{"bookId": "kabala-b34e2671e842", "part": "1", "torah": "11", "title": "פירוש הראבד לספר יצירה — פרק א משנה ו", "hebrewTitle": "פרק א משנה ו", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-b34e2671e842/1/11/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-b34e2671e842/1/11/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק א משנה ו \nמ\"ו יס\"ב צפייתן כמראה הבזק. י\"מ צפייתן הצפייה שהספירות צופות ומביטות זו בזו \nהצפייה ההיא כמראה הבזק כאור שיוצא מבין החרסים ופירוש אילו תקח חרס נקוב נקבים \nנקבים דקים על פני כולו ותכסה בו האש ותנפח במפוח באש עד שיתלהב ימשכו מנתיבות \nהנקבים אשר בכל נקב ונקב שבחרס חוטין שלהביות צבועות בכל מיני צבעים עולים ויורדים \nבנתיבות הנקבים כן צפיית החיות [עולה] בנתיבות אל החיות אשר למעלה מהן כי יש כסא \nלכסא יכבוד לכבוד הנה בצפייתם ישלחו ניצוצי זוהר בחשמל מיני צבעים ומתוך פחדם \nמהסתכל בשכינה מיד הם רצים ושבים מהסתכל כמראה הבזק שהוא נגלה ונעלם כהרף עין או \nכחוטין שעולים ויורדים כהרף עין מכאן אמרו בעלי הסוד אם תראה אדם שמביט בך ומיד \nמביט לארץ וחוזר ומביט בך ומביט בארץ דע כי הוא מפחד ממך, ואם עינו לא סר מעליך \nואינו מביט בארץ דע כי הוא מבזה אותך בלבו, ועל דרך זה נאמר כי לא יראני האדם וחי, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וארז\"ל אפילו חיות הקדש. וזהו סוד צפייתן כמראה הבזק. ד\"א צפייתן מראיהן ר\"ל צבעיהן \nכמראה הבזק. והבזק יתחלף לפי מראה האש אם האש לבנה בזק שלה לבנה ואם שחורה בזק שלה \nשחור ואם תכלת בזק שלה תכלת ואם צחה כשלג בזק שלה כשלג ואם ירוקה בזק שלה ירוק ואם \nאדום בזק שלה אדום וכן הדין בשאר מיני צבעים והתערובות אשר לי\"ס. וי\"מ צפייתן כמראה \nהבזק כשבא הנביא או המייחד להסתכל באורות הקדושות האלו ידע כי פעמים יתנוצצו אליו \nעד שידמה לו כאילו הוא כמראה הבזק ומיד יתעלמו ועוד יתנוצצו ועוד יתעלמו:\nותכליתן אין להם קץ. פירוש כבר ידעת שכל שני צבעים כמו על דרך משל הלבן והשחור כאשר \nימשח [הלבן] מצד אחד וימשח השחור אצלו יהיה הצבע המחבר בין שניהם מעורב מלובן \nושחרות לפיכך אינו לבן ממש ולא שחור ממש לפיכך אמר תכליתן של הספירות והצבעים אין \nלהם קץ כי האמצעי כלול משניהם. ותכליתן אין להם קץ, בא לומר אע\"פ שיש מספר כולל להם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "והם עשר אותו מנין שיש להם הוא כולל כל הפרטים וכל הכללים ולפיכך כשם שאמרנו בעמקי \nהמחשבה שעשר ספירות בלי מה אשר במחשבת כ\"ע וחכמה אין להם סוף מכח עילת העילות אשר \nהוא כח להם כן יס\"ב הנמשכות מן הבינה אל העולם אע\"פ שיש למספרם גבול ידוע והוא עשר \nאותו הגבול אין לתכליתו קץ כי כל המספרים כלולים בעשר הן הפרטים והן הכללים. וכיון \nשכן הוא נמצא שכ\"ע וחכמה ובינה הן נמשכין לתכליתן. וכיון שלהן אין קץ כי הם נמשכים \nעד אין סוף עילת העילות אם כן גם לעולם שמבינה ולמטה אין לו קץ. ושם הבדל והפרש בין \nמשנה זו למשנה של מעלה במה שאמר למעלה אין להם סוף לרמוז עילת העילות ואילו במשנה \nזו אמר אין להם קץ כי זה רומז אל כ\"ע:\nדברו בהן ברצוא ושוב. פירוש כי הספירות אשר הם בכלל התפארת הנקרא דבר כל ספירה \nוספירה מהם היא אחוזה ברצוא ושוב, ופירוש רצוא חכמה, ופירוש ושוב בינה, מלשון רצון \nותשובה, ובערך שהזכיר עשרה עומקים במשנה שלפני זאת כך יש לך לתת עשר רצוא ושוב לי\"ס \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שבתפארת וכן לכל מה שבכללה וכן יש לך להבין ברצוא ושוב לכל אחת ואחת מי\"ס שבתפארת \nבפירוש רצוא ושוב כל מה שפי' בו לעיל:\nולמאמרו כסופה ירדופו. פירוש ולעטרה הנקרא מאמר יש לך להבין כי בערך שיש רצוא ושוב \nבתפארת ובכל פרטיה כן יש דוגמת רצוא ושוב בכל כללי העטרה ובכל פרטי העטרה, והרצוא \nהוא סופה ושוב הוא ירדופו שנאמר בסופה ובסערה דרכו והוא רוח חזק מרוץ ושוב. וי\"מ \nולמאמרו כסופה ירדופו פירוש הדבור (תפ') והמאמר (הע') ירדופו להשיג יוצר בראשית ר\"ל \nבינה:\nולפני כסאו. פי' ואל המעלות אשר הם פני כסאו של הבינה כי כסא של בינה הוא וא\"ו ה\"א \n(ת\"ת ועט') ופני כסאו הם כ\"ע וחכמה. הם משתחוים פי' הדבור (תפארת) והמאמר (עטרת) \nמשתחוים אל כ\"ע וחכמה להוריד משם השפע על הנמצאים ולהורות (לו) כי כולם נתהוו ממנו \nכמו שאמר במשנה שלמעלה מושל בכולן ממעון קדשו ועד עדי עד. ד\"א דברו בהן ברצוא ושוב \nפי' כשתדבר ותשלח מחשבותיך בהשגת הספירות יש לך רשות לדבר בהם. אמנם ברצוא ושוב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כאשר תגיע לחכמה שוב מן החכמה אל הבינה וקבל בחמנה כ\"ע ועלת העלות ואל תשלח \nמחשבותיך בכ\"ע ובעלת העלות כי המחשבה אסורה להרהר שם, אמנם למאמרו של כ\"ע ר\"ל עטרה \nשל כ\"ע כסופה ירדופו להשיגה ולהרהר בה ולפני כסאו (כ\"ע) הן משתחוים החיצון אל \nהפנימי וכל הממשלות זש\"ה אתה הוא (חכמה בינה) ה' לבדך אתה עשית את השמים (תפארת) \nשמי (בינה) השמים (תפארת) וכל צבאם (קצוות) הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם \nואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך (בינה) משתחוים (חכמה וכ\"ע):\nיס\"ב צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם קץ. אם תאמר מציאות גשם אחד אין לו תכלית \nשקר ואיך יאמר ותכליתם אין להם קץ. יש לומר כי כל גשם מצד היותו גשם בהכרח יש לו \nמציאות מכל מקום מדרך המציאות הוא להיות ענין ממוצע בין שני הפכים. והמשל בזה האויר \nשהוא חם ולח מצד חומו יתחבר לאש ומצד לחותו יתחבר למים והאויר הוא ממוצע בין המים \nובין האש שהם שני הפכיים. וכן בענין השכליים והגופים יש מין ממיני הנמצאות אשר הם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ממוצעים בין הגשם ובין השכל, הלא תראה לפילוסופים אומרים שכל הוה ונפסד הוא גשם ומה \nשאינו הוה ונפסד אינו גשם. ולפיכך פסקו לפי דמיונם המשקר בגלגלים אלו הנפרדים שאינם \nגשם ולא יאמר עליהם גשם כי אם בשיתוף השם בלבד כל שכן בענין שמו הנכבד והנורא \nובעניינים שיהיו ממוצעים בין גשם לשכל ומצד היותם ממוצעים יהיו מחוברים בגשמיים \nובשכליים וכ\"ע ומצד זה לא ישיגם שיעור וזהו ותכליתן אין להם קץ:\n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "פרק א משנה ז \nמ\"ז יס\"ב נעוץ סופן בתחלתן. פי' סופן הוא כ\"ע כי כ\"ע נקרא סוף ועילת העלות נקרא \nא\"ס, ואחר שהזהירך ואמר שאסור לשלוח המחשבה בכ\"ע חזר והזהירך ואמר שחייב אתה לנעוץ \nולקשור וליטע כ\"ע בתחילת המציאות שהוא יש מאין ולהודיע שכל מטעי החכמה כולם לוקחו \nמקדם ונוטעו בעדן החכמה:\nותחלתן. של הספירות ממטה למעלה והוא עטרת, בסופן שהוא סוף הימים מלמעלה למטה. \nוהזהירך ואמר כשלהבת כשם שאי אפשר להמצא שלהבת בלי גחלת כך אי אפשר מציאות החכמה \nמבלי כ\"ע וכך אי אפשר מציאות העטרה מבלי יסוד הספירות שעליו אלא כשלהבת קשורה בגחלת \nבגימ' אמת ובגימ' אהי\"ה [פעמים אהי\"ה]. והנה הורה לנו בזה המשל כי נמנע הוא המצא \nהעלול מבלי העלה כמו שנמנע המצא השלהבת בלי גחלת. והורנו גם כן שאין העילה צריכה \nלעלול כמו שאין הגחלת צריכה לשלהבת. והסוד רשפיה רשפי אש שלהבת יה:\nשאדון יחיד ואין לו שני. פירוש היותי מזהירך לנעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, לפי \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שכ\"ע הוא יחיד בהכרח בא:תו כח אשר נתיחד בו ואין לו לכ\"ע כח שניות, כערך שעילת \nהעילות אין שייך בו לומר לא מספר אחדות ולא ריבוי ולא מציאות והפרד ולא מקום וגבול \nכן הדין בכ\"ע כי אין בינו לבין כח סבתו רק שזה עילה וזה עלול. וכיון שכ\"ע הוא יחיד \nלפיכך חייב אתה להזהר בקשר היחוד. ואין לו שני פירוש ואין שייך בו שניות כל עיקר. \nוי\"מ שאדון (חכמה) יחיד (בינה) ואין (כ\"ע) לו (עילת העילות) כי הבינה מקבלת יחוד \nהחכמה כי החכמה בבינה יחידה. וכ\"ע הנקרא אין, לו פי' לעילת העילות שני למציאות כי \nהוא סיבת מציאותו בסבה פשוטה:\nולפני אחד מה אתה סופר. פי' כי שם מספר לא יפול אלא על דבר שיש לו ישות ולא על דבר \nאין, אלא שהוא השואת הכל ולפיכך יקרא אחד מצד זה:\nולפני אחד מה אתה סופר. אחרי שאפילו מספר אחד לא יתכן לומר אפי' על כ\"ע אלא מצד \nשהוא ההשוואה הגמורה ולא מצד שיעור ומספר שהוא בכלל הכמה אם כן איזה דבר או מלה תהא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ראויה להאמר על עילת העילות. אמנם אמרי השוואה על כ\"ע אין ענין ההשוואה הנאמר ענין \nמענייני האיכות כי האיכות לא יפול אלא בגשם והוא ג\"כ מקרה אמנם הוא השוואת השגת \nהשכליים אשר לא יתרבה ברבות שכלו בהן. ויש הפרש בין אחד ויחיד ומיוחד, כשכח הפועל \nפועל בשני תמורות נקרא מיוח ד. והתמורות הם כמו בענין קריעת ים סוף שהוא מטביע \nלשונאיו ומציל לאוהביו בכח מיוחד שבו. וכאשר יפעול באחד מן התמורות יקרא יחיד \nבפעולה ההיא. וכשהוא פועל בכח השוואה הגמורה בסוד וחנותי את אשר אחון אע\"פ שאינו \nהגון ורחמתי את אשר ארחם אע\"פ שאינו ראוי. כגון כל ישראל מומרים ומחל להם נקרא אחד. \nוכשם שטרם שימנה האחד שהוא שורש ויסוד לכל חשבון והוא בא בכפלו כי השנים הם שני \nפעמים אחד ואילו לא היה אחד לא ימצאו שאר המספרים כי הוא קודם לכל המספרים בטבע. \nולפיכך אמר אילו לא היה [אחד היה] נמנע כל מספר, ואחד נאמר על כתר עליון א\"כ בעילת \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "העילות אין שייך לומר לא מספר ולא שיעור. וי\"מ יס\"ב בנפש נעוץ סופן בתחילתן כשם \nשסיבתו של האדם הוא המחשבה ר\"ל ההרהור כי מן ההרהור נתעורר הרוח ופעל פעולתו בכח \nאמ\"ש עד שהוציא הגולם בטיפה בצורת יו\"ד ובו רוח חיים וממנו נפעלו כל חלקיו וסדריו \nואתה רואה שסיבת כל פעולותיו היתה במחשבה כי אתה נועץ כל פרטי יצירותיו בכלל המחשבה \nשקדמה למעשה. כן אתה חייב לנעוץ כל הנמצאים בתחלת מחשבת כ\"ע. וכשם שהשלהבת אי אפשר \nלהמצא בלי גחלת, כך אי אפשר להמצא מעילת העילות זולת המחשבה העליונה הפשוטה. ומכאן \nיש לך להבין שאדון יחיד פועל כל הפעולות בהשוואתו מבלי מה שישתנה כי ממנו יקחו כל \nהפועלים והוא סבה לכל המפעלים ואין לו שני ביחס המפעלים כי עילת העילות לא יתיחסו \nאליו המפעלים להתעלמותו מהן כמו שהמחשבה אין לה סבה מניעה ממעל לה. וי\"מ מכאן יש לך \nלהבין שאדון (בינה) יחיד אין לו שני פירוש חכמה וכ\"ע ולפני אחד (כ\"ע) מה אתה סופר. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "וי\"מ יס\"ב נעוץ סופן בתחלתן בשנה כי כל תנועה תשתלשל אליו והנה עשרה מיני תנועות \nשונות זו מזו כולם מכח אחד שהוא בינה נבעו ולפיכך אמר נעוץ סוף התנועות ושינוי \nמספריהם בתחילתן כי מתוך השכלותיו יתחייב לכל אחד מהם תנועה בפני עצמה. ואמנם בסבת \nכ\"ע באחדות השוה אין בו שינוי כל עיקר כשלהבת המתייחדת בגחלת ויש בה כמה מראות ואל \nמקום אשר יהיה שם הרוח ללכת תנוע השלהבת לאחד מן הקצוות ואין זה בסבת הגחלת, כי \nאדון יחיד הוא ולא ישתלשל ממנו אלא תנועה יחידה פשוטה ואין לו שני שיתחייב תנועה \nהפכית לו. ולפני אחד. שהוא עילת העילות שאין שייך לומר עליו מספר נמצא שהוא לפני \nאחד כי האחד שהוא כ\"ע הוא יסוד לכל מספר. מה אתה סופר. פי' אין לך כח להביאו במספר \nאיך הוא שהוא סבה לכל הסבות:\n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "פרק א משנה ח \nמ\"ח יס\"ב בלום פיך מלדבר. בענין הנפש צריך אתה לנעוץ סוף עשייתו של אדם בתחילתו \nשהוא המחשבה וכו' פירש במשנה שלפני זאת. וא\"ת איך יצויירו במחשבה הטהורה דברים כאלו \nוהלא היא פשוטה או נלמד ממנו ראיה והיקש ח\"ו על עילת העילות. לכן עניינו בלום פיך \nמלדבר. פירוש כאשר תשלשל כל פרטי הנמצאות בנפש עד מקום הדבור שהוא התפארת כי עד כאן \nנתן רשות לדבר שמכאן והלאה אי אתה רשאי לדבר ליתן דמיון לנסתם מן הנגלה כי אם עדיך \nותפארתך לבלום ולסתום את פיך. וחייב אתה גם כן להסיר ולסתום לבך מלדמות מן הדעת אל \nהמחשבה (כ\"ע) הנקרא הרהור וזה לבך מלהרהר:\nואם רץ לבך. לדמות הנעלם (חכמה) אל הדעת:\nשוב למקום. פירוש הכנס בבינתך ומשם תרד אל המקום אשר הוא הדעת (תפארת) כי בו ניתן \nרשות לפה לדבר וללב להרהר:\nשלכך נאמר. (נאמר) אפילו בחיות הקדש והחיות רצוא (חכמה) ושוב (בינה) ר\"ל ששבים מן \nהבינה אל הדעת (תפארת):\n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ועל דבר זה נכרת ברית. פי' נחקקו אלו שש צורות הנשפעות מברית יסוד עולם בצלם \nהעליונים כדי להסתכל בהם ולא בנעלם מן הדעת כי אם יתאמץ החוקר לחקור על מה שאין \nבדעתו יכולת להשיג אל יעלה על דעתו שלא יוכל על הנמנע לבד אלא אף מה שהיה בכחו מטרם \nלכן להשיגו יחלש ולא יוכל עליו. והמשל בזה הסבל שיש בכחו לישא שני ככרים ולא עוד, \nאם יתאמץ וירצה להוסיף על משאו חצי ככר יחלש ולא יוכל לישא אפילו שנים ככרים שהיה \nבכחו לישא בתחלה:\n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פרק א משנה ט \nמ\"ט הנה בזאת המשנה בא לבאר לך מהות כל ספירה וספירה כי הוא מדמה הנסתר אל הנגלה כי \nמן הנגלה תבין את הנסתר אע\"פ שאינו דמיון באמת ולא תאמר שבספירות בלבד קצרה הלשון \nלדבר אלא אפילו בגוף האדם והחי קצרה כל לשון לכנות לקצת חלקיו הרוחניים שם אמיתי \nאשר יתואר בו על אמתתו, והמשל בזה קראו לכח המניע לאדם רוח, וזה השם עיקר הנח.:ו על \nהרוח המנשבת כד\"א משיב הרוח ישב רוחו יזלו מים וחלילה להיות איברי החי מתנועעים \nמהרוח ההוא או מכיוצא בו. והראיה בזה כי אילו נחנק אחד מבעלי חיים עד שתצא ממנו רוח \nהמניעתו ואילו אחר כן נביא כל מיני מפוחים ונמלאהו בנפיחה מרוח היסודי הנשאב מהאויר \nלא יחיה ולא יתנועע. ואי אפשר לומר כי נסתמו גידיו אשר יתנועעו מהרוח ונסתם בליחה \nשהרי לא בא לו שינוי ולא מילוי ולא סתום רק יציאת הרוח בלבד. ואף לפי דברי הרופאים \nהאומרים כי רוח הנפשי ר\"ל אשר בו יתנועע החי הוא ההבל העולה מן הדם אשר בלב והנה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הנחנק או מי שסתמו את פיו עד שלא יוכל להתנפש מה קרה לדם הלב עד שלא ינפש ולא יעלה \nממנו הבל, אבל על דרך האמת אין [רוח החיים] מכל אלו הטבעים אמנם היא רוח נשפעת \nמאלהים חיים כי ממנו תוצאות חיים לכל חי. ולפיכך נקרא חי העולמים כי אין חיות \nלעולמות לא מן היסודות ולא מזולתם רק מהשם לבדו ית' וית'. ואחר שהקדמתי לך הקדמה זו \nנתחיל בפירוש המשנה:\nאמר אחת רוח חלהים חיים. דע כי שם אחת מונח לעטרת שנאמר ובאחת יבערו ויכסלו. ולפיכך \nכהן גדול מונה ביוה\"כ אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש \nאחת ושבע לפי שצריך ליחד כהן גדול העטרת עם כל אחת ואחת מהספירות. פי' אחת אחת \nואחת, אחת רומז לכ\"ע הנקרא אחת מכח אחדותו הפשוטה לפי שהוא מאחד ומחבר ומשוה הרשע \nלצדיק במחילה וסליחה הה\"ד וחנותי את אשר אחון אע\"פ שאינו ראוי. ולפי שהוצרך התנא \nלהתחיל ביש מאין ולכן התחיל בעטרת של חכמה העליונה הנקראת אחת. ואחת רומז לתפארת \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לפי שהוא מאחד וקושר ואוחז בין עליונים ותחתונים ומחבר האהל להיות אחד וזהו סוד \nוהבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, אחת רומז לעטרת ר\"ל לפי שהיא מקבלת כל המראות \nוהצבעים מעולם העליון ויתועדו בם כלם כאחד לפיכך ברוך מכ\"ע שהמלכות אין לה אור \nמעצמה, על זה צריך גם כן כשהוא מיחד היחוד ביום הכפורים לפני ולפנים צריך ליחד \nהעטרת עם כל אחת ואחת מהמדות והם הספירות. וזהו סדר היחוד, בתחלה הוא מיחד ומחבר \nראש וסוף ואמצע כי הם נקראים [אחת] כ\"ע ותפארת ועטרת שהן שלש נקודות כעין שור\"ק, \nוהוא הקבוץ שפתים שאנו אומרים, כי האשכנזים קוראים לקבוץ שפתים שלנו שורק, אחת \nושתים. ואמר רוח אלהים חיים. פירוש רוח הנמשך מהכח הנקרא אלהים חיים והוא כ\"ע כי \nממנו תוצאות חיים לכל הנמצאים. הנה הרוח הנזכר אינו גוף ולא כח בגוף אמנם הוא כח \nהנאצל מחיים של כ\"ע הנקרא רוח אלהים חיים החכמה נקראת רוח של הבינה הנקרא אלהים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "חיים שנאמר רוח אלהים בחכמה. וידוע כי היו\"ד שהיא החכמה והיא גולם לכל הנמצאות היא \nמוקפת בכ\"ע ורוח מכ\"ע הוא החוקק בנתיבות אשר בחכמה והוא חיים של כל הנמצאות אשר \nבחכמה. הנה כ\"ע הוא מבורך מעילת העילות והחכמה היא ברוך מכ\"ע. וענין ברוך ריבוי שפע \nמלשון קצה תעלת הברכה העליונה שפירש מעין. וכ\"ע נקרא ברכה שהוא משפיע לכל העולמים \nולכל אשר בהם ולפיכך כ\"ע נקרא חי העולמים ושמו של חי כעולמים רוח חכמה:\nקול ורוח ודבור. דע כי קנה הגרגרת בו יהיה הרוח כי הריאה שואבת הרוח וממלאה את כל \nהגוף מרוח הנשאב והנה הקנה הוא נתיב להכניס הרוח בריאה, והנה הרוח האמצעי אשר בקנה \nיקרא רוח והרוח אשר הוא דבק בדופני טבעת הקנה ונגרר על טבעת הוא יקרא קול כי הוא \nהמשמיע הקול. וחתוך האותיות באויר היוצא בדרך הנתיבות ר\"ל הצינורות נקרא דבור. \nולמדנו מכאן כי בכל צינור וצינור יש בו המקומות לכלי הדבור כי הקנה דומה לצינור. \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "והנה יהיה בכל צינור שפה שינים לשון חיך גרון כמו שביארתי לך. וזה נמצא הן בעולם הן \nבנפש הן בשנה:\nושם לאלו לקול ולרוח ולדיבור. רוח הקדש. רוח בגי' האר\"ח, דבר בגי' רא\"ה, קל בגי' \nנמ\"ם, ולפי שהספירה הראשונה דקה ואינה מקבלת ציור וחקיקה אך במחשבה וחכמה ולכן לא \nאמר בה חקיקה:\n \n", "en": ""}]}
