שער לד פרק ד מ"ב בחינה א הנה תחלה קודם התיקון היה ז"א בסוד ו' נקודות נפרדות זו מזו והיה נקרא רה"ר כנזכר במקומו ונקרא ו' של הוי"ה כמנין ו' נקודות שהיה אז בו ואז היה המלכות ג"כ נקודה אחת שביעית אליו והיתה למטה מיסוד של ז"א בבחי' עטרה שבו ולכן לא נמצא אז עדיין נקבה אל הזכר וכבר נתבאר זה בבחי' ד' דק"ש וע"ש שורש הדברים. והנה אז שיעור מדתה העטרה שביסוד שהיא שלישית מדת היסוד אשר ז"ס וכל בשליש עפר הארץ כי מדת הארץ שהיא מלכות היתה כמדת העטרה הנקרא שליש מדת היסוד ואז נקראת עטרה: בחינה ב היתה בזמן העיבור א' של ז"א בתוך הבינה ואז נתוסף תיקון ז"א כי ו' נקודותיו שהיו נפרדין תחלה קודם התיקון עתה נכללין ג' גו ג' כי נה"י הלבישו לחג"ת ונמצא חסד תוך נצח וגבורה תוך סוד ות"ת תוך יסוד. והנה נקודת המלכות שהיתה תחלה תחת היסוד כנ"ל גם היא עלתה שם עם היסוד וכאשר עלה היסוד וכלל את הת"ת בתוכו והלבישו לא היה מקום למלכות לכלול בו ולא היה לה בן זוג וכמו ששהעיבור ההוא היה לצורך תיקון ז"א ג"כ היה לצורך תיקונה והיה באופן זה כי גם הנקודה שלה עלתה והלבישה את היסוד וע"י עלייה זו נכללה המלכות גם בכל הו"ק כי בהיותה כוללת קו האמצעי כוללת גם את ב' קוין האחרים ועי"ז העיבור גם היא בהיותה שם בקו האמצעי נכללת בכולם ונעשה הכל בחי' רה"י נמצא כי נקודת המלכות הלבישה את היסוד בסוד עטרה והיסוד הלביש את הת"ת ואז היתה נקראה פסיעה לבר. וז"ש פ' בלק דר"ג אשורנו ולא קרוב כיון דהוי במיעהא דאמא אושיט פסיעה לבר וכו' וביאור אשורנו לשון ספיעה כמו תמיך אשורי במעגלותיך. והענין כנ"ל כי הו' נקודות שהיה תחלה בז"א נכללין ג' גו ג' והיה ו' זעירא שבאות ה' ראשונה של הוי"ה כי הם ו' אבל אינן מתגלין רק חצי ו' לבד לכן הוא ו' זעירא ושם בסוף אות הו' זעירא אושיט פסיעה לבר כזה []. והטעם הוא כי כאשר הלבישד היסוד את הת"ת היה עביו שוה אל שאר הקוין אבל כאשר גם המלכות עלתה והלבישה גם היא את היסוד יש שם עובי ג"ס לכן נתוסף שם עובי נקודת המלכות ונעשית כעין פסיעה היוצאת בחוץ בסוף הו' ואז ע"י העיבור נגדלה ונעשית כשיעור כל קומת היסוד של ז"א. ואמנם שיעור מדת היסוד הוא רובע מדת הת"ת כנז' זוהר בלק דף ר"ד על ומספר את רובע ישראל דשיעורא דגופא הוא ד' בריתות וברית רובע ישראל הוא כשעורא דגופא דז"א ע"ש: [מ"ק - הטעם שהמלכות בראה בסוד פסיעה לבר הוא מפני שאח"כ בהגדלה היתה צריכה לבא ולהיות באחורי ז"א כנודע כי שם ביתה ולכן נשארה שם בסיום הו' וחזרה משם מל' באחור של ו' וכאשר נתארכו ג' אחרונות של הו' ע"י הגדל' שהם נה"י דז"א כנ"ל אז נשארת שם באחוריים שלהם (באחורי הת"ת ונק' ה' אחרונה שבשם): בחינה ג מ"ב היתה בזמן היניקה של ז"א אחר שיצא מבטן אמא ונתפשטו ו"ק גדולים ואז כשנתפשטו וירד היסוד מע"ג הת"ת אז לא ירדה היא עמו למטה כבתחלה תחת היסוד אבל נשארה שם למעלה דבוקה באחורי הת"ת דז"א. וז"ס האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו כי כשעלה היסוד עלתה עמו וכשירד לא ירדה עמו וזכור מש"ל כי שרשה הראשון שבעטר' נשארה למטה לעולם. והנה ע"יהיניקה מתגדל ז"א כנודע וגם היא נגדלת עמו ונעשית כשיעור ספירת הת"ת דז"א ממש והרי היא עתה מדה שלימה גדולה ככל ספירת ת"ת דז"א משא"כ תחלה בהיותה כשיעור היסוד או העטרה ששהם מדות קטנות כנ"ל אמנם עדיין אינו פרצוף רק מדה אחת שלימה גדולה ככל שאר ספי' דז"א ועתה היא נקרא ה' תתאה של הוי"ה. והנה נתבאר כי ז"א נגדל ביניקה והיה לו ג"כ בחי' מוחין דקטנות וגם הנוקבא נגדלו בה מוחין בקטנותה. והנה המוחין שלה דיניקה נרמזו בשם שיש לה עתה שהיא אות ה' אחרונה דהוי"ה כנ"ל והענין כי שם הוי"ה דיניקה אשר בז"א לבדו ב' אותיות י"ה הראשונים הם מוחין דז"א והו' כוללת כל הו"ק שבו אבל עיקר הו' הוא בת"ת שהוא קו אמצעי שבו ושם באחור ו' זו שהוא בת"ת שם היא עומדת ה' תתאה שהיא הנוקבא. ונבאר ענין המוחין שלה הנה המוח של חכמה שבה הוא אלהים דמילוי אלפין ומוח בינה שלה הוא שם אלקים דמילוי ההי"ן כי כל אות ה' הוא בינה ומוח ג' הוא אלקים פשוט בלי מילוי מפני שהדעת של הנקבה הוא ק"ל ומכ"ש בזמן הקטנות. והנה שם אלקים דיודי"ן אין בה כח להתגלות בה ובמקומו היה בה אלקים דאלפי"ן. נמצא כי ב' מוחין דחו"ב שבה הם מילוי אלפי"ן וההי"ן וזה נרמז במה שנקרא ה' זו במילוי זה ה"א ההי"ן אלפי"ן ולפי שהיא נקבה גברה ה' על א' ולפי שכל עיקרה של מל' עתה היא אות ה' תתאה לכן גם המוחין שלה הם בסוד מילוי ב' אותיות ה"א כנ"ל לכן נקראת עתה ה"א וכנגד ה' זו פשוטה הוא מוח הדעת שבה שהוא אלהים פשוט שיש בו ה' אותיות לבד כמנין ה' פשוטה והרי הג' מוחין נרמזו בשמה שהיא ה' תתאה של הוי"ה. גם נרמזו ג' מוחין בציור ג' קוין שיש באות ה' שהם ג' קוין חו"ב ודעת באמצע ונודע מ"ש בזוהר בראשית דס"א ויברא אלהים את שני המאורות כי תחלה המלכות בקטנותה היא טפלה אל הזכר ונקרא ה' תתאה ובהשלמותה פב"פ יש לה שם שלה בפ"ע כגון אדני או אלהים וכיוצא בה כפי הזמנים וכפי המציאות ואינה טפילה אליו אז. והנה גם בקטנות ודאי צריך שיהיה רמוז בה שם אדני אמנם אינו רק דרך רמז במנין ובמספר וחשבון לבד כיצד כשתמנה מספר ג' מוחין אלו הנה ב' ראשונים דההי"ן ודאלפי"ן הם גימטריא תוק"ף כי אלו המוחין דקטנות הם תוקף ודין גמור ובפרט קטנות הנקבה ומתחבר עמהם מוח הדעת שהוא אלהים פשוט יהיה שלשתן גימטריא תרע"א כחשבון אדני במלואו והנה עתה עדיין נקרא ה' תתאה ונקרא צלע כמ"ש לא טוב היות האדם לבדו כי תחלה היתה הנוקבא אחורי ת"ת לבד בבחי' צלע א' שהיא ה' תתאה כנ"ל שלא היתה רק מדת ת"ת: בחינה ד מ"ב היא בזמן שנקרא קטנה שהיא עד י"ב שנים ויום א' והענין כי אין האשה נתקנת עד אחר גמר תיקון האדם וכמ"ש לא טוב היות האדם לבדו כי אחר שנתקן האדם והיתה חוה עדיין בסוד צלע לבד אז תיקנה ועשאה עזר כנגדו שלימה כי כן אנו רואים בחושש הראות שלעולם האיש גדול בשנים מהאשה ונמצא כי אחר שנכנסו מוחין דז"א והגדיל אז מאירין מוחין אלו בנקבה ונגדלת גם היא וכמו שאין הז"א גדל עד שיגמרו כל המוחין לכנוס בו והוא עד תשלום י"ג שנים ויום א' כן הנוקבא אינה נגדלת עד שיגמרו כל המוחין לכנוס בה והוא עד תשלום י"ב שנים ויום א' ואז תקרא נערה כמ"ש. והנה מקום הנוקבא עתה היא באחורי החזה של ת"ת ואורות היוצאות מן ז"א לכנוס בה אינם יוצאים ועוברים דרך כל אור מחיצת גוף ז"א דא"כ היה הדבר נמצא שברגע היו נכנסין בה כל המוחין אמנם הבוצינא דקרדינותא הנזכר באדרא דקמ"א נקיב ואעבר מאחוריו כו' כי במקום החזה דז"א נקיב נקב א' ודרך שם עוברים האורות לאחור ושם עומדת ראש הנוקבא ושם עושין צלם א' ע"ג ראש הנוקבא ע"ד הנ"ל בצלם דמוחין דז"א ונכנסין מעט מעט בהמשך זמן עד תשלום י"ב שנה ויום א' ואז נגמרין לכנוס המוחין. ונמצא כי אורות אלו היוצאין אל הנוקבא הם עולין תחלה מלמטה למעלה מן היסוד עד למעלה בחזה ת"ת של ז"א תוך פנימית גוף דז"א ושם נוקבין ויוצאין לחוץ באחורי החזה על ראש הנוקבא ואז נכפפין ויורדין ונכנסין תוך הנוקבא מלמעלה מן הכתר שלה עד למטה בסיום גוף שלה דרך כפיפת קומה. וזהו ענין אותה הבעיא הנזכר במסכת בבא קמא בפרק הכונס על האש נכפפת שהזיקה כי כבר ידעת כי אורות המלכות הם גבורות הנקרא אש והם יוצאין מבחי' אש נכפפת כמבואר כאן: שער לד פרק ה מ"ב והנה דע כי האורות היוצאין אל הנוקבא מן הז"א מכל ג' ספי' נה"י שבו כמ"ש למטה אינן יוצאין לבדן אלא כדרך שבהיותן תוך ז"א היו מלובשין תוך נה"י דאמא ואח"כ תוך נה"י דז"א כן כשיוצאין משם יוצאין הם ולבושיה' עמהם מבחי' נה"י דאמא ומבחי' נה"י דז"א כי הרי בצאתן עוברין דרך המסכים ההם א"כ כמו שהם יוצאין כך הארת המסכים יוצאין עמהם ומתלבשים תוך הנוקבא ע"ד שהיו בז"א אורות אלו תוך נה"י דאמא ונה"י דאמא תוך נה"י דז"א ונה"י דז"א תוך הנוקבא כולה. והנה כמש"ל כי כשיצאו האורות מז"א לכנוס בנוקבא יצאו הם ונרתקן עמהם שהוא בחי' הארה נה"י דאמא ומנה"י דז"א עצמו ונכנסו מלובשים בתוכם בתוך הנוקבא וא"כ נמצא כי כמו שיש בז"א חסדים סתמים שהוא עד החזה כי עד שם הגיע סיום מסך היסוד דאמא ומשם ולמטה מתגליגן החסדים בתוכו כן הענין כאן בנוקבא כי הנרתק שלקחו הגבורות עמהם מן יסוד דז"א אשר שם היו ומשם יצאו ונכנסו אל הדעת שבה ואותו נרתק של יסוד דז"א מתפשט תוך קו אמצעי של הנוקבא. ולהיות היסוד דז"א אשר הוא זכר והוא ארוך לכן מתפשט בכל קו אמצעי עד סיום הת"ת דנוקבא לכן נמצא כי הז"א יש בו מגולין שתי שלישי חסד שבת"ת ושתי חסדים שלימות של נ"ה אבל בנוקבא אין בה גלוי רק לשתי גבורות עצמן שנתפשטו בנ"ה שלה לבד והרי זה שינוי א' בענין גבורות עצמן אל החסדים. עוד יש שינוי אחר בענין המקום בעצמו כי בז"א שנגמר יסוד דאמא בחזה שלו יש הרחק גדול משם עד היסוד שלו וכאשר יוצאין משם החסדים הם נופלין ויורדין ממקום גבוה במרוצה גדולה אבל גבורות היוצאין מיסוד דז"א אל יסוד דמלכות הוא סמוך ממש ונדבק בו כי הרי נתבאר שמסתיים בסוף ת"ת דנוקבא וכמעט שאין ניכר שם בחי' ירידה כי כל זמן שמתפשטין ויורדין נתונים בתוך היסוד דז"א שהוא כמו מחיצה אליהם ואינו נקרא נפילה אבל כשנגמר היסוד דז"א ואין מחיצה אליהם אז נק' נפילה. והנה סבת ב' שינויים אלו גורם שינוי ג' והוא כי בז"א היו ג' חסדים פחות שליש מגולין והם אורות רבים משל נקבה וגם שיורדין במרוצה ממקום גבוה מאד כנ"ל לכן יש בהם כח אח"כ לעלות מאד מאד כנראה בחוש הראות כי כאשר יפול האבן ממקום גבוה תחזור מכח הכאת ירידה שהיתה בחוזק לחזור לעלות למעלה בכח שיעור גדול וכשנפילתה היתה ממקום נמוך לא תחזור לעלות כ"כ בגובה לכן היה כח בחסדים המגולין לב' סבות הנ"ל להתפשט בג' קוין בז"א ולעלות בשלשתן עד הכתר ומגדילין את כל הז"א כנ"ל כי הגדלות דז"א הם ע"י מים שהם החסדים אבל הנקבה שמקום ירידת הגבורות הוא מועט מאד עד שכמעט אינו נקרא ירידה וגם בענין שיעורם הם ב' גבורות בלבד ושם בז"א היה קרוב לג' חסדים לכן אלו היו אלו הגבורות מתפשטות בעלייתן דרך הג' קוין לא היה בכח אלו הב' לעלות עד הכתר ולהגדילו כי היו מתפשטים כחם באלו הג' קוין והלואי שיוכלו לעלות עד ח"ב שבה בלבד. והנה אנו צריכין להגדיל הכתר שבה ולכן הוצרך שאלו הב' גבורות דנ"ה שירדו עד היסוד שבה שכאשר חוזרין לעלות יתקבצו שניהן ויעלו דרך קו האמצעי הם בלבד עד שיעלו אל הכתר ויגדילוהו וא"ת הרי עתה כשחוזרות אלו הגבורות לעלות דרך קו האמצעי להגדיל כתר שבה הם מתלבשין תוך הלבושים הנ"ל שהם לבושי נה"י דאמא ונה"י דז"א וא"כ הרי הם סתומים כמתחלה ומה הועילו בגילוין למטה והרי אחר שהם לא התחזקו והוסיפו כח כדי שיוכלו להגדיל רק מחמת הגילוי שנתגלה ע"ד הנ"ל בחסדים דז"א וא"כ עתה שחוזרין לעלות ונכנסין כבראשונה דרך פי היסוד דז"א ממקום שיצאו וחוזרין ומכסין ומתלבשים הרי חזר אורם להחליש ולהתמעט ואיך יוכלו לעלות אל הכתר שבה. אך התשובה הוא ע"ד מ"ש בחסדים דז"א כי כאשר יצאו מהיסוד דאמא ונתגלו קנו הארה גדולה בעצמן והארתן שהיה תחלה נעלמה בהם מחמת צרות המקום נתפשטה והאירה בהם ולכן אף אם עתה יחזרו להתכסות כבר שיעורם גדול מבראשונה וכאשר נכנסין ביסוד דאמא המקום מתרחב יותר ממה שהיה בתחלה וגם החסדים המכוסים קונים הארה גדולה ועי"כ מתגדלין כי אין המקום יכול לסובלן וכן היה הענין הזה כאן בגבורות הנוקבא. ואמנם טעם הדבר למה אנו צריכין יותר התגדלות הכתר משאר בחי' שבה הוא כי בב' הקוין ימין ושמאל שבה הם מאירין שם ב' מוחין חו"ב של ז"א המתפשטין בכל אורך ב' קוי אמנם בקו האמצעי אין שום מוח דז"א מתפשט בו רק בחי' חצי שליש אור של חסד של ת"ת דז"א שנכנס בכתר שלה כנ"ל לכן מוכרח שיעלה הארת אלו הגבורות עד הכתר כדי שיהיה שם בחי' מוחין דכתר דאל"כ יהיה הכתר גרוע מחו"ב ע"ד שנתבאר בענין עליית החסדים בכתר ז"א ולטעם זה כדי שיספיקו הארתן לעלות עד כתר שבה לכן לא נתפשטו בדרך עלייתן רק בקו האמצעי בלבד דרך יסוד ז"א אשר שם כי ממנו יצאו ודרך בו עולות עד הכתר ומגדילות אותה. ודע כי עיקר הסיוע והעזר אל ההמצאה הזאת שיתקבצו יחד ויעלו דרך קו האמצעי הוא ע"י יסוד אבא אשר מתפשט תוך ז"א והוא יסוד זכר והוא ארוך עד יסוד דז"א והוא מכוון נגד קו האמצעי של הנוקבא ומאיר בה ומכח הארה ההוא מקבץ אותן הגבורות יחד בקו האמצעי שלה ועולין דרך שם עד הכתר שבה וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ כי ע"י יסוד אבא תיקן ויסד ארץ שהיא הנוקבא. וכבר נתבאר ענין זה בפרשה בהעלותך כי הנה נצטווה שמתחלה כאשר היה מדליק אותן נרות המנורה יהיה מכוין בכוונתו שכאשר ירדו הגבורות למטה בדרך ירידתן שאז הוא זמן הדלקתן והארתן וכמו שכתב יאירו שבעת הנרות ואז יכוין באותן ב' הגבורות שיהיו נוטים אל מול פני המנורה שהוא קו אמצעי בלבד. וז"ש רז"ל המתן עד שתהא שלהבת עולה מאליה ר"ל עד שתחזור לעלות שלהבת אור אותן ב' גבורות למעלה אבל בעת שכבר מתחילין לעלות לא נצטווה בכך והוא הוסיף על מה שנצווה לפי ששאמר בלבו אחר שהגבורות נתגלו למטה ונפרדו איש מעל אחיו ודאי שכשיעלו יעלו ג"כ נפרדות דרך ב' קוין לכן המתין יותר בכוונתו ולא זז משם בכוונתו עד שעלו הגבורות ממטה למעלה דרך קו אמצעי לבד הנקרא אל מול פני המנורה וז"ש ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה וגו' ולא אמר האיר את ז' נרותיה אלא העלה. אמנם אחר שכבר התחילו לכנוס דרך קו האמצעי א"צ להמתין עוד כי אין חשש כיון שחזר (ונתחברו) כבראשונה והם עולין דרך מחיצות כי ודאי לא יוכלו להטות ימין ושמאל ועי"כ יעלו עד כתר ויגדילו אותו. וזה שארז"ל ויעש כן אהרן מגיד שבחו שלא שינה ר"ל כי אע"פ שנצטווה שיאירו ז' נרות אל מול פני המנורה שהוא בעת ירידתן הנקרא הארה והוא אל מול פני המנורה העלה ג"כ ולא הארה בלבד וא"כ זהו התוספת שבח הוא לטעם הנ"ל ואינו נקרא שינוי א"כ ראוי לשבחו. וטעם היות ענין זה ע"י אהרן כי אהרן היה כהן בסוד החכמה שהוא אבא וחסד ביה תלייא ואהרן הוא יסוד אבא המלובש תוך ז"א שכן הוא גימטריא של אהרן ע"ב קפ"ד שהם אחוריים דע"ב דיודי"ן שבחכמה והוא בחי' אחוריים דיסוד אבא ומשם שורש בחי' אהרן כנודע במקומו כי בחינת אחוריים הם מתגלין בו כי פנימיות היסוד סתום ואינו נראה רק חיצונותו לבד שהוא נקרא אחוריים שלו והוא גורם קיבוץ הגבורות שבנוקבא לעלות דרך קו האמצעי כי זהו ענין ה' בחכמה יסד ארץ: