{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "47", "title": "ספר עץ חיים — שער טו פרק ב", "hebrewTitle": "שער טו פרק ב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/47/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/47/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער טו פרק ב\nועתה צריך שנבאר מה תועלת נמשך מכל אלו הזווגים כי הנה כאשר הוא לזווג העליון \nבהיותן למעלה והוא זווגא שלים להוריש עטרות לבנים אז כל מציאת הזווג ההוא עיקרו לתת \nמוחין גמורים דגדלות אל זו\"ן שבאצילות להוליד נשמות חדשות כנ\"ל ומשם נמשך ג\"כ הארה \nבעולמות בי\"ע והענין כמ\"ש בדרוש אבי\"ע כי בעולם הבריאה א\"א ואבא אשר שם אין להם רק \nבחי' ו\"ק ואמנם אמא וזו\"ן דבריאה יש י\"ס לכל א' פרצוף שלם. גם יש הקדמה אצלינו כי \nכל מה שהיא הארה מועטת למעלה תהיה למטה כפי ערכה גדולה משל מעלה ונמצא כי בהיות \nהזווג העליון דאו\"א למעלה שוין בקומתן ויהיה ג\"כ זווג שלים אז יש הארה גדולה מאד \nבאצילות ואז יש מוחין גמורים דגדלות אל זו\"נ דאצילות להוליד נשמות הצדיקים שהם \nמבחי' פנימית העולמות ואז ג\"כ ע\"י הארה זו נוספים בחי' מוחין דגדלות לאבא דבריאה \nג\"כ משא\"כ קודם זה כי לא היה בו רק ו\"ק שהוא בחי' היניקה ואז בגדלות גם אבא דבריאה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "יש לו פרצוף שלם אבל בהיות שאינו זווג שלים דאו\"א דאצילות רק ע\"י מקרה לפעמים שהוא \nברביצת האם על האפרוחים אז אין הזווג הזה לתועלת הבנים עצמן זו\"נ דאצילות כי אחר \nשזווגם הוא בהיותן רבוצים תוך זו\"נ עצמן בהיותן בבחי' מוחין בתוכם כנודע א\"כ נחשב \nזה כאלו הוא זווג זו\"נ עצמן ולכן אין כח בזווג זה התחתון לתת מוחין אל זו\"נ דאצילות \nרק סוד יניקה לבד דוגמת האם רובצת על האפרוחים להניק אותם. וכבר נודע כי בחי' \nהיניקה הוא בחי' ו\"ק לבד ואז ע\"י הארת יניקה דו\"ק אל זו\"נ דאצילות אז עדיין אבא \nדבריאה אין בו רק ו\"ק ומזדוג עם אמא דבריאה שיש לה פרצוף שלם והם מולידין מוחין \nגמורים לזו\"נ דבריאה שהארה קטנה למעלה היא גדולה למטה וכאשר זו\"ן דאצילות בבחי' ג' \nעל ג' אז יש יניקה לזו\"ן דבריאה בבחי' ו\"ק לבד. והנה נת\"ל כי גם בזווג זה התחתון של \nרביצת האם על האפרוחים יש בו ב' אופנים או בהתלבשותן תוך ז\"א עצמו כנודע שהנה\"י שלה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "נעשין מוחין אליו או בהתלבשותן בנוקבא והענין הוא כי זווג או\"א הוא לעולם כדי לתת \nמוחין לזו\"נ כפי מה שהם או דיניקה או דגדלות ואמנם עתה אנו מדברים ביניקה כי הנה \nבעת נתינת המוחין אז נקרא זו\"נ הוי\"ה אלקים הוא הוי\"ה והיא אלקים (והנה) בהיותן \nבסוד אב\"א אז הז\"א לבדו נקרא הוי\"ה אלהים כי תחלה נותנין לו לבדו ואחר כך ממנו \nנמשכין אליה וכשהם פב\"פ אז נמשכין אל שניהן ביחד (ואז הם סוד) יחוד הוי\"ה אלהים \nהנזכר בכ\"מ. גם יש בחי' אחרת שגם הוא בחי' הוי\"ה אלקים והוא כי לפעמים אמא המתלבשת \nבנה\"י (הנה\"י) שלה בז\"א לבדו בפנימיות ואז הוא נותן אח\"כ המוחין לנוקבא ואז הז\"א \nלבדו נקרא הוי\"ה אלהים אמנם כאשר יורדת ומתלבשת בנוקבא אז אין אמא מתלבשת בתוכה רק \nנשארת עליה בסוד אור מקיף כי (כמו) כאשר יורדת הבינה אל המלכות בסוד תפילה של יד \nנשארה בסוד אור מקיף והנה\"י של עצמות זעיר אנפין נכנסין בפנימיותה ואז נקרא הזו\"ן \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בין שניהן יחוד הוי\"ה אלהים והנה כאשר יורדת אמא במלכות אז יש במלכות מציאות מ\"נ \nשעל ידם מזדווג אמא עם אבא בהיותן שם למטה כנ\"ל אך בהיות אמא תוך ז\"א אז היסוד דז\"א \nמתעלה בה בסוד מ\"ן ועי\"כ נעשה זווג לאו\"א הנ\"ל נמצא כי כאשר הזווג הוא בהיות אמא \nתוך ז\"א אז ז\"א דאצילות יש בו בחינת ו\"ק בלתי מוחין דגדלות אבל גדפין יש לו ונקרא \nאפרוחים אבל כאשר מתלבשת במלכות לבדה אז הוא ביצים שהוא ו\"ק בלתי גדפין. והנה כבר \nבארנו בדרוש א\"א ענין או\"א מהיכן נמשך בהם כח הזווג ואמרנו בביאור אדר\"ז איך ב' \nשמות דהוי\"ה דיודין שהם ח' חוורתא דרישא דא\"א הם נמשכין דרך ב' פנים (דאו\"א) (דא\"א \nכצ\"ל) וכל הוי\"ה יש בה מ\"ב אותיות דפשוט ומלא ומילוי דמילוי ובפן א' יש מ\"ב ובפן \nהב' יש מ\"ב ב' כנ\"ל וכל פן ופן כולל י\"ס והכתר לוקח שער ראשון של מ\"ב והוא כולל כל \nהמ\"ב אמנם המ\"א הנשארים מתחלקין לט\"ס וכל ספי' מן הט' כולל כל מ\"א והם גימטריא ש\"ע \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ע\"ה והכתר לבדו הכולל כולם הוא ש\"ע נמצא כי בפן א' יש ט\"ס כל א' כלולה מן המ\"א הם \nש\"ע נהורין וכן בפן הב' ש\"ע נהורין ממ\"א אותיות הוי\"ה הב' כנ\"ל. גם נתבאר שם כי \nבמצח דא\"א מתלבש הדעת דעתיק (צ\"ל דא\"א) ובתוכו מתלבש היסוד דעתיקא וגם מזה המצח \nיורד הארה עד או\"א כדי שיזדווגו כי הרי הוא נמשך מבחי' יסוד ודעת שהם בחי' זווג ושם \nנתבאר איך יורדים אורות אלו עד הגרון דא\"א ושם נעשה הזווג מהחיך והגרון ונעשה \nבחינות אחע\"ה שבגרון שהוא בחינת שם ס\"ג ואהי\"ה שהוא בגימטריא אחע\"ה והם בחי' ב\"פ \nמ\"ב אשר בפנים דא\"א אשר נעשו ש\"ע נהורין כנזכר שם. גם נתבאר שם כמה בחי' יש בענין \nהסתכלות הנזכר באדר\"ז ושם ביארנו ב' בחי' מהם בלבד א' כאשר או\"א הם מסתכלין למעלה \nבמצחא דא\"א שאז הם בבחי' א\"א ויש להם ש\"ע נהורין וגם הזווג שלהם הוא פב\"פ שוין \nבקומתן למעלה בב' זווגים שלים ולא שלים אבל כאשר אינה מסתכלין אלא בתרין תפוחין שהם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הפנים דא\"א אז אין להם רק ק\"ן נ\nהורין כדמיון ז\"א כנזכר באדרא דקל\"ה ואז הם קצרי הקומה בבחי' הזווג הב' הנקרא רובצת \nעל האפרוחים ואלו הם הב' זווגים שיש להם כאן למטה שלים ולא שלים. ונבאר עתה עניינם \nדע כי או\"א ב' הכתרים שלהם הם בגרון דא\"א כמבואר במקומו והם נמשכין מס\"ג ואהי\"ה אשר \nשם שהם סוד אחע\"ה הנ\"ל והנה בגרון דא\"א נתבאר לעיל שעד שם מגעין החוורתי שהם מ\"ב \nב\"פ של ב' הויו\"ת ונעשו שם אחע\"ה ואמרנו כי להיות שאבא גניז וטמיר יתיר לכן הכתר \nדאמא כלול בכתר דאבא נמצא כי ג\"ם באבא וא\"ם באימא וז\"ס גם צפור מצאה בית כי אבא יש \nלו ג\"ם שהוא בחי' הש\"ע נהורין כמנין צפור והו' היתירה הוא בחי' הפנים עצמו דא\"א אבל \nאמא אין לה רק א\"ם וזהו הטעם שנקרא בינה אם בכ\"מ. והענין הוא כי הנה ב' מזלות שיש \nשם בי\"ג ת\"ד דא\"א והם תיקון ח' שהוא מזל העליון ותיקון י\"ג שהוא מזל תחתון והנה אבא \nנאחז במזל העליון ואמא במזל תחתון ותרווייהו נחתי בשקולא עד טבורא בשוה אמנם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בראשיהם למעלה המזל הח' שרשו גבוה למעלה בדיקנא יותר מן המזל הי\"ג ואותו הפרש מועט \nשלקח אבא הוא זה הא' שלקח אבא יותר מאמא ונקרא אבא ג\"ם אמא א\"ם: \nנלעד\"ח כי גדפין הם מוחין מקיפים דיניקה: \n \nשער טו פרק ג\nונבאר עתה מצות שלוח הקן כי יקרא קן צפור וגו' הנה כאשר הזווג דאו\"א הוא בבחינת \nרביצת על האפרוחים כנ\"ל וזה מורה על חולשת הבנים זו\"נ שהם חלשים בבחי' ו\"ק הנקרא \nאפרוחים והם קטנים וצריכין עדיין לאמא וצריכה אמא לרבוץ עליהם לשומרם מן החיצונים \nואז גם אבא יורד עמה ומרכין ראשו למטה כמבואר לעיל שאין זה הזווג העקרי של או\"א אלא \nזווג המקרה כאשר הבנים בסוד יניקה צריכין לאמא לכן ארז\"ל כי יקרא קן צפור פרט \nלמזומן גם אמרו שיהיו צריכין לאמם ואמרו ק\"ן צפו\"ר הענין הוא כמש\"ל כאשר הזווג הוא \nלמעלה שוין בקומתן אז יש להם ש\"ע נהורין כמנין צפור כנ\"ל וכשהוא זה הזווג של מקרה \nשהוא התחתון אז אין לאמא רק ק\"ן נהורין מכל הצפו\"ר שהם הש\"ע נהורין הנ\"ל וביאור כל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "זה נתבאר לעיל בענין הש\"ע נהורין דא\"א ע\"ש. אך הענין בקיצור כי כבר ביארנו לעיל כי \nהש\"ע נהורין הם ט\"ס כל אחד כלול ממ\"א שערים וא\"כ כאשר הזווג דאו\"א עלאין בהיותן \nפב\"פ שוין בקומתן ואז מסתכלין במצח דא\"א אשר שם בחי' היסוד דעתיק מלובש תוך הדעת \nדעתיק והדעת תוך המצח דא\"א אשר כל זה הוא בחי' זווג ומשם נמשך זווג הגרון והחיך שהם \nאחע\"ה ב\"פ מ\"ב לאו\"א ושם מלבישין הכתרים שלהם את הגרון דא\"א ומשם נמשך הזווג העליון \nדאו\"א ואז קומה דאמא שיעורה ט\"ס כל א' כלולה ממ\"א הרי ש\"ע רבוא אבל בהיות אמא \nמסתכלת בפנים דא\"א ואז האמא היא קצרת הקומה מהחזה דאבא ולמטה לבד עד סוף נה\"י שלו \nהם ג' ספי' כל א' כלולה ממ\"א הם קכ\"ג וב' שלישי ת\"ת הם כ\"ז ועם קכ\"ג הרי ק\"ן רבוא \nלבד וז\"ס ק\"ן צפור שבזווג של מקרה הזה אין לה רק ק\"ן רבוא נהורין מן הש\"ע שהם \nבגימטריא צפו\"ר עם בחי' אנפין עצמן שהם ו' דצפור כנ\"ל וכל זה הוא באמא לפי שיורדת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "למטה משא\"כ באבא. ומה שקרא לזווג זה קן צפור לשון ק\"ן ר\"ל כי עתה בזווג זה נקרא \nמקננא על בנין כי הבן שהוא ז\"א נקרא צפור והיא מקננת עליו ונעשית קן צפור ולזה לא \nאמרו בתיקונים דאמא יתבא על בנין רק מקננת על בנין כי לשון קינון מורה על הזווג \nשמזדווגת אז עם אבא בהיותה היא אם על הבנים שהוא הזווג הזה הב' הנ\"ל הנקרא מקרה \nלפרקים. ואמרו לפניך יתב' במ\"ש כי יש חילוק כשאומר מלפניך או לפניך כי בינה נקרא \nמלפני ה' שהוא יותר פנימי מן הוי\"ה אבל המלכות נקרא לפני ה' שהוא לפניו של הת\"ת \nולזה אמר לפניך כי עתה בזווג זה האמא יורדת למטה ומתלבשת בז\"א ונקרא לפניך ולא \nמלפניך. ואמרו בדרך רמז אל הנ\"ל כי ב' מיני יחודים הם של הוי\"ה אלקי\"ם הא' הוא כי \nענין זווג או\"א לעולם הוא כדי לתת מוחין אל הבנים ובעת נתינת המוחין נקרא זו\"ן \nהוי\"ה אלקים אלא שכאשר זווגם אב\"א אז ז\"א לבדו נקרא הוי\"ה אלהי\"ם לפי שמתחלה ניתנין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלו המוחין לו ואחר כך נמשכין אליה אך כשהם פב\"פ אז נמשכין לשניהם ביחד וז\"ס יחוד \nהוי\"ה אלקים בכ\"מ. ויחוד הב' של הוי\"ה אלקים הוא ג\"כ כמ\"ש לעיל כי בזה הזווג הב' \nהתחתון דאו\"א יש ב' מציאות או כשיורדת בז\"א שאז נכנסת בתוכו כמ\"ש ונה\"י שלה נעשין \nמוחין אליו או כשיורדת במלכות שאז אינה נכנסת בתוכה אלא נשארת למעלה בסוד או\"מ \nכמבואר אצלינו כי כשיורדת (נ\"א כמו שיורדת) בינה במלכות בסוד תפלה ש\"י נשארת (נ\"א \nע\"י שנשארת) בסוף מקיף והנה\"י דעצמות ז\"א הם נכנסין בתוכה ובפנימותה להעשות לה \nמוחין של פנימותה. והנה כאשר נכנסת בז\"א אז הז\"א לבדו נקרא הוי\"ה אלהים כי הוא לוקח \nהכל ואח\"כ הוא נותן לה המוחין שלה וכשיורדת על המלכות ולא בתוכם ממש אז שניהן ביחד \nזו\"ן נקרא ה' אלהים והרי ב' מיני יחודים הם של היו\"ה אלהים הנמצא בזווג זה הב' של \nמקרה וכנגדן אמר בדרך שהוא גימטריא ב\"פ הוי\"ה אלהים הנ\"ל. וביאר ב' מיני הירידות \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "האלו של הבינה וכנגד הא' אמר בכל עץ כי הז\"א נקרא עץ וכשיורדת נכנסת לתוכו וזהו בכל \nעץ וכנגד ירידתה בנוקבא הנקרא ארץ אמר או על הארץ ולא אמר בארץ לטעם הנ\"ל כי אז \nנשארת עליה בסוד או\"מ ואינה נכנסת בתוכה ממש כמו בז\"א. ואמרו בכל עץ ולא בעץ הוא כי \nהנה ברדתה על המלכות אז המלכות יש לה מ\"נ אבל כשיורדת בז\"א אז כדי שתזדווג עם אבא \nזה הזווג הב' צריך שהיסוד דז\"א הנקרא כל תעלה בה בסוד מ\"ן כדי שתוכל להזדווג עם אבא \nבעלה ומה שהיה נקרא כל יהיה עתה בבחי' בכל שהוא גימטריא ב\"ן דההי\"ן שהיא מ\"ן כנודע. \nואמרו אפרוחים או ביצים הוא לרמוז אל הנ\"ל כי ענין הזווג דאו\"א זווג עליון בהיותן \nשוין בקומתן למעלה אז הוא לתת מוחין דגדלות אל זו\"ן דאצילות וע\"י הארה זו ניתנין גם \nמוחין דגדלות אל אבא דבריאה שאין לו רק ו\"ק כנודע במקומו ועתה יהיה לו ג\"כ מוחין \nאבל כשהזווג הוא התחתון בבחי' רביצה שאין שוין בקומתן אז הוא לתת מוחין דיניקה לבד \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אל זו\"ן דאצילות ואז יש בו ב' בחי' או ברדתה בז\"א או ברדתה בנוקבא וכנגד הירידה \nבז\"א אמר אפרוחים כי אז הז\"א בסוד אפרוחים שהוא בבחינת ששה קצוות בלתי מוחין דגדלות \nאבל אית ליה גדפין וכשיורדת במלכ\nות אז הוא בסוד ביצים שהם ו\"ק לבד בלתי גדפין אמנם בב' בחי' אלו לעולם אין בהם רק \nו\"ק לבד וכנגד שנים אלו אמר אפרוחים או ביצים אפרוחים כנגד בכל עץ או ביצים כנגד על \nהארץ. ואמר לא תקח האם על הבנים ר\"ל כי זווג זה התחתון דאו\"א הוא בהיות זו\"ן קטנים \nצריכין לאמם בהארה מועטת דיניקה וצריך שלא תמשיך בחי' הזווג זה התחתון שהוא בהיות \nהאם בבחי' רובצת על האפרוחים להניקם בזמן יניקה אמנם תעשה באופן שתשלח האם והם או\"א \nשנרמזין בב' תיבות שלח תשלח ובב' תיבות את האם הנזכר בהקדמת תקונים תרין שלוחין \nתעשה באופן שיעלו מעל הבנים ויוגדלו ולא יהיו צריכין לאמם להניק אותן ויעלו למעלה \nויזדווגו בבחי' זווג עליון בהיותן שניהן שוין בקומתן ועי\"ז תגרום שני תועליות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "גדולות א' הוא שע\"י זווג עליון ימשכו מוחין דגדלות בזו\"ן דאצילות כי כל לשון טוב \nהוא מוחין כמבואר אצלינו בברכת אבות בענין גומל חסדים טובים וזהו למען ייטב לך \nתועלת ב' הוא והארכת ימים שימשכו ג\"כ מוחין דגדלות באבא דבריאה שלא היו בו רק ו\"ק \nו' ימים ועי\"ז יתארכו ויהיו לו מוחין משא\"כ בזווג של כי יקרא שהוא התחתון שאין בו \nשום תועלת מאלו השנים: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שער טו פרק ד\nודע כי למעלה באמא עלאה יש ג' בחי' א' נקרא סמ\"ך ונקרא בינה והב' נקרא ם סתומה \nונקרא תבונה והג' נקרא ד' ונקרא ג\"כ תבונה וזאת התבונה שהיא בחי' הג' היא אשר \nמתלבשת נה\"י שלה תוך ז\"א להעשות לו מוחין וכאשר ז\"א ותבונה זו שהיא הבחי' הג' \nהמתלבשת בז\"א בהיותן שניהן עולין למעלה אצל הבחי' הב' שהיא ם' סתומה תבונה ראשונה \nאשר היא ב' אל הבינה ועליה נאמר אני ישנה אותיות שני\"ה ואז נכללת תבונה הב' בתבונה \nהא' ואז שתיהם נקרא תבונות ואז ז\"א נאמר עליו ואיש תבונות ידלנה כי הרי עולה עמהם \nלמעלה ונכלל בשתיהן ועתה דולה ומשקה אפילו מאותה תבונה הא' וזהו ידלנה לשון יחיד \nוכאשר הוא נכלל בשתי התבונות עולין שלשתן למעלה עד הבינה ואז כולן נקרא בינות על שם \nהבינה ואז נקרא ז\"א עם בינות וכל זמן שלא הגיע ועלה שם נאמר עליו כי לא עם בינות \nהוא כי בינה עליונה היא רחמים פשוטים ואין שם אחיזה אל הקליפות אבל כשלא עלה שם יש \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בו אחיזה אל הקליפות וע\"כ לא ירחמהו עושהו ר\"ל שאינו רחמים גמורים. ונבאר ענין בינה \nותבונה ובו יתבאר מ\"ש בס\"י הבן בחכמה וחכם בבינה והענין כי הנה ב' אותיות ראשונות \nשל הוי\"ה הם בחי' חו\"ב אבל באות יו\"ד לבד שהוא חכמה שם יש בחי' בינה וזהו ענין הבן \nבחכמה ופי' הוא כי יו\"ד במלואו י' הוא חכמה וב' אותיות ו\"ד נעשית צורת ה' שהוא צורת \nו\"ד שבאות יו\"ד והיא נקרא בינה עלאה הנ\"ל. ואמנם ה' ראשונה עצמה שבשם הוי\"ה זו היא \nתבונה ראשונה הנ\"ל וכבר הודעתיך בדרוש תפילין בענין כתיבת שם הוי\"ה שצריך לכתוב \nתחלה י' בקרן זוית של ה' הזאת כזה ה' ואות י' הוא בחי' חכמה של זאת התבונה ראשונה \nוזו החכמה נקרא יש\"ס וז\"ש וחכם בבינה והרי נתבאר כי באות י' של הוי\"ה יש בחי' או\"א \nעלאין ובאות ה' ראשונה של הוי\"ה יש בחי' יש\"ס ותבונה שהם תתאין. ועתה צריך לבאר למה \nהבינה הראשונה נרמזת בב' אותיות ו\"ד של מילוי היו\"ד אשר צורתם ה' ושם קדמה ו' אל ד' \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "והתבונה נרמזת באות ה' ראשונה של הוי\"ה ושם קדמה ד' לו' כנודע כי ה' צורתה ד' על ו' \nגם שינוי אחר כי ו' של מילוי יו\"ד יש לה ראש שמורה היותה כלולה מי\"ס כמבואר אצלינו \nואות ו' שבתוך הה' ראשונה אין לה ראש שמורה היותה בבחי' ו\"ק לבד בלתי ראש אך הענין \nהוא כי הנה אות ו' של מילוי היו\"ד היא בחי' בינה העליונה ובינה עליונה יש בה י\"ס עם \nמוחין לכן ו' זו יש לה ראש והוא מורה על כל פרצוף הבינה עצמה אמנם אות ד' של מילוי \nיו\"ד אינה בחי' הבינה עצמה רק בחי' ד' מוחין הנמשכין מן הבינה ומתלבשים בתחלה \nבאחוריים של חצי ת\"ת ונה\"י שלה ואח\"כ הם מתלבשין בראש התבונה שהוא אות ה' ראשונה של \nהוי\"ה. ואמנם ה' ראשונה של הוי\"ה שהוא צורת ד\"ו והוא גימטריא י' כולם בחי' התבונה \nראשונה עצמה לכן שם בב' אותיות ו\"ד הם ב' אותיות נפרדין אבל ב' אותיות ד\"ו אלו של \nהתבונה הם כלולין באות א' שהוא אות ה' לכן אין לו' שבתוך הה' צורת ראש לפי שהוא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בחי' ו\"ק לבד בלי ראש והד' הם ד' מוחין של התבונה עצמה לכן קדמה ד' על ו'. והנה \nצריך שתדע כי זו הד' אינה בחי' ד' מוחין של התבונה פנימית שאם היה לה מוחין היא \n(היה) בחי' ראש אל הו' שבתוך הה' אבל כמו שאין מוחין בראש ז\"א עד שנתלבשו בתוכו \nהנה\"י של התבונה וכן עד\"ז אין לנוקבא דז\"א מוחין עד שנתלבשו בתוכה נצח הוד יסוד \nדז\"א א\"כ גם התבונה הזו אין לה מוחין עד שתעלה למעלה עד הבינה ואז היה לה מוחין \nמנה\"י דבינה עליונה ואמנם עתה זו התבונה הא' הוא למטה ואינה כלולה עם הבינה למעלה \nהנרמזת באות י' כנ\"ל לכן אות ו' שבתוך הה' אין לה ראש לפי שעדיין אין לה מוחין \nפנימים ואות י' שע\"ג הו' הוא בחי' או\"מ מלמעלה בגלגלתא מבחוץ ולכן נתרחקה זו הד' מן \nהו' ואינה דבוקה בו ממש רק מתפשטת ומקפת אות ו' בסוד או\"מ ואינה נכנסת בסוד פנימית \nלכן אינה דבוקה עם אות ו' נמצא כי זו תבונה הראשונה הוא בבחי' ו' קצוות לבד. וז\"ס \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כי ימצא חלל באדמה כי כרעא דה' תלויה ואינה דבוקה עם הד' ונשאר שם מקום פנוי וחלל \nבלתי מוחין והנה זו התבונה נקרא אדמה ר\"ל אדם ה' והנה באדר\"ז דרצ\"א אמרו כי אותיות \nתבונה הם ב\"ן וב\"ת דאינון ו\"ה פי' הדברים כי ב' אותיות ד\"ו שיש בצורת ה' ראשונה \nדהוי\"ה הנ\"ל הם דעצמות התבונה שהם ו\"ק שלה וד' מוחין ולפי שאחר כך נמשכין זו\"נ \nהנקרא ב\"ן וב\"ת מב' אותיות ו\"ד אלו והם סוד ו\"ה לכן הם נקראים תבונה אבל אין פי' \nשב' אותיות ו\"ד אלו הם זו\"נ עצמם: \n \n", "en": ""}]}
