{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "76", "title": "ספר עץ חיים — שער כז פרק ב", "hebrewTitle": "שער כז פרק ב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/76/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/76/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כז פרק ב\nוהנה נמצא כי החכמה שי בה ג' בחי' שהם פ\"א דנצח ופ\"א דחסד ופ\"א דחכמה נמצא כי פ\"ע \nדנצח נקרא עיבור שבו והוא מחצית ו\"ק שבו ופ\"א דחסד נקרא תשלום ו\"ק שהם בחי' יניקה \nשבו ופ\"ע דחכמה נקרא מוחין שבו שהם בחי' גדלות שבו וכעד\"ז בכולן בכל שאר ספירות. \nוהנה זה החיצונית נחלק לב' חצי עליון מחכמה עד חצי ת\"ת וחצי תחתון מחצי ת\"ת עד סוף \nיסוד וחצי עליון ננסר (נ\"א נגמר) וניתן ללאה בסוד פנימית אליה וחצי תחתון ניתן לרחל \nבסוד פנימית אליה ותבין היטב כי אע\"פ שנה\"י הם מכלל הו\"ק ונודע כי הו\"ק הם הנקראים \nיצירה עכ\"ז נה\"י אינן נקרא אלא עשייה כי עשייה היא נוקבא כנודע. ונמצא כי כל \nחיצונית היא נה\"י וכולו ניתן לנוקבא. וז\"ס וירא והנה באר בשדה והנה שם ג' עדרי צאן \nרובצים עליה ויש באר עליון ותחתון לאה ורחל וזו לוקחת חצי עליון (וזו לוקחת חצי \nתחתון ג' עדרי צאן שהם נה\"י וזהו מחצית תחתון) ואז אחר הנסירה נשאר ז\"א בסוד ב' \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בחי' לבד שהם התיכונה והפנימית והנה התיכונה הוא חג\"ת והם נקרא יצירה ו\"ק לפי שעד \nשם נשלמה בחי' ו\"ק של הגדלות. אמנם האמת הוא כי החג\"ת לבדם נקרא ו\"ק כי בחי' אמצעית \nנקרא כן וזו לבד נקרא יצירה ולהיות בחי' זו לז\"א נקרא ז\"א ו\"ק לפי שאז נשלמו גילוי \nו\"ק. ובזה תבין כי הז\"א הוא לעולם בחי' ת\"ת כי הוא המכריע בין חסד לגבורה ובהיותו \nכלול משניהן נקרא ת\"ת ונקרא ז\"א ונמצא א\"כ שז\"א הוא חג\"ת ונוקבא נה\"י. וז\"ס גדול \nשהודעתיך בתחלת הקדמה לאדר\"ז כי כח\"ב ג' רישין דעתיקא וחג\"ת ג' רישין דז\"א ונה\"י ג' \nרישין דנוקבא והנה בזה תבין למה הנוקבא היא עומדת תמיד באחורי (ז\"א) סיום הת\"ת \nאחורי נה\"י כי שם עומדת תמיד ומשם נעשית ונמצא ראש נה\"י אלו מתחילין מן הטבור הת\"ת \nשל ו\"ק שהוא בחי' תיכונה הנקרא ז\"א: \nועתה נבאר בחי' אלו איך נעשין ע\"י עיבור ויניקה ומוחין. והנה בתחלת העיבור היה \nהזווג ואז יצאה הטפה בבחי' י' מלכיות שיש בי\"ס אלו דחיצוניות ואח\"כ בעיבור נשלמו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "י\"ס אלו החיצוניות (נ\"א בעיבור יצאו נה\"י דט\"ס) אשר כולן אינן רק נה\"י בלבד כנ\"ל \nוזהו בדרך כללות פי' שהנה\"י שיש בכ\"א מאלו ט\"ס דחיצוניות נשלמו. כיצד נצח דנצח ונצח \nדחסד ונצח דחכמה והוד ההוד והוד גבורה והוד בינה ויסוד דיסוד ויסוד דת\"ת ויסוד דעת \nהרי יש בו ט\"ס בעת העיבור ולכן גוף העובר קטן אע\"פ שיש בו ט\"ס. ואח\"כ ביניקה נכנסת \nהבחי' התיכונה שהם חג\"ת בט' פרקין והיו מתלבשין מעט מעט תוך הט\"ס הנ\"ל שאינן רק \nבחי' נה\"י של החיצוניות כי כל חיצוניות אינן רק בחי' נה\"י לבד גמורות. ובעיבור נעשה \nנה\"י שבנה\"י לבד ואחר התלבשם כולם נמצא שכיון שאלו הם בחי' חג\"ת נתנו כח בחג\"ת של \nהחיצוניות שהם חג\"ת שבנה\"י וגם הם גדלו בחיצוניות. ונמצא עתה כי יש לו ב' בחי' דז\"א \nהתיכונה והחיצונה אמנם החיצונה נגדלת עתה גידול ב' והוא שנגדל בה חג\"ת שבהן באופן \nזה חסד שבנצח חסד שבחסד חסד שבחכמה גבורה שבהוד גבורה שבגבורה גבורה שבבינה ת\"ת \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שביסוד ת\"ת שבת\"ת ת\"ת שבדעת. ובזה תראה איך ביניקה נגדל הקטן בכל אבר ואבר שבו ובכל \nספירה וספירה שבו עצמם ואינם תוספת איברים אחרים אך האיברים עצמן נגדלין כי הרי בכל \nספירה וספירה מהט' של העיבור נגדל בהם עתה שליש כנ\"ל כי כל אורך קו ימין בעת הגדלות \nהם ג\"פ לבד והרי בעיבור היה קו ימין ג' שלישים מג\"פ ר\"ל שליש מכל פרק ופרק שהוא נצח \nשבנצח דנצח ונצח שבחסד דנצח ונצח שבחכמה דנצח ועתה נתוסף ונגדל שליש א' בכל פרק מהם \nשהוא חסד שבכל פרק ופרק וכל זה בחיצוניות. אך בתיכונה באו הו\"ק שבה בפעם א' שהרי \nעצמותן הוא בחי' חג\"ת לכן תכף נגדלה בפעם א' כל בחי' ו\"ק. והבן זה למה נקרא בחי' \nהתיכונה יצירה ובחי' ו\"ק ולמה אמרו כי היניקה הוא מבחי' ו\"ק והיה ראוי לומר שהם ג' \nקצוות לבד דוגמת העיבור שהיו ג' קצוות תחתונים נה\"י אמנם נקרא ו\"ק יען הם ו\"ק \nהתיכונים שנגמרים בפ\"א יחד הרי טעם א' בעבור החג\"ת עצמן וגם חיצוניות נשלמו לו\"ק \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כנ\"ל הרי טעם ב'. וגם כי אלו הם בחי' ו\"ק דיניקה של הגדלות כולו בכללות. אח\"כ \nבגדלות נכנסו בחי' פנימיות שהם חב\"ד בט\"ס ומתלבשין מעט מעט תוך ט\"ס דבחי' אמצעי \nשאינם רק חג\"ת נה\"י של בחי' האמצעית ועתה נגדל בחי' זו אמצעית בבחינת ט\"ס חב\"ד שבה \nכי כיון שנכנסה בחי' פנימית שכולה הוא בחי' חב\"ד כנ\"ל. לכן החב\"ד שבבחי' אמצעית גם \nהוא נגדל ונתגלה נמצא כי חכמה שבנצח וחכמה שבחסד וחכמה שבחכמה של התיכונית נתגלו \nונגדלו וכן בינה שבהוד ובינה שבגבורה ובינה שבבינה ודעת שביסוד ודעת שבת\"ת ודעת \nשבדעת נגדלו והרי נשלמו ט\"פ דתיכונות שכולם הם ג\"ס חג\"ת לבד והגדילו שליש [א'] עתה \nואז נשלם קומת האיש לגמרי וגם בחיצונות נגדלו החב\"ד שבהם ע\"ד הנ\"ל בתיכונית והרי \nנשלם עתה הגדלות שבהם ט\"פ דחב\"ד תוך ט\"פ דחג\"ת תוך ט\"פ דנה\"י אמנם אינן רק ט\"ס לבד \nובכל א' ג\"פ הרי כ\"ז בחי' בז\"א הנזכר בפרקין דלעיל. והנה בזה תבין איך הנה\"י הם נפש \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וחג\"ת רוח וחב\"ד נשמה וחיה שהם בחי' אבי\"ע לכן הכבד בו הנפש והוא נגד נה\"י בסיום \nהת\"ת כי שם נקשרים ג\"פ העליונים דנה\"י כנודע דתמן דביקין רישי ירכין והלב בו רוח \nועומד בג' אמצעית חג\"כ ומוח בו הנשמה ועומד בג\"ר אמנם משם מסתעף כ\"א ממקומו כ\"א \nבמדרגתו. כיצד הנפש אשר מתגלית בכבד שכנגד רישי פרקין דנה\"י כנ\"ל בודאי שגם (שם) \nהיתה למעלה בכל בחי' כלים חיצונים העליונים האמנם לא נתגלית ולא עלתה בשם עד נה\"י \nדז\"א כי עומדין הנה\"י דנה\"י ונה\"י דחג\"ת ונה\"י דחב\"ד וכולם בחי' נפש ונה\"י אך הרוח \nנגלה בלב העומד בחג\"ת דז\"א כי שם חג\"ת דנה\"י וחג\"ת דחג\"ת וחג\"ת דחב\"ד והנשמה נתגלית \nבמוח העומד בחב\"ד דז\"א כי שם חב\"ד דנה\"י וחב\"ד דחג\"ת וחב\"ד דחב\"ד. אך העיקר כי הנפש \nנתלבשת בכלי חיצונים והרוח בתיכון והנשמה בפנימים ונמצא כי במוח יש נר\"ן אלא שכולם \nהם בחי' נשמה שהוא נשמת הנשמה ונשמת הרוח ונשמת הנפש ולכן אנו אומרים כי הנשמה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "במוח. אח\"כ בלב יש נר\"ן וכולן בחי' רוח שהוא רוח הנשמה ורוח הרוח ורוח ההנפש לכן \nאנו אומרים שהרוח בלב. ואח\"כ בכבד יש נר\"ן וכולם בחי' נפש שהם נפש שבנשמה נפש הרוח \nנפש הנפש לכן אנו אומרים שהנפש בכבד. הכלל העולה כי מוח לב כבד להיותן כלים פנימים \nדגוף וכ\"א יש בו ג' בחי' פנימי תיכון וחיצון כנודע כי אפי' בעיבור ויניקה יש אל \nהעובר מל\"ך אך להיותן יותר פנימי מכל הגוף שם מתלבשין ומתגלין עיקר הנר\"ן יען \nשלשלתן בקו האמצעי שהוא עיקר הגוף ומשם משלחין הארתן בכל האברים באופן זה. כי הכבד \nמחיצוניות שלו שולח נפש שבנפש לנצח הוד יסוד דחיצונית ורוח שבנפש שולח מהתיכוניות \nשלו אל חג\"ת שבחיצוניות ומפנימותו שולח נשמה לחב\"ד שבנפש דחיצונית. ואח\"כ הלב שולח \nנפ\nש של רוח אל נה\"י דתיכונות ורוח דרוח לחג\"ת דתיכונות ומפנימיותו שולח נשמה דרוח \nלחב\"ד דתיכונות. ואח\"כ המוח שולח מחיצונותו נפש שבנשמה לנה\"י דפנימיות ומתיכונותו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שולח רוח דנשמה לחג\"ת דפנימיות ומפנימותו שולח נשמה שבנשמה לחב\"ד שבפנימיות. והרי \nנתבאר כי כל הז\"א אינו רק ט\"ס אע\"פ שנחלק לג' בחי' ואלו הם ט\"ס גמורות וא\"צ יותר \nואמנם כל ספי' מאלו נחלקין לכמה פרטים כי כל ספירה דחיצונות נחלק לאלף רבוא וכל \nספירה מהתיכונות לו' אלפים רבבות וכל ספירה מהפנימית נחלק לעשר אלפים רבבות פרסאות \nכנזכר תיקון נ\"ג: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שער כז פרק ג\nודע כי כמו שכ\"א מאלו הט\"ס שלימות נחלקות לג' בחי' לבד כיצד ספירת חכמה יש בה חח\"ן \nיען הם מקו ימין וכעד\"ז שאר הספירות וכן כל בחי' מהם כלולה מג' וכעד\"ז לכמה בחי' כי \nכמו שהוא ג' כללות כן הוא בכל ספירה וספירה ונחלקת לאלף אלפים וכולם בבחי' ג' לבד \nוסבה לזה כי אין טפה פחותה משיעור י' ויש בה ג' קוצין והוא סוד ג' קוין ימין ושמאל \nואמצעית בהכרח כן הט\"ס שלימות הנ\"ל נחלקות לג' חלקים וג' קוין כנ\"ל. וזכור זה היטב \nכי כל בחי' נחלקת לג' בחי' לבד אמנם כל בחי' ובחי' מאלו הג' יש בה כללות י\"ס כי כן \nהיו\"ד גימטריא עשרה ואין בה רק ג' קוין לבד. והענין כי היא בעצמה נחלקת לג' קוין \nוכל קו יש בו רת\"ס ג\"פ הרי י\"ס בכל בחי' אמנם כל הי' נקרא בחי' א' נמצא כי בכל בחי' \nובחי' יש ג' בחי' אשר כ\"א מהם כלול מי\"ס כי כן הז\"א יש בו ג' קוין לבד ויש בו ג\"פ \nי\"ס פנימי תיכון חיצון. והנה כדי שיצטייר בעיניך נצייר בענין השמות עצמן הנה כתבנו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לעיל כי יש ג' כלים בכל ספירה וספירה ונצייר בחי' הכתר וממנו ית' כולם ואלו הן. א' \nחיצון יו\"ד יו\"ד ה\"י יו\"ד ה\"י וי\"ו יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"א. ב' אמצעי יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"א. \nג' פנימי אל\"ף ה\"י יו\"ד ה\"י. והנה בעיבור לא נגלה תחלה רק בחי' חיצון ולא כולו רק \nיו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"א אשר בסוף השם זהו בחי' נה\"י שבכתר. אח\"כ נתגלה ביניקה משם התיכון \nבחי' וי\"ו ה\"א שבו וגם משם החיצון נתגלה יו\"ד ה\"י וי\"ו שבו. ואח\"כ בגדלות נתגלה שם \nהפנימי כולו וגם משם התיכון נתגלה יו\"ד ה\"י ובזה נשלם וגם משם החיצון נתגלה יו\"ד \nיו\"ד ה\"י ונשלם כולו וכעד\"ז בכל ספירה וספירה. והנה בעת אצילות המלכים יצאו בחי' \nא\"א ואו\"א בכל ג' בחינותיהן לכן כ\"א מהם היו בט\"ס גמורות אשר הג\"ר שבהם הם בחי' \nהפנימים בט' פרקיהן והג' אמצעים הם בחי' התיכונים בט\"פ וג\"ת הם בחי' חיצוניות בט\"פ \nאך זו\"ן יצאו באופן אחר כי ז\"א יצא בב' בחי' חיצון ותיכון אשר ב' בחי' אלו נקרא ו\"ק \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לבד בין שניהן כנ\"ל אך הפנימי לא נכנס בו עד אחר התיקון והנוקבא לא יצאה רק בחי' א' \nלבד. ר\"ל כי לא נגלית בה רק מלכות שבכל הט\"ס של בחי' החיצוניות שלה לכן היה בז\"א ג' \nזמנים שהם בעיבור ד\"ת נהי\"ם וביניקה חג\"ת ובגדלות חב\"ד אך המלכות היה לה ד' בחי'. \nא' נקודה והיא בסוד המלכות שבה. ב' שנגדלת גם נה\"י. ג' שנגדלו גם חג\"ת. ד' שנגדלו \nגם חב\"ד (ואלו הד' זמנים הם כנגד ד' ההי\"ן שבשם ב\"ן והם נקראו ד' נשים) וכולם בחי' \nחיצוניות שלה לבד והטעם כי כיון שהוא בחי' המלכות לכן היה בזה זמן שלא היה בה רק \nבחי' מלכות לבד לכן נקרא נקודה והיה בו בז\"א ו' בחי' מלכות אשר בו\"ק אך בנוקבא היה \nבה מלכות א' לבד שבמלכות והיא נקודה א' אך כולם הם נקודות ולכן מתו אך עתה בעיבור \nשנגדל גם נה\"י שבו לא מית. והבן טעם זה איך בעיבור לא מית שלא היה כבתחלה וז\"ס \nשבארנו שנתקן שנעשה עתה בעיבור פרצוף בקוין ואין קוין אלא בבחי' ג' נקודות נה\"י אך \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בהיותו ו' נקודות מלכות לבד לא יש ג' קוין. גם תבין למה נקראו כולם מלכים כי אין \nבהם רק בחי' מלכיות אף בז\"א ונ\"ל כפי דרך זה כי כל בחי' חיצוניות נק' מל' כנ\"ל \nדנה\"י הם ג' רישין דנוקבא וא\"כ היה תחלה בחי' חיצונית ואח\"כ בעיבור נתקן החיצונית \nנה\"י וביניקה נתוסף התיכון ובגדלות הפנימי: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער כז פרק ד\nודע כי הב' בחי' ראשונים כיון שאין בהם רק ו\"ק נקרא אלהים כנודע כי כל בחי' ו\"ק \nנקרא אלקים כי כן ז\"א להיותו ו\"ק של כללות עולם האצילות נקרא אלקים בערך א\"א הנקרא \nהוי\"ה כנזכר באדרא. נמצא כי הו\"ק דז\"א נקרא אלקים והמוחין הוי\"ה א\"כ כל אלו אינם רק \nו\"ק של כללות (האצילות) ואע\"פ שתראה שיש הוי\"ה בחיצונית ותיכונית אפילו בכלים הוא \nבפרטות אמנם כללות החיצונית נקרא אלקים כמו שנודע כי כל הז\"א נקרא אלקים ומזה שם \nאלקים מתחלקין לכמה רבבות שמות של הוי\"ה וכן הנוקבא דז\"א האוחזת כל ג' עולמות \nונקרא' אלקים ויש בחי' הויות למטה אפילו במלאכים כנודע אלא שהם הויות נמשכין כולם \nבשם אלהים ועתה נבאר הענין יותר בפרטות דע כי כל זה שאמרנו אפילו בגדלות אינו רק \nבחי' נה\"י לבד פי' כי חב\"ד של פנימים הם ג\"פ עליונים דנה\"י דז\"א וחג\"ת דפנימים הם \nג\"פ תיכונים דנה\"י דז\"א ונה\"י דפנימים הם ג\"פ תחתונים דנה\"י דז\"א וכעד\"ז הנ\"ל יש \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בחי' תיכונות בנה\"י אלו והם ט\"פ ונקרא תוכניות דנה\"י וכעד\"ז יש בחי' חיצונית בנה\"י \nאלו והם ט\"פ ונקרא חיצוניות דנה\"י. ונמצא כי הם ג\"פ נה\"י תוך נה\"י ונה\"י תוך נה\"י \nוכולם נקראו נה\"י לבד אלא שיש בו ג' כלים זה לפנים מזה וכולם מנה\"י לבד, ואם כן \nהט\"ס דז\"א בג' בחינותיהם אינם רק מנה\"י דז\"א לבד מט\"פ אלא שאח\"כ אנו רוצין לדבר דרך \nפרטי יותר לומר כי אלו הג' כלים הם זה לפנים מזה חיצון נה\"י, והתיכון חג\"ת. ופנימי \nחב\"ד, לפי שהם נר\"ן דנה\"י אמנם שלשתן בחי' נה\"י לבד וז\"ס צ' דצלם. ואח\"כ כל הנ\"ל \nהוא בל דצלם הם חג\"ת דז\"א והם ט\"פ ט' ספירות גמורות בחי' נפש נקרא נה\"י ובתוכם יש \nחג\"ת אחרים בט\"פ אחרים והם בחי' רוח ונק' חג\"ת. ובתוכם יש חג\"ת פנימי בט\"ס והם בחי' \nנשמה ונקרא חב\"ד. אך כולם אינם רק חג\"ת. ועד\"ז בם דצלם הם חב\"ד וכתר דז\"א והם ממש \nע\"ד הנ\"ל נמצא כי אין נקרא זעיר אנפין גדול לגמרי עד שיכנסו כל בחי' דצלם שלשתן ואז \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הוא שלם בי\"ס גמורות דוגמת תבונה אשר הצלם מתלבש בי\"ס שלה כנודע כי צ' בנה\"י שלה \nול' בחג\"ת ום' בחב\"ד שלה. אך החילוק הוא כנ\"ל כי ד' נשים יש בנקבה וכמו כן ד' נשים \nבבינה אמא עלאה שבחי' חב\"ד שלה נקרא אמא בינה עלאה וחג\"ת שלה נקרא תבונה ראשונה \nונה\"י שלה נקרא תבונה שניה ומלכות שלה נקרא תבונה ג' והיא רביעית בערך הבינה ובזו \nהתבונה הג' בכל י\"ס שלה מתלבש כל הצלם כולו דז\"א. באופן שז\"א גדול כמו המלכות דאימא \nעילאה כולו שוה בשוה ממש באופן כי מלכות היא בחי' רביעית בערך אימא וזה סוד ומספר \nאת רובע ישראל כי ז\"א נקרא ישראל רובע של אמא עלאה: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שער כח פרק א מ\"ת\nשער השנים עשר שער העיבורים ויתחלק לה' פרקים: \nטעם למה הוצרכו זו\"ן להתעבר במעוי דאמא כמבואר אצלינו הענין הוא עם מ\"ש לעיל בענין \nהמלכים שמלכו בארץ אדום ומיתו כי הנה טרם שנאצל עולם האצילות המוזכר תמיד בס\"ה בשם \nזה יצא הי\"ס הכוללים כל עולם אצילות בכללות ויצאו נפרדות זה מזה כי היו י\"ס זה למטה \nמזה וזה מקבלת מזו שלמעלה ממנה ולא היה בשום א' מהם בחי' פרצוף רק היו בסוד כללות \nכי כל א' היתה כלולה מכולן והיו הכללות מעורב בהן בכ\"א מהן והיה בלתי סדר ותיקין עד \nשאח\"כ הע\"ק אתתקן גרמיה בקדמיתא כנזכר באדרא ואז ספירת הכתר נעשה פרצוף שלם בי\"ס \nונקרא בחי' א\"א ואח\"כ נעשו או\"א מחו\"ב כמבואר. והנה עתה בא עת וזמן תיקון ז\"ת \nשבאצילות אשר מהם נעשה זו\"ן אחר התיקון הנה רצה המאציל העליון לתקנם כי בתחלה היה \nכ\"א מהם מובדלת מחברתה הבדל גמור והיה נקרא רה\"ר כמבואר היטב ע\"ש איך לסבה זו לא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "יכלו הכלים האלו לקבל האורות שבתוכם ונשברו ומתו לכן רצה המאציל העליון לתקנם וא\"א \nלהתתקן אא\"כ יתחברו יחד כל הו\"ק זו בזו בסוד פרצוף א' מקושרים זה בזה כנזכר שם \nביאור הפרצוף המקושר דרך קוין מה ענינו ועי\"ז יחזור להיות רה\"י שהוא פרצוף א' כלול \nהנקרא ז\"א. ואמנם כדי שיתקשרו ויתחברו יחד צריך לעלותן להכניסן במעוי דאמא ושם בסוד \nימי העיבור יתאחדו ויתקשרו ויתחברו יחד יחוד גמור ויצאו אח\"כ בזמן הלידה בבחי' \nפרצוף א' מיוחד בכל פרטיו וגם הספירה (הז') שהיא מלכות הנקרא נוקבא דז\"א הוצרך שגם \nהיא תהיה עמהם בעת העיבור כדי שתהיה כלולה עמהם לצורך היחוד הראוי לה עם ז\"א בעלה \nכנודע. לכן נבאר עניני העיבור ונאמר כי הלא ב' בחי' יש בעיבור וכל בחי' כלולה משני \nעיבורים שהוא ג' זמנים. וביאור הדברים כי תחלה הכל היו זו\"ן בסוד העיבור והיו בבחי' \nג' כלילין בג' ונקודת מלכות כלולה עמהן ואח\"כ נולד והיה לו זמן יניקה ואחר כך הגדיל \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "והיה לו עיבור ב' לצורך המוחין שלו שאז נקרא זמן הגדלות נמצא שהם ג' זמנים וב' \nעיבורים עיבור דג' כליל בג' ויניקה ועיבור ב' והרי זה בחי' א' בסוד חיצוניות ואחר \nכך היתה לו בחי' אחרת שנייה דוגמתה בג' זמנים. וב' עיבורים וכ\"ז לצורך הפנימים \nבאופן שהם ד' עיבורים וו' זמנים כי הזמנים הם ו' אבל העיבורים שבהם אינן רק ד'. \nונבאר ענין חיצונית ופנימית מה עניינם כי החיצוניות הם מציאת העולמות ופנימיות הם \nבחי' הנשמות. והענין כי הנה יש בזו\"ן וכעד\"ז בכל הפרצופים ב' בחי' הא' הוא בחי' \nהחיצונית אשר בהם כדמיון הגוף אל הנשמה שמבפנים ומזה החיצוניות דז\"א (נ\"א זו\"ן \nדאצילות) נבראו כל העולמות כולן של בי\"ע כנודע כי כל הנבראים וכל הבריות שיש כולם \nהם בציור דמות פרצוף אדם כנזכר בזוהר פרשה תולדות דכל שייפי ושייפי איתקרי אדם \nואפילו המלאכים כולם הם מבחי' חיצונית דזו\"נ דאצילות. אמנם יש בחי' ב' והוא הפנימית \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שבו שהוא כעין נשמה אל הגוף שמבחוץ ומבחי' זו נבראו נשמות בני אדם הצדיקים התחתונים \nכי נשמת הזכרים מז\"א ונשמת הנקבות מנוקבא דזעיר אנפין באופן כי כל נשמות הצדיקים הם \nיותר פנימים מהמלאכים כולם חוץ מהנשמות שהם מבחי' בי\"ע כנודע גם נשמות אלו יהיו \nפנימים אל ערך המלאכים אשר מן העולם ההוא שממנו חצבו הנשמות כמ\"ש במקומו בע\"ה. וז\"ס \nהן אראלם צעקו חוצה וארז\"ל אפי' מלאכי שלום אינן יכולין לכנוס כו' וצריך להבין מאי \nאפילו דקאמר ולמה נשתנו אלו המלאכים מזולתן עד שהוצרך להשמיענו חידוש שאפי' הם אינם \nנכנסים. אבל הענין מובן עם הנ\"ל כי להיות שכל המלאכים הם מחיצוניות והנשמות \nמהפנימיות והנה יש בחי' מלאכים קרובים אל הנשמות של הצדיקים יותר משאר מלאכים ונקרא \nמלאכי שלום מהו דתימא כי כיון שבבחי' זו שיש לאלו המלאכים על השאר והוא שהם כת \nהמלאכים המקבלין את נשמת הצדיקים כשנפטרין מן העוה\"ז ואומרים לו יבא שלום ינוחו על \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "משכבותם הולך נכחו כמו שאמרו רז\"ל לכן נקראו מלאכי שלום ומצד בחינה זו היה אפשר \nשיכנסו בפנימיות עם הנשמות ולזה השמיענו שאפילו הם עומדין בחוץ ואין נכנסין בפנים. \nונמצא א\"כ כי תחלה היו זו\"ן בבחי' חיצוניות שלהם לבד בסוד העיבור של ג' כלילין בג' \nואח\"כ נולדו והיה להם זמן יניקה ואח\"כ באו להם מוחין בעיבור ב' ואחר כך פעם ב' היה \nלהם כל ג' בחי' אלו בבחי' פנימית שלהם והיו תחלה בסוד העיבור ג' כליל בג' ואח\"כ זמן \nהיניקה ואחר כך עיבור ב' לצורך המוחין: \n \n", "en": ""}]}
