{"bookId": "kabala-a9460fdaceb6", "part": "1", "torah": "94", "title": "ספר עץ חיים — שער לה פרק א", "hebrewTitle": "שער לה פרק א", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-a9460fdaceb6/1/94/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-a9460fdaceb6/1/94/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער לה פרק א\nהשער השני שער הירח ויתחלק לה' פרקים: \nענין בריאת המלכות וסדר תיקונה כמ\"ש בז\"א הנה מצינו שנקרא נקבה וסוד הענין כבר \nבארנו במ\"א לפי שאין האור שלה בא אליה אלא ע\"י נקב כמ\"ש באדרא ונקיב ועביר מאחוריו \nמבין חדוי ולכן נקרא נקבה. ואמנם ר\"ת נקבה ע\"ש זמני האשה פעם נקרא נערה פעם נקרא \nקטנה פעם בוגרת פעם ה' תתאה של הוי\"ה. ועתה אבאר סוד ד' זמנים אלו והנה בזמן הקטנות \nיש בה ג' זמנים אחרים כמו שיש לז\"א תחלה עיבור יניקה ומוחין דגדלות כן יש למלכות \nבודאי. וביאור הענין הוא כי קודם עיבור א' של ז\"א הנה אז היה ו' נקודות כנודע וזה \nהיה בזמן ראשון של הז\"א ואז בזמן ההוא היתה המלכות כנגדו ג\"כ נקודה אחת שביעית ואז \nהיה מדתה כשיעור העטרה שביסוד ואז היתה נקרא עטרה ושיעורה הוא שליש מדת היסוד. אח\"כ \nבזמן הב' של ז\"א שהוא עיבור א' שהיה ז\"א במעי אמא בינה כי תחלה היה בחוץ בסוד ו\"ק \nואח\"כ נכנס במעי אמא כדי לתקן ואז הוא זמן ב' דז\"א ואז היה בסוד ג' כליל בג' כי ו' \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "נקודות שלו נכללו שם ג' בג' וזה כבר נתבאר ענינו אצלינו ואז גם המלכות נתקנה קצת כי \nהעיבור ג\"כ תיקון לנוקבא כמו לדכורא ואז המלכות נגדלת כשיעור היסוד של דכורא כולו. \nוכדי להבין ענינם אלו היטב אנו צריכין לבאר משארז\"ל האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו \nוהענין כי הלא המלכות תחת היסוד בקו האמצעי. והטעם כבר נודע כי הנ\"ה דאמר שבתוך ז\"א \nהם סתומים ולא היתה המלכות יכולה להתתקן שם אמנם בקו האמצעית ששם פתוח היסוד דאמא \nשם יכול האור לצאת ולתקן את המלכת לכן לעולם לא תמצא למלכות אלא באחורי ז\"א כנגד קו \nאמצעי. והנה בהיות ז\"א בסוד ו' נקודות לבד נפרדות כל א' מחברתה כנודע כי לכן היתה \nנקראת רה\"ר גם המלכות היתה למטה מהיסוד דז\"א בבחי' העטרה. ובזה תבין כמה שמות שנקרא \nהמלכות וכולם אמת כי יש לה כמה שרשים אל המלכות כפי השתנות הזמן ולכן אל תתמה אם \nהמלכות היא עטרת היסוד שבאדם ואיך היא הנוקבא של האדם. אך הענין הוא סוד גדול כי כל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הקדושה אין שורש הראשון נעקר משם לכן מקום המלכות היה תחלה שרשה העטרה שביסוד ואח\"כ \nכשנגדלה נתעקרה משם וגדלה מעט מעט עד שנעשית פרצוף גמור וחזרה פב\"פ עם ז\"א ולא מפני \nזה נעקרה מציאתה הראשונה אלא שנשאר לה שורש דבוק עם ז\"א בבחינת עטרה ולא זז משם \nלעולם. וכן תמצא שבכל קו האמצעי דז\"א יש לה שרשים תמיד שם כי היא תמיד יש לה שורש \nביסוד ז\"א בסוד עטרה וז\"ס לעולם ה' דברך נצב בשמים והבן זה. ואח\"כ בת\"ת מאחוריו \nואינה זזה משם לעולם כמ\"ש בסוד ויעבור ה' כי שם זה הוא סוד הארה של אותה הבחי' \nשהניחה המלכות שאחורי ת\"ת דז\"א ואע\"פ שהיא עתה פב\"פ עמו ויש לה ג\"כ שורש א' למעלה \nבדעת דז\"א ומשם יצאת לאה וזה שורש יציאת לאה והבן ושמור עיקר זה. הרי שבכל קו אמצעי \nשל ז\"א יש לה שורש קיים לעולם ובזה אל תתמה מכמה בחי' שיש אל המלכות ולא די זה אלא \nאפילו עם כל ספירה וספירה דז\"א יש לה שורש א' כי בעת עיבור דז\"א נתערבה היא עם כל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ספירה וספירה דז\"א והשאירה שרשה בכולם. וז\"ס בתקונים דאיהי שלימו דכל ספירה וספירה \nואין להאריך בכאן ולפי שבהיות ז\"א ו' נקודות היתה היא בסוד העטרה ולכן אז לא נמצא \nעדיין נוקבא אל הזכר. אח\"כ בזמן הב' של הז\"א שהוא עיבור ג' כלילין בג' אז גדלה כמדת \nשיעור יסוד. והענין הוא כי היסוד אינו כשיעור שאר ספירות כי עליו אמר הכתוב ומספר \nאת רובע ישראל כי ארכה דגופא הוא ד' בריתות הרי כי היסוד הוא רובע הת\"ת והעטרה הוא \nשליש היסוד וז\"ס וכל בשליש עפר הארץ כי מדת הארץ הוא מדת שליש שהוא עטרה וכשנכללו \nג' גו ג' כבר בארנו כי הסדר הוא שהנה\"י הלבישו לחג\"ת ונמצא חסד בתוך נצח וגבורה תוך \nהוד ות\"ת תוך יסוד. והנה המלכות היא תחת היסוד בקו האמצעי וא\"כ כשעלה היסוד וכלל את \nהת\"ת בתוכו והלבישו הנה לא היה מקום אל המלכות לכלול בו ולא היה בן זוג לה וכמו \nשעיבור זה היה תיקון אל ז\"א כן היה תיקון אל נוקבא ולכן הוצרך שנקודת המלכות תעלה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "למעלה על היסוד ותלביש אותו נמצא כי היסוד מלביש לת\"ת והמלכות מלביש היסוד. ואמנם \nתבין זה במ\"ש פרשה בלק אשורנו ולא קרוב דאושיט פסיעה לבר פירוש זה הפסוק בעיבור \nזו\"ן איירי כנראה מלשון הזוהר שם: \nוהענין במה שהודעתיך שם כי בעיבור א' היו זו\"נ בסוד ו' זעירא שבתוך הה' כי הם ו' \nנקודות ונכללין ג' גו ג' נמצא שהם ו' אך שהם קטנים כי אינם מתגלים רק ג' לבד חצי ו' \nונקרא ו' זעירא ושם בסוף אותו ו' אושיט פסיעה לבר. והענין כי כאשר התלבש ת\"ת ביסוד \nהוא שוה לעובי שאר הספירות כי גם נצח מלביש לחסד והוד לבוש לגבורה. אך כשתלביש גם \nהמלכות ליסוד נמצא שיש שם ג' עוביין שהם ת\"ת יסוד ומלכות ששם הוא מקום המלכות היא \nעובי קצת כדמות הפסיעה היוצאת לחוץ ועי\"ז נכללת המלכות בכל הו\"ק כי מאחר שכוללת כל \nקו אמצעי כוללת גם ב' קוין אחרים כי כמו שקו אמצעי ע\"י העיבור נכלל בב' קוין אחרים \nונעשי' רה\"י כנודע גם המלכות בהיותה בקו האמצעי נכללת בב' קוין אמנם בעלייתה להלביש \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "את היסוד ע\"י עליה זה נתוסף בה אור ונגדלת כשיעור היסוד שלו וזה זמן ב' של זו\"ן. \nאח\"כ בזמן הג' דז\"א שהוא סוד היניקה שהוא אחר צאת ז\"א לחוץ ממעי אמא אז הז\"א חוזר \nומתפשט ונעשה ו\"ק גדולים ואז הנוקבא אינה יורדת עמו. פירוש כי מתחלה עולה עמו \nכשעולה היסוד להלביש הת\"ת גם היא עלתה עמו והלבישה את היסוד ונמצאת מאחורי ת\"ת \nומקפת אותו ולכן כשיורד היסוד מעל הת\"ת ומתפשט למטה אין המלכות יורדת עמו רק נשארה \nשם למעלה נגד הת\"ת נמצא שיסוד ירד מעל הת\"ת ונשארה המלכות על הת\"ת דבוקה בו ממש. \nוז\"ס האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו אך ודאי ששרשה הראשון של העטרה נשארה למטה \nכנ\"ל. נמצא כי בזמן היניקה נשארה הנוקבא דבוקה מאחורי הת\"ת ממש וע\"י היניקה נודע \nשהז\"א נתגדל על ידי החלב ואז גם אותו המלכות נגדלת גדלות אחר כשיעור הת\"ת ועתה \nהמלכות היא מדה א' שלימה כשאר המדות של ז\"א אך אינו פרצוף רק מדה אחת שלימה ובאלו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הזמנים נקראת מלכות קטנה אך אינה ממש קטנה גמורה עד שתהיה מדה שלימה ואז נקראת ה' \nתתאה של השם כי כבר יש לה מדה א' גמורה. וכבר ביארנו כי ז\"א בקטנותו יש לו גם כן \nמוחין דקטנות וגם הנוקבא בקטנותה יש לה מוחין דקטנות. אמנם מוחין אלו הם רמוזין \nבסוד השם שיש לה עתה שהיא ה' אחרונה ששבשם כי ו' הוא קו אמצעי ת\"ת שבז\"א רק שהוא \nכולל הו\"ק כמנין הו' אך עיקר הו' הוא בת\"ת קו האמצעי ושם באחור הת\"ת היא ה' תתאה \nשהיא הנוקבא וב' אותיות. י\"ה הם מוחין לז\"א ואין להאריך. ונודע כי המלכות אין לה רק \nג' מוחין כי אין לה אלא עטרא חדא דגבורה ומוח ראשון של חכמה הוא אלהים באלפי\"ן ומוח \nבינה הוא אלהים בההי\"ן כי כל ה' בבינה ומוח ג' אלהים פשוט כי הדעת שלה אינו שלם \nומכ\"ש בקטנות לכן אין בו מילוי. ואמנם אלהים דיודי\"ן לא נתגלה בה כי אין בה כח \nובמקום יודי\"ן לוקחת אלפי\"ן נמצא כי מוחין שלה חו\"ב הם מילוי אלפי\"ן וההי\"ן והם ב' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אותיות ה\"א. ההי\"ן אלפי\"ן ולפי שהוא נוקבא הוא ה' על א' ולפי שכל עיקר המלכות הוא \nה' תתאה לכן גם המוחין שלה הם בסוד מילוי ב' אותיות ה\"א כנ\"ל לכן נקראת עתה ה'. \nוכנגד ה' זו פשוטה הוא מוח הדעת שהוא אלהים פשוט ה' אותיות לבד הרי כי ג' מוחין אלו \nרמוזין בה' תתאה של השם נמצאת עתה המלכות כלולה מג' קוין ימין ושמאל ואמצע נגד ג' \nקוין ה' נמצא כי המלכות בקטנותה נקראת ה' תתאה והיא טפילה אל השם הוי\"ה וכאשר נשלמת \nפב\"פ יש לה שם אחר בפ\"ע אדני או אלקים כפי הזמנים או המציאות ואינה טפילה אליו \nכנזכר בזוהר. וכבר אמרנו כי המלכות נקרא אדני גם עתה בקטנותו לוקחת השם הזה ונרמזה \nבו אך הוא בסוד מנין וחשבון ולא ממש בשם אדני רק בדרך חשבון כיצד כשתמנה ב' מוחין \nאלו שם אלקים דאלפי\"ן ודההי\"ן הם גימטריא תוק\"ף כי אלו מוחין דקטנות הם דינין ותוקף \nגמור וכשתחבר עמהם שם אלקים אמצעי שהוא פשוט גימטריא תרע\"א כחושבן אדני במלואו. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אמנם בעיבור ב' דמוחין אז כבר ידעת איך הת\"ת דז\"א נעשה כלי בית קיבול למוח הדעת \nועולין ב\"ש של הת\"ת להיותן בסוד הדעת ואז גם המלכות שהיא שם באחוריים הת\"ת עולה עמו \nואינה יורדת ונשארה שם בחינתה במקום הדעת הרי שכל ג' בחי' אלו יש לנוקבא בקו האמצעי \nשהוא דת\"י. ובזה נתבאר ענין האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו הרי עד עתה בארנו אות ה' \nמנקבה שהוא בצאתה מבטן אמה בעיבור א' ועדיין אינה נקרא קטנה ממש רק ה' תתאה כי אין \nלה רק מדה א': \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שער לה פרק ב\nאח\"כ נקראת קטנה והיא אות ק' של נקבה וזהו כי הלא האשה עד י\"ב שנים ויום א' נקראת \nקטנה וענין י\"ב שנים אלו הוא כי אין האשה נתקנת עד גמר תקון האדם וז\"ש לא טוב היות \nהאדם לבדו כי תחלה היתה הנוקבא בסוד צלע א' והיא היתה אחורי הת\"ת דז\"א בסוד ה' תתאה \nואז נתקן אדם שהוא ז\"א והגדיל לגמרי ואח\"כ נתקנת הנוקבא כי אחר הגדלת הזכר עדיין \nהנקבה קטנה ואין הנוקבא נתקנת עד גמר תיקון הזכר לכן אנו רואין בחוש הראות והטבע כי \nהאיש גדול בשנים מאשתו ואחר שבאו המוחין לז\"א והגדיל אז מאירין המוחין האלו בנוקבא \nונתקנת. וכמו שאין ז\"א נקרא גדול עד שנגמרו כל המוחין לכנוס בו כך הנוקבא שאין בה \nשום גדלות אין נקראת גדולה עד שיגמרו כל המוחין לכנוס בה ואז נקראת נערה ובוגרת \nכמ\"ש כי ב' שמות אלו הם בימי הגדלות אבל בתחלה נקראת קטנה וידעת כי הזכר אינו גדול \nעד תשלום י\"ג שנים ויום א' והנוקבא עד י\"ב שנים ויום אחד לכן נבאר עתה אלו הי\"ב \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שנים ויום אחד איך היו מציאותן. כבר ידעת כי הנוקבא אינה נבראת רק מסיום שליש \nהעליון דת\"ת הנקרא חזה ומשם ולמטה נמצא כי בנין המלכות הוא מב\"ש הת\"ת ונהי\"ם הם ד' \nמדות וב' שלישים. וכבר בארנו שהכתר שלה נעשה מב\"ש שלוקחת מת\"ת דז\"א והב' מוחין שלה \nמב\"פ קדמאין דנ\"ה וח\"ג דידה מב\"פ אמצעים דנ\"ה דידיה ונ\"ה דידה מב\"פ תתאין דנ\"ה \nדדכורא אמנם לקו אמצעי שבה שהוא דתי\"ם אין לה רק בחי' היסוד לבד וכבר בארנו במ\"א \nועוד נבאר בדרוש א\"ט ב\"ח. ונבאר עתה בחי' הכתר שלה כי כבר נודע מ\"ש בענין ה\"ח \nהמתפשטים בגופא דז\"א ואין לך ספי' א' מן החסד עד הוד שאין בו חסד א' מן הה\"ח והנה \nבת\"ת דז\"א שם הוא חסד א' ונחלק לג\"ש כי אין לך שום מדה שאין לה ג\"פ. ואמנם עד החזה \nהוא שליש א' ועד הטבור הוא שליש ב' ועד סיום הגוף הוא שליש ג'. והנה החסד הזה הנוגע \nאל הת\"ת מתפשט בג\"ש ת\"ת וכבר בארנו כי החסדים בעת עלייתן מגדילין הם את ז\"א כי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יורדין ונופלין ביסוד ומשם עולין עד הכתר ומגדילין את ז\"א ואמנם בזכר יש עלייה \nוירידה אך הנוקבא אין בה הארת החסדים אלו רק בדרך עליה בסוד אור חוזר ממטה למעלה \nהנקרא אור נוקבא וז\"ס עלי באר ענו לה. וכבר בארנו שאין המלכות לוקחת מזה החסד שבת\"ת \nרק חצי שליש כי שליש ג' התחתון מן הג\"ש ממנו נתחלק חציו עולה לכתר ז\"א וחציו האיר \nאל האחור וניתן אל כתר דרחל ושם בארנו כי ז\"ס ב' מלכים שתמשין בכתר א' כי מן שליש \nזה נחלק לב' כתרים לזו\"ן וכמו שפנימית כתר רחל נבנית מחסד שבת\"ת שהוא פנימית והוא \nהדעת המתפשט בו כן גוף ומלבוש וכלי של הכתר דרחל הוא נעשה מן כלי של גוף דת\"ת דז\"א \nעצמו נמצא שהמלכות לוקחת חיצוניות ופנימיות ת\"ת דז\"א לצורך פנימית וחיצונית כתר שלה \nואמנם הפנימית שהוא האור אשר לוקחת משם הוא חצי שליש ת\"ת אך מן החיצונית לוקחת כל \nהב\"ש מגולין כי אורך הכתר שלה הוא אורך כל ב\"ש של הת\"ת דז\"א וא\"כ מוכרח הוא שתקח כל \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "החיצונית של אותן ב\"ש אך האור שבהם בפנימיותן אינה לוקחת רק חצי שליש כנ\"ל ועכ\"ז \nודאי שאינה לוקחת כל הב\"ש כי הז\"א צריך להשאיר מהם לעצמו אמנם הז\"א לוקח חצי שליש \nלבחי' גוף חיצונית ת\"ת שלו ושליש וחצי נותן לגוף הכתר דנוקבא. והטעם כי הז\"א כיון \nשמתחלה כל ג\"ש הם בו וגם ששם יש הארות רבות ששם נפתח יסוד דאמא ויש שם אורות רבות \nלכן יש די סיפוק בחצי שליש להשלים הת\"ת שבו ושליש וחצי נותן אל המלכות להיות אליה \nכתר בבחי' גוף. ודע כי אורות אלו הנמשכין מז\"א לנוקבא אינן יוצאין ממש ומאירין \nועוברין דרך דופני המחיצות דז\"א כולם אל הנוק' דא\"כ ברגע אחת היו ניתנין בה כל \nהמוחין אך הם ממש דוגמת מוחין דז\"א שכמו שז\"א נכהס כל פרק ופרק דנה\"י דאמא בו בכל \nשנה ושנה כן בנוקבא וכדי שיהיה הדבר כן נמצא כי אלו המדות היוצאין אל הנוקבא אינם \nיוצאין מכל מקום שירצו רק עולין כולן עד החזה ששם הוא הנקב שעשה בוצינא דקרדינותא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בחזה דז\"א לעבור משם אל האחוריים ודרך שם יוצאין כל האורות ונעשין צלם א' אל הנוקבא \nכמו שיש צלם אחד אל הדכורא ומשם נכנס מעט מעט כל בחי' ובחי' בכל שנה עד תשלום כל \nהי\"ב שנים של קטנות. נמצא כי אורות אלו הם עולין תחלה מלמטה למעלה מן היסוד אל החזה \nכנ\"ל ואח\"כ יוצא משם אל האחור וחוזר ויורד לנוקבא למעלה (למטה) מן הכתר עד סיום \nדגופא ואחר שעלה חוזר ליכפף ולירד. וז\"ס אותה הבעיא דב\"ק בפרק הכונס דבעי על אש \nנכפפת שהזיקה מהו וזהו ששבארנו הוא סוד מציאות הנק' אש נכפפת וכבר ידעת כי מלכות \nכולה מן הגבורות שהם אש ולזה נקרא אש נכפפת. ודע כי הלא ב' מיני אורות לוקחת הנוקבא \nא' הוא חסדים שהם ב\"ח שיש בנ\"ה ועוד חצי שליש א' שבת\"ת והב' הוא אורות הה\"ג. ואמנם \nלעולם אין החסדים מתערבין רק בתחלה נמשכין החסדים עד שיגמרו לגמרי ואחר כך יוצאין \nהגבורות. והנה המלכות עיקר הגבורות שלוקחת אינם רק בקו האמצעי שבה כי הלא לוקחתן מן \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הת\"ת דז\"א שהוא בקו אמצעי ואמנם בב'\nהקוין שלה לוקחת החסדים הנ\"ל. והענין כי חסד שבנצח דז\"א נחלק לג' חלקים שליש א' \nניתן לנוקבא בחכמה שלה ושליש ב' בחסד שלה ושליש ג' בנצח שלה. וכעד\"ז נחלקים ג\"ש חסר \nשבהוד דז\"א בג\"ס קו שמאל דנוק' שהם בג\"ה ומחצי שליש של חסד דת\"ת דז\"א ניתן בכתר \nשלה. הגהה - וא\"ת למה המוחין דנוקבא לא נעשו מחג\"ת דז\"א רק מנה\"י שבו. התשובה כי \nהנה\"י מגולין כנודע אך החג\"ת הם אורות סתומים ואין בהם כח להעשות מוחין: \nנמצא כי מן החסדים שלוקחת נוקבא מז\"א נתפשטו בכל קו ימין ובכל קו שמאל. אך בקו \nהאמצעי אין החסד מתפשט רק בכתר שה לבד ונשארין דתי\"ם שבה בלתי חסדים. והנה כבר \nבארנו כי תחלה נכנסין כל החסדים ואחרי שאין עוד חסדים לכנוס אז נכנסים הגבורות נמצא \nכי בתחלה נעשית הב' קוין דנוקבא ואח\"כ קו א' האמצעי. ונבאר עתה מספר י\"ב שנים ויום \nא' שהם דקטנות במתחלה נכנס פ\"ת דנצח הרי שנה א'. ואח\"כ פ\"ת דהוד הרי ב' שנים. אח\"כ \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ב' שנים אחרים בב\"פ אמצעים. אח\"כ ב' שנים אחרים בב\"פ עליונים הרי ו' שנים ובאלו הו' \nשנים נגמרו הב' קוין דנוקבא ימין ושמאל ושנה אחרת בירידת חצי שליש שבכתר הרי ז' \nשנים עד כניסת כל החסדים. ואחר כך נבאר בע\"ה אם הכתר נכנס בראשונה או באחרונה ואחר \nשכבר נגמרו לכנוס כל החסדים בז' שנים אלו אז מתחילין לכנוס הגבורות כי כשיצאו הה\"ח \nשבז\"א ונתפשטו בו אחר כך יצאו הה\"ג ולא היה להם מקום להתפשט וירדו אל היסוד דז\"א \nונתעכבו שם עד עתה ואז יצאו מן היסוד אל הדעת שבנוקבא כי כבר ידעת שמיסוד דזעיר \nאנפין נעשה מאחוריו דעת הנוקבא ואז יצאו הה\"ג בפעם אחת בדעת דנוקבא הרי ח' שנים. \nאח\"כ ירדו הגבורות אע\"פ ששרשם נשאר בדעת כמו החסדים בז\"א ירדו ג\"כ הגבורות מדעת \nדנוקבא דרך קו האמצעי וירדו עד הת\"ת שבה ותיקנו בה בחי' הת\"ת הרי ט' שנים. אח\"כ \nירדו עד היסוד דרך קו האמצעי. וכבר בארנו בענין ז\"א כי ירידת החסדים מת\"ת אל יסוד \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "א\"צ זמן כי המחיצות נסתיימו והם יורדין ברגע וגם בכאן יצאו הגבורות מן הת\"ת וירדו \nליסוד ברגע כי א\"צ זמן כי כמו שיש בז\"א סתום ונגלה בענין יסוד דאמא שבתוכו כן יש \nבת\"ת דנוקבא מכוסה ונגלה מן היסוד דז\"א שכנגדו רק שבז\"א הוא בתוכו ממש אבל בנוקבא \nהיא כנגד אחור. פי' כי מה שהוא כנגד היסוד דז\"א גם בת\"ת דנוקבא נקרא אור מכוסה והוא \nשכבר בארנו כי כשיוצא האור יוצא ג\"כ עמהם מלבושו ונרתקו עמו נמצא כי אור יסוד העובר \nונכנס בת\"ת דנוקבא גם הלבוש שלו יוצא חוץ (בחי') ממנו אל הת\"ת דנוק' ושם מלביש את \nהאור ההוא עד מקום שמגיע אורך היסוד דז\"א וכשנגלה היסוד דז\"א גם כנגדו בנוקבא הוא \nשם אור מגולה ונמצא שבמקום אור מגולה א\"צ זמן לירד נמצא כי עדיין לא עברו ר' ט' \nשנים לבד. אח\"כ כדרך שעולין החסדים דז\"א מן היסוד שלו עד הכתר שבו להגדילו כן \nהגבורות עולין בנוקבא מתתא לעילא עד הכתר שלה וכשעולין נוסעין ג' נסיעות א' מן יסוד \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לת\"ת ב' מן ת\"ת לדעת ג' מדעת לכתר הרי ג' שנים ועם ט' הראשונים הרי י\"ב. ונבאר ענין \nאותו החצי שליש של אור שבכתר דנוקבא מתי נכנס דע כי אותו החצי שליש של אור הוא נחלק \nלד' חלקים וכשנכנסין פ\"ב תתאין דנ\"ה נכנס רביע א' ובב\"פ אמצעים רביע ב' ובב\"פ \nעילאין רביע ג'. באופן כי בהיותה בת י\"ב שנים לא נגר הכתר שלה רק ג' חלקים וחלק הד' \nעדיין לא נשלם והוא כמו שכבר הודעתיך כי לעולם אי הכתר יכול ליגמר וליתק עד שיתוקן \nכל הנוקבא לכן נשאר זה הרביע לכנוס ונכנס באחרונה מכל מה שנכנס ומה שהתחילו תחילה \nלכנוס הג' רביעית היה מפני שאין הגבורות יוצא עד גמר של ירידת החסדים לכן הוצרכו \nלרדת תחלה אך מפני שאין הכתר נגר עד לבסוף לכן נשאר זה הד' לכנוס עד באחרונה. ועכ\"ז \nנבאר יותר בזה כי אחר שזה הד' נשאר למעלה איך נתפשטו הגבורות תחלה אך הענין הוא כי \nאם היה נשאר בז\"א עצמו עדיין אז היתה קפידה בדבר אך בכאן כבר הוא בראשה רק לא נגמר \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "להכנס בה והיה בסוד אור מקיף בראשה לכן אין קפידא וכבר יכלו הגבורות להתפשט בה. \nוהנה ג\"כ מהטעם הנ\"ל תבין שכיון שאין חסר לכנוס רק חלק ד' לבד וגם שכבר עומד שם \nואין חסר כלום רק ירידה מועטת לכן אין צריך זמן מרובה שירד אמנם הוא סוד יום אחד \nהיתר על י\"ב שנים וכבר היו לה י\"ב שנים ואחר כך ביום א' של שנת י\"ג אז נשלם בחי' \nהכתר שבה ואז היא גדולה אחר י\"ב שנים ויום אחד ועל האמת כי אפילו יום אחד א\"צ לזה \nאך יש ענין אחר. והוא כי ירידת והכאת הגבורות ביסוד שבה עם זה הרביע של הכתר ב' \nחלוקות אלו הם כולם סוד יום א' הרי בארנו י\"ב שנים ויום אחד של הנוקבא קטנה אח\"כ \nנקראת נערה כמ\"ש בע\"ה. ונבאר עתה ענין זה שאמרנו כי הגבורות עולין ג' עליות מן יסוד \nעד הכתר שהם כד\"ת. וטעם הענין בארנו בדרוש פרשה בהעלותך כי אינו דומה עליות הגבורות \nבנוקבא כמו עליית החסדים בדכורא כי בדכורא מתפשטין החסדים בכל הג' קוין ועולין עד \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "כח\"ב שבו אמנם בנוקבא אינן עולין רק דרך קו האמצעי שבה שהוא סוד אל מול פני המנורה \nשהוא קו האמצעי כמ\"ש במקומו. וטעם הדבר שנודע שיסוד דכורא אינו כמו הנוקבא כי הוא \nיותר ארוך לכן יסוד אמא שהוא נוקבא מסתיים בחזה דז\"א ונמצא שיש לזעיר אנפין ב\"ח \nוב\"ש מגולין ולכן כשעולין מן היסוד אחר הכאתן יש להם כח והסתפקות לעלות עד הכתר שבו \nאך הנוקבא כל הת\"ת שבה הוא מכוסה מן היסוד שבז\"א כי הוא ארוך ומגיע עד כנגד כל הת\"ת \nדנוקבא ואין שם\nמגולה רק ב' גבורות ונ\"ה לבד כי זהו הטעם שבארנו למעלה כי ירידת הגבורות ביסוד שבה \nאינם אפילו יום אחד לפי שהגבורות ירדו בשנה ט' מן הדעת עד סיום הת\"ת כי כולו סתום. \nאח\"כ בצאתם מסיום הת\"ת לכנוס ביסוד המגולה א\"צ רק רגע אחד אך שם בז\"א אינו כן כי יש \nמקום מורד ב\"ש המגולין מסיום היסוד אמא עד סיום יסוד דז\"א לכן צריך יום אחד גמור \nמשא\"כ בנוקבא. ונחזור לענין לפי שאין בנוקבא רק ב' גבורות מגולות לבד הנה אם היו \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "מתפשטות ועולות בכל הג' קוין לא היה בכח כח והסתפקות לעלות עד הכתר שבה והוא מוכרח \nשיעלו עד שם לפי שבכתר שלה לא יש רק חצי שליש אור לבד כנ\"ל וצריך הארת הגבורות \nבהכרח לכן הוצרך שלא יעלו רק דרך הקו האמצעי לבד כדי שיספיקו ויהיה בהם כח לעלות עד \nהכתר שבה לכן אינם עולות רק בדרך קו האמצעי לבד: \nועתה נבאר מ\"ש למעלה שמן האור שבת\"ת דז\"א נטלה היא חצי שליש ומן הגוף והלבוש של \nהת\"ת נטלה שליש וחצי. וביאור הדברים כי הלא הם היו ב\"ש הגוף ונחלק לד' חצאין חציו \nא' לת\"ת עצמו דז\"א ונשארו הג' חצאים שהם שליש וחצי לנוקבא חצי שליש לכתר שלה וחצי \nשליש לדעת שלה וחצי שליש לת\"ת שלה. ובזה תבין משארז\"ל ותבין איך מן האור של הת\"ת \nדז\"א עצמו נעשו ממנו ב' כתרים אחד לז\"א ואחד לנוקבא והם סוד ב' מלכים משתמשין בכתר \nאחד ומהגוף דת\"ת דז\"א נעשה ממנו גוף דת\"ת דז\"א וגופא דת\"ת דנוק' ג\"כ הרי שמן האור \nנעשו ב' כתרים ומן הגוף ב' ת\"ת חד דידיה וחד דידה וכ\"ז כדי להשתוות בהשויאה א' \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "ובפרט בקו האמצעי שהוא עיקר הגוף שיהיו ב' מלכים שוין בכל מציאותן ונתפשט ת\"ת דידיה \nעד ת\"ת דידה. גם תבין משארז\"ל גוף וברית חשבינן חד והענין כמ\"ש בדרוש אטב\"ח כי עד \nעתה היה המל' סוד מדה אחת כנ\"ל וכשרצה המאציל העליון לעשותה פרצוף הורח לחלק אותה \nמדה לי' חלקים ונקודות ואחר כך ע\"י אלו המוחין הנכנסים בה יגדלו הנקו' וכל נקודה \nונקודה שבה נעששה מדה אחת גמורה עד שנעשין בה י' מדות גמורות שהם בחי' פרצוף אחת \nשלם. ונמצא כי כשנבנית זאת הנוקבא נעשה י' נקודות ומנקודות הת\"ת שבה לא הועיל בה \nככלל ולא הוצרכה בה לפי שכבר נבנית ע\"י הת\"ת שלקחה מז\"א כנ\"ל ואז אותה הנקודה של \nהת\"ת ירדה עד היסוד בה ונצטרפה עם נקודות היסוד שבה ומב' נקודות אלו נעשה יסוד \nדנוק'. וז\"ס גוף וברית חשבינן חד כי הברית שהוא נקודת ציון שבה נעשה מנקודת הגוף \nומנקודת יסוד ביחד והנה לא הוצרכה לירד שום נקודה ולהתחבר עם נקודה שתחתיה רק הת\"ת \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "לבד ירד עד היסוד והטעם כמ\"ש במ\"א כי היסוד שבה פורח באויר ואין לו על מה לסמוך. \nוהענין כי היסוד של ז\"א הוא מגיע עד סיום הת\"ת שבה א\"כ היסוד והמל' שבה אין להם על \nמה שיסמכו בז\"א אך שאר הספירות יש להם על מה שיסמכו בז\"א חוץ מהיסוד והמל' שבה וכבר \nנודע שהנוקבא נקראת אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום ושאר הספירות לוקחתם מז\"א \nחוץ משנים אלו לכן הוצרך נקודת ת\"ת שבה שכבר יש לה על מה לסמוך בז\"א לירד עד נקודת \nיסוד ונתחברו יחד ובין שניהם היה די הסתפקות וכח כדי לעשות בחינת יסוד. ואמנם המל' \nשבה לפי שכל עצמותה אינה רק חותם א' חותם בתוך חותם לכן במועט תסתפק וכמ\"ש בדרוש \nאטב\"ח שהרי כל עצמותה נקראת מל' ומה צורך למלק שבמל' רק לצורך חותם בתוך חותם. והנה \nבזמן הקטנות נקראת הנקבה חוה אשת אדה\"ר קודם שתזדווג עמו וגם אחר שתזדווג עמו לעולם \nנקראת חוה כי לעולם נשאר בה בחי' זו שעליה נקראת חוה. והענין כבר בארנו שלוקחת חצי \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "שליש אור מת\"ת דז\"א ואינו נכנס בה רק בד\"פ כנ\"ל. ואע\"פ שאיני זוכר היטב מ\"מ אכתוב \nמה שנלע\"ד עתה. והוא שאם נחלק זה החסד ששבת\"ת דז\"א לג' חלקים שלישיים נמצא ששהיא \nאינה לוקחת רק חצי שליש לבד והוא חלק א' מו' חלקים של החסד הזה וז\"ס ו' של חוה שהיא \nנוטלת חלק א' מו' חלקים ואות ח' שכחתי מה ששמעתי. ואפשר שהוא כן כי אם לא נעריך \nהחסד כולו לפי שמקומה אינה רק בב\"ש המגולין ולכן לא נעריך רק ב\"ס חסד המגולין לבד \nכי היא לוקחת חצי שליש שהוא חלק א' מד' חלקים וגם זה החצי שלוקחת נכנס ממנו רביע \nלבד בכל פעם הרי שבכל פעם לא נכנס רק שמינית א' כי הכל הוא רביע ואח\"כ זה הרביע \nנחלק לד' חלקים הרי ב\"פ ד' שהם ח' ובכל פעם אינו נכנס רק חלק א' מח' הרי ח' דחוה. \nגם אפשר לומר כי כבר בארנו כי אלו החסדים כשעולין ממטה למעלה מן היסוד ולמעלה הם \nנגדלים ונכפלים לכפליים נמצא כי המלכות שנוטלת חצי שליש ונכפל אח\"כ ונעשה שליש א' \n", "en": ""}, {"index": 25, "he": "שלם וכן השליש וחצי הנשאר בז\"א הוא נכפל ונעשה ג\"ש נמצא כי אותן ב\"ש המגולין נכפלין \nונעשין ד' שלישים. והאמת הוא כי כשלוקחת אותו המל' אינו רק חצי שליש אלא שאח\"כ נעשה \nשליש גמור ואם תעריך חצי שליש בד' שלישים הוא חלק א' מח' חלקים וזהו ח' דחוה. וזה \nפי' הב' הוא אמיתי וזהו ששמעתי. והמל' עצמה נקרא ה' תתאה של השם הרי שם חוה \nבשלימותה הרי עד עתה בארנו ענין קטנה שהוא עד י\"ב שנים ויום אחד: \n \n", "en": ""}]}
