שער לח פרק ב מ"ת ובזה יובן ענין אדה"ר שהיה לו ב' נשים א' נקרא לילית וב' היא חוה והענין כי אדה"ר הוא דמיון ז"א וז"א יש לו ב' נקבות לאה ורחל. וכבר ביארנו כי לאה הוא דינין קשין מאד מפני שהיא אחוריים של אמא ועוד שהיא למעלה במקום הסתום אבל רחל היא נמתקת כי היא במקום גלוי של החסדים והנה ז"א נקרא אדם כי הוא סוד מ"ה שהוא הוי"ה דמילוי אלפי"ן גימטריא מ"ה ואד"ם ונודע כי פשוט של הוי"ה הוא העיקר כי המילוי הוא בחי' נקבה לפי שכולה דינין ומילוי גימטריא אלקים וגם נקרא מילוי מפני שכל כח הנוקבא ועצמות אורותי' וכחותיה כולם גנוזים תוך הז"א כי עטרא דגבורה הוא תוך ז"א ואח"כ יוצא חוץ ממנו. באופן כי הנוקבא הוא מילוי של הז"א כי המילוי הוא בסוד העובר הממלא תוכיות בטן אמו לכן המילוי הוא בחי' נוקבא והנה מילוי שם מ"ה גימטריא י"ט אחר שתסיר אותיות פשוטות שהוא גימטריא כ"ו נשאר מילוי גימטריא י"ט גימטריא חו"ה. ובזה תבין
איך חוה היא אשת אדם והיא בשר מבשרו ממש וכבר ביארנו במ"א כי הז"א יש בו ב' בחי' אחד מהראש עד החזה ויש לו שם בחי' יסוד הראשון אשר בו מזדווג עם לאה וחציו האחרון מהחזה ולמטה ששם מקום חסדים המגולין נמצא כי יש לו ב' שמות של מ"ה דאלפי"ן כנזכר בפסוק הודיעני ה' קצי ומשניהן יוצאין ב' מלויין שכל א' מהם גימטריא חוה. ואמנם חוה ראשונה עליונה היא בחי' לאה וחוה תחתונה רחל והנה להיות כי בחי' לאה היא בחי' דינין קשים מאד לסבה הנ"ל אע"פ ששם למעלה בעולם העליון של אצילות היא בחי' קדושה גמורה עכ"ז בעולם התחתון הזה שהוא חומרי לא יכלה בחי' לאה לצאת ממותקת בסוד הקדושה בעת בריאת אדה"ר ויצאה בחי' דינין קשים מאד בסוד קליפה חויא בישא וזהו בחי' לילית חוה ראשונה שהיתה מזדווגת עם אדם קודם שנברא חוה שניה. ואח"כ יצאה חוה שניה ממותקת וזו נשארה לאשת אדם והאחרת נסתלקה כי היתה עדיין מעורבת בקליפות בתכלית אשר לכן נק' חוה
ראשונה לילית אבל אח"כ כאשר בא יעקב שופריה מעין שופריה דאדם ותיקן פגם העריות של אדה"ר כנזכר זוהר קדושים ובפרשת תולדות בענין הברכות שלקח במרמה מן עשו אחיו אז לקח שניהן כי אז נתמתקה לאה והיתה בסוד הקדושה ונסתלקה מן הקליפה. וז"ס שארז"ל על ועיני לאה רכות מדמעות שהיתה בוכה על שהיתה עתידה להיות בחלקו של עשיו וע"י תפילותיה ודמעותיה נתמתקה ואז ניתנה בחלקו של יעקב והבן זה היטב. והנה בפסוק הזה כתיב בענין אדה"ר ויאמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי ובתקונים דצ"ט אמרו כי הם ב' נשי חד דגרמי וחד דבשרא. והענין כי לאה נקראת עצם שהיא דינין קשים כעצם ועוד כי היא בחי' הצלע כי הרי לאה מקומה היה אחורי הצלעות שהם עצמות אבל רחל הוא בשר מבשרו דינא רפיא במקום גילוי החסדים והמשך דברי אדה"ר הם כך. כי הנה ב' נשים היו לו א' היא עצם מעצמו וב' בשר מבשרו אבל לזאת השניה הנקרא בשר יקרא אשה ולא לראשונה שהיא עצם ואינה
עדיין נמתקת כנ"ל ואח"כ נמתקה בזמן יעקב בסוד לאה כנ"ל. ואמנם טעם אמרו ויאהב יעקב את רחל ולא לאה הוא לב' סבות א' הוא כי הנה יעקב התחתון אשר בזה עולם לא היה משיג עדיין בכל מציאות פרצוף ז"א רק מכנגד החזה ולמטה מקום רחל לכן ויאהב אז יעקב את רחל ולא כתיב ויאהב ישראל שהוא הז"א שהיה לו שתיהן לאה ורחל אבל יעקב אהב את רחל תחתונה כמוהו שהוא עלמא דאתגליא אבל לאה היא עלמא דאתכסיא כמבואר אצלינו שהוא צורת הד' שבקשר של תפילין ש"ר לכן לא היה רוצה יעקב להזדווג עמה כי לא היה משיג עד שם. וז"ש זהר פ' ויצא דקכ"ג ע"ב כי לאה ורחל תרין עלמין מן העולם ועד העולם ז' שנין עלמא דאתכסיא כו' והוא כי הנה מן המלכות דאמא שבדעת דז"א יצאה לאה מאחוריו בסוד ד' קשר תפילין ש"ר כנ"ל ולהיות לאה מבחי' אמא לכן ז' שנין דילה אתכסיא והז' הם כחב"ד ח"ג ושליש ת"ת עד החזה דז"א כי אלו הז' בחי' היו מכוסים בלתי גלויין אל יעקב קודם שנקרא
ישראל כנ"ל כי אז השיג כל פרצוף ז"א הנקרא ישראל כנודע. וז"ש ג"כ בזוהר ויצא דקנ"ד ע"פ וירא ה' כי שנואה לאה מהכי דסני ב"נ ערין דאימיה פי' כי לאה נמשכת ממל' דאמא כנ"ל שהיא אמא של יעקב. ודע כי חצי אמא נקרא מ"י כנודע וכשמתפשטים כאן בבחי' לאה שהם אותיות אלה נעשית אלהים לפי שבחינותיה העליונות של אמא נקרא מ"י אבל מחצי ת"ת שלה ולמטה המתלבשין בז"א כנודע נקרא אל"ה וחבור הכל ביחד ננקרא אלהים. והנה אלה הנ"ל נעשית ממנו בחי' לאה הנ"ל וז"ס בסבא דמפשטים דק"ה ע"פ מי אלה כעב תעופינה ע"ש ותבין דבריו ע"י מה שבארנו כאן. ודע כי לאה זו תמיד יש לה פרצוף שלם כמו ז"א ושיעור קומתה הוא מן הכתר דז"א עד החזה שלו ועיין לקמן ששם נתבאר שהתחלתה מן הדעת דז"א וצ"ע. ואפשר שיובן ע"י מש"ל וכבר נת"ל כי יסוד אמא הוא מתפשטת עד החזה דז"א אשר שם בחי' הדדים של ז"א אשר נעשו שם מבחי' הצירים והדלתות שיש ביסוד אמא אשר שם וז"ס
הדדים של זעיר אנפין. והנה ג ם יסוד דלאה הוא שם מבחוץ נגד דדי הז"א גם ידעת כי בחי' חצי ת"ת עליון של ז"א היה בתחלה בחי' יסוד כמבואר אצלינו בענין הגדלות דז"א שהיה מן ו' קצוות והחג"ת ששלו נתעלו ונעשו חב"ד והנה"י נעשו חג"ת הרי כי היסוד נעשה ת"ת וא"כ נמצא עתה כי יש שם ג' בחי' של יסודות במקום א' והם יסוד דאמא ויסוד דלאה כאשר תחזור עם ז"א עצמו להיות פב"פ עמו להזדווג בו ויסוד דז"א עצמו שהוא נקרא ת"ת עתה כנ"ל נמצא כי יסוד דאמא ויסוד דלאה מתחברים יחד ונעשו שניהם רחם א' להזדווג בו יסוד ז"א עצמכו כנזכר הנקרא ת"ת הנ"ל וז"ס מהכא דסני ב"נ ערין דאימיה עריין ממש כפשוטו. ודע כי פ"א שמעתי ממורי זלה"ה כי בחי' לאה כאשר מזדווגת עם ז"א עצמו הוא מזדווג בה ע"י הדעת עצמו ממש וז"ס והאדם ידע את חוה אשתו כי זווג זה ע"י הדעת נעשה וזווג זה הוא בטמירו לכן אתכסייא בקדמיתא מן יעקב ולא נודע שהיתה לאה עד הבוקר והבן זה. וצ"ע ליישב איך מתיישבים
שמועות אלו ואפשר כי היסוד הזה העליון שהוא ראש הת"ת שם ג"כ לפעמים בחי' הדעת דז"א כשיורד שם כנודע וצ"ע. ודע כי גם מרע"ה אשר עליו נאמר בזוהר שהשיג עד הבינה אינו אלא מן הלאה הזאת הנמשכת ממלכות דבינה ונעשית ד' קשר של תפילין וזה סוד וראית את אחורי כמאמר רז"ל בגמרא מלמד שהראהו קשר של תפילין גם ענינו לומר כי לאה העומדת בקשר תפילין היא רואה את אחור ז"א כי היא עומדת ופניה נגד אחורי ז"א כנ"ל. והנה משה הוא בלאה וזהו וראית את אחורי והדברים מובנים. אמנם הסיבה הב' למה שנאמר ויאהב יעקב את רחל הוא מובן במ"ש הפסוק עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו פי' כי האיש הזה הוא ז"א ויש לו תרין נשין לאה ורחל והנה לאה היא בחי' עור כנ"ל אך רחל היא נפשו ממש לכן הז"א יתן עורו בעד עור לאה באהבתו אותה אמנם יש יתרון לרחל על לאה כי כל אשר לאיש הנ"ל יתן בעד נפשו שהיא רחל ולא יספיק בעורו לבד שיתן בעדה. והנה נבאר טעם אל
הנ"ל למה לאה נקרא עור ורחל נקרא נפש והענין כנ"ל כי רחל היא נוקבא האמיתית של ז"א והיא בת זוגו ממש לפי שהוא מכלל הי' נקודות הכוללים עולם האצילות והיא מלכות האחרונה שבהם אבל לאה עיקרה היא אחוריים דאמא שנפלו כאן למטה במקום הזה ואיננה אשתו לז"א רק בדרך השאלה לבד בהיותה נופלת כאן למטה נדבקת בעורו של ז"א אבל רחל היא נפשו כי המלכות נפש וז"א רוח כנודע. עוד ט"א כי הנה מקום לאה היא למעלה במקום אורות הסתומים כי יסוד אמא מגיע עד החזה לכן הארה שלה אינה אלא בחי' עור לבד ר"ל כמ"ש אצלינו בענין צורת ד' של קשר תפילין ש"ר שהיא לאה וקשר אינו רק בחי' עור לבד אבל רחל שהיא תפלה של יד יש בה עור בחי' בתים של תפילין ש"י וגם מוחין ממש בסוד פרשיות ע"ש. והענין בקיצור כי לאה היא נגד מקום הכסוי של האורות עוברת הארה מועטת דרך עור דז"א לחוץ אליה מן המוחין שלו ולא מן המוחין עצמן רק מהלבושים והכלים שלהם שהם נה"י
אמא ולכן נרמזת בד' שש קשר תפילין ש"ר כי היא דלה ועניה ומה שלוקחת צורת ד' כנגד ד' מוחין אינה רק הארה בעלמא דרך העור וענין עור הוא ע"ד הפסוק ואחר עורי נקפו זאת וע"ש איך ההארות הפנימיות מכים זה בזה ומספר הכאתן הוא כמנין עו"ר ולכן נקרא עור. ונבאר כאן יותר ונאמר כי הנה"י דאבא עומדין מלובשים תוך נה"י דאמא בראש ז"א ואו"א הם ב' אותיות ראשונים של הוי"ה שהם י"ה ומכים זה בזה אבא הפנימי באמא שהיא בחוץ כדי להוציא אורותיה לחוץ ואז נעשה יו"ד פ' ה"א גימטריא ק"ך. אח"כ מכיס הארת ה"א שהיה אמא בוא"ו שהוא ז"א לצאת לחוץ והם גימטריא ע"ח ואח"כ מכים הארת וא"ו בה"א שהוא ז"א בלאה החצונה הם גימטריא ע"ח סך כל הכאות כמנין רע"ו הריאיך לאה בחי' אורותיה כמנין רע"ו ויוצאין דרך עור של ז"א. וז"ס עור בעד עור כי עור הנקרא לאה עוברת הארותיה דרך עור של ז"א אבל רחל שהיא כנגד אורות המגולין פשוט הוא שהאורות המגיע לחלקה שהיא
עטרה דגבורה דדעת וכן שאר המוחין אינן ניתנין לה אלא בבחי' מוחין ממש נמצא שכל מה שיש אל ז"א יש אל רחל ג"כ. וזש"ה וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו וכבר ידעת כי רחל נקרא נפש וז"א נקרא רוח גם נוכל לומר כי ב"פ עור הנזכר כאן הם רחל ולאה כי גם רחל הארותיה יוצאות ועוברות דרך עור ז"א לחוץ וכוונת הפסוק לומר אף כי שתיהן בחי' עור והן שוין בזו הבחי' כי הארת שניהן יוצא להם דרך עור ז"א אך עכ"ז יש יתרון אל רחל מלאה כי כל אשר לאיש ז"א שהם המוחין ממש יתן בעד נפשו שהוא רחל הנ"ל. ונחזור לענין כי זש"ה ויאהב יעקב את רחל כי היה אוהב ז"א את רחל יותר מלאה כי לזו נתן מוחין ממש ולזו הארה בעלמא ואע"פ שכפי האמת אם הכתוב מדבר בז"א הול"ל ויאהב ישראל את רחל כי ז"א הוא ישראל ואינו יעקב כנ"ל במקומו אבל הוא במה שנתבאר סבה אל משארז"ל כי יעקב הוא בחיר שבאבות. והטעם הוא כי בתחלה היה יעקב בסוד יעקב הנעשה מאחורי אבא כנ"ל שהם
אחוריים דאבא שהוא עליון מ אד ולא די זה אלא שאח"כ ע"י מעשיו עלה עוד ונמשך לו נשמה מן ז"א ממש הנקרא ישראל ולפעמים משמש בשם יעקב ולפעמים בסוד ישראל לכן כל הקורא אותו יעקב אינו עובר בעשה לסבה הנ"ל אבל אברהם ויצחק הם בחי' חו"ג שבז"א והם בחי' פרטיות שבז"א ואינו פרצוף גמור לבדו ולכן יעקב הוא בחיר שבאבות. גם לכך הקורא לאברהם אברם עובר בעשה כי אות ה' שנתוספה בשם אברהם היא הה"ח אשר לעולם אינם משתנים ואינם חסרים. אמנם בחי' פרצוף ישראל או יעקב משתנה כפי הזמנים ונמצא כי גם שכתוב ויאהב יעקב את רחל אפשר שמדבר בז"א עצמו אשר גם הוא בהיותו בסוד ו"ק הוא כדוגמת יעקב ובגדלותו נקרא ישראל. וזש"ה לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים פי' בקטנות ז"א יש לו מוחין דקטנות מבחי' שם אלהים כנ"ל כי בזמן הקטנות אין לו רק ב' מוחין כי הקטן אין בו דעת שהוא המוח הג' רק חו"ב והם ב' שמות אלהים שהם גימטריא יעקב ובזמן גדלותו אז נקרא
ישראל לפי שנכנסין המוחין דגדלות ודוחין המוחין דקנות למטה כנ"ל וז"ש כי שרית עם אלהים כי שורה עמהם ויכול להם לדחותן למטה והבן זה: שער לח פרק ג מ"ת ועתה נבאר בחי' התקשרות שיש בין לאה ורחל יחד ובו יתבאר כמה פסוקים וכמה מאמרי רז"ל. והנה רז"ל פי' על פסוק עקב ענוה יראת ה' מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתא ביאור הדברים האלה של ז"א שהם לאה ורחל נקרא ענוה ויראת ה'. ואמנם רחל נקרא יראת ה' ראשית חכמה כי היא ראשית כל הספירות מתתא לעילא והיא פתח לכולם והיא הנקרא אשת חיל יראת ה' שהם סוד ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך שהם גימטריא חיל אבל לאה נקראת ענוה לפי שהיא למעלה באחורי רישא דז"א ונודע כי הענוה ניכרת באדם בהשפל ראשו וכופפה למטה נגד פני אדם מפני ענותנותו ונכנס לפי מי שגדול הימנו. וז"ש והאיש משה עניו מאד כי הנה נתבאר במ"א כי משה לקח צפורה והיא א' מן ד' בחי' שיש ללאה וכולן
נקרא לאה על שמה וצפורה א' מהם שהיא ג"כ עומדת למעלה נגד דעת ז"א והרי נתבאר איך משה לקח מדת ענוה העליונה אבל רחל שהיא ה' תתאה הקטנה הנקרא יראה ה' זוטרתי היא לגביה משה בסוד שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. וז"ס שארז"ל ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראה מילתא זוטרתי היא והשיבו הן לגבי משה מילתא זוטרתי היא. וכבר נת"ל כי לאה יוצאת מן הארת המלכות דאמא המתלבשת בז"א בסוד מוחין. ואמנם הנה"י שלה הם נעשין לבושין דג' מוחין דחב"ד דז"א אמנם המלכות דאמא אינה משמשת כלל לז"א וז"ס מה שארז"ל על ענין הז' רקיעין אשר תחתון שבהם נקרא וילון אינו משמש כלום אלא יוצא ערבית ונכנס שחרית. והענין הוא כי הרקיע הוא אשר נקרא דרך סתם רקיע אשר בו קבועים חמה ולבנה כוכבים ומזלות והוא בחי' היסוד דתבונה שהוא הנקרא רקיע בכ"מ והוא ו' זעירא בסוד נוטה שמים כיריעה ובו קבועים חמה ולבנה וכו' לפי שכל האורות כולם
יצאו משם כנודע כי חמה ולבנה שהם זו"נ הם קבועים בו ומשם הם יונקים זה מן החסדים וזה מן הגבורות העמדין בדעת המלובש ביסוד דתבונה הזה. והנה הכוכבים הם אורות החסדים היוצאין משם ונופלין תוך יסוד דז"א כנודע ומכים שח בכח ומתפזרים ונעשו ניצוצין דקין אשר הם סוד הכוכבים המאירים וז"ס ומצדיקי הרבים ככוכבים כי מצדיקי רבים שרשם מן יסוד הנקרא צדיק והם מקבלין הארת הכוכבים של החסדים שבתוך היסוד מאירין כמותן. ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי המזלות הן נקבות והן מן ניצוצין הנעשין ביסוד מנפילת הגבורות גם הם מלמעלה עד היסוד דז"א ומכין שם ונופלין ומתפזרין ונעשין ניצוצין. והנה המלכות של התבונה היא הנקרא וילון אינו משמש כלום אל ז"א אמנם מאיר את הארתה ומוציאה לחוץ לצורך לאה העומדת מחוץ לז"א ואם כן אחר שלאה יוצאת מבחי' מלכות זה של תבונה אשר היא בחינת עטרה של היסוד שבה כנודע וזכור זה. א"כ נמצא כי מקומה הוא בדעת
ז"א כי שם מקומה העיקרי וגם לאה היוצאת מהארתה מוכרח הוא ששם מתחיל שיעור קומת הכתר שבה עד למטה עד החזה הנ"ל. ואמנם רחל מתחיל הכתר שלה מהחזה ולמטה עד סיום רגלי ז"א ממש באופן כי בסיום רגלי ועקבי לאה משם מתחיל כתר רחל למטה מרגלי לאה. וזשארז"ל מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתא ר"ל רגלים דלאה שהיא הנקרא ענוה עשתה יראה שהיא רחל כתר לראשה כנ"ל. אבל הלשון עדיין צריך ביאור כי מלשון רז"ל נראה כי מהעקב עצמו של ענוה נעשית עטרה ליראה ולא אמרו שכתר היראה היא תחת עקב דענוה. לכן צריך לבאר הענין יותר בפרטות כי הנה כפי הנ"ל נמצא שמראש כתר דלאה עד סיום רגלי דרחל הם ז"ס דעת חג"ת נה"י כי המלכות שבז"א היא עצמה שורש רחל כנודע ומהראוי היה ששתי נשים הללו אחת אהובה רחל ואחתשנואה לאה לא יוכל להסיר חלק השנואה בעבור האהובה כי חלק כחלק יאכלו שניהן וירשו מקום בעליהן ז"א שוה בשוה ותקח לאה ג"ס וחצי שהם דעת
חו"ג וחצי ת"ת העליון ותקח רחל מחצי ת"ת ולמטה עד סיום רגלי ז"א שהם ג"ס אחרות וחצי תחתון של ת"ת. ואמנם אין הדבר כך אלא שלאה לוקחת שליש עליון מג"ש דת"ת (דז"א עד החזה אך רחל וכו') ורחל לוקחת כל ב"ש תחתונים דת"ת דז"א לכתר שלה כמבואר במ"א ושם נתבאר טעמים רבים ואחד מהם הוא שבחזה נשלם יסוד אמא לכן משם ולמטה שאורות החסדים ההם בגלוי נבנית רחל באחורי ז"א וכ"ז נת"ל. והנה בזה תהיינה צרות זו לזו ותפול ביניהן קנאה על הדבר הזה לכן מה עשה המאציל העליון עשה באופן ששליש עליון דת"ת יהיה כולו ללאה ושליש תחתון כולו לרחל אבל שליש האמצעי יהיו שני אחיות משמשות שוה בשוה ויהיה ברשות ושותפות שניהן כלומר כי שיחלק שליש אמצעי לב' חלקים א"א כי כולה בחי' א' ואינו מתחלק אבל יהיה כתר של רחל עולה עד שם וגם רגלי לאה יורדים עד שם ומתלבשים רגלי לאה בכתר של רחל כשיעור שליש אמצעי בלבד והרי שתיהן משתמשות בשוה. וזשארז"ל מה
שעשתה ענוה עקב לסולייתא שהם רגלי לאה מהם עצמם נעשה ראש וכתר של רחל הנקרא יראה. אמנם דע כי פעמים שרחל לוקחת כל מקום אותו שליש אמצעי ואין רגלי לאה מתפשטים בתוך כתר רחל כשיעור שליש ההוא וז"ש אצלינו בכוונת ק"ש בפ' ואהבת צריך לכוין לתת ב' אורות לרחל כמנין ואהבת שהם ב"פ אור ורחל נקראת א"ת כמ"ש למטה בע"ה כמארז"ל אתין וגמין רבויין הם וזהו ואהבת את ר"ל שתאהב את רחל הנקראת את והוציא בלשון אהבה ע"ד ויאהב יעקב את רחל כי האהבה יתירה הוא שנתן לה חלק יתר על לאה כנ"ל והם ב' אורות אלו כמנין ואהבת כנ"ל. והאורות הללו הנה הם בחי' הב"ש תחתונים של ת"ת כנ"ל ולפי ששליש העליון הוא במקום הסתום אבל אלו הב"ש הם במקום הגלוי שמאירין החסדים לכן נקרא אור אור. וענין זה נת"ל בענין הכתר של רחל שהוא ב"ש דת"ת דז"א הנקרא ב"פ אור אור בסוד ושמתי כדכ"ד שמשותיך אבל כתר של לאה אין בו רק אור א' לבד כנ"ל שם באורך ויתבאר לקמן. נמצא כי יש זמן שלוקחת רחל ב"ש לבדה ויש זמן
ששליש אמצעי אע"פ שהוא לעולם שלה עכ"ז יש זמן שרגלי לאה מתלבשין בכתר שלה בתוכו ממש כשיעור שליש אמצעי (גם לפעמים לוקחת רחל שליש בגנבה ממש כשיעור שליש זה אמצעי) לבד אבל לעולם שיעור כתר של רחל הוא ב"ש. וז"ס ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה פי' כי מקום השליש האמצעי שלפעמים לוקחת אותו רחל לה לעצמה בלבד דרך חטיפה וגניבה נקרא תרפים. נמצא כי לבן הוא לובן העליון שהוא אבא עלאה ולו ב' בנות רחל ולאה כנזכר זוהר פרשה ויצא דקס"ב על וללבן שתי בנות ע"ש ולפעמים גונבת רחל מן לאה שליש האמצעי הנקרא תרפים ולוקחת לה לבדה כי ממון אביה הוא ואינה נותנת ממנה אל לאה אחותה: [הגהה - והנה בן רומז לחכמה שנקרא לבנון ויעקב רומז לז"א ורחל רומז לנוקבא דז"א לכן לבן חמיו של יעקב. והנה ידוע כי זהב חשוב יותר מן הכסף לכן הגבורות חשובים יותר מחסדים וזשארז"ל צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן שהיא נוקבא גבורה עטרת בעלה שהוא
חסד והנה זהו בזמן מתוק הגבורות אבל כשעדיין אינ נמתקים אז ודאי החסדים חשובים מהגבורות ולכן קודם שנתקן לבן היה רומז בו מתחלה חכמה שהוא ל"ב מלבן ל"ב נתיבות חכמה ואח"כ ן' שערי בינה שהיא הנקבה אבל אחר שנתקן נתגלגל בנבל הכרמלי אז היתה הנוקבא עטרה לבעלה שהנ' שהיא בינה נש"ב באה מתחלת התיבה של נבל ואח"כ חכמה שהוא ל"ב נתיבות ואפילו החכמה נתקנה שהב' באה לפני הל' לפי שבא"ב ב' מתחלה ומאחר שנתקן לבן בנבל הכרמלי שהיא בינה שהיא נקרא עוה"ב לכן יש לו חלק לעוה"ב: נלע"ד חיים שזהו רמז הכתוב כולו הפך לבן טהור הוא ר"ל כשיהיה לבן כולן הפוך שהנו"ן תהיה קודם הל"ב וגם הל"ב יהיו מהופכים הב' קודם הל' שזה יורה שהבינה שהיא נקבה תהיה עטרת בעלה שיתוקנו הגבורות וזהו כולו הפך לבן שמלת לבן כולה יהיה מהופכת ויהיה נקרא מסופו לראשו נבל אז טהור הוא ר"ל זה יורה שהבינה הנקרא הוא שממנה עטרה דגבורה נטהרה
וזהו טהור הוא: והנה ענין תרפים אלו הוא לשון תורף שהוא מקום ערוה כמו בית התורפה הנזכר בגמ' והם בחי' ב' רגלים של לאה הנכנסין ומתלבשין תוך כתר רחל כנ"ל לכן אמר תרפים לשון רבים שהם ב' הרגלים. וביאור העני כי הנה מקום פתיחת יסוד אמא תוך ז"א הוא בחזה שלו נמצא שגילויו ופתיחתו הוא בשליש האמצעי וזהו פתיחת וגילוי בית התורף אשר שם של התבונה. ואמנם ענין גניבת רחל את התרפים ואיך עי"ז לא הגידו ללבן כי ברח יעקב הענין הוא כמ"ש אצלינו בדרוש בלק ובלעם ועזא ועזאל ע"ש היטב ושם נתבאר כי הנה המקום הזה הוא בחי' עץ הדעת טו"ר (דאצילות) (בגנה דאצילות) אשר בו חטא אדה"ר וחיה כי שם הוא מקום גלוי החסדים של הדעת דז"א בחזה שלו ולכן יש שם יניקה ואחיזה אל החצונים הנקרא רע בעצם משא"כ למעלה כשהאורות מכוסים הנה האראת ה"ח אלו המתגלים ויוצאין אל החצונים הוא ע"י אותם הרגלים של לאה הנכנסין תוך כתר רחל כנ"ל והם כנגד פתיחת פי היסוד של
תבונה כי כאשר האורות ההם יוצאין מן היסוד דתבונה עד מחוץ אל ז"א לעשות כתר לרחל כנודע אז ע"י התלבשות רגלי לאה תוך הכתר של רחל האור מתמעט ונחשך ואינו יכול לצאת ולעבור האור ההוא על צד פני רחל כנודע כי היא עומדת אב"א עם ז"א. ובתחלה האורות פוגעין באחוריים ואח"כ משם עוברין עד הפנים שלה ולהיות העקביים של לאה שם באמצע כתר של רחל אינו עובר האור עד פני כתר של רחל כי אלו ב' עקביים של לאה מפסיקין לגמרי והם לוקחין האורות היוצאין מבפנים. ונודע כי העקביים של לאה הם דינין קשים וגמורים לגמרי כי נ"ה אינון אשר כל בחי' נ"ה הם דינין להיותן הקצוות הקרבים אל הקליפ' ובפרט שנקרא בלשון לבר מגופא כנודע כי נ"ה אינון לבר מגופא ונוסף ע"ז כי הם רגלי לאה אשר כל בחי' הם דינין קשים להותן בחי' מלכת דתבונה כנ"ל והתבונה עצמה היא נה"י של בינה שהם אחרונות שבה והבינה עצמה אמרו עליה בזוהר דדינין מתערין מינה ולא עוד אלא שלאה
עצמה היא מן אחוריים של מלכות דתבונה ואינה בחי' פנים ובפרט כי אינה רגלים שלה אלא בחי' תחתונה שברגליה והם בחי' עקביים כמ"ש בע"ה. והנה כפי כל הטענות הנ"ל נמצא כי אלו העקביים דלאה הם דינין גמורים לכ יש מקום אחיזה ויניקה אל הקלי' וכמ"ש בדרוש בלק ובלעם ועזא ועזאל ששרששם הם בחי' ד' אורות הנ"ל שבאותן תרין רגלים ועקביים דלאה שמשם יונקים החצונים לכן היה הולך בלעם אל הררי קדם אל עזא ועזאל כמ"ש בזוהר שקודם שבא בלעם אל בלק הלך והסגיר את עצמו בהררי קדם עם עזא ועזאל. וז"ש מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם וכבר נתבאר אצלינו בדרוש בלק ובלעם כי בחי' בלעם היה מהאורות היוצאין מאותן עקביים דלאה הנבלעים תוך כתר רחל אל החצונים וזהו פי' בלע"ם ולכן היה הולך להררי קדם אצל עזא ועזאל שיניקתן משם. וכבר נתבאר אצלינו כי לבן הארמי אבי אביו של בלעם והוא עצמו נתגלגל בבלעם וממנו למד בלעם בן בנו מעשה כשפים וחכמה הזאת
היתה חכמתו של לבן הארמי אשר שיבח עצמו ואמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע וע"ד הנאמר בבלעם כי ידעתי אם אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר. וזה ענין חכמת התרפים אשר ללבן אשר ע"י אלו התרפים היה משיג כל הארותיו וכאשר רחל גנבתם לא יצאו האורות ההם אל עקבי של לאה לחוץ אל החצונים להאיר להם ולא ידע כי ברח הוא באופן שהתרפים הם בחי' אורות היוצאין אל החצונים מן התורף של התבונה שהוא יסוד שלה המלובש במקום החזה של ז"א: