דאורייתא ולדחלתי ואביאכם אל הר קדשי עולותיך וזבחך תעלה כליל על רצון מזבחי דהא איכא לדקדק מאי ניהו הר קדשי ומאי ניהו בית תפילתי. ותו מאי והביאותים ומאי ושמחתים. ותו מאי עולותיכם וזבחכם לרצון ותו מאי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. ואם כן מאי רבותייהו דישראל דמשתבח בהו והביאותי' ושמחתי' וכו' כיון דכולהו עמים נמי יקרא להם בית תפילה אבל רזא דמלתא דקאמר דיעל ישראל להר קדשו דאיהו יסוד דעליה אתמר ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך כלומר ישלח עזרך מתלת עילאי דאיקרי קודש וישפע בציון דאיהי יסוד דהא יסוד סליק בכתר ברזא דבמוסף אמרינן כתר ומתמן יסעדך ומשום הכי נקט לישנא דוהביאותים בגין דיסוד איהי לפנים מכנסת ישראל וקאמר תדע היאך אביאם אל הר קדשי בתחיל' אשמחם בבית תפילתי דהיינו כנסת ישראל. ונקט בה שמחה משום דבה שייך שמחה דאיהו בתי בראי. אבל יסוד דאיהו בתי גוואי לא שייך ביה שמחה. עולותיכם וזבחיכם כו' כלומר עולה דסלקא בבינה דמשום הכי עולה כולה כליל. וזבח דאיהו סליק בכנסת ישראל דמשום הכי אכלי מניה הבעלים והכהני' דתרי מזבחי אינון מזבח החיצון דרמיז בכנס"י ומזבח הפנימי דרמיז בבינה. וקאמר דבין עולות ובין זבחים יעלו עד ההוא אתר' דרעוא דרעוין דאיהו רמיז בתלת ספירין עילאי והיינו על מזבחי כלומר עד בינה דאיהי מזבח הפנימי וקאמר תדע אמאי אביא אתכם להר קדשי ולא יסגי להו כנסת ישראל משום הכי ההוא זימנא אהפוך אל עמים וכו' וביתי דהיא כנסת ישראל בית תפלה יקרא מלשון נקרא כלומר ישפע לשון נקרא לכל העמים חלף דאינון סטרין הוו מה מיני כי סחר סחרני דכ"י ודחיקי לה כד"א סבוני גם סבבוני וכו' דלקביל קליפות קשות קאמר אמילם ולקביל קליפות דקות קאמר דעכו כאש קוצים כלו' דועכו מעצמם ובההוא זימנא יתחברון לינקא מיני והיא תשפיע בהו וכיון דכל העמים יעבדו להקב"ה שכם א' ויתחברו בחדא עם כנסת ישראל לינקא מיניה איצטרך דישראל יתדבקון לעילא מכ"י דהיינו יסוד דהא חביבותא דקב"ה עם ישראל טובא משום חביבי דתלת אבהן ואף על גב דכמה חכימין וחסידים הוו בישראל מ"מ אבהן חשיבי טפי מנייהו טובא משום דבזימניהן אכתי לא אתיהבת אורייתא ואפי' ערובי תבשילין נטר אברהם ומסכת ע"ז דיליה ארבע מאה פירקא הוי וכן עביד בכל מצות וכן עבדו יצחק ויעקב. וכיון דעד לא אתיהבת אורייתא עסקו כל כך באורייתא אית לאחזוקי להו טיבותא טפי מדרייא דבתרייהון דחזו לאבוהון או לרביהון דעסקי באורייתא. ותו תלת אבהן פרסימו אלוהותי' דקב"ה בעלמא דהא וודאי איכ' למינדעי אמאי הוה אמר אברהם אחותי היא וכן יצחק. ותו אמאי הוו בעי מנייהו אשתך היא או אחותך כאילו לא הוי אינש בעלמא דלהוי לי' איתתא. ותו מאי האי דקאמר אברהם למען ייטב לי בעבורך ופירושא מפרשיא יתנו לי מתנות וכי זוזי הוי חסרין ליה דהוי צריך למתנות. ותו אפי' אי הוי צריך ליה בההוא אומנתא מגעלא ומטנפא הוי בעי למירווח זוזי. ותו אמאי לפרעה נגע קב"ה נגעים גדולים ולאבימלך לא. ותו מאי וישקף אבימלך בעד החלון והנה יצחק מצחק עם רבקה אשתו. ותו אמאי לאברהם וליצחק דלא הוי לכל חד אלא איתתא חדא שאילו להון על איתתייהו ויעקב הוו ליה ארבע נשין ולא הוי מאן דשאיל ליה על חדא מניהון אי הוית איתתיה או אחתי'. אבל רזא דמלתא דבההיא זימנא הוו חכימי טובא בההוא סיטרא ואברהם ויצחק הוו מפרסמא בעלמא יחודא פנימאה דקב"ה דאיהו שליט על כל הנך סיטרי ואינהו הוו ידעי דכל ענינייהו דאברהם ויצחק הוי דוגמא ומשום הכי דאי בעי מנייהו היכי הוו נסבי איתתא כיון דבעל שליט על אתתא הוו כאלו אינון שליטין בכנסת ישראל וכיון דאיהי פנימאה היאך אפשר להון למשלט עלה. ואינון הוו מהדרין להו דלא הוו נסיבו אתתא למישלט על כ"י כבעל על איתתיה אלא לאתיחדא עמה כאח עם אחתיה ואברהם כד נחית למצרים הוה כדי למינדע אורחי דההוא סטרא למיקם מגוייהו באורחי קדישא דמגו חשוכא מתידע נהורא דמשום הכי אמו' רבנן לא תלמוד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות וכן עבד אברהם דבעי למילף אורחי דהני סטרייא למיקם מגוייהו ביזא דבינה דהיינו להבין וברזא דת"ת דהיינו להורות דת"ת איהו נהורא. ולהכי קאמר ולמען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות דהיינו דילפו לי אורחי דהנהו סטרייא דאיקום מגווייהו באורח קדושה. ופרעה נסב את שרה למשלט בה למרמז דעד השתא הוו הנך סיטרא מתזנני מכ"י והשתא בעי פרעה דהנהו סטרי יטילו זוהמא בכ"י ח"ו ומשום הכי נגעו ה' נגעיב גדולים וכן הוה דעתיה דאבימלך ומשום הכי עצר עצר ה' בעד כל רחם מדה כנגד מדה איהו בעי למיעיל זוהמא בכ"י משום הכי איתאחד באפי נוקבין דיליה ולא הוה יכול למיסק מנייהו זוהמא מידי. וטעמא דלא נגע ליה נגעים גדולים כדעבד לפרעה היינו משום דפרעה הוה רע במידותיו דהא בשר חמור בשרם. ואבימלך אע"ג דהוה רע באומנותיו לא הוה רע במדותיו ותו דאף באומנות לא הוה אבימלך כ"כ רע כפרעה ויעקב לא הוה מהדר לקרבא לשאר אומין לדחלתא דקב"ה ומשום הכי לא הוו חיישי אבתריה למינדע אי הוית אתתיה או אחתיה. אבל אברהם הא ידיע דהוה מפרסם אלהותיה דקב"ה בעלמא כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצחק נמי הנהו בארות דחפר הוה לאולפא יחוד' דקב"ה ומ"ה הוי מהדרא אבתריה למנדע אי איתתיה היא או אחתיה כדאמרן. וישקף אבימלך בעד החלון כלומר איסתכי בחכמתא דיליה וחזא והא יצחק דאיהו גבורה מצחק משפיע ברבקה אשתו ונקט לישנא דמצחק משום דאיתערו דרחימו איהו מסטרא דצפון והא חזת דאשתו הות כנסת ישראל דאיהו משפיע בה כבעל באשתו ולא כדאמר ליה אחותי היא ויעקב אע"ג דמאן דהוי קריב ליה הוי מליף ליה. מ"מ לא הוה מהדר לקרב' שאר אומין לדחלתיה דקב"ה וטעמא משום דביומי אברהם ויצחק דלא הוי מאן דידע ייחודא דחלתא דקב"ה אצטריך לפרסומי אלהותיה בעלמא. אבל בימי יעקב הא הוי טובי דהוי ידעו אלהותיה דקב"ה. ותו דהא הוו ליה תריסר שבטין דהוו דחליא דקב"ה ולא אצטריך לקרבא שאר אומין ואברהם ויצחק משום דלא הוה מטתהון שלימא אצטריכו לקרבא שאר אומין לתקנא פגמא דמטה דלהון ויעקב דהוה מטתיה שלימה לא הוי צריך לקרבא שאר אומין דהא מטתיה הוה מתקנא ואוליף להו ייחודא דקב"ה והוו נטרי אורייתא ועסקי בה עד לא איתיהיבת ומשום הכי זכותהון רב טובא וקאים לבניהון כמא דשדי: פרשת וירא פרשת וירא. אור לי"ו לחשון ביום שבת קודש. ה' עמך וכו': והא איכא למידק מאי וירא אליו הל"ל וירא ה' אל אברם. ותו אמאי נראה אליו כיון דלא מליל עמיה מידי ואוף למאן דאמר לבקר את החולה הוה ליה למללא עמיה מידי דלא אפשר ביקור חולה בלא מילולא. ותו מאי באלוני ממרא ומאי אשמעינן ומאי איכפת לן. ותו מאי והוא יושב פתח האוהל. ומאי אתא לאשמועינן וכן איכא למידק ולמבעי על כחום היום. ותו כיון דחזי ג' אנשים נצבים עליו אמאי איצטריך לרוץ לקראתם. ותו מאי מפתח האוהל כיון דהוה יושב פתח האוחל כשרץ לקראתם פשיטא דמפתח האהל הוה. ותו מאי יוקח נא מעט מים. ותו מאי והשענו תחת העץ. ותו מאי ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. ותו מאי כן תעשה כאשר דברת הוה ליה למימר כן נעשה כאשר דברת. ותו מאי מהרי שלש סאים קמח סולת. ותו מאי ואל הבקר רץ אברהם. ותו מאי ושרה שומעת פתח האהל. ותו מאי היפלא מה' דבר וכולי. אבל רזא דמילתא דכיון דאתגזר אתגליאו ליה ספירין דנהירו סגי והייט וירא אליו כלומר דאיתגלי ליה יו"ד דרמיז לחכמה וכליל בה תלת עליונות ומנהרי בוא"ו ובהכי הוה שמא דהוי"ה שלם ואמר ליה דהשת' דאתגזר איצטריך למיהוי מרכבה לחסד בשלימו דעד השתא עביד טיבו עם בני נשא. והשת' דאתגזר יעביד טיבו עם מלאכייא. וטעמא דצחקת שרה דסברה דאמרין הכי אדעתייהו או נביאי דטעו בנבואתהון ולא הוה קושטא משום דחמאה דצלותא דילה הוה בדרגא דשמיעה ולא בדרגא דעשייה והיינו ושרה שומעת. ותו דאכתי הוה פתח האוהל דהיא מלכות למיסלק לעילא ולא עבדית עובדא טבא דבגיניה תסלק צלות' ותתקבל למהוי בדרגא דעשיה והיינו פתח האהל. ותו דספירין לא הוי מנהרין פנים בפנים כי היכי דתהוי בעותה בדרגא דעשיה והיינו והוא אחריו. כלומר והוא דהיינו כללא דתשע ספירין הוה אחריו כלומי דלא הוי אנפין באנפין עם מלכות. ומשום הכי לא המנת שרה דאמרת היאך אפשר דליהוי אנפין באנפין בלא עובדא חדתא דעבדינא. והיינו ותצחק שרה בקרבה כלומר טעמא דחייכת ולא הימנית משום דפשפשא בקרבה כלומר בעובדין דבידה ולא אשכחת דאתחדש לה עובדא טבא דבגינה תזכה ואיהי לא ידעא דכיון דקבלה עלה להתעסקא בגמילות חסדים דהכנסת אורחים מיד איתער חסדא ורחמו מלעילא ואיתגזר למיהב לה בר. למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי בתמיהא כלומר דאמרה וכי אני זקנתי דהיינו מלכות אסתלק לזקנה דהיינו לובן עילא' וכיון דלא אסתלק להתם היאך אפשר שתלד. היפלא מה' דבר הלא מילתא דא איתעביד ע"י ההוא אתר דאיקרי פלא: אור ליום השבת כ' לחשון. חזק ואמץ ה' עמך הלא איכא למידק אמאי איצטרך למיכתב והוא יושב פתח האהל ותו אמאי יושב ישב כתיב ותו מאי כחום היום. ותו אי נצבים עליו אמאי וירץ לקראתם. ותו אמאי אהדר ואמר מפתח האוהל. ותו מאי יוקח נא מעט מים אמאי מעט. ותו מאי ורחצו רגליכם. ותו מאי והשענו תחת העץ. ותו מאי ויקח בן בקר רך וטוב. ותו מאי והוא עומד עליהם תחת העץ. ותו מאי כן תעשה כאשר דברת. ותו מאי ויאכלו. אבל רזא דמילתא דאברהם דעד לא אתגזר לא הוי זכי למיעל בגו מלכות אלא למיתב בתרעא כד לא מנהר בה תפארת ובתר דאיתגזר הוה יתב בתרעא כד מנהיר בה תפארת והיינו והוא יושב ישב כתיב דמעיקרא ישב פתח האהל בלא כחום היום דהוא נהירא דתפארת והשתא איהו יושב פתח האהל כד מנהר לו תפארת והיינו כחום היום והשתא איזדקף למיחזי מה דלא הוה חזי מקדמת דנא והיינו וישא עיניו. והנה שלשה אנשים היינו שלשה עדרי צאן או הבנים או תלת אבהן. וירץ לקראתם דבעובדין דלתתא מתערין לעילא. ואמר מפתח האוהל כלומר אתעלא ואעל בגו מלכות ונפיק מאידך פתחא דפתיח להדי יסוד. ואמר יוקח נא מעט מים לאמשוכי חסד בדרגא (נ"א בדינא) דבינה והיינו ורחצו רגליכם דרגל היינו מדת הדין הרפה איבעי למסחי יתה דלא יתקף דינאה. והשענו תחת העץ לאדבוקי יתה בעץ החיים דהיינו תפארת. והיינו בן בקר רך וטוב. לתקוני דינא דרמיז בבן בקר למעבד יתיה טב. ויתן אל הנער לעשות לתקנא יתיה דלא יתקוף דיניה. והיינו דנקט חמאה וחלב דרמיזא בחסד לבסמא דינא. והוא היינו רזא דאני והוא. עומד עליהם ויאכלו ואשון ראשון מסתלק כלומר שנסתלק הדבר וחזר לשרשו והיינו רזא דקורבנא: אור ליום השבת ח"י לחשון. ה' עמך וכו' והא איכא למידק אמאי אמר אליו ולא אמר אל אברהם. אבל רזא דמילתא דאע"ג דלא הוי מוכן מן המילה איתגלייא ליה שכינתא וקאי אליו למאי דסמיך אליו בעצם היום הזה נימול אברהם ומשום הכי פסיק פרשתא הכא ואמר אליו כי היכא דנרגיש בההוא מילתא. והוא היינו כתר עליון דאתא ואתחבר בשכינתא והיינו יושב פתח האהל. וע"י מאן אתא התם כחום היום דהיינו תפארת. שלשה אנשים היינו תלת ספיראן כדאמרן. נצבים עליו דאברהם היה מרכבה להני תלת. וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל היינו כנסת ישראל מתמן אידבק להני ספיראן. וישתחו ארצה. משום דאיהו מרכבה להו. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם ליתן מי החסד לרחוץ להעביר זוהמת קליפין מן רגליכם דאיהי כנסת ישראל. ואקחה פת לחם כלומר קליפין יעדון מכנסת ישראל בזכות חסדא דעבדנא עם אורחייא למיהב להון פתא דלחמא ובהכי תתקפון ויתתקף תפארת דאיהו לבכם ותהיו כולהו מתייחדין והיינו והשענו תחת העץ דהוא אילנא דחייא דהיינו תפארת. ויאמרו כן תעשה כאשר דברת לא אבטחו ליה למיכל עמיה דא"כ הוו להו למימר כן נעשה אלא אמרו כן תעשה למיעבד חסדא עם אורחייא כאשר דברת. מהרי שלש סאים קמח סולת היינו נצח הוד יסוד ליחדא לון בשרה דאיהי כנסת ישראל. ואל הבקר דא גבורא. רץ אברהם למתקנא דינאה למעבד יתיה רך וטוב. ויתן אל הנער היינו מטטרון. לעשות אותו לאנהגא ביה עלמא: פרשת תולדות פרשת תולדות. איכא למידק בהאי קרא אומרו ראה ראינו כי היה ה' עמך אמאי כפל ראה ראינו. ותו מאי ונאמר. ותו מאי תהי נא אלה בינותינו. ומאי כפל בינינו ובינך. ומאי האי דקא מיהדר למימר ונכרתה ברית עמך. אבל רזא דמלתא דאבימלך חשב דכיון דיצחק דינא קשיא הוא לא אפשר למיתי ברכאן למאן דמתחבר בהדיה אלא לווטין ודינין ימטון למאן דיתחבר בהדיה ומשו"ה גרשוהו מביניהם ואמרו ליה לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד כיו דאנת דינא קשיא לא הוי חזי דליהוי לך ברכתא כלל וכיון דחזינן דאית לך ברכאן ודאי מברכאן דילן אתי לך והיינו כי עצמת ממנו מינן אתו לך תוקפא דברכתא. מאד דאיהו בהיפוכא אדם כלומר דהוו חשיבין דאינון פנימאין בתפארת דאיקרי אדם ויצחק הוי דינא וכד חזו דבתר דאיתגרש מביניהם איתברך כ"כ. ידעו ודאי דאינון חיצונים. ויצחק אע"ג דאיהו דינא קשיא מגו דאיהו מחובר לתפארת איהו מתברך. ומשו"ה אמרו ליה ראה ראינו ראיה אחר ראיה דבתחלה ראינו ראיה חדא. והשת' ראינו ראיה אחריתי ומה שראינו השתא הוא דוהיה ה' עמך דאת דביק בתפארת. ונאמר תהי נא אלה דאיהי תוקפא דדינא דאיקרי אלה דמיניה אתו לווטין ודינין תקיפין כלומר הכא חזינן דההיא אלה מפסקת בינותינו דאת בפנים מחובר לתפארת ואנן מבראי סמיכין לההוא אלה ואנן בעיין דיהא לן חיבורא בסיטרא פנימאה דילך והיינו בינינו ובינך דיהא חיבורא בינינו ובינך ולא ימטון עלן לווטין מההוא אלה. וזה ע"י דונכרתה ברית עמך והא איהו רזא דוישקף אבימלך בעד החלון. דהיינו הלון חכמתא דיליה דמעיקרא חמון לרבקה אחותיה דיצחק דינא קשיא ורבקה דאיהי מלכות דינא רפיא. לא אסיק אדעתיה אבימלך דאתי מיצחק לרבקה אלא דינין ולא ברכאן. ובתר איסתכי בחוכמתא דיליה חזא דברכאן דאינון חדווא בעלמא משפיע בה והיינו יצחק מצחק את רבקה אשתו דאיתערותא למיתי ברכאן על ידי יצחק דאיהו דוגמת דזיווגא לא הוי אלא מצפון: שנת שד"ה אור ליום שבת כ"ב לחשון. ה' עמך וכו' והא איכא למידק מאי ואלה תולדות יצחק בן אברהם אטו עד השתא לא אשמעינן דיצחק בן אברהם. ותו אמאי איכפיל ואמר אברהם הוליד את יצחק. אבל רזא דמילתא תלי בסוד העקידה ואמור רבנן ע"פ ויצחק בא מבא באר לחי רואי דמלאכים הוליכוהו לג"ע ושהה שם ג' שנים לרפאות החבורה שעשה לו אברהם בשעת העקידה ובסוד שארז"ל שכיון ששמעה שרה ע"ה עקידת יצחק פרחה נשמתה ומתה אבל רזא דמילתא דמשום תוקפא דיצחק לא הוי אפשר לאתקיימא עלמא ק"ו לאפקא תולדין מיניה. ולהכי איצטריך אברהם דאיהו חסד לעקד את יצחק לתברא לתוקפיה ולהכי איצטריך לאפקא מיני' דמא לאחלשא לתוקפי' דוגמת שחיטה דאוליפתיך דאיהי לאפקא מבעירא או מעופא דמא דאלהי רמיז לתוקפא דדינא והכי איתחליש תוקפי' דיצחק ע"י העקידה ואפיק דמא דאפיק מיני' אברהם והיינו רזא דוהאלהים נסה את אברהם כלומר עבד עמו נס ופלא לקיימא עלמא ע"י העקידה ובשעת העקידה פרחא נשמתיה דיצחק ובההיא שעתא נמי פרחא נשמת' דשרה ואתחברו כחדא ובההיא נמי אתחלש תו תוקפי' דיצחק דאיהי בי דינא רפייא דאיהי אשתו ואחותו דאברהם. איש החסד. והיינו רזא דמלאכים שהוליכו לג"ע לבסמא תוקפיה ורזא דשהה שם שלש שנים כלומר לחברא ליה מלכות לבסמא תוקפיה. ומשום דמגבורה עד יסוד איכא תלת דרגין קאמר דשהה שם שלש שנים. והשתא הכי פירושא דקרא. ואלה תולדות יצחק בן אברהם כלומר תדע היאך הוא דיצחק אוליד תולדין ואתקיים עלמא עליה. דמשום דהוא בן אברהם דהוא איש חסד. ותו דאברהם הוליד את יצחק דע"י עקידה פרחה נשמתו והוי כאילו אברהם אהדר ואוליד ליה ליצחק בההיא שעתא. ורזא דוא"ו דואלה כלומר משום רלעיל אמר דהוליד את יצחק אברהם ולישמעאל ולבני קטורה אמר השתא דכל הנך חיצונים הוו ותדע מאן הוא פנימי יצחק דהוא הוי דבק בוא"ו וכו': אור ליום השבת ד' כסליו. ה' עמך בכל אשר אתה עושה וכו' הא אתינא לאודעותך מילין טמירין מילין קשיטין לחוד דתיזדהר מלאסגאה בהנאה וכיסופין דגופא אלא תתנהג כמנהגא דאיתנהגת בקצת שבוע דא לאזהרא במיכלא ובחמרא כמא דאוליפתך כמה זימנין ואיבעי לך למיתב מוסר לאזהרא בהנאין דגופאי ודלא לפנאה לבך מהרהורא דמתנייתי אפילו רגעא חדא דלא תהרהר בהנהו הרהורין דמעיילי ללבך סמאל ונחש להרהרא בהשוכא עלמא דלית לך צורכא להרהרא במידי דהא זה ה' אלהיך עמך ארבעים שנה לא חסרת דבר ולא תחסר כל ימיך כי פרנסתך מזומנת לך ואית לך צורכא להרהרא במידי דקב"ה יצלח יתך דאין לו מעצור להושיע ברב או במעט דהא חזיתא בהאי שעתא דבתרי אלפין זוזי שדר לך הקב"ה רווחא כ"כ כמו בחמשת אלפים לכן בטל הרהורין דמילין דעלמא מלבך ותדיר תהרהר באורייתא ולא תפסק אפילו רגע חדא דאילו הוית ידע כמה עלמין מפסידין על ידך ברגעא דאת מפסק מלהרהרא כפתגמי אורייתא הוית בוחר מות מחיים בעידן דאת מפסק וסמאל ונחש רדפין אבתרך תדיר לעיילא בלבך הרהורין דמילא דעלמא לאפסקא יתך מלהרהר' בדברי תורה ובצלותא לכו בני