ספר עץ חיים — שער לה פרק ג

שער לה פרק ג אמנם ענין נערה מ"כ אצל מורי זלה"ה בלשון זה משננסרה והיא לוקחת המוחין לבדה חוץ מג"ר נתוספה בה ה' דנערה. וביאור אומרו חוץ מג"ר לא יכולתי להבין אך ביאור של שאר הלשון הוא זה. וצריך אני לבאר עה ב' הנקודות הנמצאין בנוקבא שהם ציון וירושלם מה ענינם ומצינו שציון הוא ביסוד וירושלים הוא במל' וכן הוא הדבר כי נקודת היסוד בנוקבא הוא נקודה הנקרא ציון ונקודת ירושלים היא נקודת מל' שבנוקבא. וכן אמרו באדר"ז כי ציון כסותא דנוק' כבית רחם לאתתא ואמנם במקום ערותה יש בשר תפוח והיא נקראת עטרה והוא בשר תפוח בולט בין הירכיים והבשר זה הוא סוד מלכות שבנוקבא ולפנים מזה הבשר שם סוד בית הרחם שהוא חדר אחד לפנים מזאת המלכות וזה נקרא יסוד שבנוקבא. וסוד הענין כמארז"ל כי הנוקבא נקרא מלכות וא"כ א"צ להיות בה בעצמה בחי' מלכות כי כל עצמה היא מלכות לכן לא נמצא מהנוקבא רק ט"ס שהם מכתר שלה עד היסוד שבה ממש כדמיון

הזכר בחי' גמורות אך המלכות שבה אינה רק דרך רמז קצת באותו עובי הבולט מן היסוד לחוץ ואע"פ שלא היה צריך עכ"ז. שז"ס שאמרז"ל כדי לשמור החבית של יין צריך חותם בתוך חותם וזהו ר"צ חבי"ת שהוא הסימנים שצריכין חב"ח והם, חתכת בשר יין תכלת. והענין כי היסוד חותם א' והמל' חותם ב' כנ"ל. וביאור הדברים כי יין משומר הוא סוד הגבורות הניתנין אל המלכות וצריך להיותן שמורים מן החצונים שלא יתאחזו בהם כי יניקתן מגבורות ולכן היין צריך לשומרו שהם הגבורות לא כן החסדים שהם המים. ואמנם החצונים הם יושבין תחת המלכות וקרובים אליה בסוד רגליה יורדת מות ואינן נאחזין בה אלא בסופה בתחתיה כנודע ובמה שיוצא מן היסוד שלה משם יונקים ולפעמים אותן גבורות נעשין דם שהם דינין גמורים ואז הוא דם נדות שיונקים החצונים אך בהיותן שמורים הם יין כי יין מורה על גבורה המתמתקת בסוד ויין ישמח. והנה אלו הה"ג הם נשמרות ע"י אלו הב' חותמות א'

הוא היסוד שבו ניתנים הה"ג והב' הוא המלכות והוא אותו הבשר המקיף מבחוץ. וז"ס מלת חותם לפי שהיסוד דנוקבא כל עצמו לא נעשה אלא מהארת הגבורות שנחתם ונגלף בו דרך ירידה והכאה כנ"ל כי היסוד בעצמו אין לו מקום להסמך בזכר כנ"ל וע"ש ולכן נקרא חותם וכן המלכות במכ"ש שאפי' הארת המלכות אינה אלא מהארת היסוד הרי כי הוא חותם נמשך מחותם אחר לכן חותם הוא אותיות חומ"ת ואלו הם סוד הנזכר בפסוק חומת בת ציון חומת ירושלים פי' לציון חומה א' ולירושלים חומה אחרת שהם סוד החומות. השומרות את היין מן החיצונים. גם אותיות חותם הוא תחום לומר ע"כ תחום של הקדושה ומשם ולהלאה הקליפות ולכן אסור לצאת חוץ לתחום בשבת כי התחום הוא מלכות אחרונה גם חותם אותיות חמו"ת. ופי' הענין שכל עיקר חותמות אלו נמצאו מן חמות העליונה שהיא ביה (כי מל' היא בת הבינה וז"א תתן בינה ובינה היא חמותו). ואמנם למטה נבאר איך חותם זה נמשך מבינה

שנקרא חמות: מ"ב חותם הוא בדדים ואשר הצרופים תחו"ם חומ"ת הוא ביסוד וחותם הוא בדדים שלו שהוא בת"ת שלו הנקרא אמת וחותמו של הקב"ה אמת מפני שהוא מכריע בין ח"ב ובין ח"ג ובין נ"ה לכן נקרא חותם שבו נחתמין כל שאר מדות: וזהו אמת שמבריח מן הקצה אל הקצה א' ראשונה לאותיות ת' אחרונה מ' אמצעי כי הם חותם כולם הרי חותם בדדים שלו דהיינו שליש ת"ת ואמא נקרא חמות כנזכר בזוהר שממנה יוצאים הה"ג שהם מנוקדים פתוחי חותם ולעולם נקרא חותם (ות"ח העוסקים בתורה הם שומרי העיר בכ"ב אתוון) ועתה נבאר מציאת אלו החותמות והענין כי הלא אמרו בגמרא שיש דתות ברחם האשה כמ"ש כי לא סגר דלתי בטני ויש צירים לאשה כמ"ש כי נהפכו עליה ציריה. והענין כי כמו שבחומת העיר יש דלתות וצירים כן בחומת המלכות הנקרא חותם יש שם צירין ודלתות והענין הוא כמ"ש ביחוד ה' ע"ש. והענין כי האדם מזריע טפת לובן בנוקבא והנוקבא מקבלת בבית רחם שלה ושם נעשית צורת הולד. ואמנם מנין יש כח באשה לקבל אותה טפה ברחם שלה

ושתתעכבת שם ולא תפול ותצא לחוץ והיאך תוכל לצייר שם הולד. אך הענין הוא כי הלא כל האברים כולם השאור שבעיסתן הם כ"ב אתוון שהם סוד האבנים שמהם נבנית הבית וכבר ידעת ששיש בתורה כ"ז אותיות שהם כ"ב אותיות וחמשה כפולות. ואמנם כשנצטיירה המלכות ונתן בה הכ"ב אותיות הנה האירו ונחתמו הכ"ב אותיות ביסוד שלה ושם נשאר רשומן ועל דרך זה כ"ב אתוון דדכורא נרשמים ביסוד שלו כמו שכתב וישכב במקום ההוא וי"ש כ"ב אותיות כנזכר בזוהר ומשם הטפה יוצאה כלולה מכ"ב אתוון גם ביסוד דנוקבא נרשמין כ"ב אתוון דידה וע"כ יש כח ביסוד שלה לקבל שם הטפה ולציירה שם. ואמנם מן הכ"ב אתוון נעשין דלתות שבאשה של בית הרחם והוא כי צורת ד' צורתה י' וב' ווי"ן כזה כי הי' הוא באמצע הב' ווי"ן ומחברם ואות י' הוא עוקץ שאחורי הד'. ואמנם הדלתות שברחם האשה הוא סד זאת הדל"ת שבארנו ואות י' שבין ס' ווי"ן הוא סוד ציר הדל"ת שכל הדל"ת סובבת עליו כי אין

קיום לב' ווי"ן אלא באות י' שהוא הציר שעליו סובבין ב' ווי"ן וצי"ר גימטריא ש' שהוא ג' קוין שיש באותו ש' כי ברחם הנוקבא נרשמו כל הג' קוין שהם חג"ת כנודע וזה נמשך אליה מהאבות עליונים שהם חג"ת צורת ש' וז"ס באר חפרוה שרים וכמבואר שם והוא סוד היסוד שבה המעלה מ"נ הנקרא באר ולא בור והוא עשוי כחפירה ולא בולטת כעין יסוד הזכר רק כחפירה שקוע כדי שיקבל טפת הזרע בתוכו. ואמנם המ"ן נעשה ע"י שרים והנדיבים שהם האבות שחקקו בה חותמם שהוא צורת ש'. וזהו והיה שדי בצריך אל תקרא בצריך אלא בצירך כי היסוד נקרא שדי שהוא שד"י ונעשה ע"י הצירים שב ועל שמו נקרא שד"י כי ציר נקרא ש' דשדי וד"י אותיות י"ד פי' מן הידים עליונים שהם יד חזקה יד הגדולה יד הרמה שהם חג"ת מהם נעשה שם שדי שהוא ש' י"ד. וז"ס מקדש אדני כוננו ידך כי הכוננות של אדנ"י שהוא המלכות הנה בנין יסוד שלה שהוא עיקר כוננותה נעשה ע"י הידים העליונים והוא סוד יצחק

מיעך באצבע ואין להאריך בזה: [הגהה - ונלעד"ח שאפשר שזהו כוונת הפסוק אף ידי יסדה ארץ ר"ל ידי שהם ג' ידים העליונים כנ"ל והם ג' אבות הם עשו לנוקבא הנקרא ארץ בסוד באר חפרוה שרים אינון אבות]: וז"ס שמרני מידי פח יקשו לי שכבר הודעתיך שמ"ד הם מ"ב א' דהוי"ה ומ"ן הם ב' שמות מ"ב כי אין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדן וב' טפין הם ב' מ"ב שהם גימטריא פ"ד שהם סוד המ"ן ועם ד' שברחם הרי פ"ח. וז"ס שמרני מיד"י פ"ח כי אלו הידים העליונים הם שהמשיכו המ"נ למטה וכשאוחזין בהם החצונים נקרא יד"י פ"ח. ונחזור לענין כי ב' צירין וב' דלתות יש באשה כמ"ש כי לא סגר דלתי בטני וכן כי נפהכו עליה ציריה וסוד הענין הוא שאלו כ"ב אתוון הנ"ל הם נעשין דל"ת וציר א'. והנה אלו האתוון הם כפולין כמ"ש בע"ה ולכן יש ב' צירים וב' דלתות וכשתחברם יחד יהיו צורתם ס' סתומה כזה ם' של לםרבה המשרה ואלו הם סוד מ' יום של יצירת הולד וכאשר נקודת היסוד שלה היא

סתומה והולד הוא בתוכה אז הוא צורת מ' סתומה וכשיולדדת נפתח רחמה ואותן הב' דלתות שהיו דבוקות זו בזו ונעשו צורת ם' סתומה נפתחין ואז הולד יוצא משם ובהיותה ם' סתומה אז נקרא גן נעול מעיין חתום והמ"נ של המעיין חתומים שם וסתומים. הרי בארנו סוד דלתות שברחם שהם סוד הכלי המקבל בתוכו אל הולד ובתוך כלי זה נתונין המ"נ כי המ"נ אינו הכלי עצמו אבל הם סוד ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות. באופן כי הכ"ב אותיות הם דלתות וה' אותיות מנצפ"ך הם המ"נ ולכן יש הפרש בין כ"ב אותיות לאלו ה' מנצפ"ך הכפולים וכאשר מעלה מ"נ הם אלו ה' דמנצפ"ך ואח"כ בציור הולד נצטייר ע"י כל הכ"ב אתוון לכן אין ציור הולד עד מ' יום כנגד מ' סתומה הנ"ל ואלו ה' אותיות מנצפ"ך הם סוד ה"ג שבה שיורדין ביסוד שלה ונרשמות שם וידוע שהגבורות נמשכין לה מבינה הנקרא חמות דז"א וזהו חותם כנ"ל. ועתה נבאר איך הם ב' דלתות והענין כי מתחלה נמשכו המוחין

בה ונתנו בה הה"ג וכ"ז ע"י ז"א כי היו עוברים מאחורי ז"א ולחוץ אליה ואז נרשמו ביסוד שלה דל"ת א' וציר א' והמ"נ שהם המנצפ"ך כי כל אלו הדל"ת והציר והמ"ן הם סוד הכ"ב אתוון וה' של מנצפ"ך שקבלה המלכות ע"י ז"א. עוד יש לה בחי' אחרת והיא כשננסרה המלכות מאחורי ז"א וכבר כתבתי בתפלת ר"ה ענין הנסירה ושם בארנו שהוא סוד הסתלקות המוחין מז"א ויוצאין לחוץ על ראשו ונכנסין הנה"י של אמא עם מוחין בראש הנוקבא מאחוריו ואז ננסרת הנוקבא דז"א מאחוריו כי מתחלה כשהיתה מקבלת על ידו היתה דבוקה עמו אב"א אבל עתה כשלוקחת המוחין מאמא עצמה היא ננסרת ונפרדת מן הז"א. ואמנם אז בעת הנסירה לוקחת המוחין פעם ב' בהארה יותר גדולה מבתחלה עד אין קץ כי מתחלה היה תמצית האור ע"י מחיצות ועתה לוקחת המוחין עצמן ואז נגמרת לתקן וחוזרת לקחת פ"ב אותן כ"ז אותיות התורה. ואז יש לה ב' דלתות וב' צירין וב' מנצפ"ך. וענין ב' צירין ושתי דלתות

כבר בארנו למעלה שהם צורות ם' סתומה אבל ענין ב' מנצפ"ך הם סוד י' דמים שבאשה ה' טמאים וה' טהורים ואלו המנצפ"ך שלוקחת עתה ע"י אמא הבינה הם ה' טהורים שהם הגבורות ממותקות אבל אותן שלקחה מתחלה ע"י ז"א הם דינין גמורים. ואלו הב' בחי' הם ציון וירושלים כי ציון הם השניים שלוקחם ע"י בינה ולכ ציון הוא רחמים וירושלים הוא די והם הראשונים שקבלה ע"י ז"א. וכבר ידעת כי הבינה הנה"י שלה שבהם ניתנין המוחין של ז"א הם ג' אהי"ה אחר דיודי"ן קס"א והוא בנצח וא' דאלפי"ן קמ"ג והוא בהוד וא' דההי"ן קנ"א ביסוד ושלשתן הם תנ"ה והוא גימטריא חותם ע"ה ולפעמים נעשה נד"ת דותה ואין להאריך. אמנם עתה שקבלה פ"ב המוחין ע"י בינה אז קבלה הארה ג"כ מן לבושים שלה שהם ג' אהי"ה הנ"ל שהם גימטריא חותם. וז"ס מלכות שבנוקבא שהוא סוד החותם החיצון כי כל עיקרה מן הלבושים של נה"י דאמא וכשאדם מזדוג עם אשתו אז נקרא חתן וכלה כי ג' אהי"ה

במלואן עם ג' שמות עצמן הם גימטריא חת"ן כי עתה נכנס בהם וכן היא נקרא כלה שהם ה' אותיות מנצפ"ך שהוא אות ה' מכלה וכל א' כלול מי' הרי נ' וזהו כ"ל מכלה: ונחזור לענין כי כבר בארנו כי תחלה מקבלת מנצפ"ך א' ודל"ת א' ע"י ז"א ואח"כ כשננסרה לוקחת מנצפ"ך ב' ודל"ת ב' וז"ס האשה בהיותה נערה אמנם לפעמים נקרא נער חסר ה'. והענין כי תחלה כשלוקחת מנצפ"ך א' סוד דנין נ"ל אז נקרא נער כמ"ש כי נער שהוא גימטריא ש"ך דינין וכשלוקחת המנצפ"ך הב' נתוספו בה ה' ונקרא נערה שהם ה' אותיות מנצפ"ך הב' וזהו ההפרש שבין נער לנערה. וכבר ידעת כי זמן הנערה ו' חדשים שיש בין נערות לבגרות והם סוד אלו הה' אותיות מנצפ"ך ועוד הדל"ת שלוקחת עמה מחדש הרי הם ו' חדשים של זמן הנערות. אמנם מ"ש למעלה שמ"כ אצלי זה הלשון כשננסרה והיא לוקחת המוחין לבדם חוץ מג"ר נתוסף ה' דנערה והם ו' חדשים דנערות כו' אפשר לפרש כי הכוונה היא כי

המלכות כשננסרת ולוקחת המוחין היא לבדה אז ודאי כשהיא גדלה באחורי ז"א דוגמת הז"א כי היא נוגעת בבינה. ואמנם אינה עולה עד ראשה ממש רק נגד המלכות (נ"א ה"א) דבינה שהוא נגד הדעת דז"א נמצא כי נדלת הנוקבא ויש לה עתה גדלות ו' מידות כי ז"א ט"ס חוץ מן המלכות שהיא הנוקבא והיא נגדלת עד ו' ספירות התחתונים חוץ מג"ר ואלו הם סוד ו' חדשים נערות כך אפשר לפרש לשון הנ"ל אמנם כשחוזרת פב"פ נקרא אז בוגרת. והענין כי בוגרת גימטריא תורה כי אז מלכות פנים בפנים עם זעיר אנפין ואז נקרא תורה שבעל פה המתחברת עם תורה שבכתב: נ"ל כי אותיות בוגרת בו' גר"ת עתה נגדלת גם עד ג"ר חב"ד ות' זו מורה על נוקבא א"נ הם חילוק תיבות ב"ת ג"ר ו' ו' תחתונה ואז ראוי לזווג גמור:

שער לה פרק ד דרוש אטב"ח והוא לבאר מציאות אלפא ביתא דאטב"ח על תיקון הנוקבא מלכות דע כי הנוקבא שהיא שיעור שלה מדה א' מן המדות של ז"א ונמצא שהיא עשירית כי אין בה רק מדה א' מי' מדות דז"א אמנם כשנגדלת ונעשית פרצוף גמור מי"ס אז נחלקה אותו מדה לי' חלקים נגד י"ס וכל נקודה מהם גדלה ונעשית מדה א' שלימה וזה סדרה א"ט הוא כתר דמלכות ב"ח הוא חכמה ג"ז בינה ד"ו דעת י"ל חסד כ"ף גבורה ל"ע ת"ת מ"ס נצח ק"ץ הוד ר"ף יסוד ש"ן מלכות. ופי' הענין כשהנוקבא נבנית ונתקנית פרצופה מב' חסדים ומב' שלישים שיש בתנ"ה דז"א ומהה"ג שיש ביסוד דז"א כמבואר בדרוש הקודם לזה ע"ש. ונתחיל עתה מן הכתר כי כתר נקודה א' מי' נקודות שנתחלקה מדת מלכות אמנם זאת הנקודה של כתר צריכה לקבל עוד ט' נקודות אחרות כמותה ואז יושלם הכתר שלה ויהיה בה מדה שלימה בי' נקודות כי מה שהיתה המלכות עד עתה בחינת מדה א' בת י' נקודות הנה עתה אחר ההגדלה צריכה שכל נקודה מהם

יעשה מדה א' בת י' נקדות ולהיות שמתחלה לא היתה בכתר שלה רק נקודה אחת מן המדה ועתה נתוסף בה עוד ט' נקודות כמותה ונעשית מדה גמורה כמו שהיתה מתחלה כל המלכות בכללותיה נמצא כי תחלה היתה בחלקה נקודה א' ועתה בהגדלה נתוסף בה ט' נקודות וזהו א"ט שחלקה היא א' ונתנו לה ט' אחרות כדי להשלימה. ואמנם לבאר זה יותר צריך לומר כי הלא מי שמגדל את הכתר שבנוקבא אינו אלא אותו החסד שבת"ת דז"א כי בקו האמצעי אין שם שום מוח רק החסדים לבד אך בב' קוין דז"א ימין ושמאל שם מתפשטת אמא ב' ירכותיה עם ב' מוחין שבה חו"ב כנודע אבל בקו האמצעי לא יש מוח כי כבר נשלם יסוד דאמא בחזה נמצא כי בקו ימין ושמאל יש מוחין גמורים עד סיום רגליה דז"א אך בקו אמצעי אין בו בחי' מוח רק עד החזה ומשם ולמטה לא יש רק חסדים מגולין וכפי מה שיש בז"א כך יניקת המלכות משם כי כשתינק מן קו האמצעי לא תינק אלא מהחסדים כי לא יש דבר אחר לינק משם אבל כשתינק מקו

הנצח אז יונקת ממוח חכמה המתפשט בו וגם מן החסד הא' מן הה"ח המתפשט שם וכעד"ז בהוד. ועתה נבאר הענין יותר ודע ג"כ כי לעולרם המגדיל המלכות הם החסדים (המתפשטים שם) שהם סוד המים המגדילין האילן ואת הנטיעות והוא סוד והוכן בחסד כסא. והנה כשהמים הולכין בשרשי האילן ומגדילין אותו אין המים חוזרין להיות גוף האילן עצמו כי המים גורמין ההגדלה אבל המים עצמן אינן גוף ההגדלה וזה מבואר למבין וכן הענין בחסדים אלו אינו נעשה גוף ההגדלה רק שגורם להגדיל לכן בככל הא"ב לא הזכיר את החסד עצמו רק ההגדלה לבדה והנה החסד שבת"ת ז"א גורם הגדלה בט' נקודות בכתר דנוקבא דז"א שלא היה בה רק נקודה א' ונעשית י' וזהו א"ט. ב"ח בחכמה פי' מה שאנו רואין ומוצאין בפי' מה שיש אל המלכות בחכמה שבה הם ב' נקודות והגדילו ח' אחרות ונעשו י' וזהו ב"ח. והענין שכבר ידעת שכבר יש בה נקודה א' ממה שלקחה ממלכות עצמה כנ"ל הרי נקודה א' ועוד נקודה אחרת

לוקחת ממוח חכמה המתפשט בנצח דז"א כנודע. והנה נודע כי חכמה שבנוקבא נגד פ"ק דנצח ז"א ויונקת ממוח חכמה שבו משא"כ בכתר שלה שאינה לוקחת מוח בקו אמצעי רק מן החסד וכבר בארנו שהחסד אינו נכנס בגדלות רק שהוא גורם הגדלה כי כן עתה בנצח אע"פ שיש בו חסד א' אין אנו חושבין רק למוח חכמה שבו כי החסד הוא המדיל ושמור כלל זה בידך שלא אצטרך לבארו תמיד שלעולם אי החסד נחשב ונכנס במספר ונמצא שישש בכאן שתי נקודות אחד מנקודת החכמה עצמה של המלכות עצמה וא' מוח החכמה שבנצח דז"א ואחר כך חסד שבנצח גרם גדלות ח' נקודות אחרות ונשלמו לי' כי ב' נקודות הנ"ל אינן בכלל ההגדלה רק ח' הבאים מחדש וזהו ב"ח. ג"ז בבינה פי' כי בבינה שבמלכות יש בה ג' נקודות. א' מחלקה שלקחה מן המלכות עצמה כנ,ל. עוד יש נקודה אחרת ממוח בינה שבתוך הוד ז"א כנ"ל בנצח. עוד לוקחת נקודה א' מן הוד אמא עצמה שבתוכה ניתן המוח כנ"ל הרי ג' נקודות ואז החסד שמתפשט

בהוד ז"א הוא מגדיל ז' אחרים וזהו ג"ז. וא"ת גם בחכמה דמלכות נאמר שהם ג"ז כי ג"כ לוקחת המלכות מנצח אמא שבו נתון המוח. והתשובה כי אלו נה"י דאמא שהם מתפשטין בז"א כל עצמן במקומ אינן רק בבחי' הרגלים נ"ה ולא בבחי' ראש פירוש כי נה"י דאמא נעשו כל אחד מהם ג"פ ואע"פ שכל עיקרם אינן אלא נ"ה עכ"ז בבואם לז"א משתנים כי ב"פ עלאין נעשין בז"א חו"ב וב"פ אמצעים ח"ג וב"פ תתאין נעשין בז"א נ"ה ממש. אמנם כשנוקבא לוקחת עתה הארה מהם אין הארה זו מועלת לה כלום כי אין המלכות שיעור קומת שלה רק שיעור ב"פ תתאין אלו הנ"ל וכשלוקחת הארה מהם נקרא ההארה (ג"כ) נ"ה וא"כ לחו"ב שלה לא תועיל הארה זו כי הארה זו לשימוש רגלים שהם נ"ה והיא צריכה הארה לערך חו"ב שלה א"כ אין הארה זו מועילה לה כלום. וכן הענין בח"ג שלה אינה יכולה לקבל הארה מנ"ה דאמא כי הארת נ"ה אינה שוה לחו"ג שלה ואע"פ שלוקחתו עכ"ז אינה עולה בשם ואינה נחשבת

כלל. אמנם הארת נ"ה דאמא בנ"ה דנוקבא זה תעלה בששם ותכנס בחשבון ודא כמ"ש בע"ה. ואמנם טעם זה עצמו שאמרנו בנ"ה דאמא שייך ג"כ בנ"ה דז"א שאע"פ שודאי הוא כי כשלוקחת הנוקבא הארה מהמוחין שבנ"ה דז"א בודאי שאין האור ההוא יוצא אלא דרך מלבוש שהוא דרך מסך לבושי נה"י אמא ואח"כ דרך מסך נה"י דז"א וא"כ כשיוצאין האורות ועוברין שם בוודאי שהם לוקחין מהם ויוצאין האורות של המוחין מלובשין באותן הלבושים ג"כ וזה פשוט ואין להאריך בו. אמנם כמו שאותן אורות שלוקחת מנ"ה של אחמא אינם נכנסין במנין כן נ"ה דז"א אינן נכנסין במנין כי במקומם הם נחשבין לרגלים ולא למוחין לכן אין עולין בחשבון רק בנ"ה דנוקבא כי שם הם שוין הארות נ"ה בנ"ה באופן שאין למנות ולחשוב רק המוחין ולא הלבושין. וא"ת כמו שבנצח לא מנית רק המוח גם בהוד לא תמנה רק המוח ואיך הם ג"ז ומנית הוד דבינה. התשובה הוא כי אמת הוא שהטעם שאמרנו הוא מספיק לנ"ה

דז"א גם בשניהן כי אינן ראוין למנות רק עד הסוף דנ"ה דנוקבא אמנם באמת אין טעם זה מספיק רק לקו ימין נצח שלה ולא בהוד. והענין כי הנוקבא נאחזת בשמאל תמיד ואמא דינין מתערין מינה ובפרט בקו שמאל שהם דינין ולכן בבא הארת הוד במלכות ראוי לחשבה כי כל מציאותה הם גבורות שהם בנין של המלכות וגם הבינה עד הוד אתפשטת וזה נראה היותה גבורות ולכ ההוד שלה כולה קו שמאל נכנס במנין. וכלל הדברים כי החסדים אינן נמנין לעולם והמוחין נמנין בב' מוחין דחו"ב ולבושין דנ"ה דזעיר אנפין אינן נמנין לעולם עד למטה בנ"ה דנוקבא כי שם הם שוין בהארתן ולבושי דנצח אמא הוא שוה לנ"ה דזעיר אנפין ואינו נמנה ג"כ עד נצח דנוקבא ולבושי דהוד אמא נמעין עם כלם שכל הקו שלה: