בני שעיר החורי לוטן ושובל וצבעון וענה דישון אצר דישן חורי המם עלון ומנחת ועיבל שפו ואונם איה וענה דישון חמדן ואשבן ויתרן וכרן בלהן זעון ועקן עוץ וארן. למטה מן המלכות וכל אשר יזרח עליהם יבאו. והם יושבים בשערי מות ובשערי צלמות, ר"ל בפתחי גיהנם, ולכל אחד מהם דינים וחקים לקבל הנפשות הנכרתות. וזהו סוד הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה. ולכן תרגום האפשר דאתגליו לך מעלני מותנא ובמעלני טולי מותא דגיהנם תחמי. וסביב כל אלה ארץ החיים, ר"ל שערי גן עדן שנאמר התבוננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כולה, פי' אחר שסדר לו דרך שמאל הנמשך אל עטרת ישראל הנקרא ארץ ופירש משפטי הרשעים שהם באים בנבכי ים ובחקר תהום ופירש שערי מות ושערי צלמות חזר ופירש לך איך מדת החסד והטוב נמשך אל ארץ החיים. וקרא החלק ההוא רחבי ארץ לפי שהוא בא מרחובות הנהר ר"ל בינה שאין שם צר ואויב ומזיק שנאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ וזהו סוד התבוננת מלשון בינה עד רחבי ארץ של ג"ע. הגד אם ידעת כלה, ר"ל כל פרטיה. איזה הדרך ישכן אור הזרוע לצדיקים מאור הבינ"ה וכ"ע של התענוג וחשך הבא מכח הגבורה והתמורות איזה מקומו בארץ של ג"ע. הנה בלי ספק נתיב האור לבד ונתיב החשך לבד, כי אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו, פירוש כי תמשכנו ותנהיגנו אל גבול תחומו ר"ל האור לגבולו והחושך לגבולו. וכי תבין ותשיב כל אחד מהם לנתיבות ביתו אז תדע כי אז תולד בסוד העבור ותתחדש בבריאה חדשה ומספר ימיך יהיו רבים. וביאר זה כי השמש (תפא') והירח (עט') אשר מהם אור החשך ומסיבתם כל הויה והפסד ר"ל הדין כל בני חלוף כולם עוברים בגלגל שם של הוי"ה באדנ"י. ולפיכך כאשר תקחנו ותנהיג כל הויה והויה של הנפש אל גבולו שהוא חצי העיגול אשר ממעל לארץ. כי בהנהגה הזאת נשלם גבול פעולתו בק"ף מעלות ומשם ירד למות או לעוני או לצער אחר, אבל בדין בני חלוף ומשם והלאה תבין ותראה כי מחוייב הוא לשוב בהיקף אל נתיבות ביתו. ולפיכך יתבאר לך כי בשובו לצומח כי אז תולד בדין בני חלוף ויהיו מספר ימיך רבים לפי כח הצומח. ויש בזה ארבע מדרגות שתים המעטות והנוספות, ועוד הנוספות מאלה והגדולות שבהם והם השמיטה והבן זה. וזהו שתרגם בפסוק התבוננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כולה, איתביינת עד פתיי ארעא דגינתא דעדן חוי אין ידעתא כולה. איזה הדרך ישכון אור (תפארת) וחשך (עטרת) איזה מקומו. הי דין אורחא שרי נהורא וחשוכא הי דין אתריה. כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו. ארום תדבריניה לתחומיה וארום תתביין שבילי ביתיה. ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים. הידעת ארום בכן תתיליד ומנין סומך סגיאין. ידוע הוא שיומו של הקב"ה אלף שנים בעיניך כיום אתמול אם כן י"ב ימים הם י"ב אלפים שנה, וסוד זה נעלם רמוז בנעלם אותיות של רבים שנאמר ומספר ימיך רבים ר"ש בי"ת יו"ד מ"ם הם בגימטריא אלף וי"ב כלומר שנים עשר אלפים. הבאת אל אוצרות שלג, בא להודיעך כי גם במדת החסד יש בה תערובת דין שהרי יש בה אוצרות שלג. ודע כי יש שני מיני שלג, האחד מהם הוא שלג של כ"ע ויטהרו הטמאים ויתקרבו הנדחים שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ואומר לבושיה כתלג חיור. ויש שלג אחר והוא נפעל מאדי המים ואדי הארץ ובפגשם במקום הקר יתקרשו, ויש מהם שיחזרו להיות ברד, ויש מהם שיחזרו להיות שלג. וכולם עולים מן הארץ. (עטרת) אל תפארת י"י באויר שבהם מצד החסד שם יתפעלו. וצא"ל כי האדים העולים מן המים ומן הארץ הם נפשות הנדחים בב"ר רבה. והנה הם עצמם מתפעלים להיות באוצרות שלג ובאוצרות ברד ובהם נפרע הקב"ה מן הרשעים שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה, כי באבני ברד נפרע מפרעה ומאנשי ארץ ישראל בימי יהושע. וכן בכל יום ויום נדונין הרשעים מאש לשלג ומשלג לאש. וכן התמורות. וכאשר יתמו עונם יחזרו להיות אפר (עטרת) תחת כפות רגלי הצדיקים (יסוד) שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, שנאמר כי לשלג (תפארת) יאמר הוי ארץ (עטרת) והוא שלג שתחת כסא הכבוד (חכמה). הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה. ולבאר נתיב זה תרגם ואמר אפשר דעלתא לקורטורי (אוצר) תלגא ואפותיקי ברדא תחמי. ונקראו אוצרות ברד אפותיקי מלשון אפה תהא קאים, פי' כאן תהא עומד וגובה חובך. וארז"ל כי בזה הנתיב נפרעין מן הרשעים שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה, ותרגם די גנזית תלגא לעידן עקתא בגיהנם וברדא ליום קרבא דפרעה ואגחותא דמצראי. וצריך להיות כ"ד אדנים בעגול תוך ספירת מלכות כנגד אדני המשכן והם הם שם אדני: ואחרי שבא סוד הגיהנם לידינו צריך אני לבאר בו מעט על דרך שאלה ותשובה: שאלה, מה הוא הפסד החיות וחול המות, אם תאמר שהמות הוא שכל יסודות שהורכב הנמצא מהם כל אחד ישוב ליסודו עד שישוב האש לאש והאויר לאויר והמים למים והעפר לעפר, א"כ גם בנפש צריך אתה לומר שהפסדה שתשוב ליסודה. כלפי איפה נוטה דבר זה, אדרבה אין לה תענוג ועונג לנפש יותר מזה אלא בעת שתשוב אל האלהים אשר נתנה. ולכן יש לך לדעת כי ההולכים לפרש התורה ע"ד טבע ואומרים כי השכל נדבק בשם אין זה רק היתול וגנבה שגונבים דעת בני הדת. אבל על דרך האמת כי צער החולי נדבק בדמיונו אשר בנפש בחול עליו חום החולי מצערו. וחום החולי חוזר להיות חמר לחום האש היסודי אשר בצאת הנפש מגוף החולה תגיע ליסוד האש בכח הדמיון אשר הגיע לה מצער החולי וחומו. והנה האש היסודי נדבק בנפש ההיא ונוסף חום על חומה עד שיגיע אליה האש היורדת מן נהר דנור ותחול על האש ההיא, ועוד ירד עליה סערת ה' חמה סער מתגורר על ראש הרשעים יחול, והוא הדין למת מקרירות שיתחבר אליו דינין ושפטים מצד שלג וברד. ליום קרב ומלחמה. תרגם סורי ליום קרבא דכנענאי אגחותא במסוקיין בית חורון. ואפשר שלעתיד לבא הקב"ה עתיד להלחם באלה עם אויבי ישראל בארץ ושמים ממעל, בסוד ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, והוא הדין מצד שלג וברד. איזה הדרך יחלק אור, פירוש אור התפארת, ר"ל שמש ומגן ה' אלהים, על ידו באים כל המשתלשלין מעולם אל עולם אל עולמנו זה. וידוע הוא כי העולם הנעלם יקרא קדם שנאמר מעונה אלהי קדם. ולפיכך רוח הבא משם נקרא רוח קדים, וידוע הוא כי שמש ומגן ה' צבאות הוא מנהיג את העולם על פי י"ב ההויות וכל הויה והויה יש לה טבע וסגולה לענינים ידועים. והנני פותח לך סוד זה, דע כי בעילות שם ידו"ד יהיה בידו החיים והבריאות והמחשבה. והנה שמש ומגן ה' צבאות בהיותו עובר על בית ידו"ד הנה הוא משלח החיים אל כל הנמצאים, אמנם לא בשווי כי במין האדם לבדו יתחלפו מספר ימי חייו, כי פלוני בן מאה שנה ימות ופלוני ביומו ר"ל ביום לידתו, ופלוני בחודש או בשנה או בג' או בד' וכן בכל מספר ומספר, וכל שכן שיש חלוק ושנוי בשני ימי חיותו בין מין למין כל מין ממיני החי. וכן במיני הצמחים יש מי שיתחלף ביומו ויש מי שיתחלף בחודש או בשנה או באלפים מן השנים, וכן בדומם ישתנה זמן קיומם לכל מין ומין ולפי כל פרט ופרט מפרטי המין. וכן בעולם הגלגלים וכן בכוכבים וכן בשכליים וכן בעולם המלאכים והמרכבות וכן בעולם הספירות. והנה לכל איש ואיש צריך שהיה לו נתיב ידוע שבו ישפע שפע החיים אל הפרט ההוא, וכן לכל פרט ופרט מפרטי הנמצאים, וזהו ששאל לו איזה הדרך יחלק אור (תפארת) להביא החיים וכל שאר מיני גזירות לכל פרט ופרט מפרטי הנמצאות ויפיץ לפזר רוח קדים על הארץ (עטרת), ולכן תרגם הי דין אורחא מתפליג נהורא ויבדר רוח קדומא על ארעא. מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קולות, פירוש מי חלק לשטף של תהום נתיבות מים למטה, ומי חלק לשטף של תהום נתיבות שהעלה למעלה. ומי חלק נתיבות לעננים שמורידים מים בקולות, ורומז אל בריאת הרקיעים והתהומות. וי"מ מי פלג לשטף תעלה, מי חלק תעלות ונתיבות לשטף שהוא מן החסד, יש מהם נמשכין אל כל מין ומין ואל כל פרט ופרט מפרטי היסוד, ויש מהן נמשכים אל התמורות לכמה מיני מים, למים סרוחים ולמים מרים ולמים המאררים ולמי שיחור ולמים שאובים. ומי חלק ג"כ הנתיבות הנמשכים מן הגבורה אל הפנימיים, כי הגבורה ע"י זוהר ברק אורה נקראת חזיז בגימטריא ל"ב נתיבות. יש מהן נמשכין אל היסוד ויש מהן נמשכין אל התמורות, וזהו שתרגם ואמר מאן עבד שיטפא למרזיבא דמיא ולעילא אורחא דעננא דמחית מיטרא בקלין, ומתוך שהמים באים מצד החסד והמראות הגדולות מצד הגבורה מתוך כך יתפעל מהם קול רעמים וברקים. וי"מ מי פלג לשטף תעלה, הרבה שערות באדם וכל שער ושער יש לו גומא ונתיב בפני עצמו ואלמלי שתי שערות יונקות מגומא אחת היו מחריבות מאור עיניו של אדם. ודרך לחזיז, הרבה טיפין בראתי לגשם וכל טיפה וטיפה יש לה נקב ומסלה בפני עצמה ואלמלי שתי טיפות יורדות מנקב אחד היו שוטפות כל העולם, וכן הרבה ברקים בראתי וכל ברק וברק בראתי לו דרך בפני עצמו ואלמלי שתי ברקים יוצאות ממקום אחד היו מחריבות כל העולם, וכל אלו עשיתי בדעת ובתבונה ובחכמה כדי להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו, פירוש אותם הארצות והמדברות אשר נשחתו בריותיהם מבני אדם ומאיש, פירוש שאין בה כח לבני אדם ולא לאיש מאישי ההויות אנכי ממטיר עליהם כדי להעלות אל איש ואל בני אדם, וזה תרגומו לאחתא מטרא על ארעא דלית בה גבר ומדברא דלא בר נש ביה. להשביע שואה ומשואה ולהצמיח מוצא דשא, ידוע הוא כי השואה ושממה נתיחס לרשעים שנאמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא, כי הם ישולחו למדבר שהמה בסוד שם שא"ה ואל הא"ש, הנה הם בארץ ציה וצלמות בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, ולפיכך הוא ממטיר על כל הארץ להשביע הנחרבים מכל מינים ולהצמיח מוצא דשא מקורות של דשאים ועל ידם יתעלו מצמח לחי ולאדם ולמלאכים, ולכן תרגם ואמר למסבע רגושא ואתרגושתא ולמרביא מפקנות דיתאה, פי' להשביע הנחרבים מן הארץ כדי להצמיח מעדני הצמחים. היש למטר אב, פירוש המטר היורד מחסדי ה' וגבורתו (בינה) שנאמר ישב רוחו יזלו מים, וכל אלו באים מכח חכמה הנקרא י"ש מאין. או מי הוליד אגלי טל, טיפי הטל, כי המטר יורד בחסד וטיפי הטל יורדים בכח הבינה שנאמר ויתן לך האלהים (בינה) מטל השמים, ולכן תרגם האית למטרא אבא או מאן אוליד רסיסי טלא. מבטן (עטרת) מי יצא (בינה) הקרח (חסד) וכפור שמים (תפארת) מי ילדו (בינה), פירוש כי מכח עטרה של בינה הנקראת מי, יצא הקרח כעין הקרח הנורא וממנו נתהוו הרקיעים שעל ראשי החיות. הנה סודם הוא הכפור והוא קרישא רקמא אשר הגיע לחמר הטל ולא לכלל שלג כי לא נקפא כל צרכו, ותרגום מכריסא דמאן נפק קרחא וגלידא דשמיא מאן אוליד יתיה. כאבן מים יתחבאו, פירוש המים אשר הם סבה להויות הרקיעים והתהומות הם נקרשים וחוזרים להיות בחזקם כאבן ומתוך קרישתם הם נטמנים ונחבאים בצורת הרקיעים ובצורת פמליא שלהם. וכבר ידוע שהמלאכים נקרא בשם אב"ן כמה שנאמר בתוך אבני אש התהלכת. וגם האותיות נקראים אבנים כדתנן שתי אבנים בונות שני בתים לקמן הנה המים אשר נקרשו נחבאים ונסתמין. אמנם ופני תהום יתלכדו המקורות של המים מתיחדים ומתקבצין לנבוע. הנה הקרח א' והכפור ב' והטל ג' והשלג ד' והמטר ה' והברד ו' כולם מפעולת שמש ומגן ה' צבאות בארץ החיים. התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח. דע כי כימה הוא שם מונח מכח החסד מצד המים ולפיכך יש בו קור גדול ומפני הלחות של מי החסד אשר בכימה היא קושרת הפירות וכל חי וכל משכיל וכל נמצא אם כן מעדנות ר"ל קשר כי היא קושרת כל הנפרדים ועושה אותן אגודה אחת, וכסיל מצד הגבורה ולכן יש בכחו חמימות גדולה הנה מתוך חמימות הכסיל היא מבשלת הפירות ומפתחת אותן. זש"ה או מושכות כסיל תפתח. וי"מ התקשר מעדנות כימה, פירוש וכי תוכל לבכר הפירות המיוחסים וקשורים בכימה מלשו והקשורים ליעקב כי בחסדו הגדול ממהר להיטיב הכל וממהר הפירות והנדחים להשיבם ואילו הכסיל הוא מאחר לבשל הפירות ולטהר הטמאים עד עשות בהם די"ן באמת ובאמונ"ה. ולפיכך מושך אליו כל הנפשות שנאמר מושכות כסיל תפתח, פי' תוכל להתיר. והנה הכימה הוא הקושר כל האיברים הנהרסים והנדחים והנפרקים והוא קושרם ואילו הכסיל הוא מושך ומכרית ומאבד. והנה יחס המעדנות לכימה כי הוא נותן מעדני מלך. ואילו כסיל מושך אליו ואינו נותן דבר אלא בדין ובמשפט. וצא והסתכל עד היכן הגיעה חכמת החוזים עד שיחסו הכימה לשור ויחסו הכסיל לעקרב. וכבר ידעת סוד י"ב הוויות לי"ב מזלות, ומנין שהכסיל מקומו בגבורה שנאמר והכסיל בחשך הולך ואמר אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי ולפיכך מראה כוכב הנקרא כסיל אדום למאד והוא הורג את הגמלים אם יראוהו. התקשר מעדנות כימה, אמר התרגום התקטור שושלי כימתא או אשלי דנגדין ניפלא תישרי, פי' שושלי שלשלאות, פירוש אשלי מלשון ויטע אשל, דנגדין ומושכות כסיל, ניפלא ומשיח שמו נפלי בלשון תלמוד. וי"מ התקשר מעדנות כימה. הם שש ההויות העליונות אשר סובבים על דרך התלי ר"ל ראשו והנה שם יהו"ה שנאמר תג"ל נפשי באלהי, תלי גלגל ולב. או מושכות כסיל תפתח הם הנמשכים אחר זנב התלי והם ו' הויות שלמטה כי הו' הויות ד' עליונות בונות והתחתונות מחריבות. וכאשר יחרב העולם מצד הדין והכסי"ל אזי הכימה מוציאה מזרות מכתר עליון י"ב הויות שלו בעתו של עליית הכימה שהוא התלי כדי לחדש עולמות ואז ועיש שהיא העטרה על בניה תנחם פי' תתנהג פי' בפרצופין המשתלחין בה כי היא כתרנגולת שרובצת על בניה ולא תקח האם מעל הבנים ולכן נאמר כי יקרא פרט למזומן כי בעת ההיא אין דבר מזומן כי כלם עברו בדין משפט העליון. וזהו שתרגם התפיק שטרי מזליא (ממשלת י"ב הויות) בעידניה ועיש על בנהא תדברינון, תרגום אחר ועיש על בניה תנחם וזגתא על אפרחהא תדברינון, כי י"ב הויות הנעלמות הם סבה לכל הויה. הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, כי אין לך עשב ועשב מלמטה שאין לו שר אחד מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל. כי חקות השמים (תפא') באים לו מי"ב הויות הנעלמות ואחר שיגיעו בכח החסד אל התפארת בכח ההויה אחר כן ישים היוצר (בינה) משטרה וממשלתם בארץ (עטרת) ומן העטרה אל כל עולם ועולם שלמטה הימנה. כ"י"מ"ה במלוי כ"ף יו"ד מ"ם ה"א הוא בגימט' רא"ה והוא שם אחד מע"ב כי הוא מביט וצופה כל הדורות ואחר כן בראם מצד החסד והטוב. כסי"ל כ"ף סמ"ך יו"ד למ"ד בגימטריא שדי הוא הממונה לומר לעולמו די הן על דרך גבול היצירה הן על דרך גבול זמן העמדתם. וי"מ הידעת חקות שמים, אם אמת שידעת סבות לזה לדעת גזירה של השמים (תפארת) הנה ראוי לך להשים ממשלתם של הגלגלים בארץ (בעטרת). האפשר דידעתא גזירתא דשמיא אין תשוי שטרא דגלגליא על ארעא (עטרת), כי בדרך גלגולם יתהפך גזירתם ויתחלף להיות הצומח שוקע והשוקע צומח וכן כולם. התרים לעב קולך (עט') מאי זה נתיב נתחדש זה כאשר תרים את קולך (עטרת) לעב (חסד) ששפעת מים ירדו לך מן החסד כמו בבקשת מים לצרכי העטרה, ופירוש התרים כאשר תיחד הנקרא (עטרת) בנכתב (תפארת) הנקרא רום (תפארת). התרים כעיבא קלך וריכפת מיא תחפינך. או תשלח ברקים מצד הגבורה וילכו למקום שתשלחם ויאמרו לך הננו מזומנים לעשות רצונך כמו תצא אש מן השמים גבי אליהו הנביא מכאן שלצדיקים יסוד עולם מוסרים מפתחות מים ומפתחות האש. ואגב גררא בא להודיעך כי אם ידע אדם חקות השמים וארץ מי ממונה מן ההויות על המים ומי ממונה מן הויות על האש וכן כיוצא בזה בכל חקות השמים אז יוכל להוריד הכח ההוא על הארץ, שנאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, אזי התרים לעב קולך ושפעת מים פי' רבוי מים תכסך התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, אבל בלא ידיעה איך יענה. ונאמר אשגבהו כי ידע שמי, כי קרא שמי לא נאמר אלא כי ידע שמי בסוד הדעת (תפארת) ואז יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. אפשר דתשדר ברקים ויהכון ויאמרו ליך האנן. מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה, פי' מי שם בכליות שהם נצח והוד חכמה כי הכליות יועצות, או מי נתן הלב (תפארת) המסתכל בינה, ר"ל לעטרת ותפארת המקבלות מהבינה, וידוע כי הכיס המקיף לכל כוליא הוא מורכב מעצבים ובהם הרגש רב ביותר כי ההרגש בא אליהם מן המוח הנקרא כ"ע דרך הנתיבות הנקראות עצבים ועל זה הסוד נאמר אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, ולהיות החכמה צריכה לסידור בהיותה יוצאה לפועל גופני על כן כל חכמה ובינה בשכל פשוט, והעצה היא המסדרת סדר לחכמה ולבינה עד שתצא לפועל גופני. וזהו סוד את מ"י (בינה) נועץ ויבינהו וגו' והבן זה. ולהיות הכליות מוקפים מכל צד בחלב ונסתמו בהן ולכן נקראו טוחות שפירושו מכוסות מלשון וטח את הבית ואל זה הסוד רמז ואמר מ"י שת בטוחות חכמה כי הבינה נקראת מ"י שנאמר את מי נועץ ויבינהו היא מקבלת מצינורי החכמה ומשפעת בצינורה אל הטוחות שפע החכמה הבאה אליה. או מי נתן לשכוי בינה, פי' ליסוד עולם בינה לסדר המלכות, מאן שוי בכוליין חכמתא או מאן יהיב לליבא (עטרת) בינה. ודע