ספר עץ חיים — שער יא פרק ג

שער יא פרק ג ועתה נבאר מציאת הא"א כי הנה פנימית שלו הם מאותן הז' נקודים ראשונים כי כבר ביארנו שבכל נקודה מאלו יש בה כללות העתיק ואריך אנפין ואו"א וזו"נ בכללות אלא שהג"ר כולם הם בחי' עתיק לבדו כי אור הקטן בהיותו נכלל בעליון מתבטל ואינו עולה בשם משא"כ העליון בתחתונים והנה הכחות שיש מן בחי' א"א בבחי' הז' נקודות הראשונים מהם נתקבצו ונתבררו (נ"א ונתחברו) ומהם נעשה סוד א"א והנה אינם רק ז' כתות דא"א בז' נקודות ומהם נעשו י' דא"א באופן זה כי כבר כתבנו כי יש חילוק בין א"א לכל שאר הפרצופים והוא כי ב' מוחין דחו"ב שיש לכל פרצוף ופרצוף שניהם בראש זה אצל זה זה מימין וזה משמאל אבל חו"ב דא"א הם זה למטה מזה כי הבינה שלו לא היה בה כח להיותה למעלה אצל חכמה לקבל אור דע"י שבא אליה בלתי לבוש ולכן החכמה בלבד נשארה סתומה בראש והבינה בגרון דא"א כי שם תוכל לקבל אור העתיק בהיותה רחוקה למטה. גם יש חילוק אחר והוא כי

בשאר הפרצופים יש בהם בחי' ג' מוחין חב"ד אבל הא"א אין בו רק חכמה לבד ובינה בגרון והדעת מתפשט מחסד עד הוד שלו ואין לו מקום קיבוץ בפ"ע כמו בשאר פרצופים וא"כ נמצא כי רישא דאריך אנפין אין הכח"ב שלו כעין סגולתא כשאר פרצופים רק זה ע"ג זה בקו ארוך והנה אור דא"א שיש בז' נקודות כנ"ל. הנה מן האור שבח"ג שהם נקודה ד' וה' הנה בכל חלק מהם יש ג' שלישים הנה הם ו' שלישים ונחלקו לג' חלקים נמצא כי מב' שלישים חסד נעשה כתר דא"א ומן השליש האחרון של החסד ושליש עליון דגבורה נעשה חכמה דא"א ומן ב' שלישי התחתונים דגבורה נעשה בינה דא"א אח"כ מאור הנצח שהוא נקודה ז' נחלק לג' שלישים וב"ש עליונים נעשה מהם חסד דא"א נשאר שליש אחרון לנצח דא"א ואח"כ מאור הת"ת שהוא נקודה הו' נחלק לג' חלקים ומב"ש עליונים נעשה ת"ת דא"א ושליש האחרון נצטרף בנצח דא"א עם השליש האחר שיש בו ומהם נעשה נצח דא"א וז"ס הנצח שירד מת"ת. אח"כ מאור

ההוד שהיא נקודה הח' נחלקה לג' חלקים ומב"ש העליונים נעשה מהם גבורה דא"א ושליש אחרון נשאר להוד דא"א אח"כ מן האור היסוד שהוא נקודה הט' נחלק לג' חלקים ב' שלישים העליונים מהם נעשה יסוד דא"א ושליש הג' מצטרף בהוד דא"א עם השליש האחד שהיה בו כנ"ל וז"ס היסוד שנמשך מההוד והאור של המלכות שהיה נקודה י' ממנה נעשית המלכות דא"א. וטעם הדבר הוא לפי שאח"כ מנקודת המלכות נעשה פרצוף שלם לכך צריך שיכלול בה מדה א' שלימה. ודע כי בע"י ובא"א לא נמצא בו מציאת נוקבא בפ"ע כמו אמא לאבא ונוקבא לז"א אך המלכות דע"י ומלכות דא"א הם בחי' העטרה שבהם לבד וסוד הדבר הוא שמתחלה יצא פרצוף א' לבדו והוא סוד אח"כ העתיק לא הוציא רק א' לבדו כמוהו והוא א"א אך אח"כ שכבר הם ב' פרצופים שהם ע"י וא"א ואז יצאו אח"כ דו"נ שהם או"א דהיינו אבא מצד עתיק ואמא מצד א"א וכן ז"א מצד אבא ונוקבא מצד אמא והנה בדוגמא שביארנו בפנימית הא"א כן היו בכלים

שלו כי לקחו מכח הז' כחות דא"א שיש באותן הז' כלים הם ז' מלכים שמתו ומהם נעשו י' כלים לא"א ואמנם ענין עליית עתה אלו המלכים הוא כי מה שירדו תחלה היה לפי שלא היו יכולין לקבל האור ולכן ירדו למטה אבל עתה שנתקן הע"י אז היה בהם יכולת לקבל האור ואז עלו למעלה:

שער יא פרק ד ועתה נדבר איך מתלבש הע"י בא"א כי הלא רישא דע"י נשאר מגולה ואין הא"א מלבישו רק מז"ת דעתיק ולמטה ואמנם חג"ת דע"י מתלבשין בכח"ב דא"א לפי שהם סוד רישא וצריכין כ"א מהם מדה בפ"ע אך גופא דא"א אין הע"י מתלבש בו כסדר הזה אך הנצח דעתיק נחלק לג' פרקין פרק א' בחסד דא"א פרק ב' בנצח דא"א ונשאר פרק ג' למה שנבאר וההוד דעתיק נחלק לג"פ פ"א בגבורה דא"א פ"ב בהוד דא"א ופ"ג נשאר למה שנבאר ויסוד דעתיק נחלק לב' כמבואר אצלינו שאין בו רק ב"פ יסוד ועטרה ואז היסוד נתלבש בת"ת דא"א ועטרה ביסוד דא"א ומלכות דעתיק נתלבש במלכות דא"א לפי שאח"כ צריך להוציא ממנו פרצוף שלם של הנוקבא לכן לקחה מדה שלימה כנ"ל ועתה נשארו ב"פ תתאין דנ"ה דעתיק ואלו נתחברו יחד במלכות דעתיק ושם נתלבשו ונעשה מהם בחי' ב' דדין של בחינת המלכות דא"א בב' צדדין שהם עתה (נעשו) בחי' דדי בהמה שהם למטה ואז היו מניקים לז' נקודות הראשונים שהם ז'

כלים הנקרא ז' מלכים שמתו שהם למטה בבריאה כנ"ל ומשם היו יונקים להחיות עצמן לבדן וז"ס עתיקי משדים כי הם השדים דע"י וזהו המלך הח' הנקרא הדד בן בדד שהם אותיות ב' ד"ד ואח"כ נעשה שמו הדר שהוא בחי' יסוד ואמנם דע כי אלו המלכים דנחתו לתתא ומיתו הנה ירד עמה כח חיות להחיות רפ"ח ניצוצין לעת התחייה והוא בערך דורמיטא שיש באדם ולא יותר מזה אבל לא מתו לגמרי: והנה כסדר התלבשות ע"י בא"א וכיוצא בזה התלבשות אריך אנפין באו"א כך עניינם ואל תתמה אם פנימיות א"א היה מלבוש לכלים דעתיק עם היותו גדול מערכם כי הלא סדרן הוא כסדר איברי אדם עצמו כי האדם יש לו איברים פנימים ואיברים חיצונים והמשל בזה הלב והגוף האדם ואין ספק כי ערך כלי הלב עם ערך כלי הגוף עצמו יותר גדול כלי של הלב וזך ומעולה מאד כנודע לחכמי הטבע והרפואה גם אין ספק כי עד"ז גם חיות הלב גדול מחיות הגוף לאין קץ אבל לא נאמר כי כלי הלב יותר פנימי ומעולה מחיות המתפשט בגוף האדם כי

זה לא יעלה על הדעת אבל יהיה עד"ז כי הם ב' כלים זה לפנים מזה וכ"א מהם מתפשט החיות הראוי לו אבל לא נאמר כי כלי הפנימי יותר גדול מחיות החיצון וכן כאן ב' כלים עתיק וא"א הם זה בתוך זה ובכל כלי מאלו נתפשט בכל א' וא' בתוכו החיות הנוגע לפי ערכו: מהחברים הנה תחלת האצילות יצאו י' נקודות עצמות וכלים כהדין קמצא דלבושא דיליה מגופיה (נ"א דלבושא מניה וביה לבושיה מגופיה) וכבר נת"ל. והנה הבינה לא יכלה לקבל אור החכמה אלא פנים באחור וכאשר הבינה הוציאה ז' מלכים תתאין לא הוציאתן אחד לאחד רק כולם ביחד ששה משמותן על אבן אחד שהם ו"ק עם המלכות השביעית הנקרא אבן ולא היה בדרך ג"ר כי כ"א יצא בפ"ע ולא יכלו לסבול בשביל זה לקבל האור ואז נתבטל החסד תחלה ואח"כ הגבורה וכן כולם עד המלכות אח"כ נתקנו כולם ע"י שנעשה פרצוף ונתמעט המשכת האורות בכתר ונעשה בו א"א ובו ג' רישין עוד י"ג ת"ד ואח"כ פרצוף אבא ובו ח' ת"ד

וז"ס זקן אהרן ר"ת ז"א והם ח' ת"ד דאבא ואמא אין לה ת"ד כי היא נוקבא ועתה ע"י התיקון הזה דאו"א פב"פ אח"כ נתקן ז"א ואמנם בזמן הגדלתו כנודע אז נזדווגו או"א ואבא הוציא טפת המוחין שלו ובעברה הטפה בו דרך הו"ק דאבא מחסד שבו עד יסוד שבו נתערבה שם עם חסדים המתפשטין שם ולקחה ה' חסדים וכשירדה הטפה זו עד יסוד דאבא נעשו כל ה"ח חיבור חסד א' וכעד"ז באמא עטרה דגבורה ואח"כ כשנתלבשו המוחין תוך נה"י דאו"א לכנוס ברישא דז"א אז נתלבשו נה"י בנה"י ואז יסוד אבא נתלבש ביסוד אמא ונתערבו שם יחד החו"ג כנודע לכן נקרא היסוד מערב כי שם הוא עירוב החו"ג יחד ע"כ:

שער יא פרק ה מ"ת הקדמה כוללת ענין אלו המלכים כולם הכוללים כל עולם אצילות ונתחיל מן המאוחר אל המוקדם ונאמר כי נודע הוא שעולם אצילות הנזכר בכל ס"ה הנה הוא נעשה מבחי' אותם הי' נקודות היוצאין מנקבי עינים של א"ק הנזכר בדף הנ"ל באורך ותחלה יצאו בלתי תיקון ואח"כ נתקנו באופן זה שנבאר בקיצור. והוא כי הנקודה א' שנקרא כתר נתקנה עתה והיתה בג' בחי' שהם ג' רישין דא לעילא מן דא הנזכר בתחלת אדר"ז והם כתר נחלק לב' רישין והם ע"י וא"א תחתיו אשר גם הוא מכלל כתר וא"א זה הנקרא כתר יש בו בתוכו רישא תליתאי שהוא מוחא סתימאה שבו הנקרא חכמה כמבואר ענינם באורך בדרוש עתיק לקמן וג' אלו נתלבשו זה תוך זה. ואח"כ מן הנקודה הב' והג' חו"ב נעשו עתה ב' פרצופים הנקרא או"א וגם הם מלבישים עתה את חג"ת דא"א כנזכר שם ואח"כ מן הו' נקודות שהם ד' ה' ו' ז' ח' ט' הנקרא חג"ת נה"י נעשה עתה פרצוף א' הנקרא ז"א ואח"כ מן הנקו' עשירית הנקרא מלכות

נעשה פרצוף אחד הנקרא נוקבא דז"א והנה גם זו"נ הם מלבישים את א"א בחי' נה"י שלו כנזכר באורך לקמן. ועתה נבאר תחלתן איך היו בעת יציאתן הראשונים בהיותן בלי תיקון דע כי כאשר יצאו אלו הי' נקודות יצאו בבחי' אורות וכלים ואמנם יצאו בלתי תיקון ולסבה זו לא יכלו הכלים לסבול האורות שלהם שהם עצמות שבתוכם ונשברו ומתו כמש"ל בע"ה והנה הטעם לזה שלא יצאו ע"ד התיקון ולא יצטרכו לשביר' ואח"כ יהי' התיקון. הסבה לזה כי תכלי' הכוונ' הי' להוציא ולעשות בחי' קליפות החיצונים כי הם צריכות בעולם לתת שכר טוב לצדיקים ולהעניש לרשעים שהיה עתיד לברוא אח"כ וע"כ יצאו הנקודות הנ"ל בלתי תיקון כדי שהכלים שלהם לא יוכלו לסבול את האור וישברו ושבירתן זו היא טהרתן כי אז נתבררו הזוהמא והסיגים שבהם ונעשו קליפות הם הטומאות כאשר היה בדעתו יתברך ואח"כ חזר לתקנם והקדושה שבאותן כלים נתעלו למעלה ע"י התיקון אך לא הובררה הקדושה לגמרי

כמ"ש בע"ה. וטרם שנבאר מהו ענין היות הנקודות הנ"ל בלתי תיקון ומה הפי' של תיקון צריך שנעורר קצת שאלות והם כי אחר שנת"ל כי כל הי' נקודות נכללו כולם בעת התיקון ונעשו בחי' ה' פרצופים שהם א"א ואו"א וזו"נ מלבד עתיק כי הוא נכלל בא"א כמ"ש בע"ה. א"כ מה נשתנה השינוי הזה שתחלה יהיו י' נקודות ואח"כ נעשו ה' פרצופים לבד ולמה לא היו בתחלה ה' נקודות לבד או יהיה באחרונה י' פרצופים גם בכלל השאלה מה נשתנה הז"א מכל השאר כי כ"א מהד' פרצופים היא נקודה א' בלבד מן הי' נקודות הראשונים וז"א נעשה מו' נקודות ביחד ולמה לא היה תחלה גם הוא מנקודה א' לבד כמו האחרים או יהיו כל האחרים כ"א מהם ו' נקודות כמוהו. ועוד בכלל זה כי נודע שלעולם אנו מוציאים שכל אחד מנקודה כלול מי' נקודות ממש וא"כ כיון שכל פרצוף ופרצוף כלול מי"ס כנודע א"כ (נ"א אנו מוציאין שנזכר או נקודה אחד מי' או יו"ד נקודות ממש וא"כ) למה זה יצא ז"א בתחלה

בסוד ו"נ ולא יצא אז בסוד י' נקודות או בסוד נקודה א' כמו האחרים גם יש לשאול למה לא מצינו בשאר הד' פרצופים בחי' עיבור ויניקה ועיבור דמוחין לצורך תיקונם כמו שמצינו בז"א לבדו ואין כך לא בג"ר ולא בנוקבא. והתשובה בזה כי ודאי שמאותן י' נקודות הראשונים לא היו רק ה' נקודות לבד זו גדולה מעלתה על זו והם בחי' ה' פרצופים הנ"ל שנעשו אחר התיקון. והנה כל נקודה ונקודה מהם צריך שתהיה כלולה מי' נקודות פרטיות שבה כדי שיעשו אח"כ כ"א מהם בחי' פרצוף א' כלול מי"ס ואמנם לא היה כך מתחלה והיה חילוק באלו הנקודות באופן זה כי הנקודה א' ב' ג' כולם היו שלימות בכל חלקיהם פירוש שבכל נקודה מהם היה בחי' י' נקודות פרטיות וכ"א מאלו הג"ר היתה כלולה מי' נקודות. אמנם הנקודה הראשונה כתר היתה גדולה מכל הי' נקודות [נ"א מכל הנקודות] אשר למטה ממנו וכן הב' נקודות שהם הב' וג' חו"ב היו גדולים מכל מה שלמטה מהם אבל הנקודה

הד' אשר היא בחי' ז"א לא יצאה כלולה מי' נקודות פרטיות שבה רק יצאתה כלולה מו' נקודות שהם ו' נקודות התחתונים הנקודה ההוא וחסרו ממנו ג' נקודות הראשונים הפרטיות בה. באופן שאע"פ שאמרנו שז"א כלול מו' נקודות אינם אפילו נקודה אחת שלימה רק ו' נקודות פרטיות שבנקודה אחת וחסרו ממנו שלשה ראשונים והרי יצא ז"א חסר משאר הפרצופי הג' העליונים ואמנם הנקודה הה' שממנה נעשה הנוקבא דז"א אין לומר בה שיצאה כלולה מי' על דרך ג' ראשונות שא"כ נמצאת מעלתה גדולה מז"א. אמנם נקודה זו היא נקודה פרטית מן י' נקודות שהיו צריכין להיות בנקודה שלה והיא בחי' הכתר שלה בלבד באופן שג' נקודות הראשונים יצאו כ"א מהם כלולה מי' נקודות ונקודה רביעית יצאה כלולה מו' נקודות תחתונים שבה לבד ונקודה הה' לא יצאה רק החלק העליון שבה שהיא כתר שבה לבד וכדי לידע חשבון מה שיצא מן הז"א אנו אומרים שיש לו ו' נקודו' אמנם ודאי שאינם רק ו' חלקים של

נקודה א' לבד והרי נתבאר איך הם י' נקודות וכפי האמת אינם רק ה' נקודות והרי נתבאר שינוי א' שיש בין הג' נקודות ראשונים אל הז' נקודות התחתונים. עוד שינוי אחר היה בהם אשר בו יתבאר מלת בלתי תיקון מה עניינו והוא כי ג' נקודות הראשונים מלבד מה שיצאו כ"א מהם כלולה מי' עוד זאת היתה בהם שהיו י' שבו מחוברות יחד ולא נפרדות זו מזו אמנם ו' נקודות דז"א מלבד היותן ו' חלקי נקודה א' וחסרו מהם הג"ר שבהם עוד שינוי אחר בהם שהיו נפרדות זה מזה ולא מחוברות באופן שב' שינוים נמצאו בז"ת מן הג"ר שהם א"א או"א וזה סדרן בתחלה כאשר היה בלתי תיקון כי אלו הי' נקודות כאשר יצאו בראשונה היו כל הי' דומין כאלו ביחד היו פרצוף א' לבדו ולא שהיה ממש כך בציור אלא בדמיון פי' כי הנקודה העליונה היתה אז בחי' כתר והשניים הם הב' והג' היו בחי' חו"ב והו' היו בבחי' גוף בעל ו"ק אמנם לא היו ממש מצוירות כמו שהוא עתה אחר התיקון אמנם בנקודה א' היו בה כללות י' בחי' אלא שהיתה

קטנה וגם כי לא היו היו"ד שלה (נ"א לא היה שלם) בסוד פרצוף ממש רק בסוד כללות פי' כי אז היתה בסוד ג' בחי' שהם עתיק וא"א וחכמה שבו ששם ג' רישין הנ"ל ואלו הג' בחי' היו מתפשטין בבחי' קוין בתוך ט' נקודות האחרות כמו שהוא עתה והם היו לבושין אליו ומלבישין אותו גם הי' נקודות שבה היו קשורים כולם זב"ז בסוד קוין מתפשטין זו בזו ופי' ענין הקוין האלו נתבאר למעלה וכן ע"ד זה גם ב' הנקודות של חו"ב היה כך שכ"א היתה כלולה מי' וכולן קשורין זב"ז דרך קוין אבל אלו הו' חלקים נקודות של ז"א יצאו נפרדות זו מזו שלא כדרך קוין רק זעג"ז נפרדות ולא מקושרות יחד ואז היו נקראים אלו הו' רה"ר כי לא היה בהם יחוד והתקשרות ואחדות רק כדמיון אנשים נפרדין איש לדרכו פנה ולא היה ביניהם אהבה וחבה ולכן לא יוכלו לסבול אלו הכלים שלהם בחי' האורות ומתו כמו שכתוב חבור עצבים אפרים הנח לו כי החבור גורם קיום והעמדה ומשל הדיוט אומר אם תקח י' קנים כל אחת לבדו ישתברו ואם תקח ג' לבד ביחד יתקיימו ולא ישתברו: