{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "83", "title": "ספר עץ חיים — שער לא פרק ב מ\"ת", "hebrewTitle": "שער לא פרק ב מ\"ת", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/83/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/83/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער לא פרק ב מ\"ת\nועתה נבאר אופן התלבשותן תוך ז\"א כי הנה בהיות הנה\"י דאבא תוך נה\"י דאמא נתלבשו \nכולם יחד תוך ז\"א. ונבאר ענין התפשטות נה\"י דאמא וממנו יתבאר בחי' התפשטות נה\"י \nדאבא הנה נודע כי הנצח הוא מתחלק לג\"פ וכן המוח הנקרא חכמה אשר בתוכו נתחלק לג\"פ \nואלו מתפשטין בקו ימין דז\"א פ\"ע דנצח אמא אשר בתוכו שליש עליון דמוח חכמה נתלבש \nבכלי חכמה של ז\"א ופרק אמצעי דנצח אמא אשר בתוכו שליש אמצעי של מוח חכמה מתלבש בכלי \nחסד דז\"א ופ\"ת דנצח אמא אשר בתוכו שליש תחתון של מוח חכמה מתלבש בכלי נצח דז\"א \nוכעד\"ז נתפשטו ג\"פ דהוד אמא אשר בתוכם ג\"פ של מוח בינה ונתלבשו תוך קו שמאלי דז\"א \nשהם בג\"ה שלו וכעד\"ז נתלבשו תוך נ\"ה של אבא אשר בתוכם מוח חו\"ב ונתלבשו ונתפשטו בקו \nימין ובקו שמאל דז\"א תוך נה\"י של אמא. ואמנם דע כי פ\"ב של נצח דאמא או פ\"ב של הוד \nאמא הנה הם מתפשטין בכל אורך הזרוע ימיני או שמאלי דז\"א ונמשך עד סיום צפרניו ומתוך \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "צפרני אצבעות בוקע אור ההוא לפ\"ג של נצח או הוד של אמא וחוזר ונכנס ומתלבש תוך ראש \nהירך הימיני או השמאלי דז\"א בין פרק לפרק ששם הוא מקום חלל ויכול האור לכנוס דרך שם \nכדלקמן ומתפשט בכולו עד סיום רגליו וכאלו תמשיל דרך משל שידי הז\"א פשוטות ומשולשלות \nלמטה ותלויים על גופו וצפרני אצבעותיו מגיעין עד רישי ירכותיו ויוצא או\"פ מצפרני \nאצבעות ונכנסין בראשי ירכותיו וכן עד\"ז בנ\"ה של אבא. ואמנם אין בחי' הנ\"ה דאו\"א \nנכנסין ומתפשטין תוך הגוף של ז\"א כלל שהוא הכת\"ת שבו כי הנצח אינו מתפשט אלא בקו \nימין בלבד שהם חח\"ן דז\"א והוד אמא אינו מתפשט רק בקו שמאלי שהם בג\"ה דז\"א אבל ת\"ת \nדז\"א הוא קו האמצעי ואין נכנסים בו נ\"ה דאו\"א אשר בתוכם תרין מוחין הנקרא חו\"ב \nדאו\"א כלל רק בב' הקוין בלבד הימיני והשמאלי וזהו בחי' הקשר שיש לחכמה עם חסד ונצח \nוהקשר שיש לבינה עם גבורה והוד והבן זה מאד ואל תטעה. ובזה יתורצו קושיות וספיקות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "רבות אשר מכללם הוא לראות איך נ\"ה אשר תחת הת\"ת ואי להם התקשרות כלל עם הזרועות \nכנראה בחוש הראות כי מסיום הגוף נתלין ויוצאין ואם כן אינם נקשרים לקו ימינית \nושמאלית עם ח\"ג והרי שניהן יוצאין מקו האמצעי אך יובן עם הנ\"ל. גם יתורץ לך לראות \nולידע מה נעששה מן האור היוצא מן סיום הזרועות דרך צפרני אצבעות ולהיכן הולך ומתפשט \nואם נאמר שאינו יוצא כלל זה דוחק גדול יותר כי האור לא נמשך לבטלה אלא להתפשט \nבתחתונים ולהאיר להם ואם נאמר שנכנס דרך הגוף זה א\"א לסבה זו הנ\"ל שא\"כ בטלת בחי' \nקוין בסוד ימין ושמאל ואמצע. ואמנם צריך לידע על איזה סבה היתה כך כי הרי אנו רואין \nשקו האמצעי נמשך ביושר בלי הפסק ובב' הקוין ימיני ושמאלי יש הפסק בין חסד ונצח ובין \nגבורה להוד כי הרי הזרועות הם בפירוד מן השוקיים ואין הקוין מחוברים יחד. ולהשיב את \nכל זאת צריך שנבאר לך מה ענין הצפרנים של האדם גם ענין הקליפות והחצונים שמצינו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "לרז\"ל שיניקתן מן הצפרנים לכן צריך הקוצצן ליטול את ידיו גם אמרו כי בשחרית רוח רעה \nשורה על הידים ואינה מסתלקת עד שיטול ידיו במים. גם להבין ענין נ\"ה שהם ברכי דרבנן \nדשלהי מנייהו הוי כי שם מתאחזין הקליפות בסוד שקר אין לו רגלים ובסוד כל היום דו\"ה \nהיפך הוד וכיוצא בזה והרי נ\"ה הם סוד ערבי נחל סתומים ואין להם פתח פתוח כמו היסוד \nוא\"כ מהיכן הם יונקים. אבל הענין דע כי הקליפה קום יניקתה הוא מסוף האצבעות מקום \nהצפרנים כי משם או\"פ בוקע ויוצא בין בצפרני ידיו בין בצפרני רגליו כי מן הידים בוקע \nאור לצאת ולכנס בראשי הירכיים כנ\"ל ואז יונקים משם בעודו מגולה שם. וז\"ס שארז\"ל כי \nהידים עסקניות הן ושניות לטומאה וצריכין נטילה אפי' לחולין קודם אכילה. גם בקום \nהאדם בבוקר ממטתו בלילה כבר שרתה עליהן רוח רעה וצריכין נט\"י שחרית כנודע כי לעולם \nהחצונים כל יניקתן הוא מן הקצוות ומסיומן כי אין להם רשותלעלות אל מקום הקדושה אבל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יונקים ממקום סיומא. והנה בקצוות ההם של הזרועות ושל הירכים שם אחיזתן ויניקתן והנה \nאנו רואין בחוש הראות כי הבשר שבסוף האצבע נבקע ומתוכו יוצא וגדל הצפורן ויוצא לחוץ \nודרך אותו בקיעה יוצאין האורות הנ\"ל ויונקים משם החצונים לפעמים כשיש פגם ח\"ו \nבישראל ולא תמיד והנה הצפרנים עצמן אינם בחי' קליפות ממש ח\"ו וכמ\"ש בזוהר ויקהל \nדרי\"ח דלבושין קדמאין דאתלבש בהו אדם בגנתא דעדן הוי מאינון לבושין מאינון רתיכין \nדאיקרון אחוריים ואינון לבושין דאיקרון לבושי טופרא וכו' ופי' הענין כי אם הצפרנים \nהיו ח\"ו טומאה וקליפה מה היה מועיל הנטילה והרי לעולם הטומאה דבוקה באדם. אמנם \nהצפרנים הם מלבוש טהור וזך אלא שהוא קשה בטבעו והוא מ\"ש פ' תרומה דקמ\"א בשעתא \nדאתחריב בי מקדשא לא נתחרב אלא מההוא סט\"א בשעתא דאסתים למוחא כו' ובגין דעמא קדישא \nלא הוו תמן תפיא על ההוא פתיחא חופאה קלישא דפרוכתא קלישאה לנטרא ההוא אחר דלא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "יסתים ליה ההוא קליפה תקי\nפא ואחיד בכל סטרין. באופן כי צפרנים הם הלבוש הקשה שניתן שם בראשי אצבעותיו \nובקצוותין כדי שלא ינקו החצונים הנקרא קליפה תקיפא משם כי בהיות שם קליפה הקלושה \nשהם הצפרנים שהם קשים מאד א\"א אל החיצונים לינק משם והצפרנים עומדין על קצוי פתחי \nסיומי האצבעות למגן ולמחסה מן הקליפות החצונים שלא ינקו יותר מן הצורך שלהם כי \nבהכרח משם מקום יניקתם אלא הכוונה הוא כדי שלא ינקו יותר מדאי. ולכן מבחי' זו היו \nהלבושים של אדה\"ר בהיותו בג\"ע הארץ לשמרו מן החיצונים ובהתפשט מהם נשאר ערום וירא \nונתחבא מפני החיצונים והמזיקין נמצא כי הצפרנים הם שורש קליפות אלא שהיא זכה בתכלית \nהזכות והיא יונקת ממקום בקיעת הבשר בסוף האצבעות כנ\"ל כי הרי משם צמיחת הצפורן ומה \nשהוא כנגד הבשר הוא בתכלית הזכות אבל מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר של \nהאצבע זה צריך לחתוך אותם כי שם נתלין החצונים ויונקים בתכלית. וז\"ש בזוהר ובג\"ד לא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בעא ליה לאינשי לרבאה לאינון טופרין וכו' והוא השיעור שהוא חוצץ בענין הנטילה של \nהידים כנזכר לרז\"ל והוא מה שעודף מכנגד הבשר לכן ענשו של המגדל צפרנים קשה מאד. וזה \nג\"כ סוד הנזכר לרז\"ל בתקונים בפסוק ויפוזו זרועי ידיו הנאמר על יוסף הצדיק שיצאו \nעשרה טפין זרע מבין צפרני ידיו כי משם לקחום החצונים ושלטו בהן בסוד שליטת החצונים \nבטפת בעל קרי כנודע רק שמכאן בדרך האצבעות היא בקיעה מועטת (ודקה וסתומים בפנים \nורוצין לצאת חוץ ואינן יכולין) דוקא כמו שכתבנו. והענין הוא במה שנחקור על מה נבקע \nהבשר שבסופי האצבעות אבל הענין הוא כי האורות מטבעם לצאת ולהאיר ולהיות השפע הולך \nומתרבה ומתפשט למטה כטבע מים הנובעים ויוצאין מן המקור והנה הם חתומים וסתומים \nבפנים ורוצים לצאת לחוץ ואינם יכולין ולכן בוקעים בקצוות האצבעות ויוצאין לחוץ אלא \nשאינם פתיחות רחבות אלא צרות ודקות ואז בהמשכם לחוץ נדבקים בהם שרשי הקליפות שהם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הצפרנים כנ\"ל ויונקים משם בין בצפרני הידים בין בצפרני הרגלים כי שניהן בחי' קצוות \nאשר משם יניקת החיצונים כנ\"ל. [ונל\"ח כי זה יתרון קו האמצעי שאין בו יניקת החיצונים \nרק בסיומו בפי היסוד והוא בסוד יעקב בחיר שבאבות אברהם ויצחק שיצאו משם עשו וישמעאל \nוהבן זה כנלע\"ד]. גם תבין בזה ברכת מאורי האש שאומרים במו\"ש בסדר הבדלה כנזכר בזוהר \nפרשה ויקהל נגד הצפרנים ר\"ל כי מתוך הצפרנים בוקע האור ויוצא לחוץ. ובזה יתורצו \nהשאלות דלמה לא נמשכו הקוין ביוששר אמנם היה פיסוק ביניהן בין הזרועות והירכיים אבל \nהענין הוא כי אם לא היה כך והיה הקו הכל ישר ונמשך עד סופו והיה האור ג\"כ נמשך \nבתוכו עד למטה תמיד ושם מקום מעמד הקליפות והחצונים שהם יונקים מהקצוות וגם שהם \nתחתונים ואז היו החצונים נאחזין באור היוצא משם בסופו מאד יותר מדאי ובפרט אם היו \nעונות ישראל מרובים ח\"ו אבל עתה שהזרועות נפרדין כ\"א בפ\"ע יכול ז\"א להעלות זרועותיו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "למעלה וידיו נגבהות עד נגד כתפות ואז אין האור יוצא מן הצפרנים הגלוים רק למעלה \nבמקום ג\"ר שבו אשר אין שם שליטת החיצונים וקלי' כלל. נמצא כי כאשר מעשה התחתונים \nרצוים שאין כח אל החצונים להאחז אז ישפיל ז\"א זרועותיו וידיו למטה ויניחם נגד רישי \nירכין שלו ומתפשטין בתוך הירכיים הנ\"ל וכאשר מעשה תחתונים רעים ח\"ו אשר אז שליטת \nהחיצונים בנה\"י שלו לסבת היות לבר מגופא כנודע כי משם עיקר אחיזתן ולכ או מגביה את \nידיו למעלה והאור נגלה למעלה במקום עליון ואין להם אחיזה שם וגם למטה אין האור נמשך \nואין אחיזה אל החצונים באור העליון ולכן הונחו הזרועות באופן זה כדי שיהיה לפעמים \nנשפלים ולפעמים נגבהין. ובזה תבין פסוק כאשר ירים משה את ידו והבן. גם הבן סוד נט\"י \nשלא אמר רחיצת ידים אלא בלשון נטילה לרמז שצריך לשאת ולנטלם בסוד שאו ידיכם קודש \nכנזכר בגמרא ובזוהר והטעם כי הנה רחיצת ידים סבתה הוא להרחיק הקליפות מקצוות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אצבעותיו ומצפרנים כי שם מקומם כנ\"ל וזהו ע\"י מימי החסד וכדי שלא יחזרו הקליפות \nלהתאחז באור היוצא מהם צריך להגביה כלפי ג\"ר הנקרא קדש ואז אור היוצא חוזר ונכנס \nתוך המוחין ממש ממקום שיצאו וז\"ס שצריך בנטילה להגביה ידיו נגד ראשו ממש ובפרט אם \nהוא ביום השבת כי אז צריך להרחיק הקליפה בתכלית הריחוק. עוד יש טעם ב' אל השאלה \nהנ\"ל והוא שהיה כן לסבת פרצוף לאה היוצאת מאחוריו ואלו הב' קוין ימין ושמאל אם היו \nישרים בלתי הפסק באמצעיתם לא היה יכול להגביה זרועותיו להיות אור יוצא מהם להאיר אל \nלאה לעשות חו\"ב שבה וכמ\"ש לקמן במקומה ובזה תבין סוד נט\"י כי ע\"י עלייתן למעלה עולה \nהאור וחוזר לכנוס תוך המוחין עצמן אז נכנס תוך לאה כמ\"ש. גם בזה תבין סוד ברכת \nכהנים שמגביהין ידיהם נגד כתפיהם והנה יתבאר לקמן בענין פרצוף לאה. וגם בזה יתבאר \nשם סדר המשכת אור פנימי בדרך הקו ימין או שמאל איך יוצא ונכנס בין פרק לפר\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ק ע\"ש היטב: \n \nשער לא פרק ג מ\"ת\nונחזור לבאר ענין התפשטות המוחין דז\"א והנה נתבאר ענין שינוי שיש בין אירי הזרועות \nוהידים לשאר האברים של הגוף כולו שאלו נעים ונדרים עולים ויורדים משא\"כ בשאר האברים \nכולם אמנם קו האמצעי של ז\"א שבו המוחין של ז\"א מתפשטין דרך יושר בלתי פירוד מדעת \nלת\"ת ומת\"ת ליסוד. והענין כי הנה נתבאר שמוח הדעת דמצד או\"א מלובשים תוך כלים דיסוד \nאבא ואמא וכל דעת משניהן כולל חו\"ב כנ\"ל והנה היסוד של אמא אינו כמו הנ\"ה שכל א' יש \nבו ג\"פ כנ\"ל אבל הוא פרק א' לבד והוא נכנס ומתלבש תוך כלי הדעת של ז\"א ושם נעשה \nבחי' מוח דעת דז\"א בראשו ונודע כי כלי היסוד של הנוקבא אין בו בחי' המשך והתפשטות \nרק אותו השיעור של היסוד הנתון באמצע בין ב' ראשי פרקי עליונים דנ\"ה שלה ויש בחי' \nאחרת והיא אותה הנקרא בגמ' ובהרמב\"ם על איילונית שאין לה שפולי מעיים כנשים והוא \nבחי' בשר התפוח כעין עטרה בסיום היסוד שבה והנה היסוד עצמה שלה הוא מתלבש למעלה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בדעת של ז\"א בראשו אבל הבחינה השני הנקרא עטרה מתפשטת יותר למטה ומתלבשת תוך שליש \nת\"ת דז\"א עד מקום החזה שלו ומשם ולמטה אין עוד התפשטות כלי יסוד של אמא כלל. והנה \nבזה תבין שינוי א' שיש בג' קוין כי קו ימין ושמאל אשר בתוכם מתפשטין ומתלבשין מוח \nחו\"ב המלובשים בנ\"ה של אמא כנ\"ל הנה האורות ההם סתומים ולכן הם קוין בלתי רחבים \nועבים כי הם בחי' הזרועות והשוקיים שהם ארוכים בלתי רחבים אבל קו האמצעי הוא ת\"ת \nוהוא הגוף שהוא רחב מאד משא\"כ בשאר הקוים וטעם הדבר לפי שאורות מוח הדעת האמצעי \nמתפשטין בתוכו והנה שם עומד ומתלבש בחי' עטרה של יסוד דאמא הנקרא רחובות הנהר כי \nהוא מקום רחב ואינו מקום צר כמו פי עטרת יסוד הזכר ואז מתחיל משם אור הדעת שבתוך \nכלי של יסוד של אמא להתרחבה. ואח\"כ מהחזה ולמטה יוצא אור הדעת מגולה לגמרי בלתי \nלבוש כלל ביסוד דאמא כי כבר נגמרה ונסתיים כנ\"ל ואז האור יוצא ומתרחב (דרך נקב) בלי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "עיכוב מסך וכיסוי ואז מתרחב כלי הגוף הנקרא ת\"ת ונעשה רחב יותר משאר הספירות אמנם \nגם בקו ימיני יש שינוי מיניה וביה וכן בקו שמאלי מיניה וביה והוא כי אמצע קו שהוא \nהחסד או הגבורה הם בחי' הזרועות והם יותר דקים מן הקצוות הקוין שהם השוקיים \nוהברכיים שהם עבים יותר מן הזרועות והסבה הוא ע\"ד הנ\"ל כי למטה החסדים שהם אור הדעת \nמתגלים לכן מתרחב הכלי אבל אינו כ\"כ בגלוי ובהתרחבות כמו בגוף עצמו ששם עיקר הגלוי \nאורות הדעת ומקום התרחבותם. והנה מהחזה דז\"א ולמטה אז מתגלין אורות של מוח הדעת \nהאמצעי שהיה מלובש תוך יסוד דאמא כנ\"ל והם בחי' ה\"ח וה\"ג וה\"ח מתחלקין בחג\"ת נ\"ה \nדז\"א הה' בה' והה\"ג כולן נכלין ביסוד של ז\"א וז\"ס יצחק אותיות ק\"ץ ח\"י כי הה\"ג \nהנקרא יצחק הם ביסוד הנקרא ח\"י שהוא סיום וקץ הגוף. אמנם אורות הדעת דמצד אבא \nהמלובש ביסוד דאבא מתפשט גם הוא דרך קו האמצעי ואמנם להיות יסוד דדכורא ארוך הוא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מתפשט יותר למטה ממקום סיום יסוד אמא והוא יורד ונמשך עד היסוד דז\"א ואמנם הנ\"ה \nנתבאר שכ\"א מהם יש בו ג\"פ והיסוד אין בו רק ב\"פ בלבד והם היסוד וראש העטרה שבו \nואע\"פ שמתחלק לג' שלישים אינם רק ב\"פ אלא שמתחלקין לג\"ש. ובזה תבין מ\"ש כי תחלה \nבזמן היניקה לא היו בז\"א בקו האמצעי שלו רק ת\"ת ויסוד בלבד וכאשר הגדילו המוחין \nדז\"א אחר עיבור ב' אז נתהווה מאלו הב' ונעשה גם בחי' הדעת דז\"א והיה בקו האמצעי \nדז\"א ג\"ס דת\"י. והיה בזה האופן כי הנה מתחלה היה בו ת\"ת ויסוד לבד וכל אחד מהם \nתחלקהו לג\"ש ונמצא ו\"ש וכאשר הוגדלו ונעשו בחי' הדעת היה באופן זה כי הו\"ש נחלקו \nלג' חלקים ב\"ש דת\"ת נעשה ממנו הדעת וב\"ש האמצעים שהם שליש תחתון דת\"ת ושליש עליון \nדיסוד נעשה מהם ת\"ת דז\"א וב\"ש תחתונים דיסוד נעשה מהם בחי' היסוד. וכעד\"ז הוגדלו \nבחי' ב' קוין ימין ושמאל כי תחלה לא היה בכל קו רק ב\"ס בכל קו ואחר כן הוגדלו ונעשו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שלשה ספירות בכל קו מהם אלא שיש הפרש ביניהם כי חסד ונצח שבקו ימין וגבורה והוד \nששבקו שמאל כל מדה יש בה ג\"ש ממש שהם ג\"פ נפרדין זה מזה בכל ספירה מהם וכנזכר בזוהר \nפרשה ויחי דרנ\"א בענין י\"ב שבטים הנכללין בד' ספירות אלו וכנגד ד' דגלים. אבל היסוד \nאע\"פ שנחלק לג' חלקים אינו רק ב\"פ לבד ונמצא כי כאשר השליש העליון של היסוד נעשה \nממנו ת\"ת בעת ההגדלה כנ\"ל אין השליש ההוא בחי' פרק שלם בפ\"ע ולסבה זו אע\"פ שנעשה \nממנו ת\"ת עדיין נקרא יסוד כי לא נפרד ויש לו התקשרות עם היסוד. וז\"ס מ\"ש פרשה פנחס \nרכ\"ג דגוף וברית חשבינן חד. ונחזור לענין לבאר ענין היסוד של אבא כי הנה יש בו ב\"פ \nיסוד ועטרה בו והנה היסוד ארוך יותר מן העטרה ולכן היסוד עצמו נחלק לב' חלקים א' \nהוא שורש היסוד המושרש ומונח בין ב' ראשי הירכיים שהם נ\"ה אשר שם מחוברים יחד שלשתן \nשהם הנה\"י ומקושרים יחד שלשתן ומבחי' חלק יסוד זה נעשה דעת דז\"א דמצד אבא כי הוא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מחובר עם חו\"ב שברישי ירכין שהם נ\"ה של אבא. ושיעור התפשטות חלק ז\nה העליון של יסוד אבא הנה הוא נמשך עד סיום שליש עליון דת\"ת דז\"א שהוא עד החזה והוא \nממש כשיעור התפשטות סיום היסוד ועטרה של אמא כנ\"ל וחלק תחתון של יסוד אבא הוא בחי' \nהיסוד אחר התפרדו מן הירכיים שהם נ\"ה ונבדל בפ\"ע ושיעור התפשטותו מן החזה דז\"א עד \nסיום הת\"ת שהוא הגוף דז\"א ובזה תבין כי כמו שמן החזה ולמטה נבדל ונפרד היסוד מן נ\"ה \nדאבא בתוך הז\"א כן הז\"א עצמו עד החזה היו ב' זרועותיו מתדבקין עם גופו ומהחזה ולמטה \nנפרדי קוי הזרועות ימין ושמאל מן הגוף שהוא קו האמצעי והבן זה. והנה העטרה של יסוד \nאבא היא מתלבשת תוך יסוד ז\"א ושיעור עטרה זו בסיום (נ\"א כשיעור) כל היסוד כולו דז\"א \nוהרי נמצא כי בבחי' ב' הקוין נ\"ה דאו\"א אין שינוי בין אבא לאמא כי כולם מסתיימין \nבסיום נ\"ה דז\"א עצמו ממש בשוה וגם כי אורותיהן מכוסין בכלים של או\"א אבל השינוי הוא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בקו אמצעי כי היסוד דאבא מתפשט בכל אורך קו אמצעי דז\"א עד סיום (היסוד) דז\"א אבל \nהיסוד דאמא מסתיים בחזה דז\"א לכן גם באורות הפנימים שהוא הדעת יש בהם שינוי כי \nאורות הדעת דמצד אמא מתגלים מן החזה דז\"א ולמטה ואורות דעת דמצד אבא מכוסים תמיד \nואינן מתגלים לעולם: \n \n", "en": ""}]}
