# ספר עץ חיים — שער מט פרק ט

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/135/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער מט פרק ט
בענין ב&#x27; שעירים הנזכר בפרשת אחרי מות ס&quot;ב הם סוד ב&#x27; אנשים מרגלים ב&#x27; מוחין חו&quot;ב 
דז&quot;א דקלי&#x27; נוגה דאצילות כנ&quot;ל ואותו של חכמה נמתק יותר ונשאר גורל א&#x27; לה&#x27; אך הב&#x27; 
מוח בינה דז&quot;א זה ניתן ביה&quot;כ שהוא בחינת בינה לעזאזל הוא ס&quot;מ ונוקבא דנוגה שהם כנגד 
זו&quot;ן דבי&quot;ע ולפיכך שמחים ולפי שנקרא זו&quot;ן דנוגה דאצילות עזים כנזכר בפרשת תרומה 
קמ&quot;ז לכן זו&quot;ן בקליפת נוגה דבי&quot;ע בנים שלהם נקרא עזא ועזאל לשון עזים וכללות שניהן 
נקרא עזאזל דוגמת צלמות ומצולת שהם כללות שניהן צל דוכרא מות נוקבא וכשנותנין השעיר 
הנ&quot;ל לעזאזל אז נאמר ותשליך במצולת ים כנזכר פ&#x27; אחרי דס&quot;ג יען הם מצולת נוקבא 
דקדושה ושיריה ונוקבא שלה (שירדה להנוקבא של נוגה) נקרא מות שהוא הדורש אל המתים 
כנזכר שם ד&quot;ע ואותן הי&#x27; כתרין דחרשין שם הם הי&quot;ס דנגה כי בהם סוד הכשפים הנ&quot;ל ולכן 
אלו העזים שהם ב&#x27; השעירים הם דין חזק וטהורים ודכורים שהם בנוגה דאצילות ושם לא 


יגורך רע אך הם דין חזק. וז&quot;ש פרשת שמיני דמ&quot;א בענין העזים ע&quot;ש ובפרשת משפטים דף 
קכ&quot;א ע&quot;א על גדי היונק מחלב אמו כי הוא החכמה דז&quot;א דנגה ומה שאני מסופק בזה הוא זה 
דע כי ב&#x27; אנשים מרגלים הם ב&#x27; מוחין דזעיר אנפין דנוגה דאצילות ותרין ציפרין הם ב&#x27; 
מוחין דנוקבא וב&#x27; נשים זונות הם ב&#x27; מוחין דבי&quot;ע בכל הפרצוף שלהם ומפרשת אחרי דס&quot;ב 
נראה כי ב&#x27; שעירין הם ב&#x27; אנשים מרגלים ז&quot;א דאצילות ומפרשת משפטים קכ&quot;ה נראה שהם 
בבריאה בסוד נששים זונות ואולי נאמר כי נוגזיו מעולל הוא הגדי א&#x27; עולל ויונק שהוא 
בינה דנוגה דז&quot;א דאצילות ותחתיו הם שתי נשים זונות דבריאה ובזה יצדקו ב&#x27; המאמרים 
והגדי יונק מאם עלאה מל&#x27; דאצילות דקדושה וממנו נמשך לנשים זונות בבריאה ואז נשים 
משלו בו אחר שלקחו שפע ע&quot;י גדי ונתגברו עיין פרשת תצוה קפ&quot;ה איך השעיר יש בו מסאבא 
אך לא אתתקף וע&quot;ד שערי דיליה לא תליא ולא שעיע. לא שעיע בגין מסאבא דיליה ולא תליא 


בגין דלא אתתקף במסאבא כהאי תתאה וזהו שעיר דר&quot;ח כנזכר שם לכן כל אלו הם ביום אך ב&#x27; 
צפרין דנוקבא דנגה יניקתם בלילה כנזכר פרשת ויחי רי&quot;ז ע&quot;ב וענין אלו ב&#x27; שעירים הם 
ס&quot;מ ונחש דנגה דאצי&#x27; ובתחלה היו קדושים כנ&quot;ל ואח&quot;כ נפלו מקדושתן ונפילה זו היתה 
בנוק&#x27; דתה&quot;ר כי שם ג&quot;כ עזא ועזאל והוא בהיכל ז&#x27; דבריאה דנגה כנזכר אצלינו כי זו&quot;נ 
דקלי&#x27; דאצילות הם תמיד למטה בבריאה ואין עולין למעלה אם לא בעת יניקתם כנ&quot;ל שהוא ב&#x27; 
שעירי דיוה&quot;כ ובכל ר&quot;ח וב&#x27; צפרין בלילות כנזכר פרשת ויחי וזה היה יען לסבתם ירדה 
ונפלה גם מל&#x27; דאצילות דקדושה סוכת דוד הנופלת בבי&quot;ע ראש לשועלים ואינה עולה באצי&#x27; 
אלא בעת התפלה ובשבתות וביו&quot;ט ואז נפלו עזא ועזאל ג&quot;כ למטה מעשיה ולמטה בעה&quot;ז 
וכנגדן בני האלהים עז&quot;א ועזאל דאצי&#x27; אשר אלו אינם בארץ למטה אלא בנוקבא דתה&quot;ר בינה 
דבריאה יען נתחברו עם בנות האדם ב&#x27; נשים זונות ב&#x27; מוחין דבינה דבריאה הנקרא נוקבא 


דתה&quot;ר ואחר שבחרו שם נפלו שם כי כבר יש שם טומאה כי בבריאה יכול להתערב בה רע וזהו 
החטא שלהם שנאחזו ברע ולכן נפלו כנזכר בס&quot;ד קע&quot;ח ע&quot;ב תרין מתחבקין הוו לעילא נחתי 
לתתא ירתי עפרא שהוא בריאה עפר המשכן אבדו חולקא טבא דהוי בהו שהוא הטוב דנגה 
דאצילות וזהו ענין סמאל ולילית שירדו מקדושתן ונטמאו ואע&quot;פ ששם נדרש על ב&#x27; נשים 
זונות כמ&quot;ש אז תבאנה ולא מקדמת דנא. והנה כיון שבנות האדם נפלו גם בני האלהים שעמהן 
עד למטה בהיכל הז&#x27; הנקרא נוקבא דתה&quot;ר. והנה כבר ידעת שיש ב&#x27; מיני נוקבא בקדושה רחל 
הנקרא מל&#x27; והיא היוצאת נגד יסוד דז&quot;א וכן למעלה נגד דעת דז&quot;א יצאה לאה שהיא בחינת 
מל&#x27; דבינה המתלבשת תוך ז&quot;א ההוא והרי הם ב&#x27; נשים לז&quot;א שגם הוא בחי&#x27; ישראל ויעקב 
וכנגדן יש לו ב&#x27; אחוריים שהן ב&#x27; שפחות בלהה וזלפה זלפה נגד לאה ובלהה נגד רחל ולוט 
ועוג כי שניהן בחי&#x27; א&#x27; יוצאין אחור ז&quot;א ואלו יצאו מהג&#x27; עולמות שנזכר באדרא שהם 


בתיקון א&quot;ל דדיקנא ושם שרשם ומה שנשאר מהם שלא נתברר ירדו א&#x27; בלאה והב&#x27; בז&quot;א והג&#x27; 
ברחל ונעשו שם בסוד אחור שלהם זלפה עוג בלהה לוט וכמו שיש לז&quot;א ב&#x27; נשים וב&#x27; שפחות 
כן יש לעוג ערש ברזל ר&quot;ת בלהה רחל זלפה לאה ונקרא עבד ברוך שהוא אליעזר עבד אברהם 
שנכנס חי לג&quot;ע שנעשה מהטוב אך עוג זה היה מהרע שבו והרגו משה וז&quot;ס שארז&quot;ל עוג הוא 
אליעזר והבן זה. ואפשר לומר כי אליעזר ועוג היו דוגמת ישראל ויעקב עם ב&#x27; נשים וב&#x27; 
שפחות והנה לוט גם הוא כמו עוג שהוא צד הרע שבאליעזר לכן הוא ארור לוט לטיא כי הוא 
מהפסולת שבג&#x27; עולמות אחר שהוציא את העבד הנ&quot;ל עוג וב&#x27; שחות בלהה וזלפה חזרו להתברר 
ומהפסולת יצאו כנגד בלהה וזלפה תרין צפרין ב&#x27; מוחין דנוקבא דקלי&#x27; דאצי&#x27; ונתחברו יחד 
יען כי כנגד לאה שהיא מבינה אין קלי&#x27; יכולה להיות שם וירדו למטה עם בלהה ונעשו בחי&#x27; 
א&#x27; בב&#x27; מוחין ב&#x27; צפרין והן ב&#x27; בנות לוט כי ממנו נמשכו ע&quot;י זווג לוט או עוג עם ב&#x27; 


נשיו ושפחותיו כנ&quot;ל והם נעמה ואגרת אמן של השדים ו
כנגד עוג עצמו הכולל יעקב וישראל כנ&quot;ל יצאו ב&#x27; אנשים מרגלים ונעשו בחי&#x27; א&#x27; דוגמת 
עוג שהוא א&#x27; והם ב&#x27; מוחין דז&quot;א דקלי&#x27; דאצילות כנ&quot;ל איך ג&#x27; בחי&#x27; שהם לאה ז&quot;א רחל 
כנגדם הוציאו ג&#x27; זכרים וג&#x27; נקבות והנה נגד מל&#x27; דבינה שהיא לאה יצאה נעמה צפור ראשון 
חכמה וכנגד מל&#x27; דז&quot;א יצאה אגרת צפור ב&#x27; בינה וכנגד מל&#x27; רחל יצאה לילית וכנגדן ג&#x27; 
זכרים והם אלו איש א&#x27; נגד מל&#x27; לאה ואיש א&#x27; נגד מל&#x27; דז&quot;א ואדם קדמאה בעלה דלילית נגד 
מל&#x27; רחל והנה זה א&quot;ק וכחותיו הם בחינת מלכות שבמלכות דאצילות דקלי&#x27; וכמו שבקדושה 
המלכות דרחל יורדת לעשות כסא הכבוד והיא נכנסת תוך ג&quot;ר דבריאה גם אלו א&quot;ק ולילי&quot;ת 
יורדין שניהן בהיכל הז&#x27; העליון הבריאה דקלי&#x27; וזהו הלילית אשר שם נקרא נוקבא דתה&quot;ר 
אבל התחתונה נקרא נק&#x27; דתהומא סתם ולא רבא והוא כנגד כסא הכבוד דקדושה מלכות דרחל 
והנה גם מבירור הג&#x27; עלמין אחוריים הסיגים שלהם ירדו למטה בבי&quot;ע ג&quot;כ והיו שם בבחי&#x27; 


אחוריים כנ&quot;ל באצילות וכעד&quot;ז בבי&quot;ע ויוצאין מהם ג&quot;כ (עלמין) אחוריים אחרים והם 
הקלי&#x27; שבבי&quot;ע נמצא כי אלו הג&#x27; אנשים הנ&quot;ל הם הקליפות והאחורים. ונלע&quot;ד כי כמו שיש 
באצילות ג&#x27; נשים עם ג&#x27; בעליהן נעמה אגרת ותחתיהן לילית הנה כן הם בשמם בשאר עולמוחת 
בי&quot;ע: 
 
שער נ פרק א
השער ן&#x27; שער קיצור אבי&quot;ע ובו י&#x27; פרקים: 
ואחר שנתבאר כ&quot;ז נבאר בקיצור ענין העולמות כי כבר הארכנו בהם לעיל דע כי ד&#x27; עולמות 
אבי&quot;ע הם והנה ט&#x27; רקיעים הם ט&#x27; בחי&#x27; ראשונות דעששיה אך וילון ושאר הארץ הזאת היא 
בחינת מלכות דעשיה. והנה רצה המאציל יתברך שמו שבזו הארץ התחתונה יהיה בה כל כללות 
אבי&quot;ע וזהו בעמו ישראל אשר בחר בהם שהם יקשרו כל ד&#x27; עולמות ביחד כאן למטה והטעם כדי 
שיהיה בהם כח לברר כל הבירורים שיש מעץ הדעת טו&quot;ר מד&#x27; בחינות אבי&quot;ע. והנה גוף העה&quot;ז 
הוא עפר חלק הדומם וזהו כלי החצון המקיף אל כל האורות הפנימים דוגמת היכלות עליונים 


כמ&quot;ש בע&quot;ה ובתוכו הוא הצומח כלי אל הרוח והבעל חי כלי אל הנשמה והמדבר כלי אל החיה 
וז&quot;ס ויהי האדם לנפש חיה והנה אלו הם ד&#x27; יסודות. וצריך שתדע כי המים הם נגד החיה 
שהוא נשמה לנשמה כנודע כי סימן ד&#x27; חיות הם מים אש רוח עפר והנה אלו המים הם מורכבים 
ולא פשוטים אך היסוד של המים הפשוט היא בריכת המים העליונים שמעל לרקיע. ודע כי כל 
אלו הד&#x27; יסודות הם נפש תחתונה מלכות דמלכות דעשיה אך הנפש של י&#x27; גלגלי הרקיע שהם מן 
וילון זה ולמעלה נקרא נפש דאופנים והוא נפש אמיתות. ונחזור לענין כי הב&quot;ח באים 
מיסוד האש ולכן אוכלין בסוד אש אוכלת והמדברים הם מיסוד המים בסוד כי לא המטיר וגו&#x27; 
ואדם אין וגו&#x27; וכשרצה לברוא האדם המטיר והשקה ואז ויצר וגו&#x27; והוא ממים העליונים 
כנ&quot;ל ואלו הם ד&#x27; מיני נפש שהזכירו חכמי הטבעים נפש המגדלת ונפש הצומחת והמרגשת 
והמדברת והרי נתבאר הכלים והעצמות של הארץ שהיא מלכות דמלכות דעשיה כי המלכות עצמה 


היא בוילון אמנם העפר עצמו הוא הגוף החצון שבכולם והצומח וחי ומדבר הם נגד הגוף 
הפנימי שעל הארץ שבו סוד צלם כנ&quot;ל והנה השדים והמזיקין הנמצאים בארץ הזאת הם נחלקים 
ג&quot;כ לארמ&quot;ע כנודע והם הקליפות החיצונים והיותר קרוב ומוסכם האמיתי הוא כך שחיצוניות 
הוא העולם בעצמו שהם הרקיעים והארצות והבתים והיישובים והאלנות שיש בארץ הזו 
התחתונה וכן בהמות חיות ועופות וכן האדם אשר כל בחי&#x27; אלו הם הארץ החומרי ונפש של כל 
א&#x27; וא&#x27; הוא הפנימי שבו. ונחזור לענין הנה העוה&quot;ז נתבאר שהוא גוף החיצון וב&quot;ח הם גוף 
הפנימי ואמנם האורות שהם העצמות כוללים י&quot;ס ויש בהם בחינת ה&#x27; פרצופים. והנה רחל היא 
ירושלים נקודה אמצעית שבכ העולמות והוא יסוד שלה וז&quot;ס שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך 
ולא הנשים לגרום זווג עלון ושאר בחינות מתפשטות בכל העה&quot;ז כנזכר זוהר פרשת בהר 
ונקודת ציון בירושלים כנזכר בזוהר פרשת תצוה דקפ&quot;ד ע&quot;ב והקלי&#x27; הנדבקות בה ג&quot;כ 


מתפשטות בכל העולמות אמנם היסוד דקלי&#x27; הוא בהר שעיר במדבר והנה נודע כי אמא עלאה 
נה&quot;י שלה מתלבשת תוך ו&quot;ק דז&quot;א והנה כנגדה ג&quot;ע נקודה סתימאה טבור דז&quot;א ששם יסוד אמא 
מתלבשת כנודע לכן ג&quot;ע טבור העולם וכן כל היישוב שהוא רחל א&#x27; מששים בגן כי הגן הוא 
ס&#x27; דבינה מ&#x27; רביעא על ו&#x27; סטרין דת&quot;ת וכנגד הקלי&#x27; של אמא הוא סוד גיהנם שגם הוא סתום 
ואינה נגלה ועדן הוא אבא של זה העולם והוא גנוז תוך הגן והעמוד שבאמצע הגן הוא 
נקודת יסוד דאמא לכן יש בו ג&#x27; גונין כנזכר פ&#x27; ויקהל דרי&quot;א ע&quot;א והם ג&#x27; גווני הקשת של 
יסוד לכן עולין בו הנשמות בפנימיות בסוד מ&quot;נ והרקיע שעל הגן הוא ז&quot;א וקן צפור הוא 
ג&quot;ר של הגן קן בינה צפור אבא לכן הוא טמיר וגניז ורקיע שעל גבי העה&quot;ז הוא ז&quot;א ורחל: 



 
שער נ פרק ב
דע כי גוף האדם החומרי נחלק לד&#x27; חלקים שהם ארמ&quot;ע ד&#x27; ליחות לבנה אדומה ירוקה שחורה 
ועיקרם הם בריאה וכבד ומרה וטחול כנזכר בזוהר ובתקונים כי הם ד&#x27; חלקי נפש הבהמית 
ובאותה נפש בהמית מתלבש קליפת נוגה בסוד היצר טוב ויצה&quot;ר ובזה המלבוש דנוגה מתלבש 
נפש דעשיה אחר שאינה נהנית ונזונית מחיצוניות הנקרא נפש הבהמית אלא ע&quot;י התלבשות 
היצה&quot;ר הגובר בה ומלכלך אותה ומקריב לה העכירות והשמרים הרע של נפש הבהמית כי גם 
היא כלולה מטו&quot;ר ובהכרח תהיה הנפש בחלאים ותחטא כי מזונה הם מאכלים רעים אך 
כשהיצה&quot;ט גובר על הד&#x27; יסודות שהם נפש הבהמית עצמה אז אינו מברר רק זכות הדם והמובחר 
שבאותו נפש הבהמית ומקרב לנפש דעשיה אשר היא בכבד ואז היא בריאה ואינה חוטאת כי גם 
ד&#x27; יסודות שהם ד&#x27; חלקי נפש ההמית מורכבים מטו&quot;ר וחלק הרע שבהן נקרא שתי בנות לוט 
כנזכר פרשה וירא דף ק&quot;ט ומאותו חלק הרע שבנפש הבהמית נזון היצה&quot;ר שהוא סמא&quot;ל נמצא 


כי הכלי של הכבד הוא גוף חומרי ובתוכו נפש הבהמית טו&quot;ר ובתוכו יצ&quot;ט ויצה&quot;ר הנקרא 
סמא&quot;ל וכשזה גובר מקרב העכור והרע שבו אל נפש העיקרי דעשיה הנקרא יעקב כדאיתא פ&#x27; 
בראשית רכ&quot;ב ופנחס רל&quot;ד כי הנפש דעשיה היא טהורה אלא שיונקת ונזונית לזמנין מן 
היצה&quot;ט ולזמנין מן היצה&quot;ר כי הם מלבושי דקלי&#x27; נוגה נמצא כי ד&#x27; יסודות נקרא נפש 
הבהמית והם כפולים ד&#x27; מסטרא דטוב וד&#x27; מסטרא דרע ובד&#x27; דמסטרא דטוב שוכן עליהם מלבוש 
דכתנות אור כי הוא קלי&#x27; נוגה הטוב שבו ובד&#x27; יסודות הרע שוכן עליהם מלבוש דכתנות עור 
משכא דחויא כנזכר בתיקונים ואי לא זכה משכא דחויא דכליל ד&#x27; יסודין כו&#x27; הרי העלינו 
מזה סדר האדם וסדר המזון מה הוא והוא גוף האד החומרי הנחלק לד&#x27; יסודות שהם ד&#x27; 
יסודות ארמ&quot;ע ד&#x27; ליחות לבנה אדומה ירוקה שחורה ועיקרם הם בריאה וכבד וטחול ומרה 
ומשם מתפשטים לכל הגוף ותוך זה הגוף מתלבש נפש הבהמית ופירוש הענין כי לא כל העולם 


עשיה בשוה כי הרי שמים והארץ אינם בשוה. והנה הארץ יש לה ד&#x27; חלקים ארמ&quot;ע וכולן דומם 
וזה הדומם גוף ונפש דדומם המקיים אותם ויותר למעלה מזה הוא גוף הצומח כלול מד&#x27; 
ובתוכו נפש הצומחת ולמעלה ממנו הוא גוף הבע&quot;ח כלול מארמ&quot;ע ובתוכו נפש בהמית ובודאי 
כי בעליון כלול בו התחתון נמצא כי הדומם הוא גוף ונפש הדומם והצומח יש בו חלק גוף 
ונפש של הדומם ונוסף עליו בחי&#x27; עצמו שהוא גוף הצומח ונפש הצומחת ולכן הצומח גדול 
מהדומם והדומם נעשה צומח ואח&quot;כ הב&quot;ח יש בהם גוף ונפש מדומם וצומח ונוסף עליהם גוף 
ונפש הבהמיות לכן גוף הדומם והצומח ניזונין מהם וכמו כן האדם יש בו דומם וצומח 
ובחי&#x27; ב&quot;ח גוף ונפש ונוסף עליהן נפש המדברת נכללת מכולן נמצא כי עיקר מציאת האדם 
הוא מבחי&#x27; נפש הבהמית והמדברת כמ&quot;ש בע&quot;ה כי הצומח והדומם טפלים אליהן כנודע ונפש 
הבהמית אשר יש באדם חוצבה ממקום שנחצבה נפש הבהית וב&quot;ח שהם חיות ועופות ודגים אלא 


שהוא הפנימית והמובחר שבנפש הבהמית ולכן היא מדברת וכשהאדם נזון ואוכל מתחבר ונוסף 
בו נפש הבהמית ממאכלי הדומם כגון מים ומלח. [הגהה - צמח בספר הליקוטים איתא כן שהוא 
דומם ובדרושים איתא שהוא צומח כי נעשה מהמים שהם חיים ובכוונות כתב שהוא בין דומם 
וצומח ונראה כי בליקוטים איירי במלח הנמצא בהרים כמו באשכנז ובדרושים מיירי במלח 
הנעשה ממים ועוד יש מלח ג&#x27; שהוא בין דומם וצומח שיש מן העפר מלוח ומבשלין במים 
ואח&quot;כ מבשלין המים עד שנשאר נקי ולבן וזה נעשה בצפת ת&quot;ו ובמ&quot;א]: 
ומצטרף עם נפש הדומם שבו שהוא יותר מעולה ומתגדל אך להיות עדיין בחי&#x27; דומם אינו 
עדיין מזון לכן הנודר מהמזון מותר במים ובמלח ואח&quot;כ באוכלו הצומח אותו הנפש הצומחת 
אשר בו מתחבר עם נפש הצומחת שבאדם שהוא מעולה יותר ומתגדלת. אך גוף הצומח יוצא בסוד 
מותרות לחוץ וכן כשאוכל הב&quot;ח יוצא הפסולת ונפש הבהמית אשר שם מתחבר עם נפש בהמית 


שבאדם שהוא מעולה יותר ממנו והוא פנימית כנ&quot;ל ואז מתגדל עמה כנ&quot;ל והוא סוד מזון 
גופנית כי נפש הבהמית של אדם נקרא עדיין גוף ולא נפש והרי דומם והצומח וחי והמדבר 
הם הנקראים ד&#x27; יסודות כי כ&quot;א מהם כלולה מארמ&quot;ע והם בחי&#x27; גוף של האדם אשר כל אלו הם 
בחי&#x27; הארץ החומרי ומתפשט בתוכם המלבוש האחרון הוא גוף הרקיעים דבעשיה והם הקלי&#x27; כי 
כמו שחומר הארץ היא קלי&#x27; וגוף אל הפנימי שבה שרש נפש דומם והצומחת והבהמית כן אח&quot;כ 
חוזר על דרך זה והגוף של השמים דעשיה שהם הקלי&#x27; נכנסים תחלה והבן זה היטב סדר אלו 
המרגות ואז מקליפת נוגה דטוב ורע גוף ושמים דעשיה נמשך ומתלבש באדם תוך נפש הבהמית 
שבו ובתוך קלי&#x27; נוגה זו שהוא יצה&quot;ט ויצה&quot;ר שם ג&quot;כ מתלבש אח&quot;כ פנימית הרקיע דעשיה 
ונפש שלהם וזהו הנקרא נפש האדם ונפש האופנים והנה נפש זו נקרא נפש אל נפש הבהמית 
והיא נזונית ממנה כמו שנפש הבהמית נזונית מהצומח כנ&quot;ל אמנם אינה נזונית אלא ע&quot;י 


הגוף שלה שהוא קליפת נוגה יצ&quot;ט ויצה&quot;ר כנ&quot;ל והנה נמצא כי העכירות של נפש הבהמית 
שבאדם שעולה אל נפש דעשיה ניזון ממנה הוא גורם לגוף לחטוא ומי גרם לו עכירות בתחלה 
בנפש הבהמית שבאדם ודאי שנמשך לו מנפש הבהמית שבב&quot;ח שהיא חיצוניות נפש הבהמית שבאדם 
לכן כשאדם חוטא היה מקריב קרבן נפש הבהמית של ב&quot;ח שהיא גרמה לו לחטוא ונחית אש גבוה 
ושורף אותו העכירות ואז שורש נפש הבהמית שבאדם נמשך לה זכות ונקיות כי הכל משורש א&#x27; 
חוצבו ומתכפר האדם והבן זה היטב סוד הקרבנות ולהיות כי גם נפש הדומם וצומחת הם יותר 
עכורים גם הם גרמו וסייעו להחטיא את נפש הבהמית מצד הרע שבהם לכן היו הנסכים וסלתות 
שהם צומח ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח שהוא כח הדומם ובזה מתתקנין כל חלקי דצח&quot;ם 
והבן זה (והטעם להקריב קרבן בהמה עיין פרשת פנחס רי&quot;ט ועיין בספרים קלי&#x27; נגה איקרי 
ירדן שיורד ועולה ועיין פרשת בראשית דכ&quot;ב): 
 


</div>
