{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "90", "title": "ספר עץ חיים — שער לד פרק א מ\"ב", "hebrewTitle": "שער לד פרק א מ\"ב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/90/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/90/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער לד פרק א מ\"ב\nהיכל הששי והיכל זה נקרא היכל נוקבא דזעיר אנפין ובו שמונה שערים: \nהשער הראשון שער תיקון נוקבא ובו ז' פרקים: \n(ענין ש\"ע נהורין שיש באנפין דנוקבא דז\"א דע שד' בחי' נמשכות אל המלכות וכן הוא \n(נ\"א האחד הוא ב\"ן) שמן הנפש שלה שנתן היסוד של הזכר בה כדי שתוכל לעורר מ\"נ בעת \nהזווג כי ע\"י הנפש הזו היא נעשית כלי. והב' הוא רוח. והג' הוא נשמה שנותן בה והם שם \nמ\"ה ושם ס\"ג. והד' הוא מ\"ש בפ' תרומה בריה דרב ספרא ע\"פ אור זרוע לצדיק ששהנה נשמות \nהצדיקים הם עצמם מזדווגים עם המלכות והם העושין נשמות כמ\"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן. \nוהנה רוב הזווגים הנעשין בזמן הגלות הם באופן זה. והנה אלו הד' בחי' הנ\"ל הם אלו \nהד' בחינות המלויין הנ\"ל וארבעתן נכללין בבחי' הא' שהוא כללות מהמילוי והוא הנקרא \nנפש נמצא שזה המילוי כולו בכללו בחי' נפש אך בו נרמזין כל הד' בחי' דרך פרט כבר \nנתבאר בשער ל\"א פ\"ה דרך כללות הג' פרצופים שהם רחל ויעקב ולאה. ונבאר פרטן ונתחיל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ברחל הנקרא נוקבא דז\"א האמיתית כנ\"ל שהיא נקודה עשירית מן הי' נקודות הכוללות כל \nעולם האצילות כנ\"ל והיא המלכות שבהם והיא אשת ישראל הנקרא ז\"א בכ\"מ וכבר נתבאר כי \nהיא יוצאת מן הת\"ת מהארת המוחין של נה\"י דאמא והיא עומדת באחורי ז\"א בתחלת בריאתה \nותקונה אב\"א מהחזה דז\"א ולמטה עד סיום רגליו ומקום זה הוא שיעור קומה שלה בכל הי\"ס \nוהנה ששיבש היות רחל אב\"א עם ז\"א הטעם הוא כמ\"ש שהחצונים אינן יכולין להתאחז כלל עם \nהקדושה בבחי' פנים שלה אפי' בפנים של הנוקבא רק בבחי' האחוריים לבד כי הנה החצונים \nנקראו אלקים אחרים וכל יניקתן ואחיזתן הוא בשם אלהים הקדוש ונודע כי כל בחינת אלקים \nהם באחוריים של הקדושה. והנה רחל ששהיא הנוקבא האמיתית של ז\"א כנ\"ל אם היתה עומדת \nכדמיון לאה אשר פניה כלפי אחורי ז\"א הנה היה אחוריה נשארין בגלוי והיו החיצונים \nנאחזים בה מאד לפי שהיא נקבה כנודע כי רגליה יורדות מות והטעם הוא לפי שהיא דינין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "גמורים ושם אחיזת החיצונים ונוסף ע\"ז כי היא אחרונה שבכל י\"ס דאצילות ולכן היו \nנאחזין בה הקלי' מאד ולכן כדי שלא יתאחזו בה הקלי' לסבת הנ\"ל ובפרט שהוא נוקבא דז\"א \nהעיקרית והאמיתית ואין אנו רוצין שיתאחזו בה הקלי' משא\"כ בלאה כמ\"ש במקומו ולכן \nהונחו זו\"ן אב\"א דבוקים יחד אחד באחד יגשו ורוח החיצונים לא יעבור ביניהן ולא יעבור \nזר בתוכם כלל להיותן מדובקים ומחוברין יחד ממש עד שצריך אחר כך נסירה ממש כמארז\"ל \nע\"פ ויבן ה' אלהים את הצלע ונשארו פני ז\"א ופני רחל מגולים כי אין שם אחיזת \nהחיצונים כלל ואחר אשר נתבסמו ונמתקו ע\"י הנסירה אלו האחוריים שלהם אז חוזרין זו\"ן \nפב\"פ אחר ננסרו כי כבר אין כח בחיצונים להתאחז אפילו באחוריים. ובזה תבין סוד פסוק \nנזורו אחור כי תמיד כשישראל חוטאין למטה אז חוזרין זו\"ן להיות אב\"א וטעם הדבר הוא \nכי אז ע\"י מעששה התחתונים הרעים היו הקליפות יכולין להתאחז באחוריים המגולין אם היו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "פב\"פ לכן צריכין לחזור אב\"א כדי שיתכסו האחוריים ולא יתאחזו בהם החיצונים והנה סבת \nהתחלת תיקון רחל מן החזה הוא כי עד שם אורות הנה\"י של התבונה מכוסים ושם נסתיים \nיסוד תבונה והאורות מגולין ובפרט כי שם מתחיל גילוי יסוד דאבא להתגלות וז\"ס ה' \nבחכמה יסד ארץ הנאמר בתקונים כי אבא יסד ברתה. והענין כי במקום גילוי יסוד אבא שם \nמתחיל בנין המלכות רחל הנקראת ארץ משא\"כ בלאה שעיקרה מן המקום של התבונה שעדיין לא \nנתגלה אבא אלא מהחזה ולמטה וטעם התדבקות רחל בז\"א אב\"א בכותל א' לשניהן משא\"כ ביעקב \nוז\"א יתבאר לקמן. ועתה נבאר התפשטות שיעור קומת רחל נוקבא דז\"א באחוריו מכנגד החזה \nולמטה עד רגליו ויציאתה מבחי' הארת המוחין והכלים דנה\"י דאמא. הנה נתבאר כי ה\"ח \nדדעת דז\"א דמצד אמא נתחלקו מחסד עד הוד שבז\"א והחסד שמתפשט בתוך הת\"ת דז\"א מתחלק \nלג\"ש כמבואר וב\"שש התחתונים שבו שהם מן החזה עד סיום הגוף שהוא הת\"ת הוא בגלוי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "משא\"כ שליש עליון שעדיין הוא מכוסה תוך כלי יסוד אמא לכן ב\"ש חסד התחתונים להיותן \nמגולין הם מספיקים כפלים מאלו היו סתומים ולכן שליש א' לבד דז\"א הספיק לצורך ת\"ת \nעצמו לב' שלישי תחתונים וחצי שליש עלה לכתר שלו וחצי ניתן אל רחל לכתר שבה ובזה \nתבין למה נשים פטורות מן התפילין כי אין לרחל בחי' אורות מקיפים שהם סוד התפילין \nכמו שיש ליעקב כמ\"ש למטה בענין יעקב. והרי שלקחה רחל כלי ואור לצורך כתר שלה ושם \nלעיל נתבאר היטב ענין הכתר הזה וע\"ש. ואח\"כ מן הארת פ\"ת של כלי דנצח דאמא אשר בתוכו \nשליש אחרון של אור המוח הנקרא חכמה דז\"א המלובש בג\"פ נצח דז\"א. הנה הארת ג\"פ אלו \nמתלבשין בקו ימיני של רחל לצורך חח\"ן שבה בין בבחי' הכלי בין בבחי' אור המוח בתוכו \nוכן מבחי' החסד מה\"ח המתפשטים אשר אחד מהם מתפשט בנצח דז\"א כנ\"ל גם הוא להיותו \nמגולה הספיק חציו להאיר בנצח דז\"א וחציו להאיר בכל קו ימין של רחל וכעד\"ז בפרק \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אחרון דהוד אמא המתלבש בתוכו שליש אחרון של מוח בינה דז\"א ושניהן מתפשטין תוך הוד \nדז\"א ומאלו נעשה ג\"ס בג\"ה דקו שמאלי דרחל וכן מבחי' חסד של ה\n\"ח המגיע לחלק ההוד דז\"א להיותו מגולה הספיק חציו להוד דז\"א וחציו לכל קו שמאלי \nדרחל. ואמנם בקו האמצעי שלה זולת הכתר שלה שלקחה מחסד ת\"ת דז\"א לקחה ג\"כ הארה הה\"ג \nשהיו ביסוד של ז\"א כנ\"ל מצד הדעת דאמא ואלו הה\"ג נתחברו בדעת שלה ונתקבצו שם אבל \nשאר הקו שלה שהוא דת\"י שבה אין בהם חסדים. והנה יש לשאול כי כמו שה\"ח יצאו מן היסוד \nדבינה ונתגלו מהחזה ולמטה ונפרדו ותחלקו בה\"ס ז\"א בחג\"ת נ\"ה א\"כ גם הה\"ג יתחלקו \nבשלמא בז\"א לא היו יכולין להתחלק הה\"ג אחר שכבר נתחלקו שם הה\"ח לכן ירדו אל היסוד \nדז\"א. אמנם משם ולמטה למה לא נתחלקו גם הגבורות כי כבר אין להם כלי שיקבצם יחד \nויחברם וא\"כ מי גרם להם שיתקבצו ויתחברו בדעת שלה כל הה' ביחד. אבל הענין כי יסוד \nדאבא אשר נתגלה עתה בגלוי מהחזה דז\"א ולמטה כנ\"ל האיר הארה אל הה\"ג שביסוד דז\"א ושם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מתחברין יחד ומתאספים היטב והוא ממתיק הדינין הקשים שבהם ע\"י חיבור הזה וכיון \nשנתחברו שם לכן כאשר יצאו בדעת של רחל נשארו שם ג\"כ מחוברים כולם בלתי פירוד. והנה \nאחר שאלו הה\"ג נתקבצו ביסוד שלו אשר זהו בחי' הדעת שלה אז חווזרין האורות ומתפשטין \nלמטה הה\"ג מחסד עד הנ\"ה שלה על דרך שנתחלקו הה\"ח בזכר ואח\"כ חוזרין חמשתן ביחד \nומתקבצות ביסוד שלה בעת הזווג שלה עם הז\"א ונודע כי גם ביעקב כשמזדווג עם רחל \nמתקבצות כל הה\"ח שלו ביסוד שלו: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער לד פרק ב מ\"ב\nובו כ\"ב כללים לענין נוקבא: \n(א) צ\"ע כי כיון שהנקודת מלכות לא יצאה כי אם הכתר אם כן ע\"ד שבז\"א שמסתלקין \nמוחותיו שלא ישלטו בהם החיצונים בעת הפגם לפי שהם מובחרים שם ט' תתאין דמלכות היה \nלהם להסתלק ואדרבא כתוב בתפלת עמידה כי ט' מלכות תתאין נחתי בבריאה וכתר שלה נשאר \nבאצילות והיה לה להיות בהיפך. ונוכל לתרץ חצי הקושיא כי גם מז\"א נופלים בסוד \nבמסתרים תבכה נפשי מפני גוה ועכ\"ז קשיא דא\"כ היה לצאת ב' הנקודות באופן אחד ולא \nהפוכים כיון ששניהן שוין בנפילה: \n(ב) צ\"ע לישב ענין הנזכר בי' נקודות שג\"ר יצאו בשלימות והרביעית יצא ו\"ק והה' יצאה \nנקודה א' צריך לחלק בחי' אלו כפי מספר הרפ\"ח ניצוצין שכתוב אצלינו בענין ע\"ב ס\"ג \nמ\"ה ב\"ן שהם ד' חלוקות הב\"ן דמלכים אשר כוללים ה' פרצופים איך יסודרו במשקל בשקלו \nמספר נפילת הניצוצים שלהם עם בחי' מה שיצאו מכל אחד: \n(ג) גם צ\"ע כי אם לא יצא רק כתר דמלכות והכתר לא יש בו שבירה כי אין חשש בו שהוא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "גבוה א\"כ מה נשבר ומה ירד לקליפות. ועוד איך מבררים א\"א ואו\"א ניצוצותיהם שנפלו ולא \nיתקנו עד ביאת משיח וא\"ת שאינו רק ניצוצי כתר אי אפשר שהרי (היא) נקרא (נ\"א שם) \nבערך ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן שהם רפ\"ח כנודע א\"כ כל בחי' יצאו וירדו. ועוד כי הפרש בין לאה \nורחל והוא כי רחל היא פרצוף שלם מכל הי\"ס שלה: \n(ד) מ\"ק למה בכתר של רחל מספיק חצי שליש ובמוחין צריך שליש וחצי והתשובה הוא מפני \nשבנצח הוא ע\"י מסך ובכתר הוא מגולה מז\"א ועי\"ז (ס\"א וע\"ז) מכה החסד בחכמה ובנצח \nדבינה אשר בתוכו והוא סתום מנצח דז\"א עצמו: \n(ה) צריך שתבין בענין מה שאנו אומרים כי המלכות לפעמים יונקת מת\"ת ולפעמים מכתר \nולפעמים מבינה איך נייחס קבלתה לשום אחד מהמדרגות אחר שידענו היות כל מיני שפע בא \nמכתר. והענין כי כאשר לא תועיל אותה ספירה רק למעבר יתכנה השפע אל הכתר וכאשר יתערב \nשם בבינה או בת\"ת וכיוצא יקרא קבלתה ע\"ש אותו החמקום אשר נתערב שם וכבר בארנו זה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "באורך בפרשה חקת על הזוהר המתחיל ת\"ח בשעתא דחכמתא עלאה עיין בביאורי: \n(ו) מ\"ק למה המוחין דנוקבא לא נעשו מחג\"ת דז\"א רק מנה\"י שבו והתשובה כי הנה\"י הם \nמגולין כנודע אך החג\"ת הם אורות סתומים ואין בהם כח להעשות מוחין: \n(ז) ענין הגדלת נוקבא דז\"א בי\"ב שנים ויום א' הם קו ימין ג' שנים וקו שמאל ג' שנים \nוקו אמצעי ג' שנים הרי ט' שנים וענין ג' שנים ויום א' שביאתה ביאה כתר ודעת ות\"ת \nויום א' הוא של הכנסת יסוד. אח\"כ מאירין ג' אמצעים בב' קוין ימין ושמאל הם ג' שנים \nאחרים הרי י\"ב ויום אחד: \n(ח) מ\"ב ויפל ה' אלהים תרדמה גי' תרגום כי כל האחוריים הם בסוד רבוע כנודע והנסירה \nהיתה בהיות בו אחוריים אלו הנק' תרדמה כנ\"ל ואח\"כ הביאה פב\"פ והענין כי בכ\"א מט\"ס \nדז\"א יש בה הוי\"ה א' ובאחוריים שלה הוא גימטריא ע\"ב כנודע והרי ט\"פ ע\"ב גי' תרדמ' \n(והם גי') תרגום. [הגהה - וצריך עיון שהאחוריים אינם אלא אלקים]. וכולם ניתנין אל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "המל' בעת הנסירה והבן זה מאד: \n[הגהה - ונל\"ח כי הרי ט' כחות המלכות הם נאחזות בז\"א ועם ט' כחות אלו שהם כח א' לבד \nנשלם לי\"ס כנזכר שם ובעת הנסירה נשאר הוא בט' ספירות לבד ואז ט' כחות אלו מתחברין \nעם כח נקודה א' לבד דמלכות ונגדלת ונעשית י\"ס גמורות והוא ט' לבד כנודע כי אותה \nהנקודה שלה לעולם נפרדת ממנו והיא בחי' בפ\"ע אך אותן הט' חלקים אחרים הם מתדבקים בו \nולפעמים ננסרין והבן זה מאד: \nואמנם יש בה ב' בחי' והוא פנים ואחור ובעת האחור כל הט' שלה של אחור הם בו ובחי' \nהעשירית של אחור היא לבדה בה ותמיד לעולם עומדת בחזה שלא באחוריו ואח\"כ בנסירה \nמתחברין כל הט' (ס\"א כל הי') אחוריים בה יחד ונגדלת כמוהו ואחר כך בפנים יש נקודה \nאחרת לבד מבחי' פנים ויושבת בסוד תפילין דיד לעולם עמו ואינה זזה משם לעולם ואז כל \nהט' בחינות דפנים שלה אז ניתנין בה אחת לאחת עד שנתגדלה פב\"פ כמוהו. באופן כי כשאנו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אומרים שאחר שנגדלת אב\"א אז חוזרת להיות נקודה קטנה בפנים פירוש הוא על אותה נקודה \nמבחינת פנים שעדיין בבחי' פנים שלה אין לה רק נקודה אחת. אמנם כל האחווריים הם \nשלמים לגמרי והבן זה מאד. והנה ידעת כי בכל ספירה וספירה יש בה פנים ואחור בסוד \nאותיות ולא בסוד מספר וכנגדה אחור ופנים בבחי' מספר ונמצא א\"כ כי כל בחי' אחוריים \nשל המספר הם של הנקבה הדבוקה בזכר שהם אחוריים של אותיות והם אב\"א והפנים של מספר \nשמצד א' ופנים של אותיות שמצד אחר עדיין אין להם כלל רק שני האחוריים לבד ובעת \nהנסירה ננסרין האחוריים של המספר מהאחוריים של בחי' אותיות (שלו). ואח\"כ באים \nהמוחין דבחי' פנים שלו ושלה ואז הפנים שלה ניתנין לה ע\"י ופנים שלו נשארין בו וכמו \nשהאחוריים לוקחת תחלה על ידו ואח\"כ ע\"י אמה כן בבחי' הפנים תחלה ע\"י ואח\"כ ע\"י אמא \nכנודע. ודע כי כל זה הוא מבחי' שלהם עצמם אך אפשר שגם האחוריים של מלכות דאו\"א \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בבחי' מספרם יהיו בחי' פנים אל ז\"א עצמו וזה מובן. והמשל לכל זה הנה המוחין של ז\"א \nדבחינת אחוריים היה בכתר שלו שהם י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה ומחובר עמו מספר האחוריים אלו \nשהם י' אותיות ממש כיוצא בהם אלא שהם בבחי' מספר ע\"ב. ואח\"כ בעת הנסירה נשאר י' י\"ה \nיה\"ו יהו\"ה בבחי' אותיות לבד אל הכתר דז\"א וי' י\"ה יה\"ו יהו\"ה בבחי' המספר שהם ע\"ב \nבכתר נוקבא. אח\"כ באו המוחין דפנים אל זו\"ן ואז באה שם הוי\"ה בכתר ז\"א דפנים בבחינת \nארבע אותיות לבד ובאה הוי\"ה זו עצמה בפנים דכתר נוקבא אלא שהוא בסוד מספר שהוא \nגימטריא כ\"ו ועד\"ז בכל הט\"ס אחרות כפי הנראה ממ\"א כי אחר שהם אב\"א ונתן לה בחי' \nהגבורות. אח\"כ נסתלקו ממנו המוחין וניתנו בינה וגבורה לבדם אל הנוקבא ע\"י אמא והם \nדינין קשין ואז המוחין שנסתלקו שהם חכמה וחסד שנשארו מקיפים כנודע נעשו מ\"ן \nונזדווגו או\"א והוציאו מנצפ\"ך אחרים ונתחדשו ונמקו עתה הגבורות כי הרי הם דינין \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יותר ממותקין וחוזרין לכנס כל המוחין עם המנצפ\"ך החדש תוך ז\"א ונמשכין לנוקבה ע\"י \nבכל ט' ימי תשובה: \n[הגהה - וכפי הנלע\"ד משם הוא שלאה לוקחת הדינין על ידי אמא להיותה במקום מכוסה \nמהחזה ולמעלה ואחר שננסרה לאה כולה עם עקביים שלה הנכנסין תוך כתר דרחל נמצא כי \nביום ראשון של ר\"ה ננסרה לאה וכתר דרחל ואח\"כ חזרו המוחין תוך ז\"א לנסר את רחל \nמהחזה ולמטה שכבר היא במקום מגולה ויכולה לקבלם ע\"י ז\"א עצמו משא\"כ בלאה וא\"כ נמצא \nכי לאה ננסרת קודם שופר דיום א' דר\"ה והנסירה היא שמקבלת גבורות חדשות ע\"י (אימא) \nוננסרת אז. ואחר השופע דיום א' ע\"י השופר ההוא עצמו באו המנצפ\"ך חדשים לרחל אלא שהם \nע\"י ז\"א עצמו וננסר כתר רחל ביום א' עצמו (ע\"י) השופר. כלל העולה כי הם צריכין בין \nללאה בין לרחל הנק' ירושלם וציון כנזכר במ\"א צריכות ב' מיני גבורות קשות וממותקות \nשהם הישנות קשין וחדשות מתוקות אלא שהקשות דלאה לוקחת ע\"י זעיר אנפין והמתוקות ע\"י \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אמא ושניהן נקרא קשות בערך דיני רחל המתוקות ודרחל הקשות והמתוקו' שניהן נמשכין לה \nע\"י ז\"א עצמו אלא שאלו הם קודם השינה ואלו הם אחר השינה שהוא סוד השופר ונמצא א\"כ \nכי המ\"ן נעשה קודם כל דבר ואח\"כ נכנסו נה\"י דאמא תוך לאה לנסרה ויצאו משם בז\"א לנסר \nאת רחל והבן מאד כנלע\"ד ע\"כ: \n(ט) הנה מצינו שהמלכות נקראת נקבה טעם הענין הוא כמ\"ש באדרא קמ\"א תנא מתפשט האי ת\"ת \nמטבורא דלבא ונקיב ואעבר בגיסא אחרא ותקין פרצוף דנוקבא עד טבורא ומטבורא שארי \nובטבורא שלים כי אורות דמלכות רחל נתנם לה ע\"י בעלה ז\"א בן בכור שנוטל פי שנים חלקו \nוחלקה. ואח\"כ נקיב בחזה שלו ומשם דרך הנקב ההוא יוצאין אורות שלה לאחורי ז\"א כי שם \nעומדת היא כמ\"ש אחור וקדם צרתני ואז נגדלת שם ונתקנת כל פרצופה ונודע כי המלכות היא \nה' אחרונה שבשם הוי\"ה ועי\"כ נקרא נקבה ר\"ל נקב ה' כי על ידי הנקב הנ\"ל נבנית המלכות \nשהיא ה' אחרונה ונעשית על ידו נקבה. גם ט\"א כי זמני גידולה הם ד' זמנים הרמזין בר\"ת \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "נקבה נערה קטנה בוגרת ה' תתאה ואע\"פ שאין כן סדרם אלא קנה\"ב כמ\"ש בע\"ה עכ\"ז נקרא \nנקבה בסדר אותיות אלו להורות גם טעם א' שהיא נקב ה'. והנה אע\"פ שכ\"ז מאלו הד' יש בה \nפרטים רבים הנה הכללים אינם רק ד' כנ\"ל. ואמנם פרטם הם ע\"ד מה שהיו בז\"א הנה נודע \nכי ז\"א היה לו כמה בחי' אם בעת יציאת המלכים אם בשעת עיבור א' של התיקון אם ביניקה \nאם במוחין דבחינת אחור אם במוחין דבחי' פנים אם בישראל סבא ותבונה אם באו\"א אם \nבדיקנא דא\"א וכיוצא בזה פרטים רבים אחרים ובהכרח כי דוגמת כל הבחי' הנ\"ל יהיו כנגדן \nמדריגות בנוקבא. ותחלה נבאר כל פרטים שיש בזמן הא' שהוא זמן קטנה ופרטיו הם כך אע\"פ \nשיש בכל פרט מהם פרטים אחרים יותר בפרטות. ונתחיל לבאר ענינו (הנה בעת צאת המלכים \nיצאו ג\"ר שהם א\"א ואו\"א שלימים בי\"ס אך היו מבחי' ב\"ן לבד שהוא בחי' נפש וגם הכלים \nלכל א' אך לא היו מתוקנים בבחי' פרצוף כיון שלא בא עדיין שם מ\"ה החדש והז\"א בבחי' \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ו\"ק לבד דב\"ן עצמות וכלים ובלי תיקון פרצוף. ונוקבא יוצאת בבחי' ספי' א' לבד עצמות \nוכלים משם ב\"ן ובעת התיקון עתיק א\"א ואו\"א נתוסף בהם תיקון בשם ב\"ן שלהם שנעשה \nפרצוף שלם ומשם מ\"ה כל הי\"ס וז\"א נתוסף בו ג\"ר דשם ב\"ן עצמות וכלים משם מ\"ה כל הי\"ס \nעצמות וכלים, ונוקבא ניתוסף בה ט\"ס משם ב\"ן עצמות וכלים, ומשם מ\"ה הי\"ס עצמות \nוכלים. ובזה תבין איך בכל פרצוף מהה' פרצפים יש בהם בחי' מ\"ה וב\"ן בין בזכרים בין \nבנקבות והם בחי' רוח ונפש של אותו פרצוף. גם תמצא כי בעת הפגם מסתלקים מז\"א ג\"ר \nדב\"ן הנקרא גדלות וגם כל הי\"ס דמ\"ה שבו ומנוקבא מסתלקין ט\"ס ראשונים דב\"ן וי\"ס \nדמ\"ה). והנה בצאת המלכים יצאו מבחי' ב\"ן מעיני א\"ק והיו בו י' אורות של י\"ס דב\"ן \nשהם כללות כל עולם אצי' ותחלה נעשה בחי' כלים ואח\"כ יצאו האורות לכנוס בכלים. ואמנם \nהי' כלים האלו היו קטנים ונקרא נקודות פי' כי לא היה כל כלי וכלי מהם גדול כדי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שיוכלו כל הי' חלקי האור הנקודה ההיא להתפשט בתוכו דמות צורת אדם כמו שהוא עתה אח\"ז \nהתקון רק חלק העשירית שבה לבד באופן שכל כלי מהם היה גדול כשיעור כלי של כתר של עתה \nשל הנקודה ההיא שהיא עשירית א' מי' חלקי הכלי ואותו עשירית נקרא נקודה כי הנקודה \nהיא י' שהיא עשירית ולכן נקרא י' נקודות וכולן בחי' הכתרים לבד וכנ\"ל. והנה שרשם \nאינם רק ה' נקודות לבד אלא שהג\"ר כל א' יש בו י' אורות אך הכלי (נ\"א הכל) הוא שיעור \nאור א' מהם לבד והו' נקודות אחרות אינם רק נקודה א' לבדה שהוא כנגד ז\"א דאצילות \n", "en": ""}]}
