שער כז פרק ב והנה נמצא כי החכמה שי בה ג' בחי' שהם פ"א דנצח ופ"א דחסד ופ"א דחכמה נמצא כי פ"ע דנצח נקרא עיבור שבו והוא מחצית ו"ק שבו ופ"א דחסד נקרא תשלום ו"ק שהם בחי' יניקה שבו ופ"ע דחכמה נקרא מוחין שבו שהם בחי' גדלות שבו וכעד"ז בכולן בכל שאר ספירות. והנה זה החיצונית נחלק לב' חצי עליון מחכמה עד חצי ת"ת וחצי תחתון מחצי ת"ת עד סוף יסוד וחצי עליון ננסר (נ"א נגמר) וניתן ללאה בסוד פנימית אליה וחצי תחתון ניתן לרחל בסוד פנימית אליה ותבין היטב כי אע"פ שנה"י הם מכלל הו"ק ונודע כי הו"ק הם הנקראים יצירה עכ"ז נה"י אינן נקרא אלא עשייה כי עשייה היא נוקבא כנודע. ונמצא כי כל חיצונית היא נה"י וכולו ניתן לנוקבא. וז"ס וירא והנה באר בשדה והנה שם ג' עדרי צאן רובצים עליה ויש באר עליון ותחתון לאה ורחל וזו לוקחת חצי עליון (וזו לוקחת חצי תחתון ג' עדרי צאן שהם נה"י וזהו מחצית תחתון) ואז אחר הנסירה נשאר ז"א בסוד ב' בחי' לבד שהם התיכונה והפנימית והנה התיכונה הוא חג"ת והם נקרא יצירה ו"ק לפי שעד שם נשלמה בחי' ו"ק של הגדלות. אמנם האמת הוא כי החג"ת לבדם נקרא ו"ק כי בחי' אמצעית נקרא כן וזו לבד נקרא יצירה ולהיות בחי' זו לז"א נקרא ז"א ו"ק לפי שאז נשלמו גילוי ו"ק. ובזה תבין כי הז"א הוא לעולם בחי' ת"ת כי הוא המכריע בין חסד לגבורה ובהיותו כלול משניהן נקרא ת"ת ונקרא ז"א ונמצא א"כ שז"א הוא חג"ת ונוקבא נה"י. וז"ס גדול שהודעתיך בתחלת הקדמה לאדר"ז כי כח"ב ג' רישין דעתיקא וחג"ת ג' רישין דז"א ונה"י ג' רישין דנוקבא והנה בזה תבין למה הנוקבא היא עומדת תמיד באחורי (ז"א) סיום הת"ת אחורי נה"י כי שם עומדת תמיד ומשם נעשית ונמצא ראש נה"י אלו מתחילין מן הטבור הת"ת של ו"ק שהוא בחי' תיכונה הנקרא ז"א: ועתה נבאר בחי' אלו איך נעשין ע"י עיבור ויניקה ומוחין. והנה בתחלת העיבור היה הזווג ואז יצאה הטפה בבחי' י' מלכיות שיש בי"ס אלו דחיצוניות ואח"כ בעיבור נשלמו י"ס אלו החיצוניות (נ"א בעיבור יצאו נה"י דט"ס) אשר כולן אינן רק נה"י בלבד כנ"ל וזהו בדרך כללות פי' שהנה"י שיש בכ"א מאלו ט"ס דחיצוניות נשלמו. כיצד נצח דנצח ונצח דחסד ונצח דחכמה והוד ההוד והוד גבורה והוד בינה ויסוד דיסוד ויסוד דת"ת ויסוד דעת הרי יש בו ט"ס בעת העיבור ולכן גוף העובר קטן אע"פ שיש בו ט"ס. ואח"כ ביניקה נכנסת הבחי' התיכונה שהם חג"ת בט' פרקין והיו מתלבשין מעט מעט תוך הט"ס הנ"ל שאינן רק בחי' נה"י של החיצוניות כי כל חיצוניות אינן רק בחי' נה"י לבד גמורות. ובעיבור נעשה נה"י שבנה"י לבד ואחר התלבשם כולם נמצא שכיון שאלו הם בחי' חג"ת נתנו כח בחג"ת של החיצוניות שהם חג"ת שבנה"י וגם הם גדלו בחיצוניות. ונמצא עתה כי יש לו ב' בחי' דז"א התיכונה והחיצונה אמנם החיצונה נגדלת עתה גידול ב' והוא שנגדל בה חג"ת שבהן באופן זה חסד שבנצח חסד שבחסד חסד שבחכמה גבורה שבהוד גבורה שבגבורה גבורה שבבינה ת"ת שביסוד ת"ת שבת"ת ת"ת שבדעת. ובזה תראה איך ביניקה נגדל הקטן בכל אבר ואבר שבו ובכל ספירה וספירה שבו עצמם ואינם תוספת איברים אחרים אך האיברים עצמן נגדלין כי הרי בכל ספירה וספירה מהט' של העיבור נגדל בהם עתה שליש כנ"ל כי כל אורך קו ימין בעת הגדלות הם ג"פ לבד והרי בעיבור היה קו ימין ג' שלישים מג"פ ר"ל שליש מכל פרק ופרק שהוא נצח שבנצח דנצח ונצח שבחסד דנצח ונצח שבחכמה דנצח ועתה נתוסף ונגדל שליש א' בכל פרק מהם שהוא חסד שבכל פרק ופרק וכל זה בחיצוניות. אך בתיכונה באו הו"ק שבה בפעם א' שהרי עצמותן הוא בחי' חג"ת לכן תכף נגדלה בפעם א' כל בחי' ו"ק. והבן זה למה נקרא בחי' התיכונה יצירה ובחי' ו"ק ולמה אמרו כי היניקה הוא מבחי' ו"ק והיה ראוי לומר שהם ג' קצוות לבד דוגמת העיבור שהיו ג' קצוות תחתונים נה"י אמנם נקרא ו"ק יען הם ו"ק התיכונים שנגמרים בפ"א יחד הרי טעם א' בעבור החג"ת עצמן וגם חיצוניות נשלמו לו"ק כנ"ל הרי טעם ב'. וגם כי אלו הם בחי' ו"ק דיניקה של הגדלות כולו בכללות. אח"כ בגדלות נכנסו בחי' פנימיות שהם חב"ד בט"ס ומתלבשין מעט מעט תוך ט"ס דבחי' אמצעי שאינם רק חג"ת נה"י של בחי' האמצעית ועתה נגדל בחי' זו אמצעית בבחינת ט"ס חב"ד שבה כי כיון שנכנסה בחי' פנימית שכולה הוא בחי' חב"ד כנ"ל. לכן החב"ד שבבחי' אמצעית גם הוא נגדל ונתגלה נמצא כי חכמה שבנצח וחכמה שבחסד וחכמה שבחכמה של התיכונית נתגלו ונגדלו וכן בינה שבהוד ובינה שבגבורה ובינה שבבינה ודעת שביסוד ודעת שבת"ת ודעת שבדעת נגדלו והרי נשלמו ט"פ דתיכונות שכולם הם ג"ס חג"ת לבד והגדילו שליש [א'] עתה ואז נשלם קומת האיש לגמרי וגם בחיצונות נגדלו החב"ד שבהם ע"ד הנ"ל בתיכונית והרי נשלם עתה הגדלות שבהם ט"פ דחב"ד תוך ט"פ דחג"ת תוך ט"פ דנה"י אמנם אינן רק ט"ס לבד ובכל א' ג"פ הרי כ"ז בחי' בז"א הנזכר בפרקין דלעיל. והנה בזה תבין איך הנה"י הם נפש וחג"ת רוח וחב"ד נשמה וחיה שהם בחי' אבי"ע לכן הכבד בו הנפש והוא נגד נה"י בסיום הת"ת כי שם נקשרים ג"פ העליונים דנה"י כנודע דתמן דביקין רישי ירכין והלב בו רוח ועומד בג' אמצעית חג"כ ומוח בו הנשמה ועומד בג"ר אמנם משם מסתעף כ"א ממקומו כ"א במדרגתו. כיצד הנפש אשר מתגלית בכבד שכנגד רישי פרקין דנה"י כנ"ל בודאי שגם (שם) היתה למעלה בכל בחי' כלים חיצונים העליונים האמנם לא נתגלית ולא עלתה בשם עד נה"י דז"א כי עומדין הנה"י דנה"י ונה"י דחג"ת ונה"י דחב"ד וכולם בחי' נפש ונה"י אך הרוח נגלה בלב העומד בחג"ת דז"א כי שם חג"ת דנה"י וחג"ת דחג"ת וחג"ת דחב"ד והנשמה נתגלית במוח העומד בחב"ד דז"א כי שם חב"ד דנה"י וחב"ד דחג"ת וחב"ד דחב"ד. אך העיקר כי הנפש נתלבשת בכלי חיצונים והרוח בתיכון והנשמה בפנימים ונמצא כי במוח יש נר"ן אלא שכולם הם בחי' נשמה שהוא נשמת הנשמה ונשמת הרוח ונשמת הנפש ולכן אנו אומרים כי הנשמה במוח. אח"כ בלב יש נר"ן וכולן בחי' רוח שהוא רוח הנשמה ורוח הרוח ורוח ההנפש לכן אנו אומרים שהרוח בלב. ואח"כ בכבד יש נר"ן וכולם בחי' נפש שהם נפש שבנשמה נפש הרוח נפש הנפש לכן אנו אומרים שהנפש בכבד. הכלל העולה כי מוח לב כבד להיותן כלים פנימים דגוף וכ"א יש בו ג' בחי' פנימי תיכון וחיצון כנודע כי אפי' בעיבור ויניקה יש אל העובר מל"ך אך להיותן יותר פנימי מכל הגוף שם מתלבשין ומתגלין עיקר הנר"ן יען שלשלתן בקו האמצעי שהוא עיקר הגוף ומשם משלחין הארתן בכל האברים באופן זה. כי הכבד מחיצוניות שלו שולח נפש שבנפש לנצח הוד יסוד דחיצונית ורוח שבנפש שולח מהתיכוניות שלו אל חג"ת שבחיצוניות ומפנימותו שולח נשמה לחב"ד שבנפש דחיצונית. ואח"כ הלב שולח נפ ש של רוח אל נה"י דתיכונות ורוח דרוח לחג"ת דתיכונות ומפנימיותו שולח נשמה דרוח לחב"ד דתיכונות. ואח"כ המוח שולח מחיצונותו נפש שבנשמה לנה"י דפנימיות ומתיכונותו שולח רוח דנשמה לחג"ת דפנימיות ומפנימותו שולח נשמה שבנשמה לחב"ד שבפנימיות. והרי נתבאר כי כל הז"א אינו רק ט"ס אע"פ שנחלק לג' בחי' ואלו הם ט"ס גמורות וא"צ יותר ואמנם כל ספי' מאלו נחלקין לכמה פרטים כי כל ספירה דחיצונות נחלק לאלף רבוא וכל ספירה מהתיכונות לו' אלפים רבבות וכל ספירה מהפנימית נחלק לעשר אלפים רבבות פרסאות כנזכר תיקון נ"ג: שער כז פרק ג ודע כי כמו שכ"א מאלו הט"ס שלימות נחלקות לג' בחי' לבד כיצד ספירת חכמה יש בה חח"ן יען הם מקו ימין וכעד"ז שאר הספירות וכן כל בחי' מהם כלולה מג' וכעד"ז לכמה בחי' כי כמו שהוא ג' כללות כן הוא בכל ספירה וספירה ונחלקת לאלף אלפים וכולם בבחי' ג' לבד וסבה לזה כי אין טפה פחותה משיעור י' ויש בה ג' קוצין והוא סוד ג' קוין ימין ושמאל ואמצעית בהכרח כן הט"ס שלימות הנ"ל נחלקות לג' חלקים וג' קוין כנ"ל. וזכור זה היטב כי כל בחי' נחלקת לג' בחי' לבד אמנם כל בחי' ובחי' מאלו הג' יש בה כללות י"ס כי כן היו"ד גימטריא עשרה ואין בה רק ג' קוין לבד. והענין כי היא בעצמה נחלקת לג' קוין וכל קו יש בו רת"ס ג"פ הרי י"ס בכל בחי' אמנם כל הי' נקרא בחי' א' נמצא כי בכל בחי' ובחי' יש ג' בחי' אשר כ"א מהם כלול מי"ס כי כן הז"א יש בו ג' קוין לבד ויש בו ג"פ י"ס פנימי תיכון חיצון. והנה כדי שיצטייר בעיניך נצייר בענין השמות עצמן הנה כתבנו לעיל כי יש ג' כלים בכל ספירה וספירה ונצייר בחי' הכתר וממנו ית' כולם ואלו הן. א' חיצון יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"א. ב' אמצעי יו"ד ה"י וי"ו ה"א. ג' פנימי אל"ף ה"י יו"ד ה"י. והנה בעיבור לא נגלה תחלה רק בחי' חיצון ולא כולו רק יו"ד ה"י וי"ו ה"א אשר בסוף השם זהו בחי' נה"י שבכתר. אח"כ נתגלה ביניקה משם התיכון בחי' וי"ו ה"א שבו וגם משם החיצון נתגלה יו"ד ה"י וי"ו שבו. ואח"כ בגדלות נתגלה שם הפנימי כולו וגם משם התיכון נתגלה יו"ד ה"י ובזה נשלם וגם משם החיצון נתגלה יו"ד יו"ד ה"י ונשלם כולו וכעד"ז בכל ספירה וספירה. והנה בעת אצילות המלכים יצאו בחי' א"א ואו"א בכל ג' בחינותיהן לכן כ"א מהם היו בט"ס גמורות אשר הג"ר שבהם הם בחי' הפנימים בט' פרקיהן והג' אמצעים הם בחי' התיכונים בט"פ וג"ת הם בחי' חיצוניות בט"פ אך זו"ן יצאו באופן אחר כי ז"א יצא בב' בחי' חיצון ותיכון אשר ב' בחי' אלו נקרא ו"ק לבד בין שניהן כנ"ל אך הפנימי לא נכנס בו עד אחר התיקון והנוקבא לא יצאה רק בחי' א' לבד. ר"ל כי לא נגלית בה רק מלכות שבכל הט"ס של בחי' החיצוניות שלה לכן היה בז"א ג' זמנים שהם בעיבור ד"ת נהי"ם וביניקה חג"ת ובגדלות חב"ד אך המלכות היה לה ד' בחי'. א' נקודה והיא בסוד המלכות שבה. ב' שנגדלת גם נה"י. ג' שנגדלו גם חג"ת. ד' שנגדלו גם חב"ד (ואלו הד' זמנים הם כנגד ד' ההי"ן שבשם ב"ן והם נקראו ד' נשים) וכולם בחי' חיצוניות שלה לבד והטעם כי כיון שהוא בחי' המלכות לכן היה בזה זמן שלא היה בה רק בחי' מלכות לבד לכן נקרא נקודה והיה בו בז"א ו' בחי' מלכות אשר בו"ק אך בנוקבא היה בה מלכות א' לבד שבמלכות והיא נקודה א' אך כולם הם נקודות ולכן מתו אך עתה בעיבור שנגדל גם נה"י שבו לא מית. והבן טעם זה איך בעיבור לא מית שלא היה כבתחלה וז"ס שבארנו שנתקן שנעשה עתה בעיבור פרצוף בקוין ואין קוין אלא בבחי' ג' נקודות נה"י אך בהיותו ו' נקודות מלכות לבד לא יש ג' קוין. גם תבין למה נקראו כולם מלכים כי אין בהם רק בחי' מלכיות אף בז"א ונ"ל כפי דרך זה כי כל בחי' חיצוניות נק' מל' כנ"ל דנה"י הם ג' רישין דנוקבא וא"כ היה תחלה בחי' חיצונית ואח"כ בעיבור נתקן החיצונית נה"י וביניקה נתוסף התיכון ובגדלות הפנימי: שער כז פרק ד ודע כי הב' בחי' ראשונים כיון שאין בהם רק ו"ק נקרא אלהים כנודע כי כל בחי' ו"ק נקרא אלקים כי כן ז"א להיותו ו"ק של כללות עולם האצילות נקרא אלקים בערך א"א הנקרא הוי"ה כנזכר באדרא. נמצא כי הו"ק דז"א נקרא אלקים והמוחין הוי"ה א"כ כל אלו אינם רק ו"ק של כללות (האצילות) ואע"פ שתראה שיש הוי"ה בחיצונית ותיכונית אפילו בכלים הוא בפרטות אמנם כללות החיצונית נקרא אלקים כמו שנודע כי כל הז"א נקרא אלקים ומזה שם אלקים מתחלקין לכמה רבבות שמות של הוי"ה וכן הנוקבא דז"א האוחזת כל ג' עולמות ונקרא' אלקים ויש בחי' הויות למטה אפילו במלאכים כנודע אלא שהם הויות נמשכין כולם בשם אלהים ועתה נבאר הענין יותר בפרטות דע כי כל זה שאמרנו אפילו בגדלות אינו רק בחי' נה"י לבד פי' כי חב"ד של פנימים הם ג"פ עליונים דנה"י דז"א וחג"ת דפנימים הם ג"פ תיכונים דנה"י דז"א ונה"י דפנימים הם ג"פ תחתונים דנה"י דז"א וכעד"ז הנ"ל יש בחי' תיכונות בנה"י אלו והם ט"פ ונקרא תוכניות דנה"י וכעד"ז יש בחי' חיצונית בנה"י אלו והם ט"פ ונקרא חיצוניות דנה"י. ונמצא כי הם ג"פ נה"י תוך נה"י ונה"י תוך נה"י וכולם נקראו נה"י לבד אלא שיש בו ג' כלים זה לפנים מזה וכולם מנה"י לבד, ואם כן הט"ס דז"א בג' בחינותיהם אינם רק מנה"י דז"א לבד מט"פ אלא שאח"כ אנו רוצין לדבר דרך פרטי יותר לומר כי אלו הג' כלים הם זה לפנים מזה חיצון נה"י, והתיכון חג"ת. ופנימי חב"ד, לפי שהם נר"ן דנה"י אמנם שלשתן בחי' נה"י לבד וז"ס צ' דצלם. ואח"כ כל הנ"ל הוא בל דצלם הם חג"ת דז"א והם ט"פ ט' ספירות גמורות בחי' נפש נקרא נה"י ובתוכם יש חג"ת אחרים בט"פ אחרים והם בחי' רוח ונק' חג"ת. ובתוכם יש חג"ת פנימי בט"ס והם בחי' נשמה ונקרא חב"ד. אך כולם אינם רק חג"ת. ועד"ז בם דצלם הם חב"ד וכתר דז"א והם ממש ע"ד הנ"ל נמצא כי אין נקרא זעיר אנפין גדול לגמרי עד שיכנסו כל בחי' דצלם שלשתן ואז הוא שלם בי"ס גמורות דוגמת תבונה אשר הצלם מתלבש בי"ס שלה כנודע כי צ' בנה"י שלה ול' בחג"ת ום' בחב"ד שלה. אך החילוק הוא כנ"ל כי ד' נשים יש בנקבה וכמו כן ד' נשים בבינה אמא עלאה שבחי' חב"ד שלה נקרא אמא בינה עלאה וחג"ת שלה נקרא תבונה ראשונה ונה"י שלה נקרא תבונה שניה ומלכות שלה נקרא תבונה ג' והיא רביעית בערך הבינה ובזו התבונה הג' בכל י"ס שלה מתלבש כל הצלם כולו דז"א. באופן שז"א גדול כמו המלכות דאימא עילאה כולו שוה בשוה ממש באופן כי מלכות היא בחי' רביעית בערך אימא וזה סוד ומספר את רובע ישראל כי ז"א נקרא ישראל רובע של אמא עלאה: שער כח פרק א מ"ת שער השנים עשר שער העיבורים ויתחלק לה' פרקים: טעם למה הוצרכו זו"ן להתעבר במעוי דאמא כמבואר אצלינו הענין הוא עם מ"ש לעיל בענין המלכים שמלכו בארץ אדום ומיתו כי הנה טרם שנאצל עולם האצילות המוזכר תמיד בס"ה בשם זה יצא הי"ס הכוללים כל עולם אצילות בכללות ויצאו נפרדות זה מזה כי היו י"ס זה למטה מזה וזה מקבלת מזו שלמעלה ממנה ולא היה בשום א' מהם בחי' פרצוף רק היו בסוד כללות כי כל א' היתה כלולה מכולן והיו הכללות מעורב בהן בכ"א מהן והיה בלתי סדר ותיקין עד שאח"כ הע"ק אתתקן גרמיה בקדמיתא כנזכר באדרא ואז ספירת הכתר נעשה פרצוף שלם בי"ס ונקרא בחי' א"א ואח"כ נעשו או"א מחו"ב כמבואר. והנה עתה בא עת וזמן תיקון ז"ת שבאצילות אשר מהם נעשה זו"ן אחר התיקון הנה רצה המאציל העליון לתקנם כי בתחלה היה כ"א מהם מובדלת מחברתה הבדל גמור והיה נקרא רה"ר כמבואר היטב ע"ש איך לסבה זו לא יכלו הכלים האלו לקבל האורות שבתוכם ונשברו ומתו לכן רצה המאציל העליון לתקנם וא"א להתתקן אא"כ יתחברו יחד כל הו"ק זו בזו בסוד פרצוף א' מקושרים זה בזה כנזכר שם ביאור הפרצוף המקושר דרך קוין מה ענינו ועי"ז יחזור להיות רה"י שהוא פרצוף א' כלול הנקרא ז"א. ואמנם כדי שיתקשרו ויתחברו יחד צריך לעלותן להכניסן במעוי דאמא ושם בסוד ימי העיבור יתאחדו ויתקשרו ויתחברו יחד יחוד גמור ויצאו אח"כ בזמן הלידה בבחי' פרצוף א' מיוחד בכל פרטיו וגם הספירה (הז') שהיא מלכות הנקרא נוקבא דז"א הוצרך שגם היא תהיה עמהם בעת העיבור כדי שתהיה כלולה עמהם לצורך היחוד הראוי לה עם ז"א בעלה כנודע. לכן נבאר עניני העיבור ונאמר כי הלא ב' בחי' יש בעיבור וכל בחי' כלולה משני עיבורים שהוא ג' זמנים. וביאור הדברים כי תחלה הכל היו זו"ן בסוד העיבור והיו בבחי' ג' כלילין בג' ונקודת מלכות כלולה עמהן ואח"כ נולד והיה לו זמן יניקה ואחר כך הגדיל והיה לו עיבור ב' לצורך המוחין שלו שאז נקרא זמן הגדלות נמצא שהם ג' זמנים וב' עיבורים עיבור דג' כליל בג' ויניקה ועיבור ב' והרי זה בחי' א' בסוד חיצוניות ואחר כך היתה לו בחי' אחרת שנייה דוגמתה בג' זמנים. וב' עיבורים וכ"ז לצורך הפנימים באופן שהם ד' עיבורים וו' זמנים כי הזמנים הם ו' אבל העיבורים שבהם אינן רק ד'. ונבאר ענין חיצונית ופנימית מה עניינם כי החיצוניות הם מציאת העולמות ופנימיות הם בחי' הנשמות. והענין כי הנה יש בזו"ן וכעד"ז בכל הפרצופים ב' בחי' הא' הוא בחי' החיצונית אשר בהם כדמיון הגוף אל הנשמה שמבפנים ומזה החיצוניות דז"א (נ"א זו"ן דאצילות) נבראו כל העולמות כולן של בי"ע כנודע כי כל הנבראים וכל הבריות שיש כולם הם בציור דמות פרצוף אדם כנזכר בזוהר פרשה תולדות דכל שייפי ושייפי איתקרי אדם ואפילו המלאכים כולם הם מבחי' חיצונית דזו"נ דאצילות. אמנם יש בחי' ב' והוא הפנימית שבו שהוא כעין נשמה אל הגוף שמבחוץ ומבחי' זו נבראו נשמות בני אדם הצדיקים התחתונים כי נשמת הזכרים מז"א ונשמת הנקבות מנוקבא דזעיר אנפין באופן כי כל נשמות הצדיקים הם יותר פנימים מהמלאכים כולם חוץ מהנשמות שהם מבחי' בי"ע כנודע גם נשמות אלו יהיו פנימים אל ערך המלאכים אשר מן העולם ההוא שממנו חצבו הנשמות כמ"ש במקומו בע"ה. וז"ס הן אראלם צעקו חוצה וארז"ל אפי' מלאכי שלום אינן יכולין לכנוס כו' וצריך להבין מאי אפילו דקאמר ולמה נשתנו אלו המלאכים מזולתן עד שהוצרך להשמיענו חידוש שאפי' הם אינם נכנסים. אבל הענין מובן עם הנ"ל כי להיות שכל המלאכים הם מחיצוניות והנשמות מהפנימיות והנה יש בחי' מלאכים קרובים אל הנשמות של הצדיקים יותר משאר מלאכים ונקרא מלאכי שלום מהו דתימא כי כיון שבבחי' זו שיש לאלו המלאכים על השאר והוא שהם כת המלאכים המקבלין את נשמת הצדיקים כשנפטרין מן העוה"ז ואומרים לו יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו כמו שאמרו רז"ל לכן נקראו מלאכי שלום ומצד בחינה זו היה אפשר שיכנסו בפנימיות עם הנשמות ולזה השמיענו שאפילו הם עומדין בחוץ ואין נכנסין בפנים. ונמצא א"כ כי תחלה היו זו"ן בבחי' חיצוניות שלהם לבד בסוד העיבור של ג' כלילין בג' ואח"כ נולדו והיה להם זמן יניקה ואח"כ באו להם מוחין בעיבור ב' ואחר כך פעם ב' היה להם כל ג' בחי' אלו בבחי' פנימית שלהם והיו תחלה בסוד העיבור ג' כליל בג' ואח"כ זמן היניקה ואחר כך עיבור ב' לצורך המוחין: