{"bookId": "kabala-a338c00ec4d2", "part": "1", "torah": "4", "title": "ספר מגיד מישרים — קטע 4", "hebrewTitle": "קטע 4", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a338c00ec4d2/1/4/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a338c00ec4d2/1/4/", "segments": [{"index": 1, "he": "דאורייתא ולדחלתי ואביאכם אל הר קדשי עולותיך וזבחך תעלה כליל על רצון מזבחי דהא \nאיכא לדקדק מאי ניהו הר קדשי ומאי ניהו בית תפילתי. ותו מאי והביאותים ומאי \nושמחתים. ותו מאי עולותיכם וזבחכם לרצון ותו מאי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. \nואם כן מאי רבותייהו דישראל דמשתבח בהו והביאותי' ושמחתי' וכו' כיון דכולהו עמים \nנמי יקרא להם בית תפילה אבל רזא דמלתא דקאמר דיעל ישראל להר קדשו דאיהו יסוד דעליה \nאתמר ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך כלומר ישלח עזרך מתלת עילאי דאיקרי קודש וישפע \nבציון דאיהי יסוד דהא יסוד סליק בכתר ברזא דבמוסף אמרינן כתר ומתמן יסעדך ומשום הכי \nנקט לישנא דוהביאותים בגין דיסוד איהי לפנים מכנסת ישראל וקאמר תדע היאך אביאם אל \nהר קדשי בתחיל' אשמחם בבית תפילתי דהיינו כנסת ישראל. ונקט בה שמחה משום דבה שייך \nשמחה דאיהו בתי בראי. אבל יסוד דאיהו בתי גוואי לא שייך ביה שמחה. עולותיכם וזבחיכם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כו' כלומר עולה דסלקא בבינה דמשום הכי עולה כולה כליל. וזבח דאיהו סליק בכנסת ישראל \nדמשום הכי אכלי מניה הבעלים והכהני' דתרי מזבחי אינון מזבח החיצון דרמיז בכנס\"י \nומזבח הפנימי דרמיז בבינה. וקאמר דבין עולות ובין זבחים יעלו עד ההוא אתר' דרעוא \nדרעוין דאיהו רמיז בתלת ספירין עילאי והיינו על מזבחי כלומר עד בינה דאיהי מזבח \nהפנימי וקאמר תדע אמאי אביא אתכם להר קדשי ולא יסגי להו כנסת ישראל משום הכי ההוא \nזימנא אהפוך אל עמים וכו' וביתי דהיא כנסת ישראל בית תפלה יקרא מלשון נקרא כלומר \nישפע לשון נקרא לכל העמים חלף דאינון סטרין הוו מה מיני כי סחר סחרני דכ\"י ודחיקי \nלה כד\"א סבוני גם סבבוני וכו' דלקביל קליפות קשות קאמר אמילם ולקביל קליפות דקות \nקאמר דעכו כאש קוצים כלו' דועכו מעצמם ובההוא זימנא יתחברון לינקא מיני והיא תשפיע \nבהו וכיון דכל העמים יעבדו להקב\"ה שכם א' ויתחברו בחדא עם כנסת ישראל לינקא מיניה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "איצטרך דישראל יתדבקון לעילא מכ\"י דהיינו יסוד דהא חביבותא דקב\"ה עם ישראל טובא \nמשום חביבי דתלת אבהן ואף על גב דכמה חכימין וחסידים הוו בישראל מ\"מ אבהן חשיבי טפי \nמנייהו טובא משום דבזימניהן אכתי לא אתיהבת אורייתא ואפי' ערובי תבשילין נטר אברהם \nומסכת ע\"ז דיליה ארבע מאה פירקא הוי וכן עביד בכל מצות וכן עבדו יצחק ויעקב. וכיון \nדעד לא אתיהבת אורייתא עסקו כל כך באורייתא אית לאחזוקי להו טיבותא טפי מדרייא \nדבתרייהון דחזו לאבוהון או לרביהון דעסקי באורייתא. ותו תלת אבהן פרסימו אלוהותי' \nדקב\"ה בעלמא דהא וודאי איכ' למינדעי אמאי הוה אמר אברהם אחותי היא וכן יצחק. ותו \nאמאי הוו בעי מנייהו אשתך היא או אחותך כאילו לא הוי אינש בעלמא דלהוי לי' איתתא. \nותו מאי האי דקאמר אברהם למען ייטב לי בעבורך ופירושא מפרשיא יתנו לי מתנות וכי \nזוזי הוי חסרין ליה דהוי צריך למתנות. ותו אפי' אי הוי צריך ליה בההוא אומנתא מגעלא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ומטנפא הוי בעי למירווח זוזי. ותו אמאי לפרעה נגע קב\"ה נגעים גדולים ולאבימלך לא. \nותו מאי וישקף אבימלך בעד החלון והנה יצחק מצחק עם רבקה אשתו. ותו אמאי לאברהם \nוליצחק דלא הוי לכל חד אלא איתתא חדא שאילו להון על איתתייהו ויעקב הוו ליה ארבע \nנשין ולא הוי מאן דשאיל ליה על חדא מניהון אי הוית איתתיה או אחתי'. אבל רזא דמלתא \nדבההיא זימנא הוו חכימי טובא בההוא סיטרא ואברהם ויצחק הוו מפרסמא בעלמא יחודא \nפנימאה דקב\"ה דאיהו שליט על כל הנך סיטרי ואינהו הוו ידעי דכל ענינייהו דאברהם \nויצחק הוי דוגמא ומשום הכי דאי בעי מנייהו היכי הוו נסבי איתתא כיון דבעל שליט על \nאתתא הוו כאלו אינון שליטין בכנסת ישראל וכיון דאיהי פנימאה היאך אפשר להון למשלט \nעלה. ואינון הוו מהדרין להו דלא הוו נסיבו אתתא למישלט על כ\"י כבעל על איתתיה אלא \nלאתיחדא עמה כאח עם אחתיה ואברהם כד נחית למצרים הוה כדי למינדע אורחי דההוא סטרא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "למיקם מגוייהו באורחי קדישא דמגו חשוכא מתידע נהורא דמשום הכי אמו' רבנן לא תלמוד \nלעשות אבל אתה למד להבין ולהורות וכן עבד אברהם דבעי למילף אורחי דהני סטרייא למיקם \nמגוייהו ביזא דבינה דהיינו להבין וברזא דת\"ת דהיינו להורות דת\"ת איהו נהורא. ולהכי \nקאמר ולמען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות דהיינו דילפו לי אורחי דהנהו סטרייא \nדאיקום מגווייהו באורח קדושה. ופרעה נסב את שרה למשלט בה למרמז דעד השתא הוו הנך \nסיטרא מתזנני מכ\"י והשתא בעי פרעה דהנהו סטרי יטילו זוהמא בכ\"י ח\"ו ומשום הכי נגעו \nה' נגעיב גדולים וכן הוה דעתיה דאבימלך ומשום הכי עצר עצר ה' בעד כל רחם מדה כנגד \nמדה איהו בעי למיעיל זוהמא בכ\"י משום הכי איתאחד באפי נוקבין דיליה ולא הוה יכול \nלמיסק מנייהו זוהמא מידי. וטעמא דלא נגע ליה נגעים גדולים כדעבד לפרעה היינו משום \nדפרעה הוה רע במידותיו דהא בשר חמור בשרם. ואבימלך אע\"ג דהוה רע באומנותיו לא הוה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "רע במדותיו ותו דאף באומנות לא הוה אבימלך כ\"כ רע כפרעה ויעקב לא הוה מהדר לקרבא \nלשאר אומין לדחלתא דקב\"ה ומשום הכי לא הוו חיישי אבתריה למינדע אי הוית אתתיה או \nאחתיה. אבל אברהם הא ידיע דהוה מפרסם אלהותיה דקב\"ה בעלמא כד\"א ואת הנפש אשר עשו \nבחרן ויצחק נמי הנהו בארות דחפר הוה לאולפא יחוד' דקב\"ה ומ\"ה הוי מהדרא אבתריה \nלמנדע אי איתתיה היא או אחתיה כדאמרן. וישקף אבימלך בעד החלון כלומר איסתכי בחכמתא \nדיליה וחזא והא יצחק דאיהו גבורה מצחק משפיע ברבקה אשתו ונקט לישנא דמצחק משום \nדאיתערו דרחימו איהו מסטרא דצפון והא חזת דאשתו הות כנסת ישראל דאיהו משפיע בה כבעל \nבאשתו ולא כדאמר ליה אחותי היא ויעקב אע\"ג דמאן דהוי קריב ליה הוי מליף ליה. מ\"מ לא \nהוה מהדר לקרב' שאר אומין לדחלתיה דקב\"ה וטעמא משום דביומי אברהם ויצחק דלא הוי מאן \nדידע ייחודא דחלתא דקב\"ה אצטריך לפרסומי אלהותיה בעלמא. אבל בימי יעקב הא הוי טובי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דהוי ידעו אלהותיה דקב\"ה. ותו דהא הוו ליה תריסר שבטין דהוו דחליא דקב\"ה ולא אצטריך \nלקרבא שאר אומין ואברהם ויצחק משום דלא הוה מטתהון שלימא אצטריכו לקרבא שאר אומין \nלתקנא פגמא דמטה דלהון ויעקב דהוה מטתיה שלימה לא הוי צריך לקרבא שאר אומין דהא \nמטתיה הוה מתקנא ואוליף להו ייחודא דקב\"ה והוו נטרי אורייתא ועסקי בה עד לא \nאיתיהיבת ומשום הכי זכותהון רב טובא וקאים לבניהון כמא דשדי: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פרשת וירא \nפרשת וירא. אור לי\"ו לחשון ביום שבת קודש. ה' עמך וכו': \nוהא איכא למידק מאי וירא אליו הל\"ל וירא ה' אל אברם. ותו אמאי נראה אליו כיון דלא \nמליל עמיה מידי ואוף למאן דאמר לבקר את החולה הוה ליה למללא עמיה מידי דלא אפשר \nביקור חולה בלא מילולא. ותו מאי באלוני ממרא ומאי אשמעינן ומאי איכפת לן. ותו מאי \nוהוא יושב פתח האוהל. ומאי אתא לאשמועינן וכן איכא למידק ולמבעי על כחום היום. ותו \nכיון דחזי ג' אנשים נצבים עליו אמאי איצטריך לרוץ לקראתם. ותו מאי מפתח האוהל כיון \nדהוה יושב פתח האוחל כשרץ לקראתם פשיטא דמפתח האהל הוה. ותו מאי יוקח נא מעט מים. \nותו מאי והשענו תחת העץ. ותו מאי ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. ותו מאי כן תעשה כאשר \nדברת הוה ליה למימר כן נעשה כאשר דברת. ותו מאי מהרי שלש סאים קמח סולת. ותו מאי \nואל הבקר רץ אברהם. ותו מאי ושרה שומעת פתח האהל. ותו מאי היפלא מה' דבר וכולי. אבל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "רזא דמילתא דכיון דאתגזר אתגליאו ליה ספירין דנהירו סגי והייט וירא אליו כלומר \nדאיתגלי ליה יו\"ד דרמיז לחכמה וכליל בה תלת עליונות ומנהרי בוא\"ו ובהכי הוה שמא \nדהוי\"ה שלם ואמר ליה דהשת' דאתגזר איצטריך למיהוי מרכבה לחסד בשלימו דעד השתא עביד \nטיבו עם בני נשא. והשת' דאתגזר יעביד טיבו עם מלאכייא. וטעמא דצחקת שרה דסברה \nדאמרין הכי אדעתייהו או נביאי דטעו בנבואתהון ולא הוה קושטא משום דחמאה דצלותא דילה \nהוה בדרגא דשמיעה ולא בדרגא דעשייה והיינו ושרה שומעת. ותו דאכתי הוה פתח האוהל \nדהיא מלכות למיסלק לעילא ולא עבדית עובדא טבא דבגיניה תסלק צלות' ותתקבל למהוי \nבדרגא דעשיה והיינו פתח האהל. ותו דספירין לא הוי מנהרין פנים בפנים כי היכי דתהוי \nבעותה בדרגא דעשיה והיינו והוא אחריו. כלומר והוא דהיינו כללא דתשע ספירין הוה \nאחריו כלומי דלא הוי אנפין באנפין עם מלכות. ומשום הכי לא המנת שרה דאמרת היאך אפשר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דליהוי אנפין באנפין בלא עובדא חדתא דעבדינא. והיינו ותצחק שרה בקרבה כלומר טעמא \nדחייכת ולא הימנית משום דפשפשא בקרבה כלומר בעובדין דבידה ולא אשכחת דאתחדש לה \nעובדא טבא דבגינה תזכה ואיהי לא ידעא דכיון דקבלה עלה להתעסקא בגמילות חסדים דהכנסת \nאורחים מיד איתער חסדא ורחמו מלעילא ואיתגזר למיהב לה בר. למה זה צחקה שרה לאמר האף \nאמנם אלד ואני זקנתי בתמיהא כלומר דאמרה וכי אני זקנתי דהיינו מלכות אסתלק לזקנה \nדהיינו לובן עילא' וכיון דלא אסתלק להתם היאך אפשר שתלד. היפלא מה' דבר הלא מילתא \nדא איתעביד ע\"י ההוא אתר דאיקרי פלא: \nאור ליום השבת כ' לחשון. חזק ואמץ ה' עמך הלא איכא למידק אמאי איצטרך למיכתב והוא \nיושב פתח האהל ותו אמאי יושב ישב כתיב ותו מאי כחום היום. ותו אי נצבים עליו אמאי \nוירץ לקראתם. ותו אמאי אהדר ואמר מפתח האוהל. ותו מאי יוקח נא מעט מים אמאי מעט. \nותו מאי ורחצו רגליכם. ותו מאי והשענו תחת העץ. ותו מאי ויקח בן בקר רך וטוב. ותו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מאי והוא עומד עליהם תחת העץ. ותו מאי כן תעשה כאשר דברת. ותו מאי ויאכלו. אבל רזא \nדמילתא דאברהם דעד לא אתגזר לא הוי זכי למיעל בגו מלכות אלא למיתב בתרעא כד לא מנהר \nבה תפארת ובתר דאיתגזר הוה יתב בתרעא כד מנהיר בה תפארת והיינו והוא יושב ישב כתיב \nדמעיקרא ישב פתח האהל בלא כחום היום דהוא נהירא דתפארת והשתא איהו יושב פתח האהל כד \nמנהר לו תפארת והיינו כחום היום והשתא איזדקף למיחזי מה דלא הוה חזי מקדמת דנא \nוהיינו וישא עיניו. והנה שלשה אנשים היינו שלשה עדרי צאן או הבנים או תלת אבהן. \nוירץ לקראתם דבעובדין דלתתא מתערין לעילא. ואמר מפתח האוהל כלומר אתעלא ואעל בגו \nמלכות ונפיק מאידך פתחא דפתיח להדי יסוד. ואמר יוקח נא מעט מים לאמשוכי חסד בדרגא \n(נ\"א בדינא) דבינה והיינו ורחצו רגליכם דרגל היינו מדת הדין הרפה איבעי למסחי יתה \nדלא יתקף דינאה. והשענו תחת העץ לאדבוקי יתה בעץ החיים דהיינו תפארת. והיינו בן בקר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "רך וטוב. לתקוני דינא דרמיז בבן בקר למעבד יתיה טב. ויתן אל הנער לעשות לתקנא יתיה \nדלא יתקוף דיניה. והיינו דנקט חמאה וחלב דרמיזא בחסד לבסמא דינא. והוא היינו רזא \nדאני והוא. עומד עליהם ויאכלו ואשון ראשון מסתלק כלומר שנסתלק הדבר וחזר לשרשו \nוהיינו רזא דקורבנא: \nאור ליום השבת ח\"י לחשון. ה' עמך וכו' והא איכא למידק אמאי אמר אליו ולא אמר אל \nאברהם. אבל רזא דמילתא דאע\"ג דלא הוי מוכן מן המילה איתגלייא ליה שכינתא וקאי אליו \nלמאי דסמיך אליו בעצם היום הזה נימול אברהם ומשום הכי פסיק פרשתא הכא ואמר אליו כי \nהיכא דנרגיש בההוא מילתא. והוא היינו כתר עליון דאתא ואתחבר בשכינתא והיינו יושב \nפתח האהל. וע\"י מאן אתא התם כחום היום דהיינו תפארת. שלשה אנשים היינו תלת ספיראן \nכדאמרן. נצבים עליו דאברהם היה מרכבה להני תלת. וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל היינו \nכנסת ישראל מתמן אידבק להני ספיראן. וישתחו ארצה. משום דאיהו מרכבה להו. יוקח נא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מעט מים ורחצו רגליכם ליתן מי החסד לרחוץ להעביר זוהמת קליפין מן רגליכם דאיהי כנסת \nישראל. ואקחה פת לחם כלומר קליפין יעדון מכנסת ישראל בזכות חסדא דעבדנא עם אורחייא \nלמיהב להון פתא דלחמא ובהכי תתקפון ויתתקף תפארת דאיהו לבכם ותהיו כולהו מתייחדין \nוהיינו והשענו תחת העץ דהוא אילנא דחייא דהיינו תפארת. ויאמרו כן תעשה כאשר דברת לא \nאבטחו ליה למיכל עמיה דא\"כ הוו להו למימר כן נעשה אלא אמרו כן תעשה למיעבד חסדא עם \nאורחייא כאשר דברת. מהרי שלש סאים קמח סולת היינו נצח הוד יסוד ליחדא לון בשרה \nדאיהי כנסת ישראל. ואל הבקר דא גבורא. רץ אברהם למתקנא דינאה למעבד יתיה רך וטוב. \nויתן אל הנער היינו מטטרון. לעשות אותו לאנהגא ביה עלמא: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פרשת תולדות \nפרשת תולדות. איכא למידק בהאי קרא אומרו ראה ראינו כי היה ה' עמך אמאי כפל ראה \nראינו. ותו מאי ונאמר. ותו מאי תהי נא אלה בינותינו. ומאי כפל בינינו ובינך. ומאי \nהאי דקא מיהדר למימר ונכרתה ברית עמך. אבל רזא דמלתא דאבימלך חשב דכיון דיצחק דינא \nקשיא הוא לא אפשר למיתי ברכאן למאן דמתחבר בהדיה אלא לווטין ודינין ימטון למאן \nדיתחבר בהדיה ומשו\"ה גרשוהו מביניהם ואמרו ליה לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד כיו דאנת \nדינא קשיא לא הוי חזי דליהוי לך ברכתא כלל וכיון דחזינן דאית לך ברכאן ודאי מברכאן \nדילן אתי לך והיינו כי עצמת ממנו מינן אתו לך תוקפא דברכתא. מאד דאיהו בהיפוכא אדם \nכלומר דהוו חשיבין דאינון פנימאין בתפארת דאיקרי אדם ויצחק הוי דינא וכד חזו דבתר \nדאיתגרש מביניהם איתברך כ\"כ. ידעו ודאי דאינון חיצונים. ויצחק אע\"ג דאיהו דינא קשיא \nמגו דאיהו מחובר לתפארת איהו מתברך. ומשו\"ה אמרו ליה ראה ראינו ראיה אחר ראיה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "דבתחלה ראינו ראיה חדא. והשת' ראינו ראיה אחריתי ומה שראינו השתא הוא דוהיה ה' עמך \nדאת דביק בתפארת. ונאמר תהי נא אלה דאיהי תוקפא דדינא דאיקרי אלה דמיניה אתו לווטין \nודינין תקיפין כלומר הכא חזינן דההיא אלה מפסקת בינותינו דאת בפנים מחובר לתפארת \nואנן מבראי סמיכין לההוא אלה ואנן בעיין דיהא לן חיבורא בסיטרא פנימאה דילך והיינו \nבינינו ובינך דיהא חיבורא בינינו ובינך ולא ימטון עלן לווטין מההוא אלה. וזה ע\"י \nדונכרתה ברית עמך והא איהו רזא דוישקף אבימלך בעד החלון. דהיינו הלון חכמתא דיליה \nדמעיקרא חמון לרבקה אחותיה דיצחק דינא קשיא ורבקה דאיהי מלכות דינא רפיא. לא אסיק \nאדעתיה אבימלך דאתי מיצחק לרבקה אלא דינין ולא ברכאן. ובתר איסתכי בחוכמתא דיליה \nחזא דברכאן דאינון חדווא בעלמא משפיע בה והיינו יצחק מצחק את רבקה אשתו דאיתערותא \nלמיתי ברכאן על ידי יצחק דאיהו דוגמת דזיווגא לא הוי אלא מצפון: \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שנת שד\"ה אור ליום שבת כ\"ב לחשון. ה' עמך וכו' והא איכא למידק מאי ואלה תולדות יצחק \nבן אברהם אטו עד השתא לא אשמעינן דיצחק בן אברהם. ותו אמאי איכפיל ואמר אברהם הוליד \nאת יצחק. אבל רזא דמילתא תלי בסוד העקידה ואמור רבנן ע\"פ ויצחק בא מבא באר לחי רואי \nדמלאכים הוליכוהו לג\"ע ושהה שם ג' שנים לרפאות החבורה שעשה לו אברהם בשעת העקידה \nובסוד שארז\"ל שכיון ששמעה שרה ע\"ה עקידת יצחק פרחה נשמתה ומתה אבל רזא דמילתא דמשום \nתוקפא דיצחק לא הוי אפשר לאתקיימא עלמא ק\"ו לאפקא תולדין מיניה. ולהכי איצטריך \nאברהם דאיהו חסד לעקד את יצחק לתברא לתוקפיה ולהכי איצטריך לאפקא מיני' דמא לאחלשא \nלתוקפי' דוגמת שחיטה דאוליפתיך דאיהי לאפקא מבעירא או מעופא דמא דאלהי רמיז לתוקפא \nדדינא והכי איתחליש תוקפי' דיצחק ע\"י העקידה ואפיק דמא דאפיק מיני' אברהם והיינו \nרזא דוהאלהים נסה את אברהם כלומר עבד עמו נס ופלא לקיימא עלמא ע\"י העקידה ובשעת \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "העקידה פרחא נשמתיה דיצחק ובההיא שעתא נמי פרחא נשמת' דשרה ואתחברו כחדא ובההיא נמי \nאתחלש תו תוקפי' דיצחק דאיהי בי דינא רפייא דאיהי אשתו ואחותו דאברהם. איש החסד. \nוהיינו רזא דמלאכים שהוליכו לג\"ע לבסמא תוקפיה ורזא דשהה שם שלש שנים כלומר לחברא \nליה מלכות לבסמא תוקפיה. ומשום דמגבורה עד יסוד איכא תלת דרגין קאמר דשהה שם שלש \nשנים. והשתא הכי פירושא דקרא. ואלה תולדות יצחק בן אברהם כלומר תדע היאך הוא דיצחק \nאוליד תולדין ואתקיים עלמא עליה. דמשום דהוא בן אברהם דהוא איש חסד. ותו דאברהם \nהוליד את יצחק דע\"י עקידה פרחה נשמתו והוי כאילו אברהם אהדר ואוליד ליה ליצחק בההיא \nשעתא. ורזא דוא\"ו דואלה כלומר משום רלעיל אמר דהוליד את יצחק אברהם ולישמעאל ולבני \nקטורה אמר השתא דכל הנך חיצונים הוו ותדע מאן הוא פנימי יצחק דהוא הוי דבק בוא\"ו \nוכו': \nאור ליום השבת ד' כסליו. ה' עמך בכל אשר אתה עושה וכו' הא אתינא לאודעותך מילין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "טמירין מילין קשיטין לחוד דתיזדהר מלאסגאה בהנאה וכיסופין דגופא אלא תתנהג כמנהגא \nדאיתנהגת בקצת שבוע דא לאזהרא במיכלא ובחמרא כמא דאוליפתך כמה זימנין ואיבעי לך \nלמיתב מוסר לאזהרא בהנאין דגופאי ודלא לפנאה לבך מהרהורא דמתנייתי אפילו רגעא חדא \nדלא תהרהר בהנהו הרהורין דמעיילי ללבך סמאל ונחש להרהרא בהשוכא עלמא דלית לך צורכא \nלהרהרא במידי דהא זה ה' אלהיך עמך ארבעים שנה לא חסרת דבר ולא תחסר כל ימיך כי \nפרנסתך מזומנת לך ואית לך צורכא להרהרא במידי דקב\"ה יצלח יתך דאין לו מעצור להושיע \nברב או במעט דהא חזיתא בהאי שעתא דבתרי אלפין זוזי שדר לך הקב\"ה רווחא כ\"כ כמו \nבחמשת אלפים לכן בטל הרהורין דמילין דעלמא מלבך ותדיר תהרהר באורייתא ולא תפסק \nאפילו רגע חדא דאילו הוית ידע כמה עלמין מפסידין על ידך ברגעא דאת מפסק מלהרהרא \nכפתגמי אורייתא הוית בוחר מות מחיים בעידן דאת מפסק וסמאל ונחש רדפין אבתרך תדיר \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "לעיילא בלבך הרהורין דמילא דעלמא לאפסקא יתך מלהרהר' בדברי תורה ובצלותא לכו בני \n", "en": ""}]}
