שער לו פרק ג מ"ק ונדבר בבריאה ג"כ כי אדה"ר חטא בבריאה הקדושה ג"כ וגרם חשך חסרון גם באבא לכן אין ניכר בבריאה רק אמא לבד וז"ס אמא מקננא בבריאה בג' ספירא עלאין דכורסיי' כי או"א ישת חשך סתרם וכנגדן בבריאה הטומאה נעשה תיקון או"א הטמאים אשר שם ונמשך להם אור מאו"א כמ"ש בע"ה וגם ביצירה גרם אדה"ר להסיר אור אמא ולא נשאר רק אור ז"א וז"ס ז"א מקננא במט"ט וג"ר שלו היו שם מכוסים בחשך ואינם מאירין וכנגדן ביצירה הטומאה נתקן ז"א שבה ונמשך לו אור. גם בעשייה גרם חטאו להסיר אור הז"א ולא נשאר רק נוקבא וז"ס מל' מקנינא באופן וכנגדו נתוסף בעשייה הטמא תקון על מציאות א"א והוא סוד גדול אסור לגלותו והוא במקום רדל"א. והרי בזה ידעת איך האור הולך ומתמעט בסידורו ובטומאה הולך ומתרבה בסידורו וזהו אמלאה החרבה כנ"ל. ודע מה שאמרנו למעלה כי יצירה ועשייה הם טו"ר מעורבים הכוונה בהם עצמן ולא בי"ס המקננים בהם ח"ו כמ"ש. גם ידעת כי אדה"ר
וישראל חטאו חטא א' רק שאדה"ר תיקן מתחלה מציאות תקוני הקלי' ואח"כ הלביש בהם הקדושה אבל ישראל מצאו כבר מתוקנת הקלי' ולא גרמו רק להחזיר ולהלביש בהם הקדושה ע"ד הנ"ל וזה אומר משחת מאיש מראהו והמה כאדם עברו ברית והבן. והנה אותן הט"ס של המלכות שניתנו לחצונים נרמז במס' חגיגה בפסיק ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאו"ה כי הוא דרוש הנ"ל ממש. וז"ס ומלכותו בכל משלה והוא באדם דעשייה שנתלבש ע"י הקלי' פי' המלכות דאילות הנקרא אדם דעשייה. והבן בסוד לבישת שק בענין עשו כולו כאדרת שער הוא ת' איש ואחיזתו מד' עולמות שלהן שיובן מזה שאין תיקון באצילות הטומאה רק בזו"נ סמא"ל ולילית שהוא ביצירת הטומאה נגד יעקב שמקנן ביצירה והוא מקבל י"ג ת"ד דא"א לכן עשו נקרא כולו כאדרת שער והנה נמצא כשנתלבשו ט"ס אלו דנוקבא בקליפה נמצא כי עיקר אבידה הוא לז"א כי משם יצאו למלכות.
ובזה תבין שאמרו רז"ל ירמיהו לא אמר והנורא לפי שגוים מרקדים בהילכו איה נוראותיו דניאל לא אמר הגבור כו'. והענין שכבר ידעת שבחורבן בית ראשון אותה הארה שהיתה מגעת אליה פב"פ מה"ר שבת"ת נסתלקו והלכה או הקליפות אך היה עדיין פרצוף שלם בת י"ס. אמנם זה היה אחר החורבן אבל בעת החורבן לא היתה יכולת אל הגוים ואל הקליפות לשלוט בבהמ"ק אם לא שבאותו רגע חזרה המלכות בסוד נקודה א' ונהרס כל בנינה לגמרי ואחר גמר החרבן חזרו הי"ס אב"א וכראות ירמיהו ע"ה ענין זה לא רצה לומר והנורא כי נורא הוא סוד ת"ת דז"א כמ"ש. והנה מחצי ת"ת הזה משם היה מתחלת גולגלת דנוקבא ותחלת בנינה ולהיות שעתה נחרב כל בנינה א"כ אין ראוי להזכיר נורא. ודע כי נורא אותיות ארו"ן לרמז אל המלכות הנקרא ארון לפי ששם התחלת בנינה וכן ארו"ן גימטריא נז"ר כי מן נורא זהו סוד נזר וכתר שלה. גם דע כי לב' חצאין נחלק ת"ת זה באופן שהם ב' נוראות וז"ס נוראות בצדק
תענינו ולכך אמר ירמיהו גוים מרקדין בהיכלו איה נוראותיו גם אמר לשון איה לרמז כי מסוד נורא זה נעשה לה ג"ר שהם כח"ב הנקרא איה וזהו איה נוראותיו. ואמנם דניאל היה בסוף החרבן אחר שנשלמו ע' שנה של הגלות וראה שאפילו אם יחזור הבית למקומה ראה את חורבנה וכבר ידעת כי בחורבן בית שנה נחרבה כל המלכות ונשארה בסוד נקודה לבד ואז לא היה כמו חורבן ראשון כי סוד ה"ר ירדו אל החצונים אך שאר ט"ס שבמלכות חזרו למעלה אל שרשם כמו שהיה בתחלה בסוד לכי ומעטי א"ע שט"ס נשארו למעלה. אבל בחורבן בית שני אפי' ט"ס שלה ירדו וגלו אל הקליפות לכן לא אמר הגבור כי כל מציאת המלכות הוא מצד הגבורה ומשם נבנית בט"ס עליונים בסוד עטרה דגניז באו"א. והנה גבורות הרבה מתפשטין ממנה אל המלכות והם סוד ההוד של ת"ת שנעשית בינה במלכות ויסוד גבורה והוד שבמלכות כל אלו נקראו גבורות לכן אמר גוים משתעבדין בבניו שהם סוד הגבורות אלו שהם הבנים של אמא
גבורה עלאה אם כן איה גבורותיו לכן לא הזכיר הגבור שהוא יותר למעלה מציאותו כי אפילו הט"ס שלהם גלו בין הקליפות: מ"ק והנה כל זה הוא בימי החול שתמיד היא עומדת בבחי' נקודה שבמלכות שבה בלבד תחת היסוד דז"א אמנם ע"י תפלות ישראל ומקיימי מצות התפלה יש בנו כח להעלותה בסוד פרצוף שלם אב"א מהחזה דז"א ולמטה ואח"כ חוזרת פב"פ ואז הוא יורד בנצח שלו והיא עולה בהוד שלו כי אע"פ שהיא מהחזה דז"א ולמטה שהוא למעלה מנ"ה עכ"ז כדי לבא פב"פ צריך לחזור נקודה א' תחת היסוד ואז עולה בהוד דז"א שהוא בינה דיעקב שבו בחי' שם בוכ"ו כנודע ואז הוא צריך לכפוף (עד הנצח לכוף קומתו) להזדווג עמה ואחר התפלה חוזרת בסוד נקודה אב"א ביסוד שלו. ואמנם בשבת יש לה ממילא ע"י קדושת שבת בעצמו מה שהיה לה בחול ע"י תפלה כנ"ל. ואח"כ ע"י תפלת שבת היא חוזרת פב"פ בחי' ו' ואין זה אלא ע"י תפלתינו שאז עולה כמה מיני מדרגות בעת קבלתינו את השבת גם בכל התפלות מתפלת שחרית עד מוסף שאז
נעשה בחי' ו' דפב"פ. אמנם ממילא ביום השבת היא פב"פ בנה"י דז"א והוא מה שאנו עושין ע"י תפלתינו בחול ומה שהוא ממילא בימי החול הוא מבחי' א' דאב"א שעמדה בבחי' נקודה תחת היסוד והט"ס ראשונים יורדות אל הקליפה דמלכות הנקרא לילית דאצילות הטמא וזה יתבאר עוד באבי"ע דקליפות ע"ש בדרוש:
שער לו פרק ד ונבאר עתה בדרך כללות ענין ג' זווגים שיש בזו"נ. א' הוא בחי' זווג דאב"א והוא בהיות הנוקבא אב"א מהחזה דז"א ולמטה. ב' הוא בהיות שניהן שוין בכל שיעור קומתן פב"פ. ג' הוא בהיותה פב"פ בבחי' היותה קצר הקומה מהחזה ולמטה כנ"ל. ודע כי בעת בריאת עולם לא היה רק ב' זווגים ראשונים בלבד אך זווג הג' לא היה אז וכנ"ל בדרוש כי ענין זווג זה ג' לא נתחדש רק מזמן בית ב' ואילך. ונבאר ענין ב' זווגים ראשונים הנה קודם שנברא העולם וקודם שנברא אדה"ר היו כל העולמות בבחי' אב"א שהוא בחי' עשיה שהוא אחור והבן זה היטב. וע"כ ענין אלו הט"ל מלאכות הם בימי החול כי הם בסוד עשיה כי שם הוא המעשה שהוא בחי' אב"א וענין זה נוהג בכל העולמות ואז בששת ימי בראשית שהם ימי החול אז היו אותן הט"ל מלאכות נעשין בבחי' עשייה שהיא בחי' אב"א. והנה טעם היותן אב"א היה מפני שכאשר עדיין לא נתקנו הג"ר כאשר ירד האור בז"ת לא היו יכולין לסובלו ומפני כך מתו
בסוד ואלה המלכים כנודע ואחר שנתנו ג"ר דהיינו ג' נקודות הראשונים דהינו א"א דאצילות הוא כתר דאצילות וחו"ב הם או"א ונעשו בחי' פרצוף ונתמעט האור ע"י תיקון התפשטות הפרצוף כמבואר במקומו ואז ע"י (המעטת) התפשטות האור יש תיקון לשיוכלו התחתונים לקבל האור ואז היה יכולת בזו"ן לקבל האור. וכאשר נתקנו או"א ונעשו פרצוף הנה פסולת בירורים שנשתיירו מהם והדינין הקשים שבהם כולם ירדו למטה בזו"ן ואז נתקן זו"ן תחלה בבחי' אב"א והיו כל הדינין וכל הקליפות שם כנ"ל. וכשראה המאציל העלין שאם אז היה מתקן את זו"ן פב"פ יהיו הקלי' והדינין מתאחזין באחוריים שלהם כי אחוריים הם בחי' דין כנודע ובפרט שהם למטה בבחי' זו"ן לכן הניחם בחי' אב"א ועי"ז לא יוכלו הקלי' להתאחז שם אבל לא היה צריך שמירה כדי שלא יתאחזו בפנים שלהם כי אין שם אחיזה אל הקלי'. והנה כל העולמות היו אז בבחי' אב"א לסבה הנ"ל. וכבר נתבאר בדרוש מדרגות
העולמות איך היו קודם שנברא אדה"ר מעלות העולמות העליונים מאד ובהיות זו"ן שם למעלה במקום או"א היה גם שם בבחי' אב"א ואז נזדווג והולידו לאדה"ר מבחי' אב"א בהיותן למעלה והבן היטב. והנה אחר שנברא אדה"ר לעבוד את האדמה ולשמרה כמ"ש בפסוק אז ע"י תפלתו ביום ההוא קיצץ הקוצים מן הכרם וסילק הקלי' אשר שם ועי"כ חזרו זו"ן פב"פ שוין בכל קומתן בבחי' (ב') [ו') הנ"ל. והנה כמו שתיקן בעולם אצילות כן גרם תיקון בכל העולמות של בריאה יצירה והחזירם פב"פ אבל עולם עשיה לא תיקן לפי ששם הרע מרובה על הטוב כמ"ש בע"ה בדרוש אבי"ע ופסולת מרובה על האוכל ויש שם קליפות רבים מאד לכן נשאר עולם העשיה בבחי' אחור ושם באותן אחוריים נאחזים הקלי' אשר שם בעשיה הנקרא אלקים אחרים. ואמנם בג' עולמות העליונים תיקן והחזירן פב"פ ותחלה ננסרו האחוריים כנודע ואח"כ החזירו זו"ן פב"פ באצילות ואז היתה יום השבת וזהו הטעם שנאסרו ט"ל מלאכות
בשבת לפי שהם בחי' אב"א שהם בחי' המעשה הנקרא עשיה והעושה כן גורם להחזיר העולמות לבחי' אב"א כמתחלה. ואמנם הזווג הג' הנ"ל שהוא זווג פב"פ מהחזה ולמטה זה לא היה בעת בריאת העולם כן רק בזמן בית שני כנ"ל והוא אשר אנו עושין עתה ע"י תפלתינו בימי החול אחר החורבן כנ"ל:
שער לז פרק א מ"ת השער הרביעי שער יעקב ולאה ויתחלק לה' פרקים: ונבאר עתה ענין יעקב ולאה דרך כללות הנה לעיל בארנו כי אלו הם בחי' אחוריים של או"א שנפלו בעת מיתת המלכים ולא ירדו לעולם הבריאה אלא נשארו באצילות במקום רחל שהיא נוקבא דז"א לכן אין מיתה נזכר בהם רק נפילה וביטול בעלמא וכיון שכן לכן בעת התיקון של הזו"ן שהם ישראל ורחל אחר שיתוקנו זו"ן יתוקנו אלו האחוריים הנ"ל ואין להם יכולת להתתקן כלל עד שיתוקנו זו"ן ואע"פ שהם אחור דאו"א שהם יותר גבוהים מזו"ן והיה ראוי שיתוקנו מקודם עכ"ז כיון שהם אחוריים גמורים חיצונים שבאו"א שהם דינין לכן צריך שיתוקנו תחלה זו"נ בבחי' הגדלות כי יש בהם בחי' פנים ג"כ ואח"כ יתוקנו אחוריים של או"א כי כיון שירדו במקום הנוקבא א"כ בתיקונה יתוקנו גם הם כנ"ל. וכבר נת"ל שבאלו האחוריים לא נזכר בהם מיתה כי נשארו בעולם אצילות משא"כ הזו"נ וזה שארז"ל (ג')
נובלות (הן) נובלות חכמה של מעלה תורה גם במסכת דמאי אמרו נובלות תמרה פי' הענין כי הנה אבא הוא נקרא חכמה סתם דאצילות ומן אבא נפלו אחוריים שלו למטה במקום הנוקבא של אצילות כנ"ל והנה יעקב הוא תורה שבכתב הנעשה מן אחוריים הנובלות מן החכמה העליונה שהוא אבא כמ"ש בע"ה ולהיות שהם דינין קשים ומרים כי הם אחוריים החצונים שבכולם באו"א ולכן נקרא נובלת התמרה לשון מרירות ודינין קשין. או ירצה פי' אחר יובן בפסוק תורה צוה לנו משה מורשה כי חכמה זאת הוא בחי' כלי יסוד דאבא המלובש תוך ת"ת דז"א ומכח האורות שיוצאין ונופלין ממנו מחוץ אל ז"א שם הוא עושה בחינת יעקב הנקרא תורה וז"ס תורה צוה לנו משה הוא בחי' יסוד אבא המתפשט תוך ז"א כמבואר אצלנו והוא אשר הוציא לחוץ את התורה שהוא בחי' קהלת יעקב שבו מתקבצין ונקהלין האורות היוצאין מיסוד אבא לחוץ ונעשין בחי' פרצוף יעקב:
שער לז פרק ב מ"ת ונבאר אופן ירידת אלו האחוריים למטה במקום נוקבא דז"א כי הנה יעקב שהוא אחוריים דאבא נפל למטה ועמד לפני הנוקבא דז"א בהיות הנקבא עומדת שם שעדיין לא ירדה היא והיו אחוריים דיעקב נגד פני רחל כמ"ש אח"כ ואחוריים דאמא שהיא לאה גם הם ירדו למטה באצילות ועמדו באחורי רחל נוקבא דז"א והיו פני לאה כנגד אחורי רחל ופני רחל נגד אחורי יעקב ונמצאת רחל באמצע כי עדיין לא הגדיל ז"א כדי שיתפשטו רגליו למטה בבחי' ישירון כנ"ל. וכאשר יצאו המלכים של ז"א ונפלו גם הם ומתו ממש וירדו לעולם הבריאה ויורדת הנוקבא למטה בבריאה נשאר מקומה ריק ופנוי באמצע יעקב ולאה ואז כל זמן היות ז"א בלתי תיקון למטה בבריאה היו שם יעקב ולאה בחי' פני ואחור ר"ל פני לאה באחורי יעקב שהוא מדרגה הב' הנז' עד שיתוקנו זו"ן אבל או"א למעלה בשער המלכים פ"ח נתבאר שם כי היתה בהם בחי' פנים ואחור ר"ל פנים דאבא באחור של אמא והוא בהיפך יעקב ולאה.
וטעם שינוי זה לפי שהנה נודע שפני אבא ופני זעיר אנפין ופני אמה בהיותן מלבישין את א"א כנודע הנה כולם פניהם הם עומדין כסדר עמידת פני א"א כדי לקבל הארת פני א"א הכופף קומתו ומאיר בפניהם ומסתכל בפניהם ועד"ז צריך גם ז"א שיסתכל ויאיר גם הוא בפני יעקב הנמוך וקצר ממנו שראשו מתחיל נגד החזה שלו כנ"ל ובהיות פני יעקב מכוונים ונוטים לצד שנוטים פני ז"א נמצא שכאשר ז"א כופף קומתו יכול להסתכל בפני יעקב ולהאיר פניו כדוגמא זה ה' אמנם אם יהיה פב"פ ז"א ויעקב הנה יעקב עומד נמוך ושפל למטה מאד מאד. והנה כאשר יכפוף ז"א קומתו וראשו למטה להסתכל בו לא יסתכל אלא באחורי דיעקב. לכן הוכרח שיהיה אחוריו לצד פני ז"א כדי לקבל הארת פני ז"א, ע"ד אבא שהוא שרשו של יעקב כנ"ל שגם הוא מקבל הארת פני א"א. והנה כיון שהוכרח יעקב לעמוד כך חזרה לאה להפוך פניה נגד אחור יעקב להסתכל בו ולקבל הארתו מבחי' אחור ויש בה יכולת לקבלם אבל
למעלה באמא עלאה ששאבא הפך פניו אליה אחר שנתקן רישא דעתיק יומין אז הוכרח אמא לישאר בבחי' אחור כי אין בה יכולת להפוך פניה נגד פני אבא שהפך פניו נגד צד נטיית פני א"א ועתיק כנ"ל לכן נשארו לאה ויעקב פנים שלה באחור שלו. והנה כאשר נתקנו זו"ן ועלו למעלה במומם באצילות הנה ז"א שהוא ישראל נגדל בזמן העיבור הב' ואז מתארכין רגליו ומתפשטין עד למטה בבחי' ישורון כנ"ל. ואז גם נוקבא רחל עומדת עמו אב"א מהחזה ולמטה נמצא זו"ן מפסיקין בין לאה ליעקב ובתחלה שהיה ז"א קטן קודם התיקון ולא היו מתפשטין רגליו עד למטה היה שם מקום לסבול ג' פרצופים לאה יעקב רחל זה בצד זה כנ"ל. ועתה שנתפשטו רגלי ז"א למטה אין מקום לסבול ד' פרצופים ביחד ואז עלתה לאה למעלה ועמדה באחורי ז"א פנים באחור עד החזה ורחל לבדה נשארה אב"א למטה עם ז"א והיה מחזיר יעקב אחוריו נגד פני ז"א ונמצאו ג' בחי' לבד עומדות שם ואז נקרא ז"א ישורון מלשון
שורה בסוד שורה של ג' בני אדם ומפני חסרון המקום עלתה לאה למעלה ונשארה רחל במקומה האמיתית שהוא נגד חזה דז"א וגם מפני שהיא נקבה ובחי' נוקבא היא אחור. וגם מפני שעדיין אין בה כח לעמוד עם ז"א פב"פ עד אחר הנסירה כנודע. אמנם צריך לתת טעם למה עלתה לאה ולא יעקב אבל הענין מכמה טעמים שנבאר והוא כי הנה נת"ל כי ב' בחי' הם אשר בבחי' הא' היה לאבא יתרון על אמא בהיותו קודם התיקון ובבחי' ב' היה לאמא יתרון על אבא ואלו הן הנה כאשר נתקן רישא דעתיק חזרו או"א במדרגה הג' שהוא פנים ואחור שהוא פני אבא נגד אחורי אמא. נמצא כי בבחי' א' יש יתרון לאבא שהיה בו כח לקבל אור פני עליון בפנים שלו ממש אבל אמא לא היה בה כח לקבל האור אלא דרך אחור ובבחי' אחרת יש לאמר יתרון כי אחוריה קבלו אור פנים גדול ונמתקו יותר מאחוריים של אבא שלא קבלו הארה עליונה לכן היה כאן ביעקב ולאה ב' שינוין ביניהן, והם אלו אשר נבאר כי הנה
להיות שיש יתרון לאבא על אמא כנ"ל שהיה בו כח לקבל הארה דרך פנים ממש ונודע הוא כי גם יעקב מקבל הארה מן אבא שהוא שרשו ולכן היה כח באחורי אבא ששהם כלולים מי"ס כנ"ל להתתקן כולם בעת התיקון ונעשה מהם יעקב פרצוף שלם מי"ס שלאחורים דאבא וגם לסבת היותו בבחי' דכורא שהם יותר מובחרים ומעולים משל הנוקבא אבל לאה הנעשית מאחור של אמא שלא היה אז בה כח לקבל הארה דרך פנים שלה לכן גם עתה לא היה בה כח באחור דאמא להתתקן כל י"ס שלה רק המלכות שבה עשירית לבד וממנה לבדה נעשית פרצוף לאה כנ"ל ובהיות בחי' אחרת שבה יתרון לאמא על אבא והוא שאחוריים דאמא קבלו הארה יתירה ונמתקו יותר מאחוריים דאבא אין ספק שהאחוריים של אמא שירדו למטה קבלו עתה בהיות או"א פנים באחור כשנתקן רישא דעתיק כנ"ל קבלו הארה גדולה מן אמא מה שלא קבלו האחוריים של אבא שירדו ולסבה זו היתה יתרון ללאה מיעקב והיה שהיה בה כח לעלות למעלה מהחזה דז"א
ויעקב נשאר למטה מהחזה אלא שלהיותו זכר עומד בפני ז"א ולאה שהיא נקבה עמדה באחור. ועוד יש טעם אחר למה לאה עלתה למעלה ולא כן יעקב והוא מפני שעיקר מקומה ויניקתה ממלכות דתבונה המתלבשת תוך ז"א גם היא כמ"ש והנה היא למעלה בראש הז"א ולכן צריכה לאה לעלות שמה למעלה לקבל ההארה ממנה. אמנם יעקב כל יניקתו הוא למטה שהוא מן היסוד דאבא המתגלה מהחזה דז"א ולמטה כנ"ל ולכן נשאר למטה וכבר נת"ל ג"כ למה יעקב הפך אחוריו נגד פני ז"א. אמנם לאה אע"פ שביארנו לעיל טעם הדבר למה בתחלה קודם תיקון של ז"א היה פניה באחור דיעקב עכ"ז צריך לתרץ למה אחר התיקון נשארה כך ולא אב"א עם ז"א המפסיק בינה ובין יעקב ע"ד רחל שגם היא עומדת אב"א עם ז"א. והטעם לפי שכבר נת"ל כי כל טעם היות רחל אב"א עם ז"א מפני כי הנה היא נקבה אשר היא דינין קשים ובפרט שהיא אחרונה שבאצילות וקרובה אל החצונים ורגליה יורדת מות ואנו יראים מן החצונים שלא יתאחזו באחוריים וע"כ היא באחור עם ז"א
כנ"ל אבל לאה שהיא עומדת למעלה באחורי ג"ר דז"א אין החיצונים יכולין להתאחז בה כמו ברחל העומדת במקום ד' תחתונים (נ"א ז"ת דז"א. ועוד כי איננה כרחל נוקבא דז"א העיקרית ועוד כי איננה מכלל הי"ס הכוללים כל האצילות אמנם היא אחוריים של הספירה הג' ואין קפידה כ"כ אם יתאחזו בה החיצונים כמו ברחל ועוד כי הנה הוא אחוריים של אמא אשר נודע כי אמא היא הדוחה את הקלי' ובורחין ממנה ולכן אין בה אחיזת החצונים כמו ברחל. וא"ת והרי אם לא יועיל לא יזיק והלא טוב יותר הוא שתהיה אב"א. והתשובה הוא כי נתבאר לעיל כי הקליפה צורך גבוה כדי שיהיה שכר ועונש בעוה"ז וכמארז"ל טוב מאד זה מלאך המות ומוכרח שגם הקליפות יקחו חלקם חיותם וראה המאציל כי הבחי' היותר מועט שיש בכולן שהיא אחורי לאה כי אין שם כל כך אחיזה כמו באחורי המלכות רחל כנ"ל ולכן הניח אחורי לאה נוטין לחוץ בגילוי כדי שיתאחזו שם החיצונים וינקו משם כדי חיותן בלבד משא"כ אם היו נאחזין ברחל שהיא אחיזה גדולה: