{"bookId": "kabala-a5501c8f1a43", "part": "1", "torah": "4", "title": "פירוש הרמק לספר יצירה — קטע 4", "hebrewTitle": "קטע 4", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a5501c8f1a43/1/4/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a5501c8f1a43/1/4/", "segments": [{"index": 1, "he": "היכליה. ומפני היות החכמה נעלמת, וגלוי עניינה בבינה, לכך הבינה נק' בהו שהוא דבר \nשיש בו ממש דהיינו קצת גלוי, עד שעתה הוא מקום שאלה מ\"י ודאי כנודע: \nרפ\"ש - הם המים שהתחילו כבר להתעבה קצת, והענין כי הבינה תקרא מים והת\"ת שהוא גלוי \nיותר תקרא רפ\"ש, שהוא העבות הדברים יותר מהבינה כנודע. טי\"ט הוא המלכות והוא עב \nיותר מהת\"ת, והיינו העבות הדברים בעצם וגילויים כחומר ביד היוצר. והענין כי הספירות \nבבינה במציאות יהו\"ה, מה שאין כן בחכמה שהם במציאות יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א דהיינו עשר, \nאבל בבינה הם בכלל ארבעה אותיות י' חכמה ה' בינה ו' שית ספירן ה' מלכות, והיינו \nתה\"ו בה\"ו רפ\"ש טי\"ט: \nחקקן כמין ערוגה וכו' - והענין כי נתן בהן באותיות דהיינו המים כח שש קצוות, והיינו \nחקקן כמין ערוגה, זהו תחת מלכות שהיא נקראת ערוגה ודאי. ואחרי כן נתן בהם כח ארבעה \nהקצוות דהיינו מזרח ומערב צפון ודרום. וזהו שאמר הציבן כמין חומה - מצד הת\"ת בעל שש \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הקצוות נתן בהם כח רום. וזהו שאמר כמין מעזיבה - מצד הבינה בכח רום הסוכך עליהן. \nואפשר שאל סדר ארבע מדות הכוללות כל האצילות כיוון, והם שש קצוות בחכמה שהוא תהו, \nושש קצוות בבינה שהיא בהו, ושש קצוות בת\"ת שהיא רפש, ושש קצוות במלכות שהיא טיט. \nוכבר פירשנו ארבעה מערכות אלו באצילות בספ\"ר שער סדר האצילות. או ירצה סדר ארבעה \nאותיות השם, ואמר כי ארבעתם במלכות וזהו כמין ערוגה, וארבעתם בת\"ת וזהו הציבן כמין \nחומה, וארבעתם בבינה וזהו סבבן כמין מעזיבה. והסוד שם אדנ\"י במלכות, ושם יהו\"ה \nבת\"ת, ושם אהי\"ה בבינה, והערוגה מלכות לבדה, והחומה ששה ספירות, והמעזיבה הם שלש \nראשונות שהמעזיבה כוללת טיט ועפר והרעפים. ויצק מים עליהם - הם סוד המשכת מימי \nהאבנים המפולמות היוצאות אל בהו ורפש וטיט. ואומרו ונעשו עפר - פירוש המים ההולכים \nדרך המדרגות ומתעבים והולכים עד שיורדים אל המלכות, ושם נעשים עפר בה שהיא יסוד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "העפר. וזהו כי לשלג - שהם מים ונקרשים אחר התפשטם קצת. ואחרי כן יאמר הוי ארץ \nבהיותם מתעבים עד שיורדים למלכות. ואית דגרסי תהו וכו' - והוא פירוש מבחוץ. ובזה \nנתבארה משנה זו בס\"ד: \n(יא) ארבע אש ממים חקק וחצב בהן כסא הכבוד ואופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת \nוכל צבא מרום. ומשלשתן יסד מעונו שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט (ואית \nדמסיימי הכי - ולא מאשו הגדולה שלא ישוו לאש אוכלה אש): \nכבר פירשנו משנה זו בספ\"ר בשער אם האין סוף הוא הכתר, ושם הכרחנו כי המלכות היא \nרביעית אל מנין הספירות, וכן פירש הרשב\"י ע\"ה. והטעם מפני שאחר אלו מנה שש קצוות \nשהם ששה ספירות כנודע. ועוד גם אל המלכות יחס עם שלשה אלו שהיא רביעאה לכל תלת, וכן \nפירשו בתיקונים ואמרו שהיא א\"ש ממים, מפני שהמלכות לה שתי בחינות האחת היא יו\"ד \nמהחכמה ועל בחינה זו נאמר ה' בחכמה יסד ארץ באבא יסד ברתא, והשנית היא מהבינה והיא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ה' כאמרו ויבן ה' אלהים את הצלע, נמצאת משום בחינות אלו היא אש דין ועיקרה מן \nהרחמים שהיא מים, אם מצד אימא אם מצד אבא. לכך אמר אש ממים דהיינו דין, ובהכרח תהיה \nדינה דין רפה: \nחקק וחצב בהן - כדפרישית לעילא, כסא הכבוד - היינו הבריאה, והכוונה על שורשן שהיא \nבמלכות וממנה נמצאו למטה כנודע. וכלל המלאכים בשלשה בחינות שהם אופנים שרפים חיות, \nוהטעם כי כמו שהמדות הם עשר ונכללות בשלש שהם בינה כלל שלשה ראשונות, ות\"ת כלל שש \nקצוות, והמלכות, כן הם שלשה בחינות במלאכים וכולם כלולים בהם, שרפים כנגד הבינה, \nחיות נגד התפארת, אופנים נגד המלכות. ולכן המציא שלשה אלו במלכות מצד תה\"ו ובה\"ו \nורפ\"ש וטי\"ט הנזכרים לעיל. ואפשר דעלייהו קאמר חקק וחצב בהן, והם ממש בריאה יצירה \nעשיה, אצילות מלכות וכל מה שלמעלה ממנה, בריאה כסא הכבוד והשרפים, יצירה חיות \nומלאכי השרת, עשיה אופנים וכל צבא מרום. והם שלשה מדרגות מושרשות במלכות ונמשכים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "למטה, והם בריאה יצירה עשיה: \nוז\"ש ומשלשתם יסד מעונו - דהיינו מלכות, והם מיוסדים בשורש נעלם בעמקי המעון שהיא \nשכינה מעון וא\"ו ודאי. או אפשר דשלשתם אהדר לכתר חכמה ובינה הנזכרו' שהם גם כן \nבריאה יצירה עשיה כדפרישית לעילא. או ירצה שלשתם בינה ת\"ת מלכות, שהם גם כן בי\"ע \nכדפרישית בספ\"ר בשער אבי\"ע, והם שורש אל שרפים חיות ואופנים כדפרישית. או ירצה \nומשלשתם אלו שהם מושרשות במלכות יסד מעונו שהוא ממלכות עד נקודת הארץ התחתונה שהכל \nנכלל בבריאה יצירה ועשיה. וכלהו אתו שפיר וכולא חד: \nואומרו שנאמר - הם לראיה אל חיות מת\"ת ואופנים ממלכות, מאומרו מלאכיו רוחות - היינו \nמצד הת\"ת שהוא רוח, משרתיו אש לוהט - היינו מצד המלכות שהיא אש כדפרישית, והם חיות \nואופנים. ומה דגרסי בקצת ספרים ולא מאשו הגדולה - הוא פירוש לפסוק שאמר אש לוהט, \nלהבחין בין אש המלכות שהיא אש אוכלת אש, אל אש האופנים שאינו אלא אש לוהט לבד. ובזה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "נתבארה שמועה זו [בס\"ד]: \nוכשתזכור הפירוש שכתבתי במשנה ד' עומק ראשית חכמה, עומק אחרית בינה, עומק טוב חסד, \nעומק רע גבורה, יהיו ארבע' משניות אלו אחת רוח אלהים חיים חכמה, רוח מרוח בינה, מים \nמרוח חסד, אש ממים גבורה, ויתיישבו קצת יותר בקצת העניינים. ואלו הפירושים יש להם \nהכרחיות מלשון התיקונים בקצת ומרעיא מהימנא כמו שכתבתי שם: \n(יב) חמש חתם רום בסוד, נ\"א - בירר שלש אמות מן התפשטות [בנדפס - הפשוטות] וקבען \nבשמו הגדול יה\"ו וחתם בהן שש קצוות: \nהענין הוא כי האותיות הם כלי לקבל הרוחניות והיכל שבו משכן הקדושה, כמו שהארכנו \nבספ\"ר במקומות רבים, וזה מפני היות בו בצורתו ומספרו ועניינו ומבטאו ומלואו רמז אל \nהאצילות והרוחניות הנרמז השוכן בו. ולכך בהיות האדם מבטא בשפתיו יתנועע ויפעול \nהרוחניות ההוא לסבה ידועה פי' שם בשער הכוונה. אבל עם כל זה שיש אל האות מקום הרכבה \nאל האצילות והרוחניות, עם כל זה ימצאו אותיות שוות משונות בעניינם ורוחנייותם. והעד \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "על זה ה' אחרונה שבשם שאין קדושתה חמורה כקדושת ה' ראשונה. וכן בדברים רבים זולת \nאלו. והטעם הכל לפי כוונת הכותב. וכן גדולה מזו אמרו ז\"ל בגמ' היה צריך לכתוב השם \nוחשב לכתוב יהודה וטעה וכתב השם אינו קדוש ונמחק, והרי הוא השם במקום הראוי לו ועם \nכל זה אינו קדוש ונמחק אף אם האותיות ראויות והגונות אל האצילות והרוחניות עם כל זה \nלא שרתה עליהן רוח הקדש מפני שלא הזמינום לכך. ואף בזה האותיות כ\"ב כשנבראו בסוד \nי\"ב פשוטות היו האותיות יה\"ו שוות ברוחנייותם אל שאר האותיות, מפני שעדין לא קבען \nאל הרוחניות כותבן שהוא הממציא הכל, עד אחר שנמצאו לחוץ קבען בשמו הגדול - פירוש יש \nשם קטן ושם גדול, שמות קטנים הם אל אלהים וכיוצא שהרמז שלהם בספירה אחת ואינם \nכוללות כי אם מדה מן המדות שהוא חלק עשירי מהשם הגדול, כי ספירותיו הם שמו כענין \nשהשם שעל ידו קוראים בעל השם, אוף הכא נמי אין סוף בעל השם ספירותיו הם שמו. ושם בן \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "[ארבע] כולל שמו הגדול דהיינו כלל ספירותיו כולן. ולכך אמר בשמו הגדול. וענין קבען \n- ירצה שיהיו כוללות כל האצילות כולו, ומקום שיוזכרו אותיות אלו או יוסתמו, שם \nיוכללו כל הנאצלים: \nואית דגרסי ביר\"ר שלש אמות, ואית דגרסי יסו\"ד שלש אמות - ותרוייהו קושטא נינהו. \nוהכוונה כי אין ספק שגם אל האותיות הכנה במבטאם בצורתם במלואם במספרם להיות כסא על \nכל הרוחניות, כדדרש רשב\"י לעיל שער י\"ב בסתרי אותיות, ולכך בירר אותם יותר מכולם, \nוהם בסוד שלש אמות שהם שלש ראשונות שבהם נחתמין שש קצוות שלמטה מהן כזה י' חכמה ה' \nבינה ו' דעת. ועתה יובן ענין המלכות שם קרוב לשלשתם רביעית לכל תלת, שכן הם נמשכות \nי' בחסד ה' בגבורה ו' בת\"ת מלכות רביעית להם, י' בנצח ה' בהוד ו' ביסוד מלכות \nרביעית להם. וכן למעלה מלכות רביעית לשלש אותיות שהם ממש שלש אמות כדפרישית לעיל \nשלש אמות כת\"ר חכמ\"ה ובינ\"ה הם אותיות יה\"ו: \nואמר מן התפשטות - כדי שיהיו מתפשטין בענפים להקים הכל ולחזק הכל כדרך אדון יחיד \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שמושל בכלן ועד עדי עד כדפרישית לעיל: \nוחתם בהן שש קצוות - הוא סוד כללות הקצוות, כי הם כלולות מן העליונות שלש ראשונות \nוממשיכות למלכות והדרך הישר כי כל מה שבמלכות הוא משלש ראשונות כדפירשנו ומשלשתן \nיסד מעונו. אחרי כן המשיך סדר המשכת שלש אלה שהם שלש ראשונות דרך ששה קצוות עד \nהגיעם אל המלכות ששם עביות הדבר כנודע, ולכך נקט מלכות רביעית לשלשה ואחרי כן הששה \nשדרך בם נמשך הרוחניות והאצילות בה. ואם היה בא סדר יה\"ו שלש ראשונות ממדרגה למדרגה \nלא היו במלכות אלא סוד יה\"ו פשוטות לבד, לכך פירש שהם בששה על דרך הצירוף, נמצא \nשבחינת יה\"ו במלכות מצד רום, ומצד תחת יו\"ה, וכן עד\"ז לכל. וענין חתם - כבר פירשנו \nשהוא ציור הכללות במלכות, וכן בכל מדה ומדה כדפרישית. ונמצא שורש כל המציאות בכל \nמדה ומדה מן המדות כיצד, כל המציאות נכלל בל\"ב, וכל ל\"ב נכללות בשלשה ספרים, ושלשה \nספרים הם סוד יה\"ו, ויה\"ו בכל המדות, הרי הכל נכלל ונשרש בכל מדה ומדה. ובזה נתבארה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "משנה זו בס\"ד: \n(יג) פנה למעלה וחתמו ביה\"ו, שש חתם תחת פנה למטה וחתם ביו\"ה, שבע פנה לפניו וחתם \nמזרח בהי\"ו, שמנה פנה לאחוריו וחתם מערב בהו\"י, תשע פנה לימינו וחתם דרום בוי\"ה, \nעשר פנה לשמאל וחתם צפון בוה\"י: \nממה שצריך לדעת הוא כי אותיות הי\"ו הם סוד י' חכמה ה' בינה ו' דעת במקום כתר. והנה \nאלו פעמים יגבר הדעת בסוד אות וא\"ו שהיא עיקרית בדעת יכלול בעצמו החכמה והתבונה \nבאחד משני דרכים, או חכמה על בינה בסוד י\"ה, או בינה על חכמה בסוד ה\"י. וכאשר נשתף \nשתי מלות אלו עם וא\"ו שהיא עיקרית בתיבה יעלה וי\"ה או וה\"י. וכן בסוד החכמה הם הדעת \nוהתבונה ופעמים תגבר הדעת על התבונה כזה ו\"ה, או תגבר התבונה על הדעת כזה ה\"ו, \nוכאשר נשתף שתי מלות אלו עם י' שהיא עקרית בחכמה יעלה יו\"ה או יה\"ו. וכן בסוד הבינה \nהם החכמה והדעת באחד משני הדרכים, או דעת על חכמה או חכמה על דעת, כזה ו\"י או י\"ו, \nוכאשר נשתף שתי מלות אלו עם ה' יעלה הו\"י או הי\"ו. כבר פירשנו למעלה ששה קצוות אלו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הם מעלה נצ\"ח, מטה הו\"ד, מזרח ת\"ת, מערב יסו\"ד, צפון גבור\"ה, דרום חס\"ד. והנה \nהרשב\"י ע\"ה בתיקונים אין לו גירסא זאת שהעתקנו אלא יה\"ו בדרום, הו\"י בצפון, וה\"י \nלמזרח, וי\"ה למעלה, הי\"ו למטה, יו\"ה במערב. וע\"פ דרך זה נבאר ונאמר כי עניין פנה \nהכוונה אל סוד הפנייה וההשגחה אל המאציל בסוד ק\"ו המדה לתת כח בק\"ו המדה לכלול במדה \nכל כח חכמ\"ה ותבונ\"ה ודע\"ת עם כל ציורי הנמצאות בסוד ל\"ב נתיבות שבהם. וענין היות \nבחסד יה\"ו הוא להיות החסד תחת החכמה וקבלה ממנה סוד הסדר הנכון וצד החסד הגדול שהוא \nאור ישר כראוי חכמה על בינה ובינה על דעת. וזהו סוד יה\"ו. וכן נכללים בחסד. וזהו \nוחתמו ביה\"ו: \nהו\"י בצפון, היינו טעמא כי ה' בגבורה בצד הבינה ששם לעולם גוברת ה', ומפני שהיא \nבמדת הדין הקשה לקחה מהבחינות בחינה המגברת הדעת שיש בה דין קצת, על חכמה שכולה \nרחמים. ת\"ת מזרח בוה\"י, הדעת הוא הת\"ת ולכך לקח משם תגבורת הוא\"ו על כל והגבירה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הבינה על החכמה מפני שהוא אמצעי ואינו בצד החסד כנצח, ולכך נחל מהדעת וה\"י. והדעת \nצד מלמעלה [אל הנצח] מפני שהדעת אליו בסוד יהו\"ה צבאות שבימין והוא בצד החסד, לכך \nלקח מהדעת וי\"ה ומגברת חסד דהיינו חכמה על בינה. הו\"ד גם היא מבינה ואינה דין \nכגבורה לכך לקחה לה מבחינת הי\"ו שהיא מגברת החכמה על הדעת. יסוד נודע שהוא חסד ודאי \nואינו בחסד משום דנטיל משמאלא, והיסוד י' ממש כחכמה לכך הגביר י' על ה\"ו, ומפני \nשהוא גם כן מן הדעת הגביר וא\"ו על ה\"א, לכך חתם בו יו\"ה. הרי שש חותמות על דרך \nהרשב\"י ע\"ה בתיקונים והעתקנו לשונו בספ\"ר בשער אם האין סוף הוא הכתר: \nאמנם בכל נוסחי ספר יצירה שבאו לידנו יותר מעשרה מצאתי נוסחא זו שהיא כתובה לפנינו, \nוכך פירשו כל המפרשים, לכך גם כן אנחנו נבאר בה כפי דעתינו וזה סדרם. מעלה שהוא נצח \nחתום ביה\"ו היינו שהוא מצד החסד ודאי אבל לא חסד גמור, לכך מגביר בינה על הדעת כי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "דעת רחמים ובינה שורש הדין, ומפני היותו מצד הימין חכמה לכך בחינתו יה\"ו. מטה שהוא \nהוד חתום ביו\"ה, היינו שהפך הנצח הוד זה זכר וזה נקבה, ושניהם שוים מפאה אחרת שאין \nזה בלא זה, לכך [הפך] ו\"ה והניח י' במקומה, והיא יו\"ה. לפניו מזרח ת\"ת חתום הי\"ו, \nת\"ת הוא מאימא דהיינו בינה ב\"ן י\"ה לכך מגברת אימא על אבא, ואחרי כן ברא תחותייהו \nדהיינו הי\"ו, או מפני שמגמתו לאימא ואחרי כן לאבא ותמן אשתכח איהו והיינו הי\"ו. \nמערב הוא יסוד נגדי של הת\"ת ומוצאו גם כן מבינה, לכך חתום בהו\"י הפך הדעת. דרום חסד \nחתום בוי\"ה דהיינו מצד שהוא נאחז בת\"ת שהוא אמצעי נאחז בו בדעת ואחרי כן סוד י\"ה \nדהיינו חכמה על בינה. והגבורה צפון הפך זה דהיינו וה\"י. ועם כל זה דברי הרשב\"י ע\"ה \nצדקו יחדיו. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(יד) אלו עשר ספירות בלימה, אחת רוח אלהים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע \nאש ממים, ושש קצוות רום תחת מזרח מערב צפון דרום (תם פרק ראשון): \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עיקר דברי משנה זו הוא מבואר לעיל, אמנם יש לדקדק על עניינה מה צורכה, דודאי משנה \nמיותרת היא שכבר פירשנו לעיל הענין בארוכה, וכי לקצר הארוך אתא, אתמהה. ואפשר שיהיה \nהכוונה לתת טעם הוצרכו עשר ספירות ולא שתים ולא שלש, ואמר כי להוציא הדברים מן האין \nהגמור אל דמות הגוף והגשמות והעכירות כענין היסודות והרכבתם, ואמר כי בערך המאציל \nשהוא חיי הכל האציל ראשונה חייות אל הכל, והוא הכתר שהיא נק' רוח אלהים חיים, שזה \nמורה על חיי הספירות וכל אשר מהן ולמטה כדפירשנו. ואחרי כן הוצרך להאציל עוד מדה \nשנית שתכנס בערך הי\"ש, שזו הראשונה מרוב דקותה נקראת אי\"ן, והיינו רו\"ח מרו\"ח שהיא \nחכמה שהיא י\"ש מן האי\"ן. וזהו שאמר רוח מרוח דק ממנו, וכיון לכנותה בשם רוח כי עדין \nאינה יש גמור אלא קרובה אל האין, אלא כדבר היוצא מן האי\"ן ונכנס אל הי\"ש. ולכן אמר \nרוח מרוח שעדין זו השנית הוא רוח כמותה אלא שהוא הרוח הראשונה שנתעבה, והאי\"ן יצא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לי\"ש ולא י\"ש, אם כן עדין אי אפשר ההוייות להגלות על ידו והוצרך אל שלישית והיא מים \nמרוח, דהיינו העבות הדברים אל היש הגמור. והוצרך לעשות מדה מגשמת הדברים מאצילות אל \nבריאה ויצירה ועשיה, וזהו אש ממים. ועתה נתהוו במים למעלה ובאש למטה מציאות ההוייה \nשהיא בעלת שש קצוות רו\"ם ותח\"ת וכו' דהיינו סוד ק\"ו, צאת הדברים מנקוד\"ה ומשט\"ח \nומק\"ו והכנס בגדר גוף. ולא חס ושלו' שיהיו למעלה מדות גשמייות ח\"ו אלא הם מקורות \nשמהם נמשך למטה כחות ההויה כדפרישית. וזהו שאמר אלו עשר ספירות - פירוש זה טעם \nשהוצרכו עשר ספירות אלו ולא הספיק בפחות ולא הוצרך ליותר. ובעצם הטעם הזה הארכנו \nבספ\"ר בשער טעם האצילות בס\"ד. נשלם פרק ראשון: \nשער חמשה עשר: \n \n", "en": ""}]}
