{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "102", "title": "ספר פרדס רמונים — שער כג פרק ב", "hebrewTitle": "שער כג פרק ב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/102/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/102/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כג פרק ב\nפרק שני: \nאות הב' בעצמה נבאר בשער האותיות וכן נהגנו לכל האותיות: \nבאר הוא המלכות והטעם כי הוא באר נובע מים חיים מצד המעיין והמקור אשר בתוכה. אמנם \nלפעמים המדה הזאת נקראת בור ולפעמים בא\"ר. והבור היא בשעה שאין לה מעיין ומקור \nבתוכה אלא מה שקבלה מים מכונסים והיא בעניות. וכשהיא נקראת באר היא נובעת מים ע\"י \nהמעין והמקור אשר בתוכה. וכ\"פ בזוהר פ' נח (ד\"ס) והעתקנוהו ופרשנוהו בשער מהות \nוהנהגה בפ' י\"ט. ושם נתבאר כי מה שהוא נובע מתוכה היינו נשמתן של צדיקים. ובזוהר פ' \nבהעלתך (דף ק\"ן) בפסוק באר חפרוה שרים משמע שלא נקראת באר אלא בעת שמקבלת מבינה ע\"י \nהגבורה. ואפשר המקור שבתוכה היינו השפעת הבינה הנשפע ע\"י נשמתן של צדיקים וצ\"ע שם \nבמקומו כי הדבר שקול. ולפעמים הבאר נקרא בארה ופי' בזוהר פרשת חקת (דף קפ\"ג) וז\"ל \nומשם בארה היא הבאר מ\"ש הכא בארה ולבתר באר. אלא בארה לבתר דמתכנשי מייא לגו ימא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ונחתי לתתא. באר בשעתא דיצחק מליא ליה עכ\"ל. ובפי' אמר שנקרא באר בקבלתה מצד הגבורה \nועדיין אינה משפעת אלא מקבל השפע בתוכה, ונקרא בארה בהיותה משפעת לתחתונים אחר \nשנתמלאה מן העליונים. והנה לפי\"ז נמצא בארה היא המלכות לבדה אחר שנסתלק ממנה הזכר \nהמשפיע ולכן היא משפעת. כי כלל זה בידינו כי אין מדה משפעת בעוד שהיא מקבלת, אלא \nאחר תשלום קבלתה תשפיע כדפי' בשערים הקודמים. ואין לתמוה מענין נהר דלא פסיק. כי \nהיא בבינה למעלה ושם הוא מקור הברכות בסוד יחודה עם העדן ולעולם אינה פוסקת. אמנם \nבספי' סתם אינם משפיעים בעוד שמקבלים ולכן נקרא בלשון זכר באר שבפני הזכר אין הנקבה \nעולה בשם. אמנם אחר קבלתה והסתלק השפע היא משפעת ונקרא בארה לבדה. ובזה יתבאר מש\"כ \nשם אח\"כ מ\"ש בקדמיתא בארה והשתא באר אלא בקדמיתא נוקבא בלחודהא והשתא דקאמר הוא \nכללא דדכר ונוקבא אקרי באר ובאתר דאשתכח דכר אפי' (מאה) מלה נוקבא דכר קרינן לכלא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עכ\"ל. והכריח שבאר הוא בהיותה עם הזכר שממלא הוא הבאר. ולכאור' הנה נראה חולק עם מה \nשהעתקנו לעיל. ובמה שפי' נמצאו דברי הרשב\"י הכל ענין אחד וכלם עולים בקנה א'. \nולפעמים נקרא' באר מים חיים בהיותו יונק בשופע מן המים העליונים, או ע\"ד שפי' \nבאלהים חיים. ונקראת באר לחי ראי בהיותה משמרת ורואה ליסוד הנקרא ח\"י לקבל ממנו \nכדרכה. ונקראת באר שבע בהיותה כלולה משבע ספירות העליונות. והבינה לפעמים נקרא באר \nשבע מפני שהיא משפעת בשבע והיא שממנה דולים כלם שפעם. וכן פי' בזוהר פרשת ויצא. \nובזוהר פ' תולדות (דף קל\"ה ע\"ב) נראה שנקרא באר מים חיים המלכות מצד הגבורה. והטעם \nכי משם גבורות הגשמים. ויש בור ובאר בתמורות ועל הבור הזה נאמר (בראשית לז כד) \nוהבור רק אין בו מים, ופי' רז\"ל (שבת דכ\"ב) מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. \nועליו נאמר (שמות כא לג) וכי יכרה איש בור ונפל שמה וגו', ויעלני מבור שאון וגו' \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "(תהלים מ ג). וכן נקרא באר צרה נכריה (משלי כג כז). ועליו נא' (תהלים סט טז) ואל \nתאטר עלי באר פיה. והזכר שבקליפות נקרא בור. ומשם אין בור ירא חטא (אבות פ\"ב). \nונקבתו נקראת בורה ועליה נאמר (בראשית לז כד) וישליכו אותו הבורה הרחמן יצילנו: \n[א] בגד היא השכינה והיא לבוש מלכו של עולם כדפי' בערך אמרתו. וכן עולה תשע שכן הוא \nכלול' מט' נקודות: \nבהו היא הגדולה ופירשו רז\"ל (חגיגה י\"ב) אבנים מפולמות כו' שמהן יוצאין מים. והיא \nרמז אל מוצא האותיות מבינה ונכללות בחסד ושופעת מים בסוד אור מים רקיע שפי' \nהאותיות. והבהו דבר שיש [בו] ממש והוא המלבש את התהו שהוא הבינה דבר שאין בו ממש \nשאינה נתפסת. כענין שלח תשלח את האם (דברים כב ז). והדברים יוצאים מהבינה הנקרא \nכ\"ח. מהכ\"ח אל הפועל חס\"ד (ע' תי' יט ד\"לט.): \nבועז הוא הוד וכנגד המדה הזו היה העמוד השמאלי שהיה במקדש. ופי' ב\"ו ע\"ז ותעצומות \nמפני עקר יניקתו מן הגבורה. ויקרא בשם זה כשיחזיק כח התאוה אל הזווג: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בוקר שני בקרים הם זולת שחר שיתבאר במקומו ב\"ה. הא' הוא בוקר דאברהם. ואפשר הטעם \nכמו שהבקר תחלת האור בעולם כן חסד תחלת אור המתגלה. ועוד כי הבקר תחת ממשלת אברהם \nמדת החסד ולכן כתיב (בראשית יט כז. כב ג) וישכם אברהם בבקר. והבקר שני צדיק מדתו של \nיוסף ועליו נאמר (שם מד ג) הבוקר אור וכו'. ואפשר שנק' כן מצד החסד וב' בקרים אלו \nנתבארו בזוהר פ' בלק (דף ר\"ד.): \nבטן הוא הבינה [ב] כד\"א (איוב לח כט) מבטן מי יצא הקרח. ומי הוא הבינה כאשר יתבאר \nבערכה בע\"ה. אמנם אינה עצם הבינה אלא בטן הבינה ובטנה היא המלכות בהיותה למעלה והיא \nנקראת בטן. ועליה נאמר (שה\"ש ז ג) בטנך ערמת חטים. ואין בטן בלא גוף כי הבטן מתייחד \nבגוף שהוא הת\"ת והכל על ידי הבינה בסוד העלמם שם. ור' משה פי' בת\"ת ואינו עקר: \nבינה פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקוני' (תקונא ס\"ט דף ק\"ג) וז\"ל דבינה אתקריאת לעילא כד איהי \nעם בעלה. ובמ\"א כתב (שם ד\"קח) וז\"ל בינה תמן י\"ה אבא ואימא ובן בגווייהו עמודא דסמך \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לון וכו' עכ\"ל. מכל זה יראה כי כאשר תתייחד חכמה בבינה ע\"י הת\"ת בסוד הדעת כדפי' \nבשער מהות והנהגה אז נקראת היא בינה לרמוז אל שלשתן וצרופו בן י\"ה: \nביצה בענין המוציא בשעור כזית וכביצה פי' הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (פנחס ד\"רמד ב') ביצה \nהוא י' שבשם בן ד' שהוא בחכמה אמנם בתיקונים פירש כי כל הספי' נקראים ביצים מצד \nהמלכות וז\"ל (בהקדמ' דף ב' ע\"ב) דהא ביצים מסטרא דאימא תתאה אינון דאיהי ביצה עכ\"ל. \nונקראי' הספי' ביצים מסטרא דידה בסוד האור החוזר ממטה למעלה. ואפשר היו\"ד שהוא \nלהמוציא י' של שם היינו י' התחתונה [יוד של אדני] מצד האור החוזר שהי' במלכות והיא \nביצה ודאי (ע\"ש בר\"מ הנ\"ל): \nבית מתיחס אל המלכות והבינה. והטעם כי שניהם בתים הבינה בית לחכמה שהוא בעלה כנודע. \nוהם אב ואם [לכל] התחתונים ועוד בבחינה אחרת נקרא' בית מפני שהבינה בית לכל האצילות \nהתחתונים ממנה שבה היו וממנה יצאו ובה חוזרים. והמלכות בית לת\"ת [בעלה וגם הוא בית \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לכל האצילות. עס\"ר] בערך שאליה שבים ללכת כנודע שכלם משפיעים בה וכלם נכנסים בתוכה. \nועוד טעם ג' במלכות כי כמו שהבית כוללת ענינים רבים וכלים מכלים שונים כן המלכות \nכוללת ג\"כ עניינים רבים ובחינות רבות וכחות לאין תכלית. וכבר יתייחס זה קצת אל \nהבינה. וענין שני הטעמים בבתים האלה הם שני בחינות שונות שבכל אחת ואחת. הבינה יש \nלה בחינה בערך החכמה שהיא היכל אליה או בערך כל האצילות הגנוז בתוכה. וכן המלכות יש \nלה שתי בחינות אלה. אך בחינה בערך האצילות העליון כלו המסתתר בה או בערך התפארת \nלבד. ויש לה בתים אחרים זולת אלה הוא בערך הכחות שלה בערך התחתונים הנבראים ונוצרים \nונעשים ע\"י והוא הטעם הג' שפי' בה [ג]. ולפעמים יתלווה אל הבתים שם אחד כמו בית אל \nונקראת המלכות כן בהיותה נשפעת מצד הימין הנקרא א\"ל. ולכן אברהם בעל הימין כל מסעיו \nהיו מקד\"ם (בראשית יב ח) בסוד כתר וחכמה ששניהם קדומים כאשר יתבאר ב\"ה. לבי\"ת א\"ל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בסוד המלכות וכן בית אל מים בסוד הדרום. וכן כל עניניו להשפיע ולתקן המדה הזאת בסוד \nחוט של חסד. וכן יצחק השפיע לשמאל וקראה בית אלהים. ובראות יעקב כך אמר אין זה כי \nאם בית אלהים (שם כח יז) מצד יצחק בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב) כן פי' בזהר פ' \nויצא (דף קנ\"א.). עוד פי הרשב\"י ע\"ה שם כי נקי כך מצד הבינה הנקרא אלהים ג\"כ כנודע. \nובזהר פ' וישלח (דף קע\"ג) נראה שהבינה נקראת בית אל ואפשר לומר הטעם כי משם המשכת \nמזון ושפע לחסד הנק' א\"ל וזהו בית אל פי' בית ואוצר שממנו מתפרנס א\"ל שהוא חסד \nובבחינה זו נקראת כן: \nעוד נקראת המלכות בית הכנסת כאשר תכנס ותקבץ ברכות ושפע מכל מדות העליונים אשר \nלמעלה ממנה. וז\"ל בתקונים (תקונא מ\"ד דף ע\"ב.) בית הכנסת איהו כנופיא דכל ברכאן \nעכ\"ל: \nעוד נקראת בית המקדש והטעם כי היא בית למקדש שהוא הת\"ת ובית המקדש הזה שיבנה בב\"י \nיהיה במדות בית המקדש שלמעלה שהוא המלכות השוכנת בו. אמנם כנוי בית המקדש הוא יותר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פרטי מירושלים והוא כולל עזרות ולשכות וכו' כאשר בארנו בשער המציאות: \nונקראת עוד בית המלך ופי' ר' משה הטעם כי היא בית למלך העליון בינה. ואינו מוכרח כי \nאינו אלא בית המלך תפארת כי הוא ג\"כ נקרא מלך והיא ביתו [ד]: \nעוד יש בית העולם ופי' ר' משה שהיא החכמה כי היא בית לכל הנאצל והנברא והוא מקומו \nשל עולם ואין העולם מקומו: \nעוד נקראת המלכות בית זבול ופי' בזהר פרשת בהעלותך (דף ק\"ן) ז\"ל כד אתפקדין בידתא \nכל גנזי דמלכא ושלטא בהו כדין אתקרי בית זבול והטעם כי בית זבול ר\"ל בית שבו זבול \nלשכינה וכל פמליא של מעלה: \nעוד יש בית דין סתם, היא המלכות. ונקראת ב\"ד של שלשה וכן פי' הרשב\"י בר\"מ (משפטים \nדף קי\"ז) וז\"ל בית דין שכינתא בג'. תלת חיון דמרכבתא דילה. והכונה כי היא כוללת \nשלשה פני' פני אריה פני שור פני נשר כי האדם הוא הרוכב וגם אדם היא עצמ' ג\"כ כדפי' \nבערך אדם. ואז בהיותה נכללת בשלשה פנים היא נקראת ב\"ד של ג' והיינו שתקבל מן הימין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ומן השמאל ומן האמצעי. עוד יש ב\"ד זבול ב\"ד עליון וב\"ד תחתון והם מדה\"ד הרפה ומדת \nהדין הקשה. וכן ב\"ד גדול וב\"ד קטן אמנם נקרא ב\"ד הגדול כאשר הגבורה מלאה זכיות מצד \nהגדולה. וזה כאשר תרד הבינה אל הגבורה ותמלאה מצד הגדולה אז נקראת ב\"ד הגדול וכן \nנתבאר בדברי הרשב\"י [ה]: \nבכן היא חסד וכן עולה במספר ופי' בתקונים כי כל לשון ובכן הוא בחסד: \nבכור. רבי משה כתב כי בכור הוא כתר כי הוא בכור לכל האצילות כנודע. ויש שפירשו \nבחכמה. אמנם בפקודין (בפ' בא דף מ\"ג ע\"ב) כתב הרשב\"י ע\"ה כי בכור הוא ת\"ת כי הוא בן \nבכור כולל ו' קצוות. ובר\"מ (שם דף מ\"ב.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי בכור בתפארת מצד החסד \nולכן פדיון בכור הוא בה' סלעים כסף. ואמנם מספר חמשה כנגד ה' שנתוסף באברהם דהיינו \nה' של הבינה. ופי' רבי משה ג\"כ בכור בחכמה ומלכות. והענין מתיישב במה שפי' בתקונים \n(בתקונא י\"ד דף כ\"ח ע\"ב) כי בחכמה נאמר קדש לי כל בכור ולכן כל הבכורות מצד החכמה. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "והמלכות נקראת בכורה. והנצחים מצד החכמה נקראים בכורים למלכות כדכתיב (שמות כג יט. \nלד כו) בכורי אדמתך תביא וכו'. ומצד החכמה ג\"כ נקראים בכורים ליסוד ועליהם נא' \n(יחזקאל מ\"ד) וראשית כל בכורי כל. ולכן נאמר כי עיקר בכור היא החכמה, אבל בהיותו \nלשון זכר. והתפארת אם נק' בכור הוא מצד החכמה שהוא המבכרו, והמלכות אם נקראת לשון \nבכורה נקראת מפני מציאות היו\"ד אשר לה מצדה. ואמרם בר\"מ מצד החסד היינו לענין הכסף, \nאבל לענין הבכור בעצמו הוא מצד החכמה. והטעם כי הוא הבכור לכל הבא בגדר נאצל. ועם \nשיש הכתר קודם לחכמה יש לזה סבה כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר: \nבמות הם האבות וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונא (נ\"ב דף פ\"ד ע\"א) וז\"ל ועל במותי ידרכני אלין \nאבהן. ור' משה פי' במותי ארץ בבינה שהיא גבוה מכל הארצות. ואינו מתישב כי במותי \nלשון רבים. אמנם נקרא הבינה ע\"ל במותי ארץ וזהו והרכבתיך על במותי ארץ (ישעיה נ\"ח) \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כי הארץ מלכות ובמותי הם האבות ועל הבמות הבינה [ו]: \nויש במות זרות ועליהם נאמר (דברים לג) ואתה על במותימו תדרוך שהם הקליפות שהם למטה \nמהקדושה: \nבן סתם, בתפארת. וכן נתבאר בזהר ובתקונים במקומות רבו מספר: \nעוד נקרא בן ישי. ופי' בן י\"ש י' כי החכמה נקרא יש והוא ג\"כ י' כנודע. והתפארת בנו \nוהוא אביו כדפי': \nעוד נקרא בן חורין ופי' הטעם בזהר בפרשת לך (דף צ\"ו) שהוא יונק משני חורין הבינ' \nוהחכמ' בהיותם יחד. ונקרא בן חירות שהוא לשון יחיד בהיותו יונק מן הבינ' לבדה בסוד \nיובל: \nעוד פי' שם שנקרא בן שמן והוא כמו בן חורין שהוא יונק מן השמן העליון שהוא השפע \nהנשפע מן הימין בתגבורות החכמה על הבינה. וזה חילוק שבין בן חורין לבין בן שמן. כי \nהחורין הוא בהיות גוברת הבינה ולכן כלם בסוד רחמי הבינה שהיא חירות. ושמן בהיות \nגובר החכמה על הבינה כי מן הימין הוא סוד השמן: \nעוד נקרא בן בית לבינה. שהיא בית לחכמה. ושם היה משה מרכבה ומסטרא דילה נקרא בן בית \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "וזהו בחינת הדעת: \nעוד יש בנים לשון רבים ובו שני פירושים. או ששת ימי המעשה ששה בנים ובת אחת. או \nהתפארת ומלכות בן ובת נקראים בנים. ופי' בערך אם יעויין שם. ויש שפי' בנים נצח והוד \nלשני סבות. אם מפני שמי שצריך בנים יתפלל (ויבקר) [ויבקש] משם תחלה ומשם יעלה אל \nהמזל כדפירשנו בשער מהות והנהגה. ואם מפני שהוא לשון בנין שהם בונים התחתונים \nומאצילים צבאות מעלה ומטה: \nעוד נקראו נו\"ה (בתקונא מ\"ח דף פ\"ב ע\"ב) בני ישראל כי הם בנים לתפארת ומשם יניקתם \nונוכל לומר כי מן הטעם הזה נקרא בנים ונקראים כן בשעת יניקתם משם: \nבנות ירושלים פי' בזהר פ' ויחי (דף רמ\"ב.) פי' אחד כי הם נשמתן של צדיקים והן \nנקראים כן מפני שהם נשפעים מירושלים העליונה שהיא המלכות. ופי' שני הוא שהם י\"ב בקר \nשעליהם הים מוצב והם י\"ב גבולים תחתונים אשר לה והיא רובצת עליהם והם נקראים בנות \nירושלים. וקשיא לי למה לא פי' שהם שבע הנערות הראיות לתת לה וצ\"ע (ע' בס' מאורי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אור): \nבר בתקונים (תי' כא ד\"מד) פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק (תהלים ב) נשקו בר. כי הצדיק כשהוא \nגולה ויורד ממקומו נקרא בר לשון ברייתא שהוא חצון גולה ממקומו וכו'. והוא ברייתא \nחצוניות כי הצדיק אבד ונהר יחרב ויבש והיא בגלה הלכה: \nברד פי' רבי משה כי ברד הוא בחסד ועיקר טבעו מים והוא הפך לאש. אמנם נתבאר בזהר \n(ויצא דף קס\"א) כי ע\"י הגבורה נקפאים מימי השפע ואינם נשפעים למטה. וכן נמצא שרוח \nצפון טבעו לקרר ולקפות ולזה יוכרח היות כח הגדולה המתקרב אל הגבור' ברד. וזהו ואש \nמתלקחת בתוך הברד [ז]. וזהו ברד וגחלי אש קרובים זה לזה: \nברוך רבו בו הפירושים אפי' בדברי הרשב\"י ע\"ה. ויש חילוק בין ברכת הנהנין לשאר \nהברכות ואין מקומו הנה. אמנם בקצרה פי' הרשב\"י ע\"ה כי ברוך כולל עשר ספירות. וז\"ל \nבתיקונים (תקונא ע' דף קט\"ז ע\"ב) ברוך ב' אחזי תרין, שכינתא עלאה ותתאה. ר' ראשית \nחכמ'. ו' אחזי שית ספירן. כ' אחזי על כתר עלאה. עוד פי' שם כי ר\"ת ברוך ר'אש ו'מקור \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כ'ל ב'רכות. דדא איהו ראש ומקור לכל הברכות. ובג\"כ ב' איהו חכמה ומורה על הכתר \nדאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן עכ\"ל. הנה רצה בפי' ברוך בחכמה ומורה על הכתר. \nובפקודין (בפ' עקב דף רע\"א.) אמר כי ברוך הוא בבינה וז\"ל ברוך דא רזא דמקורא עלאה \nמכלא לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין ואיהו בריך תדיר דלא פסקין מימוי. ומתמן \nשרותא דאקרי עלמא דאתי. הנה בפי' אמר כי ברוך הוא בבינה. ובמ\"א אמר כל הכורע כורע \nבברוך וכו'. הנה בפי' אמר כי הוא במלכות. ומטעם זה כורעים בברוך. ובתקונא (תקונא \nי\"ח דף ל\"ה ותקונא ע' דף קי\"ט) פי' ברוך ביסוד וכן כל הכורע כורע בברוך כו' כי שם \nיורדים הספי' להשפיע. וכבר יעדנו ענין זה בפירוש התיקונים אם יגזר השם בחיים: \nברזל בזהר (וארא דף כ\"ד) פי' כי הוא במלכות. ובמקום אחר נראה שהוא בתפארת. ואפשר \nשעל שניהם נאמר (משלי כז יז) ברזל בברזל יחד. ועכ\"ז הוא מצד הדין והמלחמה ופשוט הוא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בענין. וכן כל כלי ברזל לא נשמע בבית (מ\"א ו ז). על שבו אחוזים החיצונים. וכן פי' \nבזהר שיר השירים: \nבריחים כבר פי' קצת בערך אצבעות ענין ה' בריחים ובריח התיכון שהוא רמז אל הקו \nהאמצעי. והנה הבריחים היו ה' מימין וה' משמאל ובארנו שם כי הם גדולה גבורה תפארת \nנצח הוד. ולפי הנראה מדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים שה' ספירות הנז' נקר' בריחים על שם \nהבריח התיכון שהוא התפארת שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה דהיינו מקצה השמים ה' עילאה \nועד קצה השמים ה' תתאה: \nברייתא המלכות בשעה שנודדת וגולה ממקומה בסבת הגלות נקרא ברייתא ר\"ל החיצונה שהוא \nחוץ ממקומה. ובמקום אחר פי' בתיקונים (תקונא כ\"א דף מד ע\"ב) כי היא נקראת כן מצד \nהגבורה שמצד תוקף הדין היא גולה ונודדה: \nברית התיבה הזאת בהיותה סתם, מתייחסת אל ג' מקומות אל המלכות ואל היסוד ואל התפארת. \nושלשתם נמצאים הרבה בדברי הזהר. אמנם בהתחברה אל תיבה אחרת תשתנה כאשר נבאר. ויש \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ברית לשו\"ן והוא בבינה והעקר בתפארת כדפי' בשער י' ולא ט'. ובספר האורה פי' כי \nהבינה נקרא ברית לשון, וברית הפה, וברית השפתים. וביסוד הוא ברית המעור ברית שבת. \nברית הקשת והמלכות בהיותה נקשרת בין יסוד ובינה נקראת ג\"כ ברית. וזהו סוד הפריעה כי \nהמילה רמז ליסוד ופריעה למלכות. וע\"ז נאמר מל ולא פרע כאלו לא מל לפי שהוא חסר שער \nהכניסה שהוא המלכות שהיא הפריעה. הן אלה קצת דרכי ספר האורה, ואם אינם דבריו ממש. \nעוד היסוד נקרא ברית שלום (בתקוני ז\"ח דף קל\"ב.). ועתה נתפרש כל הבריתות אשר אמרנו. \nברית לשון פי' לעיל ומן הטעם שפי' בשער עשר ולא תשע יתיישב ג\"כ. ויתבאר שנקרא ברית \nהפה וברית השפתים וברית המעור וברית בשר וברית מילה הכל דבר אחד. וברית שלום לרמוז \nכי הוא המשלים בין תפארת למלכות ע\"ד כי כל בשמים ובארץ (דה\"א כט) ותרגומו דאחיד \nבשמיא ובארעא. וברית מילה פי' הכורת את הערלה והמבטלה מן העולם: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ברכה היא המלכות כי היא הבריכה המקבצת כל השפע מכל המקורות העליונים. ולפעמים הבינה \nג\"כ תקרא בריכה ומקור בריכה התחתונה הוא התפארת ע\"י המעין שהוא היסוד. ומקור הבריכה \nהעליונה הוא הכתר ע\"י המעין שהוא החכמה: \nברכה ג\"כ היא במלכות אמנם בשעה שהיא יונקת מצד הימין. וכן נתבאר בס' ר\"מ ובמקומות \nאחרים [ח] וג\"כ הבינה תקרא ברכה. וכן פי' בתקונים (תקונא נ\"ה דף פ\"ו.) ונתנו סימן \nברכת ה' היא תעשיר (משלי י כב), בסוד הרוצה להעשיר יצפין. ויש חילוק בין בריכה \nלברכה הבריכה היא מצד היותה בית קבול לשפע הנשפע, וברכה הוא היותה שופעת הברכה \nלמטה: \nברקים בספר התיקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי הברקים שהיו במתן תור' הם מצד היסוד כי הוא \nהנקרא ברק. וז\"ל ברקים מסטרא דצדיק דאתמר ביה ויצא כברק חצו. ופי' כי צדיק הוא חץ \nוהוא קשת הזורק הזרע היורה כחץ: \nבשמים הם ז' ספי' והג' אבות נקראים ראשי בשמים והת\"ת בסוד הדעת נקרא ראש בושם: \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "בשר על הרוב היא במלכות וזהו ובשר מבשרי (בראשית ב) שני בשרים הם [ט] (בשר בת\"ת \nובמיעוט) ויסגר בשר תחתנה והיינו מציאות' בו (ובשר מציאות' למטה וזהו והיו לבשר א') \nוכן מרע\"ה לענין מרכבתו בשגם הוא בשר (שם ו' ג') בשגם עולה משה וכל זה נרמז \nבתיקונים. ויש בשר מצד הדין וזה הבשר עודנו בין שיניהם (במדבר יא לג). וזה כי \nבהיפוך בשר עולה שבר כי השכינה מצד הדין נקרא בשר והיא אדומה אמנם היא מלהטת להבות \nמצד חביבות בעלה מצד הצפון להזדווג. וכאשר אין גמר ברכה והזווג אינו נמצא לעון \nהדור, אז היא שבר. ובזמן הרעב שאין הזווג נאמר (בראשית מב יט) ושבר רעבון וגו' וכן \nשבר במצרים (שם שם א), וזהו עון המתאוים ששאלו בשר ודחו לחם מן השמים שהיא הזווג, \nלחם שכינה, שמים תפארת. ורצו בבשר. וזהו ואף ה' חרה בעם (במדבר יא לג). והבשר באדם \nהוא מצד השמאל ונרקב כנודע ונאריך בערך עצם: \nבת סתם, היא המלכות. אמנם בבחינתה הנקרא יו\"ד כאשר בארנו בשער המציאיות והבחינה \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "הזאת נקראת ג\"כ בת עין וכאשר נק' בת עין ירצה שסביבה ג' גוונים שהם האבות כנודע \nבענין העין [י] כמבואר בשער הנזכר ובשער הנשמה. וענין הי' נקראת בת לגבי חכמה. אבל \nלגבי בינה מציאות הה' נקרא בת עין והיינו אשה ובתה שהם שני ההי\"ן אשה בינה, ובתה \nמלכות. ולפעמים תתלוה ותקרא בת קול ופי' ר' משה הטעם כי קול הבינה והמלכות בת. ועם \nהיות שדבריו צודקים הם עכ\"ז לא כן באר הרשב\"י ע\"ה (בתקוני ז\"ח דף קל\"ג ע\"ב) וז\"ל \nואיהי בת קול מסטרא דעמודא דאמציעתא דאקרי קול השופר הקול קול יעקב וגו' עכ\"ל הנה \nבפי' כי על שם התפארת נקראת בת קול. אמנם דוקא כשהתפארת קרוב אל הבינה ויוצא ממנה \nשאז נקרא קול השופר ונקראת בת אליו. ע\"ד שפי' רז\"ל (מגילה דף י\"ג.) ותהי לו לבת אל \nתקרי לבת אלא לבית וכל אשה בת לבעלה. ונקראת בת מלך ופי' ר' משה הטעם כי היא בת מלך \nהעליון בינה. ואפשר לפרשה בחכמה שהוא נקרא ג\"כ מלך כאשר יתבאר בערכו ומציאות היוד \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "מצד החכמה נקראת כבודה בת מלך פנימה שהיא מתעלמת במציאות הבנין שהיא הה' כזה כמו \nשנתבאר בשער המציאות (פ\"ג) [יא]. ונק' בת זוג והטעם כי היא בת זוג של תפארת ואפשר \nשקראה כן ביותה מזדווגת עם בעלה. ונק' בת גלים ופי' בתיקונים שהיא בת י' גלגלים שהם \nי' ספירות הכלולות בה מורה שם זה על הכללות. ויש פי' אחר נתבאר בערך גלים. ונקראת \nבת שבע כשהיא כלולה משבע ואין הכוונה כלולה שהיא מקבלת משבע שאז נקראת באר שבע אמנם \nנקראת (בת) שבע בהיות מאירות ז' ספי' בעצמותה. ובזוהר פרשת שמיני (דף ל\"ח) פי' שהיא \nנק' בת שבע מצד הגבורה ופי' בערך אלישבע. וכבר אפשר שתקרא הבינה ג\"כ באר שבע כדפי' \nבערכו. ונקראת לפעמים בת נדיב בסוד בת היתה לאברהם אבינו ע\"ה. כי בהיותה מתיחדת \nומקבלת ממנו חוט של חסד המשוך עליה אז נקראת בית נדי\"ב. כי אברהם חסד נדיב אקרי. \nונקראת עוד בת רבים וכן פי' בפ' פינחס (דף רב ע\"ב) ואפשר הטעם מפני שהיא מקבלת \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "משלשה אבות שנק' רבים [יב] כאשר נבאר בערכו. ונקראת בת גלים בהיותה יונקת מבינה או \nמחסד, וגלים לפי הפי' שפי': \nבתי גוואי או בראי, הפנימיים הם ג' ספירות ראשונות הנעלמות. והחצוניים הם ז' ספירות \nהם ז' ימי הבנין. וענין עצבות בבתי גוואי ולא בבתי בראי נתבאר בשער מהות וההנהגה \nפי\"ב [יג]. עד הנה הגיע כחינו הדל בביאור הב'. בעזר אלהי השופע עלינו והננו נכנסים \nבביאור ערך הג' בעה\"ו: \n \n", "en": ""}]}
