{"bookId": "kabala-a5501c8f1a43", "part": "1", "torah": "12", "title": "פירוש הרמק לספר יצירה — קטע 12", "hebrewTitle": "קטע 12", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a5501c8f1a43/1/12/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a5501c8f1a43/1/12/", "segments": [{"index": 1, "he": "ולמטה כאשר נבאר עוד לקמן בס\"ד. והסוד הזה הוא כי שש קצוות שהם חלקי המציאות נמצאים \nבבינה ובת\"ת ובמלכות, והם סוד עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש, והיוצר הוא חכמה שבה חותם המציאות, \nוהיא מערכת רביעית אל שש קצוות כדפרישית בספ\"ר בשער האצילות. ולא זו בלבד אלא גם כל \nאחד משלשה חלקי העולם שהם שמי\"ם ואר\"ץ ואוי\"ר הם כל אחד מהם כלולים מאמ\"ש בענין \nשבמים כח אמ\"ש ובארץ כח אמ\"ש ובשמים אמ\"ש, וכן בשנה ובנפש, וכדמסיק באינך מתניתין \nשבשלהי פרקין. וזה יורה על שלימות כללות הדין והרחמים בחסד, והרחמים והחסד בדין, \nוהדין והחסד ברחמים. וזהו צירוף אמ\"ש אש\"ם מש\"א מא\"ש שא\"מ שמ\"א שהוא כולל שלשה \nאותיות בש' ושלשה אותיות באל\"ף ושלשה אותיות במ\"ם. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ו) שלש אמות אמ\"ש חקקן חצבן צרפן יצר בהן שלש אמות בשנה, ושלש בעולם, ושלש בנפש, \nזכר ונקבה: \nאחר שכבר ביאר שלשה חלקי המציאות בשלשה עולמות כדפרישית, בא לפרש אופן מציאותם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מאתו, ואמר שהם שלש אמות אמ\"ש - והם נעלמות בחכמה ויצטרכו קודם המצאם אל החקיקה \nוהחציבה שהם שתי פעולות רוחניות זו מתגלה מזו אל האותיות הרוחניות כדפרישית עניינם \nבפרק א'. ואחרי כן צרפם - שהוא סוד אמ\"ש אש\"מ, הרי בהיות א' גוברת שהוא אוי\"ר \nיתגלגלו שני מלות [שהם אמ\"ש אש\"מ] ואינם פועלות אלא האויר, ויצטרכו אל הצירוף מפני \nשאין אויר נמצא אלא בהיות בכחו המים והאש כלולים בו. ובהיות מ\"ם גוברת שהיא מי\"ם \nיתגלגלו שתי מלות שהם מא\"ש מש\"א ואינם פועלות אלא המי\"ם, ויורו על כללות האש והאויר \nבמים. ובהיות הש' גוברת שהיא א\"ש יתגלגלו שתי מלות שהם שמ\"א שא\"מ ואינם פועלות אלא \nהאש, ויורו על כללות המים והאויר באש. וטעם שתי מלות אלו יתבאר במשנה הבאה בס\"ד: \nואולם אותיות אלו לא יפעלו האש והמים והאויר אלא בשיתוף השם עמהם כזה ש\"י י\"ש ש\"ה \nה\"ש ש\"ו ו\"ש ש\"ה ה\"ש הרי שיתוף יהו\"ה באות שי\"ן פנים ואחור. עוד עם אות מ\"ם כזה מ\"י \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "י\"מ מ\"ה ה\"מ מ\"ו ו\"מ מ\"ה ה\"מ הרי שיתוף יהו\"ה באות מ\"ם פנים ואחור. עוד (שם) [עם] \nאות א' כזה א\"י י\"א א\"ה ה\"א א\"ו ו\"א א\"ה ה\"א הרי שיתוף יהו\"ה באות אל\"ף: \nוהנה בהיות הכוונה להמציא המים נתגלגל באותיות יהו\"ה מא\"ש מש\"א כל אותיות אלו על \nהסדר, ועוד בשיתוף הנקודות עם אותיותיו עם השם כזה: \nמי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה \nמה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ \nימ מה מה מה מה מה מי מי מי מי מי ימ ימ ימ ימ ימ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מו \nמו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ \nהמ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ \nהמ המ המ המ המ מו מו מן מו מו ומ ומ ומ ומ ומ המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה המ המ \nהמ המ המ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מה המ המ המ המ המ מה מה מה מה מה: \n(מ\"ה נקדם בספר הרב זצוק\"ל קודם לה' מ\"ם): \nהרי בלוח זה מסודר גלגול אות מ' עם השם עם צירופי הניקוד, ועד\"ז יתגלגל בכל ח\"י \nאותיות שהם כלולות באמ\"ש אש\"מ מא\"ש מש\"א שמ\"א שא\"מ, בענין מאלו יתהוו תשעה בריות \nשהם שמי\"ם ואוי\"ר ואר\"ץ וקו\"ר וחו\"ם ורוי\"ה ורא\"ש וגוי\"ה ובט\"ן. בזולת שגם צריך \nלהמירם בכ\"ב אלפא ביתות, וגם צריך לחבר אל\"ף עם כולם וכולם עם אל\"ף, מ\"ם עם כולם \nוכולם עם מ\"ם, שי\"ן עם כולם וכולם עם שי\"ן, כדפרישית בפרק הקודם. ועל ידי שיתוף \nהכחות האלו יתהוו האברים הנזכרים בכח רוחניות האותיות האלו ונקודם והשם עמהם. ואפשר \nשצירוף השם עם האותיות על הדרך הנרמז יקרא משקל, והטעם כי שם זה נקרא משקל כי אל \nהשם הזה דרך המשקל כזה, ה' מכאן כף ימין, וה' מכאן כף שמאל, ולכך אל הכף חמשה \nאצבעות, ו' אוחז בזה ובזה הוא קנה המשקל, י' באמצע לשון המשקל, כי אל מקום נטיית \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "החכמה יטה ענין המשקל ויכרע. וצורתו לשבר את העין כזה . וכבר פירשנו ענין זה בספרא \nדצניעותא סימן ב': \nואולם נשאר עלינו לבאר אומרו זכר ונקבה - וענין זה מתבאר יותר במשניות הבאות. ונאמר \nכי בכל אחד מהבריות האלו הם זכר ונקבה ממש, אם בנפש נודע ענין אדם וחוה שדו פרצופין \nנבראו, וזה הכרח לכולן, ועתה צריכים אנו לבקש זכר ונקבה בעולם ובשנה. ונאמר כי יסוד \nהארץ והמים והאויר והאש פי' החוקרים שאינם עומדים, אלא האש מתהפך אל אויר מצדו \nהמיוחד באויר, והאויר מתהפך למים מצדו המיוחד אל המים, והמים מתהפכים לעפר מצד עמדם \nאצל העפר. ואין ספק שזה כח הזכר שיתן זה בזה שהאש ישפיע באויר ויתרבה, וכן האויר \nבמים והמים בעפר, והיינו דרך הזכר להמשך ולהשפיע ממעלה למטה. והנקבה הוא שהעפר גם \nכן מתחלחל מעט מעט ומתהפך למים, והמים מתהפכים ונתכים לאויר, והאויר מתלהב ומתהפך \nלאש, וזהו כח הנקבה שעולין הדברים ממטה למעלה. ובשנה אפשר שזמן הוא על ידי גלגל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הלבנה ועל ידי גלגל השמש, והם סוד זכר ונקבה והם הם יו\"ם וליל\"ה שהיום אל השמש \nוהלילה אל הלבנה. וזה אחר הקטרוג, כי קודם לכן היה דרך שניהם יחד ביום ובלילה. וסוף \nסוף יש שנת חמה ושנת הלבנה זה זכר וזה נקבה: \nואחר שפירשנו ענין זה על דרך הפשט, נאמר כי סוד ענין זה הוא כי כח אמ\"ש שהם סוד דין \nורחמים וחסד הוא המשכת פעולת הכחות האלו בת\"ת ובמלכות ובבינה, וסוד הצירוף ירצה \nכללותם כדפרישית לעיל. וענין אומרו זכר ונקבה יורה על סוד האור בבינה ממעלה למטה \nוממטה למעלה בה בעצמה, וכן ענין זה בת\"ת, וכן הענין במלכות. וענין האור הישר והחוזר \nפירשנו בספ\"ר בשער ממטה למעלה בס\"ד. וכבר רמזנו הענין הזה בפרקא קמא. ובזה נתבארה \nמשנה זו בס\"ד: \n(ז) המליך אל\"ף ברוח וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר מהן אוי\"ר בעולם, רוי\"ה בשנה, \nגוי\"ה בנפש, זכר ונקבה, זכר באמ\"ש ונקבה באש\"מ: \nכבר פירשנו משנה זו בספ\"ר בשער ממטה למעלה, ועם כל זה לא נאסוף ידינו הנה מלפרש בה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "קצת על דרך שני. ונאמר כי האותיות האלו הם צריכים להגביר האחד על שתים כדי שימצא \nהבריאה הנרצת, שאם לא כן אלא היו אותיות אמ\"ש ישוו בין במים בין באש בין ברוח, אם \nכן לא היה האש מתחלק מהרוח ולא הרוח מהמים אלא היו כולן שוים לטובה לענין אחד, ואין \nזו הכוונה אלא שתהיה האות האחת גוברת כדי שבבריאת הענין יהיה צד האש או צד המים \nגובר, כדי שלא ישתוו האש והמים והרוח. ולכך המליך א' - ראש לאות מ' וש' בענין שיהיה \nהדבר הנברא רוח כדפרישית, וזהו שאמר א' ברוח. ומפני היות האותיות ענפים בחכמה \nכדפרישית בפרקים הקודמים, לכך הוצרך לקשר אל כל אות ואות שהם הנתיבות כח הכתר \nשעליו, וזהו שאמר וקשר לו כתר. ואחרי כן נתן בו כח השתי אותיות האחרות וצרף שלשתן \nיחד כזה אמ\"ש אש\"מ, וזהו שאמר וצרפן זה בזה - והיינו היות כח השלשה באחת ועם כל זה \nהאויר גובר: \nובספ\"ר פי' דרך אחר, כי האות הוא ענף נמשך מן האצילות וכדי שיהיה בו כח להמציא הגשם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "צריך לכלול בו כח העשר כולן, וזהו שאמר המליך - דהיינו ייחודו עם המלכות, אות א' \nברוח - בסוד הצורות הקדושות שבה. ואחרי כן וקשר - דהיינו ייחודו בימין ושמאל ואמצע \nשזהו סוד קש\"ר תקיע\"ה שברי\"ם תרוע\"ה, וכן פירש ברעיא מהימנא כי זה רוצה לומר קש\"ר. \nוהנה נכללו נצ\"ח הו\"ד יסו\"ד שהם קש\"ר, וחס\"ד גבור\"ה ת\"ת שהם קש\"ר, וחכמ\"ה ותבונ\"ה \nודע\"ת שהם קש\"ר, ואחרי כן כתר עליהם: \nוצר מהן אויר וכו'. הנה מזה יקשה, כי לפי זה היה ראוי שימצאו שלשתם יחד עול\"ם שנ\"ה \nנפ\"ש, וזה בלתי צודק שעולם נמצא בשבעה ימים ונפש ביום אחד ושנה אחר סיבוב הגלגל י\"ב \nחדש, ואם כן אין לענין זה סדר. ובשלמא אם נפרש עול\"ם בינ\"ה, שנ\"ה ת\"ת, נפ\"ש מלכו\"ת, \nניחא שודאי הכל נמצא ברגע. ואף ענין אויר ואש ומים הכל נמצא כרגע. אבל בגשם קשה \nשלפי זה אין להם סדר ולא ענין. ולזה נאמר שאין ספק שסדר הבריאה לא היה ראשונה גבוה \nמכולם דהיינו שמים וכן קודם ראש לכל, שלזה קשה שהיה ראוי שיהיה חום קודם ואינו, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שבתשרי נברא העולם והוא רוי\"ה. לכך נאמר שאין ספק שבריאת העולם היה מאויר שהוא \nהאמצע, וזה דקדק הכתוב באמרו והארץ היתה תהו ובהו וכו' ורוח אלהים מרחפת וכו', הנה \nהרוח קדם אל הארץ והמים. וכן יצירת האדם שראשונה נעשה כעדשה מקום הגויה ואחרי כן \nמשם מתפשט למעלה ולמטה, וכן פירשו רבותינו ז\"ל. וכן היה ענין השנה שראשונה היה \nרוי\"ה ואחרי כן משם נתפשט הכח אל החום ואל הקור. והיינו סוד רוח אלהים חיים שהיא \nקודמת לכל, והיא נקודה אמצעית שממנה מתפשט האש והמים. והסוד ת\"ת קודם אל הימין \nוהשמאל וממנו מתפשטין הימין והשמאל. ולכך נקט ראשונה האויר, והיא אות ראשונה במלת \nאמ\"ש. ואולם אותיות אמ\"ש וי\"ה הכל ענין אחד, שהוא\"ו היא אוי\"ר והיו\"ד מי\"ם והה\"א \nא\"ש. ולהיות הזכר לעולם נוטה אל הרחמים, לכך הגביר החסד שהם המים על הגבורה שהיא \nא\"ש, ולכך סודו אמ\"ש מ' על ש'. אמנם הנקבה נוטה אל הדין ממטה למעלה, לכך הגביר האש \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "על המים, וסודו אש\"מ, ש' א\"ש גבורה על מ' שהם מימי החסד. וזהו שאמר זכר באמ\"ש נקבה \nבאש\"מ. ואולם אין הכוונה הנה על סדר הבריאה הגשמית, אלא על הכח השמור ונתון לבריאת \nכל אחד ואחד מאלו. ועם היות שבריאת נפש חיה ובריאת אדם לא בבת אחת היו, עם כל זה \nבהכרח הכח היה נתון להמציא כל אחד ואחד, ואולם בחר הקב\"ה שעה לגילוי הבריות בעת \nהרצוייות לקיומן, ולזה נברא עולם ביום אחד ובריות קצתן ביום שלישי וקצתם ביום רביעי \nוקצתן ביום ששי. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ח) המליך אות מ' במים וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר בהן אר\"ץ בעולם, קו\"ר בשנה, \nובט\"ן בנפש, זכר ונקבה, זכר במא\"ש ונקבה במש\"א: \nרוב עיקרי המשנה הזו נתבארו במשנה הקודמת, ואולם צריך לפרש הנה כי יקדמו המים אל \nהאש, וזה באמת ממה שאמר הכתוב ורוח אלהים, שהיה ראוי משכנו בעליונים כדכתי' השמים \nושמי השמים וכו' ואתה תשמע השמים, היא מרחפת על פני המים מן הנברא, שהקדימו המים אל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "השמים. אמנם מן האש נמצא הרקיע תחלה שאמר לעיל, הכוונה תחלה אל היותו בין המים אשר \nמעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע, ולכך אחר הרוי\"ה והגוי\"ה והאוי\"ר שהם כחות א', \nנמצאו כחות מ' שהיא מי\"ם: \nואומרו זכר ונקבה - כבר פירשנו שימצאו בבריאות אלו זכר ונקבה לעיל, והעניין כי בארץ \nימצא כח זכרות וכח נקבות בארץ בעצמה, והוא מה שמתחלחל ממנה מעט מעט אל יסוד שזה דרך \nהנקבה, ומה שהמים מתעבים ומתהפכין אל ארץ הוא כח זכר. וכן קור בשנה - יום זכר לילה \nנקבה, בטן בנפש - [בנפש] הזכר ובנפש הנקבה. ונודע שבצד המים יגברו המ', אמנם האש \nיצטרפו או א\"ש או ש\"א. והזכר שעניינו הרחמים הוא הגביר האויר על האש והיינו מא\"ש, \nאבל הנקבה הגבירה צד האש שהוא צד הדין, והיינו מש\"א אש על אויר: \nוענין אומרו א' ברוח מ' במים ש' באש, הכוונה שהגביר השורש למעלה במקום הנתיבות, \nדהיינו עצם האותיות עם הענף המתפשט, דהיינו הפעולה הנמשכת מן האות כגון המים מן \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הנתיב מ' והאויר מן הנתיב א' והאש מן הנתיב ש'. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ט) המליך ש' באש וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר בהן שמי\"ם בעולם, חו\"ם בשנה, רא\"ש \nבנפש זכר ונקבה, זכר בשמ\"א נקבה בשא\"מ: \nכל עיקרי משנה זו נתבארו במשניות הקודמות. ואומרו זכר בשמ\"א - כי שי\"ן גוברת שהוא \nעיקר הכל הנה באש ודאי, ובשתי אותיות הנשארות מצד שהזכר בעל הרחמים הוא מגביר המ' \nעל אויר, שהאויר יש בו חמימות ודין, מה שאין כן במים. והנקבה להפך מגברת האויר על \nהמים שסוף סוף אויר יש בו קצת דין: \nוששה צירופים אלו שהם אותיות אמ\"ש הם אותיות וי\"ה, אש\"מ וה\"י, מא\"ש יו\"ה, מש\"א \nיה\"ו, שא\"מ הו\"י, שמ\"א הי\"ו. הם ששה ויסודם שלשה אותיות. ויש שרצו לפרש כי שלשה אלו \nהם שלשה ספרים דקאמר בריש ספרא לעיל, ושלשה ספרים אלו מפרש מתניתין ואזיל שהם רו\"ח \nמי\"ם וא\"ש כדמפרש הני בפרקא קמא. ואינו מן הרחוק ענין זה: \nועתה נאמר שאין ספק ששלשה עניינים אלו שהם עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש הם בינ\"ה ת\"ת מלכו\"ת, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ובכל אחד משלשה מדות אלו ימצא הדין והרחמים והחסד. ושלשה אלו הם פרקי ואברי המלכות \nוהת\"ת והבינה בלי ספק, ובכל אחד מהם רוצה לומר בדין שבכולם כלול החסד והרחמים, \nוברחמים שבכולם כלול החסד והדין (וברחמים שבכולם ימצא הדין והחסד) [ובחסד שבכולם \nימצא הרחמים והדין]. וזהו סוד צירוף כל אמ\"ש עם אחד, וכן אש\"מ. ומפני שכללות זה \nימצא בכל אחד מהם על שתי פנים, או מלמעלה למטה או ממטה למעלה, לכך הם בסוד זכר \nממעלה למטה אמ\"ש מא\"ש שמ\"א, היינו כח אור ישר ממעלה למטה, אש\"מ מש\"א שא\"מ היינו כח \nאור חוזר ממטה למעלה אל הדין ואל הרחמים ואל החסד. והם הם שש טבעות הנזכרות לעיל \nשהם כולם בכל אחד משלשה מדות אלו, והם כח שלש ראשונות שבהם. אלא שבכתר יש חכמה על \nבינה או בינה על חכמה, והכתר עצמו אם חכמה על בינה לו בחינה אחת, ואם בינה על חכמה \nלו בחינה אחרת, והיינו אמ\"ש אש\"מ וי\"ה וה\"י. ובחכמה יש כתר על בינה או בינה על כתר, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ואל החכמה כנגדן גם כן שתי בחינות, והיינו מא\"ש מש\"א יו\"ה יה\"ו. ובבינה יש כתר על \nחכמה או חכמה על כתר, ואל הבינה כנגדן שתי בחינות, והיינו שא\"מ שמ\"א הו\"י הי\"ו. \nובזה נתבארה משנה זו בס\"ד, ונתבאר פרק זה: \n \nפרק רביעי \n", "en": ""}]}
