# ספר עץ חיים — שער כא פרק ב מ"ת

[קריאה בקורא](/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/60/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער כא פרק ב מ&quot;ת
ואחר שביארנו ענין אמא עצמה נבאר ענין ההפרש שיש בין ז&quot;א לנוקבא בענין המוחין שלהם 
כי הנה ע&quot;ד ששיעור ז&quot;א הוא מן הת&quot;ת דאמא עד למטה כן נוקבא דז&quot;א הוא מן ת&quot;ת דז&quot;א 
ולמטה אלא שיש הפרש א&#x27; ביניהן והוא כי הנה הנוקבא דז&quot;א מקומה הוא בתחלה כאשר נאצלה 
באחורי ז&quot;א מהחזה של ז&quot;א ולמטה כיצד עד החזה הוא שליש עליון של הת&quot;ת דז&quot;א וממקום 
סיום החזה עד סוף הת&quot;ת דז&quot;א יש ב&quot;ש תחתונים אחרים. והנה שיעור כתר של נוקבא דז&quot;א 
הוא שיעור מקום ב&quot;ש התחתונים דת&quot;ת דז&quot;א וז&quot;ס פסוק ושמתי כדכד שמשותיך וגו&#x27;. והענין 
הוא כי הנה נודע כי ה&quot;ח מתפשטין בז&quot;א מהחסד שבו עד הוד שבו והנה חסד גימטריא ע&quot;ב 
והנה חסד המתפשט בתוך ת&quot;ת של ז&quot;א בהיותו מתחלק לג&#x27; שלישים יהיה כל שליש ממנו במספר 
כ&quot;ד כי ג&quot;פ כ&quot;ד גי&#x27; ע&quot;ב והם כמנין חסד הנ&quot;ל והנה כתר דז&quot;א הם ג&quot;פ אור אור אור כמנין 
כתר אבל נוקבא הכתר שלה הוא ב&quot;פ אור אור שהם גימטריא בי&quot;ת כנודע כי הנוקבא נקראת 


בית ואלו ב&quot;פ אור שיש בכתר דנוקבא הם בחי&#x27; ב&quot;ש של ת&quot;ת דז&quot;א שלקחתם הנקבה לכתר שלה 
אשר כל א&#x27; מהם הוא כ&quot;ד וז&quot;ס ותמלא כדה ותעל כ&quot;ד ה&#x27; וז&quot;ס כ&quot;ד אותיות שיש בפסוק 
בשכמל&quot;ו כנזכר בזוהר וז&quot;ס כ&quot;ד ספרי דאורייתא ולכן הנקבה נקראת ד&quot;ך וענייה לפי שחסר 
ממנה כ&quot;ד שהיא שליש הראשון והיא ד&quot;ך וענייה ממנו. וז&quot;ס שארז&quot;ל משחרב בית המקדש אסור 
לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה כי בעת שנחרב ב&quot;ה שהיא הנקבה הנקראת בית לסבת לקיחת 
הכתר שבה ב&quot;פ כ&quot;ד כ&quot;ד הנ&quot;ל שהם ב&#x27; פעמים אור כמנין בי&quot;ת ולכן מאז ואילך אסור לשחוק 
כי שחוק הוא גימטריא ב&#x27; פעמים או&quot;ר או&quot;ר וכיון שנסתלק או&quot;ר או&quot;ר אין שחוק בעולם 
ולע&quot;ל כשיבנה בית המקדש נאמר אז ושמתי כ&quot;ד כ&quot;ד שמשותיך כי אז יחזור לה ב&quot;פ כ&quot;ד כ&quot;ד 
הנ&quot;ל הנקרא שמשותיך על שמאירין כשמש וגם לפי שלוקחתן מגוף הת&quot;ת דז&quot;א הנקרא שמש 
כנודע להיות לה בחי&#x27; הכתר שבה ונמצא שהם ב&quot;ש מן השמש ויהיה כ&quot;ד כ&quot;ד שמשותיך כי הז&quot;א 


כולו נקרא שמש וגם בחי&#x27; הת&quot;ת שבו נקרא שמש. והענין כי כל חסד נקרא אור בסוד האור 
דאתברי ביומא קדמאה דמעשה בראשית והנה טעם לקיחתה ב&quot;ש תחתונים לבד הוא לפי שיסוד של 
תבונה מתלבש בשליש עליון של ת&quot;ת דז&quot;א כנודע שהוא עד מקום החזה ומשם ולמטה האורות של 
החסדים הם מגולים לכן אין כתר דנוקבא יכול להתחיל אלא בסוף סיום שליש עליון דתפארת 
כי שם התחילו החסדים להתגלות ומכח האורות המגולים שם אז יוצא שם כתר שלה מבחי&#x27; ב&quot;ש 
החסד המגולין והמאירין ולכן הם ב&#x27; פעמים אור אור וזהו מ&quot;ש למעלה כי ב&#x27; פעמים אור 
הוא גימטריא שחוק והנה ב&#x27; אלפין שבב&quot;פ אור אאלו הם שרשים שלהם הנשארים בז&quot;א ושאר 
האותיות שהם ו&quot;ר ו&quot;ר מאירין בנוקבא ואז נעשה בה בחי&#x27; בית ולכן משחרב בית המקדש אסור 
שימלא שחוק פיו בעולם הזה אבל בהיותה לוקחתם נקראת אשת חיל עטרת בעלה כי חי&quot;ל 
גימטריא כ&quot;ד כ&quot;ד הנ&quot;ל ולעתיד לבא שתקחם כתיב באלהים נעשה חיל שהיא רחל והוא יבוס 


צרינו שעי&quot;כ נבוס צרינו בעת שיבנה בית המקדש וז&quot;ס ג&quot;כ וישראל עשה חי&quot;ל כי ז&quot;א הנק&#x27; 
ישראל עושה חי&quot;ל לנוקבא ונותן ב&quot;ש שלו לכתר שלה ונתבאר לקמן בענין ב&#x27; אורות אלו 
היטב ע&quot;ש. אבל שורש דרוש זה על מתכונתו ע&quot;ש גם שם נתבאר כי ז&quot;א יש לו ג&#x27; אורות בכתר 
שלו ורחל ב&#x27; אורות מהם [בכתר שלה] ולאה אור א&#x27; מהם בלבד בכתר שלה האמנם מה שאמרנו 
למעלה שלוקחה לכתר שלה ב&quot;ש תחתונים של ת&quot;ת דז&quot;א אינן אלא מבחי&#x27; כלי והגוף בעצמו של 
הת&quot;ת דז&quot;א. אמנם מן המוח המתפשט בתוכו שהוא חסד המתפשט בתוך ת&quot;ת דז&quot;א אינה לוקחת 
ממנו רק חצי שליש אור שלו לבד. אמנם הז&quot;א אינו כך כי גם הוא לוקח הכתר שלו מן הת&quot;ת 
דאמא ג&quot;כ אבל אינו לוקח רק שליש האחרון לבד מבחי&#x27; הגוף ממש שלה כנ&quot;ל באופן שכתרו 
קטן מכתר הנוקבא כפי הערך אבל ודאי ששליש ת&quot;ת דבינה הוא גדול מב&quot;ש ת&quot;ת דז&quot;א שלוקחת 
הנוקבא אך כוונתינו הוא כי כפי ערך היה ראוי שכמו שהיא לוקח ב&quot;ש מת&quot;ת שלו גם הוא 


יקח כפי זה ב&quot;ש מת&quot;ת דבינה והנה אינו כן אלא אינו לוקח רק שליש א&#x27; אחרון לבד והנה 
זהו מבחי&#x27; הגוף אבל מבחי&#x27; אור שהוא החסד המתפשט בתוכו כנ&quot;ל הנה לקח כל האור ההוא 
כולו כמ&quot;ש בע&quot;ה כי בחי&#x27; נצח הוד יסוד דאמא הם כלים ריקנים (קטנים) בלתי אור ואור 
שבתוכן הוא נשמות המוחין והאורות של ז&quot;א עצמן אבל הכתר של זעיר אנפין הגוף והאור של 
התפארת עצמו דבינה ממש הוא כתר של ז&quot;א כמו שאכתוב לקמן בע&quot;ה. והנה יש שינוי והפרש 
זה בין ז&quot;א לנוקבא כי הכתר של ז&quot;א גופו קטן ואורו גדול מאוד וכתר נוקבא הוא להיפך 
כי הכתר שלה גופו גדול ואורו קטן מאוד. ועוד יש שינוי והפרש ב&#x27; בין שניהן והוא כי 
כתר הנוקבא אינה לוקחת מן הז&quot;א רק הארה בעלמא שיוצאת מאירה מגוף הז&quot;א אבל הז&quot;א לוקח 
עצמות וממשות האורות של אמא ממש שנכנסה בתוכו בסוד כתר כנ&quot;ל. ועוד יש הפרש ושינוי 
ג&#x27; והוא נמשך מן השינוי הנ&quot;ל כמ&quot;ש והענין הוא בענין המוח הג&#x27; הנקרא דעת כי הנה 


נתבאר אצלינו כי בזכר יש ג&#x27; מוחין חב&quot;ד ופרטן ד&#x27; לפי שד
עת כלול מב&#x27; בחי&#x27; שהם חו&quot;ג אבל דעת הנוקבא הוא ק&quot;ל ואין בו רק גבורות לבד. ודע 
הקדמה אחרת והוא כי הנה אלו המוחין הנמשכין אל הז&quot;א ולנוקבא הם בחי&#x27; טיפות הנמשכין 
מן או&quot;א ממוחותיהם בעת זווגם כנודע. ואמנם ב&#x27; טיפות הנקרא חו&quot;ב הם נמשכין ממוחין 
עצמן דאו&quot;א מחו&quot;ב של כל אחד מהם אבל טפת הדעת הכלולה מחו&quot;ג אינה נמשכת מהדעת עצמו 
דאו&quot;א אלא מהחו&quot;ג המתפשטין בו&#x27; קצוות דגופא דאו&quot;א. והנה כפי זה [מן הראוי היה] כאשר 
אלו המוחין מתפשטין בז&quot;א יהיו עד&quot;ז שחו&quot;ב יהיה למעלה בראשו אבל החו&quot;ג יתפשטו בגופא 
בו&#x27; קצוות אבל לא יהיו בראשו בחי&#x27; מוח ג&#x27; הנקרא דעת הכולל חו&quot;ג כיון שתחלת המשכתן 
אינם רק מן התפשטות ו&#x27; קצוות דאו&quot;א כנ&quot;ל. ואמנם הענין לא כך היה אלא שיש אל הז&quot;א ג&#x27; 
מוחין בראשו ממש ואפי&#x27; בחי&#x27; הדעת הכלול מחו&quot;ג הוא למעלה בראשו ובבחי&#x27; מוח ממש מלבד 
התפשטות ה&quot;ח וה&quot;ג אשר בו&#x27; קצוותיו כנודע אבל בנוקבא דז&quot;א לא כך הוא אלא שבראשה לא 


יש רק בחי&#x27; ב&#x27; מוחין לבד שהם חו&quot;ב שלה כנזכר באדר&quot;ז רצ&quot;ב ונהירו דב&#x27; מוחין גליפא בה 
וגם ז&quot;ס דעתן של נשים קלה ואח&quot;כ יש לה בחי&#x27; התפשטות גבורות לבד ולא חסדים ואף 
התפשטות זה אינו אלא בגופה למטה ומקום חצי הדעת שלה שהם הגבורות בלבד הם יושבים 
באמצע ב&#x27; הכתפות שלה בשליש העליון של ת&quot;ת שבה ושם היא בחי&#x27; הדעת שבה אשר ז&quot;ס קשר של 
תפילין ש&quot;י כמבואר אצלינו במקומו. באופן כי זה שינוי הג&#x27; נחלק וכולל ב&#x27; שינוים הא&#x27; 
שהזכר יש בו דעת מהחו&quot;ג והנקבה אין לה דעת רק מהגבורות והב&#x27; שדעת הז&quot;א הוא בראשו 
בבחי&#x27; מוח ממש ודעת הנקבה הוא בשליש העליון של ת&quot;ת ושם מקובצים בדעת ההוא הגבורות 
שלה זולת התפשטות הגבורות המתפשטים בגופא דו&quot;ק כנודע. והנה סיבת היות דעת הנקבה 
ניתן למטה בגופא מבואר הוא כיון שלא נמשך מדעת או&quot;א העליון שבראשה אבל צריך לידע 
סבה למה הדעת של ז&quot;א נתנין למעלה בסוד מוח בראשו ממש כיון שלא נמשך ממוח הדעת דאו&quot;א 


כנ&quot;ל. והטעם תלוי בשינוי הראשון הנ&quot;ל והוא כי ז&quot;א אשר הכתר שלו יש לו אור גדול מאוד 
וגופו קטן יש בו הארה גדולה ויש בו כח להמשיך ולהעלות את החסד וגבורה שהוא דעת דז&quot;א 
ולהעלות דרך קו האמצעי עד ראשו ממש תחת כתר כנודע כי שניהם הם קו האמצעי ואז יהיה 
הז&quot;א דומה לאבא ואימא שיש להם מוח הדעת שלהם בראשם אבל נוקבא דזעיר אנפין שגוף כתר 
שלה גדול ואורו קטן מאד אין בו כח להעלותו ונשאר למטה בגוף כי שם מקומן הראוי להם 
כי משם חוצב מאו&quot;א כנ&quot;ל: 
 


שער כא פרק ג מ&quot;ת
ועתה צריך לתת טעם למה אין הז&quot;א לוקח הכתר שלו בת&quot;ת דאמא ב&#x27; שלישים גמורים כשיעור 
מה שלוקחת הנוקבא דז&quot;א הכתר שלה בת&quot;ת שבו ובענין זה יש ג&#x27; טעמים. הא&#x27; הוא בעבור 
עצמו והב&#x27; הוא בעבור נוקבא והג&#x27; הוא בעבור אמא. ונבאר אותן כי הטעם בעבור עצמו הוא 
מפני כי אם הז&quot;א יעלה ראשו עד שיעור ב&quot;ש ת&quot;ת דאמא נמצא שאמא כאשר מתלבשת ומתפשטת 
תוך הז&quot;א כנודע נמצא שצריך שתרד אמא יותר למטה ויכנסו ב&quot;ש ת&quot;ת שלה תוך ז&quot;א וקו 
האמצעי שלה תתפשט למטה לפי שמן הת&quot;ת שלה נעשה הכתר דז&quot;א שהוא הקו האמצעי וא&quot;כ ברדת 
הת&quot;ת של אמא ב&quot;ש למטה תוך ז&quot;א צריך שגם היסוד של אמא שבקו האמצעי שלה ירד יותר למטה 
ממקומו הנהוג שהוא בחזה דז&quot;א שהוא בסוף שליש העליון דת&quot;ת דז&quot;א והוצרך לירד עם סיום 
ב&#x27; שלישים עליונים דת&quot;ת דז&quot;א. והנה נודע כי עיקר הארת ז&quot;א הוא מן החסדים שבתוך יסוד 
הבינה המתגלים בו מהחזה ולמטה שכבר נגמר מלבוש היסוד דאימא שהוא מכסה עליהם ועתה אם 


תרד יסוד הבינה עד סיום ב&quot;ש ת&quot;ת דז&quot;א לא יהיה גילוי אל החסדים שבז&quot;א כי אם בשליש 
התחתון לבד ויהיה הז&quot;א בלתי הארה גדולה (כלל). והטעם הב&#x27; שהוא מפני הנוקבא כי בהיות 
יסוד דאמא מסתיים בחזה דז&quot;א מתגלין החסדים והאורות וע&quot;י הארה זו יכולה הנוקבא 
להבנות והיא ניבנית משם ולמטה באחור דז&quot;א כנ&quot;ל לפי שנוקבא אינה ניבנית אלא מן הארת 
הגבורות אשר ביסוד דאמא ובהיותן מכוסים ביסוד דאמא צריכין לעבור ב&#x27; מסכים א&#x27; דופן 
מסך היסוד דאימא והב&#x27; הוא דופן הת&quot;ת דז&quot;א עצמו ואח&quot;כ יוצא האור אל הנוקבא ובזה לא 
תקבל הארה ולכן אינה יוצאה רק אחר כלות מסך היסוד דאימא שאורות הגבורות מגולות 
ואינן צריכין לעבור להאיר לה רק דרך מסך א&#x27; לבד שהוא דופן ת&quot;ת דז&quot;א ואם היסוד דאימא 
היה יורד למטה עד שיעור ב&quot;ש של ת&quot;ת דז&quot;א לא היתה המלכות נוקבא דז&quot;א יוצאת וניבנית 
אלא משם ולמטה והיתה קצרת הקומה מאד מאד. והטעם הג&#x27; בעבור אמא עלאה כאשר נת&quot;ל בתחלת 


דרוש זה והוא כי אמא עלאה כאשר מתלבשת משליש האחרון הת&quot;ת שלה ונצח והוד ויסוד 
ומלכות שבה תוך ז&quot;א לצורך המוחין שלו צריכה היא להתגדל ולהתכפל כפליים להשלים 
חסרונם כשיעור מה שנכנס בז&quot;א והם ב&quot;ש תחתונים דבינה דאמא ודעת וחסד וגבורה וב&quot;ש 
עליונים דת&quot;ת שבה ונכפלים ונגדלים כפליים כשיעור חסרונם ואם גם שליש האמצעי דת&quot;ת 
שבה היה מתלבש בכתר דז&quot;א היתה צריכה להכפל ולהתגדל כפליים מתחלת בינה שלה עד סוף 
שליש עליון דת&quot;ת שבה ואז בחי&#x27; בינה דאמא תשש כחה עי&quot;כ ולא היתה שוה אל החכמה וכבר 
הארכני לעיל בזה כל הצורך. ועתה צריך להודיעך כי כל זה שאמרנו כי ז&quot;א אין שיעור גוף 
הכתר שלו רק שליש א&#x27; לבד הוא כאשר לא נכנסו בו רק המוחין דמצד אמא לבד אבל כאשר 
נכנסין בו אח&quot;כ גם המוחין דמצד אבא כנודע הנה אז יהיה הכתר שלו אורך ב&quot;ש כדמיון כתר 
נוקבא. והענין הוא מובן כאשר אמשול לך משל א&#x27; והוא אם יהיה לפניך ב&#x27; כלים שוין 


בקומתן ממש הנה כאשר נכנס זה תוך זה בהכרח הוא שהכלי הפנימי יוגבהו שפתותיו למעלה 
משפתי כלי החיצון כן הענין כאן כי כאשר הת&quot;ת דאבא נכנס ומתלבש תוך הת&quot;ת דאמא לכנוס 
יחד תוך ז&quot;א יהיה הת&quot;ת של אבא גבוה למעלה מת&quot;ת של אמא החיצון אליו וארכו וקומתו של 
הכתר דז&quot;א אז יהיה עד שם ויהיה שיעורו כמו ב&quot;ש ת&quot;ת דאמא: 
 


שער כב פרק א מ&quot;ק
שער הששי שער מוחין דקטנות ויתחלק לג&#x27; פרקים: 
ענין מוחין דקטנות דע כי האדם נוצר בצלם אלהים ומבשרי אחזה אלוה. והנה דוגמת האדם 
שהוא טפה א&#x27; יוצאת ממוח האב ונכנס בבטן האשה שם נתהווה ונעשה צורה. וכבר ביארנו 
ענין ג&#x27; ימים לקליטת הזרע וענין מ&#x27; יום ליצירת הולד וענין היותו בן ג&#x27; חדשים הכרת 
העובר. אמנם עתה נדבר אחר גמר [הכרת] העובר לגמרי מה מוחין יש לו וכן אח&quot;כ כשנולד 
וכן אח&quot;כ כשנגדל וג&#x27; זמנים אלו הם שאנו קורין תמיד עיבור ויניקה ומוחין. והנה באמת 
שאנו רואים שהקטן אין בו דעת שלם והוא אטום בשכלו ועכ&quot;ז אנו רואים בעינינו שיש לו 
מוחין ממש כמו הגדול וא&quot;כ מה ענין זה והנה כבר ביארנו ענין זה כי הקטן הוא אל&quot;ם 
מאלהים וע&quot;ש והסוד הוא כי הקטן הוא לעולם בבחי&#x27; דין כי הלא ז&quot;א נקרא קטן בערך אבא 
הנקרא סבא ולכן אבא יותר רחמים מן הבן וכן למעלה עתיק יומין הוא יותר רחמים מן אבא 


והכלל הוא כי סוד הזקנה והשיבה בו תלוי הרחמים והקטנות הוא אכזריות ונראה זה בחוש 
העין. וכבר הודעתיך כי המוחין הם משלימין את הז&quot;א להיותו בן י&quot;ס שלימות כי בסוד 
היניקה אינו רק ו&quot;ק לבד ובעיבור בסוד ג&#x27; כליל בג&#x27; לחודייהו וזה ראיה אל הנ&quot;ל כי הלא 
ביארנו שבהיות בית המקדש קיים והרחמים גוברים בעולם אז היה זו&quot;ן כל אחד שלם מי&quot;ס 
ובחורבנו שהדין גובר בעולם אז הוא בן ו&quot;ק שהוא סוד היניקה ובזמן החורבן ממש היה ג&#x27; 
גו ג&#x27; ולכן תבין מזה כי היות הקטנות מורה על הדין. והנה בימי העיבור ויניקה הם סוד 
דינין ויש להם מוחין ג&quot;כ והם סוד אלהים ולפי שסוד המוחין הם עיקרם רחמים כי הלא הם 
באים להשלים הזו&quot;ן לי&quot;ס א&quot;כ צריכים שיהיו רחמים שהם סוד הויות ולכן מוחין דגדלות הם 
הויות ומוחין דקטנות שהם עיבור ויניקה הם אלהים ולכן אינם נקרא מוחין ממש רק אותן 
דגדלות. אך של קטנות אין אנו קורין אותן מוחין רק עיבור ויניקה. וענין זה תבין ממה 


שהודעתיך מסוד האדם שהוא עשוי בצלם אלקים ובצלם הוי&quot;ה רק שזה פנימי וזה חיצון 
ולהיות כי שם אלקים הוא חיצון, לכן כשמתחיל הקטן מתחיל ממטה למעלה, ומתחיל להיות לו 
תחלה מוחין מצד החיצוניות שהוא אלהים היינו בחי&#x27; הקרומות והם תמיד אף בקטנות ואח&quot;כ 
עולה למעלה לשם הוי&quot;ה ויש לו מוחין דהויות ודאלקים ודוגמת מ&quot;ש בס&quot;ה בענין ערלה גם 
בענין הקטן הנמול לח&#x27; כי בתחלה מתחיל ממטה למעלה שהוא בשני הערלה שהוא החיצוניות 
והקליפות ואח&quot;כ נכנס בקטנות שהוא קדושה מועטת עד שעולה מקדושה לקדושה עד היותו גדול 
וז&quot;ס ומעיל קטן תעשה לו אמו וכמ&quot;ש בענין משה ושמואל. ואמנם לעולם המוחין דז&quot;א בין 
בקטנות בין בגדלות כולם באים מלובשים בנה&quot;י דאמא כנודע רק שכמו שהמוחין דקטנות באים 
מזווג החיצונים דאו&quot;א לכן גם הלבוש שלהם שהם הנה&quot;י דאמא הוא החיצוניות שלהם ולכן דע 
שג&#x27; בחי&#x27; יש לכל ספירה כמבואר אצלינו בסוד פנימי ואמצעי וחיצון וכל זה בבחי&#x27; או&quot;פ 


כי גם כנגדן בסוד אור מקיף יש ג&#x27; בחי&#x27; אלו ולכן תראה מ&quot;ש בענין ק&quot;ש כי יש מוחין 
דעיבור פנימי עם המקיף שלהם וכן ביניקה יש מוחין פנימים ומקיפים וכן גדלות יש מוחין 
פנימים ומקיף אמנם מזווג לבושים החיצונים דאו&quot;א נעשין מוחין לזו&quot;ן בחי&#x27; פנימי ומקיף 
בהיותו בבטן אמא שהוא נקרא אצלינו עיבור, וכן הלבוש שלהם הם נה&quot;י דאו&quot;א החיצוניות 
גם ביניקה המוחין שלהם מזווג או&quot;א בבחי&#x27; אמצעית שלהם וכן הלבוש שלהם הוא מנה&quot;י 
דאו&quot;א האמצעית וגם בגדלות המוחין הוא מזווג או&quot;א בבחי&#x27; פנימי שלהם וכן הלבושים שלהם 
מנה&quot;י דאו&quot;א הפנימית, ולכן המוחין דעיבור ויניקה הם שמות אלקים כי ב&#x27; בחי&#x27; אלו הם 
מן החיצוניות ואמצעים דאו&quot;א כנ&quot;ל. אך המוחין דגדלות הם מפנימיות או&quot;א לכן הם הויות 
דוגמת מ&quot;ש בסוד האדם היותו בצלם אלהים ובצלם הוי&quot;ה רק שזה חיצון וזה פנימי. אמנם יש 
חילוק א&#x27; מעיבור אל יניקה ומוחין, והוא שבעיבור לא יש לקטן ג&#x27; מוחין דקטנות רק ב&#x27; 


לבד והם מוח חו&quot;ב אך מוח הדעת אין לו לכן אין דעת לקטן כי אע&quot;פ שיש לו חו&quot;ב אינן 
מועילין לו כי הלא חו&quot;ב סתומים הם ולא אתגליין רק ע&quot;י הדעת והואיל ואין לו דעת לא 
אתגליין ולכן הקטן נמשל כבהמה ואין זה רק בעיבור אך ביניקה יש לו שבח על עיבור והוא 
שיש לו ג&#x27; מוחין חב&quot;ד אך לפי שאין לו מוחין רק מבחי&#x27; אלהים לכן אין לו דעת שלם כי 
אין לו מוחין רק מחיצוניות ולא מפנימיות אך עכ&quot;ז מועיל לו אל השייך לו לכן אחר 
שהתחיל הקטן לינק יש לו כבר איזה מציאת הדעת והולך וגדל וגם הדעת שלו הולך וגדל כל 
זמן היניקה אך עדיין אין זה נקרא דעת, אבל אחר היניקה מתחיל הגדלות וגם המוחין 
דגדלות יש בהם זמנים שונים כמשרז&quot;ל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכו&#x27; 
ע&quot;ש. נמצא כי בעיבור יש לו ב&#x27; מוחין והם כפולים ב&#x27; דאבא וב&#x27; דאמא וביניקה ג&#x27; מוחין 
כפולים ג&#x27; דאבא וג&#x27; דאמא והגדלות ג&quot;פ כפולות ג&#x27; דאבא וג&#x27; דאמא אך של עיבור ויניקה 


הם סוד אלקים ושל הגדלות הויות הרי בעיבור יש לו ד&#x27; שמות אלקים וביניקה ו&#x27; שמות
אלקים ובגדלות ו&#x27; הויות. ונלע&quot;ד שכמו שבגדלות על האמת הם ד&#x27; מוחין וא&quot;כ הם ח&#x27; הויות 
ד&#x27; דאבא וד&#x27; דאמא שהם חו&quot;ב חו&quot;ג כן ביניקה הם ח&#x27; אלקים כי גם הדעת כלול מחו&quot;ג גם 
שהוא מקטנות אך כמו שבגדלות נקרא ג&#x27; ע&quot;ש היותן מלובשים בנה&quot;י שהם ג&#x27; כן הוא ביניקה 
כנלע&quot;ד ופשוט הוא. אך עכ&quot;ז עדיין צריכין אנו למודעי לכן עיין במ&quot;ש בסוד השרשים שלי 
בסוד האמוראים שהם מקטנות דאלקים ותנאים הם מגדלות דהויות ושם בארנו כי אין בדעת 
דיניקה רק שם א&#x27; דאלקים כי אפי&#x27; החסד שלו כיון שהוא שם אלקים נקרא הכל גבורה א&quot;כ 
אין שם חו&quot;ג רק גבורה לבדה והדבר מסופק וצ&quot;ע: 
 


</div>
