מאמר רשב"א אל תעש תפלתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בספקותיה ולתרץ אותם ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים ופיו מלא תוכחות על הרהור ד"ת לבל אפסיק רגע כלל: ספר עמוס פרק נה עמוס אור ליום ג' ר"ח אדר ב' שהוא ל' לאדר שכתבת שם על שלמה ידידי והיו לאחדים בידך ראשון חזק ואמץ בתורה מה נכבד היום הם וחברי שאלוניקי כלכם מתעלים לפני ה' נורא אלהים ממקדשיך אשר בעיר הגדולה והוא מתקדש בכם ועל ידכם תתקומם ותתרומם כנסת ישראל וז"ש נפלה ולא תוסיף קום וגו' לא תוסי' קום מעצמה אלא ע"י המעלים והמייחדים אותה עם דודה לכן כתוב להם תחזקנ' ידכם וכל מאי שכתב לך בשם המלאך הגואל אמת הדבר כי עם היות שבתחלה אנוס היית וגם שנה אחת אחר שהתירו לך לא היה לך לצאת אבל אחר כך למה לא יצאת ללכת לא"י כי אעפ"י שהיו אז מלחמות היית מתעכב באדרינופולי עד עברם והיית מזכה את הרבים אבל מ"מ אין עליך אשם כ"כ וגם לא אותה סבה לבדה שגרמה מניע' הבנים אלא שסייעה קצת וגם פה הרבצת תורה וגם מתביישים ממך מלחטוא ומה שאמרו למלאך הגואל שצריך באותו פרק ובאותו מקום לא שתתעכב שם בשום פנים רק שדרך עלייתך לא"י תעבור דרך שם ותהיה שם קצת ימים ורבים ישובו מעון על ידיך ואחר תעלה לא"י ואם קודם לכן תרצה ללכת לשאלוניקי לתקן ספרך כאשר עם לבבך עשה כי לא על זה אמרו למלאך הגואל אלא שלא תתיישב שם וכן אני אומר לך שתזהר ותשמר שלא תתיישב בשום מקום אלא תעלה לא"י עוד אמר לי שהגוף צריך לסגפו ויהיה בעיניך דוגמת לזכות ע"י לעה"ב עוד אמר לי שאזהר מלקבל הגיורת שהיא מתגיירת מאהבת איש שהרי אמר הרמב"ם שאין מקבלים אותם ואף על פי שכתב שהדיוטות היו מקבלים אותם בימי דוד ושלמה אין לומר לכם שיהא מותר לקבלם דהא אמרו מארי מתניתין אנן הדיוטות אנן. וכ"ש אתון שהרי לא כתב הרמב"ם שב"ד של הדיוטות קבלו אותם אלא הדיוטות סתם כתב לומר דהדיוטות בעלמא שלא היו לא חכמים ולא נבונים אבל אתם חכימי דרא אין לכם לקבלה. ועוד שהרי ודאי לא תפרוש ממנו אעפ"י שיאמרו שפרשו אל תאמן ונמצאת גורם לבא עליה בנידתה ועוד שאפילו שעובר על נ"ש ג"ז אני אקח נקמתי ממנו ויהיה חלל חרב בזו השנה שאת"ל שיפרוש תחזור לסורה ונמצאת נעשית על ידיך ישראלית ע"א ומוטב שתשאר בגיותא ועוד דנפש מסאבא היא ובתה ולא ישתרשו בישראל לעולם וגם הבן שנולד להם נפש מסאב' הוא ולולי שגלוי לפני שעתיד ליפגם מהרה לא הייתי מניחך למולו. ועל כן האיש והאשה הבאים להתגרש אם יחזרו לפניך הטפל בהם כי בודאי לא יעלה זווגם יפה לעולם. ובכן ואתה שלום: ספר תהילים פרק יט תהלים מזמור יט בהשכמת שבת כ"ז לאדר הא' יפה עשית בתחלת זה השבוע ועם כי לבסוף התרפית קצת ואין לך לעשות כן כי אם התרפית ביום צרה סר כחכה ח"ו כי לא טוב עשית ששתית הלילה הרבה ואף שהיה מזוג הלא ברבוי השתיה מחליש הגוף. וכבר הודעתיך שרפואת הגוף יש לה מבוא גדול בעבודת השם לכן הזהר מכאן ולהלאה תמיד תהיה מחשבתך בתורה לא תפרד ממנה אפי' רגע אחד כאשר הוריתיך וראה אחי ידידי מה ה' שואל מעמך כי אם שמירת היסורין הראויין לך על עונותיך שתהיה מחשבתך דבקה תמיד בתורה לא תפרידנה ממך אפי' רגע א'. ואם כה תעשה תמיד ותזהר מן היין אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב כי תהיה משכן וקן לתורה דבק בה תמיד בלי הפסק שלא לתת מקום לס"מ לשלוט עליך כלל וז"ס הלולאו' והקרסים שהיו במשכן וז"ס דבקו' ס"ת שבק"ש שנכתבו כן כדי לדחו' ס"מ שלא יכנס שם ומצוה על הקורא להפרידם שאז אין לחוש לס"מ ליכנס בין הדבקים לפי שכוונת הקורא קושרת ומאחד' התיבות שבק"ש וע"י כן אין רשות לס"מ ליכנס שם ובס"ת הדבוקות פסולות מזה הטעם ומאחר שהגויל הוא קושר ומאחד כל התיבות שבס"ת וגם הם קשודות ומאחד' ע"י התיבות המדובקות כעין התיבות הדבוקות בק"ש אין רשות לס"מ ליכנס שם ולכן אם נדבקו האותיות פוסלות כיון שאין צורך בדיבוק ההוא וז"ש תורת ה' תמימה שכאשר היא כתובה בס"ת כהלכתה היא מיוחדת ומקושרת והיא תמימה ושלמה ושלימותה כ"כ גדול שאין צ"ל שהיא משיבה הנשמה למקומה וכן הרוח אלא אפי' הנפש שהיא היותר עב וגם משיבה אותה למקומה שממנו חוצבה שהוא הרוח והנשמה מתעלה למעלה ע"י כך והרוח נקשרת בנשמה והנפש ברוח: עדות ה' נאמנה פי' לפי שאין עדות אמיתית אלא ע"י ראיה לא ע"י שמיעה ואמונת התורה אינה אלא ע"י קבלה אמר דע שאף על פי כן היא נאמנת ותדע שהרי היא מחכימת פתי ואילו לא היתה נאמנה היה לה לטפש אפילו החכם כמו שהוא בדיין הנוטל שוחד שהוא מעוור עיניו. פקודי ה' ישרים כלומר שהם בעצמם ישרים שאינם רחוקים מהשכל. מצות ה' ברה כלומר היא זכה וברה. ולפי שטבע הלבן הוא להחשיך העינים כמו בהירות השמש וכיוצא אבל התורה אעפ"י שהיא זכה וברה היא מאירת עינים: יראת ה' טהורה כי היראה האמיתית מה' אינה תלויה בדבר רק היא טהורה בלי שום תערובת כוונה אחרת אלא יראת המעלה והרוממות ועל כן היא קיימת ועומדת לעד: משפטי ה' אמת וגו' שהם מהתפארת שהוא אמת צדקו יחדיו כלומר אף על פי שתראה משפטים הפכיים כגון פרה אדומה שמטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים צדקו יחדיו ואין להרהר עליהם: הנחמדים מזהב וגו' ירצה הנחמדים שהם המצוו' ויצאו מזהב שהוא מדת צפון שאעפ"י שכתוב אש דת למו הרי אמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ומפז רב כלומר גם כן יצאו מפז שהיא כנסת ישראל שנקראת פז לפי שהיא יונקת ממדת הגבורה הנקראת זהב על כן נקראת היא פז וירמוז עוד שנמשכו מצד ימין שנקרא פז רב על שחסד למעלה מגבורה כי גבורה יונקת מהסד ופז הוא זהב ורומז למדת הגבורה ואם כן פי' ומפז רב שנמשכו גם כן מחסד שהוא גדול ורב ממדת הגבור' הנקרא פז: גם עבדך וגומ' כלומר כשאשמור המצות הנפש שהיא הגרועה שבג' כחות האדם ועל כן קראו עקב תתעלה ותעשה רב כי תתקשר ברוח והרוח בנשמה: שגיאות מי יבין וגו' כלומר כשנודע לי ששגגתי ואשוב עליהם ודעתי שתקבל תשובתי כי מ"י שהיא בינה והוא תשובה יבין ויקבל תשובתי אבל מה שאחלה פניך הוא שמאותם הנסתרות שלא ידעתים מאותם נקני. גם מזדים וגו' כלומר אל תביאני לחטוא במזיד ע"ד העבר עיני מראות שוא. אל ימשלו בי וגו' כלומר כשאהיה בטוח מהם כשתחשכני מהזדונות ממילא אהיה בטוח שלא ימשלו בי החטאים החזקים שהם הפשעים ונקתי מפשע רב. ראה טוב טעם ודעת המזמור הלז ועוד הוא נדרש לכמה פנים כי שבעים פנים לתורה וזה הדרך תוכל לדרשו ברבים כי נכון וחשוב הוא. ועוד אוסיף לתת את דודי לך אם תהיה משכן וקן לתורה ולא תפריד מחשבתך ממנה בשום רגע בעולם. ותהיה לך נפש יתירה בחול כמו בשבת ובשבת תתעלה יותר ואגיד לך כל מה שיסתפק לך בין בגמרא בין בכל דבר בין בכל ענין לכן חזק ב"ה ותייחד מחשבתך לתורה כאשר אמרתי. ובטח בה' ועשה טוב ורעה אמונה עשה חברה ומרעות לאמונה העליונה בהיות מחשבתך תמיד דבוקה בתורה כאשר הוריתיך ואתה שלום: ספר תהילים פרק לא מזמור ל"א אור ליום שבת ט"ו לאדר א' שנת הש"ז ה' עמך וגו' הזהר שלא תפריד מחשבותיך ממני אפילו רגע ולא כאשר אתה פעם מדביק פעם מרחיק ומעט בתאוו' בכל האפשר כי אם אפשר ליזון בלי מאכל היית חפץ מאד. ויפה כיוונו המסתירים עצמם בשעת האוכל כמו בשעת עשיית צורכיהם כי היא חרפה לולי ההכרח. לכן התרחק למאוס הנאות ואעלך במעלות רמות: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' דהא איכא למידק מאי נגד בני אדם דמשמע דהוא דבר בפרהסיא והא קודם לכן אמר אשר צפנת ליראיך: אבל רזא דמלתא דקב"ה עביד הפך בני אדם דבני אדם כד יהבון שכר בעו הפרסום וקב"ה אשר צפנת. ועי"ל דקאמר אשר צפנת ליראיך דאינהו פלא במצפוני הלב צפנת אבל לחוסים בך נגד בני אדם דאינהו פלא לאגרא בהו בפרהסיא והיינו פעלת דאיהו פועל מפורסם. ועי"ל אשר צפנת היינו הקרן פעלת נגד בני אדם היינו הפירות ודייקא לישנא דפעלת דפירות אינון פיעל. ובכן הזהר לכתוב כל דבר שאני מחדש לך ואל תשכח מללמוד בקבלה והזהר שתהי' מחשבתך בי תמיד ואזכך וכו'. ובתר כן אזכך ליתוקדא על קדושת שמי וכו' ואתה שלום: ספר תהילים פרק לד מזמור ל"ד אור ליום ו' ג' לשבט הזהר בי ובתורתי ובמשניותי להרהר ביום תמיד לא תפסיק רגע כי כבר אתה יודע כי אמרתי לך כמה פעמים שכמה עולמות אתה בונה בשעה שאתה מהרהר במשניו' ובשעה שאתה פוסק כמה עולמות אתה מחריב לכך הזהר כי עכשיו שבעה עולימין דידי דאמרית מלוין יתך תדיר וכמה חיילין מלוין יתהון ומכריזי קדמיהון ואמרין הבו יקר לדיוקנא דמלכא לכן אזדהר טובא דאזכך וכו' מי האיש החפץ חיים דהא איכא למידק מאי חיים ומאי ימים. ותו מאי חפץ ומאי אוהב. ותו מאי תו לראות טוב ומאי ניהו רע ומאי ניהו מרמה. ותו אמאי בהאי אמר לשונך ובהאי אמר שפתיך. ותו מאי סור מרע ומאי ועשה טוב. ותו מאי בקש שלום ומאי ורדפהו. אבל רזא דמלתא דמ"י היינו בינה ואיש היינו ת"ת וה"א דהאיש רומז לבינה וחפץ רמיז לכ"י דהיא ארץ חפץ וקאמר דמאן דמחבר הני תלתא כחדא גרים למשפע חיים מעלמ' עילאה דאוהב ומחבר ימים דאינון ספירן. לראות טוב כלומר לאשפעה ביסוד דאקרי טוב דראיה הוא לשון חיבור וידיעה. נצור לשונך מרע לשון היינו בינה ושפתיך היינו נצח והוד וקאמר דינטר להו מהנך סטרין ומשום דהנך סטרין לא יכלין למקרב לבינה אלא דכד מתדבקין בספירן דלת"ת סליק לגבה קצת עכירו משום הכי לא קאמר אלא דינטר לה מרע אבל גבי שפתים דתמן הוא אתר דמתהדרין לאדבקא אמר בהו מדבר מרמה. סור מרע כלומר דע"י עובדוי יגרום דלא ידבקון הנך סטרין בספירן ויעשה ויתקן לטוב דאיהו יסוד. בקש שלום דאיהו יסוד לאתדבקא ביה. ורדפהו לאדבקא ליה. כמא דאת אמר צדק צדק תרדוף ובכן ואתה שלום: אמר לי שתמיד תהרהר במשניותי אפילו בשוק מן הסתם עד שיראה בו טנוף אבל אינך צריך לחפש אחריו: ספר תהילים פרק צב מזמור צ"ב אור ליום ה' איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. והא איכא למידק אמאי כפל למימר בער ולא ידע דהא בחד מינייהו סגי. ותו דאיש משמע שהוא אדם חשוב וקאמר עליה דאיהו בער ולא ידע מכל שכן כסיל ואם כן אמאי אצטריך למימר דכסיל לא יבין את זאת. ותו אמאי שניה בלישניה דבחד קאמר לא ידע ובאידך אמר לא יבין את זאת: אבל רזא דמילתא דהכי קאמר איש דהוא אדם חשוב וחשיב לחברא ספירן כמא דאת אמר וידע אדם את חוה אשתו. לא יכיל למדבק לחברא יתהון והינו לא ידע, ולא תימא דלא ידע לגמרי אלא ידע טובא להכי קאמר בער דאף על גב דיתדבק תמן בערך מאי דשביק למנדע הוה ליה כאילו הוא בער דלא ידע מידי וכסיל דלאו איהו ידע מידי ולא משתדל למדבק חכמתא לא יבין את זאת כלומר לא מחבר בינה עם כנסת ישראל דאיהי זאת. ובכן ואתה שלום: ספר תהילים פרק קיב מזמור קי"ב אור ליום שבת כ' לאייר אשרי איש ירא את ה' לקבל יראה. במצוותיו חפץ מאד לקבל אהבה ומשום דלית דמיון בינו לביננו וכו' וא"כ היכא אפשר לבר נש למרחם למאן דלית ליה דמיון עמיה ולא חזי ליה להכי אמר במצותיו חפץ מאד כלומר ע"י פעולותיו ידעינן ליה וע"י מצותיו ידעינן מדותיו ועל ידיהון רחמין ליה: ספר תהילים פרק קכב מזמור קכ"ב אור כ"ח שבט ירושלים הבנויה היינו מטרוניתא וקאמר עלה בנויה מלשון ויבן ה' את הצלע וקאמר דבהאי ירושלם כלילן כולהו י' ספירן עילאין וזהו שאמר כעיר שחוברה לה יחדו. העיר היינו י' ספירו' עלאין וקאמר דהאי ירושלם היא בנויה בי"ס כעיר די"ס עלאין שחוברה האי ירושלם לעיר די"ס עלאין יחדו כלומר ואינון ביחוד' חדא דהא היא מנא דכלהו. נ"ל כי סוד הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם היינו לומר דבכור דרמיז בחכמה לא מדבקיה ביה בדכהנים דהיינו בינה וחסד דבינה נמי כהן הוא ברזא דבקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם דשם היינו בינה. ומעשר רמיז לכנסת ישראל דאיהו עשירית. נאכל לכל אדם שכל העולים למעלה מתוכה הם עולים. לצבות בטן שאוכלים ושותים כל לילה עד שבטנם כאלו הוא צבה וזה גורם להם לישן כל הלילה וזהו להפיל ירך: ספר משלי פרק ג משלי סימן ג' שנת אש"ה אור ליום ו' ר"ח אדר א' בכל דרכיך דעהו וגומר דרכים נקראים צרכי הגוף לפי שכל בני אדם משתמשים בהם יותר מן הצריך דוגמת הדרך שהוא רחב, ואורחות נקראים צרכי עבודת ה' לפי שבני אדם מעטים משתמשים מהם וגם המשתמשים בהם הוא על דרך הקיצור לכך נקראים אורחות שהם דרכים צרים ואין עוברים בהם אלא מעטים וגם כי ההולכים בדרכי ה' ילכו אורחות עקלקלות וכמה מכשולות באים לידם למונעם מעבודת ה' לכך אמר בכל דרכיך דעהו שהם צרכי גופך דעהו בגין שלא ליהנות מהם אלא ההכרחי לקיום נפשך ואז השי"ת יישר אורחותיך כי לא יזדמן לך מכשול ולא מעכב בבואך לעבוד את השי"ת וז"ש והוא יישר אורחותיך לכן בני הזהר במאכלך ובמשתך ובעת אכילתך ושתייתך אל תבט אל מיעוט שאתה אוכל ושותה אלא תביט אל ההיזק שומשך לך בשינה ובמיעוט עסק התורה מסבת אותו המעט שאתה אוכל ושותה יותר לכן הזהר ושמת סכין בלועיך וגו': ספר משלי פרק ו (חסר) משלי סימן ו' בהשכמת יום נ"ח תמוז הקצתי ולא יכולתי לישן וקמתי ולבשתי בגדי ואז אמרתי קצת בקשות ואח"כ אמר לי ה' עמך וכו' ואני הקימותיך לדבר עמך יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך הנה עתך עת דודים כי נר מצוה ותורה אור הנר היא דוגמת דכ"י תתאה ואור היא ת"ת המצו' כי כ"י שהיא מצוה ועוש' ותורה היינו תורה שבכתב שהוא ת"ת וה"פ המצוה שהיא כ"י הוא דוגמת נר אבל התורה דהיינו הת"ת הוא דוגמת אור וז"ה כי אתה תאיר נרי כלומר אתה כ"י עלאה תאיר לכ"י תתאה שהיא נרי אבל ה' שהוא הת"ת כשהוא מתעלה בבינה הנקרא אלהי יגיה חשכי שהנר בבית אינו מאיר לכל הבית אלא אל קצתו וקצתו חשוך ואף במקום שמאיר אינו בהיר אלא דומה לחשוך בפני האור הבהיר וקאמר דכשה' אלהי שהוא ת"ת ובינה ישפיע בכ"י יגיה חשכי לא יהיה שום מקום חשוך בכ"י אלא בכל מקום יהיה אור ואף במקום שהיה מאיר מקודם עכשיו יהיה בנוגה ובהירות רב וזהו מי בכם ירא ה' כלומר שלשה מיני יראות הם האחד יראה המעולה כיראת אברהם אע"ה אחר העקידה וזו מתעלה בבינה. הב' יראת שמא לא יזכה לעה"ב וזהו בכ"י והשלישית ביראת טובת העה"ז וזו היא תלויה במט"ט שהוא מעולם הפירוד ואמר הנביא מי בכם ירא ה' אפילו אם אינו ירא אלא על טובות העה"ז שזהו תלוי במט"ט שהוא עבדו אשר הלך חשכים כלומר שירא כזה הולך חשכים תרי שלא נתלה בספירו' עליונות ולא נתלה בכ"י תתאה שנקרא חשכים אלא במקום חשוך יותר דהיינו מט"ט שהוא מעולם הפירוד והיינו ואין נוגה לו כלו' שאם היתה יראתו נתלית בכ"י תתאה אעפ"י שנקרא חושך מ"מ קצת נוגה יש בו אבל עכשיו אין נוגה לו ואמר הנביא אעפ"כ כיון שביראתו זאת בטח בה' ה' ימלא לו תאותו והיינו דקאמר וישען באלהיו כלומר כיון דבטח בשם ה' ישען באלהיו שודאי יתן לו כלבבו וכענין דכתיב יתן לך כלבבך וגו' לבבך היינו כ"י הנקרא לב וקאמר שהשי"ת יפיק מאוייתך ישפיע בלבבך שהיא כ"י וזה ע"י שימלא שפע וברכה ליסוד הנקרא כל ועמודים הנקראים עצתך כי הם מקום העצה כליות יועצות: עוד אמר ומה שאמרתי מהריון אשתך הכל אמת ויציב הוא כי הלא ידעת הקב"ה חותמו אמת ופירוש הענין שאעפ"י שיראה לך שיש קצת שקר בהנהגתו כשתעמוד על חותם הענין דהיינו סוף הענין תמצא שהכל אמת וכן בענין הזה ההריון אמת היה ולא היה הקב"ה מחזיר מתנתו אשר נתן לך אפילו אם היה גורם החטא אבל בהיות שנקנסה עליך מיתה רצה הקב"ה ברוב רחמיו לפדות אותך ונתן ההריון ההוא תחתיך והכל להנאתך ולטובתך כי הרבה הפרדת לבך ומחשבתך מד"ת ונתת מקום לס"מ ונחש ובתאותם לשלוט בך ולכן נקנסה עליך מיתה. שוב והדבק ואתאחד בהב"ה ואל תפריד מחשבתך מהתורה ומעט מהנאות העולם וטוב לך ואזכך לישרף על קדושת שמי וכל חטאתיך ופשעיך ישארו באש ואתה תתעלה כעמר נקי ותלך ותנוח לגורלך לקץ הימין. וכבר הייתי מאריך עמך יותר אלא שלא לבטלך מלימודך. ומכאן תשא ק"ו כמה יש לך ליזהר משיחה בטלה ולא בשום דבר בעולם אפילו רגע אחד ואפילו שיחה בטלה קלה רק שתעסוק בתורה ותתדבק ביראת ה': ספר משלי פרק כג סימן כ"ג שנת השכ"ח אור ליום שבת י"ט לטבת ה' עמך וגומר רק כי תדבק בי ובתורתי ובמשניותי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגע מתורתי ויראתי ועבודתי ולא תאכל בדרך הנאה כלל רק על כל לעיסה ולעיסה הרהר בד"ת ואז יהיה מאכלך כדוגמת קרבן. והיינו רזא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך כלומר כשתשב ללחום ר"ל לאכול לחם עם היצה"ר שהוא מושל באדם בין תבין את אשר לפניך דהיינו שכינה העומד עליך ואינו דומה מי שאוכל לבדו לאוכל לפני המלך. ואזדהר מלמיכל כי אם קמעא לקיימא נפשא ולא תאכל צנון וירוקים חיים כי אם מעט מזער. א"נ ה"ק כי תשב ללחום לאכול לחם את מושל שהוא יצר הרע להתעדן בה שהוא מושל בין תבין את אשר לפניך. זכור הדורות שהיו לפניך אותם. שהתענגו במאכל ובמשתה מה הועילו בכך ומה עלתה להם. א"נ ה"ק כי תשב ללחום את מושל שהוא יצה"ר דאיהו מושל בין תבין את אשר לפניך את הצדיקים שהיו לפניך ולא נהנו מן העולם כמה גדולה מעלתם. אי נמי הכי קאמר כי תשב להלחם כנגד המושל שהוא היצה"ר בין תבין את אשר לפניך לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. א"נ ה"ק בין תבין את אשר לפניך דהיינו השכינה שתמיד מחופפת עליך לכן הזהר מאד מהתענג כלל ותמיד תהיה שכינה נגדך ובפרט בעת המאכל למען תכלם ובכל לעיסה הרהר בד"ת ואז יהיה מאכלך דוגמת קרבן. והנה אזכך להעמיד תלמידים הרבה וכו' כי כל ישיבה שלומדים יש דוגמתה למעלה ומתיבתא דילך היא לקבל מתיבתא דעתיק יומין וכד אינון מפלפלין הדברים שמחים כנתינתן מסיני: סימן הנז' פסוק ו' אור ליום ז' י"ט למנחם ה' עמך וגו' הזהר מיצה"ר אל תלחם את לחם רע עין וגו' דהא איכא למידק אמאי כתיב אל תלחם ולא כתיב אל תאכל וכן קשה במאי דכתיב לכו לחמו בלחמי ולא כתיב לכו אכלו במאכלי. ועוד קשה אמאי כתיב תלחם ולחמו ועביד מהשם פעולה ומדקדקייא אמור דלא יאות למעבד כן. ותו אמאי אזהר אל תלחם וגומר דהא אמרין בני נשא אי עיילית לבית רחימך אכול דאת עביד נחת רוח ליה. ואי עיילית לבית סנאך אכול כי היכי דלקהיון שיניה. ותו משמע דשלמה אתא לאזהרא במילי דעלמא ולא במילי אורייתא גם צריך להבין מאי מטעמותיו ומאי כמו שער בנפשו. אבל רזא דמילתא דשלמה הע"ה אזהר דלא יכול אינש יותר מדאי דאי עביד הכי מתקיף ליצה"ר דאיהו רע עין ובהכי גרים דההוא רע עין ילחם עמו דדמי דלהוו עמיה גברין דלהוו בסיעתא דהוא ס"מ וילחמון עמך ומשום הכי אמר לכו לחמו וגומר דכד תיכלון נהמא דאורייתא הוי כאילו אתון גורמין גוברין דלהוו בסיעתא דידכו וילחמו בההוא סטרא. מטעמותיו כלומר דיצה"ר מעייל בליביה דבר נש יאייה תבשילא פלן ובתר הכי דעייל בלביה חמידו איהו משתדל למעבדתיה ובהכי מתגאה יצה"ר והיינו כי כמו שער וגו' כלומר דחמידו דמילתא דמי לשער דמיניה נכנסי' לבית. אכול ושתה יאמר לך ולבו דהיינו ת"ת בל עמך דהא אדבקת בסטרא אחרא: אחר כך סדר לי הדרוש שדרשתי בו ביום במנחה ושבח קצת ממה שעיינתי אלא שפירש בדרך רחב ובקצתו הוסיף קצת. אחר כך אמר לי ולכן יחכה ה' לחננכם כלומר דחן הוא למעלה שהוא בג' עליונות וקאמר דיחכה ה' ולא יתן לכם מתנת חנם משום דאלהי משפט הוא וכיון דדיין ושופט הוא אבעי דדינא יתעביד. א"נ הכי קאמר תדע אמתי יחכה ה' וגו' ולא יתן לכם מתנת חנם מיד כד ליתכון מכוונין אלא במשפט דהוא ת"ת אבל כד תסתלקון באשרי דרמיז בג' עליונות כולהו רמיז לנ' שערי בינה, חוכי לו ל' היינו מגדל הפורח באויר דהיינו בינה וא"ו היינו ת"ת כד יתחברון כלהו ספירות כדאמרן ויסתלקו בג' עליונות אז יושפע עליהם מתנת חנם. ומאי דלא קצת טופרי ידך בהאי יומא מיני הוה משום דקצת טופרי רגליך ולא יאות למיקץ תרווייהו ביומא חדא משום לא תחסום שור בדישו. וכן לית למיקץ טופרי רגלא אלא בערב י"ט או בע"ש דהוא זמן הדווא והכי אבעי למעבדך למיקץ טופרי רגלא יום ה' וטופרא ידא יום ו' אבל תרווייהו בחד יומא לא ובשאר יומי לא למיקץ לא טופרי ידא ולא טופרא רגלא בר מזמניא ושבתי דחדוא כדאמרן ובפרשתא דלא שרית בע"ש לא תחוש דהא כיון דעיינת בה הוי כאילו שרית ליה ויאות כיונתון דרזא דמלתא הוא כדי להוסיף מחול על הקדש ואיבעי למשרי יתא בע"ש ולמגמר יתא בשבת' קודם סעודת שחרית: סימן כ"ג אור ליום שבת ח"י לכסליו השכמתי כמנהגי לקרות במשניות וקריתי כמו מ' פרקים ועוד הלילה גדולה וחזרתי וישנתי עד שהשמש זרח על הארץ וחזרתי לקרות והייתי מצטער אולי נשכחתי מלהפקד כפעם בפעם ותמיד הייתי קורא בלי הפסק ובתוך זה נאמר לי חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת שאעפ"י שחשבת כי נטשתיך עזבתיך שכחתיך מן הדין כן היה ראוי לעשות יען כי שכחתני ונטשתני עזבתני והפרדת מחשבתך ממני ואותי השלכת אחרי גווך והנה אתה מתפלל לפני הקב"ה שיורך דרכי תשובתו ואני מדריכך בדרך זו תלך ותשלך דברי אחריך והנה לא נכון הדבר אשר אתה עושה לכן שוב אלי ואני אשיבך ככל אשר דברתי לך. ותמיד תהרהר בתורתי ויראתי ועבודתי ולא תפסיק מחשבתך אפי' רגע והטוב בעיניך מה שעשית אמש להפסיק בין גאולה לתפלה כי באותה שעה גרמת שתפול כ"י על ידך והפרדת אותה מן זוגה. ובעבור זה קמו מקטרגי עליך לולא שאני וחיילותי התפללנו לפני הקב"ה שירחם עליך לכן מכאן והלאה הזהר מאוד אל תפסיק כלל ואפי' בעניית אמן וחוץ מכבוד ר' יעקב שאמר מצוה לענות אמן אחר גאל ישראל לא ירד לעומקן של דברים אדרבה עבירה היא בידו ולא מצוה ולכן אין להפסיק כלל. ועל אודות האיש ההוא אשר דברת הנה תקנתיו לך מהרה תראה פלאות ותתמה לכן השלך על ה' יהבך. ומחר בעת הזאת אבא אליך ואדבר עמך הסוד ההוא יותר בארוכה ועתה תראה היקרך דברי אם לא תדבק בי ובתורתי ובמשניותי וכו' בהתהלכך תנחה אותך ובשכבך תשמור עליך בשכבך ממש כמא דאת אמר בשכבך ובקומך דהא כד את נאים מגו הרהורא דמתנייתא ז' עולמין דילי נטרין יתך וכד את מיקץ מגו דאת נאימת' בהרהורא דמתנייתא היא היא ממללא בפומך ורחושי מרחשן שפוותך: ספר משלי פרק כז סימן כ"ז אור ליום חמישי א' לאייר רעד ורע אביך אל תעזוב וגומר. פירוש ביום אידיך דאית לך צרות לא תשבוק דחלתא דקודשא בריך הוא דאיהו רעך ורע אביך ותדבק בקליפין דאינון אחיך משום דאינון כאחים לספירות ותדע למה משום דטב לך למסבל צרות ותהא שכן לספירן קדישין מלמהוי לך אחוה ודבקותא דההוא סטרא דאף על גב דיחזון לך פנים צהובות הא אינון רחיקין מינך דאין כוונתם אלא לאבדך מן העולם באתדבקותך בקליפין דאמרית לך לכן הזהר מלאתדבקא בהון ולאתדבק' בספי' עלאין וכו'. ובכן ואתה שלום וכל אשר לך שלום וגו': ספר איוב פרק לג איוב סי' לג אור ליום השבת ה' לניסן ה' עמך וגומ' הלא שדרוני לאלפותך ולגלאה לך רזא יקירא בהן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר דהא איכא למידק מאי פעמים שלש אי תלת זמנין איהו דמגלגל הוה ליה למימר הן כל אלה יפעל אל שלשה פעמים עם גבר מאי פעמים. ותו מאי עם גבר. ותו דכתיב על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו דמשמע דארבעה זימנין והכא קאמר תלתא: אבל רזא דמילתא דלגברא דהו' דחיל חטאין מגלגל שלש פעמים לזככה יתיה אבל למאן דלאו איהו דחיל חטאין לא מגלגלי אלא תרין זמנין כי היכי דלא יתקלקל בזמנא תליתאה ויצא שכרו בהפסדו וזהו שאמר שלש עם גבר דהיינו דחיל חטאין כמא דמתרגמינן איש חייל ומאי דכתיב ועל ארבעה לא אשיבנו היינו לציבור ובכן ואתה שלום: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: