# ספר עץ חיים — שער טז פרק ו

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/50/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער טז פרק ו
אחר שבארנו סוד הולדת או&quot;א וזו&quot;ן נבאר עתה סוד התלבשותן את א&quot;א כי כבר ידעת כי א&quot;א 
מתלבש תוך או&quot;א והנה דע כי חיות ונשמה של או&quot;א הוא נמשכת מב&#x27; רישין כתר ומ&quot;ס גלגלתא 
ומוחא כי הם משפיעין לבינה שמבינה נתהוו גלגלתא או&quot;א מן הכתר לאבא ומחכמה לאמא. 
ואמנם סוד השפעה זו כבר ידעת כי הלא סוד דיקנא דא&quot;א אינה מתלבשת כלל כי ארכה מהגרון 
עד טבורא דלבא ושם מתחיל ראש ז&quot;א נמצא כי מגיעין שערות אלו עד שערות דז&quot;א ועל ידם 
נמשך השפעה לראש ז&quot;א כנזכר באדרא א&quot;כ נמצא כיון ששיעור קומת או&quot;א הם מהגרון עד 
טבורא דלבא דא&quot;א ודיקנא דא&quot;א נמשכה עד הטבור דיליה א&quot;כ נמצא דהאי דיקנא חפיא על 
או&quot;א כי אינו מתלבש בהם כנ&quot;ל נמצא חופף עליהם ואינון אתכלילו ביה וז&quot;ס הנרמז באדר&quot;ז 
דרפ&quot;ט אתנהרו ג&#x27; רישין עלאין וכו&#x27; ובמזלא תליין ואתכלילין ביה כי או&quot;א הם ב&#x27; רישין 
דאתכלילו במזלא והבן זה ולכן אינן יכולין להזדווג או&quot;א רק ע&quot;י דעת עילאה שהוא מזל 


הי&quot;ג דדיקנא וביאור מזלא הוא כי כבר בארנו לך בפ&#x27; נשא בר&quot;מ כי י&quot;ג ת&quot;ד הם ג&#x27; שמות 
הוי&quot;ה דיודי&quot;ן והנה ג&#x27; הויות הם י&quot;ב אותיות והם סוד י&quot;ב ת&quot;ד ותיקון הי&quot;ג הוא כולל 
כולם כי בו יש כל ג&#x27; הויו&quot;ת (פעם ב&#x27;) הנ&quot;ל שהם י&quot;ב אותיות והי&quot;ג הכוללת והנה ג&#x27; 
הויו&quot;ת הם ע&quot;ח גימטריא מזלא או מזל עצמו עם המלה והבן זה. והנה בזוהר אמרו כי ב&#x27; 
ת&quot;ד הח&#x27; והי&quot;ג שניהן נקראו מזלא והענין כי ב&#x27; מסוג א&#x27; כי הם יורדים תרוייהו בשיקולא 
עד טבורא כנזכר באדרא קל&quot;א ואלו הב&#x27; מזלות מהם יונקים או&quot;א השפע הנ&quot;ל מכתרא ומ&quot;ס כי 
או&quot;א אתכלילו במזלא ושיעור או&quot;א הם עד טבורא של א&quot;א נמצאו אלו הב&#x27; מזלות חפיין 
עלייהו ואבא עיקר יניקתו ממזל הח&#x27; ואמא מן הי&quot;ג ולפי שמזל ח&#x27; עליון מן הי&quot;ג לכן אבא 
דיניק ממנו הוא גדול מאמא אך בערך דתרוייהו כחדא נפקי ונחתין בשיקולא עד טבורא לכן 
גם או&quot;א כחדא נפקי וכחדא שריין והנה בזה ידעת איך או&quot;א כחדא שריין ואיך אבא גדלה 


מעלתו מאמא וראוי שתדע כי מזל הח&#x27; הוא סוד א&#x27; שציורו וי&quot;ו ומזל י&quot;ג צורתו א&#x27; יו&quot;ד 
כנזכר בתיקונים שיש ב&#x27; מיני א&#x27; והנה להיות שמאלו הב&#x27; מזלות הם יונקים או&quot;א לכן א&#x27; 
שצורתו יו&quot;י הוא באבא וא&#x27; שצורתו יו&quot;ד באמא כי הד&#x27; היא נקבה. והנה טעם היות מזל הח&#x27; 
צורת יו&quot;י כי הרי הוא נחית בשקולא עד טבורא לכן בו נכללין כל י&quot;ג ת&quot;ד שהם י&quot;ב ועמו 
י&quot;ג והי&quot;ב שהם מתגלין בו הם צורת ו&#x27; שבאמצע אות א&#x27; וכבר בארנו כי כל ו&#x27; כפולה ו&quot;ו 
הרי י&quot;ב. גם הודעתיך בענין ווי עמודים שהוא סוד ו&#x27; שבאמצע אות א&#x27; שבשם צבאות שנחלקת 
לב&#x27; בזה האופן א&#x27; וכן הוא עד&quot;ז ממש והנה זה המזל כולל את אלו הי&quot;ב בב&#x27; מציאות א&#x27; 
בערך היותו עליון מהם וזהו בהיותו בסוד י&#x27; עלאה דאות א&#x27; והם נשפעים ממנו הב&#x27; בערך 
היותם כלולין בו והוא מקבל מהם וזהו בסוד י&#x27; תתאה דאות א&#x27; אך ב&#x27; בחי&#x27; אלו הם א&#x27; לפי 
האמת והנה הם עתה י&quot;ג והנה י&quot;ב אלו שבו נחלקים לג&#x27; שמות הוי&quot;ה הם י&quot;ב אותיות 


ומילואי שמות אלו הם ביודי&quot;ן מספרם רי&quot;ו ומזל י&quot;ג הוא א&#x27; שצורתו יו&quot;ד והוא ג&quot;כ על 
סוד הנ&quot;ל רק שלפי שמציאותה הוא בחי&#x27; ד&#x27; לכן שמותיו הם ג&#x27; אהי&quot;ה והם י&quot;ב אותיות 
ומלואם הוא ג&quot;כ ע&quot;ד הנ&quot;ל במילוי יודי&quot;ן נמצא איך מזל הח&#x27; מתלבש במזל הי&quot;ג בסוד 
הוי&quot;ה אהי&quot;ה לכן הוא עד&quot;ז באו&quot;א אשר הם יונקים מאלו הוי&quot;ה באבא אהי&quot;ה באמא והבן כל 
זה ולכן ע&quot;י ב&#x27; מזלות אלו נכללין או&quot;א ומזדווגים על ידו. ואמנם מה שאו&quot;א הם מלבישין 
גוף א&quot;א הוא בינה וחג&quot;ת דא&quot;א והבינה נעשה כתר לשניהן ובבחי&#x27; זו אנו קורין הבינה כתר 
אך החג&quot;ת נעשה גוף לשניהן צד ימין לאבא וצד שמאל לאמא. ואמנם כבר ידעת כי ח&quot;ג הם ב&#x27; 
דרועין שהם ו&#x27; פרקין כנזכר פ&#x27; ויחי דרס&quot;ב תמיד חסד חסדים גבורה גבורות והנה מאלו 
הב&#x27; זרועות נעשו או&quot;א וסדר פרקין אלו הם כך ב&#x27; פרקים עליונים הם חכמה דאבא וחכמה 
דאמא מזרוע ימין לאבא ומזרוע שמאל לאמא וב&quot;פ האמצעים הם בינה לאבא ובינה לאמא מחסד 


לאבא ומגבורה לאמא ע&quot;ד הנ&quot;ל הרי ב&#x27; מוחין חו&quot;ב לאבא מזרוע ימין חסד וב&#x27; מוחין חו&quot;ב 
לאמא מזרוע שמאל גבורה נשארו ב&quot;פ א&#x27; מזרוע ימין חסד וא&#x27; מזרוע שמאל גבורה והם ב&#x27; 
עיטרין חו&quot;ג דאחסינהו או&quot;א לברייהו ת&quot;ת כנזכר באדרא רצ&quot;ב. ואמנם סדר ו&#x27; פרקין אלו 
הם היפך מה שנראה והנה הראשונים הם ב&#x27; ידים ואח&quot;כ האמצעים ואח&quot;כ האחרונים והם 
סמוכים לכתף ומחוברים שם והטעם הוא דע כי הנה אדרבה סוד הידים והפרקין אמצעים הם 
יותר גבוהים בסוד וכל אחוריהם ביתה משא&quot;כ בראשי הכתפים שהם פנים ואחור וה&quot;ז מעלה 
א&#x27;. עוד מעלה ב&#x27; כי הנה הידים יש יכולת באדם להגביהן עד המוחין משא&quot;כ בפרקין 
הסמוכים לכתף שאין כח לכתפיים להגביהם למעלה. גם מעלה אחרת כי כל הפרקים הסמוכים 
לכתף הם דבוקים ממש בגוף כי הם סוד ב&#x27; עטרין הדבוקים בזעיר אנפין אך שאר הפרקין 
אינם דבוקים בגוף ויכולין להעלותן אל המוחין ובזה תבין סוד הגבהת ידים בעת הנטילה ש


הם סוד חו&quot;ג ב&quot;פ הידים הנעשין מוחין והבן זה. והנה תוך חג&quot;ת המקוריים שהם כחב&quot;ד 
דאו&quot;א יש נה&quot;י דעתיק וכבר ידעת כי גם בשוקיים יש ששה פרקין והם נחלקים ממש ע&quot;ד הנ&quot;ל 
עד שנמצאת שנשארו ב&quot;פ תחתונים שהם בסוד הרגלים מגיעין בב&#x27; עטרין דז&quot;א ובזה נאחז עם 
רישא עלאה דעתיק וכן סוד ב&quot;פ תתאין דחג&quot;ת דא&quot;א הם ג&quot;כ בז&quot;א ואמנם חצי ת&quot;ת דא&quot;א 
שבאו&quot;א ממנו נעשה ב&#x27; דעות לאו&quot;א כיצד ידעת ענין וקרא זה אל זה כי הת&quot;ת נקרא זה נגד 
י&quot;ב פרקין שבו כמנין ז&quot;ה שהוא י&quot;ב ונחלקין לב&#x27; ו&#x27; זעירא ו&#x27; רבתי והנה ת&quot;ת ו&#x27; רבתי 
ו&quot;ק שבו שהם נגד ו&quot;פ דב&#x27; דרועין והיסוד ו&#x27; זעירא ו&quot;ק שבו נגד ו&#x27; פרקי רגלים. ובזה 
תבין מ&quot;ש בפ&#x27; בראשית כי יש בהיכל הרצון ו&#x27; היכלים כלולים בו כי לעולם יש בחי&#x27; זו 
בת&quot;ת וביסוד ו&#x27; בכל א&#x27; והנה אם תחלק הת&quot;ת לחצאין ישארו ג&#x27; ג&#x27; והג&#x27; הם לאו&quot;א והג&#x27; 
לז&quot;א מהטבור ולמטה כמ&quot;ש והנה ג&#x27; חלקי הת&quot;ת הזה ב&#x27; מהם מתהוים ב&#x27; דעת לאו&quot;א והחלק 


הג&#x27; מתחלק לב&#x27; גופין דאו&quot;א ושאר קומתן נשלם ע&quot;י זווג הפה הנ&quot;ל שמרוב השפע נעשין 
נה&quot;י אחרים לאו&quot;א הרי כלל הדברים שמחצי ת&quot;ת נעשין ב&#x27; דעות דאו&quot;א עד סיום הרגלים 
שלהם והנה בדוגמא זו הוא יסוד דעתיק הגנוז בת&quot;ת דא&quot;א גם הוא נחלק דוגמת הת&quot;ת לו&quot;ק 
ג&#x27; מהם לאבא ואמא וג&#x27; מהם לזעיר אנפין ע&quot;ד הנ&quot;ל בת&quot;ת דא&quot;א כי כבר נתבאר שגם היסוד 
הוא ו&quot;ק כנזכר באדרא וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטיפא חדא: 
צמח אבא הוא הויו&quot;ת העולין מזלא לכן יו&quot;י גימטרי&#x27; הוי&quot;ה ואמא בסוד אהי&quot;ה לכן הוא 
יו&quot;ד והכולל גימטריא אהי&quot;ה: 
 


שער טז פרק ז
אמנם סדר התלבשות ז&quot;א את נה&quot;י דא&quot;א כך הוא כי חצי ת&quot;ת המקוריי נעשה גולגלת לז&quot;א 
כנזכר באדרא כי נתחברו אוירא ובוצינא ואפיקו האי גלגלתא תקיפא כי מ&quot;ס להיות שבו סוד 
הגבורה דעתיק לכן נרשם בה סוד הבוצינא דקרדינותא ושם שרשה כי בוצינא דקרדינותא הוא 
שורש לכל הדינין שבעולם רק ששם הם נכפין וממו&quot;ס נתפשט לאמא (נ&quot;א לאו&quot;א) כנ&quot;ל כי 
גלגלתא ומוחא דא&quot;א הם שורש או&quot;א וחסד דעתיק הוא בגלגלתא והגבורה במוחא ודוגמתן הם 
למטה באו&quot;א חסד באבא וגבורה באמא והנה אלו הב&#x27; נקרא בוצינא דקרדינותא גבורה ואוירא 
דכיא חסד לכן תבין כי מת&quot;ת שבא&quot;א (נ&quot;א שבאו&quot;א) מהם נעשה גלגלתא דז&quot;א כי הנה החו&quot;ג 
שעל הת&quot;ת נתחברו ואפיקו האי גולגלתא מסוד הת&quot;ת שלאחריהן וז&quot;ס אתחברות בוצינא ואוירא 
דכיא נמצא כי סוד בינה דא&quot;א היא כתר על או&quot;א וחג&quot;ת דא&quot;א הם נעשין מוחין מקיפין לז&quot;א 
ומנה&quot;י דא&quot;א נעשה לו מוחין פנימים ומתפשטין בו כסדר נה&quot;י דאו&quot;א כמ&quot;ש במקומו: 


ז&quot;ל מוהרח&quot;ו בספר מבו&quot;ש דקי&quot;ב ע&quot;ב. גם ראיתי שינוי אחר בענין הת&quot;ת דא&quot;א כי פ&quot;א 
שמעתי כי כל חצי התחתון ניתן אל הז&quot;א ורוב פעמים שמעתי בדקדק שאינו רק שליש התחתון 
לבד ואיני יודע תירוץ אם לא שנאמר על דרך הת&quot;ת דאימא המתלבש בכתר דז&quot;א כי בהיות לו 
מוחין דאימא לבד אינו לוקח רק שלישו ובהיות לו גם מוחין דאבא לוקח חציו כנזכר ע&quot;ש 
וכן יהיה כאן כנלע&quot;ד: 
 


שער יז פרק א מ&quot;ת
היכל החמישי והיכל זה נקרא היכל זעיר אנפין ובו שבעה עשר שערים: 
שער הראשון שער ז&quot;א ויתחלק לד&#x27; פרקים: 
ונבאר ענין זו&quot;ן אשר תקונם באו אחר תיקון או&quot;א והנה נת&quot;ל כי זו&quot;ן נעשו מבחי&#x27; ז&quot;ת 
דמ&quot;ה ובחי&#x27; ז&quot;ת דב&quot;ן זולת הכתרים שבז&quot;ת דב&quot;ן כי אלו עלו בגופא דע&quot;י ואמנם מקומם הוא 
למטה מן הקרום ואותה פרסה (הנ&quot;ל) שמפסקת באמצע גופא דא&quot;א כי עד אותה הפרסא עד שם 
מגיע סיום יש&quot;ס ותבונה ומהפרסא ולמטה מתחיל זו&quot;ן הנעשים מלבוש של א&quot;א למטה שהוא 
מטבורא דא&quot;א ולתתא עד סיום רגליו של א&quot;א כמ&quot;ש בע&quot;ה. ונבאר עתה מה שיעדנו למעלה 
בדרוש א&quot;א לבאר איך כל בחי&#x27; אצילות כאשר נתקנו ינקו מתחלה בסוד דדי בהמה ואח&quot;כ ינקו 
מדדי אדם. ונתחיל לבאר מבחי&#x27; תיקון א&quot;א ונאמר כי הנה נת&quot;ל כי הנה תיקון כל האצילות 
היה בעיבור י&quot;ב חדש ולא ידעתי לפרש היכן היה מקום עיבור זה והמשכיל יבין מדעתו והנה 
כאשר א&quot;א היה בסוד עיבור נולד ויצא לחוץ וירד למטה לעולם הבריאה ר&quot;ל מה שיהיה אח&quot;כ 


עולם הבריאה כי אז עדיין לא נברא עולם הבריאה וירד למטה מאותן ב&quot;פ תחתונים של נ&quot;ה 
דע&quot;י אשר ביארנו לעיל שהם עומדין למטה בעולם הבריאה ושם היה יונק א&quot;א מאותן הב&quot;פ 
שלהם שהם בסיום הרגלים כדמיון ב&#x27; דדי בהמה שדדיהם סמוך לרגלים והמשכיל יבין איך 
נעשו ממש בחי&#x27; דדים למטה ואין להאריך. ואחר שינק משם הגדיל יותר ועלה באצילות 
והלבישו י&quot;ס שבו לז&quot;ת דע&quot;י כנ&quot;ל והרי נשלם תיקון דא&quot;א. ואו&quot;א גם נתקנו אח&quot;כ וגם 
תקונם ע&quot;י עיבור ואחר זה העיבור נולדו ויצאו לחוץ וירדו גם הם למטה בבריאה תחת אותן 
ב&quot;פ תחתונים דעתיק וינקו משם ואח&quot;כ הגדילו יותר ועלו והלבישו לאותן ב&quot;פ תתאין דנ&quot;ה 
דעתיק ואח&quot;כ הגדילו יותר ועלו באצילות במקומם והלבישו את א&quot;א מהגרון עד הטבור כנ&quot;ל. 
והסבה שהיתה בהם ב&#x27; עליות הוא כי כאן יש להם לעלות ב&#x27; מדרגות בחי&#x27; עתיק ובחי&#x27; א&quot;א 
שהם אותן ב&#x27; פרקים תתאין דעתיק והתלבשותן את א&quot;א ולכן הוצרך להם ב&#x27; עליות אבל א&quot;א 


שאין עליו רק מדרגה א&#x27; די לו בפעם א&#x27; לעלות כל ז&quot;ת דעתיק בעלייה א&#x27; כי כולם מדרגה 
א&#x27; לעלות כל ז&quot;ת דעתיק. אח&quot;כ היה תיקון זו&quot;ן ותחלה היו בעיבור במעי בינה ואח&quot;כ בא 
זמן לידתם וירדו למטה לעולם הבריאה תחת אותם ב&quot;פ תתאין דנ&quot;ה דעתיק וינקו משם זמן 
היניקה ואח&quot;כ נתגדלו והלבישו אותן הב&quot;פ תתאין דעתיק אח&quot;כ הגדילו עוד ועלו למקומם 
שהוא מהטבור דא&quot;א ולמטה והלבישוהו שם אח&quot;כ הגדילו יותר ועלו למקום נה&quot;י דתבונה של 
בחי&#x27; קטנות וינקו משם מג&#x27; אמצעיים שלה שהוא מקום החזה עלייה בלבד מבחוץ כדרך שמגבהת 
האם את התינוק מבין ירכותיה ויונק מבין זרועותיה ובחי&#x27; זו נקרא אצלינו תמיד בחי&#x27; 
היניקה כמבואר במ&quot;א כי יש ג&#x27; זמנים לזו&quot;ן והם עיבור ויניקה ומוחין דגדלות. ודע כי 
היניקה זאת היא יניקה אמיתית הנזכר בדברינו תמיד ואמנם כל שאר הבחי&#x27; שהיה לזו&quot;ן אחר 
שנולדו כולם נכללין עמהם [ס&quot;א עמה] ונקרא בחי&#x27; יניקה אבל עיקרה אינה אלא זו הנ&quot;ל 


ואח&quot;כ בא זמן הגדלות האמיתי של זו&quot;ן והוא זמן כניסת המוחין דגדלות בראשו שאז הנה&quot;י 
דתבונה נכנסין ממש בראשו להיות לו מוחין ואין זה כמו זמן היניקה אשר עלה עד ירכותיה 
שהם הנה&quot;י דתבונה לינק מן הדדים שבחזה כי אז אינה רק עלייה מבחוץ כנ&quot;ל אבל עתה 
נכנסין ממש תוך פנימיות הז&quot;א בבחי&#x27; מוחין ממש הרי נת&quot;ל כל תיקון שיש בזו&quot;ן ונבאר 
עתה תחלה באיזה אופן מלביש ז&quot;א את א&quot;א מהטבור ולמטה: 
הנה הכתר דז&quot;א הוא מהטבור ולמטה עד סיום הגוף הנקרא ת&quot;ת שהוא עד רישי ירכין וג&quot;פ 
דנצח דא&quot;א מתלבשין בקו ימין דז&quot;א שהוא חח&quot;ן וג&quot;פ דהוד דא&quot;א מתלבשין בקו שמאלי דז&quot;א 
שהוא בג&quot;ה שבו ויסוד דאריך אנפין מתלבש בקו האצעי דז&quot;א שהוא ד&quot;ת ונוקבא דז&quot;א יצאה 
מהחזה דז&quot;א ולמטה כדמיון הז&quot;א היוצא מא&quot;א ממש ונמצא שהז&quot;א מלביש א&quot;א עד סיום רגליו 
מכל צדדיו ושם ג&quot;כ מסתיימין רגלי דזו&quot;נ ושם הוא סיום עולם אצילות אמנם רגלי עתיק 
הב&quot;פ תחתונים שבו שהוא פרק תחתון דנצח ופ&quot;ת דהוד דעתיק אלו נכנסים יותר למטה 


ועומדים בגבול עולם הבריאה אשר הוא למטה מעולם אצילות ועומדין שם בבחי&#x27; דדי בהמה 
כנ&quot;ל באורך (ואפשר לומר כי לא היה כך אלא קודם תיקון אצילות כנזכר כאן ואחר התיקון 
לא הוצרך זה וחזר עתיק לאסוף רגליו למעלה בהשוואה א&#x27; עם רגלי א&quot;א): 
הג&quot;ה וז&quot;ס שארז&quot;ל עתיד הקב&quot;ה להנחיל לכל צדיק ש&quot;י עולמות והענין כי א&quot;א הוא בחי&#x27; 
הכתר של כללות עולם האצילות כנודע והנה א&quot;א זה יש בו תר&quot;ך אורות כמנין כת&quot;ר כמ&quot;ש 
בס&#x27; הבהיר והנה צדיק עליון הוא ז&quot;א ולוקח מחצית הכתר שהוא מלביש לא&quot;א מהחציו ולמטה 
והנה מחצית הכתר הוא ש&quot;י ואלו הם ש&quot;י עולמות שהוא הצדיק שהוא ז&quot;א עיין פ&#x27; תרומה 
דקס&quot;ו במאמר זה שביארנו שם: 
 


שער יז פרק ב מ&quot;ת
ונבאר עתה בחי&#x27; זמן העיבור של זו&quot;נ איך היה וכבר נת&quot;ל כי נעשו מב&#x27; בחי&#x27; שהם ז&quot;ת 
דמ&quot;ה וז&quot;ת דב&quot;ן זולת הכתרים הז&#x27;. ונבאר סוד העיבור ונאמר כי הנה אחר שנתקנו או&quot;א 
נשארו עתה בחי&#x27; ז&#x27; מלכים שמתו ועדיין היו בלי תיקון ואמנם הם בחי&#x27; ז&quot;ת דב&quot;ן כנודע 
גם אז היה עדיין א&quot;א בלתי התלבשות מטבור ולמטה עד סיום רגליו והיה מגולה מבלי לבוש 
וכדי לתקן הז&#x27; מלכים שמתו אשר מהם נעשה זו&quot;נ הנ&quot;ל היה צריך שיהיה בסוד העיבור בתוך 
אמא וז&quot;ס העיבור. הנה תחלה אסף א&quot;א את רגליו ר&quot;ל כי נה&quot;י שלו שעדיין היו מגולין 
כנ&quot;ל נתעלו למעלה עד הג&#x27; אמצעית חג&quot;ת דא&quot;א עצמו המתלבשים תוך או&quot;א מקודם זה כנ&quot;ל גם 
עתיק התחיל לאסוף ב&#x27; פרקין האמצעים שלו (על גבי) ב&quot;פ הראשונים דנ&quot;ה שלו והיו 
מלובשים ב&quot;פ עליונים תוך ב&quot;פ אמצעים אבל היסוד דעתיק אינו צריך לעלות כי הוא מסתיים 
למעלה בחזה דא&quot;א ואח&quot;כ הלבישו החסד והגבורה וחצי ת&quot;ת העליון דאריך אנפין לאותן ב&quot;פ 


אמצעים דנ&quot;ה ואת היסוד דעתיק ואח&quot;כ הלבישו נ&quot;ה דא&quot;א לח&quot;ג שלו עצמו וחצי ת&quot;ת התחתון 
שבו הלביש את חצי העליון והיסוד דא&quot;א הלביש אח&quot;כ את חצי ת&quot;ת תתאה שבו ועלתה העטרה 
אל יסוד שבו והלבישה את היסוד עצמו שבו ואח&quot;כ עלו חג&quot;ת דז&quot;א והלבישו לנ&quot;ה ועטרת 
היסוד דא&quot;א ואחר כך עלו נה&quot;י דז&quot;א והלבישו לחג&quot;ת דז&quot;א עצמו ואח&quot;כ עלתה הנוק&#x27; שהיא 
המל&#x27; בסוד העטרה והלבישה את היסוד דז&quot;א ונמצא שעלו בחי&#x27; זו&quot;ן למעלה ונמצא ז&quot;א כלול 
ג&#x27; גו ג&#x27; שהם ו&quot;ק שבו ג&#x27; כליל בג&#x27; ונרמז זה פ&#x27; בשלח ד&quot;ן ע&quot;א בתוספתא ג&#x27; רוחין 
דכלילין בג&#x27; הוי שקיעין כו&#x27; ונודע כי ז&quot;א הוא בחי&#x27; רוח והמל&#x27; נקראת אבן וזהו אבנין 
שקיען ודי בזה. ועתה יתבאר איך נתלבשו גם הם תוך או&quot;א והוא כי אחר כל הנ&quot;ל הלבישו 
או&quot;א ויש&quot;ס ותבונה את כל הבחי&#x27; הנ&quot;ל כי כבר נת&quot;ל שאורך אלו הד&#x27; פרצופים הם כשיעור 
אורך הנ&quot;ל שהם חג&quot;ת דא&quot;א נמצא כי או&quot;א נשארו כמו שהיו בראשונה תמיד לפי שהם קצרי 


קומה כנ&quot;ל אבל עתיק וא&quot;א שהם ארוכים הוצרכו לעלות קצוותם התחתון ולכלול אותן 
בקצוותן העליון והנה גם זו&quot;ן היו יכולים לישאר שם כמו שהוא ולא להלביש קצוותם 
התחתון בעליון כי אורך הו&quot;ק אינם כ&quot;כ גדולים וא&quot;כ למה הוצרכו לכלול ולהיות בחי&#x27; ג&#x27; 
כליל בג&#x27; ואמנם תשובת שאלה זו נתבאר באריכות כי הכוונה היתה לקבצם ולקשרם יחד שיהיו 
רה&quot;י באחדות ולא ר&quot;ה דרך פירוד כי זו היתה סבת מיתת המלכים בראשונה ובזה נמצא כי 
זו&quot;ן הם עומדין באמצע בין נה&quot;י דא&quot;א ובין פנימית או&quot;א ואז היו שם בתוך פנימית או&quot;א 
בסוד עיבור כדרך הולד הניתן במעי אמו ואין תימא בזה אם או&quot;א שהם יותר עליונים 
ורוחניים מלבישין לזו&quot;ן בתוך מעיהם ופנימותן כי כן צריך לצורך העיבור בהכרח ועוד 
כפי האמת אין זה חציצה והפסק בין א&quot;א לאו&quot;א לפי שזו&quot;ן הוא קטן מחד בערכם ובפרט עתה 
שאין לו י&quot;ס רק ו&quot;ק בלבד ואפילו אלו הו&quot;ק אינן מתפשטין רק ג&#x27; כליל בג&#x27; כנ&quot;ל נמצא 


שמקום ומצב ומעמד הז&quot;א אינו רק בחצי ת&quot;ת התחתון דאמא אשר שם מקום הריון ועיבור הולד 
אבל בכל שאר הפרצוף אין שום הפסק בין או&quot;א לא&quot;א ואין זו נקרא חציצה והפסק. והנה ע&quot;י 
כל הכללות והתלבשות הנ&quot;ל נמצא שעתה יש אורות רבים וכפולים בתוך או&quot;א וא&quot;כ אע&quot;פ שהיה 
הז&quot;א נתון בתוכם והיה מפסיק בינם לבין א&quot;א אין זה מעלה ומוריד נמצא עתה כי נצח וחסד 
וחצי ת&quot;ת וחצי יסוד וחצי מל&#x27; של ז&quot;א נתונים מצד ימין בתוך אבא וחצי האחר נתונים בצד 
שמאל תוך אמא אמנם אח&quot;כ כולם מתקבצין במעוי דאמא ואבא נותן המחצה שלו במעי דאמא כי 
שם הוא מקום העיבור האמיתי וכמ&quot;ש בע&quot;ה. ונחזור לענין כי הנה מכח עליית כל האורות 
הנ&quot;ל וכללותן למעלה וכן מכח עליית ב&quot;פ האמצעיים דנ&quot;ה דעתיק למעלה בב&quot;פ קדמאין נוסף 
שם אור גדול ועצום ואין בו כח ביסוד דעתיק לסבלו כי הוא צר מאד ואז נבקע ונסדק 
מלמעלה למטה לארכו ויצא האור לחוץ ואז חכמה ויש&quot;ס העומדין בימין מתחברים ונעשו 


פרצוף אחד בלבד וכן אמא ותבונה שבצד שמאל נעשו פרצוף אחד לבד כי עתה אורות היסוד 
שוין בענין גילוי בהשוואה א&#x27; ואין עתה כסוי וגלוי הגורם חילוק פרצופים ועתה אין שם 
רק ב&#x27; פרצופים לבד אחד מאבא ואחד מאמא ושיעורם למעלה מן הגרון עד למטה בטבורא דא&quot;א. 
וזכור הקדמה זו כי בכל פעם שרוצין או&quot;א להזדווג לצורך מוחין לז&quot;א נעשה הכל פרצוף 
אחד לבד לאבא ויש&quot;ס ופרצוף אחד לבינה ותבונה וזכור זה לכל המקומות שתצטרך להקדמה 
זו: 
 


</div>
