# ספר עץ חיים — שער מ דרוש טו

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/116/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער מ דרוש טו
אפ&quot;ל כל עליות תוס&#x27; שבת ועליית תפלה דחול שעולין פנימיות של ג&quot;ר דעשיה ונעשים 
חיצוניות לחיצוניות ג&quot;ת דיצירה כ&quot;ז הוא בבחי&#x27; נשמות כי גם בהם יש חיצוניות שהם הב&#x27; 
כלים ופנימיות שהוא הכלי הג&#x27; וכן הענין בכללות העולמות שעולין פנימיות ג&quot;ר שלהם 
דעשיה ומלבישין חיצוניות ג&quot;ת דיצירה שלהם והכל נקרא חיצוניות כי הם עולמות שלהם 
וכ&quot;נ מכוונת ר&quot;ה כי הרי תפילות דיום א&#x27; דר&quot;ה הוא לנשמות ושם יש עליית התפלות 
דחיצוניות ופנימיות והכל הוא בנשמות וביום ב&#x27; דר&quot;ה ג&quot;כ עלייה חיצוניות ופנימיות 
והכל בעולמות ובזה יובן מ&quot;ש בכונת שבת כי בשבת עולין העולמות ובחול נשמות לבד והרי 
במ&quot;א נאמר שעולים פנימיות וחיצוניות אך הענין הוא כי בתפלות החול עולין פנימיות 
וחיצוניות והכל בבחי&#x27; נשמות ובשבת בתוס&#x27; שבת בשדה עולין פנימיות וחיצוניות העולמות 
לבדם ובעמידה ותפלות שבת עולין פנימיות וחיצוניות הנשמות. והנה אמרנו במקומו כי גם 


בתפלות החול עולין העולמות ואפשר לתרץ כי בשבת עלו העולמות תחלה בשדה ואח&quot;כ פנימית 
הנשמה בתפלה אך בחול לא עלו העולמות תחלה אלא נתקנו במקומן ואח&quot;כ בעליית הנשמה 
בתפלה נכללין העולמות טפילה עם הנשמות ועולין עמהם לזה צ&quot;ע עם הכתוב במ&quot;א: 
והנה פנימיות העולמות הוא העצמות שיש בעולם ההוא כגון העצמות העשייה יש בהם נרנח&quot;י 
וכולם נקרא נפשין דעשייה ומזווג זה דעצמות נעשה נפש לה&#x27; בחי&#x27; הנ&quot;ל לבני אדם ועצמות 
היצירה שיש בה נרנח&quot;י וכולם נקראים רוחין דיצירה ומזווג זה העצמות נעשין רוחין של 
ה&#x27; בחי&#x27; לבני אדם וכן בעצמות הבריאה כו&#x27; וכולם נקרא נשמות דבריאה ומזווג זה כו&#x27; וכן 
בעצמות אצילות יש ה&#x27; בחי&#x27; נרנח&quot;י ואפי&#x27; הנפש אשר כאן נקרא נשמה לנשמה בערך הבריאה 
ומזווג זה העצמות נעשה נשמה לנשמה לבני אדם וחיצוניות העולמות הם הגופים והכלים כי 
כלים דעשיה כו&#x27; ומזווגם נעשים כלים דנפשין והם האופנים ונקרא כלים דנפשין ומכלים 


דיצירה שיש בה ה&#x27; בחי&#x27; הנ&quot;ל בבחי&#x27; כלים והם כלי המלכות וכלי ז&quot;א וכלי בינה כו&#x27; 
ומזווגם נעשים מלאכים דיצירה וכולם נקרא כלים דרוחין כמ&quot;ש עושה מלאכיו רוחות. 
ומכלים ה&#x27; דבריאה מזווגם נעשה שרפים וכסא כבוד ונקרא כלים דנשמתין, [הגהה - צמח 
מכאן שצ&quot;ל שרפים וחיות ואופני הקדש]. ומכלים האצילות הה&#x27; מזווגם נעשה המלאכים שאין 
שמם משתנה לעולם עליונים מאד והם נק&#x27; כלים דנשמה לנשמה וכל בחי&#x27; מאלו יש בה עי&quot;מ 
בין באורות בין בכלים כי יש כלים קטנים דעיבור ובחי&#x27; אורות הוא נפש דעיבור ויש כלים 
דיניקה אמצעים ואורם הוא רוח דיניקה. ויש כלים דמוחין פנימי ואורותיו נשמות דמוחין. 
ויש קושיא לכל הנ&quot;ל שהרי במ&quot;א כתוב כי גם האורות היו בעיבור א&#x27; עם הכלים א&quot;כ אין 
עיבור א&#x27; לכלים בפ&quot;ע ולאורות בפ&quot;ע ונלע&quot;ד כי שם הוא טעות שבקונטרס הישן כתוב להפך 
כי החיצונית והפנימית הוא בכלי וכ&quot;ז נקרא עולמות אלא שתחלה בקבלת שבת עולה פנימית 


העולמות לבד ובליל שבת עולה גם העצמות שנשאר למטה ועמו עולה חיצונית דעולמות ג&quot;כ 
ובמ&quot;א כתוב בפי&#x27; כי יש ג&#x27; כלים ובתוכם יש אור עצמות ונחלק גם הוא לנר&quot;ן שהם מוחין 
דזז&quot;א ובפי&#x27; אמר כי הג&#x27; כלים אחרים דאמא דבהם מתלבשין ג&#x27; מיני מוחין אלו בסוד או&quot;פ 
דעצמות ובזה הספר מבואר בפי&#x27; כי הצלם דעיבור הוא נפש וביניקה הוא רוח ודגדלות נשמה 
כו&#x27;. והנה ממ&quot;א תראה היטב כי בחי&#x27; החיצונית היא סעודת שבת שהוא מזון הגוף והם הכלים 
והתפלות הם מזון הנפש דעצמו&#x27; והאורות כמ&quot;ש לרוח חיה ממללא וכל אחד מאלו יש בו 
פנימיות וחיצוניות כי בתוס&#x27; קבלת שבת היה בבחינת הכלים הנקרא חיצוניות והוא כלול 
מפנימיות וחיצוניות כנזכר במ&quot;א שעולין פנימיות ג&quot;ר דעשיה ונעשה חיצונית לחיצוניות 
דג&quot;ת דיצירה ופי&#x27; הוא כי בחי&#x27; הפנים נקרא פנימיות ובחי&#x27; האחוריים נקרא חיצוניות 
וכ&quot;ז בכלים הנקרא חיצונית וכן בחי&#x27; הנשמות שהוא אור העצמות הנקרא פנימיות (דפנים) 


יש בו פנימיות וחצוניות שהם בחינת פנים ואחור נמצא כי גם האורות והכלים נקרא 
פנימיות וחצוניות כי הפנימיות שהם האורות הם בבחי&#x27; פנים והכלים שהם חיצוניות נקרא 
אחוריים בערך האורות וכעד&quot;ז כל בחי&#x27; משתיהן כלולה משתים כי האורות יש בהם פנים 
ואחור והם בחי&#x27; פנימיו&#x27; וחצוניו&#x27; דאורות הפנימי&#x27; והכלים יש להם פנים ואחור והם 
פנימיות וחיצוניות דכלים החצוניות אל האורות. כלל העולה כי מלת פנימיות ר&quot;ל פנים 
מלת חיצוניות ר&quot;ל אחור ובזה יובן איך בתפלת החול וכן בתוס&#x27; שבת כנזכר במקומו שעולה 
פנימית דעשייה ונעשה חצוניות אל החיצוניות דיצירה וכן בשאר העולמות אלא שכיון 
שהפנימיות וחיצוניות שניהן שוין אלא שזה פנים וזה אחור בערך פנים המאירין ההם א&quot;כ 
פנים התחתונים יהיה אחוריים בערך האחוריים העליונים כמ&quot;ש במ&quot;א בענין התבונה שהפנים 
שלה הם אחור דבינה וכן זהו ממש מ&quot;ש במ&quot;א כי החצוניות דיצירה הוא שם מ&quot;ה דאלפי&quot;ן 


ופנימיות העשיה הוא אחוריים של זה השם עצמו הרי כי כל אחוריים עליונים גדולים 
מהפנים התחתונים וזה הנזכר כאן צריך שתדע שמדבר בבחי&#x27; האורות והעצמות כי לכך הוא 
בסדר התפלות ואינו בסעודת שבת שהם הכלים והבן זה מאד וכן במ&quot;א נזכר שם ב&quot;ן הוא נשמת 
העשיה העולה ביצירה והוא מ&quot;ש ג&quot;כ במ&quot;א כי הוא עצמות נשמת העשיה אלא שהוא סוד 
האחוריים וצריך שתבין ענין זה כי כיון שזה שהוא בליל שבת ובתוס&#x27; שבת א&quot;כ הרי כי גם 
החיצוניות עולה משא&quot;כ בבקר (בתפלת שחרית דחול) שאינו עולה רק הפנימיות כנזכר במקומו 
והבן זה מאד דלא יקשה עליך הנזכר שם אלא שיש הפרש כי בתוספת שבת הפנימיות דעשייה 
העולה ביצירה הוא בחי&#x27; העולמות אך בתפלת שחרית דחול אינ עולה רק הפנימי&#x27; הנשמות ולא 
העולמות והבן זה וצ&quot;ע ממ&quot;א שאמר שגם בחול עולין העולמות וצ&quot;ע ממ&quot;א מ&quot;ש בענין 
האצילות שפנימותיו אהי&quot;ה ביודי&quot;ן אך הכוונה כי סוד הנועם הוא בבינה א&quot;כ אינו מדבר 


עתה בכללות האצילות שא&quot;כ שם ע&quot;ב דיודי&quot;ן הוא (האמת) פנימי שהוא בחכמה ונודע כי 
האצילות הוא בחכמה אלא שמבינה שבו בסוד והבן בחכמה שהוא אהי&quot;ה נמשך הנועם והוא 
אחוריים שבו תקמ&quot;ד ובריאה נגד תבונה ויש&quot;ס (
ז&quot;ת) בסוד וחכם בבינה שהם הפנים של התבונה שהם תקמ&quot;ד והאחוריים שלה הוא ס&quot;ג והבן 
כלל זה מאד כי יש בכללות האצילות ב&#x27; בחי&#x27; והם חו&quot;ב כי כל הי&quot;ס דאצילות הם כללות 
חכמה, [הגהה - צמח צ&quot;ל הוא בינה], שהם ע&quot;ב קס&quot;א דפנים ותקמ&quot;ד וקפ&quot;ד באחור וגם בינה 
נעלמת בחכמה בסוד והבן בחכמה. אך עולם הבריאה הוא כנגד בחי&#x27; ב&#x27; הנקרא בינה אשר 
בחינתה הוא וחכם בבינה שהוא ישסו&quot;ת אשר פנימותם אם בחי&#x27; אחוריים דאצילות שהם קפ&quot;ד 
ותקמ&quot;ד ואחוריים שלהם הם ס&quot;ג וקס&quot;א הב&#x27; ועיין בכוונת ויהי נועם. שם אכתריאל כולו 
בקמץ בעשיה (נ&quot;א בבריאה) והוא יוצא מפסוק ומאותיות אשר לא יכרת שהם אכתריאל ושם 
חופניאל בפתח ביצירה ושם יוהך כולו בצירי בעשייה: 


 
שער מא פרק א מ&quot;ק
השער הח&#x27; שער החשמל ובו ג&#x27; פרקים: 
דע כי בכל פרצוף ופרצוף שבכל עולם יש בו פנימיות והם ה&#x27; חלקי נרנח&quot;י וחוצה להם יש 
ג&#x27; בחי&#x27; כלים והוא חצוניות אשר הפנימיות הנ&quot;ל מתלבש בו ואמנם אין החצוניות רק אל ג&#x27; 
חלקי הפנימיות והם ג&#x27; כלים לנר&quot;נ כי החיה והיחידה אין כנגדן כלים ואלו הג&#x27; כלים הם 
בשר גידין ועצמות ומחיבור שלשתן נקרא גוף א&#x27; כנודע כי אין אבר אלא בסוד בשר גידין 
ועצמות ויש ג&#x27; כלים יותר פנימיים מאלו והם שרשי ג&#x27; כלים האלו והם הכבד שבו שורה 
הנפש בעצם ומשם מתפשט בבשר והלב בו שורה הרוח ומשם מתפשט בגידין הדופקין כנודע 
והמוח בו שורה הנשמה ומשם מתפשט בעצמות וגידין הלבנים שהם מכלל העצמות שהם החבלים 
שבהם נקשרים העצמות כנודע ולכן כ&quot;ז היא בחי&#x27; א&#x27; אך הגידין שהם כלי אמצעי הם עורקים 
שבתוך הבשר הדופקין וכן העורקין של הדם הם נמשכין מן הכבד אל הבשר ומהם נעשה הבשר 
כי משיורי העורקים הנ&quot;ל מתהפכין לבשר כנודע לחכמי הטבע באופן כי ג&#x27; כלים הם שהם בשר 


גידין ועצמות ובתוכם נר&quot;ן ואלו הם האיברים עצמן אך יש צינורות ואינם מכלל הכלים רק 
צינורות אל הכלים והם ג&#x27; בחי&#x27; צינור א&#x27; גידין לבנים של ההרגשה הנמשך מן המוח עצמו 
לקשר העצמות זה בזה ולהמשיך המזון מן המוח שבראש אל המוח שבעצמות שבגוף הב&#x27; הגידין 
והוא הגידים אשר הם מובלעים ממש בבשר הדופקים שהם רכים וקרובים אל מזג הבשר והם 
קטנים מאד והם כלי אמצעי אך שאר העורקים גדולים הדופקים הם צינורות להמשיך חיות מן 
הלב בתוך הגידין הקטנים המובלעים תוך הבשר כנ&quot;ל שהם הכלי הנקרא אמצעי הג&#x27; הם גידין 
בלתי דופקים מלאים דם ונמשכים מן הכבד אל הבשר ושם אותו הדם מתהפך לכבד ממש אך קודם 
שיתהפכו לבשר הם צינורות לבשר בלבד ואינם מכלל הבשר שהוא כלי החצון והרי נתבארו ג&#x27; 
כלים וג&#x27; מיני צינורותיהם גם אין כלי שאין בו חיצוניות ופנימיות בו עצמו. והנה על 
הג&#x27; כלים האלו מכסה העור והנה הנשמות נמשכות מפנימיות הכלים שהם נר&quot;ן והעולמות 


נמשכים מג&#x27; כלים עצמן והעור הוא חיצוניות ב&#x27; בפ&quot;ע והוא חיצוניות אל החיצוניות והם 
האחורים חיצוניות וזה העור הוא עצמו עור א&#x27; עב שהם ב&#x27; עורות דבוקים נקרא גויל 
(ודוכסוסטוס) והוא הכותל שמפסיק בין ז&quot;א לנוקבא והוא כולו מן שמות אלקים הנקרא 
כורסייא דשביבין בפרשה נשא באדרא ואחר הנסירה נחלק זה העור וננסר לב&#x27; כנודע כי אין 
חבור בבשר אלא בעור כי כל א&#x27; היה לו גוף בפ&quot;ע ואינם דבוקים אלא בעור ואז נחלק הגויל 
ונעשה ב&#x27; עורות קלף ודוכסוסטוס לז&quot;א קלף לתפלין כי הוא בחי&#x27; מוחין ודוכסוסטוס 
למזוזה למל&#x27; נמצא כי כל מה שהיה בחי&#x27; גוף לז&quot;א בבחי&#x27; עיבור ויניקה הוא נעשה עור 
בבחי&#x27; גדלות וכולם בחי&#x27; שמות אלקים מזה נאחזים כל הקלי&#x27; ויונקים אך הג&#x27; כלים כולם 
מגדלות והנה האורות של הנשות יוצאות מבפנים דרך דופני הכלים. ומשם נמשכים בעור בסוד 
ואחר עורי נקפו זאת ואז ההויות של הפנים מתלבשין תוך אלקים שבעור כנזכר בענין נסירה 


במ&quot;א שסודו משם מ&quot;ה בהכאה וז&quot;ש במ&quot;א כי האורות הם הויות בתוך הניצוצין שהם אלקים 
והם הקרומות שהם העורות ולכן הם ניצוצין כי הם יוצאין כעין ניצוצין בין נקבי העור 
כנודע ואלו הם האותיות המצטיירות בעור האדם ובמצחו וכיוצא ושם אחיזת החיצונים ולכן 
עור אותיות רע&quot;ו והוא&quot;ו הוא נהירו שבקדושה דבגו ההוא סטרא אך אינו רע גמור ח&quot;ו אלא 
שמשם יונק הרע להותו אלקים תקיפין כלל העולה כי הנשמות נקראו פנימיות והכלים שהוא 
הגוף נקרא חיצוניות השני והעור הוא חיצון השני וזה העור הוא בחי&#x27; המלכים שלא נתבררו 
ונקרא קליפת נוגה ונקרא חשמ&quot;ל כנזכר במ&quot;א והוא הערלה המכסה על היסוד והענין כי 
חשמ&quot;ל גימטריא מלבוש וכללות של העור כולו נקרא מלבוש ועור הפנים יש בו שע&quot;ח נהורין 
מנין חשמ&quot;ל כנז&#x27; במ&quot;א. והענין כי החצונים אינם נאחזין בכל המלבוש רק באחוריים בלבד 
וכן בסיומי הקצוות של העשר אצבעות ידים ורגלים ובעטרת היסוד יען כי הם סיומי 


הצנורות ומשם יונקים. והנה נודע כי המקיפין דאמא דיושר הם ע&quot;ג עיגולי דז&quot;א ועיגולי 
דז&quot;א על אור מקיף דיושר שלו עצמו וכו&#x27; כנזכר במ&quot;א ותמיד נמצאו הקליפות עומדים 
בנקודה אמצעית של הכדור דוגמת הארץ החומרי אשר נדחית באמצעית הכדור מפני חומריותה 
וגסותה ויושבת בין אור מקיף דעשייה ובין כלים דעשיה. והנה זו אילנא דכולו רע הנזכר 
בתיקון ל&quot;ו דאיהו אילנא לתתא ר&quot;ל בעשייה כי אין בפנימותה שום דבר שבקדושה כי הרי 
הוא נקודה אמצעית הכדור ואמנם בין הכלים דיצירה אל המקיף שלהם יש ג&quot;כ קלי&#x27; היצירה 
והענין תשים לבך להבינו מאד כי צ&quot;ע והוא אע&quot;פ שכל העולמות הם זה בתוך זה נודע כי לא 
כל עולם אצילות נתון בתוך הבריאה רק בחינת מלכות דנוקבא דאצילות וכן בריאה ביצירה 
וכו&#x27; גם בפרצופים עצמן של כל עולם בפ&quot;ע אין כולו מגולה כי א&quot;א ראשו מגולה ואו&quot;א חצי 
העליון מגולה וז&quot;א חצי העליון מגולה וחצי תחתון מכוסה ע&quot;י הנוקבא וכו&#x27; א&quot;כ נמצא אחר 


העיון הדק כ
י אע&quot;פ שאנו אומרים שהם זה לפנים מזה הם ג&quot;כ זה למעלה מזה כי כיון שאין כל 
בחינותיהם מוקפים זה מזה וא&quot;כ נמצא כי בעולם היצירה מלכות דנוקבא תתאה דיצירה היא 
מתלבשת בעשייה אך כל שאר היצירה הוא מגולה ושם באותו מקום נמצא דבוקה עור של כל 
הכלים דיצירה עם מקיף דיושר דיצירה ושם בנתיים עומדים החיצונית דיצירה ויונקים 
מאותו העור הנקרא קליפת נוגה וכעד&quot;ז בבריאה ובאצילות כל א&#x27; בקליפה שלו וכן בפרטות 
בכל פרצוף ופרצוף שבאותו העולם גם נודע כי לא מכל המלבוש העור יונקים רק מקצת 
המקומות כנ&quot;ל שהוא מאחוריים ומהעטרת היסוד ומסופי האצבעות ועיין במ&quot;א ששמעתי להרמ&quot;ן 
בענין נסירה ענין עץ הדעת טו&quot;ר בזו&quot;ן היכן הוא טו&quot;ר וכל זה במלבוש שהוא העור מן 
הניצוצין היוצאין משם והנה קודם שנברא אדם היו כל העולמות מבוררים ומתוקנים ולא היו 
הקלי&#x27; יונקים רק שיעור מועט די חיותם בצמצום ואם לא חטא האדם היו נגמרים להתברר 


לגמרי ובלע המות והטעם לפי שהיה להם כתנות אור פי&#x27; כי הנה הפנימיות דז&quot;א שהוא נר&quot;ן 
אינו מתלבש תוך הג&#x27; כלים עצמן דז&quot;א אמנם מתלבשין תוך ג&#x27; כלים דתבונה הנקרא צ&#x27; דצלם 
כנודע והוא החלק שנתנה האם בבנה בסוד עובר ירך אמו והוא לבוש אל הנר&quot;ן והנה העור של 
התבונה אינו נכנס לפנים אמנם הוא נשאר בחוץ מלובש ע&quot;ג העור הנקרא לבוש דז&quot;א כנ&quot;ל 
והוא הנקרא כתנות אור והיה נעשה מצפורניו כנזכר פרשה ויקהל רכ&quot;ט בקדמיתא היה מאחורי 
דגנתא דלעילא היא תבונה והוא מאחוריים השניים שהוא העור ואחר כך היה מצפרנים 
מאחוריים דגינתא דלתתא שהוא נוקבא ויובן זה בענין סדר העולמות כי תחלה היה המלכות 
במקום תבונה ואח&quot;כ ירדה התבונה במקום המלכות כנזכר במ&quot;א. וזה העור דתבונה נקרא 
חשמ&quot;ל ונקרא כנפי נשרים כי נשר הוא אמא עלאה וז&quot;ס כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף 
יפרוש כנפיו כו&#x27; כנזכר במ&quot;א וכאשר היו רוצין הקלי&#x27; להתאחז בז&quot;א לא יכלו כי אין להם 


אחיזה באור התבונה וכן כל החשמלים הם בחי&#x27; העור והם בחי&#x27; טוב שבקליפת נוגה שבכל 
עולם ועולם והנה כפי כניסת הכלים דתבונה בפנים כן בחי&#x27; העור שלה הוא מלבוש מבחוץ 
וכשחטא אדם הראשושן נסתלקו ממנו המוחין וחזר בסוד היניקה לבד ואז גם החשמ&quot;ל עור 
דתבונה נסתלק ונשארו הוא ואשתו ערומים ואז יונקים ממנו החצונים ונעשה העור ההוא 
טו&quot;ר והענין כי הלבוש שלהם אז הוא בחינת אלהים קדושים מקטנות דיניקה הנקרא נחש 
הנושך בערייתה בסוד קריעת י&quot;ס שהוא בחי&#x27; אלקים קדושים דקטנות כנזכר במ&quot;א לכן הלבוש 
הזה דקטנות כולו נקרא משכא דנחשא והבן זה וזשרז&quot;ל כתנות עור משכא דחוייא ואז הנחש 
החצון הטמא יונק משם ונעשה טו&quot;ר עור וז&quot;ס חשמ&quot;ל כי כשפתה את חוה הוא בכח זווג היסוד 
דיניקה עם אור דאלקים משם נאחזו ויונקים ממנו והבן ענין זוהמת הנחש מה עניינה כלל 
העולה כי כל זמן שחוזר ז&quot;א בסוד יניקה מתלבש כתנות עור חשמ&quot;ל וזה בלילה כנ&quot;ל ואז 


יונקי&#x27; חיצונים בלילה בסוד תרין צפרין ובבוקר חוזרין המוחין ואנו מברכין בבקר מלביש 
ערומים כנז&#x27; במ&quot;א ואמנם אע&quot;פ שמסתלק החשמ&quot;ל נשארין בחי&#x27; הצפרנים להגין כי אם היו 
יונקים משם תהיה יניקתן גדולה מאד ח&quot;ו: 
 
שער מא פרק ב
נבאר ענין אב&quot;א הנה נתבאר כי החצונים יונקים מן העור הנקרא קלי&#x27; נוגה והנה בהיות 
ז&quot;א בסוד יניקה אז החצונים נאחזין שם מאד יותר מן הצורך מאותן הניצוצין המאירין 
ועוברין דרך נקבי העור ואחר כך בהיותן בגדלות נמשכו בחי&#x27; מוחין דגדלות אלא שהם 
עדיין בחי&#x27; דינין וגבורות קצת אז נמשכו בזו&quot;ן חשמ&quot;ל מבחי&#x27; נה&quot;י תבונה הב&#x27; לבד כנודע 
ואז החיצונית מבחי&#x27; הפנים חשמ&quot;ל הנ&quot;ל אינם יכולים לינק כי הם אור גדול ונכהים 
עיניהם בסוד לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך אמנם מן האחוריים דחשמ&quot;ל יכולין לינק לכן 
המוחין הנמשכים אל הנוקבא הם נמשכין ע&quot;י ז&quot;א עצמו אל האחור כדי שעי&quot;ז תלך אל הנקבה 
לאחור ויהיה אב&quot;א בכותל העור הנקרא גויל כנזכר וז&quot;ס שנה ראשונה ב&quot;ב השותפין שבנו את 


הכותל בגויל בגזית ובכפיסין ואז הקלי&#x27; מן הפנים אינם יכולין לינק גם מהאחוריים אע&quot;פ 
שהיו יכולין לינק מהם עכ&quot;ז כיון שהם דבוקים א&#x27; בא&#x27; יגשו ורוח לא יבא ביניהם כי אין 
להם מקום לינק רק דבר מועט מאד די חיותם מבחי&#x27; נקבי העור כל שהוא אך לא הרבה שיגברו 
על הקדושה ח&quot;ו ונמצא כי להיות אלו המוחין גבורות והם בלתי שלימין להיותן מבחי&#x27; נה&quot;י 
לבד וגם שהם מתבונה של התבונה לכן הוכרחו להיות אב&quot;א ר&quot;ל שימשכו אליה המוחין ע&quot;י 
ואז הוא מוכרח להיות דבוקים ואח&quot;כ מסתלקין ממנו וניתנים אליה כי משלה הם שהם 
הגבורות ונשארין בה ונגדלת כל האחור כולו ואחר כך באים מוחין חדשים יותר גדולים אל 
ז&quot;א והם חסדים בסוד אתי חסד ופריש לון והרי הגבורות לחלקה ומוחי החסדים הם לחלקו 
ואז חוזרין פב&quot;פ כי האחוריים שלו כיון שעתה הם מבחי&#x27; חסדים וגם שחשמ&quot;ל של עתה אינו 
כחשמ&quot;ל הראשון ואינן יכולין לינק משם. אמנם מהחשמ&quot;ל שבאחוריה שאינו רק מהארת חשמ&quot;ל 


העור דז&quot;א יונקים משם אלא שהוא החיות המוכרח לקלי&#x27; בצמצום כי מלכותו בכל משלה וחפץ 
הוא בקיומם המוכרח וסוד ענין זה דעהו כי הנה מוכרח להמשיך חיות להמלכים שלא נתבררו 
כי הם ניצוצין הקדושה אך אינו נותן בהם רק די ספוקם לבד אך לא דבר שנותר שיוותר אל 
הקלי&#x27; אמנם כיון שהקליפות הם מחוברים יחד בסוד הקלי&#x27; החופכים בעור לכן גם הם 
ניזונים באמצעיות צמצום קטן מאד לכן כשישלמו להתברר אז אינו חפץ בקיום הקלי&#x27; ולא 
ימשוך להם אור כלל ועיקר ואז יתבטלו הקליפות וז&quot;ס בלע המות לנצח. והנה בכל המוחין 
החדשים שלקח אז עלה יותר ואז אינה צריכה התבונה לרבוץ על האפרוחים בסוד חשמ&quot;ל להגן 
עליהם מהקלי&#x27; כי כבר עלו זו&quot;ן עד מקומם ואז אינה רובצת. ונחזור לענין ז&quot;א כי הנה 
בג&#x27; הכלים של הגדלות יש נר&quot;ן אך בעיבור ויניקה אין בהם רק הבל דגרמי הם שמות אלקים 
כנ&quot;ל וזה קוסטא דחיותא פי&#x27; בהיות בעיבור עדין ג&#x27; כלים אלו כולם הם דקים בחי&#x27; עור 


לבד ובתוכם הבל דגרמי דאלקים ואחר שנולד התחילה הנפש דגדלות ליכנס והוא נפש דנפש 
והוא הנקרא רשימו דנפש הנפש דגדלות וזהו נשלמת לכנוס עד י&quot;ג שנים ואז הוא בכלי חצון 
שהיא בשר כי כבר גדל צרכו והבל דגרמי נגמר לכנוס בעור החיצון ואז הנפש ההיא דגדלות 
נתחלק נפש שבה בכלי החיצון ורוח שבה בכלי אמצעי ונשמה שבה בכלי הפנימי ואז מסתלקת 
כולו בכלי החיצון לבדו ונכנס הרוח בן י&quot;ג שנה ויום אחד כי הרי צלם דגדלות דאב&quot;א 
עדיין הוא בסוד רוח והדעת שהוא צ&#x27; דצלם כמבואר אצלינו ואז הרוח נכנס מעט מעט עד 
שנמצא כי בשנת כ&#x27; נגמר לכנוס כלי אמצעי שבו ואז מתחלת הנשמה לכנוס בכלי הפנימי והנה 
ביום כשמסתלקין המוחין נשאר הרשימו הנ&quot;ל לכן בכחו נשארים הכלים בגדלותן ובלילה אפי&#x27; 
אותו רשימו שהוא הנפש דנפש דגדלות מסתלק ונשאר בבחי&#x27; יניקה עם הבל דגרמי ואז יונקים 
החצונים ואז אינן צריכין להיות אב&quot;א כי אין בפנימותן אור גדול שיניקו החצונים לכן 


אין חשש שינקו חצונים מאחוריים אם לא בהיות בתוכם מוחין ראשונים דגדלות ואז צריכין 
לחזור אב&quot;א: 
 


</div>
