# ספר עץ חיים — שער יד פרק ב מ"ת

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/44/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער יד פרק ב מ&quot;ת
ועתה צריך לידע שא&quot;כ במה יתחלקו הד&#x27; פרצופים אחר שהכל בגלוי אבל הענין הוא כי אינם 
כן רק בחו&quot;ג ראשונים שבאו בעת שנתקנו או&quot;א וגם להגדיל את א&quot;א ועד&quot;ז היתה הגדלתו 
ותיקונו בפעם ראשונה כשנתקן עולם אצילות אמנם משם ואילך שכבר נתקנו א&quot;א ואו&quot;א 
עילאין אלו החו&quot;ג הראשונים הנה כאשר מזדווג א&quot;א בנוקבא ומוריד חו&quot;ג חדשים או לצורך 
או&quot;א או לצורך זו&quot;ן אז אותן חו&quot;ג אינן עומדין כסדר הנ&quot;ל שעולין למעלה כנ&quot;ל אמנם הם 
יורדין במרוצה למטה ממקומם רק שאלו החו&quot;ג הראשונים שהם למעלה תמיד הם מקבלים הארה 
מן החדשים הבאים אח&quot;כ כי זווג א&quot;א ואו&quot;א לא פסיק ובפרט מה שהוא צריך לחיות העולמות 
ותמיד נמשכין חו&quot;ג חדשים אז חו&quot;ג ראשונים שהם למעלה הם מקבלין הארה מן החדשים דרך 
מסך היסוד בסיתום גמור והגבורות והחסדים אשר הם למטה מקבלין הארה מן החדשות בגילוי 
גמור וסיבה זו הוא מה שגורם אל התחלקות ד&#x27; פרצופין להיות שינוי הבדל בין התחתונים 


אל עליונים נמצא עתה כי או&quot;א מתחילין להלביש את א&quot;א מן הגרון שבו עד סיום היסוד 
דעתיק שבתוכו שהוא עד סיום שליש עליון דת&quot;ת דא&quot;א והוא עד החזה שלו ואבא מלביש הימין 
ואמא מלביש השמאל ואח&quot;כ באים יש&quot;ס ותבונה גם הם מלבישין את א&quot;א מהחזה הנ&quot;ל עד טבור 
של א&quot;א שהוא יותר למטה מעט מן חצי ת&quot;ת שלו יש&quot;ס בימין ותבונה משמאל ואלו הד&#x27; 
פרצופין הן מלבישין לא&quot;א מן הגרון עד הטבור כנ&quot;ל מכל צדדיו וסביבותיו ימין ושמאל 
אחור ופנים וכבר נודע מ&quot;ש בענין לאה ורחל בהיותן עומדין באחורי ז&quot;א שאז העקביים של 
לאה נכנסין תוך ראש רחל העומדת תחתיה. וכן הענין בכאן שעקביים של רגלי הבינה נכנסין 
תוך ראש תבונה משא&quot;כ באבא ויש&quot;ס העומד תחתיו. וטעם הדבר הוא לפי שהגבורות יצאו תחלה 
מהיסוד ונתגלו ואח&quot;כ יצאו החסדים ואז הוא הגילוי בשוה לכל הגבורות ולכן נתקשרו 
הגבורות קשר אמיץ העליונים עם התחתונים ולכן אע&quot;פ שאח&quot;כ נחלקו לב&#x27; פרצופים נשאר 


ביניהן קשר אמיץ וחזק ע&quot;י עקביים הנ&quot;ל. אשר על ידם מתקשרים הבינה עם תבונה וזהו מ&quot;ש 
בגמ&#x27; לא נצרכה אלא למקום החתך והוא בחי&#x27; מקום ההפסק וההבדל והחיתוך שיש בין רגלי 
בינה אל ראש תבונה כאשר נחתכו הגבורות לחצאין כנ&quot;ל ואותו אור שהיה במקום החתך הנ&quot;ל 
נכנס בסוד בחי&#x27; העקביים בתוך ראש תבונה ובחי&#x27; אור הזה לקחה הבינה לחלקה יותר על חלק 
התבונה. והנה תבין עתה למה הבינה נקראת אשת חיל עטרת בעלה והטעם הוא כי היא נעשית 
מבחי&#x27; גבורות אשר הם מגולות כולם בגלוי יותר מן החסדים כנ&quot;ל אבל אבא שהוא מן החסדים 
שאינם כ&quot;כ בגלוי אמרו עליו בזוהר וע&quot;ד אבא טמיר וגניז יתיר והבן זה. עוד סבה אחרת 
כי הגבורות יצאו ונתגלו תחלה טרם החסדים ואז קבלו הארה גדולה בתחלה בהיותן מגולים 
אשר ז&quot;ס הפסוק טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת כי יותר טובים ומאירין הגבורות 
הנקראים תוכחת להיותן מגולים יותר מהחסדים הנקראים אהבה לסבת היותן נסתרים ומכוסים 


ולכן נקראת בינה עטרת בעלה כנ&quot;ל כי משרז&quot;ל לע&quot;ל צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם 
היא הבינה הנקרא לע&quot;ל ועלמא דאתי לכן בזמן ממשלתם שהוא עה&quot;ב (לת&quot;ל) אז החסדים 
הזכרים הנקראו צדיקים יושבין ועטרותיהם שהם הגבורות בחי&#x27; הנקבה בסוד עטרת בעלה 
עטרות בראשיהם גדולים מהם. גם בזה תבין מ&quot;ש בזוהר על פסוק מי ימלל גבורות ה&#x27; כי 
בינה נקרא גבורות בסוד ואם בגבורות שמונים שנה וכן אמרו בזוהר כי הבינה דינין 
מתערין מינה כנזכר פ&#x27; אחרי מות ופ&#x27; ויקרא וכן בהרבה מקומות והטעם הוא לפי שכולה 
אינה נעשית ונבנית אלא מגבורות לבדם משא&quot;כ ברחל ולאה שאע&quot;פ שהם נקראים נקבות יש בהם 
ג&quot;כ חסדים וזכור הקדמה זו. גם ז&quot;ס הפסוק אני בינה לי גבורה כי היא לוקחת הגבורה 
דב&quot;ן דא&quot;א ומשם נבנית. והנה עתה יש מקום שאלה והוא כי אם הטעם של מעלת הבינה על 
החכמה הוא גילוי הגבורות ואם כן היה מהראוי שיהיו יש&quot;ס ותבונה עם היותן תחתונים 


גדולים במעלה על או&quot;א לפי שהתחתונים הם בגלוי והעליונים הם במקום הסתום אבל הענין 
כך הוא כי הנה אם כאשר יצאו הגבורות תחילה היו מתפשטין ויורדין תכף למטה במקום 
הגלוי אז ודאי שהיו מאירין למטה במקום הגלוי והיו יותר גדולים תחתונים מן העליונים 
אמנם אפילו הגבורות התחתונים עלו למעלה במקום בינה עליונים והאירו שם עיקר הארתן 
ונצטרף עם האור העליון ואז היו העליונים יותר מעולים וגבוהים מהתחתונים של מטה. גם 
ט&quot;א כי המחצית של הגבורות והחסדים העליונים כל בחי&#x27; נתינתן לאו&quot;א אבל מחצית 
התחתונים שמהם נעשו יש&quot;ס ותבונה אין כל הארתן ניתנת להם לבדם כי גם הם צריכות 
להתפשט ולתת הארה לשאר התפשטות הגוף מטבורו ולמטה והירכיים והיסוד דא&quot;א וגם הם 
צריכין להאיר אל זו&quot;ן המלבישים את א&quot;א מהטבור ולמטה ונמצא שלא נשאר מהארתן אל יש&quot;ס 
ותבונה רק הארה מועטת ובזה נמצא שאו&quot;א גדולים ומעולים מהם: 
 


שער יד פרק ג מ&quot;ת
ונבאר עתה קצת חילוקים שיש בין א&quot;א אל ז&quot;א עם שכבר ביארנו לעיל קצת שנויים אחרים כי 
הנה הז&quot;א החסדים מתפשטים בכל גופו וגבורות ניתנו כולם לנוקבא משא&quot;כ כאן והטעם הוא 
לפי ששם הזכר והנקבה הם פרצופים נפרדין לכן הזכר לוקח החסדים והנוקבא לוקחת הגבורות 
אמנם בא&quot;א שהזכר ונקבה שבו פרצוף א&#x27; אלא שזה עומד בצד ימין וזה בשמאל לכן ג&quot;כ 
מתפשטין עד&quot;ז החסדים בקו ימין אשר שם הזכר והגבורות בשמאל אשר שם הנקבה. עוד יש 
חילוק אחר כי בא&quot;א יוצאין ד&#x27; פרצופין מבחי&#x27; יסוד אחד בלבד שבתוכו שהוא היסוד דעתיק 
כנ&quot;ל. ושם בז&quot;א מב&#x27; יסודות שיש בתוכו שהם יסוד דאבא ויסוד דאמא כנודע אין יוצאין רק 
ד&#x27; פרצופים לבד שהם יעקב ודור המדבר ולאה ורחל כמבואר במקומו. והענין הוא כי גם 
בא&quot;א (בעתיק) יש ב&#x27; בחי&#x27; שהם זכר ונקבה כנודע אצלינו אלא שהם מחוברים יחד כנ&quot;ל 
ולסבת התחברותם גרם שינוי אחר מכאן אל הז&quot;א כי בכאן אפי&#x27; הנקבות שהם בינה ותבונה 


יוצאין דרך הפנים דא&quot;א אבל לא באחור משא&quot;כ בז&quot;א שלאה ורחל הם באחור ז&quot;א כנ&quot;ל. עוד 
יש חילוק אחר והוא כי בז&quot;א יצאו ב&#x27; נקבות שהם לאה ורחל אחת נגד מקום המגולה למטה 
מיסוד ואחת כנגד מקום המכוסה כמו שהם כאן בינה ותבונה אבל ביעקב ודור המדבר אינם 
יוצאין שניהם אלא למטה במקום הגלוי והטעם הוא לפי ששם בז&quot;א יש למעלה במקום המכוסה 
ב&#x27; מסכים שהם מחיצות יסוד דאבא ויסוד דאמא המלביש ליסוד אבא כנודע והנה יעקב ודור 
המדבר שתיהן יוצאין מן יסוד דאבא שמתעלם תוך יסוד דאמא ואין להם כח לצאת לחוץ שם 
למעלה אבל למטה במקום המגולה שאין שם מסך דיסוד דאמא רך מסך דאבא לבד יכולין לצאת 
שם משא&quot;כ בלאה שהוא מיסוד אמא ואפילו למעלה אין לה אלא מסך אחד לכן יצאתה אפילו 
במקום עליון המכוסה אבל כאן בא&quot;א אין בו רק יסוד אחד לבד דעתיק ואפילו למעלה לא יש 
רק מסך א&#x27; בלבד ולכן יכול לצאת פרצוף אחד שם למעלה במקום הסתום ופרצוף אחד למטה 


במקום גלוי. וצריך שתדע ענין אחד והוא כולל בכל בחי&#x27; הפרצופים והענין כי בא&quot;א באמצע 
גופו יש חד פרסא ומסך מבדיל בין חצי העליונה לחצי התחתונה כנראה בחוש הראות ומבשרי 
אחזה אלוה איך יש קרום א&#x27; מחיצה המפסקת בין איברי הנשמה (הנשימה) שהם הריאה והלב 
ובין איברים התחתונים שהם כבד ובני מעיים כנודע והנה זה הפרסא אינו ביושר רק כי 
כאשר מתחלת מצד הפנים היא מתחלת מתחת החזה ממש וכשמתרחבת ומתפשטת עד האחור היא 
עומדת (נמוכה עד) כנגד מקום הטבור כנראה בחוש הראות בחוש הטבע וזהו נקרא יותרת הכבד 
קרומא דפסיק גו מעוי דב&quot;נ כנזכר בזוהר פ&#x27; בראשית ע&quot;פ יהי רקיע בתוך המים והנה או&quot;א 
עומדין בב&#x27; הצדדין דא&quot;א זה בימין וזה בשמאל ועומדין פניהם איש אל אחיו פב&quot;פ והנה 
בחוש הראות אנו רואין שמקום חיבור ב&#x27; בחי&#x27; הבטן והכרס של שניהן בולט ויוצא לחוץ 
משאר הגוף ושם במקום סיום הכרס שלהם של או&quot;א שם כנגד מקום זה בא&quot;א מתחיל הקרום הנ&quot;ל 


להתפשט עד אחוריו וכאשר הולך ומתפשט ונמשך זה לאחורי א&quot;א שם הוא הירכיים של או&quot;א 
שהם יותר ארוכים מן הכרס שלהם ויורדין ונמשכין למטה עד מקום הטבור של א&quot;א ושם 
מסתיימין אורך התפשטות ירכין דאו&quot;א וגם הקרום עד שם מתפשטת באחור והולך ונשפע ויורד 
עד שנמצא גמר התפשטותו באחור נמוך מכנגד מקום הטבור ודבר זה ניכר בחוש הראות ואין 
להאריך: 
מ&quot;ב אבא אין לו אלא דעת חסדים דמ&quot;ה לבד ונחלקים לחו&quot;ג וכן יש&quot;ס וכן בינה ותבונה כל 
אחד מהם יש לו דעת וגבורה דב&quot;ן לבד ונחלקים לחסדים וגבורות ואחר הזווג מתערבין 
ונכנסין הגבורות דמ&quot;ה וב&quot;ן ביסוד דאמא והחסדים דמ&quot;ה וב&quot;ן ביסוד אבא נמצא כי או&quot;א 
לקח כל א&#x27; או חסדים דמ&quot;ה ודב&quot;ן או גבורות דמ&quot;ה ודב&quot;ן קודם הזווג אבל זו&quot;נ כל א&#x27; מהם 
נוטל חסדים דמ&quot;ה וגבורות דב&quot;ן יען כי נתערבו ביסוד דאו&quot;א כנ&quot;ל ובזה יובן איך זעיר 
אנפין לקח בירורים דב&quot;ן ג&quot;כ עמו עם שהוא דכורא ועיין איך ז&quot;א לוקח ג&quot;כ בירורים 


דב&quot;ן: 
מ&quot;ב אבא ואמר זה מחסד ולמטה וזה מגבורה ולמטה נמצא כי חג&quot;ת דבינה ונצח הוד יסוד 
דתבונה כנזכר בסוד ליל פסח אך ג&quot;ר הם א&quot;א ואבא בירר משם ב&quot;ן ז&quot;ת דחכמה דב&quot;ן ואמא 
ביררה ו&quot;ת דבינה דב&quot;ן ושניהן או&quot;א לקחו בינה דמ&quot;ה ואו&quot;א נחלקו לד&#x27; פרצופים כי אבא 
נחלק לאבא ויש&quot;ס ואמא לבינה ותבונה והנה המוחין שלהם נעשו ע&quot;י חג&quot;ת דא&quot;א אשר בתוכם 
נה&quot;י דעתיק שהם מוחין דאו&quot;א ואז אבא ויש&quot;ס עומדין זה תחת זה בקו ימין דא&quot;א כי שם 
החסדים דמ&quot;ה תוך זכר דא&quot;א ובינה ותבונה זה תחת זה בקו שמאלי דא&quot;א כי שם נוקבא דא&quot;א 
שבתוכה גבורות דב&quot;ן והמוחין נעשין ע&quot;י זווג מזל הח&#x27; דדיקנא דא&quot;א עם מזל הי&quot;ג זה זכר 
וזה נקבה ונעשין מוחין לאו&quot;א כנ&quot;ל וכן בקונטרס החברים ששמעו הם. ומזל הח&#x27; נותן לבדו 
ה&quot;ח לאבא ומזל הי&quot;ג נותן לבדו ה&quot;ג לאמא והנה מ&quot;ה דאבא הוא לאבא וב&quot;ן דאבא לנוקבא 
דאבא הנקרא בינה בסוד הבן בחכמה והוא י&#x27; שבשם (נ&quot;א ו&quot;ד שביו&quot;ד) ומ&quot;ה דאמא ליש&quot;ס 


וב&quot;ן דאמא לתבונה בסוד וחכם בבינה והוא ה&#x27; שבשם כזה ה&#x27; נמצא כי אבא ויש&quot;ס כולו מ&quot;ה 
ובינה ותבונה כולו ב&quot;ן יען כי ב&#x27; אלו בימין דא&quot;א כי שם החסדים דמ&quot;ה וב&#x27; אלו בשמאל 
דא&quot;א ששם הגבורה דב&quot;ן ועיין במ&quot;א איך בינה דאבא מזדווג עם אמא וכפי הנראה כי בינה 
דאבא הוא יש&quot;ס או אפשר שהוא ב&quot;ן דאבא עצמו: 
 


שער יד פרק ד מ&quot;ק
נסתפק לי ענין או&quot;א שכל אחד מהם לוקח מ&quot;ה וב&quot;ן ואח&quot;כ נתחלקו לד&#x27; פרצופים ספק אם אבא 
ויש&quot;ס הם זה מ&quot;ה וזה ב&quot;ן דאבא ובינה ותבונה הם מ&quot;ה וב&quot;ן דאמא ובזה ניחא שמזדווג אבא 
עם בינה שהם מ&quot;ה ומ&quot;ה ויש&quot;ס ותבונה שהם ב&quot;ן וב&quot;ן גם בזה ניחא כי אבא עצמו נחלק לב&#x27; 
אבא ויש&quot;ס ואמא עצמה נתחלקת לב&#x27; בינה ותבונה או אם נאמר כי מ&quot;ה וב&quot;ן דמ&quot;ה הם או&quot;א 
ומ&quot;ה וב&quot;ן דב&quot;ן הם יש&quot;ס ותבונה שהם סוד הבן בחכמה וחכם בתבונה ובזה ניחא כי לעולם 
הזכרים ממ&quot;ה לבד והנקבות מב&quot;ן לבד כי לא מצינו זווג דמ&quot;ה עם מ&quot;ה כי הזווג הוא לתקן 
המלכים דמתו שהם ב&quot;ן ע&quot;י מ&quot;ה וצ&quot;ע: 
והנה מקונטרס דא&quot;ק משמע בהדיא כי או&quot;א לקחו בין שניהם בינה דמ&quot;ה אמנם מב&quot;ן לקח אבא 
ז&quot;ת דחכמה דב&quot;ן ואמא לקחה ו&quot;ת בינה דב&quot;ן וכן ז&quot;א לקח ו&quot;ס דמ&quot;ה וו&quot;ס דב&quot;ן חוץ 
מהכתרים דב&quot;ן ונוקבא לקחה מלכות דמ&quot;ה ומלכות דב&quot;ן חוץ מהכתר דב&quot;ן וע&quot;כ היו דכר 
ונוקבא נפרדים זה מזה כי כ&quot;א מהם יש בו מ&quot;ה וב&quot;ן בין באבא בין באימא בין בז&quot;א 


בנוקבא אמנם בעתיק וא&quot;א הזכר והנוקבא שבכ&quot;א משניהם אינם נפרדין רק זכר ונקבה בפרצוף 
א&#x27; והטעם כי זכר דעתיק לקח כתר דמ&quot;ה לבד ונוקבא לקחה ה&quot;ר דכתר דב&quot;ן וג&quot;ר דחכמה דב&quot;ן 
וד&quot;ר דבינה דב&quot;ן וז&#x27; כתרים דז&quot;ת דב&quot;ן וכיון שהזכר דעתיק אין בו רק מ&quot;ה לבד ונוקבא 
רק ב&quot;ן לבד ע&quot;כ אינו יכול להפרד שאין קיום ותיקין לב&quot;ן אלא ע&quot;י מ&quot;ה החדש אך אמא 
ונוקבא דז&quot;א יש בהם מ&quot;ה וב&quot;ן ויכולין להפרד מהזכרים וכן לסבה זו עצמה נקראים אמא 
ונוקבא דז&quot;א נוקבין ממש בפרצופים גמורים כי אינו נקרא פרצוף אלא בשתוף מ&quot;ה וב&quot;ן 
ואמנם בעתיק וא&quot;א אינו ניכר פרצוף נוקבא כי אין בהם רק ב&quot;ן הוא כי א&quot;א הזכר לוקח 
חכמה דמ&quot;ה לבד וצד הנוקבא שבו לקחה ה&quot;ת דכתר דב&quot;ן בלבד. ודע כי ג&#x27; ראשונות דחכמה 
דב&quot;ן וד&#x27; ראשונות דבינה דב&quot;ן שלקחם עתיק כנ&quot;ל יש בהם ספיקות א&#x27; אם לקח הפנים והאחור 
ב&#x27; אם לקח האחור לבד והפנים נשארו לאבא ואמא: 
מ&quot;ק כבר בארנו כי מן יסוד דעתיק (נ&quot;א א&quot;א) יוצא הבל ונחלק ב&#x27; ראשים לאו&quot;א והנה ראשם 


דאו&quot;א מגיעין עד דיקנא דא&quot;א דבמזלא אתכלילין ולכן אין האורות שלהם צריכין לחזור 
בסוד אור חוזר ממטה למעלה דרך השערות כמו ג&quot;ר דא&quot;א ואמנם כוונתם לתת מוחין אל בניהם 
זו&quot;ן מחמת חשקם ואהבתם אל בניהם בסוד ושמים לא זכו בעיניו כי ז&quot;א נקרא שמים לא זכו 
בעיניהם של או&quot;א ותמיד נראה להם שעדיין צריך תיקון יותר ולכן מתקנים אותם תמיד 
ומנחילין להם עטרות שז&quot;ס בורא שמים ונוטיהם והאור שהיה ראוי לעלות וליצא דרך השערות 
יורדין למטה להיות מוחין לזו&quot;ן לכן או&quot;א הם חלקים בלא שערות לא כמו א&quot;א וז&quot;א כי 
השערות הם תכליתן לאור המקיף כנודע וכיון דאתכלילין במזלא המקיף אותן אין להם צורך 
לשערות שלהם לכן יורדין האורות ההם להיות מוחין לזו&quot;ן ונשארים הם חלקים בלי שערות 
וסוד השערות שהם לבחי&#x27; או&quot;מ הוא סוד ואחר עורי נקפו זאת פי&#x27; כי השערות היוצאין 
מאחורי העור מבחוץ הם בחי&#x27; המקיפים וזהו נקפו: 
 


שער יד פרק ה מ&quot;ב
הנה תבין היטב כי אבא הוא כללות או&quot;א והם הוי&quot;ה ע&quot;ב ואהי&quot;ה דיודין בפנים וכן 
באחוריים ואמא כוללת יש&quot;ס ותבונה והם הוי&quot;ה דס&quot;ג ואהי&quot;ה דיודין בפנים שלהם וכן 
באחוריים ותראה במ&quot;א שאין כל זה רק בז&quot;ת של כ&quot;א מהן אך בג&quot;ר של כ&quot;א מהם הוא מ&quot;ב 
אתוון שהם ד&#x27; י&#x27; כ&quot;ח ומספרם וחשבונם הם מ&quot;ב במלכות של כ&quot;א מהם וכן במ&quot;ה וכן בב&quot;ן 
וכן בזו&quot;ן ד&#x27; פרצופים וענינם (הוא) כך בשם ע&quot;ב וממנו תבין לכל השאר. כתר דאבא הפנים 
שלו הם ד&#x27; אותיות הוי&quot;ה פשוטה בט&#x27; ראשונות שלו שהם קוצו של י&#x27; בכתר י&#x27; בחכמה ה&#x27; 
בבינה ו&#x27; ו&quot;ק ה&#x27; עטרת יסוד וכל ט&#x27; בחי&#x27; אלו הם בחי&#x27; הפנים הזכר. ואחוריים שלו הוא 
י&#x27; י&quot;ה יה&quot;ו יהו&quot;ה שהוא נקרא רבוע פשוט כנודע. ומלכות הכתר דאבא פניה הם חשבון 
הפנים הראשונים שהוא הוי&quot;ה שמספרה כ&quot;ו ואחוריים הוא רבוע הנ&quot;ל בבחי&#x27; מספר שהוא ע&quot;ב 
הרי ד&#x27; מדריגות נזכרים שהם בכתר לבדו דאבא וזהו סדרן. פנים דט&#x27; ראשונות בכתר דאבא 


ואחריהן אחוריים דט&#x27; הנ&quot;ל ואחריהן פנים דמלכות דכתר אבא ואחריהן אחוריים דמלכות הרי 
ד&#x27; מדרגות בכתר הנ&quot;ל דאבא. ואח&quot;כ חכמה דאבא פנים דט&#x27; ראשונות שבה הוא י&#x27; אותיות 
דמילוי דע&quot;ב דיודין בבחי&#x27; אותיות לבד ואחר כך אחוריים לבד שהוא רבוע שלהן כ&quot;ו 
אותיות ואח&quot;כ פנים דמלכות חכמה דאבא שהוא מספר הוי&quot;ה דע&quot;ב דיודין בבחי&#x27; מספר דע&quot;ב 
ואח&quot;כ אחוריים דמלכות שהוא מספר רבוע דע&quot;ב דיודין שהוא גימטריא קפ&quot;ד. אח&quot;כ ד&#x27; 
מדרגות אחרות בבינה דאבא פנים דט&#x27; ראשונות שבה והם כ&quot;ח אותיות דמילוי המילוי דהוי&quot;ה 
דיודין ואחריהן רבוע דכ&quot;ח אותיו&#x27; דמילוי המילוי שהם קנ&quot;ו אותיות ואח&quot;כ פנים דמל&#x27; 
דבינה דאבא שהוא מספר כ&quot;ח אותיות מילוי המילוי שהוא גימטריא תר&quot;י. ואח&quot;כ אחוריים 
דמלכות הנ&quot;ל שהם מספר אותיות רבוע דאחוריים דמילוי המילוי שהוא גימטריא של (קנ&quot;ו) 
ע&quot;ד אותיות וחשבונם ב&#x27; אלפים קע&quot;ב נמצא כי כל מה שהוי&quot;ה הולכת ומתמלאת הוא יותר דין 


ועצמותם בפשיטותם הוא תכלית הרחמים. והנה ג&quot;ר אלו דאבא הפנים שלהם הם מ&quot;ב אותיות של 
הט&#x27; ראשונות שבכל א&#x27; וא&#x27; מן הג&#x27; שהם זכרים וז&quot;ס שם מ&quot;ב דאיהי ברישא כנזכר בתיקונים 
קל&quot;ב וגם בג&#x27; מלכיות שבהם יש מ&quot;ב אתוון עצמן אלא שהם בסוד מספר וז&quot;ס עיניך בריכות 
בחשבון כנזכר בזוהר פנחס דכל חשבון וגימטריא אינון במלכות ר&quot;ל במלכיות של כל ספי&#x27; 
וספי&#x27; כי היא בחי&#x27; מספר של הזכר שלה. והנה הז&quot;ת של אבא כל הז&#x27; אין להם אלא הוי&quot;ה א&#x27; 
דע&quot;ב דיודין והטעם כי כולם הם פרצוף א&#x27; לבד שהוא ז&quot;א דאבא משא&quot;כ בג&quot;ר שכל א&#x27; הוא 
פרצוף א&#x27; ונ&quot;ל שכיון שגם שם הם דו&quot;נ א&quot;כ ו&quot;ת לבד יהיה שם ע&quot;ב דיודין בבחי&#x27; אותיות 
ונוקבא השביעית יהיה בחינת מספר ע&quot;ב ע&quot;ד הנ&quot;ל והענין כי ז&quot;א וחכמה הכל א&#x27; וכמו 
שהחכמה י&#x27; אותיות דע&quot;ב כן הז&quot;א. או אפשר שגם הנוקבא תהיה בחי&#x27; כ&quot;ח אותיות המילוי 
דמיון הבינה. אמנם המלכות של זו&quot;ן הם יהיה מספר ע&quot;ד הנ&quot;ל בחו&quot;ב וצ&quot;ע. והנה כל (שם) 


זה באבא דאבא. אמנם באמא דאבא הוא שם אהי&quot;ה דיודין ע&quot;ד הנ&quot;ל ואח&quot;כ ביש&quot;ס שם ס&quot;ג 
ובתבונה שם אהי&quot;ה דיודין על דרך הנ&quot;ל. ואח&quot;כ בז&quot;א שם מ&quot;ה דאלפין על דרך הנ&quot;ל 
ובנוקבא שם ב&quot;ן דההין על דרך הנ&quot;ל או אפשר כי הז&quot;א הוא שם מ&quot;ה דאלפין ובנוקבא לאה 
אהי&quot;ה דאלפין ע&quot;ד הנ&quot;ל וביעקב שם ב&quot;ן דההי&quot;ן על דרך הנ&quot;ל וברחל שם אהי&quot;ה דההי&quot;ן ע&quot;ד 
הנ&quot;ל וצ&quot;ע. ונחזור לעיל כי או&quot;א הם הוי&quot;ה דע&quot;ב ואהי&quot;ה דיודי&quot;ן ויש&quot;ס ותבונה הם שם 
ס&quot;ג ואהי&quot;ה דיודין כנ&quot;ל עכ&quot;מ: 
נל&quot;ח שצ&quot;ל ע&quot;ד וכן איתא לקמן בפ&quot;ז: 
 


</div>
