# ספר עץ חיים — שער יב פרק ב מ"ת

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/38/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער יב פרק ב מ&quot;ת
ותחלת כל צריך שטרם שנבאר הספיקות האלו נבאר תחלה ענין אלו הנקבות שיש בעולם 
האצילות הן בע&quot;י הן בא&quot;א וכו&#x27; והענין הוא כי הנה הודעתיך לעיל שיש בחי&#x27; עתיק ונוקבא 
וא&quot;א ונוקבא ואו&quot;א וזו&quot;ן. אמנם יש חילוק בענין הנקבות הנ&quot;ל והוא כי הנה הנקבה היא 
דינין והוא מבחי&#x27; בירור המלכים ואיך יצדק שם נקבה בעתיק וא&quot;א שהם תכלית הרחמים 
כנזכר בב&#x27; האדרות ועוד כי הנה היות בחי&#x27; זכר ונקבה מורה על מיעוט ופירוד ואין אחדות 
גמור כמו בהיות הזכר לבדו. והנה מצינו ראינו בהרבה מקומות בזוהר ובאד&quot;ר דקמ&quot;א ע&quot;ב 
בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוק&#x27; מה שאין כך בעתיקא וכן בהרבה מקומות 
מצינו שלא התחיל בחי&#x27; זכר ונקבה אלא מאו&quot;א ולמטה כנזכר באדר&quot;ז דר&quot;ץ ע&quot;א האי חכמתא 
אתפשט ואשתכח דו&quot;נ שהוא חכמה אב בינה אם ובגינייהו כולא אתקיים בדו&quot;נ וכו&#x27; א&quot;כ איך 
אנו אומרים שאפי&#x27; בעתיק וא&quot;א יש בחי&#x27; נוקבא והנה מצינו היפך זה בהרבה מקומות ובפרט 


בס&quot;ה פ&#x27; בראשית דב&quot;ך ע&quot;ב דעילת כל העילות אמר האי קרא ראו עתה כי אני אני הוא ואין 
אלהים עמדי וגו&#x27; דאית אחד בשתוף כגון דו&quot;נ ואתמר בהון כי אחד קראתיו אבל איהו חד 
ולא בחושבן ולא בשתוף ובג&quot;כ אמר ואין אלקים עמדי שהיא בחי&#x27; הנוקבא הנקרא אלהים שהיא 
דין. והנה ליישב המאמרים אלו צריך שתדע כי בודאי שבכל הי&quot;ס יש דכר ונוקבא אלא שיש 
חילוק במציאותן איך הם וביאור הענין הוא כי הנה זו&quot;ן אשר בהם עיקר המיתה כי [הרי] 
בהם היו ענין ז&#x27; המלכים שמתו ולכן יש בהם בחי&#x27; זכר ונקבה בפרצופים נפרדין א&#x27; מחבירו 
ומה שתמצא לפעמים שהם מחוברין אינן אלא בהיותן אב&quot;א כי אז אחוריהם דבוקים יחד וכותל 
א&#x27; משמש לשניהן וצריך נסירה באחור להפרידם. ואמנם או&quot;א אשר היה בהם ביטול ולא היה 
בהם מיתה בפועל כמו שהיה בזו&quot;נ כנ&quot;ל. לכן היה בהם ג&quot;כ בחי&#x27; זכר ונקבה כל א&#x27; בפ&quot;ע 
פי&#x27; בבחי&#x27; ב&#x27; פרצופים כדמיון זו&quot;ן אבל נתוסף בהם חיבור עצום והוא שהם דבוקים יחד 


פב&quot;פ תמיד בכותל א&#x27; בלבד משמשת לשניהן ואין ביניהן פירוד כלל לא כמו זו&quot;ן שבהיותן 
אב&quot;א מתחברים ובהיותן פב&quot;פ נפרדין. וזהו הטעם שאמרו בהרבה מקומות בס&quot;ה פ&#x27; אחרי דס&quot;א 
ובאדר&quot;ז דר&quot;צ אבל או&quot;א לא מפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין כחדא נפקין כחדא שריין לא 
אפסוק דא מן דא ולכן זווגייהו תדיר דלא פסיק. ואמנם א&quot;א שהוא מבחי&#x27; הכתר של הנקודות 
לא היה בו אפילו ביטול וכנ&quot;ל ואמנם הוא מן ה&#x27; אחרונות של הכתר דב&quot;ן כנ&quot;ל. ונודע כי 
בנה&quot;י של הכתר דנקודים היה קצת ביטול כאשר ירדו להעשות (כלים) מוחין לאו&quot;א ולכן גם 
בו היה בחי&#x27; זו&quot;ן אלא שנתוסף להם תיקון וחיבור נוסף והוא ששניהן היו פרצוף אחד הזכר 
ונקבה שבו באופן זה כי בחי&#x27; שם מ&quot;ה שבו נתון בכל צד ימין ובחי&#x27; שם ב&quot;ן שבו היה בצד 
שמאלי שבו ושניהם דבוקים יחד בבחי&#x27; פרצוף א&#x27; וזהו ענין מ&quot;ש בזוהר שהכתר הוא זכר 
לחוד בלי נוקבא ר&quot;ל בלי נוקבא נפרדת ממנו ומה שאנו אומרים שיש זכר ונוקבא הוא היות 


נמצאים בו ב&#x27; בחי&#x27; אלו של מ&quot;ה וב&quot;ן בימינו ובשמאלו אשר הם בחי&#x27; זכר ונקבה בכ&quot;מ אבל 
לא שיש בו זו&quot;ן נפרדין בב&#x27; פרצופים והבן זה מאד. ובזה תבין איך או&quot;א מלבישין לא&quot;א 
זה לימינו וזה לשמאלו כי כן הדבר בא&quot;א עצמו צד ימין שבו הוא מ&quot;ה דכורא וצד שמאל הוא 
ב&quot;ן נוקבא ואמנם בע&quot;י שהוא מבחי&#x27; ה&quot;ר של כתר של הנקודים ששם לא היה שום ביטול כלל 
מעולם לכן בחי&#x27; זכר ונקבה שבו שהם מ&quot;ה וב&quot;ן נתערבו יחד לגמרי ושניהן מעורבים יחד 
זב&quot;ז בימין בפ&quot;ע וכן בשמאלו ואינם כמו א&quot;א וז&quot;ש באד&quot;ר דקכ&quot;ט ע&quot;א לית שמאל&#x27; בהאי 
עתיקא סתימאה כולא ימינא והענין כי בא&quot;א הזכר בימין והנקבה בשמאל אבל בע&quot;י צד ימין 
שבו כלול ממ&quot;ה וב&quot;ן וכן בצד שמאל א&quot;כ שוין הם ואין הפרש בין ימינו לשמאלו. אמנם 
בחי&#x27; הנקבה והזכר שבו הוא באופן אחר והוא שהם ב&#x27; בחי&#x27; פנים ואחור פי&#x27; כי בין צד 
ימינו ובין צד שמאלו יש בו בחי&#x27; מ&quot;ה מצד פנים ובחי&#x27; ב&quot;ן מצד אחור ובזה הוא חיבור 


נפלא גדול מאד. ובזה תבין כי לא תמצא שיש בעתיק פנים ואחור כו שיש בכל השאר ממנו 
ולמטה והענין כי העתיק מצד א&#x27; יש לו מ&quot;ה ומצד השני יש ב&quot;ן והוא באופן זה כי ודאי 
שבשם מ&quot;ה יש פנים ואחור וכן בשם ב&quot;ן יש פנים ואחור והם דבוקים אחור דמ&quot;ה באחור דב&quot;ן 
והפנים דמ&quot;ה מצד זה ופנים דב&quot;ן מצד זה ונמצא שמצד זה ניכרים ונראין פני מ&quot;ה ומצד זה 
פני ב&quot;ן והאחוריים דשניהם דמ&quot;ה וב&quot;ן מכוסים זה לזה מבפנים תוך ב&#x27; בחי&#x27; פנים א&quot;כ אין 
מתגלה בעתיק בחי&#x27; אחור כלל ולכן כולו נקרא פנים אבל א&quot;א אשר שם מ&quot;ה עומד לבדו 
לימינו הפנים מצד זה ואחור מצד זה וכן בשמאלו פנים דב&quot;ן מצד זה והאחוריים מצד זה 
נמצא שב&#x27; הפנים של מ&quot;ה וב&quot;ן הם מצד א&#x27; וב&#x27; אחוריים של מ&quot;ה וב&quot;ן מצד האחר ולכן יצדק 
בו בחי&#x27; פנים ואחור ואמנם מה שאנו אומרים לפעמים גם בעתיק בחי&#x27; פנים ואחור הכוונה 
על ב&#x27; בחי&#x27; של מ&quot;ה ושל ב&quot;ן כי בחי&#x27; ב&quot;ן ואפי&#x27; הפנים שלו יקרא אחור בערך המ&quot;ה העומד


בצד אחר ונמצא כי הפנים דמ&quot;ה שמצד זה נקרא פנים ובחי&#x27; הפנים דב&quot;ן העומדים מצד א&#x27; 
נקרא אחור בערך שם מ&quot;ה: 
 
שער יב פרק ג מ&quot;ת
ונחזור עתה לבאר ענין הספיקות הנ&quot;ל שאמרנו שיש בע&quot;י בבחי&#x27; מה שלוקח לעצמו מחלק בחי&#x27; 
ב&quot;ן שהם הנקודות שהם בחי&#x27; המלכים. הנה נתבאר שאין לך שום אור שאין בו ב&#x27; בחי&#x27; פנימי 
ומקיף ונמצא כי בשם ב&quot;ן יש פנימי ומקיף וכן בשם מ&quot;ה. והנה צריך שנציע לך הצעה א&#x27; 
והוא כי הנה הע&quot;י הוא כל כתר דמ&quot;ה ויש בו עשר ספירות כנודע ואלו הי&quot;ס שבכתר הזה 
מתחלקים ומתפשטים ונעשים פרצוף שלם שנקרא עתיק יומין דכורא וכאשר הוא היה מברר 
מבחי&#x27; שם ב&quot;ן שהם המלכים כנ&quot;ל אשר יש בהם י&quot;ס הנה הוא מברר חלק א&#x27; ומחברו מבחי&#x27; כתר 
דב&quot;ן אל הכתר דכתר דמ&quot;ה ואח&quot;כ מברר עוד חלק א&#x27; מן החכמה דכתר דשם ב&quot;ן ומחברו עם 
החכמה שבכתר דמ&quot;ה וכן כולם עד שיברור חלק העשירי משם ב&quot;ן ומחברו עם המלכות דכתר 
דמ&quot;ה ואז יושלם בחי&#x27; פרצוף ע&quot;י והספק שיש בזה הוא לידע איזה חלקים הוא מברר ומחברם 


ברישא דיליה ואיזה חלקים מברר ומחברם בגופה והנה כבר הוא פשוט אצלינו כי בחי&#x27; הכתר 
דעתיק נעשה מן הכתר דכתר דמ&quot;ה ומן בירור ה&quot;ר דכתר ב&quot;ן ואין כאן עוד שום בירור אחר 
אלא זה אבל הספק הוא מה שנבאר עתה והוא כי יש כאן ב&#x27; בחי&#x27; ובבחי&#x27; האחת יש בה ב&#x27; 
ספיקות ובבחי&#x27; ב&#x27; יש בה ספק א&#x27; הבחי&#x27; הא&#x27; אם נאמר שאור המקיף דשם ב&quot;ן לסבת רוב 
גדלותו לא הוצרך לו שיתקנהו שם דמ&quot;ה כי אור מקיף גדול ומעולה מן הפנימי כנודע ולכן 
הוא נשאר למעלה בשרשו ולא יצא להתחבר עם שם מ&quot;ה כנודע אלא הפנימי דב&quot;ן בלבד הוא 
שהוצרך לחזור ולצאת לתיקון. והוא אשר נתחבר עם שם מ&quot;ה והבחי&#x27; הב&#x27; הוא אם נאמר שאור 
המקיף ואו&quot;פ של ב&quot;ן הוצרכו לבא להתתקן ולהתחבר בשם מ&quot;ה. והנה כפי הבחינה א&#x27; יש בה 
ב&#x27; ספיקות אלו והם אם נאמר שכיון שלא בא רק הפנימי דב&quot;ן לבד גם משם מ&quot;ה לא בא רק 
הפנימי ואז הפנימי דב&quot;ן אשר שרשו הוא נקודות דס&quot;ג כנ&quot;ל נעשה בחי&#x27; מקיף של או&quot;פ דמ&quot;ה 


כי לעולם שם ס&quot;ג גדול משם מ&quot;ה בבחי&#x27; א&#x27; כנ&quot;ל. ונמצא כי שם ב&quot;ן הפנימי נעשה מקיף אל 
פנימי דמ&quot;ה ואם הענין כך נמצא שיש עתה או&quot;מ א&#x27; ואו&quot;פ א&#x27; לבד. והוא כי הכתר דכתר 
דמ&quot;ה נעשה או&quot;פ בכתר דעתיק ואו&quot;פ של ה&quot;ר דכתר דב&quot;ן נעשה אליו או&quot;מ. או אם נאמר 
באופן אחר והוא שמשם ב&quot;ן ודאי לא הוצרך לבא רק הפנימי לבד אבל שם מ&quot;ה בא או&quot;מ ואו&quot;פ 
ואז נעשה הפנימי דב&quot;ן ג&quot;כ בחי&#x27; מקיף. ונמצא ב&#x27; מקיפים א&#x27; דמ&quot;ה וא&#x27; דב&quot;ן ופנימי א&#x27; 
לבד דמ&quot;ה. הבחי&#x27; הב&#x27; אם נאמר כי משם ב&quot;ן באו שניהם או&quot;מ ואו&quot;פ וכן משם מ&quot;ה באו 
שניהם או&quot;מ ואו&quot;פ ונמצאו ב&#x27; מקיפים דמ&quot;ה וב&quot;ן וב&#x27; פנימים דמ&quot;ה וב&quot;ן והרי נתבארו 
הספקות שיש בכתר דכתר דעתיק ואיך אין הספיקות בו רק באורות לבד. עוד יש ספיקות 
בחו&quot;ב דעתיק והספיקות האלו תלויין כפי הספיקות שיש למעלה בכתר דעתיק אלא שכאן יש 
ספק בין בענין האורות ובין בענין הכלים והענין הוא כי גם כאן נודע לנו שיש בהם חו&quot;ב 


של כתר דמ&quot;ה ואמנם בבחי&#x27; דב&quot;ן ג&quot;כ נודע לנו כי לקח העתיק ג&#x27; ראשונות דחכמה דב&quot;ן 
וד&quot;ר דבינה דב&quot;ן ופשוט הוא כי אפי&#x27; בחי&#x27; הכתרים שיש בחו&quot;ב דב&quot;ן א&quot;א שיעלו בכתר 
דעתיק כלל כי הרי כתבנו לעיל שלא נעשה הכתר דעתיק אלא מכתר דכתר דמ&quot;ה ומה&quot;ר דכתר 
דב&quot;ן. והטעם כי הרי כל בחי&#x27; עתיק כולו מראשו ועד רגליו הכל נקרא בחי&#x27; כתר בערך חו&quot;ב 
וא&quot;כ איך הכתרים של חו&quot;ב יעלו בכתר שבו א&quot;כ מוכרח הוא ופשוט שאין עולין בכתר דעתיק 
אלא ודאי שהם משם ולמטה. ובזה הוא הספק אם ב&#x27; הכתרים של חו&quot;ב דב&quot;ן עולין בחו&quot;ב 
דעתיק או נאמר שאע&quot;פ שהם כתרים עכ&quot;ז הם בחי&#x27; חו&quot;ב הגרועים מבחי&#x27; עתיק וא&quot;כ איך יעלו 
בחו&quot;ב שלו וא&quot;כ לא עלו רק בגופא דיליה לבד וספק הזה בין בבחי&#x27; הכלים בין בבחי&#x27; 
האורות ויש בב&#x27; בחי&#x27; אלו כמה פרטי שאלות כמ&quot;ש למטה בע&quot;ה. אמנם בחו&quot;ב דחכמה דב&quot;ן 
ובחו&quot;ב וחסד דבינה דב&quot;ן באלו פשוט הוא שאינן יכולים לעלות למעלה ברישא דעתיק בחו&quot;ב 


דיליה ודאי הוא שנשארו בגופיה דיליה. עוד יש ספק בענין ז&quot;ת דעתיק אשר הוא פשוט 
שלקחו להם ז&quot;ת דכתר דמ&quot;ה והספיקות הוא אם לוקח משם ב&quot;ן בחי&#x27; ז&#x27; כתרים שיש בז&quot;ת דב&quot;ן 
או לאו כי שאר הבחי&#x27; שלהם אפי&#x27; חו&quot;ב שבהם פשוט הוא כיון שכל כללות הז&#x27; מלכים 
התחתונים דב&quot;ן אינם רק בחי&#x27; גופא כנודע. א&quot;כ נמנע הוא מלעלות אפילו בגופא דעתיק אבל 
הספק בז&#x27; הכתרים שבז&quot;ת דב&quot;ן אם נאמר שכיון שהם בחי&#x27; הכתרים יוכלו לעלות בגופא דעתיק 
ולהתחבר ג&quot;כ עם חו&quot;ב דחכמה דב&quot;ן ועם חו&quot;ב וחסד דבינה דב&quot;ן אשר אלו נשארו בגופא 
דעתיק בודאי כנ&quot;ל. או אם נאמר שז&#x27; כתרים אלו לא יעלו כלל בעתיק אפילו בגופיה דיליה 
כלל ואלו הספיקות הם הן באורות הן בכלים ע&quot;ד הנ&quot;ל. והבן וראה עתה טעם אל כל הנ&quot;ל 
והוא כי בשם מ&quot;ה כיון שלוקח העתיק ממנו כל ספירת הכתר שלימה (נ&quot;א של שם מ&quot;ה) אשר יש 
בה י&quot;ס כנודע. לכן הספיק לו לדוכרא דיליה. אמנם הנוקבא דיליה הנעשה משם ב&quot;ן ואינו 


לוקח משם ב&quot;ן רק חצי הספי&#x27; דכתר דב&quot;ן שהם ה&quot;ר שבה לבד א&quot;כ מוכרח הוא שיקח ממקומות 
אחרים לתשלום תמורות ה&quot;ת שחסרו בו מכתר
דב&quot;ן ולכן יקח ג&quot;ר דחכמה דב&quot;ן וד&quot;ר דבינה דב&quot;ן והז&#x27; כתרים דז&quot;ת דב&quot;ן וכל אלו הלואי 
יספיקו לשיעור תמורה ה&quot;ת דכתר דב&quot;ן שחסר ממנו כנ&quot;ל וכל הספיקות (אחרונים) יהיו 
בענין בחי&#x27; ב&quot;ן שהם ה&quot;ר כתר דב&quot;ן וג&quot;ר דחכמה דב&quot;ן וד&quot;ר דבינה דב&quot;ן והכתר שבכל אחד 
מז&quot;ת דב&quot;ן ובאלו הבחי&#x27; הם הספיקות איך יתחלקו במציאות י&quot;ס נוקבא דעתיק והמשכיל יבין 
כי עצמו מספר הבחי&#x27; של החלוקים שאפשר להיות בזה: 
 


שער יב פרק ד מ&quot;ת
ואחר שבארנו הספיקות דרך כללות צריך שנבאר דרך פרטי ותחלה צריך שתדע כי הספיקות 
הנופלין בענין של האורות הוא אם יש או&quot;פ או או&quot;מ ואם יש אור דאחור או אור דפנים 
והספיקות הנופלין בענין הכלים הוא אם יש בחי&#x27; אחור לבד או בחי&#x27; פנים לבד או שניהן 
יחד גם צריך שתדע כי בחי&#x27; הכלים תלוין כפי בחי&#x27; האורות כי אם האורות רבים גם הכלים 
צריכין שיהיו גדולים כי כל עיקר התיקון הוא גדלות הכלי והעשותו בבחי&#x27; פרצוף כדי 
שיתמעט האור ויתרחב הכלי ויכול לסובלו. והנה מבחי&#x27; ב&quot;ן לא לקח עתיק כלים רק מה&quot;ר 
דכתר דב&quot;ן וזה ודאי לא יספיקו להיותן כלים לי&quot;ס שבו ולכן כמו שלקח אורות אחרים משאר 
ספי&#x27; שם ב&quot;ן כך צריך שיקח כלים משאר ספי&#x27; של ב&quot;ן. גם צריך שתדע הקדמה א&#x27; והוא כי 
א&quot;א להיו&#x27; בחי&#x27; הכלים אלא ע&quot;י הכאת האור מקיף באו&quot;פ ומשם נעשה בחי&#x27; כלי מתולדת הכאה 
ההיא וזכור זה. ונתחיל לבאר הספיקות שיש בג&quot;ר הנקרא רישא דעתיק הנה כבר נתבאר 


שהספיקות נתחלקו בשני בחי&#x27; הבחי&#x27; א&#x27; הוא אם לא בא רק או&quot;פ לבד של שם ב&quot;ן ונעשה או&quot;מ 
אל אור פנימי דמ&quot;ה והנה בבחי&#x27; זו יש ב&#x27; חלוקות אם נאמר שאו&quot;פ דכתר דב&quot;ן הוא לבדו 
נעשה מקיף אל כח&quot;ב שבכתר דמ&quot;ה אשר הוא פנימי ואם כך הוא ודאי שמספיקין אורות אלו 
לכל הראש דעתיק כי אע&quot;פ שכבר (נ&quot;א כי כבר) יש בו כח&quot;ב דכתר דמ&quot;ה בראש הזה עכ&quot;ז (נ&quot;א 
ובזה) יספיק לו כי הרי בחי&#x27; מקיף שלו אינו אלא בחי&#x27; פנימית הכתר דב&quot;ן כנ&quot;ל וא&quot;כ 
(כדי שלא יהיה) לא היה (נ&quot;א לא יהיה) או&quot;פ גדול מן האור המקיף וכפי זה לא הוצרכו ב&#x27; 
האורות של הב&#x27; הכתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן לעלות בכאן אבל בחי&#x27; האחוריים של הכלים שלהם הם 
עלו בחו&quot;ב דכתר דמ&quot;ה לפי שאין כאן בחו&quot;ב דמ&quot;ה שום כלי כלל שכאשר לא יש או&quot;פ ואו&quot;מ 
להכות זה בזה אינו נולד ומתהווה בחי&#x27; כלי כלל וכאן אע&quot;פ שיש בחי&#x27; מקיף דב&quot;ן ופנימי 
דמ&quot;ה עכ&quot;ז מקיף הזה אינו בחי&#x27; או&quot;מ אלא או&quot;פ שנעשה מקיף לפנימי דמ&quot;ה ואינו יכול 


להוציא כלי ממ&quot;ה ולכן הוצרכו לעלות אותן האחוריים של כלי הכתר דחו&quot;ב דב&quot;ן אבל 
האורות שלהם לא עלו לטעם הנ&quot;ל. והנה הסימן של ספק זה הוא אא&quot;ג פי&#x27; א&#x27; מקיף וא&#x27; או&quot;פ 
וג&#x27; כלים שהם כלי דכתר דב&quot;ן וב&#x27; כלים של חו&quot;ב דב&quot;ן. ספק הב&#x27; והוא אם נאמר שג&quot;כ היה 
מקיף דמ&quot;ה ונמצא עתה שיש או&quot;פ א&#x27; דמ&quot;ה וב&#x27; מקיפים א&#x27; הוא מקיף דמ&quot;ה עוד אור פנימי 
דב&quot;ן אשר נעשה מקיף אל מקיף דמ&quot;ה וכפי זה צריך שישתווה או&quot;פ עם או&quot;מ והוא שיעלו ב&#x27; 
אורות של ב&#x27; כתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן למעלה בחו&quot;ב דעתיק וזה אינו אלא האורות של בחי&#x27; 
אחוריים לבד ועי&quot;ז יהיה או&quot;פ מרובה ג&quot;כ כמו מקיף וכן בחי&#x27; אחוריים של הכלים של ב&#x27; 
האורות הנ&quot;ל בב&#x27; הכתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן יעלו עם חלק האורות שלהם שגם הם בבחי&#x27; אחוריים 
וסי&#x27; של ספק זה הוא בג&quot;ד פי&#x27; ב&#x27; מקיפים וג&#x27; פנימים וד&#x27; כלים שהם כלי דה&quot;ר דכתר דב&quot;ן 
וכלי כתר דמ&quot;ה לפי שכבר יש למ&quot;ה או&quot;מ ואו&quot;פ אשר על ידו מתייליד הכלי הנ&quot;ל וב&#x27; כלים 


דאחוריים כנ&quot;ל. וצריך לידע ענין א&#x27; והוא כי באלו הספיקות הנ&quot;ל יש ג&#x27; בחי&#x27; בעניין 
עליית אורות חו&quot;ב דב&quot;ן בעתיק כנ&quot;ל. הא&#x27; הוא אם עלו האורות של בחי&#x27; פנים לבד והנה אז 
הם מתערבים עם חו&quot;ב דכתר דמ&quot;ה עצמו כיון שגם הם בחי&#x27; פנים אמנם אם אינן עולין רק 
בחי&#x27; אחוריים שלהם אז א&quot;א שיתערבו עם חו&quot;ב דכתר דמ&quot;ה עצמו כיון שאינם בחי&#x27; פנים 
אמנם האורות דמ&quot;ה יהיו בחי&#x27; פנים ואלו האחוריים העולין יהיו בחי&#x27; אחוריים אל הפנים 
הנ&quot;ל דמ&quot;ה ואם הוא בחי&#x27; ג&#x27; שעולין שניהן בבחי&#x27; הפנים (נ&quot;א הפנימים) ובבחי&#x27; האחוריים 
ואז הפנים מתערבים עם אורות דמ&quot;ה ואחוריים נשארים בבחי&#x27; אחור להם אבל בחי&#x27; הכתר 
דב&quot;ן ודאי הוא שמתערב עם כתר דמ&quot;ה והנה ג&#x27; בחי&#x27; אלו הנ&quot;ל כבר נתבאר א&#x27; מהם בזה הספק 
הב&#x27;. וב&#x27; בחי&#x27; האחרונים יתבאר בשאר הספיקות הבחי&#x27; הב&#x27; יש בה ג&#x27; ספיקות והוא אם נאמר 
שבאו או&quot;פ ואו&quot;מ שניהן דב&quot;ן ג&quot;כ ואלו הן ג&#x27; ספיקות א&#x27; אם נאמר שיש ב&#x27; אורות מקיפים 


א&#x27; דמ&quot;ה וא&#x27; דב&quot;ן וב&#x27; או&quot;פ א&#x27; דמ&quot;ה וא&#x27; דב&quot;ן וכפ&quot;ז אינו צריך שיעלו האורות של ב&#x27; 
כתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן שהרי האורות פנימים הם כ&quot;כ רבים כמו המקיפים אמנם בחי&#x27; כלים הוא 
שצריך שיעלו והטעם לפי שאין כח בכלי דמ&quot;ה לקבל או&quot;פ דס&quot;ג כי אם יהיה כל אור ואור 
בכלי שלו ניחא אבל עתה הכלי דמ&quot;ה מקבל אור דמ&quot;ה ואור דב&quot;ן וכן הכלי דב&quot;ן מקבל שניהן 
ואין יכולת בכלי של מ&quot;ה לקבל או&quot;פ של ב&quot;ן שהוא ס&quot;ג ולכך צריך שיתגדל הכלי זה ע&quot;י 
הכלים של כתרים של חו&quot;ב דב&quot;ן וא&quot;כ צריך שכל בחי&#x27; כלים דפנים דאחור יעלו למעלה אבל 
האורות שלהם ישארו (נ&quot;א נשארו) למטה בגופא דעתיק כי אין צורך בהם לעלות שם בראשו 
כנ&quot;ל וסי&#x27; הוא בב&quot;ו פי&#x27; ב&#x27; אורות מקיפים וב&#x27; פנימים וו&#x27; כלים שהם כלים דב&quot;ן ודמ&quot;ה 
וב&#x27; פנים וב&#x27; אחוריים דב&#x27; כלים דב&#x27; כתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן. הספק הב&#x27; הוא סי&#x27; בד&quot;ד פי&#x27; כי 
אולי לא הוצרך שיעלו למעלה רק הפנים של הכלים דב&#x27; הכתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן והסימן בד&quot;ד 


פי&#x27; ב&#x27; מקיפים ד&#x27; פנימים א&#x27; דמ&quot;ה
וא&#x27; דב&quot;ן וב&#x27; או&quot;פ דב&#x27; כתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן וד&#x27; כלים ב&#x27; דמ&quot;ה ודב&quot;ן וב&#x27; בחי&#x27; הפנים של 
הכלים דב&#x27; כתרים (דחו&quot;ב) הנ&quot;ל. וא&quot;ת למה למעלה בספק א&#x27; [כפי] שאמרנו שעלו (נ&quot;א 
שאולי) הכלים של פנים ואחוריים ואמרנו (נ&quot;א אמרנו) שלא עלו האורות שלהם כלל וכאן 
אמרו שעלו (נ&quot;א וכאן בספק הב&#x27; שאמרנו שאולי עלו) הפנים של הכלים ואמרנו שגם האורות 
שלהם דפנים עלו עמהן. והענין כי בספק א&#x27; כיון שעלו בחי&#x27; הפנים ואחוריים של הכלים אי 
אפשר שיעלו האורות מחציתן למעלה וישארו מחציתן למטה כי הנה לעלות כולם אין כח בכלי 
דרישא דעתיק לסבול בו כ&quot;כ אורות ולכן לא עלה שום אור אמנם כאשר עולים הפנים של 
הכלים לבד כנזכר בספק זה אז אפשר שיעלו אורותיהם עמהם ויוכל הראש דעתיק לסובלם כי 
מועטים הם וכעד&quot;ז בספק הג&#x27; שנכתוב עתה והוא אם עלו האחוריים של הכלים אפשר שגם 
אורותיהן עלו עמהן כי מועטים הם משא&quot;כ אם עלו הפנים והאחור של הכלים שאז אם יעלו כל 


אורותיהן עמהם יחד לא יוכל הראש לסובלם ואם נאמר שיעלו מחציתן ג&quot;כ אי אפשר כנודע 
ולכן נשארו כולם למטה. ספק הג&#x27; הוא ג&quot;כ שסימנו בד&quot;ד והוא ע&quot;ד הנ&quot;ל אלא שיש שינוי 
אחר והוא במקום שנסתפק לנו בספק הב&#x27; הנ&quot;ל אם עלו הפני של הכלים דב&#x27; הכתרים דחו&quot;ב 
דב&quot;ן הנה עתה נסתפק לנו אם לא עלו אלא האחוריים לבד כלים שלהם ואורות כנ&quot;ל והנה הרי 
נתבאר כל הספקות. ועתה צריך שנבאר מ&quot;ש למעלה והוא כי כאשר אנו מסתפקים ואומרים 
שאפשר שעלו בחי&#x27; האחוריים דב&#x27; כתרים דחו&quot;ב דב&quot;ן אל תטעה לומר כי בחי&#x27; הפנים שלהם 
נשארו למטה בגופא דעתיק כי דבר זה א&quot;א שהאחוריים יעלו למעלה ברישא והפנים שהם יותר 
מעולים יהיו למטה בגופא. ואמנם צ&quot;ל שבחי&#x27; הפנים נשארו במקומם שהוא באו&quot;א לצורך עצמן 
וא&quot;ת עדיין קשה הדבר לומר שהאחוריים יעלו ברישא דעתיק ופנים באו&quot;א הלא או&quot;א גרועים 
מגופא דעתיק וי&quot;ל לזה תשובה ובכללה יתורץ תמיהות אחרות שיש כאן בספיקות האלו הנה 


נת&quot;ל כי יש בחי&#x27; שהפנים מעולים מהאחוריים ויש בחי&#x27; שהאחוריים מעולים מן הפנים כי 
בערך שאור הפנים הוא המחברם לחזור פב&quot;פ נמצא כי אור הפנים גדול ובערך שהאור של 
האחוריים הם בונין כל פרצוף העיקרי אבל אור הפנים אינו רק להחזירו פב&quot;פ לכן אור 
האחוריים גדול מאור הפנים והנה כיון שיש ב&#x27; בחי&#x27; אלו נכריע ונאמר כי ודאי הוא כאשר 
אלו ב&#x27; בחי&#x27; פנים ואחוריים באים ביחד אז ודאי שאור הפנים מעולה לפי שהוא בא בסוד 
תוספת על היות לו כבר אור האחור וזה נתרבה ונתוסף עליו ומחזירם פב&quot;פ ולכן אמרנו 
בספק ב&#x27; שאפשר לומר שאור הפנים עלו למעלה בראש ואור האחוריים נשאר למטה בגופא דיליה 
אבל בספק הג&#x27; שלא בא בעתיק רק בחי&#x27; האחור לבד אז אין לומר שגם בחי&#x27; הפנים יבואו 
ויהיו למטה בגופא דעתיק דא&quot;כ (נ&quot;א יאיר בגופא דעתיק א&quot;כ) הרי הם מחוברים ואיך יהיו 
הפנים למטה והאחור למעלה לכן נשאר הפנים באו&quot;א ואור האחור יעלה בעתיק שכיון שאינן 


מחובררים יחד בפרצוף א&#x27; ודאי הוא שאור האחור גדול מאור הפנים כי אם אור הפנים לא 
נתוסף על האחור אלא שיהיה לבדו הנה גרוע וקטן מאור האחור לכן נשאר לאו&quot;א: 
מ&quot;ק ולי הכותב נשאר לי ספק והוא שכבר למדנו שמן הכתר של ס&quot;ג אינו לוקח העתיק רק ה&quot;ר 
כנ&quot;ל ולי יש ספק אם נאמר שכולם נתערבו עם כתר שבכתר דמ&quot;ה לבדו או אם נאמר שאלו הה&#x27; 
אורות כיון שהם בחי&#x27; פרצוף אחד אח&quot;כ גדלו ונכפלו ונעשו פרצוף אחד מי&quot;ס ואז היו הי&#x27; 
ספירות אלו נגד י&quot;ס דכתר של מ&quot;ה ע&quot;כ: 
 


</div>
