{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "12", "title": "ספר עץ חיים — פרק ה מוחין וצלם דז\"א:", "hebrewTitle": "פרק ה מוחין וצלם דז\"א:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/12/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/12/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק ה מוחין וצלם דז\"א: \nועתה נשלים לבאר הגדלות דז\"א ומ\"ש בזוהר בתר דינקת להו אתעברת מינייהו ובחי' המוחין \nשלו ובחי' הצלם גם מ\"ש בזוהר כי או\"א ירתי תרין עטרין לבנייהו. והעני הוא דע כי \nבדיקנא דא\"א יש תרין מזלות מזל עליון נוצר חסד שהוא תיקון ח' ומזל תחתון ונקה שהוא \nתיקון הי\"ג והנה אבא יונק ממזל ח' עליון ואמא ממזל תחתון והנה בטש מזל עליון במזל \nתחתון ומכח בטישה זו שאין אנו יכולים לפרש פי' בטישה זו מה ענינה ואז יוצאין משם \nה\"ח ממזל עליון וה\"ג ממזל תחתון ואז מזל עליון נותן אותן הה\"ח דיליה לאבא ומזל \nהתחתון נותן הה\"ג דיליה לאמא ואחרי שקבלו או\"א חו\"ג אלו מב' מזלות אז מזדווגים או\"א \nואז נותן אבא ה\"ח לאמא ואז נכללין החו\"ג במעי אמא. והנה כאשר או\"א מזדווגים הנה \nזולת החו\"ג שקיבלו כנ\"ל הנה אבא מוציא טיפה ממוחין שלו ונק' חכמה ואמא מוציא הטיפה \nהנק' בינה וכל אלו מתערבין במעי אמא והם י\"ב בחי' חו\"ב ה\"ח ה\"ג נמצא מאבא יצאה חכמה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וה\"ח ומאמא יצאה בינה וה\"ג. וכולם מתערבין במעי אמא גז\"ס בתר דינקת להו אתעברת \nמנייהו. פי' כי אחר היניקה מתעברת אמא ממוחין אלו של זו\"ן. ואלו החו\"ג הם ב' עיטרין \nהנז' בזוהר דירית או\"א לבנייהו. והנה כאשר אמא יולדת מוחין אלו הם נעשין בחי' ד' \nמוחין שהם חו\"ב חו\"ג וז\"ס. ם' של צלם כי אותיות צלם הם מתתא לעילא ום זו כנגד ד' \nמוחין כי כ\"א מהם כלול מי'. ואח\"כ אמא עלאה מלבשת וכולת אלו הד' מוחין תוך נה\"י שלה \nחכמה בנצח. בינה בהוד חו\"ג ביסוד. ומרכנת ומשפלת עצמה ונכנסת תוך ז\"א עם המוחין \nהאלו כי ז\"א אינו יכול לקבל מוחין אלו לרוב גדלות אורם אם לא אחר התלבשות' תוך נה\"י \nאמא ואז נכנסים נצח דאמא ובתוכו מוח חכמה בחכמה דז\"א והוד דאמא ובתוכו מוח בינה \nבבינה דז\"א ויסוד דאמא ובתוכו מוח חו\"ג בדעת ז\"א ונמצא כי קודם התלבשותם היו ד' \nמוחין שהם סוד ם' דצלם ואחר התלבשותם שנכללו חו\"ג ביסוד אמא ונעשה ג' מוחין שהם ל' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "של צלם הבאה אחר הם מתתא לעילא. ובחי' ל' זו הוא אחר התלבשות המוחין בנה\"י דאמא. \nוהנה אחר שנכנסו נה\"י דאמא ובתוכן המוחין כנ\"ל ונכנסו בראש ז\"א אז נגמר צ' של צלם \nכי שם הוא בחי' צ' כי מוחין אלו אינם נשארים ברישא רק בכל גופא מתפשטים שהם חב\"ד \nחג\"ת נה\"י. הרי צ' ומתחלה היה ו\"ק וע\"י מוחין אלו נגדל בבחי' צ' ע\"י כניסת נה\"י \nדאמא עם המוחין שבתוכם בתוך ז\"א וכנ\"ל בסוד הגדלת השלישים של ז\"א ואותו הדרוש שייך \nעתה. כי ע\" אלו המוחין הגדיל ז\"א. גם צ' של צלם באופן אחר כי עתה נעשה דיקנא דז\"א \nבט' תיקונים: \nונבאר עתה ט' תקוני דיקנא מהיכן נעשו והענין כי הלא כבר ביארנו כי ג' מוחין חב\"ד \nנתלבשו תוך נה\"י אמא ואח\"כ נתלבשו תוך הכלים של ג\"ר דז\"א הרי הם ט' בחי' ומכחם יצאו \nט' ת\"ד דז\"א. ואמנם כבר בארנו כי תרין עטרין דאו\"א הם ה\"ח וה\"ג שבתוך היסוד ונעשה \nדעת דז\"א והכוונה כי יסוד דאבא נק' חסד ע\"ש שהוא מימינא ויסוד דאמא נקרא גבורה ע\"ש \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שהיא משמאלא לכן נק' חו\"ג תרין עטרין ע\"ש המקום שמהם יצאו. ודע כי מ\"ש לפעמים מל' \nדאבא או מל' דאמא הפי' כי עטרת דיסוד אבא אשר הם סוד מילה ופריעה. יסוד ועטרה. הנה \nעטרה זו אנו קורין אותה מל' דאבא. וביסוד אמא יש בה נקודה אחת הנקרא נקודות ציון. \nוהב' עטרין הם מורישין לבניהם זו\"ן כדי שיזדווגו יחדו. וז\"ס בעטרה שעטרה לו אמו \nביום חתונתו ומ\"ש בעטרה לשון יחיד ולא אמר בעטרות אחר שהם ב' עטרין הטעם לפי שהחו\"ג \nתחילה הם נפרדין ונחלקין לב' מוחין בסוד ם' דצלם ואחר שיתלבשו תוך נה\"י של אמא אז \nנכללין החו\"ג תוך יסוד אמא ונעשים חד מוחא סוד ל' דצלם. ואז נקרא חד עטרה וזהו \nבעטרה שעטרה לו אמו לשון יחיד וזה סוד ש' של תפילין של ד' ראשין ושל ג' ראשין \nשמתחלה היו ד' מוחין ואח\"כ נעשו ג' מוחין לבד. וז\"ס שהקב\"ה מניח תפילין בכל יום פי' \nשאו\"א לא מתפרשין לעלמין לתת חיות ומוחין (נ\"א ומזון) לזו\"ן כדי שיחיו העולמות אמנם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לתת להם עטרין כדי שיזדווגו זו\"ן אינו תלוי אלא במעשינו הטובים ובתפלתנו וביחוד ק\"ש \nואז מתעברת אמא ומעטרת לז\"א בב' עטרין שהם סוד חו\"ג וז\"ס שהקב\"ה מניח תפילין: \n \nשער הכללים (המשך)\nפרק ו ירידת החו\"ג: \nועתה נבאר ענין החו\"ג כי הם ה\"ח וה\"ג וז\"ש ובדעת חדרים ימלאו כי הם י. וה\"ח שבדעת \nמתפשטים לה\"ח שהם מחסד דז\"א עד הוד שלו וה\"ג הם יורדין ביסוד ושם נתנין בפקדון לתתם \nלנוק' וז\"ס והיה האוכל לפדון לארץ וחילוק החסדים באופן זה הוא. כי ג' חסדים ניתנין \nלחג\"ת אך חסד של ת\"ת לא היה מכוסה כי אם שליש א' משא\"כ בזרועות שהחסדים שבהם סתומים \nומכוסים לגרי גם ב' חסדים של נ\"ה כולם מגולין לגמרי כי יסוד אמא אשר החסדים מכוסים \nבתוכו אינו מגיע רק עד שליש עליון של ת\"ת ואפי' עד כאן לא היה מגיע לפי שהוא יסוד \nהנוקבא והוא קצר מאד. אך על כ\"ז כשמרכנת עצמה מגיע עד שם נמצא כי ב' חסדים ושליש א' \nמה מכוסים וב\"ח וב' שלישים הם מגולים ולכ היו ב' החסדים [ס\"א ולכן היה ענין הזה כי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "החסדים] המגולים אורם כפול מן המכוסים כפליים וכל שליש מספיק לב' שלישים המכוסים \nלכן ב' שלישי ת\"ת המגולים מספיק שליש לבד לעצמו ושליש ב' לעשות רישא דנוק' מבין \nחדוהי כנזכר באדרא. וב\"ח המגולין דנו\"ה נכפלים ג\"כ וחציין מספיק לז\"א ומחציין נעשין \nתרין מוחין לנוק'. והנה כאשר חרדו ה\"ח וה\"ג מיסוד אמא עד יסוד ז\"א ושם נתקבצו כולם \nוע\"י קיבוץ זה כאשר חוזרין החסדים לעלות מתתא לעילא בסוד או\"מ מבחוץ. כי דרך ירידה \nבתוך היסוד הוא או\"פ ועתה עולין מבחוץ ליסוד אמא באו\"מ. והנה עם מ\"ש כי החסד המגולה \nהספיק החצייו לבד א\"כ עתה שגם הב\"ח ושליש המכוסה נתגלו עתה בסוד או\"מ א\"כ גם הם \nנכפלים לב' וא\"כ חציים מספיק להם עצמן לב' זרועות ולשליש הת\"ת והחצי אוה\"מ עלה \nלמעלה. כיצד שליש החסד דזרוע ימין עלה לחכמה ושליש חסד דזרוע שמאל עלה לבינת ז\"א. \nוחצי שליש לדעת ז\"א לצד החסדים וחצי שליש לדעת ז\"א לצד הגבורות: \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "והנה הטעם שחב\"ד דז\"א מספיק להם שליש א' לבד לכ\"א מהם וחג\"ת נ\"ה ז\"א צרי שליש וחצי \nלכ\"א. הטעם הוא לפי שהחו\"ב היו מתחילה בדעת דז\"א ושם הניחו רושם שלהם והוא הארה \nגדולה מבחי' כל אלו החו\"ג ומתקבצים יחד לכן מספיק אותה הארה (ר\"ל רושם) לו ולשכנו \nולכן א\"צ חב\"ד דז\"א רק שליש א' דחסד לבד לכ\"א מהם משא\"כ בשאר ספיר' דז\"א. והנה לעיל \nאמרנו כי מב' שלישי חסד המגולים דז\"א בת\"ת בו הספיק שליש לעצמו ושליש האחר נעשה כתר \nדנוק'. דע כי חצי לבד הספיק לכתר נוק' וחצי שליש נעשה כתר דז\"א עצמו ואדרבא יותר \nמחציו עלה לכתר ז\"א ופחות מחציו ניתן לכתר נוק'. והנה עדיין נשאר בחי' שליש המכוסה \nשבת\"ת כי עתה בחזרת החסדים בבחי' או\"מ נכפל אורו לב' ג\"כ וחצי אור שלו עלה ג\"כ לכתר \nז\"א עם חצי שליש תחתון דת\"ת כנ\"ל ויש לו עתה ג\"כ אל הכתר שליש דוגמת חב\"ד המוחין. \nגם כתר של ז\"א נעשה מחצי ת\"ת התחתון של אמא כי מנה\"י שלה נעשה ג' מוחין ושאר גופא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דז\"א: \nפרק ז: \nועתה נבאר ענין פרצוף נוק'. כי כמו שהז\"א נעשה גידוליו מנה\"י דבינה וחצי ת\"ת התחתון \nגם נוק' נעשית מחצי ת\"ת התחתון ומנה\"י דז\"א כמ\"ש. והנה רישא דילה נפקא מאחוריו ולא \nפב\"פ והטעם הוא כי אחוריים הם דינין ויש בהם אחיזה לחיצונים ולכן נדבקו האחוריים \nיחד שלא יתאחזו בהם החיצונים וז\"ס השיב אחור ימינו מפני אויב (כי המל' נקר' ימין \nכמ\"ש הכתוב נצבה שגל לימינך וגו'). וא\"ת א\"כ היה ראוי שתצא נוקבא יותר עליונה שוה \nבכל אורך פרצוף ז\"א שלא יאחזו החיצונים בכל קומתו. התשובה הוא כי ברישא דז\"א אין \nיכולים החיצונים להתאחז רק לתתא ממקום שהחסדים מתגלים שלכן שם יוצאת נוקבא לכסות \nהאחוריים. ובזה תבין עני שבועות ונדרים כי מאחר שהשבועה הם כנשבע במלך עצמו שהוא \nמל' והנדרים הם כנודר בחיי המך שהוא בינה הנקרא חיי המלך בסוד תפילין הנקרא חיים \nכנודע א\"כ למה השבועה חמור מנדר. והטעם הוא כי למעלה נגד בינה אין אחיזה לחיצונים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כ\"כ אבל לתתא במקום מל' שם סביב רשעים יתהלכון וניתן להם כח גדול להתחזק ולהתאחז שם \nלכן עונשו מרובה. גם בזה תבין למה נדרים חלין ע\"ד מצוה משא\"כ בשבועה. והטעם לפי \nשהנדרים למעלה בבינה והם גבוהין מן המצוה לכן חלין עליהם וז\"ס התרת נדרים בליל \nיוה\"כ לפי שבאותו יום אנו (מעלין) [ס\"א עולים] עד הבינה ויש לנו יכולת להתיר נדרים \nאשר שם. אך השבועה היא במל' לכן אינה חלה על המצוה. ונחזור לעני כי משליש א' דת\"ת \nדז\"א המגולה נעשה ב' כתרים לזו\"ן והנה מג\"פ דנצח ז\"א נעשה קו ימין דנוקבא ג\"ס חח\"ן. \nומג\"פ דהוד נעשה קו שמאל שלה בג\"ה. ומג\"פ דיסוד דיליה שהוא ארוך להותו דכורא לכן \nממנו נעשה קו אמצעי דנוק' דת\"י שבה. ובזה תבי סוד המעשר כי העשירי יהיה קדש לפי \nשהנוק' לה היה בה מתחילה רק נקודה א' לבד שהיא המעשר שלה וזהו שרשה ועיקרה ושאר הט' \nספי' באו מבחוץ ממה שקבלה מז\"א ע\"ד הנ\"ל כי בתחלה כשיוצאה אחורי ז\"א אז יצאה בסוד \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "נקודה כלולה מי' ואח\"כ נתפשטה נקודה זו בכל י\"ס דילה ע\"י מה שקבלה מז\"א א\"כ נקודה \nזו היא עיקר ונקודה זו נק' מעשר והיא נקודה עיקרית. והנה הפנימיות של המוחין שבה \nנעשה מאותן החסדים המגולים בנ\"ה שבו המיותרין ועודפין כנ\"ל והדעת שבה מה\"ג שהיו \nפקדון ביסוד ז\"א כנ\"ל וז\"ס דעת של נשים קלה פי' ק\"ל ה' כי ה\"ג הם ה' הויו\"ת והם ק\"ל \nאך דעת הז\"א מה\"ח וה\"ג והנוקבא אין לה רק חצי דעת שלו שהם ה\"ג לבד ואח\"כ מתפשטים \nה\"ג שבה מחסד עד הוד שבה ואח\"כ כללות כולן נכנסו ביסוד שלה דוגמת ה\"ח המתפשטים \nבז\"א. ואלו ה\"ג הנכללין ביסוד שלה הם מועילין לה למ\"ן שלה (נ\"א הם מעלין המין שלה) \nוז\"ש בזוהר כי דינין דנוקבא ניחין ברישא ותקיפין בסופא לפי שהוחין שלה הנקראים רישא \nהם נעשים מהחסדים מגולים שלקחת מנ\"ה דז\"א ולכן דיינין דילה נייחין ברישא כי החסדים \nממתקין אותן ותקיפין בסופא כי הגבורות מתפשטין בסופא. אך דינים דדכורא תקיפין ברישא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שאין שם התפשטות החסדים אבל מחסד שבו ולמטה יש התפשטות חסדים לכן נייחין בסיפא: \nפרק ח סדר כניסת פרקי הצלם בז\"א ע\"פ השנים: \nועתה נחזור לבאר ענין ראשון. ובזה תבין מה שארז\"ל הפעוטות מקחן מקח במטלטלין מבן ו' \nשנים ויום א' ובן ט' שנים ביאתו ביאה ומבן י\"ג ויום א' אז הוא גדול. והענין כי \nכשנכנסין המוחין שהם נה\"י דבינה תוך הז\"א הם יורדין תחלה לו' ספי' שבו שהם כח\"ב \nדח\"ג והם ו' שנים. ושליש עליון דת\"ת שהוא מכוסה הם ו' שנים וד' חדשים וכולם בחי' \nמכוסים אח\"כ כשחוזרים החסדים בסוד או\"ח דרך ספי' אלו עצמם הם ו' שנים וד' חדשים \nאחרים הרי הכל י\"ב שנים וח' חדשים. והטעם שאלו הפרקים ירדו קודם בו' ספי' של ז\"א \nמבפנים הוא כדי להגדילו והטעם שירדו מכתר החסדים מפני שמכתר היה הטפה והנה הם הו' \nשנים וד' חדשים שהיו בסוד ירידה וז\"ס שלא נתברך יעקב עד שהיה בן ס\"ג שנה כי עד שם \nהיו חסדים מכוסים ושם נתגלו בסוד הבקיעה שנבקע. וז\"ס אותיות יעקב יבקע כי הו' שנים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כל א' כלול י' הם ס' הם הו\"ס כחב\"ד ח\"ג ועוד שליש המכוסה הוא ג' שנים אחרות שליש \nמי' שנים והכל ס\"ג וז\"ס שם ס\"ג שהוא בבינה כי בינה מתפשט עד החזה דז\"א ושזהוא ס\"ג \nשנים כנ\"ל. והנה אח\"כ חזרו החסדים לעלות מבחוץ בסוד או\"מ כדי שיקבל הז\"א הארת או\"א \nדרך פנים בפנים כי תחילה בירידה היו החסדים מכוסים וכמו שהבריאה אינה מקבלת מהאציל' \nאלא ע\"י מסך כן ז\"א לא היה מקבל מאו\"א רק ע\"י מסך כי היו החסדים ומוחין שלו כולן \nמכוסין תוך מסך נה\"י דאימא וז\"ס יוצר אור ובורא חושך יוצר אור גילוי ובורא חושך \nלהיותו מסך כי עד חזה דז\"א יורדין החסדים מכוסי וכאן מתגלין לצורך עצמן ועתה אחר \nשנתגלו חוזרים החסדים מבחוץ בסוד או\"מ כדי להאיר לו בדרך אציל' בלתי מסך כלל. \nונחזור למ\"ש לעיל כי בירידתן ובחזרתן הוא י\"ב שנים וח' חדשים וצריך ד' חדשים אחרים \nלהשלים י\"ג שנים והם מהשליש המכוסה שחוזרין בסוד או\" ויום א' הוא אור שבין חצי ת\"ת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בינה לגללת דז\"א הרי י\"ג שנים ויום א'. או באופן אחר כי הלא זמן היניקה ב' שנים \nובד' שנים אחרים נכנסים ב\"פ דנצח אמא וב\"פ דהוד אמא ברישא דז\"א הם ו' שנים והם סוד \nהפעוטות מבן ו' שנים ויום א' שהוא תחלת כניסת פ\"ת של יסוד דאמא בדעת ז\"א לכן כיון \nשנכנס דבר מועט מן הדעת לכן מקחן מקח במטלטלין לבד שהם נגד ו\"ק המטולטלין מרחמים \nלדין ומדין לרחמים כפי מעשינו. ומו' שנים עד ט' שנים הם ג' שנים אחרים ואז נכנין \nב\"פ עליונים הנקרא ירכין דנ\"ה דבינה ופ\"ע דיסוד בינה כי אי שעורו רק ב' פרקים והנה \nכבר נכנס שליש א' ביום א' היותר על ו' שנים ואז נק' פעוט ועתה נכנס פ\"ב של היסוד \nהרי ט' שנים ויום א' לכן ביאתו ביאה כי כבר נכנס כל הדעת שלו אבל אין ביאה זו מועלת \nלהתעבר הנוקבא עד שיהיה בן י\"ג שנים ויום א' שהם סוד חזרת החסדים לעלות באור החוזר. \nוהג' שנים הוא עליית שליש החסד דזרוע ימין אל החכמה ושליש דזרוע שמאל אל הבינה וב' \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "חצאי שליש בדעת הרי הם ג' שנים ושנה הד' הוא נגד שליש ת\"ת המכוסה אשר נתגלה עתה \nונתגדל ועלה לכתר ז\"א הרי הם י\"ג שנים ויום א' הוא אותו שבין חצי ת\"ת בינה לגלגתא \nדז\"א ויורד ממקומו עד שם הוא יום א' או ג\"כ אותו מועט שעלה יותר מחצי שליש המגולה \nדת\"ת ז\"א אל הכתר שלו וזהו יום א' אך הנוקבא הוא פחות מחצי שליש בכתר שלה והרי \nנשלמו י\"ג שנים ויום א': \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "פרק ט זמני גדלות נוקבא דז\"א: \nועתה נבאר בחי' נוקבא דז\"א בג' זמנים דז\"א כשהיה בעיבור תלת כלילת בתלת. וזמן \nיניקה. ועיבור ב' דגדלות ז\"א מה היתה אז הנוקבא. והנה כבר ידעת כי א\"א הא נשמה לכל \nהאצילות ומתפשט ומתלבש בכולו וכבר ביארנו כי או\"א הם עד חצי ת\"ת דא\"א וזו\"ן משם \nולמטה. והנה בעיבור א' דתכב\"ת כבר ביארנו כי גם א\"א עצמו העלה נה\"י וחצי ת\"ת תחתון \nשלו ונכללו בחצי ת\"ת עליון ובח\"ג שלו ואז נכלל ז\"א ג\"כ ג' כליל בג' ואז נוק' שהיתה \nנקודה לבד נגדלה כשיעור יסוד דז\"א הנקרא ישראל. וכבר ידעת כי היסוד נק' רובע ישראל \nפי' רביעי של ת\"ת הוא מדת היסוד כי שיעורה דגופא ד' בריתות הוא והמל' היתה רביעית \nהיסוד וכשנתעלו ועלו יסוד ומל' ונכללו למעלה בחצי ת\"ת כנ\"ל הנה היסוד נגדל ונעשה \nכמדת ת\"ת עצמו ונגדלה מל' כמדת היסוד כולו שהיה בתחלה רובע ישראל רביעית הת\"ת ואח\"כ \nביניקה נגדלה המל' כמדת הת\"ת ממש אח\"כ בגדלות המוחין נתגדלה גם היא ונעשה פרצוף \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שלם. ודע כי מחצי ת\"ת דא\"א עד סוף היסוד דא\"א נעשה נשמה לז\"א ומעטרת יסוד דא\"א נשמה \nלנוק' דז\"א נמצא כי א\"א מתפשט ומתלבש בכל אצילות כולו ואור א\"ס עובר בתוך א\"א ועליו \nנאמר ואתה מחיה את כולם כי הוא מחיה כל העולמות בהתלבשו בתוכם כנ\"ל: \n", "en": ""}]}
