שער נ פרק ג ונבאר עתה ענין ב' המלאכים הנקרא יצ"ט ויצה"ר כי הנה במ"א נראה כי יצ"ט ויצה"ר הם השומרים את אדם ומיעצים אותו לטובה כנזכר פרשת וישלח ע"ש ובמ"א אמר שהיצ"ט הוא מלאך והיצה"ר הוא שד אך הענין דע כי חטא האדם בעץ הדעת כאשר נתבאר אצלינו כי עה"ד הוא סוד הדעת הכולל חו"ג אשר בקדושה שניהן טובים וכשהחצונים יונקים אז יכול להיות טו"ר כמ"ש. והענין כי תחלה היו החסדים קודמין להתפשט בגופא דז"א קודם הגבורות אך ע"י חטא אדה"ר ירד הדעת למטה בין תרין כתפין ובהיותו שם ירדו הגבורות תחילה כמבואר בדרוש חטא אדה"ר וע"ש כי ביארנו שם איך הגבורות נמתקין ע"י החסדים וכיון שהגבו' ירדו תחלה לא נמתקו ע"י החסדים והרי פגם א' וגם פגם ב' כי לכן הגברות מתפשטות תחלה בגופא דז"א ואין שם עדיין התפשטות חסדים והחצונים נאחזין בהם גם פגם ג' בחסדים עצמן המגולין שהחצונים נאחזין בהם אמנם כל אחיזת החצונים אינן אלא בגבורות כי הרי הם שמרי הגבורה אך אחיזתן בחסדים הוא דבר מועט מאד והנה כשחטא אדם בעה"ד שהיא מוח ג' דז"א הכולל חו"ג וגרם בו ג' פגמים הנ"ל נתאחזו בהן החיצונים ואותן קלי' דנוגה נתאחזו בהן החיצונים ולקחו אותן האורות ואז קלי' נוגה נעשית עץ הדעת טו"ר לפי שהחסדים לעולם נשארין טוב ואין שם שדים אלא בחי' מלאכים ממש דממנין על צבא השמים כנזכר בתקונים ס"ו אך בודאי שיש בהם רע כל שהוא לא מפאת עצמו רק מפאת רע הגבורות הנאחזות בהן ואמנם הגבורות נדבקים בהם הרע של החצונים וחזרו להיות שדים הדומין למלאכים כמארז"ל מפאת ב' אותיות ש"ד משדי אך יען שחסר מהם י' נקרא שד וכל תוקף השמרים והקלי' נדבקו ונתאחזו בהן והיו רובם קלי' ומעוטם מוח ולכן נעשו רע ואז נקרא רע ואז נקרא קליפת נוגה עץ הדעת טו"ר בחינת חו"ג וכשאדם נולד הנה אותו הנפש שלו צריכה לברר אותן הניצוצין המגיעין לחלקו שנפלו ממנה ע"י חטא אדה"ר בקלי' נגה אשר זה כונת לידת האדם בעה"ז והבן זה והנה ע"י המצות מבררת אותן החלקים שנפגמו ונפלו שם אמנם כבר ידעת שאין הנפש בא באדם ערומה רק בחד דיוקנא הנקרא צלם דקאים תמן בעת יצירת האדם כנזכר פרשה אמור דק"ד ע"ב. והענין כי אב ואם המביאין אותו הנפש הן בזכותן יוציאו אותו הנפש מלמעלה כי כפי הזכיות והמצות האיש והאשה ימשיכו נפש לולד ההוא המתיחס אל אותן המצות שנעשין אז ג"כ שהם דומים אל שורש נשמתן וגרמו ג"כ במעשיהן לברר קצת ניצוצים מקלי' נוגה שיעשה לבוש אל הנפש ההוא והנה אז הנפש ההוא עדיין הוא מבחינת עיבור שאז אין בו דעת כנודע אמנם לבוש ההא הוא משאר בחי' ובחי' זו נתקן על ידי מה שביררו הם אב ואם בכח מעשיהן ואח"כ כשנולד נכנס בו תכף יצה"ר והוא סוד הגבורות הנקרא רע כנ"ל יען כי רובם רע וכל הרע אינו נאחז אלא בהן ואז נכנסים בו המוחין דיניקה שהם אלהים כנודע והחו"ג אשר שם כי כבר אז יש דעת דבחי' יניקה והנה כולם יש בהם אחיזת החצונים כי גם החסדים הם אלהים וגבורות ואז כולם נקראין יצה"ר. גם סבה אחרת למה נכנס היצה"ר תחלה הוא עם הנזכר בפגם ב' של אדה"ר כי כיון שהדעת ירד בהתרחבות אז הגבורות ירדותחלה והבן זה לכן הקדים היצה"ר ונאחז בהן לכן אז נמול הילד להסיר ממנו הרע שהוא הערלה דקטנות דיניקה שאז יש לו דעת שיורד עד היסוד והבן זה למה המילה היא ע"י האדם ולא תחלה כי בעיבור אין דעת ואין יניקה לחצונים שם והנה כמו שבז"א גמר המוחין דגדלות הוא בי"ג שנים כן הקטן אין נגמרים ליכנס בו המוחין דגדלות דחסדים עד י"ג שנים ואז היצר הטוב שהם המלאכים שבקלי' נוגה שהיו תחלה שבוים ועבדים שם יצאו לחירות לכן עדיין פטורין מהמצות אך כשנגמר היצה"ט ליכנס ולהתברר שהם החסדים אז בכחם יכול לברר שאר חלקיו ע"י היצה"ט וזה בכח המצות. העולה מזה כי יצר טוב ויצה"ר שניהן הם מלאכים בחי' חו"ג של חלק אותו הנפש כנ"ל כי המוחין הם כלים והנפש הוא עצמות ולכן הנפש הוא מתלבשת באלו שני המלאכים שהם המוחין חו"ג. [הגהה - שחו"ג הם בחינת כלים הנכנסים תיכף]. אך העצמות שהם הנפש דגדלות אינה נכנסת כולה תכף בפ"א אלא כפי השנים והמצות והנה אחר שנכנסו המוחין שהם הכלי יכולה הנפש ליכנס כי א"א להכנס העצמות שהוא הנפש קודם הכלי וז"ס בזוהר משפטים צ"ח וק' דבההוא יומא דזכי לתליסר שנין נקרא בן לכ"י לפי שהוא בחינת נפש. גם בזה תבין ענין האדם שאפשר שכל ימיו לא יזכה להשלים נפשו לפי שלא עשה מצות לברר הלבוש שהוא בנוגה ואין הנפש יכולה ליכנס בו ואפשר לומר כי בהכנס היצה"ר שהם הגבורות נכנס בחי' הנפש של הגבורות וכשנכנס היצ"ט נכנס בחי' הנפש של החסדים ואז נשלם. גם תבין למה נקרא זה יצ"ט וזה יצה"ר והענין כי אותו קליפת נוגה מדעתה ומרצונה עושה אותן מלבושין לנפש כדי לצוד את הנפש לחלקה ליהנות ממנה וז"ס כתנות עור משכא דחויא והיא נהנית שמתלבש הנפש טהורה שם ואמנם הנשמות הקדשות שכבר נטהרו נעשה להם לבוש ין מכתנות אור אך אותן הנשמות שלא נטהרו לגמרי תכף בצאתן נעשה להם מלבוש גוף מכתנות עור וגם מזווג זכר ונקבה שבקליפת נוגה כנזכר פרשת ויקהל רי"ט ע"ב ע"ש היטב בענין הפסוק לפתח חטאת רובץ ושם תבין כי הלבוש והגוף ההוא נקרא יצה"ר שעליו נאמר לפתח חטאת רובץ נמצא כי הלבוש הנעשה לנפש מצד הגבורות אשר בקלי' נוגה הם היצה"ר כי עדיין לא נזדככו והם עדיין מלאים קליפות וסיגים ונקרא שד אך בבא היצ"ט שהוא לבוש החסדים תכף בצאתן מקלי' נוגה הם נקרא יצ"ט כי כבר נתרחקו מן הרע ואין הרע שולט בהם כי הם חסדים ואז דוגמת חסדים הממתקין הגבורות כנודע יען הם זכר ונקבה כן יצ"ט אחר הכנסו ממתיק את היצה"ר ויכול לאחזרא ליה משד למלאך כנזכר פ' תצא דרע"ז ואז שניהן נקראים מלאכים השומרים את האדם כי אך הגבורה טהורה היא אלא שנעשית שד ובהסיר ממנו הרע שבה חוזר למלאך טוב והבן סוד זה היטב הרמוז פרשת וארא דכ"ו ע"ב על בכל לבבך דא יצ"ט ויצה"ר דא ימינו ודא שמאלא כו' הרי מבואר כי הם החו"ג הנקרא ימינא ושמאלא והרי מובן בביאור איך היצה"ר יכול להיות טוב גמור כמו יצ"ט ממש: [הגה"ה דהיינו שנתרחקו החסדים שהם יצ"ט י"ג שנים מיצה"ר שנכנס תכף כשנולד ואע"פ דאדה"ר גרם שיכנסו גבורות תחלה ואח"כ חסדים ולא היה ביניהן י"ג שנים כמנהג העולם עכ"ז כיון שהקדימו הגבורות נמשך ממנו לכל הבאים אחריו אל י"ג שנים בין יצ"ט ליצה"ר נגד י"ג אותיות דמלוי אלהים שהוא דין כנודע]: גם תבין כי ז"ס קין והבל יצ"ט ויצה"ר כנזכר בתקון ס"ט כי קין הם הגבורות לכן נקרא יצה"ר שכל זוהמת נחש בקין אתתקפה שהוא הגבורות משא"כ בהבל שהוא החסדים והוא סוד יעקב ועשו וכל הגרים הבאים מעשו היו מהגבורות ארץ אדום שכן עשו נקרא אדום והבן זה. גם בזה תבין ענין הגלות שהוא אלף יומין דחול הנזכר פ' פקודי דרכ"ו ע"ב והענין כי הם ה"ח כל אחד כלול מק' הרי ת"ק כמנין כת"ף ימין וה"ג כמנין כתף שמאל הרי אלף ובהיותן בעץ הדעת נקרא אלף יומין דחול יען כי שם הוא טו"ר שהם בר ותבן וכשמנקין התבן נשאר חולין ואם לאו הם טבל טב לא טוב רע והגלות הוא היות אלו האלף נתונים שם תוך הרע אשר שם ולהות כי גלוי החו"ג תוך ז"א הוא מהחזה ולמטה אשר שם נה"י הנקרא ווי עמודים לכן אלו הם דוגמת הקדושה ואת האלף ושבע מאות וגו' והבן זה כי אין אחיזת עה"ד אלא במקום הגלוי וז"ס כל היום דוה אלף שנין: שער נ פרק ד גם בזה תבין רמ"ח מצות עשה ושס"ה מל"ת כי רמ"ח מצות עשה הם החסדים והוא סוד הליחות שרשיות שבאדם המשקה לכל הגוף כנזכר בס' רפואות ואלו הם המתחלקים להשקות כל רמ"ח איברים ממשים שהם בשר גידין ועצמות ואע"פ שהם נחלקין בסדר משנת טהרות אין כן סדר התחלקות החסדים בכל י"ס כו שידעת סדר התחלקות החסדים בכל י"ס כי בג"ר ששיש מוחין אין צורך כ"כ להם ולכן הם מתחלקות באופן אחר והם על סדר ק"ש מ"ב ברישא ע"ב בגופא נ' בבטן מטבורא ולמטה ע"ב בירכין ותבינהו ממ"ש בענין אונאה איך החסדים מתחלקים לשלישים. ובזה תבין איך יתיישב מ"ש בתקונים על מנין רמ"ח אתוון דבק"ש עם הרמ"ח דמס' טהרות כי זה באברים וזה בחסדים ושס"ה ל"ת הוא הדם המתפשט בשס"ה גידין והם ה"ג כי גם הם מתחלקין אלא שהוא שס"ה. ודע כי כ"ז הוא בגופא דז"א כי כבר ידעת כי יורש שניהן חו"ג ולכן חייב בעשה ול"ת אך אשה עיקרה מהגבורות לכן יש לה ל"ת אך מהחסדים אין לה רק הארה לבד מז"א ואינן באים לה תמיד רק כפי הזמן שהיא אצלו לכן אינה חייבת במ"ע שהז"ג. גם תבין ענין י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח כי הנה רמ"ח חסדים כמנין אברהם עיקרם מהחזה ולמטה אלא שאח"כ חוזרין בסוד אור חוזר ומקיף סביב המוחין ולא בפנים ומהחזה ולמטה הם ב' אותיות ו"ה ת"ת ומלכות מאחוריו לכן זכרי עם ו"ה הם רמ"ח. גם תבין כי זכרי הוא שם אדנ"י כי שם ביתה אך הגבורות נשארין למעלה במוחין אשר שם הוא י"ה שהם המוחין דז"א ואינן מתפשטות עד שיתפשטו החסדים תחלה אז נעשה שמי עם י"ה שס"ה נמצא א"כ כי כל המ"ע הם לתקן היצה"ט שהוא מהחסדים כנ"ל וזהו סור מרע ועשה טוב כי הטוב נעשה ונשלם ע"י רמ"ח מ"ע שהם רמ"ח אך היצה"ר אינ נתק רק ע"י הסרת הרע הנדבק בו כנודע אשר זהו ענין שס"ה ל"ת וזה סור מרע והבן זה היטב. [הגהה - מצות ל"ת בנוק' הנק' אדנ"י ומ"ע בזכר הנקרא הוי"ה והם נרמזין בסור מרע ועשה טוב כי מר"ע ועשה טו"ב גימטריא שס"ה אדנ"י רמ"ח הוי"ה וכבר נתבאר כי הגבורות נקרא רע מפני שהם דינין קשים ודינא דמלכותא דינא וק"ל]: ובזה תבין כי כפי חלק הניצוץ של נפש האדם כי יש מ"ע פרטיות והם לחלק היצ"ט ומצות ל"ת פרטיות לחלק היצה"ר ועד שהאדם לא יתקן אותן פרטיות אין נפשו מתוקנת. ובזה תבין מ"ש בתקונים ס"ו אלו שדין מסטרא דשמאלא ואילין מלאכין מסטרא דימינא ואין הכונה כי הם יושבין מימין ומשמאל עץ הדעת אך הענין כי החו"ג הם מתפשטין בכל בחי' עץ הדעת ומהחסדים נעשו מלאכים ומהגבורות נעשו שדין אך נאחזין הם בכל בחינת עץ הדעת כולו. ובזה תבין ענין לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו כי הלב יש לו ב' חללים ומן א' מהם יוצא רוח החיות של האדם והב' הוא מלוכלך בדם וגם הוא מתפשט בכל הגוף ומלאך היצה"ט מתלבש בחלל ימין ומשם מתפשט בכל הגוף בפנים מלאך היצה"ר הבא מגבורות בחלל השמאל ומשם מתפשט לכל הגוף וז"ש בתקונים ק"א עץ הדעת מימינא חיי ומשמאלא מותא כי יצה"ט שהוא מן החסד הנקרא ימין הוא גורם חיים לאדם כנ"ל כי הוא דוגמת ליחות השרשים משקה את האילן והיצה"ר הוא החום הטבעי שבאדם המייבש את הליחות השרשים ואז מת האדם וזהו כאשר יעשה ויעבור על שס"ה מל"ת כי אז זה האש של הגבורות יתדבק בהם אש של גהינם הרע וימיתהו. ובזה תבין מ"ש בתקונים ס"ו כי ממראה מתניו ולמטה הוא רע כי הרי אין בחי' עץ הדעת אלא במקום גלוי וזהו אומרו וממראה מתניו ולמעלה הוא טוב וממראה מתניו ולמטה הוא רע כי עץ הדעת חציו העליון טוב וחציו התחתון רע והנה האדם אם הוא זוכה אז הוא לוקח חצי העליון מלאך טוב עזר לא זכה לוקח כנגדו חלק התחתון רע שד וזהו הענין זכה עזר לא זכה כנגדו כי היצה"ר הוא מהגבורות אם זכה נעשה עזר מלאך לא זכה שד כנגדו כי הוא גבו' בחי' נקבה אשה אך יש אשה אחרת מצד פנימית יצה"ר דקדושה והוא ג"כ מהגבורות אשר שם ונקרא ג"כ יצה"ט אע"פ שהוא נוקבא ואחד נקרא עצם והב' נק' בר ואז נקרא ב' שפחות שפחה טבא ושפחה בישא כנז' בתקונים ס"ה ותרין נשין הויין ליה כו' נמצא כי כל הרוצה להשלים את נפשו הוא תלוי כפי מה שיתברר מהלבוש הנוגה הראוי לו בחלקו אם בסור מרע בפרט אם בא לידו עבירה וניצול הימנה אז נתקן היצה"ר ואם לאו ח"ו עליו נאמר אל תאמר אשלמה רע אשלים לרע ואם עשה מצוה משלים היצר טוב בסוד בטח בה' ועשה טוב תיקן את הטוב שהוא יצר הטוב ואם לאו ח"ו עליו נאמר אין עושה טוב אין גם אחד ויש שתיקן הלבוש ההיא ואח"כ חטא ותוהה על הראשונות ואז כשנתגלגל הוא או אחר משרשו בן גילו יתלבש בו בלא טורח ועמל בסוד יכין רשע וצדיק ילבש והוא סוד הרשע שחזר בתשובה גמורה ותוהה על הראשונות בסוד כסוי חטא ופתע פתאום נתלבש בטוב אך הגר שאין לו שורש מתחלה הנה אברהם ושרה מתקן נפש לגרים ולפעמים גם לנשמות לוקחים אותן אם הם משרשם ועשו מעשה כיוצא בו: שער נ פרק ה ונדבר בענין י' הרוגי מלוכה כי בפ' פקודי רנ"ד ע"ב דוד שאל שאלתא כו' נלע"ד שצריך להגיה הגהה זו כמו שתראה מדברינו והענין כי תחלה אמר ת"ח בגין דר"ע סליק לעילא כדקא יאות עאל בשלם ונפיק בשלם דוד שאל שאלתא כו' ולמעלה אמר בן עזאי נחית ביסודא דעפרא כו' אמר עתה כי לסבה זאת שאל דוד שאלתא זאת דהאי פסוק ממתים ידך ה' כו' ולא אתפריש תשובת שאלה זו והאלה היא זו כי מה שהיו ראוים למות בנשיקה מידך ה' איך נתחלפו הדברים והם ממתים מחלד מיד בני אדם באותן מיתות אכזריות. וא"ת חלקם בחיים ור"ע חלקו הוא בחיים העליונים שנכנס בשלום כו' לא כבן עזאי ובן זומא דחלקם נאחז במות כי זה הציץ ומת וזה הציץ ונפגע וגם אחר שנדבק בקלי' אך ר"ע שחלקו בחיים כנ"ל הוא וחביריו אינון דאתקטלו בקטילו עלמא ממתים מחלד כיון דהוו צדיקין זכאין דלא חבו חובא הראוי להם בגין דיתענשו ואמנם עכ"ז תשובת שאלה זו רמוזה בפסוק זה וזש"ה ממתים ידך ה' כו' והענין כנ"ל כי גוף הפנימי של האדם אם הוא צדיק ונעשה בקדושה זוכה לההוא חלוקא דרבנן דיליה דהוא טוב ולא רע כמדרגת חשמ"ל בסוד ויבא משה בתוך הענן ואתפרש מההוא גופא קדמאה כדכתיב של נעלך מעל רגלך שהוא גוף מקליפת נוגה עץ הדעת טו"ר כנזכר בתקון ב' אמנם אלו י' הרוגי מלוכה הם י' טפין דאזדריקו מצפרני יוסף כנזכר בתקון ס"ח בדק"ח והענין כמ"ש אצלינו כי אלו הי' טפין הם י' לבושי נשמותיהן ולא נשמותיהן ממש נמצא כי אותן לבושים הנקרא גופין דילהון חלוקא דרבנן הם טו"ר ונודע כי עה"ד הוא שיריים שלא נתבררו מאותן המלכים שהם סוד ש"ך ניצוצין דאזדרקו ממחשבה עלאה רצה לומר כי טעם למיתת המלכים היה משום שלא היה זכר ונקבה כנודע אצלינו ונמצא כי אותן המלכים הם שנמשכו מלעילא ממוח מחשבה עליונה בלי נוקבא כנודע מכמה דרושים וזה היה קודם התיקון קודם דאתתקן ע"ק כעין זכר ונקבה כי לזה מתו. והנה אלו הבחי' הם טפת קרי הנק' ניצוצין והם ש"ך וז"ש וזריק לון לש"ך עיבר והבן זה סוד נפלא כי כל הנשמות הקדושים של י' הרוגי מלוכה נתלבשו בחלוקא דרבנן שהם גופותם ממש פנימית הנעשה מטפת קרי שהם סוד עץ הדעת טו"ר נמצא כי נשמותיהן הם תכלית הקדושה והוא דוגמת אורות הכלים של המלכים הנ"ל. אך גופם חלוקא דרבנן הם מסט"א דעץ הדעת שהם דוגמת הכלים של המלכים הנ"ל וכמו שבכלים ההם היה שבירה וירדו למקום המות בסוד עץ הדעת כך אלו הגופים הוצרכו להריגה כדי לברר הסיגים שבהם ואחר שנתברר הסיגים שבהם ע"י הריגה אז נתברר הטוב שבהם וחזרו לעלות למעלה ממקום שירדו שהיא המחשבה העליונה דוגמת הכלים של המלכים שעלו שם בסוד מ"ן להתתקן בפרצופי אצילות כנודע וז"ס שתוק כך עלה במחשבה ר"ל עי"ז עלו במחשבה בסוד מ"ן במחשבה עליונה בסוד מ"ן במחשבה לתקן אותן הגופין דילהון שהיה בהן פסולת מסט"א נמצא כי מפאת נשמתן היו צדיקים גמורים טוב ולא רע לכן לא שלט בהו ס"א וז"ש מתים ידך ה' אמנם מפאת גופם הנעשים מעה"ד שלטה בהם סט"א שהיא החלודה והפסולת שע"ג הזהב וז"ס ממתים מחל"ד ועי"כ עלו ונתברו בבחי' מ"ד ומ"נ כנודע עד או"א ששניהן נקראים חיים וז"ס חלקם בחיים: שער נ פרק ו דע כי כמו שבקדושה יש נשמות בני אדם שהם מפנימית העולמות ונשמות המלאכים חיצוניות העולמות כנודע כן בעה"ד טו"ר שהוא קליפות נוגה מפנימותו יוצאין נשמת יצר הטוב ויצר הרע ומחיצוניותיו יוצאין מלאכים ושדין דממונין על עובדי עלמא על כוכבייא ומזלייא נמצא כי אלו השדים שיש בעה"ז הם חיצוניות השדים הנקרא יצה"ר של בני אדם והבן זה והנה ענין החשמ"ל נראה מפ' יתרו דע"ח ע"א שהוא ת"ת והענין הוא כי הנה נודע מהתקונים דע"ב כי הוי"ה בחסד ואדני בגבורה ובת"ת מחוברים יאהדונה"י שהוא עצמו כעין החשמ"ל חיות אש והם ממללות שהם ב' שמות הנ"ל והם אש בהיותן מעץ הדעת טו"ר כנזכר בקון י' והם ממללות יען הם תאומים דאית להון פה ולשון כנזכר שם יתרו והם ב' שמות הנ"ל פה אדני לשון הוי"ה והם תרין נהורין דנפיק מחשמל חיוור וסומק כנזכר שם ונודע כי הת"ת נקרא שנה ולכן אלו נהורין נפקי מינייהו שס"ה נהורין כימות שנה כנזכר שם ובהתחבר עמהם אות וא"ו במלואה שהוא הת"ת הרי הוא גימטריא חשמ"ל ואף כי גם שנודע כי חשמ"ל הוא לבוש החיצון דבינה כנפי הנשר החופפת על בניה הנה ירד מבחי' ו"ק שלה ת"ת שבה הנקרא חשמל ג"כ כי ודאי כי מהז"ק הוא שנעשה לבוש אל זו"ן בניהם שהם ג"כ מבחי' ז"ק דאצילות וזה הלבוש דז"ק דבינה מלביש לזו"ן ומפסיק בינם לבין הקלי' נוגה וכעד"ז בד' עולמות אבי"ע ויצדק כי חשמל הוא לפנים מקליפת נוגה ושהוא ת"ת ושהוא בינה והכל אמת והבן זה. ואל תתמה אם לפעמים מזכיר שת"ת הוא מקליפת נוגה ולפעמים מלכות ולפעמים אימא עילאה ולפעמים כסא. ודע לך שביום ע"ש עולין הכלים של העולמות למעלה ממקומם ומתלבשים באורות גבוהים ממה שהיה להם נמצא שכל בחי' ובחי' מכל הבחי' שבכל העולמות יש להם תוספת נפש בשבת כי הכלי שהוא גוף עולה ולוקח אורות שהם בחי' נפש יותר גבוהים ממה שהיה להם בחול נמצא כי קליפת נוגה בשבת הטוב שבה הכלים שבה עולין אז למעלה ולוקחין נפש א' יתירה במעלה ואז האדם שהוא כלול מיצ"ט ומיצה"ר שהם מקליפת נוגה גם לבוש נפשו שהוא בחי' יצ"ט ויצה"ר כ"ל מתעלה ומתלבשת בה נפש אחרת יותר גבוהה מנפש החול ועי"ז כל החלקים קונין נפש יתירה עד שנמצא שאף לכתר יש נפש יתירה בעלייתו למעלה ממקומו ולכן אינם באים בפ"א תוספת נשמה ותוספת רוח ותוספת נפש כי צריך שתחלה תעלה אותו הספי' למעלה ממקומה ומשם ימשך לאדם תוספת והנה סדר עלייתן ממטה למעלה לכן בע"ש בקבלת שבת אז קליפת נוגה לבדה מתעלית בנפש חדשה ואז יש לאדם תוס' נפש ואח"כ בליל שבת עולה כל בחי' הנפש שהם נר"ן שבה ובאים לאדם משם תוספת רוח ונשמה עד שנמצא כי כלי הכתר אינו זז לעלות ממקומו עד מוסף יען כי אז עולה ז"א עד או"א עד שאו"א עולים בכתר לכן צריך אז הכתר לעלות ואז נמשך משם תוספת נשמה מפאת הכתר אל האדם במוסף: