שער כו פרק ב מ"ב דע כי ז"א וכל שאר הפרצופי' כל א' יש לו כלים ועצמות והכלים נחלקים לב' בחי' שהם ד' חיצוניות ופנימיות וכ"א מהם נחלק לב' שהם פנימי ומקיף וכעד"ז הוא העצמות ב' שהם ד' והנה כ"א מהפרצופים הם י"ס כלים חיצונים וי"ס כלים פנימים אמנם ז"א בחי' החיצוניות בתחלה אינו רק בחי' ו' כלים לבד ואח"כ נגמרים לי' בגדלות שהוא הנקרא עיבור ב' המוחין. והנה ג' כלים הראשונים שהם נר"ן הם דוגמת גוף האדם והם ג' בחי' חיצון אמצעי ופנימי והם מוח לב כבד והמוח מתפשט בבחי' גידין ועליו מלביש הלב ומתפשט בבחי' העורקים הדופקים ועליו מלביש הכבד ומתפשט בבחי' ורידים של דם ובאלו הג' מתלבשים נר"ן שהם העצמות, ויש ג' מקיפים לאלו ג' כלים דבחי' חיצוניות והם בשר עור שערות. אמנם נודע כי כל בחי' מאלו הג' יש מוחין והם הנקרא מוחין דעיבור ומוחין דיניקה ומוחין (דעיבור ב') דגדלות והם בחי' המוח שבראש המתפשט בתוך העצמות שבגוף. ואמנם
מוחין דעיבור נעשין אח"כ קרום החיצון של המוח ומוחין דיניקה נעשין קרום הפנימי של המוח ובתוכן המוחין האמיתים דגדלות ואמנם שורש המוחין דעיבור ויניקה הם נשארין כאן כי הנה הם יורדין אח"כ למטה ונדחין עד בי"ע כנ"ל וע"ש. וכבר ידעת כי מוחין דעיבור ויניקה דחיצוניות הם שמות אלהים. עוד יש בחי' אחרת והוא כי אלו המוחין לא יכנסו אלא בבחי' לבוש נה"י דאמא כנודע ואלו לבושים נקראים צלם אלא שהם דקטנות ועליהם נאמר כי בצלם אלהים וגו' והרי הם ד' בחי' כלים וצלם ומוחין ואורות שהוא עצמות. עוד יש בחי' ב' והם נקרא פנימיות הכלים וגם הם נחלקים לשלש בחינות והם פנימי אמצעי וחיצון שהם ו' שהם ג' פנימים וג' מקיפין ובתוכן המוחין דג' בחי' והם דעיבור יניקה ומוחין. והנה זה הגוף הפנימי נקרא באמת צלם הנה הוא נעשה מהארת נה"י דאמא תוך היסוד של הנוקבא דז"א והוא הנקרא חותם המלכות והם ב' חותם תוך חותם שהוא חותם ביסוד שבה וחותם
במלכות שבה ומאלו החותמים נעשין תרין דיוקנין אל הנפשות אחד רב ואחד זעיר כנזכר בהרבה מקומות בזוהר והם פ' תזריע דמ"ג אמור ק"ד ויחי ר"ך ויקהל ר"י והם הגדול מיסוד והקטן ממלכות. והנה גם יש בחי' צלם דדכורא שיוצא טפת זכר ומתלבשת בחותם היסוד שבו וז"ס אור הגנוז לצדיקים והבן זה. וזה ניתן ביסוד דנוקבא ושם חוזר לעשות לבוש צלם א' ביסוד שלה. גם יש בחי' ג' צלם א' מבחי' נצח ששם חותם אהי"ה דיודי"ן כמנין צלם כנזכר אצלינו בדרוש צלם ליל הו"ר ויש ב' צלם מבחי' הוד ויסוד שהם אהי"ה דאלפי"ן וההי"ן והרי הם צלם א' מנה"י דאמא שביסוד נוקבא כלול מג' בחי' נה"י הנ"ל וכנגדן בזכר וכל אלו הבחי' יש בעיבור ויניקה ובגדלות דחיצונית וכנגדן בפנימית וכנגד כל בחי' כנ"ל הם בצלמים פנימים וכנגדן במקיפים והם בנר"ן ועצמו מספר. לכן נדבר דרך כלל ונאמר כי הלבוש דנה"י דאמא שהוא סוד חותם ביסוד דאמא או דאבא הנה הוא סוד הצלם ויש בו בחי'
פנימים ובחי' מקיפים כי האורות והכלים ג"כ כולם פנימי ומקיף. והנה נר"ן כ"א יש לו צלם א' אשר מתלבש בתוכו וזה הצלם הוא המפסיק בין הכלים לבין העצמות האור וא"א שיתלבש הנפש או הרוח או הנשמה תוך הגוף אם לא ע"י צלם זה. ואמנם חלק הצלם הנשאר בסוד המקיף מבחוץ הוא הנקרא חשמ"ל שהוא גימטריא מלבו"ש והבן זה. וז"ס שאמרו בזוהר חדש ש"ה דנ"ח רזא הכא ליודעי מדין תנועי דאיהו שלימא דכלא אן אינון בב"נ אלא רזא דא בצלמינו דא איהו צולמא דב"נ מלגאו ומלבר לגאו סוכלתנו ומנדע וחכמה לבר ההוא צולמא דאזיל עלוי ומדברא ליה לב"נ בנטירא למהוי נטיר מכולא. ונבאר ענין צלם זה מה עניינו דע כי כל בחי' הכלים והאורות הם מבחי' אותן המלכים ויש מהן בחי' שלא נבררו ובכל יום ויום מבריאת עולם עד ביאת משיחנו מתבררים מהם בירורים רבים וכשיוגמרו להתברר אז יבא משיח. וז"ס שארז"ל עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וזה הגוף הוא עץ הדעת טוב ורע דקליפת
נוגה ששם נתערבו כולם טו"ר בין חלק אבי"ע ובין חלק המלאכים הנבראים בכל יום בסוד יוצר משרתים ואשר משרתיו בין נשמת בני אדם בין שאר בריות צומחים ודומם בהמות וחיות כו' והבן זה מאד מאד ותדע' הנהגת עולם בכל יום וכל זה ע"י תפלות שבכל יום ויום. ודע כי כאשר נברר איזה בירור מעץ הדעת א"א להעשות בבחי' נפש פנימי גמור אם לא שתבא תחלה ג"פ בסוד צלם הפנימי ומקיף הנקרא חשמ"ל ואח"כ נעשה ממנו נפש הפנימי ממש בסוד הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ונמצא כי הצלם הוא נפש הפנימי אלא שאינו מתוקנת עדיין עד ג"פ ולכן הנפש בא ומתלבש בה ואחר כך [תזכה] הנפש זוכה אז לרוח ונשמה נתקנת בפעם א' ואם לאו עד ג"פ כנודע ואין פה מקום ביאורם: מ"ק דע כי יש רמ"ח אברים בעיבור ורמ"ח ביניקה ורמ"ח אברים בגדלות והם סוד ג' מיני רמ"ח וז"ס רחם רחמתים לראש גבר שהוא ז"א שיש בו ג' רמ"ח רחם א' רחמתים תרי הרי ג' רחמים והרמ"ח של עיבור הוא כך כי אחוריים דאלהים גימטריא ר' ועם ט"ו אותיותיהן ועם
כולל גימטריא רי"ו ובכח שם זה נאמר בפרעה וחילו ירה בים ותוסיף ל"ב נתיבות שהם כולם אלהים יהיה כולם רמ"ח והרמ"ח של קטנות הוא ס"ג וי' אותיות הרי ע"ג ומ"ה וכ"ו ע"א וב"ן ברבוע באחורים פשוטים ג"פ ע"ב הרי רי"ו ועם ל"ב נתיבות שהם ל"ב אלקים הרי רמ"ח והרמ"ח דגדלות הם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימטריא רל"ב וי"ו אותיות שבד' שמות הנ"ל בהיותן פשוטים הרי רמ"ח: מ"ב (א) ענין המוחין דז"א איך נכנסו בנה"י דאמא הוא כך כי יסוד אבא נכנס בנצח אמא ויסוד דאמא נכנס בהוד שלה עצמה וב' המלכיות שהם מלכות דאבא ומלכות דאמא שניהן נכנסו במלכות דאמא (נ"א ומלכות דאבא נכנס במלכות דאמא) ואז נצח דאמא נעשה חכמה דז"א והוד אמא בינה דז"א ומלכות דאמא דעת דז"א וז"ס ש' של תפילין דג' רישין נגד נה"י דאמא ושל ד' רישין כזה ציור נגד ד' מוחין שהם יו"מ דאבא ויו"מ דאמא:
שער כו פרק ג מ"ק דע כי צלם עולה קס"א כי צלם כולל זכר ונקבה ודמות הוא (כולל) נקבה לבד וכן אדם כולל שניהן ואיש זכר לבד. ודע כי ז"א עיקרו מבינה כי משם המוחין שלו ובינה נקרא אלקים חיים והיה די באלו המוחין כמידתו של ז"א אבל (אינו) לצורך נוקבא ולצורך התחתונים לכן הוצרכו שיבואו המוחין מאו"א וזהו נעשה בלשון רבים שהם או"א וכן בצלמינו שהוא צלם דאבא וצלם דאמא אבל מוחין לז"א לבדו עליהם נאמר בצלם אלקים עשה אותו שהוא צלם א' מבינה לבד הנקרא אלקים ולצורך מצרים וזהו ה' איש מלחמה כי איש הוא ז"א לבדו והכוונה עליו לעצמו הם הויות וזהו ה' איש מלחמה כי מה שהם הויות לצורכו הם ולצורך מצרים להלחם עמהם הם מגבורות אלקים כי כבר ידעת כי ג' שרי מצרים והם שר המשקים ושר הטבחים ושר האופים הם בחי' אלקים שבגרון ופרעה מלכם הוא העורף שמשם יניקתן. ודע כי למעלה בתקונא קדמאה של הדיקנא נקרא א"ל והם ו' א"ל הם ג' מימין אל שד"י אל הוי"ה אל
אדנ"י וג' משמאל כיוצא בהם ואמנם אינן נזכרים רק ה' לבד כי ב' תחתונים שהם אל אדנ"י שבימין ושבשמאל הם סוד עולם עשיה וכדי שלא יהיה אחיזה לחיצונים אשר שם לא נתגלה רק שניהן זה כלול בזה כמבואר אצלינו בברכת האל הגדול וכו'. והנה נגד אותו א"ל שבדיקנא הנקרא מצר עליון בסוד מן המצר קראתי י"ה יש ג"כ (ה') אלקים בגרון של בחי' קטנות ואלו נקרא מצר תחתון שהוא צרות גרון וכשאלו ה' אל שבמצר העליון מאירין אל ה' אלקים שבמצר תחתון אז מתבטלים החיצונים היונקין מן הגרון וזהו וסכסכתי מצרים במצרים תחתון בעליון ועי"ז ונעו אלילי מצרים וכבר ידעת כי אל של הדיקנא הוא סוד א"ל מאלקים שבפאה והוא שורש הדינין לכן כופה את הדינין שבגרון הנקרא אלקים. וז"ס ג"כ ויוסף הורד מצרימה כי יוסף גימטריא ה"פ אל הנ"ל ויוסף הוא סוד היסוד דבינה שבז"א ונאמר ביוסף "פה "תואר "ויפה "מראה ר"ת יתום כמבואר אצלינו ונקרא יפ"ת כנודע כי הסריס אין לו
זקן כי זה תלוי בזה ולכן יוסף סוד היסוד יש לו הדרת פנים עליונים שהם ש"ע נהורין כנודע וכן בבינה עצמה כי מן ס"ג יוצא שם ייא"י שהוא א"ל כי ז"ס אך בצלם יתהלך איש כי איש שהוא ז"א הוא בסוד צלם הבינה הנקרא אהי"ה גימטריא א"ך ואהי"ה זו במילוי יודי"ן גימטריא צלם עם הכולל וזהו אך בצלם יתהלך איש וזהו כי בצלם אלקים. ואמנם כבר ידעת כי המוחין דז"א הם כפולים שהם נה"י דאבא תוך נה"י דאמא והנה יסוד דאמא מגיע עד שליש ת"ת דז"א ויסוד אבא מגיע עד סוף יסוד דז"א נמצא כי כל קו ימין ושמאל נעשה מנ"ה דאמא ומנ"ה דאבא אך הקו האמצעי אינו נעשה בז"א מיסוד דאמא רק עד שליש העליון דת"ת שלו ושאר ב"ש הת"ת וכן היסוד שלו לא נעשו רק ע"י יסוד אבא (א). והנה ה"ג יורדין עד ההוד של ז"א ואח"כ נכלל ביסוד של ז"א והנה משם יצאו אל הנוקבא ועששו כל הפרצוף של הכלים שלה. והנה נודע כי מוח בינה של נוקבא נעשה בה מן ההוד שלו ושם נגמרו החסדים
להתפשט בו ומשם יצאו הגבורות לה ולכן אז ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שנתן בינה יתירה באשה יותר מבאיש. ודע כי יש ג' חלוקים מן הדעת דז"א לדעת דנוקבא. א' כי הדעת שלו יש בו ה"ח וה"ג וכל א' הוי"ה א' והם גימטריא ק"ל ק"ל אך דעת שלה ה"ג לבד שהם גימטריא ק"ל א' לבד וזהו דעתן של נשים קל"ה. והב' כי דעת שלו נעשה מן יסוד דאו"א המתלבשים במוח שלו ושניהן ניתנין תוך הדעת שלו ממש ומקבל הארתן בהיותן שם ממש אך הדעת שלה אינה רק מהארת יסוד ז"א שכנגד דעתה ובולט בה הארתה לבדה ופנימית האור נשאר תוך יסוד ז"א וממה שבולט דרך מסך יסוד ז"א לחוץ הוא סוד הדעת דנוקבא. הג' כי הנוקבא בראה הש"י צרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל הולד נמצא כי היסוד דנוק' הוא רחבה למטה לכן הדעת של ז"א הנעשה מיסוד הבינה שהוא רחבה מלמטה יש בו אור גדול אך דעת הנוקבא מיסוד דז"א שהוא צר מאד ואורו מועט ותבין מהיכן הוא שהנוקבא רחבה ונתפשטה בה אור
בזרועותיה וגופא (ברוחב) כי הוא עור של יסוד ז"א צר מלמעלה לכן ראשה צר אח"כ האיר היסוד בה ומשם התפשטות גופה ואח"כ התרחבת יותר ומשם הדינין והדמים מה"ג שהם ה' דמים טמאים באשה שהם ה' אחוריים דאהי"ה שהם גימטריא ד"ם והם לבושים אל ה"ג והנה הטעם שניתנו לז"א כל הב' עטרין דידיה ודידה לפי שהבן יורש ולא הבת. אך אחר כך שנשאה ותהי לו לאשה יהיב לה עטרין דגבורה אז הוא בסוד הבעל חייב לזון את אשתו גם דע כי שרש ה"ג נשארין למעלה ביסוד דז"א אע"פ שמשם יוצאין להנוקבא:
שער כו פרק ד מ"ב המוחין נחלקים לצלם ובכל אחד יש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידין בצ' בל' במ' פרצוף שלם בכל א' ובכל ג' בחי' אלו הם בחי' הרוחניות והנפש המתפשטים ברמ"ח איברי הגוף דוגמת הנפש הנכנסת מן י"ג שנה ואילך. ודע כי יש בחי' רבות בצלם זה דגדלות כי כמה מיני גדלות הם יש מוחין דגדלות מזווג חיצוניות דאו"א מחלקם עצמן ויש מעולים מהם שנמשכין מפנימיות או"א ויש מעולים מהם שנמשכין מחיצוניות א"א ויש מפנימיות א"א ויש מעולין מהם שנמשכין מחיצוניות עתיק. והענין כמ"ש שיש ב' בחי' פנימיות וחיצוניות בכל פרצוף ופרצוף ולעולם אין ז"א חסר אפי' בלילה לאחר חורבן הבית מחיות המוכרח שהוא מוחין פנימים דקטנות אמא ובהיות לו גם מקיפי אמא אז מספיק להעלות מ"נ אמנם אם יהיה בו אלו לבד ימשוך ו"ק לבד ממוחין דגדלות גרועים והם מחיצוניות דאו"א ואינם רק ו"ק דמוחין פנימים דאמא ואז מכ"ש שיכנסו פנימים ומקיפים דקטנות אבא ואם היו בו תחילה גם פנימים
דקטנות אבא ואז מעלה מיין נובין יכול להמשיך מוחין דגדלות יותר מעולות מחיצונות א"א ואז יהיה בו כח אח"כ לקבל גם ו"ק דגדלות אבא כמו בעמידה דערבית, ואם היה בו תחילה גם מקיפי דקטנות אבא אז ימשיך ו"ק דגדלות אמא ואחר כך בעמידת שחרית ימשיך גם כל המוחין דגדלות דאו"א פנימים ומקיפים מחיצוניות דעתיק, ופנימית דעתיק נשאר לעתיד כנזכר בק"ש דיוצר. ודע שכשצריכין לכנוס כל המוחין אז נכנסים כל המוחין דאמא ואח"כ דאבא אך כשאינן צריכין להכנס בז"א רק ו"ק דגדלות אמא לבדו ולא יותר כמו בערבית אז נכנסים ו"ק דגדלות אבא ואע"פ שלא נכנסו ג"ר דאמא ודע שהדעת הוא נשמה בו"ק וגם דע ששורש ההוא נשארין בדעת תמיד עיין לעיל כללים דחו"ג סי' ט"ז תשלום זה: ונלע"ד שצ"ע שהרי הכלים בתוספת אינן רק ג"ר בלבד. והנראה מכאן הוא שאינן קבועים חיות מוכרחת רק פנימית דיניקה דו"ק דאמא לבד וכל השאר באים בתוספת ואולי הם משם מ"ה
החדש אך ביניקה כיון שהם באים בתוספת מסתלקין: שער כז פרק א השער אחד עשר שער פרטי עיבור יניקה ומוחין ובו ד' פרקים: ז"א אין בו רק ט"ס והעשירית היא נוקבא אמנם הניחה שרשה בו והיא עטרה שבו כי משם נאחזת אך העטרה היא מכלל היסוד עצמו כנודע כי כל ספירה נחלקת לג' פרקין ועטרה היא פרק ג' של היסוד נמצא כי הספירה י' היא פרצוף נוקבא דז"א והוא אינו רק ט"ס והיא נשרשת ונאחזת בסוף היסוד שהוא בפ"ג שבו הנקרא עטרה. והנה הט"ס דז"א כל אחד יש בה ג' פרקין ואלו הם ט"ס חב"ד חג"ת נה"י והכתר אינו מעצמותו ואינו נמנה עמם אמנם להיות כי הנ"ה שבו נכללין כאחד נמצא כי גם אם נמנה הכתר אינו רק ט"ס לבד והט' נחלקין לג' קוין ימין ושמאל ואמצע וזהו ענינם חח"ן בג"ה דת"י וכשנעשו ג' קוין יהיה חח"ן קו אחד והם בחי' נצח בג' פרקיו ובג"ה ג"פ ההוד ודת"י ג"פ יסוד. ודע כי יש ג' מינים של ט"ס והם ט' פנימים מלובשים תוך ט"ס אמצעים המלובשים תוך ט"ס חיצונים ונמצא עתה ג' חכמות
ג' בינות ג' דעות וכיוצא בזה בכל הט"ס עד שהם ג' כלים בכל אחד זה תוך זה וכל זה אחר הגדלותו. והנה נדבר עתה בספירה אחד ומשם יתבאר כל השאר הנה ספירת נצח יש בה ג' נצחים זה לפנים מזה בסוד ג' כלים ונצח החיצון הוא נצח דעיבור והוא נצח דנצח עיקרי שהוא פ"ת של החיצונים ובו ג"פ ונצח אמצעי הוא נצח של יניקה אך אינו רק פ"ת של חסד של אמצעי ונצח הפנימי הוא נצח דגדלות אך אינו רק פ"ת דחכמה של הפנימית. וכעד"ז בחסד יש בו ג' חסדים חיצון נקרא פרק אמצעי דנצח החיצוניות אך נקרא חסד שבנצח דחיצוניות ואמצעי הוא פרק אמצעי דחסד ונקרא חסד שבחסד האמצעי ופנימי הוא פרק אמצעי דחכמה הפנימית ונקרא חסד שבחכמה. וכעד"ז בחכמה הם ג' חכמות החיצונים נקרא פ"ע דנצח (דחיצונית) והאמצעי נקרא פ"ע דחסד והפנימי נקרא פ"ע דחכמה הרי הם קו ימין והם ג"פ חכמה מלובשים תוך ג"פ חסד המלובשים תוך ג"פ נצח. נמצא כי ג"פ עליונים הם כולם נקרא
חכמה אלא שזה נקרא חכמה דחכמה וזה חכמה דחסד וזה חכמה דנצח וג"פ אמצעים כולם חסד אלא שזה חסד דחכמה וזה חסד דחסד וזה חסד דנצח וג"פ תחתונים כולם נצח אלא שזה נצח דחכמה וזה נצח דחסד וזה נצח דנצח. נמצא עתה כי כל קו ימין אינו רק ג"ס (פ"ג) זו תוך זו כל א' מג"פ וכעד"ז בקו שמאל וכעד"ז בקו אמצעי וכולן ט"ס. הכלל העולה כי ספירה עליונה של קו ימין יש בו נצח וחסד וחכמה זה תוך זה וכן בספירה אמצעית וכן בספירה התחתונה והרי נתבאר איך בכל א' מהג' אלו נכללות בג' והבן זה היטב. נמצא כי כל חיצוניות כולה אינה רק ג"ס שהם נה"י הנחלקות לט"ס וכל האמצעית אינו אלא ג"ס שהם חג"ת ונחלקים לט"ס וכל הפנימית אינו רק ג"ס שהם חב"ד ונחלקים לט"ס נמצא (ג"כ) כי נה"י מלבישין לגמרי חג"ת וחג"ת מלבישים לגמרי את כל החב"ד. וז"ס בתפלת ר' נחוניא בן הקנה כי הם ג' הויות זה תוך זה כמ"ש והם מלאים מבפנים ומתיכון ומבחוץ הוא הוי"ה
הוי"ה הוי"ה נמצא כי נה"י הם פרצוף שלם מט"ס ונקרא חיצוניות ונקרא בחי' עשייה וחג"ת הם פרצוף שלם מט"ס ונקרא תיכוניות ונקרא בחי' יצירה והוא מתלבש לגמרי תוך עשייה וחב"ד הם פרצוף מט"ס ונקרא פנימית ונקרא בחי' בריאה ואצילות כי הנה בינה בריאה וחכמה אצי' מתלבשין זה תוך זה ואח"כ שניהן תוך היצירה: