{"bookId": "kabala-a42f9117e145", "part": "1", "torah": "2", "title": "פירוש מאמר הזוהר ריש משפטים — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a42f9117e145/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a42f9117e145/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "תיקון למעלה, ולא ישוב בשרשו, אלא במעשה המוטבע בו. וכן המלאכים הם עשוים לענינם, \nאין להם ישוב חוץ מזה. והנשמות היורדות במדריגה זו של מט\"ט - זהו תיקונם להיות כך, \nולעבוד בדרך זה. ונמצא, שאין משוא פנים בדבר ח\"ו, אלא כל אחד מתתקן בדרך שלו, כי \nבאמת בהיותם במדריגה זו אינם מתאוין יותר מזה, ואדרבא, זהו תיקונם. ובסוף הכל \nכשיקובץ תיקון כל ענף לתכלית התיקון הכללי, כבר ישארו כל הנשמות לפי מה שעבדו \nבבחינת \"בת יחידה\": \nולכן אמר, דצדיק ודאי לית ביה מלאכה, שאין הכונה בצדיק אלא ליחוד והתדבקות, ואין לו \nלהכנס בדברי חול כלל. ועל כן לית ביה שעבוד, כי השעבוד הוא כשאינו אלא עבד, שאין לו \nהתדבקות למעלה. ותראה שהדברים תלוים זה בזה, כי מפני היות מלאכה דבר הבא מכח חסרון \nבירור מלכות, והוא מה שנותן מקום וכניסה לס\"א, על כן אין זה מקום ההתדבקות, כי \nההתדבקות אינו אלא בסוד האהבה והרחמים, והוא בסוד בירור מלכות. ותבין היטב כי הכל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "תלוי בזה, כי מלכות היא מה ששיך לתחתונים, בירורה נותן להם כל הענינים הטובים \nוהקדושים בלא שום קושי, וחסרון בירורה עושה כל עניני החול והרע והקושי. והנה הנשמות \nשהם מצד מט\"ט, הם צריכות להתגלגל בכל השש שנים, שהם כל הו' ספירות, ולהיות תמיד \nבבחינת שעבוד קשה בלא ההתדבקות. וכמו שהם סובלים השעבוד ועובדים עבודתם המוטלת \nעליהם, הרי נתקן תיקון זה. כי חטא אדם גרם קלקול בכל המדריגות, וצריך לתקן הכל. וגם \nבמה שהוצרכו אלה הנשמות לעמוד בסיתום זה, נטלו ענשם, ונתקן החטא הכללי להחזיר \nלתיקון כללי. והנה זה ענין - כל כך מיני בני אדם שיש בעולם חכמים וטפשים, יש שהם \nמצליחים בעניניהם, ואחרים להפך, והכל תלוי בזה. שז\"ס מזל שעה - לגלגל הענינים לברר \nהמלכות. והנשמות נעשו כך על פי גלגולי ההנהגה הנ\"ל, מן השרשים הראשונים של הנשמות, \nעד שברוב הגלגול נבררת המלכות לגמרי בסוף הכל: \nואמר, אדהכי הא סבא אמר ליה אי הכי מאי תוספת, והיינו כי כאן אמר שיען בצדיק עושה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מנוחה שאין בו מלאכה, על כן הנשמה הבאה מן השכינה אין בה מלאכה. אך קשה, כי מן \nהכתוב נראה שהצדיק גורם מנוחה לכל, אפילו לעבד ואמה; ואם נאמר שהשכינה היא יותר \nבזה, דכתיב, \"ובשביעית יצא לחפשי חנם\" - מהו התוספת שיש, שהרי הכתוב משוה כלם? \nוהשיב ר\"ש שזה הפסוק מדבר על בחי' (המחרת) [אחרת]. ותראה שאינו אומר מסטרא דצדיק, \nאלא זאת היא בחינת נשמה מלבד הנשמות סתם, וה\"ס, נשמתא דצדיק. והנה זה באמת סוד רוח \nהקדש. והיינו כי הנה רה\"ק היא מציאות רוח אחד הבא מן היסוד, ומתחבר בנשמה עצמה: \nוזה הכלל, שכמה בחינות הם שמתחברות זו בזו, וכלם נקראות נשמה, כי הגוף הוא כלי אחד, \nמוכן לקבל בו בחינות פנימיות הרבה, שכל אחד מהם יש לו ענין בפני עצמו. והנה זה \nהרה\"ק גם הוא בחינת נשמה ממש, המתחברת בנשמת האדם עצמו, אלא שבחינת הנשמה הזאת \nנקרא, נשמתא דצדיק, משא\"כ הנשמות ממש, שהם נשמות המלכות. וזה שרש אחד בפ\"ע, כמו שהם \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כל עניני הנהגה, שכל אחד פרטי תנאיו - פרטים לו לפי מה שהוא. וזה הרוח הוא מ\"ש \nבתי\"ח, רה\"ק דאיהי שכינתא לא שריא עלייהו, דכתיב, \"ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא \nישוב\": \nוסוד זה - דע כי כל השראה, היא בסוד מלכות, ולכן השכינה היא השורה; אבל בסוד צדיק - \nנקראת רה\"ק, והיינו שההשפעה באה ממנו, אלא שאין שום ספירה משפעת לתחתונים, אלא כל \nההשפעה לשכינה, והיא לתחתונים. ואמנם רה\"ק היא בחינה אחת גדולה, שבו מגיע גילוי \nאלקות ב\"ה אל הנשמות, וה\"ס, \"ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה\", כי בלא זה אי \nאפשר להשיג האלקות, יען אין ערך בין הנברא לבוראו כלל. אבל זה הוא מציאות אחת \nשהמציא הרצון העליון לצורך [זה]. והנה באמת נשמתו של ששה נשרשת הרבה בענין זה, וה\"ס \nוהיה השם בקרבו את רוח קדשו, שפי' בתיקונים, השם אותיות משה. וצריך שתדע, כי רה\"ק \nלא זז מחכמי ישראל, כי בו נא', \"ורוח אלקים מרחפת על פני המים\". אבל כמה דרכים יש \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לרה\"ק, כי יש שהוא מתגלה הרבה, ויש שהוא בגילוי פחות, ויש שהוא בהעלם גמור. אך עכ\"פ \nבלבם של ישראל ניתן, כדי להנהיג את ישראל, כמ\"ש בסוד, \"ורוח אלקים מרחפת\". וגם כל \nאחד ראוי שישרה עליו רה\"ק, כמ\"ש בתנא דבי אליהו, \"מעיד אני עלי שמים וארץ אפילו עבד \nאפילו שפחה\" וכו'. ואמנם בכל מקום שהוא - נאמר, \"לא תעבוד בו עבודת עבד\", כדלקמן. \nוהיינו כי לפי\"ז נמצא שהרוח הקודש ניתן אפילו בנשמות שפלות מצד עבד ואמה, וכדלקמן, \nבסוד יפתח ושמשון. אלא האמת הוא, שאין רה\"ק שורה אלא בתוך בת יחידה. אבל הענין הוא, \nשמתלבשים הנשמות זו בתוך זו, עד שאפילו נשמה אחת שפלה יתלבש בה נשמה אחת גדולה, עד \nבת יחידה, ואז ישרה הרה\"ק. אך עכ\"ז נידון על פי הנשמה העיקרית, שהיא שהמשיכה אותו, \nכי השאר אינם אלא ללבוש. ונמצא שרה\"ק יש לו לרדת בכל אלה הנשמות אפילו שפלות, וע\"כ \nנאמר, \"לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ועבדך\" וגו', כי בכלם נמצא שבת זה, שה\"ס רה\"ק \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ממש, דהיינו נשמה זאת היורדת מצדיק. והאמת, שכל הנשמות שהם נשמות בני אדם ממש, שהם \nמקבלות כלם - מתיחסות למלכות. אך זה שאינו אלא נשמה משפעת, לא מקבלת - מתיחסת \nלצדיק, וגם אינו דבר נפרד אלא שכינתא עצמה, וכמ\"ש למעלה: \nאמנם יש בכאן סוד גם לפי ענין הגלגול, פי' מלבד מ\"ש שהמציאות הוא כך -- שכל אחד \nיכול לזכות לזאת הנשמה, ונמצא שמתלבשת בכלם, גם לפי ענין הגלגול יש ענין זה, והיינו \nלפי גלגול של ההנהגה שאמרתי, שהיא לצורך בירור הספירות עצמם. כי פגם נעשה ברוח הזה \nמצד רוח הטומאה שכנגדו, שנאמר בו, \"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ\", ומן הדין היה, \nשלא ימצא רוח זה אלא בנשמות גדולות, בבחינת בת יחידה, ומפני ההנהגה העליונה הוצרך \nלרדת בנשמות שפלות. והוא מ\"ש מענין חכמי הדורות, וזהו סוד גדול מאד, כי ודאי צריך \nשהרוח הזה יתלבש בחכמי ישראל, והוא בבחינת רוח של מטה, כמ\"ש, והוא צריך לרדת בכל \nהמדריגות שצריך. ובזמנים הראשונים היה עומד בנשמות גדולות, וכן היה מאיר הרבה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ומתרחב בשליטה גדולה. ובירידת הגלות הוצרך לרדת בנשמות שפלות ובמדריגות קטנות הרבה; \nועם כל זה תמיד עם הבת יחידה, כי הרי מזדמנת לו תמיד, שאינו יורד בלא בת יחידה, אבל \nבהתלבשות, כמ\"ש. והנה ז\"ס, \"יפתח בדורו כשמואל בדורו\", והם קלי עולם עם גדולי עולם, \nכי ודאי בכל אלה היה רה\"ק יורד ומתלבש, וכמ\"ש, \"בהם רוח ה'\", אבל זה נקרא גלות \nלרה\"ק עצמו וגלגול, להתברר בסוד ההנהגה העליונה, כמ\"ש: \nועם כל זה \"לא תעבוד בו עבודת עבד\", פירוש אע\"פ שהנשמה בעצמה הוא עבד, אבל בצדיק, \nדהיינו שבת, זה רה\"ק - לא תעבוד בו עבודה זו, כי בעבורו הנשמה ההיא מוצלת מן העבודה \nההיא, אע\"פ שאינה משנה עצמה. וגם תראה שמדייק ואומר, בצדיק דאיהו יום השבת וכו', \nוזה סוד גדול, כי לא תאמר שכשבא רה\"ק אפילו בנשמה שפלה - יזככנה, וימצא - יפתח מיד \nנעשה כשמואל ממש. אלא אדרבא הנשמה נשארת כמות שהיא, ואם יש לה מלאכה שהיא מצד החול \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "- לה יגיע זה הענין, ולא יגיע לרה\"ק, ועל כן אינו צריך לזככה, כי כבר אינו שייך \nבעניניה, ואין מגיע לו החול ההוא. ולכן לא יצא מכלל הקלי עולם. ונמצא הענין כך הוא, \nשלענין מה שצריך רה\"ק לפעול בנשמה ההיא, נעשית הנשמה טפלה לו, ומצב זה נחשב כאלו \nהנשמה עצמה אין בה חול, ונמצא יוצאה מהחול על ידי רה\"ק; אך במה שהנשמה פועלת בעצמה \n- נשארות בבחינות שלה: \nואפרש עתה ענין התמיהה שעשה לסבא שאמר, ואת שאיל דא. וזה, כי הנה כבר נתפרש במ\"א \nסוד הסבין אלה שהיו מתגלים, שהם לפי האורות שהיו מתעוררים לפי ענין תיקוניהם \nולימודיהם, וכשהם שואלים איזה קושיא - הסוד הוא שהיה איזה אור מבחינת התיקון ההוא \nשהיה מתעלם, ובגילוי הסבא - מתגלה. והנה ר\"ש פירש \"ובשביעית\" - על הנשמה, שהיא מן \nהשכינה מצד צדיק. והאמת הוא, שסוד השבת שהוא הנשמה דצדיק שפי' - הוא הבת זוג של זאת \nהנשמה, כמ\"ש אח\"כ, \"נשמתא דאיהי יחידה\" וכו'. ומזה נמשך שאלה הנשמות - רה\"ק עומד \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עליהם תמיד, ואינו מתפרש מהם. וזה כל שבחם באמת, כי כן כל השבח של הנקבה תלוי תמיד \nבזכר, ועל כן כשנאמר \"ובשביעית\" על הנשמה, שמצד השכינה יצא לחפשי, האמת הוא, שעיקר \nשבחה הוא מצד הצדיק, בסוד הרה\"ק שמתחבר עמה, וכן אמר, דצדיק לית ביה מלאכה, ועכ\"ז \nהוא לא הזכיר בפירוש ענין זה של רוה\"ק, אלא שהיה מבין בדבריו שכן הוא האמת. ועל כן \nירד הסבא מן הבחינה ההיא עצמה של הנשמה בסוד השביעית, עם רה\"ק המתחבר עמה. ושאל \nשאלתו כדי שיתגלה סוד זה של הרה\"ק. אבל לפי שכך היא המידה - שכל שבח הנקבה תלוי \nבזכר, על כן, ואת שאיל דא כלומר דבר זה כבר ידוע, שאין להפריד היסוד מן המלכות. וכן \nמה שמסתעף מן המלכות - שבחו במה שיוצא מן היסוד. וכיון רשב\"י בדבריו להחזיק תיקון \nזה, כי כבר זה היה דרכם, שהיה לימודם - הכל לתיקון עליון, בכל הסדרים ובכל המלות \nשהיו מוציאים מפיהם: \nואמר, אבל סבא סבא, וזה סוד הגופים שזכרתי למעלה, שאין כל הגופים שוים במהותם, אע\"פ \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שהם שוים בצורתם השטחיית. והיינו כי יש גופים שנכנסת בבנינם הס\"א ממש, דהיינו \nקליפות נוגה בסוד משכא דחויא; ויש גופים אחרים שהם בנוים מעצמות קדוש הבא מן \nהיסודות העליונים. וסוד זה - \"צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו\", שפי' על ענין הגוף, \nבסוד, טב מלגאו ומלבר, טב מלגאו ולבושיה ביש. והתיקון הוא בב' דרכים, או שרה\"ק, \nכשיורד להזדווג עם הבת יחידה יתחבר גם בגוף ויאיר בו; או שיכניע הגוף תחת הנשמה, \nוהוא סוד, \"עני ורוכב על החמור\". ועם כל זה נדונים המקרים הבאים לכל איש בפ\"ע, כי \nהגופים שהם מצד הטוב -מאירים גם הם, ואז יש הצלחה לאיש ההוא; ואם לאו - ורע לו כדי \nלכפותו. וסוף דבר, כל אחד יקבל שכרו בגילוי היחוד העליון לפי עניניו ומעשיו. ונמצא \nשעל הגוף הטוב נאמר, \"אם אחרת יקח לו\", שרה\"ק מתחבר גם בו: \nואמר, הא ודאי הבדלה, וזה סוד גדול, כי הנה הקב\"ה עשה העה\"ז במראיתו -- כל הבריות \nשוים, ואעפ\"כ הם מובדלים ומופרשים זה מזה בסוד הפנימיות. והנה הקב\"ה מחזיק הרבה סוד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ההבדלה הזה, שיתנהגו כל אחד למיניהם לפי עניניהם, וכך היא המדה בכמה דברים שהם שוים \nבמראיתם, ונבדלים בענינם. יאמר בהם כאן סוד הבדלה... [המורה] כח אחד שמתחזק הרבה על \nהעולם לעשות, שאע\"פ שהמינים מעורבים מצד אחד, יהיו כל אחד בתחומו מצד העיקר: \nואמר, מולו של שבת, וכו', והיינו סוד הגוף שנמצא במהותו משתנה ומתחלף מאיש לאיש. \nוהיינו כי יש גוף שנמשך [מצד] הנשמה ומאיר באורה, וזהו, חולו של שבת; ויש אחד שאינו \nנקרא חולו של שבת, והיינו שאינו יכול לקבל הארה מן הנשמה, ולכן דייק ואמר, דלא \nאתקריאת חולו של שבת. והנה הגוף שאינו מתדבק עם הנשמה, הוא נשאר דבוק עם הס\"א, בסוד \nמשחא דחויא, וזהו, חולו של טמאה שפחה: \nואמר, ת\"ח אית נשמת דאתקריאת אמה וכו'. ונאן מפרש מ\"ש בתחלה בכלל, והיינו כי יש \nנשמות בסוד אמה, והם אותם שמצד מט\"ט, דהיינו מצד השכינה בהתלבשותה. ויש לשכינה עוד \nהתלבשות ב', שמשם הם הנשמות השפלות הרבה של עמי הארץ, והיא מתלבשת בטוב של קליפות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נוגה, ובסוד זה נקרא שפחה. ואין אלה, האמה, ועבד, ושפחה שמזכיר לקמן, שהם בסוד \nבי\"ע, אך בכאן אינו מזכיר אלא ברתא דמלכא, אמה ושפחה: \nוהנה כתוב, \"כי ימכור איש\" וגו', והוא השרש המשלח את הנשמה למטה לבא בגוף. ותראה \nשז\"ס, \"תקראי לי אישי\", שהוא השרש של הנשמה הנותן אותה בזה העולם, והנה הקב\"ה הוא \nהמשלח, אבל לפעמים בהתלבשות ולפעמים בלא התלבשות, דהיינו... [נשמה] שהיא בת יחידה, \nהמשלח אותה היא השרש בלתי מתלבש, בסוד, \"ה' איש מלחמה\". אך אם הוא אמה או שפחה - \nהשרש המשלח הוא מלובש במלאכים, וס\"ז, \"והאיש גבריאל\", כי נקרא כך ע\"ש השרש המלובש \nבו. והאמת, השרש הזה הוא מצד הגבורה המכניע הס\"א, והוא משלח הנשמה בגוף, ובכח \nגבורתו מכניע [הס\"א] שלא תתגבר בה. אבל הנשמה בת יחידה הגבורה... [העליונה] בלתי \nהתלבשות משלחתה. ולכן הס\"א נכנעת מפניה הרבה, משא\"כ שאר הנשמות של אמה ושפחה: \nואמר, ובגין דין נשמתא וכו', והיינו שאין גוף הנשמה הזאת מאותם של צד שמאל, אלא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מאותם של הימין. והיינו כי הגופים עצמם מתחלקים לב' בחינות, ימינים ושמאלים, ימינים \nהם אותם שמאירים באור הנשמה כנ\"ל, והיינו שזה התיקון המגיע להם להיות מקבלים אור \nהנשמה; והשמאלים, התיקון מגיע להם להיות נכנעים תחת הנשמה. אבל נשמה דבת יחידה נאמר \nבה, \"וכבודי לאחר לא אתן\", לפי ששם יורד הרה\"ק, כמ\"ש, להתחבר בה. והתיקון הוא \nלהתדבק בקדושה, ולכן צריך שלא יהיה שום שייכות ליצה\"ר, משא\"כ הגופים השמאלים, \nשהתיקון הוא לסבול הסיתומים, ושם אינו פגם אם יהיה שייכות ליצה\"ר, כי אדרבא, שם \nצריך להכניע. אבל ב' מיני תיקונים הם, במקום הדביקות העליון אין צריך שיהיה תערובת \nשל יצה\"ר, אפילו שהכונה הוא להכניע, אלא צריך להיות קדושה ברורה בלא שום תערובת \nכלל: \nואמר, וההוא גופא דשרייא וכו', היינו מה שפי' למעלה שיש שבת יחידה מתלבשת בנשמה \nאחרת, ועיקר הנשמה היא אמה או שפחה. והנה הגוף שנמצאת בו הבת יחידה, או אפילו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בהתלבשות לבד, יש לו תועלת ממנה, שאפילו הוא חול מצד קליפת נוגה, אבל לא ימסר לעולם \nלג' קליפות האחרות הקשות. וע\"כ אמר, וההוא גופא דשרייא ביה וכו', פי' שרייא ביה \nלבד, לא ינתן לכתרין תתאין דמסאבו. ודייק לומר, דמסאבו, כי הוא רק חול, אבל לא ימסר \nלטומאה ח\"ו. ואמר, מאן גופא וכו', וזה כפשוטו, כי הגוף הוא מצד מט\"ט, כי הנשמה מצד \nהשכינה עצמה, והגוף מצד מט\"ט שמלביש אותה. ואין זה לפי ענין ההתלבשות שזכרתי למעלה, \nאלא זה הסוד בכלל, שהספירות מתלבשות בלבוש הנמצא בנברא, נמצאת הנשמה מן הספירות, \nוהלבוש ממט\"ט. וזה נקרא אמה לשכינה, והיינו שגם זה הגוף מתיחס לשכינה, וזה חשיבות \nגדול לו, וזה גורם לו שיוכל להיות מאיר ביחד עם הנשמה באור הבא לה. והנה אם הנשמה \nהיתה באה שם בלא חטא ובלא טעם גלגול, הנה לא היתה חסרה כלום, אדרבא, זהו מה שצריך \nלה. אבל לפי שבא בדרך גלגול, לתקן החטא הראשון, על כן אפילו [כשתהיה] במדריגה זאת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שבויה, ונאמר בה, \"וכי ימכור איש\", נקרא על שם מכירה, יען הולכת שם לקבל ענשה כנ\"ל, \nוצריכה לתקן באיזה דרך שיהיה החטא העשוי כבר. ועל כן אע\"פ שהיא ברתא דמלכא, נקרא \nשהיא שבויה, בעבור שהיא בגלגול, והיינו, \"וכי ימכור\". אבל לא תצא כצאת העבדים, שהרי \nודאי דרכי תיקוניה הם דרכים אחרים, מתחלפים מדרכי תיקוני העבדים וכמ\"ש למעלה: \nואמר עוד, וכי ימכור וכו', והיינו כי בתחלה פירש הפסוק בפרט על כל הנשמות הפרטיות, \nועכשיו מפרש אותו על כנסת ישראל בכלל. כי כל ישראל, אחר שזכו לתורה, הגיעו למדריגתם \nבסוד בת יחידה. ובתחלה היו רק עבדים בגלות מצרים, שלא היה להם תורה. אבל לעתיד לבא, \n\"לא תצא כצאת העבדים\", וכן פירש ענין זה בתיקונים, ונמצא הענין הזה בכלל ופרט: \nואמר, ת\"ח כד אתיליד וכו', והיינו כי כך היא המדה שוה לכל, כי אפילו הגוף שמגיע לו \nהנשמה דבת יחידה, אין נותנים לו אותה מיד, אלא נותנים לו בתחלה נשמה אחת מן השפלות, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ואחר כך עליונה יותר, ואחר כך עליונה יותר, עד שמגיע למקומו. הא למה זה דומה? \nלפרצופים של אצילות, שכלם ירדו וינקו בבריאה, ועלו מעט מעט עד מקומם באצילות. כי \nהסדר כך הוא - בכל צריך הדרגה, ולכן יורדים למטה ממקומם, כדי לעשות בכל אחד הדרגה \nהשלימה. ולא שהם מתחילים משם ולמעלה, אלא שהם יורדים חוץ ממקומם ממש כדי לחזור אל \nמקומם, כן הענין באלה הנשמות, לא כשאומרים בת יחידה צריך שיהיו כלולים בה התחתונים \nממנה, כי אע\"פ שהאמת כך הוא - שכל עליון כולל התחתון ממנו, אך אין זה העיקר בכאן. \nאך העיקר הוא שעושים הדרגה לגוף, ונותנים לו בתחלה הנשמות השפלות, עד שיגיע למקומו. \nוכן מי שהוא מאמה, יקח בתחלה שפל ממנה עד שיגיע למקומו. וגם יש מציאות אחר - שכל \nאחד יכול לעלות למעלה ממדריגתו, אלא שהוא בדרך התלבשות, שנשמות עליונות מתלבשות \nבנשמתו השפלה. ונמצא סדר ההדרגה בין למי שעולה כדי לעלות למקומו, וכן למי שעולה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "למעלה ממקומו. זה נפש דאופנים, רוח דחיות וכו', כמו שמזכיר בכאן. והנה זה שאמר בכאן \nקאי על הגוף, שהוא זוכה למדריגות עליונות, יהיה מצד מעשיו הטובים, שהוא עולה למעלה \nממקומו, יהיה מצד מדריגתו עצמה שנמצא עולה למקומו - לגוף תמיד זכות הוא ודאי, וזה \nהוא סדר עליותיו: ", "en": ""}]}
