שער יב פרק ה מ"ת והרי נתבאר הספיקות שיש ברישא דעתיק ועתה נבאר בחי' ז' כתרים של ז"ת שהם מלכים שמתו ואמרנו לעיל שאפשר שעלו בעתיק ואמנם בחי' גופא דעתיק כפי מה שיהיו הספיקות בענין רישא דעתיק ימשך ממנו מה שנשאר למטה בגופא דיליה מבחי' חו"ב דב"ן כי כפי מה שעלו ברישא דעתיק עד"ז יודע [נ"א יוודע] מה שנשאר למטה בגופא דיליה מבחי' חו"ב דב"ן אמנם מבחי' הכתרים דז"ת דב"ן צריך לבארם עתה כל הספיקות הנופלת בהם והנה כפי הבחי' הא' וספק א' שסימנו אא"ג הנה אז נשארו (האורות דאחור דחו"ב דב"ן) למטה בגופא דעתיק שהם ז"ת ואור הפנים נשאר באו"א וזה מקומם בהסתלקותם שם כי אור האחור דכתר דחכמה דב"ן הוא בחסד דעתיק ומשם מאיר אל הג' אמצעית שהם חג"ת שבו ואור האחור דכתר דבינה דב"ן הוא בנצח דעתיק ומשם מאיר אל ג"ת שהם נה"י שבו. ואמנם דע כי אע"פ שהכלים שלהם עלו למעלה ברישא דעתיק כנ"ל הנה אלו האורות שלהם ממשיכין ומשלחין הארה אל הכלי ממטה
למעלה להאיר להם והנה אלו הכתרים של ז"ת דב"ן הם מתחלקים בז"ת דעתיק הא' בחסד שבו והב' בגבורה שבו וכן בכולם עד"ז עד הז' שהוא במלכות שבו ולא נתחלקו על סדר חילוק חו"ב דב"ן להיות ג"ר שבהם עם חכמה דב"ן בחסד דעתיק וד"ת שלהם עם בינה דב"ן בנצח דעתיק והטעם הוא לפי שהאורות דכתרים חו"ב דב"ן הם מאירים מלמטה למעלה בכלים שלה שעלו ברישא דעתיק כנ"ל ואם אלו השבעה כתרים יהיו מחולקים ג"כ ע"ד כתרים חו"ב דב"ן כנ"ל יעלה גם אור שלהם למעלה ויהיו חסירי אור למטה במקומם ולכן נפרדו ע"ד הנ"ל. ודע כי ז' כתרים אלו כ"א מאיר לחבירו הקטן ממנו ובדרך הקוין כיצד החסד מאיר אל הנצח וגבורה מאיר אל ההוד וכעד"ז השאר. וכפי הספק הב' שסימנו בג"ד הנה אז עלו האורות דאחור דכתרים דחו"ב דב"ן למעלה ברישא דעתיק ועכ"ז המה מאירין מלמעלה (ממנו) למטה בדרך קוין בגופא דעתיק והנה הז' כתרים של הז"ת הם מתחלקים בז"ת דעתיק ע"ד הנ"ל. והם
מאירין זה בזה דרך קוין כנ"ל. והנה למעלה בספק אא"ג שהאורו' דחו"ב דב"ן היו למטה ומשם היו מאירין למעלה בכלים שלהם לכן היה בהם כח להאיר בז' כתרים ולתת בהם כח שיאירו זה בזה דרך קוין כנ"ל. אמנם להיות שכוונתן להאיר למעלה לכן לא היה בהם כח לקבץ את הז' כתרים במקומם שלהם בחסד ובנצח כנ"ל וכאן בספק בג"ד אשר האורות למעלה לכן אין בהם כח לקבץ ז' כתרים בחסד ובנצח. ואמנם לפי שהאורות הנ"ל אע"פ שעומדין למעלה עכ"ז משלחין הארתן למטה לכן הן מאירין בז' כתרים ונותנין בהם כח שיאירו זה בזה בדרך קוין כנ"ל. והבחי' הב' כפי הספק הא' שסימנו בב"ו הנה אז האורות דכתרים דחו"ב דב"ן נשארו למטה בגופא דעתיק בחי' פנים ובחי' אחור ומתחלקים ע"ד הנ"ל כתר חכמה בחסד דעתיק וכתר ובינה בנצח דעתיק ועתה אינן צריכין להאיר ממטה למעלה בכלים שלהן אשר עלו ברישא דעתיק לפי שכבר יש למעלה ב' אורות פנימים ומספיק להם וכיון שכן
הוא יש להם הארה גדולה וכח גדול להאיר בז' הכתרים ולקבצם עמהם ג"ר בחסד דעתיק וד"ת בנצח דעתיק והם מאירין ע"ד כתרי חו"ב עצמן אשר שם והוא כי הג' שבחסד מאירין בג' אמצעים והד' שבנצח הם מאירין בד"ת וכפי הספק הב' שסימנו בד"ד שאז האורות שלהם דחו"ב דב"ן דפנים עלו ברישא דעתיק והאורות שלהם דאחור נשארו למטה בגופא דעתיק אור כתר החכמה בחסד ואור כתר הבינה בנצח כנ"ל ואז אור הפנים שעלו בראש עתיק הנה הוא מתפשט דרך קוין עד למטה באופן זה כיצד חכמה מתפשט בדרך קו ימין ומאיר דרך הקו בבחי' התפשטות עצמה ממש ואינה הארה בעלמא ממקומה לבד עד"ז ג"כ מתפשט הבינה דרך הקו השמאל והכתר דס"ג ומ"ה מתפשט דרך קו האמצעי. וכפי זה נמצא ג' ספיקות בז' כתרים הא' הוא אם נאמר שהם עומדין כל אחד ואחד במקומו בז"ת דעתיק או אם עומדין הג' שבהם בחסד דעתיק והד' אחרונות בנצח דעתיק על דרך שעומדין כך האורות של האחוריים דחו"ב דב"ן או אם
נאמר כיון שמתפשט אור הפנים שלהם ממש למטה כנ"ל א"כ אין צריכין להתחבר עם האחוריים ולכן כל אחד עומד במקומו כנ"ל. וגם יש ספק כיון שאור הפנים העליונים מתפשטין עד למטה דרך קוין א"כ גם הם מאירין דרך קוין זה לזה או אם נאמר שהם מאירין זה לזה שלא בדרך קוין אלא זה למי שעומד למטה ממנו והדברים הם בספק. וכפי הספק הג' שסימנו ג"כ בד"ד אשר אז האורות של האחור דחו"ב עלו למעלה בראש דעתיק אך אורות הפנים הם למטה באו"א כנ"ל ואמנם האורות האחור אע"פ שעלו למעלה עכ"ז ממקומם הם מאירין למטה בז"ת שלא בדרך קוין ע"ד הנ"ל אלא חכמה מאירה ממקומה בג' אמצעית ובינה מאירה ממקומה בד"ת והנה עתה יש ב' הפסדות א' הוא שהאורות אינם למטה ועוד שאפי' הם למעלה אינם מאירין בדרך קוין וע"כ אין הארה וכח גדול אל הז' כתרים ולכן אינן מתקבצין ע"ד הנ"ל בחסד ובנצח דעתיק ועוד שאינן מאירין דרך קוין רק זע"ז וזכור בחי' הארה דרך קוין מה
עניינו ונתבאר פירושו לעיל בבחי' ב' בספק ב'. והנה נתבאר כל הספיקות ששמעתי מפי מורי זלה"ה ועוד יש ספיקות לאיץ קץ ותכלית ואין חקר ולא זכיתי אלהים גם כפי אלו ספיקות אשר בעתיק יפלו ג"כ כפי אלו בשאר סדר אצילות והמשל בזה אם או"א לוקחים אור פנים דחו"ב דב"ן או לא. כלל העולה מכל זה שלסיבת כל אלו הספיקות נקרא עתיק יומין רישא דלא אתיידע כי אין נודע מה בחי' יש בו והנה ישעי' הנביא ע"ה נסתפק גם הוא באלו הספיקות ואליהם רמז והשביע בצחצחות נפשך ודרשו בזוהר פ' ויחי צח חד צחות תרין וביאורו הוא כי היה הדבר ספק אליו אם יש בעתיק צח א' או ב' צחות כנודע כי בחי' הצחצחות הם בעתיק וזכור הקדמה זו. והנה יש ספק אם לקח צח א' או ב' צחות והענין הוא כי כבר בארנו שעתיק מורכב מב' בחי' שהם מ"ה וב"ן שהם גימטריא צ"ח עם הכולל והיה אפשר לומר שאין ברישא דעתיק רק כתר דב"ן וכתר דמ"ה והרי צח א' או אם נאמר שג"כ עולין חו"ב דב"ן והם מתחברים עם חו"ב דכתר דמ"ה והרי צח א' והם ב'
צחין ובענין א"א ואו"א יתבאר ענין עתיק יותר: מ"ק: אודיעך כי כבר ביארנו שעולים האורות דאו"א ברישא דעתיק ומתחברים עם חו"ב דמ"ה עצמו ואם לא עלו רק אחור אין מתערבין רק של מ"ה נעשו פנימי ושל או"א חיצון ואחור גם כן וכשעולים שניהם פנימי ואחוריים למעלה אז הפנים מתערבים ואחוריים נעשו חיצונים אך הכתר דס"ג וכתר דמ"ה מתערבים תמיד. ע"כ ההגה"ה:
שער יג פרק א מ"ת שער שני שער א"א ובו י"ד פרקים: ונבאר תיקון א"א אשר נתקן אחר עתיק יומין הנה נת"ל שנעשה מבחי' חכמה דמ"ה שהם בחי' נקודות דמ"ה ומן ה' אחרונות דכתר דב"ן והוא כולל זכר ונקבה מ"ה בימינו וב"ן בשמאלו כנ"ל והנה הוא מלביש לע"י באופן זה כי הנה ג"ר דעתיק אי אפשר שיתלבשו תוך א"א וגם אי אפשר לקבל אורם ולכן נשארין מגולים והם עומדין לבחי' מקיף אל א"א והז"ת דעתיק לבדם מתלבשין תוך א"א באופן זה כי כח"ב דא"א מלבישין לחג"ת דע"י וז"ת דא"א מלבישין לנה"י דעתיק באופן זה כי הנה ג' פרקין יש בנצח דעתיק וב"פ קדמאין מתלבשים תוך חסד ונצח דא"א וכן ב"פ קדמאין דהוד דעתיק מתלבשין תוך גבורה והוד דא"א ונשארו פרק תחתון דנצח דעתיק ופ"ת דהוד דעתיק מגולין בלתי התלבשות ואלו נשארו למטה בבריאה תחת האצילות כדי להאיר שם לעולם הבריאה ואלו הם כדמיון ב' דדי בהמה שעומדין שם אצל הרגלים אשר כל אלו הבחי' של א"א ואו"א וזו"נ כשנתקנו (נ"א שהם נתקנו) בעת שנאצלו
היו למטה שם בבריאה והתחילו לעלות וינקו תחלה מב' בחי' דדי בהמה ואחר כך הגדילו יותר וינקו מדדי אדם כמ"ש בע"ה בתחלת דרוש תיקון ז"א והנה יסוד של עתיק מתלבש תוך ת"ת דא"א עד החזה ושם הוא מסתיים. ודע כי ביסוד דע"י יש שם ה"ח וה"ג ואע"פ שעתיק הוא זו"נ שהם מ"ה וב"ן כנ"ל וא"כ היה מן הראוי שיהיה בו ה"ח וה"ג מצד הזכר וכן מצד הנוקבא ע"ד שיש באו"א וזו"נ כמ"ש במקומו אבל לפי ששם הזכר והנקבה הם פרצופים חלוקים לכן יש שם חו"ג בכ"א מהן אבל כאן שהזכר והנוקבא דעתיק הם פרצוף א' מחוברים כנ"ל לכן לא היה בו רק ה"ח וה"ג בלבד ואלו ה"ח וה"ג יוצאין ומתגלין מתוך פי יסוד דעתיק הנעלם ומתלבש תוך א"א ומתפשטין ה"ח בקו ימין דא"א מבפנים וה"ג בקו שמאל כמ"ש בע"ה לקמן בענין או"א:
שער יג פרק ב מ"ת ועתה נבאר דרוש א' מדרוש א"א והוא ביאור ג' רישין שבו הקדמה כוללת י"ס דאצילות והוא מיוסד ע"פ מאמר תלת רישין אתגלפין דא לגו מן דא והוא באדר"ז דרפ"ח וז"ל תלת רישין אתגלפין דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא כו' הנה המאציל העליון אשר האציל עולם אצילות הוא הנקרא בשם א"ס לרוב העלמו עמוק עמוק מי ימצאנו ואל מציאות הא"ס הוא הנקרא באדר"ז בשם עתיקא דכל עתיקין והענין הוא כי טרם התלבשותו אין מי שישיגנו כלל ועיקר ולכן כדי שיהיה אפשרות בתחתונים לקבל קצת הארה ממנו נתלבש ונגנז בספי' הכתר כנזכר בס"ה ובתיקונים דאמר דא"ס טמיר וגניז גו כתרא עלאה ואחר התלבשותו בו יש כח בתחתונים לקבל קצת הארה ממנו ואמנם כאשר הא"ס מתלבש במה שלמטה הימנו כנ"ל הנה הוא מתלבש בג' רישין אלו הנזכר כאן באדרא ובהיותו מתלבש ומתעלם בתוכם אז נקרא הא"ס עתיקא דכל עתיקין וגם הג' רישין עלאין עצמן נקרא עתיקא קדישא ג"כ בהיות א"ס מתלבש בתוכם וז"ש
אח"כ האי ע"ק אשתכח בג' רישין ופי' אשתכח ר"ל שהוא נמצא לנו ונגלה אלינו בהיותו מתלבש גו אלו תלת רישין הנ"ל שאם לא היה מתלבש לא היה נמצא ונגלה אל התחתונים ונמצא כפי זה כי עיקר שם ע"ק הוא הא"ס עצמו שהוא מטבורא דא"ק ולמטה המתלבש בעתיק (נ"א בע"ק ע"ש א"ס הגנוז בתוכו) אמנם בבחי' היותו מתלבש גו אינון ג' רישין נקראו גם הם בשם ע"ק וזכור כלל זה ועם היות שאמרנו כי הא"ס מתלבש גו ג' רישין ודאי כי אין הא"ס מתלבש באמיתות רק גו רישא עלאה דכולהו שהוא עתיק ורישא תנינא מקבל אור א"ס דרך מסך רישא עלאה ורישא תליתאי מקבל דרך מסך ב' רישין אך להיות כולן בבחי' ראשים לזה אמר אור א"ס מתלבש בכולם (נ"א מלובש בתוכם) כי אלו ג' מקבלין אור א"ס יותר בזכות משאר אצילות. ונבאר עתה ג' רישין אלו והוא כי הנה נודע כי הסדר של הספירות הנאצלים הם כח"ב חג"ת נה"י והם ט"ס נעלמות מאד. ולמעלה מאלו הט"ס יש בחי' אחרת הנקרא רישא עלאה
דל"א והוא הראש העליונה שבג' רשין אלו ונקרא ע"י ושאר הט"ס הנ"ל אשר תחתיו נקרא בשם א"א ונמצא כי הג' רישין הנ"ל הנה הראש העליון שבהם הנקרא רדל"א הוא הנקרא ע"י שהוא נוקבא דע"י כנ"ל שהוא נקרא רדל"א ע"ש הספיקות שיש בה. וג"כ יש פי' אחר כי הנה גופא דיליה אתלבש גו א"א והוא מושג ונודע אצלינו ע"י א"א אך רישא דיליה דלא אתלבש גו א"א לא אתיידע כי אפי' א"א עצמו לא ידע ליה וב' רישין שתחתיו שעמהם הם ג' רישין הנה הם כתר חכמה דא"א כנ"ל כי כתר וחכמה שבו נקרא כל אחד מהם בחי' ראש אבל מבינה דא"א ולמטה אינם מכלל הג' רישין הנ"ל וג' אלו נמנו ונתבארו כאן באד"ז ג' רישין אתגלפין דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא והתחיל לבארם ממטה למעלה והתחיל ביותר תחתונה שבהם והוא חכמה דא"א. ואמר רישא חדא חכמה סתימאה דאתכסיא כו' ועליה ראש ב' והוא כתר דא"א וכנגדה אמר רישא עלאה קדישא עתיקא סתימאה דכל סתימין ועליה ראש הראשונה ועליונה
שבג' והוא הנקרא עתיק יומין וכנגדה אמר רישא דכל רישא רישא דלאו רישא ולא ידע ולא אתיידע כו' נמצאו שהם י' ספי' נעלמות בתכלית ההעלם ומתלבש בתוכם הא"ס והם עתיק ורדל"א ותחתיו ט"ס מכתר עד יסוד ונקרא בשם א"א ובין כולם הם י"ס שהם שורש ומקור וחיות אל כל האצילות כולו. אמנם אלו הט"ס הנ"ל אשר הם למטה מן רדל"א הנה הם אותן הט' היכלין הנזכר פ' נח דס"ה ובסוף פ' פקודי דרס"ט ודרכ"ו וז"ל אר"ש ארימת ידי בצלו לעילא כו' וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתיידע בטיש בנהרא דפרסה ונהרא כחדא ואתעבידו ט' הילכין והיכלין לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימי בהו כו'. ולאלו הט' שמכתר עד היסוד שהם למטה מהאי רדל"א הנה הוא שקראה במקומות אלו ט' היכלין דלאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין גם אלו הט' נזכרו באדרא דרפ"ח ע"א פתח ר"ש ואמר אני לדודי ועלי תשוקתו וגו' עתיקא דכל עתיקין סתימאה דכל
סתימין אתתקן ולא אתתקן כו' כד אתתקן אפיק ט' נהורין דלהטין מיניה מתיקונוי ואינון נהורין מתפשטין לכל עיבר כבוצינא דמתפשטין מיניה נהורין לכל עיבר כו' ובביאור לשון זה נסתפקתי במה ששמעתי ממורי זלה"ה כי תחלה אמר אתתקן ואח"כ אמר אפיק נהורין דלהטין מיניה ר"ל כי אחר שנתקן עתיק ע"י התלבשות ז"ת בא"א (נ"א בז"ת דא"א) אז אפיק הני ט' נהורין דלהטין מיניה כי באמצעית העתיק הנ"ל אפיק נהורין הנ"ל שהם ספי' כתר דאצילות הנקרא א"א המתחלק לט' נהורין לבד. והנה אלו הט"ס דא"א הם ט' נהורין דלאו אינון רוחין כנז' במקומות הנ"ל. ופ"א שמעתי ממורי ז"ל כי הט"ס הנ"ל נתחלקו בג' חלקים כי הנה הג"ר שבהם שהם כח"ב נתפשטו בא"א וחג"ת בז"א ונה"י בנוקבא ובזה תבין למה בחי' מציאות או"א לא נזכר באדרא רבא אלא באחרונה באדר"ז כי או"א במזלא תליין וזה מה ששמעתי ממורי ז"ל בענין זה והוא דע כי הנה ביארנו תחלה כי הט"ס המקוריות (נ"א
הנקודו ת) עם רדל"א והם י"ס מקוריות ושרשיות לכל האצילות אבל ענין מציאת ספי' המלכות לא נתגלה עדיין עתה אמנם נבאר תחלת הכל האי רדל"א ובזה תבין מעלת מלכות כי היא עטרה בראש צדיק והיתה לראש פנה ויהיה לעתיד אורה גדולה מן השמש והבן זה: מ"ק סוד ז"ס (נ"א י"ס) דא"א איך נעשו מהם י' פרצופים שלמים כי כבר בארנו כי ג"ר דא"א נשאר למעלה בסוד רישא מגולה והנה בינה דא"א שהוא בצואר גרון שלו כנודע ממנו נעשה ב' כתרים לאו"א וחסד דא"א מתלבש באבא וגבורה באמא הנקרא בינה וז"ס אני בינה לי גבורה וחסד דא"א נחלק לב' פרצופים אבא וישראל סבא. וגבורה דא"א נחלק לב' בינה ותבונה הרי ד' פרצופים. ות"ת דא"א מאיר בזו"ן וזעיר אנפין הנקרא (נ"א בז"א ואז הז"א נקרא) ישראל כלול בו ג"כ יעקב והכל פרצוף א' וכן בנוקבא כלול לאה ורחל והכל פרצוף א' הרי ב' פרצופים כלילין בת"ת דא"א ועם הד' ראשונים הרי ו' ואח"כ מתחלקים ב'
פרצופים הנ"ל לד' פרצופים כי נצח דא"א מתלבש בז"א הנקרא ישראל והוד דא"א מתלבש בלאה ויסוד דא"א מתלבש ביעקב ומלכות דא"א ברחל הרי ד' פרצופים ועם ו' הראשונים הרי י' פרצופים מז"ת דא"א. והנה המלכות דא"א לא היתה ניכרת כמבואר אצלינו בהקדמת ביאור אדר"ז כי לא היה בא"א רק ט"ס מכתר עד יסוד כי רדל"א הוא בחי' עתיק ונשאר א"א בבחי' ט"ס לבד אבל מן האור של התפשטות נה"י דע"י המתלבשין בא"א משם נעשה בחי' המלכות דא"א ונשלמו בו י"ס ובזה תבין איך לעולם בחי' המלכות גדולה מהזכר העליון ממנה ולכן נקראת עטרת בעלה: מ"ב ע"ק הנזכר בזוהר היא בחי' נוקבא דעתיק הנעשה משם ב"ן ולא בבחי' דכורא הנעשה משם מ"ה (כי) א"א בירר משם ב"ן ה"ת דכתר לבד ונעשים נוקבא דא"א. אמנם א"א דכורא נעשה מחכמה כולה דמ"ה ואמנם מצב מעמדן הוא כן כי הזכר ונוקבא שניהן פרצוף אחד לבדו כמו בעתיק אלא שהזכר לוקח צד ימין כולו ויש בו פנים ואחור שלו לבד והנוקבא לקחה צד שמאל
ויש בה פנים ואחור הכל שלה לבדה וענין זה הוא הרחק גדול והבדל יותר מבעתיק כי שם בכל צד וצד נתחברו יחד הזכר והנקבה אב"א כנ"ל וא"א הזכר נפרד מהנוקבא כי כל פנים ואחור דדכורא הם בימין ופנים ואחור דנוקבא בשמאל אמנם הם מחוברים יחד בפרצוף א' בגוף א' והרי זה פירוד נוסף בא"א יותר מבעתיק הזכר שבו מן הנקבה שבו והנה המוחין דא"א נעשו ע"י נה"י דעתיק ואז היסוד דעתיק שיש בו בחי' דעת דא"א שהם חסדים דמ"ה וגבורות דב"ן ועומד בחזה דא"א ומסתיים שם ויוצאין החסדים דמ"ה דדעת דא"א מתוך יסוד דעתיק ומתפשטין בקו ימין דא"א יען כי הוא הזכר כנ"ל ויוצאין גם הגבורות ומתפשטין בקו שמאל דא"א כי היא נקבה כנ"ל ונמצא כי ביסוד דא"א (צ"ל בעתיק) כיון שהוא קו האמצעי מוכרח הוא שיתקבצו שם אורות זכרים ונקבות שהם (נ"א ששם) חסדים דמ"ה וגבורות דב"ן ואמנם כי המ"ה וב"ן כל א' יש בו חו"ג אמנם להיות שהמ"ה וב"ן דעתיק שהם זכר
ונקבה עצמן הם מחוברים יחד בפרצוף א' ע"כ החו"ג דמ"ה נקרא ה"ח לבד והחו"ג דב"ן נקרא ה"ג אמנם בב' הקוין ימין ושמאל דא"א אינו כן רק החסדים דמ"ה מצד ימין והגבורות דב"ן צד שמאל: