פרק שלישי שער ששה עשר: (א) שלש אמות אמ"ש סוד גדול מופלא ומכוסה וחתום בשש טבעות, ומהם יוצא אש ומים ורוח ומתחלקין (נוסח אחר - ומהותל בהן) זכר ונקבה: אית דגרסי הכא שלש אמות אמ"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתיים, ומשנה זו היא שנויה גם כן בראש פרק שני סימן ד' ושם פירשנוה בארוכה לכך לא נחוש להעתיקה הנה פעם שנית: אומרו שלש אמות - פירשנו לעיל בשערים הקודמים שהוא מפני שהם אמות לכל הויה, דהיינו שלש ראשונות שבהן שרש הדין והחסד והרחמים, שהם שורש מים חסד ודין אש ורוח רחמים, וכן שלשה אלה הם יסוד ואמות לכל ההוייות שמהרכבתם ימצאו העליונים והתחתונים, והכוונה מהרכבת האש והרוח והמים הרוחניים נתהוה כסא הכבוד, ומהעביותם יותר נתהוו המלאכים השרפים והחיות והאופנים, ומעביותם יותר נתהוו הגלגלים וכל הנכלל בהם, ומעביותם יותר נתהוו אש ומים ורוח גשמיים ומהרכבתם כל הנמצא בתוכם, ולכך הם אמות
כדפרישית: ואולם בריש פרק שני פירשנו לעיל כי אל הבריאה שלשה בחינות, האחד האותיות האלהייות השני האותיות הרוחנייות השלישית האותיות הגשמייות, וכן הענין בבריאה שהם אלהייות רוחנייות גשמייות, ולזה הם שלשה משניות בריש פרק זה. ואמר באלהייות עתה וספר מעניינם כי המצאתם מהכתר, וזהו שאמר סוד גדול מופלא ומכוסה - שזה שם הכתר כנודע, וכבר נתבאר באדרא עיין שם כי אותיות יה"ו הם בכתר בסוד אריך אנפין, ומשם תולדותם למטה והם סוד חכמה ותבונה ודעת יה"ו הנעלמות בכתר. ואלו הם עושים שש טבעות. וענין טבעות הכוונה טב"ע וכח המחתים טבע כל הבריאה, ואין ספק שהוא לשון טבעת המחתים. והם שש טבעות נעלמות בסוד מופלא ומכוסה ובהם נכללים חכמה ובינה, ומהם יוצא אש ומים - חסד וגבורה, ורוח - ת"ת. ומתחלקין - שהם שלשה אלה אל הזכר, ושלשה נצח הוד יסוד אל הנקבה שהיא מלכות: ואפשר שש טבעות - הם ששה מדות ממש, ומהם יוצא וכו' - היינו שמהעליונות נמצאו
היסודות התחתונים שהם אש מגבורה מים מחסד רוח מת"ת, וכיוצא בהם נצח הוד יסוד, שהם פועלות פעולת העליונות. והיינו האצילות כולו נחלק לשלשה חלקים שהם קו ימין מים קו השמאל אש קו האמצעי רוח, ולכך מהם יוצא מים אש רוח. ודקדק באומרו יוצא ולא אמר יצא, כי אין העילה מוזנחת מעילתו לעולם שאם כן לא היה לה קיום, אלא יוצא, שלעולם כח קיומם מהם יוצא: ומתחלקין זכר ונקבה - והענין כי אלו היסודות הם משפיעים ומושפעים, משפיעים דהיינו היותם ראש לכל מורכב ומהם כח והעמדה לכל המורכבים מהיסודות, והם סוד זכר היותם נותנים כח בזולתם, ומה גם שהם תולדות יוצאים מענין היסודות עצמם דהיינו המורכבים מהם. והנקבה היינו שהם מקבלים כח מאותם העליונים מהם שהם שורשם, והיינו היות בהם כח זכר וכח נקבה, משפיע ומושפע: ואף אם נאמר שאומרו ומהם יוצא אש ומים ורוח וכו' - אין הכוונה ממש המים והאש והרוח הגשמיים שאינם הם בעצמם שניים אל הספירות, אלא יש ויש כמה מדרגות אמצעייות בין
שניהם, ועל כח כחם נאמר ומהם יוצא אש ומים ורוח וכו'. ולכך הם מתחלקים זכר ונקבה כי קצת מהכח ההוא מתדבק בעילתו והוא דק זכר, וקצתו נפרד לפעול למטה והוא גס יותר, נקבה ודאי, זה משפיע וזה מושפע. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ב) ושלש אמות אמ"ש בעולם, רו"ח ומי"ם וא"ש, ומהם נולדו אבות שמהם נברא הכל: כבר פירשנו כי הם שלשה מדרגות אלהייות רוחנייות וטבעייות, וכבר פירשנו במשנה הקודמת האלהייות שהם מהספירות הדבקות במאצילם, ועתה במשנה זו ספר מאותם המשתלשלות מהם והם הרוחנייות. וזה שאמר אמות אמ"ש בעולם, רו"ח ומי"ם וא"ש, ומהם נולדו אבות - דהיינו שמאלה האמ"ש שהם רוחניות נולדות אבות שהם שלשה גשמיות, שמהם נפעלו שמים וארץ ומים, כדמסיק במשנה שלישית לקמיה. ומאותם האבות נברא הכל - כי משלשה אלה בהגיעם אל הגשם נתרכבו כל הנמצאים במציאות. ואולם אלו הרוחניות שהם אמ"ש אינם מדרגה אחת לבד, כמו שפירשנו בענין הספירות שהם אמ"ש מאמ"ש משתלשלין, בעניין היות כח אמש כתר חכמה בינה,
וכן בגדולה גבורה ת"ת, וכן בנצח הוד יסוד, וכן במלכות עצמה, כן עוד ישתלשלו אמ"ש בכסא ובמלאכים, כענין גבריאל אש מיכאל מים אוריאל או רפאל אויר וכיוצא יורדים הדברים עד האבות שמהם נברא העולם. ואל קשר ההשתלשלות הזה כוון לבאר למעלה צאת מהם האש והמים והרוח הדקים, והנה כוון לבאר צאת מהם המים והרוח והאש העבים שהם אבות לעולם. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ג) שלש אמות אמ"ש בעולם, רוח ומים ואש, שמים נבראו תחלה מאש, ארץ נבראת ממים, אויר נברא מרוח מכריע בנתיים: אין ספק שרוח ומים ואש הנאמרים במשנה זו אינם הרוח והמים והאש הגשמיים שהם היסודות, שאם כן איך מיסוד האש שתחת השמים נבראו השמים. וגם כן מה הוא הרוח שממנו נברא האויר, שהרי אויר הוא היסוד עצמו. לכך נאמר כי עניין היסודות אלו הם כחות רוחנייות המתייחסים אצלינו בשם עשייה, שהם מתפשטים מן האש והמים והרוח שעליהם שהם מתייחסים אצלנו בספ"ר בשער אבי"ע בשם יצירה. ועתה יצדקו דבריו באמרו שמים נבראו תחלה מן האש
- כי אלו הכחות הם כח גם כן להניע הגלגלים בלי ספק, וכח המניעם הוא סבתם באמת. ואומרו תחלה - ירצה לייחס הפסוק באומרו בראשית ברא אלהים את השמים, כי השמים נבראו תחלה מהאש. ואם תאמר והרי פירשו רבותינו ז"ל כי שמים פי' אש ומים, ואם כן איך אמר שנבראו תחלה מאש. ויש לומר כי זה דקדק באומרו תחלה מאש - דהיינו שהקדים ראשונה בריאתם מאש, ואחרי כן שתף עמם המים. ואפשר דהיינו אומרו יהי רקיע בתוך המים, כי עקר הרקיע תחלה מאש ואחרי כן הוא בתוך המים, והיינו ויקרא אלהים לרקיע שהיה מן האש שמים, שפי' שתף עמו מים. עוד ירצה באומרו תחלה - כי עם היות סדר המדרגות למעלה שיקדם המים דהיינו חסד, ואחרי כן אויר ואחרי כן אש, עם כל זה אל הפעולות התחתונות קדמו האש אל הכל, ולכך נבראו תחלה שמים מאש: אמנם עתה קשה כי היה ראוי שיקדמו המים ואחרי כן האויר ואחרי כן האש, וי"ל כי מציאות הנמצאות העליונות שהם עשר ספירות סדרם רוח ואחרי כן מים ואחרי כן אש, כדפרישית
בפרקא קמא, אמנם אחרי כן מתפשט הרוח הקודם לכל כנודע אל בין המים והאש להיותה מכריע בנתיים בין המים והאש. והסוד לזה הדעת שמקומו למעלה בכתר וחכמה שהם אחת רוח שתים רוח מרוח, ולכך סודו הרוח. וכן ענין סדר האותיות י' ואחרי כן ו' שהוא התפשטות יותר, ואחרי כן התפשטות יותר שהוא ה' עילאה מים מרוח, ואחרי כן ה' תתאה אש ממים. ואולם סוד הדעת הוא הרוח מתפשט אל בין האש והמים, הם ה' תתאה וה' עילאה שזו ימנית רחמים וזו שמאלית דין. וכן פירשו בתיקונים שה"א עילאה יד הגדולה רחמים, וה"א תתאה ידכה יד כהה, והכוונה להיותה דין. וזו אל הימין וזו אל השמאל. וסוד ו' אמצעית סוד האויר מכריע בנתיים: ואחרי כן כל הבריאות היו מכח הדין, שכן נאמר כל הבריאה בשם אלהים, ועולה בחשבון טב"ע, ומורה הגבורה. וכן תורה אל הבריאה מקומה בשם מ"ב שהוא בגבורה כנודע. ואחרי כן שתף עמו רחמים, ולכך נתהפך הגלגל כי למעלה הוא מא"ש ולמטה הוא שא"מ. וכל מה שלמטה
מהמלכות הכל היה בסוד כחה וממנה נמצאו, והיא אש כדפרישית, לכך יקדמו האויר והמים האש וכל הנמצאים ממנה עד המציאות הגשמי כלם אש. עם היות שיש מהם כח המים וכח האויר, כענין שפירשו רבותינו ז"ל המשל ופחד עמו וכו' וכדפרישית: ארץ נבראת ממים. הענין כדפי' הכתוב במקום אחר כי לשלג יאמר הו"ה ארץ, פירוש שהמים נתעבו כשלג ואחרי כן משלג נתעבה יותר ונעשה ארץ. והכוונה כי היסודות הם יורדים זה למטה מזה, ראשונה לכולם האש והוא דק לכולם למעלה מכולם, מורה על היותו מעולה מכולם דק מהכל עד שלא נודע לו גוון א"ש האש היסודיי. והראיה לזה שלא היה גוון השמים נראין כגוון האויר אלא אדומים כגוון האש, אלא מפני דקות היסודות אינו נראה לעין, והדבר הנרגש לעין הרואה הוא האויר לבד. ואף אור הככבים נברא מאש שכן הדין לברך עליהם בורא מאורי האש. נמצא שאין דבר נרגש מהאש היסודי אלא אור הככבים מפני רצון בוראם שהוא
להאיר על הארץ. ולמטה מהאש האויר כאשר נבאר בו, ולמטה מהאויר המים. והנה כמו שהאש הנמצא אלינו הוא מלאכותיי כמו שהסכימו עליו כל החכמים ולפיכך יש בכח האדם להשתמש בו, כן המים האלו הנמצאים לנו הם טבע שני אל המים כדי שיוכל האדם להשתמש בהם. אמנם המים היסודיים הם אותם שהם בים אוקיינוס שהם מים בולעים הכל, מורה על דקותם. אבל מפני שיוכל האדם למצוא בהם דברי חפץ הם טבע שני. ולמטה מהמים הארץ, אלא שבחפץ הבורא הכל אמר אלהים יקוו המים וכו' ונמצאת הארץ והמים שווים במשקל אחד, ואדרבא ארץ למעלה ומים למטה כאומרו לרוקע הארץ על המים. וארץ זו מהמים נמצאו, לא מהמים היסודיים אלא מכוחם ורוחנייותם העליון דהיינו סוד דקות שממנו נמצא העשיה כדפרישית לעיל. ונמצאו מכח זה שני יסודות יסוד הארץ ויסוד המים, והם שני יסודות אחרונים אשר בהם הבריות היסודייות והעבות כנודע מכל רמש וחיה ושרץ ובהמה ועוף וכיוצא. אמנם בריות הפשוטות
שהם אותם הנמצאות ביסוד האויר ויסוד האש כשדים ורוחות, אלו בלתי נראות, שהם ביסוד האוי"ר ויסוד הא"ש. אבל יסוד המי"ם והעפ"ר הוא הנתן אל האדם לשלוט בהם: אויר נברא מרוח. פירוש אוי"ר נקרא האויר הנח שבין השמים והארץ, ואמרו מרוח - אין הכוונה על הרוח הנד שבעולם, אלא אדרבא שהוא יותר עב מהאויר הנח, שכאשר יתעבה האויר ויתקבץ בכלי כנוד הנפוח וכיוצא וידחקוהו יתהפך אל אויר הנד. אמנם רו"ח יאמר אל סוד עושה מלאכיו רוחות ואל סוד אוי"ר מי"ם א"ש שסודם אמש שפירשנו בפרק ראשון. ואמרו מכריע בנתיים - ירצה כי האש חם ויבש והמים קרים ולחים וכן הארץ קרה ויבשה, אמנם בהשתתפה אל המים היא קרה ולחה. והאויר בין שניהם, מצד האש חם ומצד המים לח, והוא חם ולח, משתוה אל המים בלחותם ואל האש בחמימותו. ועל ידו יש חיות אל הבריות הנמצאות בעולם, ונראה לחוש שעקר החיות מהרוח ולולי הרוח אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת מפני
האש המועט הנתון בחיים. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ד) שלש אמות אמ"ש בשנה, קו"ר וחו"ם ורוי"ה. חום נברא מאש, קור ממים, רויה מרוח מכריע בנתיים: לבאר משנה זו צריך להקדים כי הם שלשה חלקים בנמצא הגשמי המתגלה, והם עולם שנה נפש וסימניך עש"ן, והם מציאותם אחד. העולם הנמצא והוא צורת אד"ם צורת עול"ם ולו אברים במספר במשקל כנודע, ותחלתם משלש שהן אמ"ש, ואחרי כן עוד אברים כדמסיק לקמן בפרק רביעי וחמישי. השני השנה, פירוש הזמן שהוא הנקראת עולם גם כן, כמורגל בלשון רבותינו ז"ל ובלשון בני אדם. כי הזמן וחילופו יקרא עולם משתנה מעולם אל עולם, והוא צורת אדם ובו אברים גם כן, ותחלתם משלש שהם אמ"ש, ואחרי כן עוד אברים כדמפרש לקמיה. והשלישית הוא הנפש צורת האדם, וכן קראוהו רבותינו ז"ל עולם קטן וכן הסכימו בעלי החקירה, ובו אברים כדמסיק לקמן. ואמנם אמרו נפ"ש נבאר לקמן בס"ד אמאי נקט נפש. וכוונת הספר הזה
בסיפור ענין זה הוא להודיע איך הדברים נמצאים מהנמצא אשר אין לו תכלית ואין עת אל מציאותו, ועם היותו אחד והנמצאות רבות הכל נמצא מאתו, וזה על ידי שאמ"ש בספירות, והספירות נאצלו מאתו כרצונו וברצונו הפשוט פעלו במציאות המתגלה כל מה שפעלו: ואמר אמ"ש בשנה הם קו"ר וחו"ם ורוי"ה. קו"ר - יקרא חלק מהשנה שהקרירות גובר בתכלית, והוא חדש טב"ת שב"ט אד"ר. חו"ם - יקרא חלק מהשנה שהחמימות גובר בתכלית, והם חדש תמו"ז א"ב אלו"ל. אמנם יגביל קצת סיון וקצת אלול לבד כמו שלשה חדשים. רוי"ה - יקרא הזמן המזוג שבין הזמנים האלו, שהוא אמצעי בין הקור והחום. ויקרא רויה שמרוה האדם מפני שהאדם חם ולח, וכל מה שיבא בין החמימות והקרירות יאהבהו הגוף וינעם אליו. והטעם שיש בשנה ארבעה חלקים שהם שני הפכים ושני מכריעים, הוא מפני שהזמן סבוביי והוא כעגולה שראשו של זה בסופו של זה נעוץ סופו בתחלתו. הוצרך הרוייה להיות בין
הקור והחום ובין החום והקור: ואין ספק ששלשה חלקי המציאות האלה עש"ן הם נפעלות אלו מאלו, כאלו תאמר עולם פועל השנה והוא סבתו בלי ספק, שאם אין עולם אין שנה. והקור וחום ורויה על ידי העולם הוא נמצא ונעשה, והנפש גם כן הוא נמצא על ידי שתיהן. ובזה נתבאר טעם אל הרכבת האדם מכולם מפני היותם אב אל האד"ם העול"ם והשנ"ה. ואפשר שאל זה כוון למעלה בריש פרקין באמרו ומתחלקין זכר ונקבה, דהיינו שהעולם והשנה והנפש כל אחד נקבה אל מה שלמעלה ממנו וזכר אל מה שלמטה ממנו. ואבות לכולם אמ"ש שהם אבות כדפרישית במשנה שניה, והם נמצאים מאמ"ש הקודם שהן בספירות, והספירות אמתת מציאותו הקודם העומד בעצמו: ואמר חום נברא מאש - שכן האש חם ודאי, קור ממים - שכן המים קרים ודאי, רויה מרוח - שכן הרוח חם ולח והוא מכריע בנתיים, כדפרישית רוי"ה הוא בין החום והקור. וארבעה חלקי הזמן האלו קראם הכתוב קור וחום קיץ וחורף, קור וחום הם שני הפכים, קיץ וחורף
הם שני חלקי רויה. ושני חלקים אלו הם בעצמם אינם שוים, שחלק רויה הנק' קיץ מתקרב אל החום וחלק רויה הנק' חורף מתקרב אל הקור כנודע. ומה שצריך לדעת כי לא כל חלקי הזמנים האלו שוים במערכות העליונות המניעות הזמן ושולטים עליו והם המלאכים, וענין זה מתבאר בספר המלבוש כי בארבעה תקופות משתנים הכחות לכל חלקי המציאות, עיין שם. ובזה נתבארה משנה זו בס"ד: (ה) שלש אמות אמ"ש בנפש, רא"ש בט"ן וגוי"ה. ראש נברא מאש, בטן ממים, וגויה מרוח מכריע בנתיים: הנה עתה ביאר החלק השלישי והוא הנפש, ואין ספק שגם במלת נפש ירצה נפש כל חי אפילו במיני הבהמה והחיה וכל אשר תרמוש האדמה, וזהו סוד הקרבן שבהמה במקום אדם. וגם בחלקי האברים כעין ראש וגויה ובטן כולם או רובם שוים, וכן בשאר החלקים והאברים כאשר נבאר. ושלשה אלו שפירשנו שהם ראש בטן וגויה אין ספק שיש בכל חלק וחלק מהם כח אמ"ש כאשר נבאר בע"ה, אבל עיקר הכל הראש - הוא א"ש. ולא שאין בו לחות, אבל עיקרו מהאש.
והכוונה שכל אידי האסטומכא עולים אל הראש והוא מקום עליית האיד העשני שעיקרו אש. ואפשר שעם היות המוח עיקרו מים, עם כל זה עיקר הראש בעצמם בכלל אין בה בשר ולא דם כשאר הגוף, ולכך היא חמה ויבשה והיא אש. בטן - הוא המים, ולכך כל מים שאדם שותה וכל המשקין הולכין אל הבטן, והיא לחה, ואין [בה] כמעט עצמןת מורה על לחותה וקרירותה גם כן שאלמלא טחול וכבד שהם מחמים הגוף היה מתקרר הכל [מ]קרירות האסטומכא ושאר הדברים הקרים שבבטן. גויה - יקרא חתיכת הגוף שבין הראש והבטן, והוא מקום מעמד אברי הנשימה שבו קיבוץ הרוח שאדם שואב. ויקרא גויה כי שם עיקר השדרה והצלעות והזרועות, וממנו ולמטה אין כי אם הבטן והירכים שהם המעמידים אל הגוף: והנה שלשה חלקים אלו הם זה על גב זה כדמיון שלשה חלקי העולם, דהיינו יסוד האש והוא הראש למעלה מהכל, והצואר מפסיק בין הראש והגוף. וכמו שהשמים משכן לעליונים כן בראש משכן השכל וכחותיו, והטרפשא מפסיק בין הגוף והנפש. והנה שם בגוף מקום הנפש בלב,
והריאה משמשת שם אל הלב, והם אברים רוחניות, לא כדקות השכל, ועם כל זה למטה מהכל הבטן ששם אברי המאכל וכל האברים הגשמיים כענין אברי ההולדה והבישול וכיוצא, והעיכול והיינו והבדילה הפרכת שהיא הטרפש. ולכך הם ממש בדרך מי"ם רו"ח א"ש כדפרישית: ואחר שפירשנו שלש משניות אלו על דרך הפשט, נאמר כי אלו הם ממש גם כן שלש נעלמות בסוד האצילות, והם עול"ם שנ"ה נפ"ש, והם, עול"ם בינ"ה וכך שמה בכל מקום, שנ"ה ת"ת, נפ"ש מלכות. ואולם שלשה כנויים אלו אל שלשה מדות אלו הם פשוטים בלתי צריכים הכרח ומוסכמים מפי הכל, והם הם סוד אמ"ש כדפרישית לעיל במשנה שלישית דהיינו מי"ם בינה, אוי"ר ת"ת, א"ש מלכות. אמנם הם מתהפכים במציאותם למטה להורות כח האש במים וכח המים באש וכח האויר בשניהם וכח שניהם באש, וזה מסגולת המדות העליונות שהם קשורות תכלית הקשר ונכללות כולם יחד. ואולם רא"ש היא הבינה לעולם, ובכל מקום גוי"ה הוא הת"ת וזה
שמו בעצם, בט"ן היא שכינה מלכות. וכן פירשו בתיקונים. הרי שלשה חלקי הנפש שהיא מלכות הם סוד בינה ת"ת ומלכות. וגם כן שלשה חלקי המציאות בשנה הם הם בלי ספק, ורוי"ה יוכיח שהסוד יה"ו קו האמצעי הנמצא בין הבינה והמלכות, בין ממטה למעלה בין מלמעלה למטה. וגם כן שלשה חלקי העולם הם הם, סוד מי"ם [אוי"ר] א"ש. [אש] דין במלכות, החסד בבינה חסידה ברושים ביתה, והיא מים מצד חכמה הקודמת, ומים מצד חסד המאוחרת. והיא חסידה אע"ג דדינין נפקין מינה, עיקרה רחמי כדפירשו בזוהר בכמה מקומות. והמלכות אש דין שהיא גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה. ות"ת רוח מכריע בנתיים ודאי: והנה בלי ספק יש שלשה חלקים בכל אחד מהם, והסוד באברים אלו סוד תיקוני כל"ה ורעי"ה ודו"ד שבשיר השירים, רעי"ה בינ"ה עול"ם, דו"ד ת"ת שנ"ה, כל"ה מלכו"ת נפ"ש. ובם מיוחסים האיברים בסוד תיקון עליון, ואל סוד זה רמז ספר זה בהסתר גדול מפרש למעלה