ספר עץ חיים — שער ז פרק ב

שער ז פרק ב אמנם מציאות מטי ולא מטי צריך לבאר היטב מה ענינו ונאמר כי תחלה מתחיל האור לבא בכתר וכל הט' אורות כלולים בו ואח"כ חזר להיות בחי' לא מטי (נ"א בחי' מול"מ) שחזר ויצא משם אור המגיע אל הכתר אך הט' אורות אחרים היו נשארים בכתר כי יש כח בכתר לסובלם ואז בעת אשר לא מטי בכתר האור אליו אז ממשיך כתר אל החכמה פב"פ כנ"ל את הט' אורות ונתנם בחכמה ואז החכמה הפכה פניה אחר שקבלה הט' אורות ומאירה לבינה פב"פ הארה לבדה אבל אינה נותנת לה עדיין את הח' (נ"א את הז') אורות. אח"כ חזר אור הכתר להיות מטי בכתר ואז אור החכמה חזר להתעלם בכתר מחמת החשק שיש לה להתחבר עם הכתר ואז כלי חכמה הפך פניו אל הכתר ונתן לו את האור שלו אך אור הבינה שהוא [שהיה] בחכמה אינה עולה עמו בכתר מחמת חשק הבנים שהיא אמם. וכבר ביארנו כי אין מציאות חזרת פנים ואחור רק בבחי' כלים אבל באורות עצמן לא יצדק בהם פנים ואחור רק התפשטות והסתלקות. ואמנם

אחרי הפכו כלי של חכמה פניו נגד הכתר ועלה שם האור שלו הנה אח"כ חזר והפך פניו למטה נגד הבינה ונתן לה את הח' (נ"א הז') אורות. ודע כי כל נתינת אורות הוא לעולם בבחי' פב"פ. ואמנם הבינה לא הפכה פניה להאיר למטה בחסד כי לא היה כח בחסד ובו"ק לקבל אור גדול כזה פב"פ רק אבא כי הלא יש כאן אור של הו"ק ועוד אור הבינה שהיא יותר גדולה מכולם יחד. אך תחלה כאשר לא היו עדיין אורות בבינה רק שנתנה לחכמה אז הפכה חכמה פניה והאירה אל הבינה הארה לבד (נ"א יחד וזהו) פב"פ משא"כ בחסד לפי שיש בבינה כח לקבל האורות ההם לפי שז' אורות תחתונים היו בטלים לגבי האור שלה וגם האור שלה ודאי שתוכל לקבל והאור של החכמה אף על פי שאור שלו גדול מהאור שלה עכ"ז כבר ידעת כי אבא ואמא כחדא שריין וכחדא נפקין ויכולה היא לקבל אור החכמה מה שאין כן בחסד כי יש הפרש גדול בינו לאור בינה ואינו יכול לקבלו פב"פ: ונחזור אל הענין כי כאשר חזר להיות לא מטי בכתר הנה אז הוא מטי בחכמה ויורד אור של

חכמה בה ואז כבר הז' בנים שיש בבינה הם גדולים ואינם צריכין לאמם ואז בינה עולה לחכמה מחמת חשק שיש לה להדבק עמה וזה נקרא לא מטי באור הבינה ואז כלי הבינה הפכה פניה למטה ויורדין הז' אורות שבה וניתנין כולם אל חסד פב"פ. ואח"כ חוזר להיות מטי האור בכתר ואז אור חו"ב שניהם עולין שם מחמת חשק שיש להם ואז נמצא שיש הרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר כי יש ביניהם ב' מרחקים בינה וחכמה שאין בהם (נ"א ביניהם) אור לכן אור החסד עולה אז לבינה ונקרא לא מטי בחסד ואז הופך כלי החסד את פניו ונותן הו' אורות למטה בגבורה. אח"כ חזר להיות לא מטי בכתר ואז הוא מטי בחכמה אז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחלה אך מחמת אור החסד אשר במקומה לכן יורדת להיות שם עמו וזהו כי חפץ חסד הוא וכבר ידעת כי בינה נקרא הו"א וכאשר ירדה הבינה במקומה אז החסד א"צ אליה ויורד למקומה ונקרא מטי בחסד ואז עולה אור הגבורה בחסד וזה נקרא לא

מטי בגבורה ואז הופכת כלי הגבורה פניה למטה ונותנת הה' אורות למטה בת"ת וזה נקרא מטי בת"ת. אח"כ חזר להיות מטי בכתר ואז לא הוי מטי בחו"ב כי ב' עולין שם ביחד לכתר ואז הוי לא מטי בחסד כי הוא עולה למקום הבינה כאשר בתחלה מפני ב' מרחקים שביניהם כנ"ל ואז הוי מטי בגבורה ואז לא הוי מטי בת"ת כי אור הת"ת עולה בגבורה מחמת החשק ואז כלי הת"ת הופך פניו ונותן הד' אורות בנצח וזה נקרא מטי בנצח. אח"כ חוזר להיות לא מטי בכתר ואז הוי מטי בחכמה גם בבינה הוי מטי מחמת חסד אשר שם כנ"ל כי חפץ חסד הוא ואז הוי ג"כ מטי בחסד כי אז החסד יורד למקומו ואז הוי לא מטי בגבורה כי הגבורה עלה עם החסד ואז הוי מטי בת"ת ויורד אור בת"ת ואז הוי לא מטי בנצח כי אור הנצח עולה עם הת"ת ואז הוי מטי בהוד כי אז הופך כלי הנצח פניו ונותן הג' אורות להוד ואז ההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו [נ"א בחכמה]. וכן הענין בכל הו"ק כי כאשר האורות נתנין

בהם הם הופכים פניהם ומאירים למטה כי דוקא הבינה היא שלא הפכה פניה לחסד כי אין כח בחסד לקבל אור הבינה אך הו"ק הם בעצמם יש להם יכולת לקבל אחד את האור חבירו זה מזה כי כל הו"ק הם שוין. אח"כ חזר להיות מטי בכתר ואז לא מטי בחו"ב כי שניהן עולין שם גם בחסד לא מטי כי עלה לבינה והוי מטי בגבורה ואז הוי לא מטי בת"ת ואז הוי מטי בנצח ולא מטי בהוד ואז הפך ההוד פניו ונותן הב' אורות ליסוד ואז הוי מטי ביסוד ואז היסוד הפך פניו ומאיר למלכות כנ"ל בכל הו"ק. אח"כ חזר להיות לא מטי בכתר ואז הוי מטי בחו"ב וחסד ואז הוי לא מטי בגבורה ומטי בת"ת ולא מטי בנצח ומטי בהוד ולא מטי ביסוד כי עלה בהוד ואז הופך פניו ונותן אור למלכות למטה במקומה ואז הוי מטי במלכות: והרי עתה נשלם בחי' הראשונות שהיא מציאות התפשטות והנה הגיעו כל י' אורות עד המלכות ועתה הבחי' הב' היא פשוטה כי עתה חזר להיות מטי בכתר ואז לא מטי בחו"ב ובחסד ומטי

בגבורה ולא מטי בת"ת ומטי בנצח ולא מטי בהוד ומטי ביסוד ולא מטי במלכות ואח"כ חוזר כמתחילה והרי עתה כמה בחי' הא' כי לעולם חשק אור התחתון להדבק בעליון וכאשר הוי מטי ביסוד הוי לא מטי במלכות כי אז אור המלכות עולה שם ביסוד מחמת החשק וכן בכל שאר הספי' חוץ מן החסד עם הבינה כי כאשר הוי לא מטי בבינה אז הוי לא מטי בחסד מפני ב' מרחקים וכשהוא מטי בבינה אז הוי ג"כ מטי בחסד כי אין שוה אור חסד לכל אור בינה אמנם אותו רגע לבד שיורד בינה במקומה אז מוצאת החסד במקומה וברגע יורד החסד למקומו וזה ענין שהו"ק הם בפ"ע מדריגה א' ואינם יכולים להדבק בבינה שהיא מג"ר. גם ענין מטי ולא מטי בג"ר הוא בענין אחר כי כאשר הוא מטי בכתר אז עולין שניהן חו"ב למעלה בכתר. ולטעם זה נקרא ג"ר חשובים כאחד וכשלא מטי בכתר אז הוי מטי בחכמה ומהראוי שתשאר שם הבינה ותהיה לא מטי בבינה רק משום כי חפץ חסד הוא כנ"ל הוי מטי גם כן בבינה. גם דע

כי שיעור הזמן אשר לא מטי האור בספי' הוא רגע אחד לבד וז"ס כי רגע באפו כי הסתלקות האור שהוא לא מטי היה מחמת זעם ואף מחמת התחתונים שאין בהם כח אך המשך בחינת מטי שהוא חזרת האור למטה להחיות העולמות אין בהם שיעור כי כפי מעשה תחתונים כך יהיה וזהו חיים ברצונו כפי הרצון שיהיה אז ר"ל כפי מעשה בני אדם כך ימשך זמן החיים ההם. ואמנם לעיל ביארנו כי הסתלקות הא' של האורות היה כדי לעשות כלי והנה כאשר חזרו האורות לבא פ"ב בהתפשטות ב' הנה היו חוזרים הכלים להתבטל כעת הראשון לכן הוצרך שישאר אור הראשון שבכולם שהוא אור הכתר למעלה ולא יכנוס בכלים אלו ולא באו רק ט' אורות לבדם על הסדר זה אור החכמה בכלי של הכתר ואור בינה בכלי של חכמה וכן עד"ז עד שנמצא שאור מלכות נכנס בכלי יסוד ועתה אחר שלא חזר בכלי אותו אור הראשון הנוגע אליו אשר תחלה נסתלק ממנו אלא הגיע לו אור אחר זולתו קטן ממנו ע"כ נשארו הכלים בבחי'

כלים ולא חזרו להיות אורות כבראשונה. והנה כאשר התחילו האורות לכנוס בכלים אז נכנסו הט' אורות בכתר וזה נקרא מטי בכתר כנ"ל ואחר כך נסתלק אור המגיע לכתר שהוא אור החכמה וזה נקרא לא מטי כנ"ל ואין להאריך בזה כי כבר הארכנו לעיל בחי' מטי ולא מטי די ספוקו. ואמנם טעם למה עתה נכנסו כל הט' אורות יחד בכלי הכתר משא"כ בהתפשטות א' כי נכנסו א' לא' כנ"ל שנכנס אור המלכות בכלי של כתר ואח"כ נדחה אור הזה למטה במקום החכמה ואח"כ נכנס אור היסוד בכתר וכעד"ז עד שנכנסו כל י' אורות כשיעור הי' כלים הטעם הוא מובן עם הנ"ל כי מתחלה שהיה אור הכתר עמהם וגם כולם היו מאירים מצדו לכן לא היה כח בשום כלי מהם לקבל בתוכו רק אור א' לבד אבל עתה שאור הכתר אינו נכנס עתה תוך הכלי והוא נשאר למעלה והופך אחוריו למטה כמ"ש בע"ה לכן עתה יש כח ליכנס כל האורות ביחד תוך כלי א' כי כל הט' אורות הנכנסים עתה בכתר הם קטנים מן אור הכתר

הראשון ויש כח לקבלם וכן כשנכנסו כל הח' אורות בתוך כלי של חכמה יש בה כח לקבלם כי כולם קטנים מאור החכמה (נ"א הראשונה) ועד"ז בכולם: שער ז פרק ג והנה דע כי הלא קודם בחי' העקודים אלו יש למעלה מהם שרשי אלו הי' כתר חכמה בינה כו' עד המלכות ולמטה משורש מלכות זו שם הוא התחלת אור הכתר הנ"ל פניו למעלה נגד השורש שלו ואחוריו למטה נגד כלי הכתר של בחי' העקודים. והנה כל החיות הצריך אל העקודים האלו כולם נמשכין אליהם מהשרשים אלו העליונים ועוברים דרך אור הכתר הנ"ל וכ"ז בחי' חיות לבד אך לא בחי' שפע ממש רק כאשר יהיה אור הכתר לא מטי בכלי שלו כי אז יעלו ויקבלו שפע גדול משרשיהם כמ"ש בע"ה: ונחזור אל הענין כי הלא ביארנו לעיל כי כאשר האור מטי בכתר אז ניתנין ט' אורות בכלי של כתר וכשחזר להיות לא מטי אז ניתנין ח' אורות אל החכמה וגם החכמה הופכת פניה למטה לבינה ומאירה בה אך אינה נותנם אל הבינה עד היות פ"ב מטי בכתר. וצריך להבין א"כ מה

ענין הפיכת פב"פ אלו להאיר אל הבינה כיון שעדיין אינו נותן הז' אורות בה. והענין כי הלא צריך שתבין כי אחר שבארנו שבאים עתה האורות מחולפים נמצא כי אור החכמה ניתן בכתר ואור הבינה ניתן בחכמה ואור החסד ניתן בבינה א"כ קשה כי העולמות נהפכו כי במקום דכורא נכנס הנוקבא ובמקום הנוקבא נכנס דכורא. והענין הוא כי ראוי שתדע שכאשר היה הסתלקות הא' לעשות כלי לא היה החלק ההוא נעשה כלי ונגמר להקרא כלי עד התרחק ממנו האור ג' מקומות פי' כי האור היה מתחיל להסתלק מחלק אשר אח"כ יקרא מלכות ואז היה מתחיל להתחשך ואחר שהיה מסתלק האור מן הכלי אשר אח"כ יקרא בשם כלי יסוד אז היה החלק הראשון מחשיך יותר עד שנמצא שכאשר היה האור הנוגע אל המלכות רחוק ממנו ג' מקומות שלימות שהוא כאשר נתעלה בחלק הנוגע אל הת"ת אז נגמר הכלי דמלכות להעשות כלי כי כל פחות מג' כלבוד דמי עד שנמצא כי בהתרחק אור החסד אל (נ"ל על) הכתר שהם ג'

מרחקים אז נגמר הכלי של חסד לעשות כלי של חסד נמצא כי הכח"ב (נ"א החו"ב) עדיין לא נעשו כלים לפי שעדיין לא נתרחק האור מהם ג' מדריגות שלמות וכל פחות מג' כלבוד דמי ולא היה עדיין נעשה כלי גמור בכל א' מאלו הג"ר. אך עכ"ז בודאי שיותר יקרא חלק בינה כלי גמור מב' הראשונים לפי שכבר הם ג' רחוקים ממנו אל האור שנסתלק והוא למעלה מן הכתר נמצא שיש הפרש בין בינה אל החכמה והכתר כמ"ש בע"ה. ובזה יתורץ קושיא א' והוא שהרי בעת הסתלקות אורות לעשות מציאות כלי היה אור הכתר מאיר בהם ואיך היו יכולים להעשות כלים ועתה בעת התפשטות האור אשר לא היה אור הכתר מתפשט בהם כנ"ל איך היו נקראו אורות. אך התשובה הוא כי לא נגמר לעשות כלי עד התרחק האור ממנו ג' בחי' גמורות אך כאשר יכנס בתוכם ממש אע"פ שאין אור הכתר נכנס בהם עכ"ז האור שבתוכם נקרא אור. וקושיא הנ"ל שהקשינו תצדק היטב בג"ר אשר עדיין אור הכתר קרוב אליהם איך הם

נעשים כלים ואח"כ בעת שיחזור האור ליכנס איך נקרא אורות ואדרבה אור שלהם מועט יותר מבתחלה כי באים אלו אורות חסרים מן אור הכתר. אשר היה מאיר בעת הסתלקות אך הענין כי לעולם סוד הסתלקות עושה כלי בהפיכתן פנים מהכלי והנה כאשר חזרו האורות ליכנס נכנס אור החכמה בכתר ואז אור הכתר שבתוכו שנשאר בעת הסתלקות כנ"ל כי אין הכלי נגמר עד התרחק ממנו האור ג' מדריגות וזה לא שייך בג"ר כנ"ל אז נכנס אור הכתר שנשאר שם תוך אור החכמה הנכנס עתה ומתלבשת בתוכה ונעשית נשמה אליה לפי שהוא אור הכתר ונעשה דכורא והחכמה שסביבותיה נעשית נוקבא ואז אור המובחר יותר מתלבש תוך החכמה ומה שהחשיך מעט מחמת ריחוק האורות משם זה ישאר בחי' כלי לב' טעמים א' מחמת התרחקות אור משם וגרם לו גרמת חשך ועוד כי אפי' המובחר ממנו מסתלק ומתלבש תוך אור החכמה הנכנס שם ואז נגמר (נ"א נגרע) אור הראשון הנשאר מן הכתר ונעשית כלי לכתר כי אור החכמה מפסיק ביניהן

באופן כי אדרבה ביאת האורות בהתפשטותן עתה הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי ולא נעשו כלים בעת הסתלקותם כנ"ל. ועוד טעם א' כי הלא כאשר אור בחי' הכתר נשאר למעלה כנ"ל כי מעולם לא נכנס עוד תוך הכלים אלו רק נשאר בסוף הי' שרשים של האורות למעלה והפך אחוריו למטה לכן האורות עתה הם מועטים יותר מבתחלה ואפי' בעת הסתלקות וכעד"ז בכלי הב' של חכמה שנכנס בתוכו אור הבינה ואז אור החכמה מתלבש בתוכו והאור הנשאר נחשך ונעשה כלי מחמת התרחקו אע"פ שאינו הרחק גמור והרי עתה יש זכר ונקבה ביחד בכתר וזכר ונקבה בחכמה. נמצא כי מעולם כתר וחכמה אינם מתבטלים ממציאותם להעשות מזכרים נקבות כי הרי האורות שלהם עצמן נשארים במקומן אע"פ שאינם גמורים כמו מתחלה ואדרבא שאר האורות שבאו עתה נתוספים עליהם ונעשים נקבות עליהם (נ"א אליהם) וכן הענין ג"כ בבינה רק שיש בה הפרש והוא שנשאר בה אור הבינה מועט בעת הסתלקות כנ"ל ועתה נכנס בה אור

החסד והנה חסד בן הבינה כנודע ולא יתכן שיהיה הוא הזכר ואור הבינה עצמה נקבה אליו ואם נאמר שאור הבינה יהיה זכר ואור החסד יהיה נקבה גם זה לא יתכן ולזה צריך אותו הפיכת פב"פ שביארנו למעלה שהופכת חכמה פניה למטה בעת שניתנין אליה (נ"א קודם שניתנין) הח' אורות ואז מזדווגים שם במקומן זכר ונקבה של חכמה ומוציאין ע"י זווגם אור אחד הנקרא יו"ד ואז ניתן למטה בהפיכת פניהם לבינה ואז אותו היו"ד מתלבש תוך אור הבינה ע"ד (נ"א בדרך) האחרות ונעשה הי' זכר והבינה נוקבא ואח"כ כאשר נתנו הז' אורות בכלי של בינה אז ניתן בה אור של החסד ונשאר בה אור החסד תמיד בבחי' מ"ן (בס"א כמן בצנצנת) ואע"פ שאור זה של הבינה הוא מן האורות הראשונים שנשארו שם וזו היו"ד שבא לתוכה מזווג דזו"ן שבתוך החכמה הוא מחודש וא"כ איך תעשה הבינה שהיא השורש נקבה אל זה אור המחודש שהוא מחכמה. והתשובה הוא שכבר בארנו שזה האור של הבינה אינו אור גדול אחר שיש ג'

מרחקים בינו ובין האור כנ"ל אע"פ שאינם ג' מרחקים גמורים משא"כ בחכמה שלמעלה ועוד כי אור הבינה הזו נשארה כאן בעת הסתלקות אשר לא היתה כוונתו להאיר אך הנוקבא (נ"א אשר נשארה כאן בעת ההסתלקות לא היתה כוונתה להאיר רק הנוקבא) העליונה שבחכמה באתה בעת התפשטות שכוונתו להאיר. לכן הבן היוצאת מבין שניהן יכול להיות יותר פנימי מבינה זאת מכ"ש מן החסד שבא עתה אע"פ שבא גם הוא מבחי' של התפשטות אבל עכ"ז הנה הוא ג' מדריגות למטה מהחכמה. כלל הדברים כי בכ"ע יש שם י"ה שהוא זו"ן כתר וחכמה ובחכמה יש זו"ן והוא שם י"ה אחר והוא חו"ב ובינה שם י"ה אחר שהוא זו"ן והוא החכמה (נ"א י' מן חכמה) המתחדשת מן הזווג העליון שבזו"ן שבחכמה י' ובינה היא נקבה אליו והיא אות ה' הרי שם י"ה ג"כ בכאן ועוד יש בה אור החסד שהוא בחינת בן גם כל א' מאלו ג"ר נקרא אות יו"ד במילוי כי הכתר יש בה זו"ן י"ו והכלי עצמו הוא ד' של היו"ד גם חכמה יש בה יו"ד

שהוא י"ו זו"ן והד' הוא הכלי אך הבינה נק' יו"ד בבחי' ג' אורו' שבה וסדרן יד"ו והם חכמה. בינה. חסד. אך הכלי אינו נזכר עתה גם טעם אחר למה טפת י' מזווג חכמה הוא בעלה של בינה הזו התחתונה לפי שכשמזדווג זו"ן שבחכמה אינן מוציאין טפת ההיא מעצמותה רק מלמעלה שהוא מן הכתר לכן גדול כחו מאור בינה התחתונה: