{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "58", "title": "ספר עץ חיים — שער כ פרק ז", "hebrewTitle": "שער כ פרק ז", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/58/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/58/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כ פרק ז\nאח\"כ מתחיל ז\"א להגדיל גדלות האמיתי והוא כניסת הנשמה והטעם היות נקרא בחי' זו \nגדלות האמיתי הוא לפי שעד עתה היה אל הז\"א בחי' רוח אשר כל זה נקרא (בחי') ז\"א \n(שהוא) רוח כנודע אך בבא לו נשמה אז הוא גדלות האמיתי שגדל ביותר מבחינתו כי כל \nשרשו הם ו\"ק הנקרא רוח ועתה נגדל לו ג\"ר שהם בחי' נשמה וחוזרין להגדיל כלים דז\"א \nבג' בחי' החיצון ואמצעי ופנימי בין בעובי בין בגובה וזה ע\"י הארת הנשמה בהם בנפש \nורוח עצמה נמצא כי אע\"פ שמתחלה ג\"כ היה לו בחי' מוחין כיון שעדיין אין בהם רק בחי' \nהארת נפש בלבד או הרוח בלבד שאינם בחי' אור הראוים להם הרי הוא כאלו אין בהם מוחין \nאך עתה שבא הנשמה בתוכם וגם שנגדלו כנ\"ל לכן נקרא עתה גדלות דמוחין והבן וגם כניסת \nהנשמה זו היא מעט מעט ע\"ד הנ\"ל ברוח ונפש ונגדל מעט מעט וגם בזה הוא ככל הנ\"ל בנפש \nורוח כי הם (כח) טפת הזווג דאו\"א ממשיכין טפת חומר וצורה מבחי' כלים הפנימים שלהם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ומבחי' הנשמה שלהם ועל ידם מתבררין בירורי ז\"א עצמו מהמלכים שמתו מבחי' הכלים \nומבחי' הנשמה. וצריך שתדע כלל א' בכל הצלמים דנר\"ן ח\"י והוא כי בחי' נפש של הצלם \nההוא באה תחלה ואח\"כ רוח דו\"ק של הצלם ואחר כך כל ג\"ר ביחד שהם נשמה חיה יחידה כי \nג\"ר חשובות כא' אמנם הם נכנסין א' א' שהוא תחלה נכנס הנשמה אח\"כ חיה אח\"כ יחידה. \nוהנה בצלם יש בו צ' ובו נכלל הרוח כי בחי' נפש נקרא דמות וזה ניתנת אל הנוקבא אך \nהצ' דצלם הוא אל הזכר והוא בחי' רוח והוא נקרא דעת המתפשט בכל הגוף בסוד ובדעת \nחדרים ימלאו ויש בדעת זה ג' מוחין הנקרא חב\"ד ומתפשטין בג' קוין דז\"א עד נה\"י שבו. \nואמנם החו\"ב שבו הם חו\"ג שבדעת ונקרא תרין עטרין הנודעים והוא מ\"ש בזוהר משפטים \nדקכ\"ב כי רישא דמלכא בחו\"ג אתתקן ויש בחי' דעת תחתון המחבר ב' עטרין אלו. ואלו הג' \nמתפשטין בכל גופא דז\"א בסוד צ' דצלם והוא בחי' דעת כנודע כי בז\"א יש בחי' שם יה\"ו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לבד ובנוקבא ה' אחרונה וו' של יה\"ו הוא דעת כי כל העצמות ז\"א אינו אלא ו' שבהוי\"ה. \nואח\"כ ל' דצלם היא בינה דז\"א והיא הנשמה שלו. ואח\"כ מ' דצלם הוא חכמה דז\"א והיא \nהחיה שלו ואח\"כ בא כתר שלו.. והנה הנפש נקרא דמות באה ממלכות של הפרצוף דמל' דיש\"ס \nותבונה והרוח שהוא צ' דצלם בא מו\"ק דמלכות דיש\"ס ותבונה, והנשמה שהוא ל' דצלם באה \nמבינה דמלכיות דיש\"ס ותבונה, והחיה שהוא מ' דצלם באה מחכמה דמלכות דיש\"ס ותבונה, \nויחידה בא מכתר דמלכות יש\"ס ותבונה. וכל זה הוא הצלם דעיבור וכולם נקרא נפש לבד \nוכעד\"ז בצלם דיניקה (הכולל נרנח\"י) וכולם נקרא בחי' רוח והם נמשכין מחיצוניות ו\"ק \nדיש\"ס ותבונה אשר הוא כלול מכח\"ב וו\"ק ומלכות ועד\"ז הוא בצלם דנשמה דגדלות הכוללת \nנפש רוח וכו'. וכולם נקרא נשמה לבד והם נמשכין מחיצוניות בינה דיש\"ס ותבונה אשר היא \nכוללת כח\"ב וו\"ק ומלכות שבה. ואמנם כבר יש עתה אל הז\"א ג' בחי' נר\"ן בתוך ג' כלים \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ובתוך ג' צלמים מחומר וצורה של ישסו\"ת ממלכות וז\"א ובינה שלהם כנ\"ל וכל צלם מאלו \nהג' הוא כפול שהוא צלם דיש\"ס וצלם דתבונה וכבר נת\"ל שכנגד חיה ויחידה לא יש עוד \nכלים בז\"א אמנם נכנסין ומתלבשין תוך נשמת ז\"א ואח\"כ נכנס צלם דחיה בז\"א מבחי' חכמה \nדיש\"ס ותבונה כלול מה' בחי' נרנח\"י וכולם נקרא חיה. אח\"כ נכנס צלם דיחידה בז\"א \nמבחי' כתר דיש\"ס ותבונה כלול מה' מבחי' נרנח\"י וכולן נקרא יחידה והרי נשלם עתה ז\"א \nבנרנח\"י וכולם מה' בחי' דיש\"ס ותבונה: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שער כ פרק ח\nאח\"כ יש לו עלייה אחרת וחוזר כבראשונה ועולה ולוקח ה' בחי' נרנח\"י מן ה' בחי' או\"א \nעלאין עלאן ולכן חוזר לקטנות ויניקה ומוחין אחרים כנזכר בליל פסח ואח\"כ יש לו עלייה \nאחרת ככל הנ\"ל ולוקחם כולם בא\"א. וביאור הדבר כי תחלה היה לו בחי' עצמו שהוא רוח \nובחי' נוקבא הכוללת בו והוא נפש ובלקחו מיש\"ס ותבונה כל אותן הצלמים אז יש לו נשמה \nשלימה כי הרי יש\"ס ותבונה נקרא בינה כנודע ובלקחו אותם שנית מן או\"א עלאין הנקרא \nחכמה יש לו חיה בשלימות. ובלקחו אותן (ג' כלים) מא\"א הנקרא כתר נשלם בו יחידה \nבשלימות. ועתה אנו צריכין לומר (לבאר) כי הרי כל אלו בחי' של הצלמים כנ\"ל הם כולם \nמבחי' חיצונית דיש\"ס ותבונה ודאו\"א ודא\"א. ואמנם צריך שתדע כי גם יש בהם בחי' \nפנימית וצריכין אנו לבאר ענינם לכן נבאר צלם דגדלות נשמה דז\"א שלקחו מיש\"ס ותבונה \nוממנו תקיש אל השאר משם ולמעלה כי משם ולמטה שהם עיבור ויניקה אין שם פנימית רק \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חיצוניות לבד כי אין בחי' פנימיות אלא כשהוא בגדלות שאז ראוי לזווג וצריך שיחזור \nפב\"פ בכח הפנימית וא\"כ אפשר שבעיבור ויניקה אינו לוקח רק בצלם מבחי' חיצוניות לבד. \nאו אפשר שנאמר שגם לוקח פנימיות אלא שאף הפנימיות נקרא חיצוניות כי אין נקרא פנימית \nאלא בסוד נשמה והכלים שלה כי הפנימית של הכלים ההוא הפנימי הוא הנקרא פנימית ממש \nוזה אינו אלא בגדלות ממש שאז לוקח גם פנימית הכלי ההוא ועל ידו חוזר פב\"פ לצורך \nהזווג. ולכן נתחיל ונבאר ענין הצלם דמוחין הבאה לז\"א מיש\"ס ותבונה דע כי אין אל \nהז\"א יותר מג' כלים והם כנגד מלכות שבו וכנגד הז\"א שבו שהם ו\"ק שבו וכנגד הבינה שבו \nואלו הם בחי' נפש רוח נשמה שבו אך החיה ויחידה שבו אין בהם כלים וכל א' מאלו הג' יש \nבו חיצוניות ופנימיות ר\"ל אחור ופנים כי זה הוא כלי באחוריים של כל אבר ואבר וזה \nכלי שהוא פנים של כל אבר ואבר וכנגדן אורות והם נר\"ן כ\"א מהם יש בו אור המאיר \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "באחוריים ואור המאיר בפנים של כל אבר ואבר וכנגדם יש בחי' או\"א אשר לוקח ז\"א מהם \nמבחי' ג' כליהם ע\"ד הנ\"ל שהם כלי המלכות שבהם והוא הנפש וכלי ז\"א שבהם והוא רוח \nוכלי בינה שבהם והוא נשמה ובכל א' יש בו פנימית וחיצוניות ובכל א' יש בו ג\"כ אורות \nנר\"ן וגם הם בחי' אורות דפנים ואחור. ובהיות אור ז\"א מבחי' האחור אז יש אחור גרוע \nמחברו כנודע כי כמה אחוריים וכמה פנים הם ואז האחור גרוע נשאר באחוריו ואור המעולה \nאע\"פ שהוא מבחי' אחור נשאר בפנים ובבא אור הפנים אז אור האחור נדחה כולו אל האחור \nואור הפנים נמשך אל הפנים ונמצא כי אפילו כלי החיצון של ז\"א יש בו כלי מצד אחור \nוכלי מצד פנים בכל אבר ואבר ויש בו אור נפש מבחי' אחור ופנים ויש בתוכם כלי החיצון \nדאו\"א בבחי' אחור ופנים וזה הכלי נתון תוך כלי החיצון דז\"א ובתוך כלי זה דאו\"א יש \nאור חיצון נפש דאו\"א דאחור ופנים ובתוכו נפש דז\"א דאחור ופנים ואח\"כ תוך כלי זה יש \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כלי אמצעי דז\"א בבחי' אחור ופנים ובתוכו כלי דאו\"א האמצעי דאחור ופנים ובתוכו אור \nרוח דאו\"א מבחי' אחור ופנים ובתוכו אור רוח דז\"א פנים ואחור. והנה ב' כלים הנ\"ל \nנקרא כלים דעיבור ויניקה והם מבחי' אלקים שיש בו אחור ופנים בין בכלים בין באורות \nואח\"כ בתוך כלי הנ\"ל יש כלי הפנימי דז\"א בבחי' אחור ופנים ובתוכם כלי דאו\"א הפנימי \nפנים ואחור ובתוכו אור או\"א הנשמה בבחי' פנים ואחור ובתוכו אור ז\"א פנים ואחור של \nנשמה ואז בבא שם הנשמה משלח אורותיה אל הב' כלים וגם אל האורות שהם נפש ורוח ונעשין \nבחי' הויות כי אין הויות אלא בגדלות אלא שאז גם ב' הכלים החיצונים נעשין הויות. \nונבאר עתה ענין זה הכלי הפנימי דז\"א שהוא בחי' נשמה דגדלות שהוא כלי הפנימי דאמא \nובתוכה כלי הפנימי דאבא. והנה ג' בחי' אלו הכלים חיצון ואמצעי ופנימי בכל א' מהם יש \nבו בחי' פנים ואחור כנ\"ל וזה בין בבחי' הכלים דז\"א או דאו\"א ובין בבחי' אורות בין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "דז\"א בין דאו\"א וכל זה בין באחור בין בפנים וכל אלו יש להם בחי' מ\"ה וב\"ן מ\"ה אור \nהחדש וב\"ן מברורי המלכים וזכור כל זה: \n \nשער כ פרק ט\nועתה נבאר כל זה בעז\"ה הנה תחלה בא לו זה הצלם דגדלות מבינה דיש\"ס ותבונה מבחי' \nחיצוניותם שהוא באחוריים בין בכלים בין באורות ונכנסין בז\"א ונעשין בו כלי הפנימי \nמכולם בבחי' האחור לבד שהוא חיצוניותו ובתוכו המוחין שהיא נשמה לו וכל זה בבחי' \nאחור ואז עומדין אב\"א זו\"ן ואז נגדלת הנקבה באחור ז\"א. והוא כי הנה הז\"א לוקח חלקו \nוחלק שלה כי הוא בן בכור וא\"כ לקח תחלה כלי שלו ושלה באחור לבד מבחי' מ\"ה וב\"ן וכן \nעד\"ז באורות ונמצא שיש בו עתה מ\"ה וב\"ן באור נשמה וכלי הפנימי לו וכן לנוק'. ואמנם \nהגבורות דב\"ן דמ\"ה שבאבא ניתנין בנה\"י דאימא ונעשו חסדים בערך הגבורה דאמא כנודע \nשהם ג\"כ גבורות דב\"ן דב\"ן דחלקה והחסדים דמ\"ה דמ\"ה דאבא עם החסדים דמ\"ה דב\"ן דאמא \nניתנין בנה\"י דאבא ונעשו חסדים דאמא גבורות בערך חסדים דאבא כנודע. וכל זה נכנס \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "תחלה כולו תוך הז\"א. ואח\"כ דרך האחור שלו היה מאיר לנוקבא ונותן לה אז הארה מהמוחין \nשבנצח הוד יסוד דאימא אשר כולם הם בחינת ב\"ן שלו ושלה ונותן לה הארה משלה בלבד שהם \nהגבורות דב\"ן דב\"ן וגם נותן לה הארת הגבורות דב\"ן דמ\"ה ואח\"כ בעת הנסירה מסתלקין \nנה\"י דאו\"א וב' בחי' חכמה וחסדים בין דאבא בין דאמא נשארין בסוד אור מקיף על ראש \nז\"א והשאר שהם הבינות וגבורות נכנסין בנוקבא ונגדלת בכל האחור שוה אליו כי אז נוטלת \nהם עצמן ולא הארתן לבד כבתחלה ואז נעשה בחי' היסוד שבה כי מתחלה ע\"י הארה לבד \nהנמשכת לה ע\"י ז\"א לא נעשה בה רק בחי' המלכות שבה (ואח\"כ) [ועתה] נעשה היסוד שבה \nוהם ציון וירושלים כנזכר במ\"א ואח\"כ מעלים אותן או\"א לחופה בהיכל עילאה דילהון אחר \nנסירה ועדיין אין בהם רק אורות דאב\"א ומזדווגים שם פב\"פ ונותן בה החסדים דאמא שגם \nהם אינן רק ה\"ג מ\"ה דב\"ן מבחי' עצמו אלא שבערך הגבורות שלה נקרא חסדים ואז אלו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "החסדים נקרא רוחא דשדי בגווה כי אז הוא בסוד זווג ממש אמנם הכלי שלה הוא היסוד שלה \nוהמ\"ן הם ה\"ג של חלקה שלוקחת בעת הנסירה כנ\"ל. אך אלו ה\"ג עצמם שלו נקרא רוחא דיליה \nדשביק בגווה כי הנה ז\"א סוד רוח אך בהנתן בה נקרא נפש בצאת נפשה ולכן נקרא בן ולא \nבת ולהיותו בסוד אב\"א אינו זווג גמור רק רוחא דשדי בגווה והוא שורש להעלות כל \nהבירורים עד ימות המשיח והוא שורש לכולם כי הוא השורש הראשון דב\"ן וע\"י מתבררין כל \nבירורי המלכים של זו\"ן. ואמנם אח\"כ חוזרים פב\"פ ואז באים בחי' אורות הפנים דבינה \nשבתבונה ויש\"ס מלובשין בפנימיותן ממש ואז נותן לה בסוד הארה בחי' ה\"ג שלה ב\"ן דב\"ן \nובסוד זווג ממש ה\"ג שלו הנקרא חסדים דאימא כנ\"ל (וכולם הן מן ב\"ן). עוד נ\"ל בדרך \nשני וב' פירושים הם אמת כי הנה א\"א להזדווג ז\"א בנוקבא אלא בהיותה שוה בשוה לגמרי \nכמוהו ואם לאו אז הזווג הוא זווג ז\"א בלאה או יעקב ברחל או יעקב בלאה. והנה בהיותה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בסוד אחור בשוה אליו אז האיר בה בחי' הגבורות דב\"ן דב\"ן אך הגבורות דמ\"ה דב\"ן כולם \nנעלמים תוך יסוד דאבא הסתום כנודע לכן צריך שיצאו משם וינתנו בתוכה ממש בעת הנסירה \nואז חוזרין להנתן בה נה\"י דאבא ואי אפשר שתקבלם אם לא יכנסו בה ג\"כ נה\"י דאמא \nויתלבשו בתוכה ואז מקבלת היא גבורות דמ\"ה (דב\"ן) שביסוד דאבא והרי עתה בא ב' מנצפ\"ף \nא' דגבורות אמא וא' דגבורות אבא כנזכר במ\"א. אח\"כ בחזירתם פב\"פ אם לא גדלה כמוהו אז \nהוא זווג יעקב ורחל והיא קבלה תחלה גבורות דמ\"ה דב\"ן דרך מסך מז\"א ואח\"כ נותן לה \nחסדים דמ\"ה דמ\"ה בסוד זווג. אמנם כשנגדלת כמו הז\"א לגמרי פב\"פ אז לוקחת החסדים \n(דב\"ן) דמ\"ה (דב\"ן) וג\"כ החסדים דמ\"ה דמ\"ה כנזכר במ\"א כי ז\"א יש לו או\"א ויעקב אבא \nלבד. והנה מן זה הנ\"ל תבין איך החו\"ג שבנה\"י דאמא כולם הם בחי' ב\"ן וכולם הם גבורות \nולכן הם מנצפ\"ך כפולות כי כולם גבורות והם י' דמים שבאשה ה' דם טוהר מהחסדים וה' דם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "טמא מהגבורות ומהם יונקים הקליפות הטמאים יען הם גבורות דנוקבא ששם אחיזת הקליפות. \nגם אפשר כי יש בחי' אחרת והם ה\"ג דמ\"ה דם טוהר וה\"ג דב\"ן דם טמא. והנה בעמידת לחש \nדחול הם לוקחים אחור ופנים דאמא דיש\"ס ותבונה ובחזרה הם לוקחים אחור ופנים דחכמה \nדישסו\"ת. ולכן עדיין אין זווג אלא ליעקב ורחל אלא שהוא במקום גבוה בחג\"ת דז\"א \nכנודע. אך בר\"ח במוסף הם לוקחים אחור ופנים דכתר דיש\"ס ותבונה ואז יכולין להזדווג \nז\"א ברחל כנ\"ל שאין אלו מזדווגים רק בהיותן שוים בקומתן ובזה תבין מ\"ש במ\"א כי רבי \nעקיבא לבוש נשמתו מן (נ\"א מהוד) הנה\"י דאבא מצד גבורות שהוא צד שמאלי ואמנם נשמתו \nהוא מקין שהוא מן אמא כי הרי ר\"ע נקרא חסיד כי נתבסם גבורת נשמתו עם החסדים ברדתם \nביסוד והחסדים היו תחלה גבורות דאבא כנ\"ל אלא שאחר כך נתחלפו וניתנו באמא לכן לבושו \nמשם מאבא מצד הגבורות מצד שמאל שבו וכבר נתבאר איך הגבורה דהוד נכנסת ביסוד במקום \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "החסד שבחסד לכן ר\"ע שנשמתו מהוד הגבורות נעשה לבושו מחסד שבחסדים והיה מצד אבא כי \nמשם שרשם: \n \nשער כ פרק י\nוכדי שתבין כל זה נבאר ענין או\"א היטב הנה אבא לוקח משם מ\"ה מבינה שבו הכתר והחכמה \nשבי' ספירות דבינה זו ואמא לוקחת בינה דבינה דמ\"ה ואפשר שגם הכתר נחלק לחצאין חציו \nלו וחציו לה אלא שכפי הנראה מדרוש שלוח הקן בש\"ע נהורין כי כתר שלה טמיר וגניז באבא \nא\"כ נראה שכל הכתר לקחו אבא ולכך נקרא טמיר וגניז יתיר מינה ויש\"ס לקח ו\"ק דבינה \nדמ\"ה ולכן נקרא יש\"ס הוא ז\"א שבו ותבונה לוקחת מלכות דבינה דמ\"ה לכן נקרא התבונה \nמלכות נפש תבונה כנזכר בתיקונים דמ\"ג וכשם שאו\"א לא מתפרשין וישראל ורחל מתפרשין \nלזימנין כן או\"א נרמזין בחיבור גדול בי' ראשונה שבהוי\"ה כנודע לפי שהם חו\"ב דבינה \nדמ\"ה. אך ו\"ק דבינה דמ\"ה עם מלכות דבינה דמ\"ה שהם יש\"ס ותבונה הם דומין לזו\"ן ואינן \nכ\"כ מחוברים חיבור גדול כמו או\"א. ואמנם מב\"ן לקח אבא ו\"ק דחכמה דב\"ן כי הרי ג\"ר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לקחם עתיק לצורך הנקבה שלו ומלכות דחכמה דב\"ן לקח יש\"ס ולכן נרמז גם הוא בסוד נקבה \nבה' ראשונה דהוי\"ה כנודע. ואמנם מבינה דב\"ן הד\"ר שהם כח\"ב חסד לקחם עתיק ואז ה' \nקצוות דבינה דב\"ן שהם גבו' תפארת נה\"י לקחתן אמא ומלכות דבינה דב\"ן לקחה תבונה נמצא \nכי אבא יש לו מ\"ה וב\"ן, ואמא יש לה מ\"ה וב\"ן, ויש\"ס מ\"ה וב\"ן, ותבונה מ\"ה וב\"ן אך \nא\"א ועתיק אינם כן רק הזכרים לקחו מ\"ה לבדו והנקבות ב\"ן לבדם לכן הם מחוברים בפרצוף \nא'. אך באו\"א שהם זכר ונקבה נפרדין מוכרח שכל א' יהיה בו מ\"ה וב\"ן כדי שלא יתפרדו \nלגמרי וז\"ס הבן בחכמה וחכם בבינה וכעד\"ז בזו\"ן כי ז\"א יש לו ו\"ק דב\"ן וו\"ק דמ\"ה \nונוקבא יש בה מלכות דמ\"ה ומלכות דב\"ן נמצא כי בז\"א יש בו חו\"ג שהם מ\"ה וב\"ן וכן \nבנוקבא. ואמנם ז\"א שלוקח מוחין שלו כפולים מצד אבא ומצד אמא היו אז החסדים דמ\"ה \nוחסדים דב\"ן באבא וגבורות דמ\"ה וגבורות דב\"ן באמא ואח\"כ בהכנסם בז\"א נתחלפו ואז \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "החסדים דב\"ן נשתתפו עם הגבורות דב\"ן בנה\"י דאמא וגבורות דמ\"ה עם חסדים דמ\"ה נשתתפו \nבנה\"י דאבא נמצא מוחין דאמא כולם דב\"ן ודאבא כולם דמ\"ה ומן הנ\"ל תבין מ\"ש במ\"א כי \nכתר דאבא הם טעמים וט\"ס הם נקודות כי כתר שבו הוא כתר דבינה דמ\"ה כנ\"ל וכל כתר שבכל \nספירה וספירה הוא טעמים וזכור זה היטב וט\"ס תחתונות של אותו ספירה הם נקודות דמ\"ה \nלבד מאותן השינוים שמצאנו כי לפעמים נאמר כי בינה היא אהי\"ה ולפעמים נאמר שהוא ס\"ג \nועם הנ\"ל אפשר לישבו כי זה הוא בב\"ן וזה הוא במ\"ה שבה או זה באמא וזה בתבונה או זה \nבג\"ר וזה (נ\"א בז\"ת) בג\"ת ודוק ותשכח כי יותר נראה שאהי\"ה הוא בחלק מ\"ה אך ס\"ג הוא \nבחלק ב\"ן כי הרי ב\"ן שרשו מס\"ג שהם הנקודות כנודע שהם המלכים שמתו. גם תבין איך כל \nאבא הוא חכמה או חכמה דב\"ן או חכמה דבינה דמ\"ה אך לעולם אמא היא בינה או בינה דבינה \nדמ\"ה או בינה דב\"ן ולכן יכול להתקשר מ\"ה עם ב\"ן בין באבא בין באמא שכולם הם חכמה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "וזה באבא אלא שחכמה דב\"ן נעשה צד נוקבא לחכמה דבינה דמ\"ה או כולם הם בינות באמא אלא \nשבינה דבינה דמ\"ה נעשית צד זכר לבינה דב\"ן: \nובזה אפשר לתרץ כנ\"ל בענין קין והבל כי זהו הענין כשנכנסים בז\"א. נה\"י דאו\"א אך שם \nבחטא אדה\"ר לא נכנסו בו רק מוחין דאמא לבד ואז אין חליפין נמצא החו\"ג דאמא הם ממ\"ה \nוב\"ן נמצא כי קין הוא מגבורות דב\"ן והבל מחסדים דמ\"ה כנלע\"ד חיים: \n \n", "en": ""}]}
