוו כ\"ו לקבל שמא דהויה דסליק כ\"ו ד\"א לו איהו רזא דמגדל \nהפורח באויר דאיהו בינה ומשפיע בוא\"ו דאיהו ת\"ת. לעם הא אתפרש והוא יהיה לך כלומר \nבינה דרמיז בלמ\"ד תשפע בכ\"ף ומטי שפעא לכ\"י. ובסופא דפרשתא אזהר בתשובה דהיינו כ\"י \nלאדבקא לה בתשובה דהיא בינה כד\"א ותשובתו הרמתה דאתמ' אבינ\"ה. והא בהני עשר יומין \nדלא למיכל בשרא ודלא למשתי חמרא באינך מיכלי ומשתייא אבעי למזהר והא תרין יומין \nדראש השנה רמיזי לבינה וחכמה ומשום הכי אוף בני ארץ ישראל עבדין תרין יומין ובהאי \nשתא דהני יומ' דשבתא בתריהון שלימותא איהו דההוא יומא דשבתא רמיז לכתר ובשאר שנין \nהאי יומא צום גדליה אבל לאו שלימו כמו כד אירע יומא דשבתא סמוך לראהם השנה והא מקמי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "דאקטיל גדליא לא הוה עבדינן רמיזא לכתר דהא כליל ביומש דראש השנה דרמיז לחכמה ובתר \nדאקטיל גדליא סגיא מסאבו בעלמא ואיבעי לן למעבד רמזא לכתר ומ\"ה קבעו ביה תענית וכל \nהני יומין עילאין אינון ואיבעי לאכפיף בהו יצה\"ר ולהכי אבעי לאתענאה בהו ולאלקאה \nבכל יומא לאחלשא ליצה\"ר ולעיילא בכל יומא במיין חיים או במקוה לאסתלקא בחסד או \nלארקא ליה ט' קבין דאינון לקבל תשעה ספירן ואדם רמיז לעשיראה אי נמי מנא דביה מייא \nאיהו רמיז לעשיראה דאיהי מנא דכלהו והא משום דכולהו הני יומין רמיזי לכת\"ר חכמ\"ה \nובינ\"ה דלית תמן אכילה ושתיה. איכא מ\"ד דאית לאכנעא בהו ומיהו לא נהוג עלמא הכי \nמשום דמיכלא בהני יומין הוי כי היכי דליהוי לשטנא חולק בקדושה דילן ולא יקטרג עלן \nדוגמת שעיר המשתלח ושער עגל בתפילין. ומ\"מ איבעי דלא למיכל בהו בשרא ודלא למשתי \nחמרא ואוף בשאר אוכלין ומשקין למזער בהו. ואע\"ג דאמר עזרא אכלו משמנים ההוא לכלל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עמא ואנא ממלל ליחידי סגולה. ותו דמשמנים היינו שמן וחמאה וחלב אבל לא בשר וכן \nבשתיה. ולא אמר שתו יינות אלא משקין אחרים דאינון מתוקים. וכד אתי יום הכפורים \nמתענין ולא אכלין לפייסא כמו באינך יומי וכן קיימינן מעומד כמלאכי השרת משום דשטנא \nלא שליט ביה ומשום הכי אמרינן ביה ברוך שכמל\"ו בקול רם. ואע\"ג דשבת הסמוך לראש השנה \nרמיז לכתר אכלינן ביה משום דרמיז לכתר דלא אתגליי' אבל יום הכפורים רמיז לכתר \nדאתגלייא ומשום הכי לא שליט שטנא בהנהו יומא ובכן ואתה שלום: \nמה ששייך בפרשת האזינו נכתב בפ' אחרי מות וגם בפ' דברים: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "פרשת וזאת הברכה \nאור ליום ו' ל' לניסן שהוא ר\"ח אייר. לבנימין אמר ידיד ה' וגו' בנימין ווינו מלכות \nדאיהו ברתיה דאברהם דאיהו ימין ולפיכך נקרא בן ימין ואיהי ידיד ה' כלומר דאיהי \nאתתיה דתפארת. ישכון לבטח כלומר הא אע\"ג דאיהי שריא באתרא לאנהגא עלמא הא איהי \nשרייא לבטח עליה דבעלה דהא איהי ידעא דבעלה דלא מתפרש מינה אלא חופף עליו כל היום \nאבל תכלית חדווה ושלימותא דילה לאו איהו אלא כד איהי מסתלקא לעילא ומתחבקא ביה \nושריא בין צפון לדרום והיינו ובין כתפיו שכן כלומר כד איהי בין כתפיו דאינון צפון \nודרום הא איהי שכן דבההיא שעתא אנפין נהרין ואיהי שכנא בשכנותא ושכיותא וחדווא ואתה \nשלום: \nאור ליום א' ט' לשבט ה, עמך בכל אשר תלך וכל אשר אתה עושה ותעשה ה' מצליח ותתחזק \nוהדבק בי וביראתי ובתורתי ואל תפריד מחשבותיך אפילו רגע אחד מלהרהר בעבודתי \nובמשניותי כי אני המשנה המדברת בפיך ואני האם המייסרת את האדם והמישרת אותו ובזכות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "המשנה שאתה גורס וסודר תמיד ועכשיו למדת סדר טהרות הלא אנא מתלוינא בהדך תדיר וכד \nאת נפיק לשוקא אינון שבע עולימין דאמרית לך מכריזין קמך וההוא שתיתאה דאמרי' לך \nדמתחזי ולא מתחזי השתא הא איהו מתחזי אלא דלא מתחזי כ\"כ עד שתגמור סדרא שתיתאה כלו \nובעידן שתגמוי למנדע כל סדרא שתיתאה יתחזי לגמרי וכד תגמור למנדע כל סדרא שתיתאה \nאליף לך שמא דדכרנותא שתדכר כל מתניתא לחוד שתהדר יתהון זמנא חדא בירחא ובההוא שמא \nכל מה דתגמור אפילו זמנא חדא תדכור כאלו גמרת כמה זמנין ולימודך יהא שגור וסדור \nבפיך והא בגין זכותא דהני מתנייתא מתדבקנא בך ונשיקנא לך נשיקין דרחימו וממשיכנא לך \nחוטא דחסד דאברהם. ופוק חזי מאי אדביקת ולאי דרגא סליקת לאתמללא בפומך כמו דמלילנא \nבך ואזכך לאתוקד' בארץ ישראל ברבים לקדשא שמי בפרהסיא ותיסק לעולתא לרעוא על מדבחי. \nויסק רוחך כקטורת בוסמין קדמאי ואפרך יהא צבור ומונח על רצון מזבחי ואזכך למגמר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חיבורא דילך לאנהרא ביה עיני כל ישראל דהא כל עמין חכמי' נבונים ומשכילים ישאבון \nמחבורא דילך דאקריא בית יוסף ירויון מדשן ביתך. יפוצו מעינותיך חוצה חכמות בחוץ \nתרונה ושמך יזכר בבתי כנסיות ובתי מדרשות וכל עת שיזכירוך בבית המדרש יעלה ריח אפרך \nכקטורת בוסמין. ופוק חזי מאי אדביקת ולמאי תזכה לקדשא שמי ברבים. כך שלמה בחירי זכה \nדאתקרי מלכו דאתמשח ממשח רבות עילאה וסלק לרעוא על מדבחי וה\"נ תסתלק את ותלך ותנוח \nוגו' והא אנא משנה דמללנא בפומך הא אנא נשיקנא לך נשיקין דרחימו הא אנא מחבקנא לך. \nהא אנת דאת יתיב רישך בטולא דגדפאי הדרי עלך והדרך עלי זיוי עלך וזיוך עלי לא אתנשי \nמינך ולא תתנשי מנאי לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הא ע\"י דתסתלק לעלתא קדמאי תתעלה \nותתהדר ותתעטר ותשתעשע עם צדיקיי' בגן עדן בכורסיי' יקרא דמתקנא לך בכמה אבנין \nיקרין ומרגלין ותשתעשע במילין יקירין ועילאין דתדבק עם צדיקייא ברזא דרזין דמארי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "עלמא דלית ענוגא וכסופא דעלמא כי האי וביה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר \nלהשתחו' לפני. לכן אתתקף לעדאה מינך כל הנאין וכסופין דעלמא ואוף בטל מינך כל \nהרהורין דמעיילי בלבך סמאל ונחש ויצה\"ר ובהכי תסתלק בסילוקין עילאין ותזכה לכל מאי \nדאמרית. וכי היכי דלא ליהוי דבורא רקנייא מד\"ת הא אנא מגלי לך רזא דרזין ומרגניתא \nטבא דאית בידי בין אינך מרגניתאן הא אנא מסר יתיה לך והלא הוא ברזא דמשה דכתיב וימת \nמשה ויקבור אותו בגי וגו' דאיכא למידק מאי וימת משה וגו'. ותו מאי רבותא דלא ידע \nאיש את קבורתו. ותו מאי טעמא אתמר במשה קבורה ולא באהרן. אלא דחז\"ל אמרו דא\"ל עלה \nלמטה ועלה פשוט ידך ופשט וכו' דמחזי דלא אתקבר אלא דמוצנע הכי במערתא. ותו מאי \nבערבות מואב. ותו מאי מול בית פעור. ורזא דמלתא תלי במאי דמשה לא עלה ולא נכנס בא\"י \nלא גופיה ולא גרמיה ויהבו טעמים משום דבחייו הוה בעלה דמטרוניתא בגופא דאדביק יעקב \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בתר מותו ורזא דמלתא דמשה הוה בטורא מ' יום לחם לא אכל ומים לא שתה ורזא משום \nדיצירת הולד הוא במ' יום משום הכי עבד תמן מ' לזככא נפשא ולאתעלא בעילוייא רברב' \nלינקא מזיו עילאה כ\"כ יומין כמו יצירת הולד ומשום ההוא נהירותא אתנהירו אנפוי וקרן \nעור פניו עד דלא יכלו לגשת אליו דהוה דמי לאספקלריא דנהרא דלית מאן דיכול לאסתכלא \nביה ואז נתן על פניו מסוה ברזא דאספקלריא דנהרא והאי רמיז לרזא דראהו שאינו כדאי \nלהשתמש בו וגנזו לצדיקים וכו'. ומשום הכי שברי לוחות היו מונחין בארון. והא משה עמד \nבהר כהאי גוונא ג' זמנין מ' יום לקבל ג' ג'לגולין דרמיזין במשה מש\"ה ש\"ת ה\"בל ואע\"ג \nדסדרא דאתוון בשמיה מהפך מסדר גלגוליי' הא, הוא ברזא דאתוון מסדרין לעיל בסדרא \nדתשר\"ק ונפקו לעלמא בסדרא דא'ב'ג'ד'. והא אוליפתך דמחבורא דרוחא בגופא מתהוה נפשא \nוההוא נפשא הוי רוחא לגופא דגלגולא תניינא ומחבורא דנפשא עם ההוא גופא מתהוה נפשא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אחרא וההוא נפשא הוי רוחא לגלגולא תליתאה ועם נפשא דמתהוה מחבורא תליתאה הא אינון \nג' נפשין ומ\"ה הוה קאים בטורא לזככא כולהו ג' נפשין דיליה ג' זימנין מ' יום לסלקא \nלון בדרגין עלאין והא בכלהו הוו ק\"כ יומין ולקבליהון חיה ק\"כ שנין למרמז על שלימותא \nדיליה והא אינון רמיזין לי\"ב גבולי אלכסון עשר שנין לקבל חד ובגין דאסתל' בסליקו \nעלאה כ\"כ אתהדר גופיה ברירא וזכיכ' דגופיה ממש אסתלק לעילא בסילוקא עילאה טובא. והא \nאית לך למשקל ק\"ו מחנוך דאתמר עליה שנעשה בשרו כידודי אש ולפידי אש למימר' דאזדכך \nגופיה ממש וכ\"ש גופיה דמשה אלא דגופיה דמשה אסתלק יתיר דהא בגוונא דאליהו אתמר \nדסליק בסערה דתמן אתפשט מיניה ולהכי עביד שליחן בעלמא דהוה נחית ומתלבש ביה. אבל \nמשה לא עביד שליחן משום דגופיה אסתלק לעילא בדרגא דצדיק דכי היכי דהוה נסיב עמיה \nעצמות יוסף ה\"נ יוסף דאיהו רזא דצדיק נסיב לגופיה בדרגא דיליה. והיינו וימת שם ברזא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דויתיצב עמו שם. משה עבד ה' כלומר דאסתלק גופיה בדרגא דצדיק דאקרי עבד ה' ברזא דכי \nעבד נאמן קראת לו כליל תפארת בראשו נתת דאתמר על צדיק. על פי ה' כלומר דאסתלק גופיה \nבדרגא דקאים לעילא מן פי ה' דהא פי ה' היינו כ\"י ודרגא דלעילא מינה היינו צדיק. \nבערבות מואב כלומר בנהירו דההוא דרגא מתבר תוקפא דהנך סטרין דרמיזין במואב והיינו \nערבות מואב דמשוה יתהון ערבה ושוחה. ויקבור אותו בגי כלומר גופיה דאסתלק בדרגא \nדצדיק מתמן אסתלק בבינה דאקרי גי ברזא דכל גי ינשא. מול בית פעור כלומר דשאר גופין \nמנחין יתהון בקברא אקרי בית פעור בגין דתמן מתהוין רמין ותולעים ומפערין מתייא \nדקרעין תכריכייא ואוף אכלין בשרייהו ושתין דמייהו ומגוררין גידהון עד דמפערין \nגרמיהון והשתא קאמר קרא מול בית פעור כלומר חלף דשאר גופייא דמנחין יתהון בבית פעור \nדאיהו קברא. גופא דמשה נתקבר ואגניז בגיא דהוא בינה בגוונא דלא יכיל איניש לאדבקא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דרגא דסליקו דיליה. עד היום הזה כלומר והאי סליקו עילאה דאסתלק ביה דאיהו צדיק \nוצדיק הא ידיע דסליק עד כתר ברזא דמוסף דרמיז לצדיק ואמרינן בו כתר. ובכן ואתה שלום \nוכו': \n \nספר שיר השירים \nשיר השירים ביום ו' סיון. כי עזה כמות אהבה שאוהב הקב\"ה את בריותיו שכש' שהמו' \nפורסת כנפיה על כל באי עולם כך רחמיו של הקב\"ה הם על כל העולם איש לא נעדר או ירצה \nשכשם שהמות פעמים בא פעמים מתעכב כך אהבת בני אדם להקב\"ה היא לפעמים ואח\"כ מבטל \nאותה היצה\"ר ואחר כך חוזרת: \nעוד בו ביום בחצי היום. תפול עליהם אימתה ופחד ג' פעמים ישר וג\"פ הפוך אומרים אותו \nבברכת הלבנה הישר מורה על הרחמים וההפוך על הדין כי אנו באים לכלול כ\"י תתאה בשבעה \nספירות שעליה להכרית כח המקטרגים הסובבים אותה וכבר ידעת כי ג' ספירות הם דין גבורה \nהוד מלכות וג' הם רחמים. חכמה נצח יסוד ואלו הספירות צריך להרחיק מהם הקליפות אבל \nתפארת אין צורך כי אין להם עסק סביבו כי הוא בריח התיכון אין שטן ואין פגע רע. וע\"כ \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אנו אומרים ששה פעמים פסוק זה להכרית כחות המקטרגים מהו' ספירות הנז' וכל זה בכ\"י \nתתאה דאלו בכ\"י עלאה ובספירות שעליה אין שום דבר חיצון יכול לגשת שם כי שם בתי \nגוואי. ועל ידי ברכת הלבנה אנו מייחדים כ\"י תתאה בספירות עליונות ועיקר ייחוד זה \nהוא במוצאי שבת כי בשבת אין צורך לייחוד זה כי כבר היא מיוחדת בשלימות. ובמ\"ש שכחות \nחיצוניות מתעוררים אז אנו מסירים אותה ממנה ומייחדים אותה בספירות עליונות. וסימן \nזה יהיה בידך בחדש שתברכו ברכת הלבנה במ\"ש תמצאו הצלחה וכשתתכסה ותתעלם ולא יוכלו \nלברך אותו החדש לא יהא מוצלח ודוק ותשכח. ואין מברכים עד שיעבור ז' ימים לפי שכחות \nחיצוניות מתדבקים בכ\"י תתאה בהתחדשותה ולכן צריך לעבור עליה ז' ימים רמז לז' ימי \nבראשית וע\"י כך הם מתפרדים ממנה. ומ\"מ עדין נשארים סביבה וכשבאים ישראל ומברכים \nברכת הלבנה אז פונים והולכים וספו תמו כי בהתייחד כ\"י תתאה בספירות שעליה ע\"י ברכת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הלבנה אינם יכולים לגשת אליה ואם היו מברכים ב\"ה קודם ז' ימים שעדין כחות חיצוניות \nדבקים בה לא היה כח בנו להפרידם ונמצא שהיינו מייחדים אותה עם הספירות עליונות בעוד \nחיצונות דבקים בה והיו מערבים קדש בחול. וע\"כ כתב המגיד כי עת החיבור הוא מז' בחדש \nעד חצי החדש כי אשר תהר אמו ממנו משם ואילך יהיו ימיו מכאובים כי חסרון הלבנה מורה \nעל כן. וכן בז, ימים הראשונים שכח החיצונים דבקים בה. וז\"ס והיה אור הלבנה וגו' \nשהרצון בו כי אור הלבנה שהיא כנסת ישראל תתאה תתעלה ותאיר כאור החמה שהיא ת\"ת דידה \nואור החמה דידה יהיה שבעתים כלומר בעת שעברו ז' ימים הראשונים ובאו הז' השניים כי \nכחות חיצוניות ספו תמו וזה יהיה ביום חבוש ה' וגו'. וכבר ידעת כי כ\"י תתאה נקראת עם \nוצבור ועל ייחודה ודבוקה עם ספירות שעליה אומ' ביום חבוש מלשון ויחבוש את חמורו כי \nכ\"י תתאה נחבשת ונדבקת עם ספירות שעליה. ומחץ מכתו ירפא העננים המבדילים כד\"א סכותה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בענן וגומר. שהם כ\"י תתאה הנרמזת בתפלה של יד ואותם העננים מבדילים דוגמת מכה בבשר \nאדם שהיא עושה פירוק חיבור ולכן אמר כי זה השלימות יהיה ביום שמחץ מכתו וגו' כי \nהכחות ההם יספו ויתמו כי ירפא המחץ ההוא על ידם ולא יהיה רק ייחוד גמור: \nומתוך ההקדמות שמסרתי לך תבין מאמר הזוהר שהביא הריקנט\"י בענין משה ושתין רבוא \nדאדבקו ביובלא מש\"כ ביעקב כי א\"י רומזת לכ\"י תתאה ולכן נכנס שם יעקב בגוף כי מקום \nאחיזתו בכ\"י תתאה. אבל משה בחייו עלה למעלה מכ\"י תתאה ועלה ונדבק בספירות עילאין \nוכשנסתלק מן העולם נדבק ביובלא עלאה דספירות עילאין עם ס' רבוא דיליה דאינון רזא \nדיובלא ולכן לא נפטר בא\"י וגם לא הוליכו עצמותיו לפי שאם כן היה לכנסת ישראל תתאה \nאחיזה בו מאחר שהוא קבור בארץ ישראל המיוחדת לה לכן נפטר בחוצה לארץ להורות שהוא \nמתעלה למעלה ממנה ומתדבק ביובל העליון ואין בגופו ולעצמותיו שום שיור בעולם ובכן \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ואתה שלום: \n \nספר מגילת רות \nמגילת רות אור ליום שבת י' לניסן ה' עמך וגומר והא איכא למידק בקרא דיתן ה' את האשה \nהבאה אל ביתך וגו' אמאי אמר יתן ה' ותו מאי את האשה ותו מאי הבאה אל ביתך. ואוף \nדאמור מפרשייא דמשום דהוה מחזי כפריצותא מאי דאתא למרגלותיו מ\"ה אמרו הכי עוד איכא \nבמילתא. ותו מהו כרחל וכלאה ותו מאי אשר בנו שתיהן ותו מאי את בית ישראל ותו אמאי \nהקדים רחל ללאה ותו מאי ועשה חיל וקר' שם ותו מאי אפרתה מאי בית לחם והלא תרווייהו \nשמהן דחד קרתא נינהו. ותו מאי ויהי ביתך כבית פרץ ואמאי שבק זרח והוה למימר כבית \nפרץ וזרח ותו מאי אשר ילדה תמר ליהודה ותו מאי מן הזרע אשר יתן ה' לך ותו מאי מן \nהנערה הזאת: \nונתרץ בדרך פשט ובתר בדרך סוד והא איכא למימר דמשום דרות הוה כעין יבמה והיבמה \nהולכת אחר היבם ואם כן מחזי כאילו לא הוה דעתיה למנסבה לולי דהיא אהדרת אבתריה \nומחזי כאילו בניה בני גרושת הלב משום הכי אמרו האשה הבאה אל ביתך דלשם שמים הוה יתן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ה' דתהא סיועא דהקב\"ה בהדייהו. כרחל וכלאה דנפקו מניהון מלכין מרחל נפקו יוסף \nויהושע וגדעון ושאול ויהוא ומלכים אחרים. ומלאה נפקא מלכות בית דוד אשר בנו שתיהן \nדבניינא דמלכות בית ישראל אתבני מתרוייהו ומאן דאיהו מיוחס הוה מקרי אפרתי ומשום \nהכי קאמר דבין המיוחסים הנקראים אפרתים. ועשה חייל ובין שאר עמא הנקראים בית לחם \nיקרא שם. ויהי ביתך כבית פרץ דמיניה נפיק מלכות בית דוד ולא כזרח דלא. ע\"כ מצאתי: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ספר שמואל ב פרק י \nשמואל ב' סי' י' אור לכ' אדר א' בהשכמת שבת חזק ונתחזק בעד עמינו וגו'. מאי עמינו \nומאי ערי אלהינו ומאי חזק ונתחזק ב' פעמים חזוק. אלא עמינו הם ספירות העליונות. \nוערי אלהינו הם היכלות כנסת ישראל שהם מכוונות כנגד העליונות וזהו שאמר אלהינו שהוא \nרומז על כנסת ישראל ככתוב בזוהר וכשהפגם מגיע לכנסת ישראל בלבד הספירות העליונות \nעומדות ומצילות אבל אם ח\"ו היה מגיע למעלה לא היה העולם יכול להתקיים ואותה המלחמה \nהיתה למעלה ולמטה דוגמת מלחמת עמלק. לכך חלק יואב לישראל לב' מחנות הא' רמז לעמינו \nוהב' רמז לערי אלהינו ואמר לאבישי אחיו אם תחזק ארם ממני וגו' ולא אמר אם ויזקו על \nשנינו לפי שהוא נמנע שאפילו היו נוגעים בעמינו וזה דבר שאי אפשר כמו שקדם וז\"ש חזק \nונתחזק ב' מיני חזוקים א' בכל מחנה וא' כנגד עמינו וא' כנגד ערי אלהינו וז\"ש אם \nתחזק ארם ממני וגו' כלומר אותו מחנה שיתחזקו עליו יתברר שהוא רמז לערי אלהינו ואז \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "יבא המחנה הב' שהוא רמז לעמינו ויושיע לערי אלהינו. וז\"ש יעקב אבינו ע\"ה שחלק נשיו \nוילדיו לב' מחנות כפי הדרך הנזכר. וז\"ש אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו שאותו מחנה \nיתברר שהוא רמז לערי אלהינו והיה המחנה הנשאר לפליטה עכ\"פ כי אי אפשר לו לעשו לנגוע \nבו לפי שהוא רמז לעמינו וז\"ש אם יבא עשו וגו', אלו אחינו שבדרום והיה המחנה וגו' \nאלו אחינו וגו' כי אינם גוזרים בב' מקומות יחד שאם היה הפגם נוגע לעמינו ולערי \nאלהינו וזה א\"א כמו שקדם. אני אני היא המדברת עמך נשמתך לא הנפש ולא הרוח אלא הנשמה \nבעצמה והלא אם פסקה נבואה מישראל ממך לא פסקה כי בכל פעם אני בא אליך להדריכך בדרך \nזו תלך ועתה אתה ידעת את אשר עותה וגם לימים ראשונים ככל אשר דבר האיש ההוא ועתה \nשוב אל ה' אלהיך כאשר עשית בקצת שבוע זה שתמיד היית עוסק בתורה בשקידה עצומה \nוכשהיית קם מעל הספר תמיד היית מהרהר בד\"ת בין בעת האוכל בין בשאר השעות לא נפרדת \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "מן התורה אפי' רגע א' ואם כה תעשה כל ימיך להיות לבך כלי משכן לתורה תמיד בלי הפסק \n", "en": ""}]}
